פרולוג

1. התובע יליד 1.4.1984, נפגע בתאונת דרכים ביום 8.12.2005 (להלן: "התאונה"). תביעתו דנא היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה והכל לפי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2. הנתבע 1, הנוהג ברכב בזמן התאונה, והנתבעת 2, מבטחת השימוש ברכב, חייבים לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, ועל-כך אין מחלוקת בין הצדדים.

3. לאחר התאונה, הובהל התובע באמבולנס של מד"א לבית-חולים רבקה זיו בצפת. שם, הוא נבדק בחדר מיון. אובחנו אצלו חבלת ראש, שברים בפנים ושבר מרוסק של האף. הועבר להמשך בירור וטיפול רפואי בבית-חולים רמב"ם (להלן: "בית-החולים"). לפי האבחון הרפואי, השבר בגולגולת הדחוס היה ישן וללא קשר לתאונה. אושפז במחלקה נוירו-כירורגית.

4. במהלך אשפוזו בבית-החולים, עבר התובע ניתוח לשחזור השברים באף. שוחרר לביתו, להמשך טיפול רפואי אנלגטי וחופש מחלה ביום 11.12.2005. בהמשך, הוא היה במעקב וטיפול רפואי, ואף אושפז למשך יומיים בבית-חולים זיו בצפת.

5. ביום 27.2.2001, אושפז התובע, שוב, במחלקת א.א.ג. של בית-החולים עקב קשיי נשימה וקונכיות תחתונות מוגדלות. הוא עבר ניתוח לתיקון סטיית מחיצת האף וכריתת הקונכיות התחתונות המוגדלות ביום 28.2.2007. שוחרר לביתו, עם המלצות למנוחה והמשך מעקב וטיפול רפואי אנלגיטי ביום 1.3.2007.

6. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") תביעה לנכות כללית ביום 9.2.2006. (להלן: "התביעה לנכות כללית"). המל"ל קיבל את התביעה לנכות כללית וקבע לתובע, ביום 1.5.2014 , דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 40% ודרגת אי-כושר בשיעור 100%. המל"ל שילם ומשלם לתובע קצבת נכות מלאה ,הכוללת תוספת עבור בת-זוג.

7. שלושה מומחים רפואיים מטעם בית-המשפט בדקו את התובע וערכו חוות-דעת בכתב בעניינו: ד"ר י. בן דוד, מומחה למחלות אף, אוזן וגרון (להלן: "ד"ר בן דוד"); פרופ' ד. ירניצקי, מומחה לנוירולוגיה (להלן: "פרופ' ירניצקי"); וד"ר י. הראל, מומחה לפסיכיאטריה (להלן: "ד"ר הראל").

8. ד"ר בן דוד קבע בחוות-דעתו מיום 20.3.2009, כי לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור 10%, לפי סעיף 72(4)(ב)(I) לתקנות הביטוח הלאומי עקב התאונה. פרופ' ירניצקי, קבע בחוות-דעתו מיום 13.5.2012, כי לתובע דרגת נכות נוירולוגית יציבה וכוללת בשיעור 20%, בשל הפרעה קוגניטיבית ממנה הוא סובל, ואשר נגרמה, בחלקה, עקב התאונה. דרגת נכותו הרפואית היציבה והמשוקללת של התובע, בגין התאונה, היא 6.9% לפי סעיפים 29(11) לתקנות הביטוח הלאומי.

9. לבסוף, קבע ד"ר הראל בחוות-דעתו מיום 14.7.2013, כי לתובע דרגת נכות פסיכיאטרית יציבה וכוללת בשיעור 30% לפי סעיף 34(ב)(4) לתקנות הביטוח הלאומי, ואשר נגרמה, בחלקה, עקב התאונה. דרגת נכותו הרפואית והיציבה של התובע, בגין התאונה, היא בשיעור 7.5%. יוצא, כי דרגת נכותו הרפואית, היציבה והמשוקללת של התובע עקב התאונה היא בשיעור 22.50%.

ויודגש: בעלי הדין ויתרו, מרצון, על חקירת המומחים הרפואיים, ד"ר בן דוד, פרופ' ירניצקי וד"ר הראל, בבית-המשפט.

10. הנתבעים לא חולקים על אחריותם לפיצוי התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. הפלוגתא שבין הצדדים נסובה, למעשה, על שאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים. התובע טוען לפיצויים במספר ראשי נזק, כדלקמן:

א. כאב וסבל - 51,521 ₪.

ב. הפסד השתכרות בעבר - 585,500 ₪.

ג. הפסד השתכרות בעתיד - 705,364 ₪.

ד. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים - 210,749 ₪.

ה. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - 263,954 ₪.

ו. הוצאות רפואיות ונסיעה בעבר ובעתיד - 30,000 ₪.

סה"כ 1,847,088 ₪.

(כתב הסיכומים, עמ' 17)

11. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנתבעים ושומת הפיצויים שנערכה על-ידי התובע. לדידם, הנזקים הנתבעים הינם מוגזמים, מופרים וחסרי כל יסוד משפטי או עובדתי. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים כל תשלום או קצבה או גמלה אשר שולמו לתובע בעבר או ישולמו לו בעתיד על-ידי מיטב כלשהו בגין התאונה, לרבות תגמולי המל"ל.

אליבא דנתבעים, התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל ודינה להידחות.

דיון והכרעה

נזק לא ממוני

12. נזקו הלא ממוני של התובע יחושב, במקרה דנן, על-פי תקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, לפי 22.50% נכות רפואית יציבה ומשוקללת, ושמונה ימי אשפוז. סכום הפיצויים המגיעים לתובע, בראש נזק זה ולאחר שערוך כדין להיום ,מגיע לסך של 51,350 ₪.

הפסד השתכרות

הכנסתו האפשרית של התובע

13. התובע יליד 1.4.1984, נשוי וגר בכפר טובה זנגרייה. הוא בן למשפחה ברוכת ילדים הכוללת, אב מבוגר מאוד וארבעה עשר ילדים. הוא הבן הצעיר. אמו נפטרה ממחלה ממארת. אשתו עקרת בית. יש לו עבר פלילי מכביד מאוד. הוא מעורב בפלילים משחר נעוריו (נ/7). אין לו מקצוע, ומעולם לא השתלב במקום עבודה קבוע. הוא שותה, באופן קבוע, אלכוהול. בעברו, השתמש בסמים מסוכנים. עובר לתאונה, תיפקודו במישור החברתי, המשפחתי והתעסוקתי היה ברמה נמוכה.

14. בעברו, הוא עבד, כשכיר ולפי שכר יומי, בעבודות מזדמנות. (ת/1, נספח ז'). הכנסתו השנתית, הממוצעת והמדווחת בשנים 2002 עד 2005, הייתה כדלקמן: שנת 2002 – 7,666 ₪ (שלושה חודשי עבודה); שנת 2003 – 41,681 ₪ (תשעה חודשי עבודה); שנת 2004 – 16,557 ₪ (חמישה חודשי עבודה); שנת 2005 – 6,636 ₪ (ארבעה חודשי עבודה).

בחודש אוקטובר 2005, הוא עבד ,כשיר ולפי שכר יומי ,בחברת גליל לוג בניה בעץ בע"מ והשתכר סך של 3,141 ₪ ברוטו (נומינלי). (ת/1, נספח ז').

15. התובע העיד, כי עובר לתאונה הייתה לו הכנסה לא מדווחת לרשויות המס. לדידו, עובר לתאונה, הוא עבד כשכיר, במשרה מלאה, אצל מספר מעבידים, והכנסתו החודשית והממוצעת הייתה סך של 6,450 ₪ ברוטו.

16. אודה ולא אבוש, כי במקרה דנן קביעת הכנסתו האפשרית של התובע בעבר ובעתיד, היא ממש קריעת ים סוף, ולמרבה הצער התובע כמעט ולא עשה דבר כדי להקל על בית-המשפט במלאכתו דנן. כאמור, התובע העיד, כי עובר לתאונה הייתה לו גם הכנסה לא מדווחת לרשויות המס. אומר מיד, כי עדותו של התובע, לעניין זה ועם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה ואינה מהימנה עליי וזאת בלשון המעטה. דין הוא, כי נפגע הטוען להכנסה לא מדווחת לרשויות המס נטל ראיה גבוה מאוד. רע"א 2648/11 אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), מיום 25.9.2011, נפסק, כי:

"לא למותר לציין, כי על-פי הפסיקה דהיום על נפגע הטוען להכנסה לא מדווחת נטל ראיה גבוה במיוחד, מן הטעם

ש 'מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת' (ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3), 489 (1995). לכך יש להוסיף, כי מטבע הדברים יש לניזוק אינטרס להגדיל את גובה ההכנסה, ולכן בתי-המשפט נוטים לנהוג זהירות יתרה כאשר מועלית טענה מעין זו בתביעות נזיקין (ראו- ע"א 9813/07 טובה נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, ,16.8.2009) (להלן: "עניין נעים"); השוו ע"א 8639 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס (לא פורסם, 18.8.1998)). אף יש לקחת בחשבון את שקלול הסיכוי, או שמא הסיכון, כי הנפגע היה נתפס בסופו של יום ברשתן של רשויות המס, שאז היה לוקח ב"עשר מיתות בית דין", החל משומות וקנסות למיניהן וכלה בהליכים פליליים (ראו פסק דיני בת"א (חי') אורפלי נ' ג'ובראן (לא פורסם, 12.4.2005)). יש קולות המהרהרים שמא הגיעה העת לדחות כליל את הטענה להכנסה לא מדווחת מטעמים של מדיניות שיפוטית שלא יצא חוטא נשכר ובטעמים של מעין "השתק שיפוטי" (ראו דברי השופט רובינשטיין בעניין נעים לעיל, ובפסק דיני בת"א (מחוזי חיפה) 355/07 עזבון המנוח נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.09). למצער, יש הסבורים כי יש להשתיק את הניזוק-החי מלטעון להכנסה לא מדווחת, להבדיל מעיזבונו או תלויו של הניזוק-המת, מקום בו התאונה גרמה למות הניזוק. במקרה דנן, לאור הסכום הנמוך שנפסק למערער בגין הסיכוי להשתכרות כלשהי בעיסוקו כתקליטן אותיר את הדברים בצריך עיון, ואף איני רואה להידרש גם לערעור שכנגד שהגישה המשיבה בנקודה זו".

לענייננו שלנו, התובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח כדין, כי עובר לתאונה הייתה לו גם הכנסה לא מדווחת לרשויות המס.

17. לשלמות התמונה, אוסיף בהדגשה, כי מצאתי סתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות, בעדותו של התובע בכל הקשור לכושר השתכרותו, בעבר ובעתיד, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. המעיין יעיין והמשווה ישווה. אוסיף, כי האמור בסעיפים 10 עד 13 לכתב הסיכומים של הנתבעים, לעניין הסתירות בעדותו של התובע, בהקשר זה ועם כל הכבוד והענווה, מקובל עליי ואני מאמצו.

18. זאת ועוד, התובע נמנע, מדעת, מלזמן עדים מהותיים, שבהישג ידו למתן עדות בבית-המשפט לעניין כושר השתכרותו בעבר, וכוונתי היא במיוחד למעסיקים השונים, כביכול. אין להכביר מילים, כי העדים האמורים יכלו לתרום עד למאוד לחשיפת האמת ועשיית הצדק.

19. הוכח לפניי כדין, כי עובר לתאונה תיפקודו של התובע במישור החברתי והתעסוקתי, היה ברמה נמוכה. לתובע אין מקצוע, ומעולם לא עבד בעבודה מסודרת ורציפה. במהלך השנים 2002 ועד 2005 הוא עבד רק 21 חודשים ומשכורתו החודשית והממוצעת הייתה 1,511 ₪ (ברוטו (נומינלי)). בחודש אוקטובר 2005, הוא עבד ,כשכיר ולפי שכר יומי ,אצל גליל לוג בניה בע"מ והשתכר סך של 3,141 ₪ ברוטו (נומינלי)!! בחודשים נובמבר ודצמבר 2005 הוא לא עבד כלל. התאונה קרתה ,כאמור, ביום 8.12.2005.

אכן,קיים סיכוי סביר, כי לולא התאונה, היה התובע חוזר למעגל העבודה ומוצא עבודה מסודרת, ולו במשרה חלקית, לפרנסתו ופרנסת בני משפחתו.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין ולא בלי לבטים קשים, מסקנתי היא, כי הפסד השתכרותו של התובע בעבר יחושב, נכון להיום, לפי הכנסה חודשית ממוצעת בסך של 3,000 ₪ נטו, ולעתיד – 4,300 ₪.

הנכות התפקודית – בעבר ובעתיד

20. אין להכביר מילים, כי נשארה לתובע נכות תפקודית בגין התאונה. יחד עם זאת, עדותו של התובע לעניין תפקודו הכללי בכלל ותיפקודיות נכותו בפרט, עם כל הכבוד והענווה, הייתה מוגזמת, מופרכת, אינה סבירה ואינה מהימנה עליי. התובע לא נהפך לשבר כלי עקב התאונה. המוגבלות בתפקודו במישור החברתי, המשפחתי, האישי והתעסוקתי מקורה, בעיקר, מתחלואיו וללא קשר לתאונה.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, השכלתו, העדר הכשרה מקצועית, דרגת נכותו הרפואית היציבה, מצב העבודה במשק, סיכוי חזרתו לשוק העבודה ועוד נסיבות כהנה וכהנה, מסקנתי היא, כי נכותו התפקודית של התובע בגין התאונה הינה בשיעור 20%, החל מיום 1.4.2006 ואילך. מיום התאונה ועד ליום 31.3.2006, נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 100%.

הפסד השתכרות בעבר

21. לתקופה החל מיום התאונה (8.12.2005) ועד ליום 31.3.2006, הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן: 3,000 ₪ X 100% X 113 יום = 11,300 ₪.

30 יום

סכום זה נושא ריבית כחוק, מאמצע התקופה ועד היום, ומגיע לסך של 14,281 ₪.

22. לגבי התקופה מיום 1.4.2006 ועד היום, הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן:

3,000 ₪ X 20% X 110.5 חודשים (במעוגל) = 66,300 ₪, ובתוספת ריבית כחוק

מאמצע התקופה ועד היום, מגיע סכום זה לסך של 70,260 ₪.

יוצא, כי סכום הפיצויים המגיעים לתובע בשל הפסד השתכרות בעבר הוא כדלקמן: 14,285 ₪ + 70,260 ₪ = 84,545 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

23. הפיצוי המגיע לתובע, בראש נזק זה, הוא כדלקמן:

4,300 ₪ X 20% X 262.4406 = 225,699 ₪.

הפסד זכויות סוציאליות בעבר ובעתיד

24. הפיצוי המגיע לתובע, בראש נזק זה, הוא סך של 33,559 ₪.

עזרת צד ג' בעבר

25. אכן, נזקק התובע, בסמוך לאחר התאונה, לעזרה סיעודית מיוחדת וחריגה, אותה קיבל מבני משפחתו. יחד עם זאת, עדויותיהם של עדי התביעה, לעניין היקף העזרה הסיעודית, אינן סבירות ואינן מהימנות עליי וזאת בלשון המעטה. לעניין זה, די לי להפנות לפרוטוקול הוועדה הרפואית מטעם המל"ל, מיום 8.3.2006, הקובע ברחל בתך הקטנה, כי התובע "עצמאי בתפקוד יום יומי" (ת/1, צירוף ג'1). ויודגש: המסמך האמור הוגש על-ידי התביעה כראיה לאמיתות תוכנו וללא כל הסתייגות.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, בראש נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, סך של 4,500 ₪, נכון להיום.

הוצאות נסיעה בעבר

26. אכן, נגרמו לתובע הוצאות נסיעה הכרוכות בטיפולים הרפואיים שקיבל עקב התאונה. במקרה דנן, מצאתי לנכון לפסוק לתובע, בראש נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, סך של 2,500 ₪, נכון להיום.

שאר פרטי הנזק

27. התובע לא הוכיח כדין את שאר פרטי הנזק הנתבעים. על-כן, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו בפרטי נזק אלה. ההוצאות הרפואיות שהיו לתובע בעבר או שיהיו לו בעתיד ואם בכלל, נכללות בסל שירותי הבריאות והתובע זכאי להן, בחינם, מקופת החולים בה הוא נרשם, והכל בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור.

ניכוי תגמולי מל"ל ותשלומים תכופים

28. כמבואר, המל"ל קיבל את התביעה לנכות כללית וקבע לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור 40%, ודרגת אי-כושר לעבודה בשיעור 100% לצמיתות החל מיום 1.5.2014. המל"ל שילם ומשלם לתובע תגמולי מל"ל בגין נכות כללית. לפי חוות-דעת אקטוארית מיום 13.11.2014, קצבת הנכות הכללית המהוונת והמשולמת לתובע, היא סך של 532,247 ₪, ובתוספת עבור בת-זוג – 768,071 ₪ (נ/10). מוסכם על הצדדים, כי מסכום הפיצויים יש לנכות 25% מתגמולי המל"ל בעבר ובעתיד. (סיכומי הנתבעים, סעיף 33, סיכומי תשובה של התובע, סעיף 7).

יוצא, כי הסכום שיש לנכותו מסכום הפיצויים הוא כדלקמן:

768,071 ₪ X 25% = 192,017 ₪.

29. וכן, הנתבעת 2 שילמה לתובע תשלומים תכופים בסכום כולל בסך של 26,000 ₪ נטו (נ/13). לאחר שערוך להיום, מגיע סכום זה לסך של 36,857 ₪. על-פי הדין, יש לנכות גם סכום זה מסכום הפיצויים.

שומת הפיצויים

30. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע, עקב התאונה, נכון להיום, הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני - 51,350 ₪.

ב. הפסד השתכרות בעבר - 85,545 ₪.

ג. הפסד השתכרות בעתיד - 225,699 ₪.

ד. הפסד זכויות סוציאליות בעבר ובעתיד - 33,559 ₪.

ה. עזרת צד ג' בעבר - 4,500 ₪.

ו. הוצאות נסיעה בעבר - 2,500 ₪.

403,153 ₪.

ז. בניכוי תגמולי מל"ל - 192,017 ₪.-

ח. ובניכוי תשלומים תכופים - 36,857 ₪.-

יתרה לתשלום- 174,279 ₪.

התוצאה

31. התוצא היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובע כדלקמן:

א. סך של 174,279 ₪;

ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 27,434 ₪.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.