1. לאחר שניתן פסק דין בתובענה ייצוגית, נחלקו הצדדים בשאלת ניסוח המודעה שתפורסם בעתון. המחלוקת נסבה על פרשנות סעיף 46 בפסק הדין, שהוא סעיף אופרטיבי בדבר חישוב ההשבה.
2. ביום 7.12.2011 ניתן פסק דין בתובענה הייצוגית. סעיף 46 בו קובע:

"הנתבעת תשלם סכום נומינלי של 22,013,814 ₪, פיצוי בגין הפרת ההסכם עם לקוחותיה (סיכום הכנסות סלקום עבור מתן השירות בכל התקופה, לפי נספח יא לתצהיר מר כהן).

הפיצוי יעמוד על השבת מלוא הסכומים ששולמו על חשבון שירות פירוט השיחות, כשכל אחד מן הלקוחות יקבל החזר התשלומים ששלם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום התשלום ועד יום ההשבה".

ביום 2.2.2014 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו על פסק הדין (ע"א 685/12, ע"א 870/12). בסופו של יום גובשה הסכמה שקבלה תוקף של פסק דין, ולפי חלקה הרלוונטי לעניננו ..."הסכומים שנקבעו בפסק הדין קמא בסעיפים 46 ו-54, קרי ההחזר ובהתאם שכר הטרחה, יופחתו ב-50%".

המחלוקת האמיתית בין הצדדים היא, אם יש לראות בסכום של 11,006,907 ₪ סכום הפיצוי המלא, או שמא – אם ההשבה של 50% מן הסכומים ששלמו התובעים עולה על סכום זה, יהיה הפיצוי בגובה 50% מן ההשבה. אתיחס לסכומים אלו, למרות שכאמור בסעיף 45 בפסק הדין, יש להפחית מהם את ההשבה לאותם לקוחות שהודיעו על פרישתם מן הקבוצה.

1. ב"כ התובעים סבור כי כוונת פסק הדין היתה להשיב לחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו מהם שלא כדין, וסכום ההשבה הוא פשוט סיכומם של כל אלו.

ב"כ הנתבעת סבורה שהיה על התובעים להוכיח את סכום ההשבה בשלב שמיעת התביעה. כיוון שלא עשו כן נתקבלה עמדת הנתבעת בתצהיר מטעמה. אין מקום לפתוח את אופן החישוב כעת.

שני הצדדים גם יחד מנסים להעזר בדברים שנאמרו בעת הדיון בבית המשפט העליון, זה בכֹה וזה בכֹה.

1. נסיון להביא את הצדדים לידי הסכמה שעיקרה העמדת הסכום על 11,006,907 ₪, אם יגיע התשלום עד 12 מליון ₪, ואילו תשלום לפי מחצית ההשבה לכל תובע אם יעלה הסכום על 12 מליון ₪ לא עלה יפה, משום שלפי הצעתי המקורית צריך היה להיות כלול באותה הסכמה גם הסדר בנוגע לבקשה מאוחרת של הנתבעת, הנוגעת לכל התובעים שהסכום המגיע להם אינו עולה על 50 ₪.
2. הגם שמדובר בפרשנות פסק דין, שבד"כ אין לפרשו אלא לפי פניה של ראש ההוצאה לפועל – בעניננו אין מנוס מכך, משום שיש צורך במתן הוראות להמשך הדיון, כגון פרסום המודעה בעתונות.
3. אכן, בין שני חלקי סעיף 46 בפסק הדין עלול להיות הבדל. הסכום שנרשם בו הוא הסכום שעליו הצהירה הנתבעת כסכום ההשבה הנכון. תמצית הטיעון של הצדדים שניהם היא, מי מן הצדדים צריך לשאת בנזק הדיוני שייגרם אם הסכום האמור אינו נכון, התובעים או הנתבעת?

התובעים טוענים כמובן שהמידע כולו בידי הנתבעת, ואם כשלה מלהביאו בפני בית המשפט באופן מדויק, עליה לשאת באחריות לכך. הנתבעת טוענת כי התובעים נמנעו מלחקור את נותן התצהיר ולא הביאו שום ראיה מטעמם, ובמקרה כזה עליהם להשען על הנתונים כפי שהובאו, כזה ראה וקדש.

1. אני סבורה שבשלב זה, שלאחר מתן פסק הדין, שוב אין משמעות לשאלה הדיונית כיצד נקבע הסכום להשבה. החשיבות העקרית היא לכתוב בפסק הדין, ולפרשנות הכתוב, ככל שאיננו ברור. פרשנות זו נלמדת מעצם הענין, ומאמירות נוספות בפסק הדין, כגון הסיפא לפסקה 44. העיקר הוא שנקבעה השבה מלאה, שלא הופחתה במאומה. אם תואם הסכום את שהוצהר ע"י הנתבעת – מה טוב. ולא – אין הנתבעת יכולה להיבנות מהצהרה לא מדויקת שנתנה לבית המשפט.
2. השבה שאינה מלאה עלולה להיות רק אם חלילה יתברר כי הצהרת הנתבעת אינה נכונה.

נדמה כי האפשרות שכך יהיה רחוקה, שכן מדובר בתצהיר של נושא משרה בכיר, ובהסכמה שבשתיקה ע"י התובעים. ואף על פי כן, מהות הקביעה היא ההשבה, ולא הסכום. ולכן יש להעדיף את הקביעה בדבר השבת מחצית הסכום לכל אחד מן המנויים על פני קביעת הסכום הכולל.

1. בתשובה לשאלה מפורשת הבהיר ב"כ התובעים, כי לדעתו הסכום שנקבע הוא סכום מינימום, וכי אם יתברר שבפועל ההשבה צריכה להיות נמוכה יותר – עדיין יש לחייב את הנתבעת בכל הסכום כולו. אכן, הסכום נקבע לפי הצהרת הנתבעת, ואולם אם טעות היתה בידה – וקשה להניח אחרת לטעות שהיא לתשלום סכום גבוה משהיא חבה בו – אין להשית עליה תשלום נוסף. מטרת ההשבה אינה ענישה, כי אם החזרת המצב לקדמותו. בענייננו, החזרת המצב לחצי קדמותו.
2. א. הצדדים יואילו לנסח את המודעה לפי האמור בפסק הדין, וכך שתתאים לאמור לעיל, תוך 10 ימים. תזכורת פנימית לקבלת הודעתם המוסכמת של הצדדים או הודעת סלקום בצרוף הערות ב"כ התובעים, ליום 24.4.2014.

ב. תזכורת פנימית לקבלת תצהיר סלקום בדבר התשלומים, ליום 1.7.2014.

ג. תזכורת פנימית להעברת יתרת התשלום לאוצר המדינה, ליום 1.9.2014.

1. בגדר הבקשות והתשובות בענין זה נוסף ענין אחר: סלקום הבהירה כי יקשה עליה לבצע את פסק הדין בנוסחו, ועתרה להמיר את ההשבה למי שמגיעים לו פחות מ-50 ₪ בתרומה. כאן שוב אין מדובר בפרשנות כי אם בתיקון מהותי בפסק הדין, שלא ניתן להיעתר לו ללא הסכמת הצדדים.

בדיוק משום כך הצעתי לצדדים לכרוך את שני הנושאים השנויים במחלוקת זה בזה. לצערי, ללא הועיל.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.