ביחס לנתבע 2

כללי

1. א.ש. מיישבי הגליל בע"מ (בפירוק) (להלן: "הנתבעת"), הינה חברה פרטית שהתאגדה (בשנת 2001) כדין בישראל, ועסקה, בין השאר, בייזום תכנון והקמת פרויקטים בתחום הבנייה ברחבי הארץ. במועדים הרלוונטיים לתובענה, היתה התובעת אחת החברות המובילות בתחום ההרחבות הקהילתיות בעמקים ובגליל והעניקה ללקוחותיה (רוכשי הדירות) שירות מלא, החל מבחינת היישוב ,דרך התאמת דירת המגורים ,תכנונה ועיצובה לצורכי הלקוח (רוכש הדירה) ועד למועד מסירת מפתח הדירה. החברה צמרות אלונים בנייה ויזמות בע"מ (להלן: "צמרות אלונים") הינה בעלת כל המניות של הנתבעת. הנתבעת הינה בעלת המניות של החברה מצפה בראשית בע"מ (להלן: "מצפה בראשית") ושל החברה מתכנני הגליל בע"מ (בפירוק). (להלן: "מתכנני הגליל"). הנתבע 2 , מר אהוד שגיא (להלן: "הנתבע") היה ,במועדים הרלוונטיים לתובענה ,המנהל הכללי של הנתבעת, ושל החברות צמרות אלונים,מתכנני הגליל ומצפה בראשית (וביחד להלן: "החברות")!!

2. ביום 27.11.2006, התקשרה הנתבעת עם דור שבח חברה לפיתוח בע"מ (להלן: "חברת שבח") בחוזה קבלני, לפיו התחייבה הנתבעת, בין השאר, לתכנן ולשווק, באופן בלעדי, 24 מגרשים (להלן: "המגרשים") מתוך כלל המגרשים המשווקים במסגרת פרויקט ההרחבה שלב ב' ביישוב מדרך עוז (להלן: "הפרויקט"), בו זכתה, בזמנו, חברת שבח. (להלן: "החוזה הקבלני").

3. בחוזה הקבלני, הותנה והוסכם בין חברת שבח לבין הנתבעת כדלקמן:

"צד ב' [הנתבעת-ש.ס] מסכימה ומתחייבת כי תשווק מגרשים בקצב מינימלי של 5 מגרשים בתוך 60 ימים מיום מתן צו תחילת העבודה כמפורט בהסכם זה (להלן: "התקופה"), כך שבכל 60 ימים ישווקו 5 מגרשים על-ידי צד ב' עד לסה"כ 25 מגרשים, כאשר במידה וצד ב' לא תעמוד בתקופה אזי צד ב' מוותרת ויתור בלתי חוזר על זכותה לשווק, לתכנון ולבניה על המגרשים, וכי תהיה מנועה להעלות כלטענה ו/או דרישה ו/או תביעה כנגד צד א' [חברת שבח-ש.ס], כאשר צד ב' בלבד תישא בכל העלויות וההוצאות אשר הוציאה עד למועד זה. כאשר צד א' תמשיך ממועד זה בהליכי שיווק, תכנון ובניה של המגרשים, למעט מגרשים ששווקו עד למועד זה על-ידי צד ב' [הנתבעת-ש.ס]"

(סעיף 6 לחוזה הקבלני).

4. וכן, נקבע בסעיף 4 לחוזה הקבלני, כי:

"צד ב' [הנתבעת-ש.ס] מצהירה כי תשווק ותמכור 5 מגרשים מתוך המגרשים בשווי מינימלי של 16,000 $ (שישה עשר אלף דולר ארה"ב), ואת 19 המגרשים הנותרים בשווי מינימלי של 17,000 $ (שבעה עשר אלף דולר ארה"ב), אשר ישולמו לצד א' [חברת שבח-ש.ס] ישירות ע"י המשתכן כתנאי יסודי ומקדמי לצורך המשך הליכי השיווק והתכנון (להלן: "הסכומים").

מובהר כי במידה וצד א' ישא בסכום המגרשים לכונס הנכסים בסך של 12,000 $ (שניים עשר אלף דולר ארה"ב), בתוספת מס ערך מוסף, אזי יתווספו לסכומים כאמור לעיל סכומי מס ערך מוסף במועד התשלום ושיווק המגרשים".

5. וכן, נקבע בסעיף 7 לחוזה הקבלני, כי:

"הצדדים מסכימים בזה כי כל הסכומים אשר יתקבלו כתוצאה משיווק, תכנון ובנייה של המגרשים אשר תבוצע ע"י צד ב' [הנתבעת-ש.ס] יהיו של צד ב' [הנתבעת-ש.ס] בלבד כאשר צד ב' תישא בכל העלויות, וההוצאות הכרוכות בכך."

6. ה"ה בושמת ושי מעוז (להלן: "התובעים"), נשואים זו לזה ומנישואיהם נולדו להם 6 ילדים. עד שנת 2006, הם התגוררו במודיעין. בתחילת שנת 2006, הם גמרו אומר לעבור להתגורר בצפון הארץ. לאחר שקלא וטריה ובדיקת מכלול האפשריות שעמדו בפניהם, הם החליטו לעבור ליישוב מדרך עוז (להלן: "היישוב"), שהתאים לצרכהים המשפחתיים והחברתיים ויכולתם הכספית.

7. וכן, בתחילת שנת 2006, התעניינו התובעים ברכישת אחד המגרשים המשווקים על-ידי הנתבעת במסגרת הפרויקט. במהלך המשא ומתן, נפגשו עם נציגי הנתבעת: אשת המכירות, הגב' נורית (להלן: "נורית") האדריכלית, הנתבע, היועצת המשפטית, עו"ד גלית ביטון-חורש (להלן: "היועצת המשפטית"), מר משה פלד, מנהל פיתוח עסקי דאז של הנתבעת וכיוצא באלה.

8. ביום 7.2.2007, חתמו התובעים והנתבעת על מסמך הקרוי "בקשה לרישום למתן שירותי בניה ותשתיות במושב מדרך עוז", בזו הלשון:

"1. אנו החתומים מטה:

...

מבקשים מכם ,חברת א.ש.מיישבי הגליל בע"מ (להלן:"החברה") כי תרשמו את בקשתנו מתן שירותי בנייה ותשתיות בחברתכם לבניית בית בגודל 160 מ"ר ,במגרש מס' 290 ..... המצוי בפרויקט "הרחבת מדרך עוז"

2. אנו מאשרים כי ראינו ובדקנו את מקום הבנייה וסביבתו, ואת תכנון הבית.

3. אנו מתחייבים לחתום על הסכם למתן שירותי בניה המצ"ב איתכם תוך 30 ימים מיום החתימה של בקשתנו זו במידה ולא נעמוד בכך תהיו רשאים להציע את המגרש לכל המעוניין, ולא תהיה לנו כל תביעה כנגדכם בגין ויתורנו מראש.

4. אנו מתחייבים לשלם עם חתימת בקשתנו זו סך של 10,000 ₪ (עשרת אלפים ₪), כדמי הרשמה, אשר יחשבו כחלק ממחיר שירותי הבניה עם חתימת ההסכם.

5. מחיר שירותי הבניה הינו בסך 913,750 ₪ כולל מע"מ כשהוא צמוד למדד תשומות הבניה, כאשר בסיס ההצמדה הוא מדד 11/06. מובהר כי המחיר כולל את התשתיות הציבוריות, תשלום לרשות העתיקות, תשלום למשקם, תשלום דמי היוון למנהל מקרקעי ישראל, אגרות בנייה וביוב ואינו כולל מיסים ו 1.5% שכ"ט עורך דין.

6. מוסכם בזאת כי לאחר החתימה על הסכם עם החברה, נופנה לעבור תהליך קליטה, שמחייב מדרך עוז במלואו ונקבל אישור מנהל מקרקעי ישראל להקצאת מגרש במדרך עוז.

7. אנו רשאים לבטל הרשמה זו בתוך 30 יום, ובלבד שנעשה כן בכתב. במידה ואכן נמסרה הודעה בכתב על ביטול ההרשמה, כאמור, תחזיר החברה לנו את המקדמה ששולמה בסך של 10,000 ₪.

8. אנו מצהירים כי אין לנו הסכם פיתוח ו/או הסכם חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל לגבי מגרש אחר בישוב קהילתי ו/או חקלאי וכי איננו בעלי זכות לנחלה, למגרש מגורים צמוד קרקע או למשק עזר ביישוב כלשהו.

9. התנאים המוזכרים בסעיף 5 להלן יהיו בתוקף 30 יום מהיום, לאחריהם רשאית החברה לשנותם מכל סיבה שהיא.

10. במידה ולא נתקבל כחברים במדרך עוז ו/או לא יוקצה לנו מגרש במנהל מקרקעי ישראל לאחר חתימת ההסכם יוחזרו לנו דמי ההרשמה במלואם.

חתימות המזמין חתימת החברה

(--) (--)

(להלן: "זכרון הדברים")

9. התובעים שילמו לנתבעת (ביום 7.2.2007) את דמי ההרשמה, בהתאם לזכרון הדברים בסך של 10,000 ₪. (ת/2, צירוף ג').

10. ביום 16.3.2007, התקשרו התובעים והנתבעת בחוזה למתן שירותי בנייה, לפיו התחייבה הנתבעת כלפי התובעים, בין השאר, לבנות להם בית מגורים בשטח 170 מ"ר, לפי התכניות והמפרט הטכני (נספחים ב' ו-ג' לחוזה האמור) (להלן: "הבית"), על המקרקעין הידועים במגרש 290, חלקה 2 בגוש 11807 בקרקעות היישוב מדרך עוז והמצוי בפרויקט (להלן: "המגרש") ,בתמורה כוללת בסך של 947,750 ₪. (להלן: "החוזה").

11. וכן, הוצהר, הותנה והוסכם בין הצדדים לחוזה, כי:

א. הנתבעת "רשאית להתקשר בהסכם זה, ואין כל מניעה חוקית ו/או עובדתית ו/או אחרת להתקשרות על-פי הסכם זה עם המזמין". (סעיף 7.2 לחוזה).

ב. הנתבעת תבנה את הבית באמצעות קבלנים רשומים כדין, במומחיות נאותה ובאיכות טובה, ומתחייבת להשלים את עבודות הבנייה ולמסור את הבית לתובעים לא יאוחר מ- 18 חודשים מיום קבלת היתר הבנייה, והכל בכפוף לתשלום מלוא התמורה ולהוראות החוזה. (סעיפים 7.1 ו- 9 לחוזה; סעיף 3 לנספח א' לחוזה).

ג. התמורה המוסכמת לפי החוזה ונספחיו בסך של 947,750 ₪, כוללת בנוסף לעלות בניית הבית ומחיר המגרש "תשלום דמי היוון חכירה למנהל מקרקעי ישראל ותשלום עבור דמי פיתוח ותשתיות, תשלום למשקם בגין שחרור המגרש משעבוד, תשלום לרשות העתיקות, תשלום לאגודה ותשלום בגין אגרות והיטלים, ואינה כוללת תשלום של 1.5% שכ"ט עו"ד וכן תשלום בגין מס רכישה" (סעיף 1 לנספח ה' לחוזה). (להלן: "התמורה המוסכמת").

ד. התובעים התחייבו לשלם לנתבעת את התמורה המוסכמת, באופנים ובשיעורים כדלקמן:

1. סך של 200,000 ₪ (כולל דמי הרשמה), ישולם לנתבעת ביום חתימת החוזה, כאשר סכום זה כולל בתוכו את עלויות הניהול, התכנון, התשלום לאגודת היישוב, אגרות בנייה, אגרות ביוב, תקרות משרד והוצאות פיתוח תשתיות ציבוריות.

2. היתרה בסך של 747,750 ₪, תשולם לנתבעת מסכום המשכנתא, כאשר מסכום זה, תשלם הנתבעת סך של 87,000 ₪ לרשות העתיקות וסך של 63,000 ₪ (דמי היוון) למנהל מקרקעי ישראל. (סעיף 5 לנספח א' לחוזה).

ה. הנתבעת התחייבה לשלם לתובעים שכר דירה בסך של 500$ ארה"ב לכל חודש, החל מיום חתימת זכרון הדברים ועד לסיום בניית הבית. (סעיף 5 לנספח ה' לחוזה).

ו. היות וחברת שבח הינה החברה המבצעת את התשתיות הציבוריות של הפרויקט, אזי הנתבעת מתחייבת להפקיד בחשבון הנאמנות של אגודת היישוב מדרך עוז את הוצאות פיתוח התשתיות הציבוריות עבור הבית ,ששולמו על-ידי התובעים לנתבעת . (סעיף 2 לנספח ה' לחוזה).

ז. התובעים מתחייבים לחתום, במעמד חתימת החוזה, על ייפוי כוח בלתי חוזר, המייפה את כוחה של היועצת המשפטית לרשום את הזכויות במגרש ,בספרי מנהל מקרקעי ישראל, על שם התובעים. (סעיף 4 לנספח ה' לחוזה).

ח. הפרה יסודית של החוזה תזכה את הצד הנפגע בפיצוי מוסכם וקבוע בסך של 50,000 ₪, ללא צורך בהוכחת נזק, והכל מבלי לפגוע בכל סעד אחר על-פי הדין (סעיף 18.1 לחוזה).

ט. התובעים יפקידו בידיה הנאמנות של היועצת המשפטית שיק בטחון על סך 10,000 $ ארה"ב (להלן: "שיק הבטחון"), לשם הבטחת קיום התחייבויותיהם על-פי החוזה (סעיף 8.4 לחוזה).

12. אין חולק, כי התובעים מילאו אחר חיוביהם הכספיים לפי סעיף 5 לנספח א' וסעיף 8.4 לחוזה. הם שילמו לנתבעת, במעמד חתימת החוזה, סך של 190,000 ₪, בתור מקדמה, וזאת בנוסף לסך של 10,000 ₪ ששולם במעמד חתימת זכרון הדברים (להלן: "המקדמה") ; הם שילמו לנתבעת את הוצאות שכר-טרחת היועצת המשפטית בסך של 16,240 ₪ (להלן: "שכר-הטרחה"); והם הפקידו את שיק הבטחון בידיה הנאמנות של היועצת המשפטית (נספח ז' לת/2).

טענות התובעים

13. התובעים טוענים, לענייננו-שלנו ובין השאר, כי במועדים הרלוונטיים לתובענה, היה הנתבע המנהל של הנתבעת והחברות. במהלך המשא ומתן לקראת חתימת זכרון הדברים והחוזה, הציגו בפניהם הנתבעת, הנתבע והיועצת המשפטית מצגי שווא כוזבים וזדונים של עובדות באשר לסמכותה וזכויותיה של הנתבעת להתקשר כדין עמם בזכרון הדברים ובחוזה, ואף העלימו מעיניהם את העובדה המהותית, כי החוזה הקבלני בוטל, למעשה, על-ידי חברת שבח ביום 1.2.2007.

14. וכן, טוענים התובעים, כי הם התקשרו בזכרון הדברים ובחוזה עקב טעות שהיא תוצאת תרמית והטעיה שהטעו אותם הנתבעת, הנתבע והיועצת המשפטית.

15. כמו-כן, טוענים התובעים, כי הנתבע התרשל כלפיהם וגרם להם את הנזקים הנתבעים, והכל כמפורט בסעיף 46 לכתב התביעה.

16. התובעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבעת והנתבע עוולו כלפיהם גם בעוולת הגזל, והנתבע אף התעשר על חשבונם שלא כדין.

17. לבסוף, טוענים התובעים, כי במקרה דנן יש להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חובות הנתבעת לנתבע, היות והוא השתמש במסך ההתאגדות של הנתבעת לרעה ושלא בתום לב. הנתבע אף נהג, במקרה דנן, בתרמית.

18. כמבואר, התובעים מבססים את עילת תביעתם כנגד הנתבע - על מספר דינים: דיני הנזיקין, במיוחד עוולת הגזל ,לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה") ,עוולת התרמית, לפי סעיף 56 לפקודה ועוולת הרשלנות, וכלל זה מצג שווא רשלני, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה; דיני החוזים - הפרת חובת תום הלב במשא ומתן ובשלב קיום החוזה, לפי סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "החוק") ,פגם בכריתת זכרון הדברים והחוזה מסוג הטעיה, לפי סעיף 15 לחוק והפרת הבטחה אישית ,לפי סעיף 61 (ב) לחוק וסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות) בשל הפרת חוזה, תשל"ט - 1979 (להלן: "חוק התרופות"); דיני עשיית עושר ולא במשפט, במיוחד זכות השבה ,לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט") ;

ודיני החברות, במיוחד דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות, לפי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות").

19. התובעים עותרים לסעד ההשבה והפיצויים. הם אומדים את נזקיהם בסך של 450,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.

טענות הנתבע

20. הנתבע מכחיש, מנגד, את טענותיהם המהותיות של התובעים שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לטענתו, במועדים הרלוונטיים לתובענה, היתה לנתבעת הזכות, הרשות, הידע, הנסיון והיכולת לשווק את המגרשים המצויים בפרויקט ובכלל זה המגרש ואף לתכנן ולבנות עליהם בתי מגורים למשתמשים שונים.

21. וכן, טוען הנתבע, כי היה איש צבא ושירות הבטחון הכללי. לאחר פרישתו משירות הבטחון הכללי הוא נכנס לעולם העסקים ועסק, בין השאר, בהרחבת יישובים שונים בארץ ובנה מאות יחידות דיור.

22. הוא לא הבטיח לתובעים, כי יערוב באופן איישי לחיוביה של הנתבעת לפי זכרון הדברים והחוזה.

23. כמו-כן, מוסיף הנתבע וטוען, כי התנהגותו כלפי התובעים היתה כדין וללא דופי. הוא פעל בסמכות ,ברשות ותוך ידיעה, כי הנתבעת יכולה לעמוד בכל חיוביה כלפי התובעים לפי זכרון הדברים והחוזה. הן בשלב הטרום-חוזי, הן בשלב חתימת זכרון הדברים והחוזה והן בשלב קיום החוזה, הוא הציג בפני התובעים מצגי אמת של עובדה ,הן בקשר לסמכויותיה של הנתבעת להתקשר עמם בזכרון הדברים ובחוזים והן בקשר להליכים המתנהלים בין הנתבעת לצדדים שלישיים.

24. טענה נוספת בפי הנתבע היא, כי במקרה דנן הוא פעל בתום לב לאורך כל הדרך, החל מהשלב הטרום-חוזי ועד לשלב קיום החוזה, ומסר לתובעים את כל האמת, שהיתה ידועה לו באותה עת. הוא לא עוול כלפי התובעים. הוא לקח הלוואות במאות אלפי שקלים, והעביר סכומיהן לקופת הנתבעת, על-מנת לעמוד בהתחייבויותיה בסמוך לקריסתה.

מסכת הראיות

25. שני עדים היו לתביעה: מר משה פלד (הנתבע 4), (להלן: "משה") והתובעת 2 (להלן: "התובעת"). שניהם, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית. (ת/1 א'+ב' ו- ת/2, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם התביעה, שני מוצגים נוספים: ת/3 - תביעת חוב ות/4 - בקשה להקפאת הליכים שהוגשה לבית-המשפט המחוזי (תיק פש"ר 214/08).

26. הנתבע העיד לעצמו. הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (נ/1).

דיון

עדות התובעת

27. התובעת העידה, בכתב ובעל-פה ובין השאר, כי במהלך שנת 2006, החליטו התובעים לעבור להתגורר בצפון הארץ. הם בדקו מספר אפשרויות מגורים בצפון הארץ. בסופו של יום, הם בחרו לגור ביישוב, ואפשרות זו התאימה לצרכיהם המשפחתיים, החברתיים ויכולתם הכספית. הנתבעת פרסמה את פרופילה באינטרנט. (ת/2, נספח א'). היה חשוב להם להתקשר עם חברה קבלנית המספקת את מלוא שירותי הבנייה, כדוגמאת הנתבעת.

28. התובעים יצרו קשר עם הנתבעת. בשלב הטרום-חוזי, הם נפגשו עם הנתבע, נורית, היועצת המשפטית, האדריכלית ומשה. במשרדי הנתבעת, היתה תלויה מפת המגרשים והמראה ,כי רוב המגרשים כבר שווקו למשתכנים שונים. הנתבעת הוצגה בפני התובעים בתור קבלן בניין מוסמך והם קונים את הבית מקבלן. היועצת המשפטית אף הסבירה לתובעים את המתווה המשפטי של החוזה ,שעיקרו אספקת שירותי בנייה לרבות הטיפול בכל הנושאים הנלווים לבניית הבית ,כולל הטיפול בכל העניינים הקשורים ביישוב, במנהל מקרקעי ישראל, בתשתיות הציבוריות ובכונסי הנכסים , וכי כל הכספים עבור הצדדים השלישיים , צריכים להיות משולמים לנתבעת והיא בתורה תעביר לצדדים השלישיים את כל ההוצאות, האגרות והתשלומים המגיעים להם בגין העסקה שבין הצדדים.

29. ימים ספורים לפני חתימת זכרון הדברים, נפגשו התובעים עם הנתבע ומשה בהרצליה, וזאת לפי בקשתו של הנתבע (להלן: "הפגישה"). בפגישה, מסרו הנתבע ומשה לתובעים, בפירוט יתר, מידע על הנתבעת והפרויקטים שלה, ובכלל זה הפרויקט. משה, חבר כנסת לשעבר ואיש ציבור ידוע, ציין בפני התובעים, כי הוא מכיר אישית את אנשי היישוב, וכי הנתבע והוא יעזר לתובעים להיקלט ביישוב. לאחר הפגישה וביום 7.2.2007, נחתם זכרון-הדברים והתובעים שילמו לנתבעת מקדמה בסך של 10,000 ₪, בהתאם לחיובם לפי זכרון הדברים.

30. לאחר חתימת זכרון הדברים ולפני חתימת החוזה, נפגש התובע 1 (להלן: "התובע") עם נציגי חברת שבח. בפגישה דנן, מסרה חברת שבח לתובע, כי החוזה הקבלני בטל ומבוטל וכי הנתבעת אינה מוסמכת עוד לשווק מגרשים המצויים בפרויקט. למשמע דברים אלה, נקבעה פגישה דחופה עם הנתבעת. התקיימה פגישה עם הנתבעת בה השתתפו התובעים, הנתבע, נורית והיועצת המשפטית. (להלן: "פגישת ההבהרה"). בפגישת ההבהרה, הודיעו הנתבעת, הנתבע והיועצת המשפטית לתובעים, כי הנתבעת קיבלה אורכה ,בת 60 יום, לשיווק המגרשים המצויים בפרויקט, וכי התקשרות החוזית של הנתבעת עם התובעים נעשית כדין ובהתאם לחוזה הקבלני.

31. בתקופה הסמוכה לפני חתימת החוזה, האיצה הנתבעת, באמצעות הנתבע והיועצת המשפטית ,בתובעים לחתום על החוזה. היועצת המשפטית אף הבטיחה לתובעים, כי הנתבע והיא ערבים באופן אישי לחיובה של הנתבעת.

32. לאחר שהתובעים וידאו עם הנתבע והיועצת המשפטית, כי אין מניעה חוקית לנתבעת להתקשר עמם בחוזה, נחתם החוזה ביום 16.3.2007.

33. התובעים מילאו אחר כל חיוביהם לפי החוזה ובכלל זה חיוביהם הכספיים. במעמד חתימת החוזה, שילמו התובעים לנתבעת את סכום המקדמה, את שכר הטרחה ואת שיק הבטחון.

34. הנתבעת הפרה את החוזה אף הפרה יסודית. היא לא העבירה לאגודת היישוב את הכספים המגיעים לאגודה בגין קליטת התובעים ביישוב .על-כן ,התובעים לא הוזמנו לוועדת הקבלה של היישוב. וכן, הנתבעת לא הפקידה, בחשבון הנאמנות של אגודת היישוב, את הכספים עבור הוצאות התשתיות הציבוריות. וכן, הנתבעת לא שילמה לתובעים את שכר הדירה, כאמור בחוזה.

35. בחודש אפריל 2007, התקיימה פגישה נוספת, בה השתתפו התובעת, הנתבע, משה והיועצת המשפטית. (להלן: "הפגישה הנוספת"). בפגישה הנוספת, הודיע הנתבע, כי קיים סכסוך בין הנתבעת ובין חברת שבח והוא נמסר להכרעת בורר. (להלן: "הבוררות"). ישיבת הבוררות אמורה להתקיים בחודש יולי 2007, אך אין לתובעים מה לדאוג. היא נדהמה מדברי הנתבע דנן. וכן, הבטיח הנתבע, כי הכספים המגיעים לצדדים השלישיים ובכללם אגודת היישוב, מסכום המקדמה, יועברו, בהקדם, לזכאים וכי שכר הדירה ישולם לתובעים, והכל בהתאם לאמור בחוזה. וכן, הראה לה הנתבע מסמכים אודות הרחבות ביישובים אחרים ומכתבי המלצה, והכל במטרה להרגיע את התובעים הנתבע אף הוסיף, כי העיכובים בהעברת הכספים לצדדים השלישיים מקורם במחלוקת משפטית בין הנתבעת ובין חברת שבח.

36. וכן ובמהלך הפגישה הנוספת, מסרה היא לנתבע, כי קיימת שמועה ביישוב לפיה הנתבעת אינה מוסמכת ורשאית יותר לשווק מגרשים המצויים בפרויקט (להלן:"השמועה"). הנתבע ביטל בתוקף את השמועה , והורה למשה לכתוב ,לעניין זה, מכתבים לאגודת היישוב ולחברת שבח.

37. בסמוך לאחר הפגישה הנוספת ,שלחה הנתבעת לאגודת היישוב ולחברת שבח מכתבים בקשר לשמועה (ת/2, נספחים ח'1 + ח'2).

38. בחודש יולי 2007 ולאחר שמכרו את ביתם במודיעין, עברו התובעים להתגורר בבית שכור ביישוב. הבוררות לא התקיימה. חברת שבח הודיעה לתובעים, כי במידה והנתבעת תשלם לה את הוצאות התשתיות הציבוריות, היא (חברת שבח) תאפשר לתובעים לבנות את הבית על המגרש.

39. הנתבעת הפרה את החוזה אף הפרה יסודית. כל פניותיהם החוזרות ונשנות של התובעים לנתבעת, כי תקיים את חיוביה לפי החוזה, לא נענו כלל. בדיעבד, התברר לתובעים, כי חברת שבח ביטלה, ביום 1.2.2007, את החוזה הקבלני, עוד לפני חתימת זכרון הדברים. הנתבעת קרסה לפני ההתקשרות החוזית שבין הצדדים, והיא נקלעה לחובות כספיים כבדים. הנתבעת, הנתבע והיועצת המשפטית, הציגו בפני התובעים מצגי שווא זדוניים של עובדות הן בשלב הטרום-חוזי, הן בשלב כריתת זכרון הדברים והחוזה והן בשלב קיום החוזה. התובעים התקשרו בזכרון הדברים ובחוזה עקב תרמית והטעיה שהטעו אותם הנתבעת, הנתבע והיועצת המשפטית.

עדות הנתבע

40. הנתבע העיד, בכתב ובעל-פה, באשר להתקשרות החוזית שבין התובעים והנתבעת. במועדים הרלוונטיים לתובענה, היה מנכ"ל הנתבעת והחברות. התובעים שילמו לנתבעת, על חשבון התמורה המוסכמת, סך של 216,420 ₪. החוזה הוא בין התובעים לבין הנתבעת. הוא לא בעל דינם של התובעים. אין כל יריבות בינו לבין התובעים. הוא לא צד לחוזה או לזכרון הדברים. הנתבעת הינה אישיות משפטית נפרדת. התובעים לא שילמו לו דבר.

41. וכן, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, שהתנהלה בחודשים יולי ואוגוסט 2007 ,הופסק כליל שיווק מגרשים לבנייה בכל הפרויקטים שהיו ביישובים השונים ובצפון הארץ. בעקבות כך, הנתבעת שהיתה בתנופת בנייה ופיתוח, נקלעה לקשיי נזילות ונאלצה לאתר משקיעים. בחודש אוקטובר 2007 , התקשרה הנתבעת עם חברת וורלד גרופ בע"מ (להלן: "וורלד גרופ") בחוזה שותפות. (להלן: "חוזה השותפות"). וורלד גרופ עקצה את הנתבעת. בסופו של יום, בוטל חוזה השותפות, דבר שהביא לקריסת הנתבעת וכניסתה להליך פירוק.

42. כמו-כן, מעולם לא התחייב, באופן אישי, כלפי התובעים ולא ערב לחיוביה של הנתבעת לפי החוזה. צמרות אלונים היא בעלת המניות היחידה של הנתבעת. לא גרם לנתבעת להפר את החוזה. לא גרם נזק לתובעים. לא התרשל כלפי התובעים ולא עוול כלפיהם . לא הציג מצג שווא כלשהו לתובעים. לא רימה את התובעים ולא גזל מהם דבר. לאורך כל הדרך, הוא התנהג בתום לב כלפי התובעים.

43. לבסוף, טוען הנתבע, כי החוזה לא בוטל כדין. התובעים לא זכאים לסעדים המבוקשים. במקרה דנן, אין עילה כדין להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייבו, באופן אישי, בחובותיה של הנתבעת. הוא לא בעל מניות בנתבעת. התובעים יכולים לבנות את ביתם על המגרש. התביעה אינה מגלה עילה כדין נגדו.

44. במהלך חקירתו שתי-וערב הוסיף הנתבע, בין היתר, כי בהתאם לחוזה הקבלני, היתה הנתבעת רשאית לשווק מגרשים המצויים בפרוייקט, במסגרת ההרחבה השנייה של היישוב. בחודש פברואר 2007, התגלע סכסוך בין הנתבעת ובין חברת שבח, בקשר לשיווק המגרשים לפי החוזה הקבלני. הוא לא זוכר "ביטול בכתב של ההסכם" (עמ' 20, ש' 14). הסכסוך נמסר להכרעת בורר. באותה תקופה , נקלעה הנתבעת "לסחרור ולקשיים שלא היתה מורגלת אליהם ולכן הרבה מאוד דברים נעשו על מנת למזער נזקים ואני לא זוכר את כולם" (שם, ש' 20-19). הבוררות לא התקיימה. לא תבעו את חברת שבח ולא דרשו אכיפת החוזה הקבלני. לאחר הסכסוך האמור, היתה התכתבות הדדית בין הנתבעת ובין חברת שבח ,כולל מכתבו של מנכ"ל חברת שבח לנתבעת, מיום 4.2.2007 (ת/2, נספח ט"ז) בו צויין, במפורש, כי החוזה הקבלני בטל ומבוטל. (עמ' 21, ש' 6).

45. הנתבע העיד והוסיף, בחקירתו שתי-וערב, כי הוא אכן השתתף בפגישת ההבהרה ובנכונות האמור בסעיפים 23 עד 25 לכתב התביעה לעניין זה. (עמ' 21, ש' 14-13). זכרון הדברים אכן נחתם ביום 7.2.2007. לא זוכר אם זכרון-הדברים והחוזה נחתמו לפני מכתבה של חברת שבח מיום 1.2.2007 ומכתבי התשובה של משה מיום 2.4.2007, בדבר ביטול החוזה הקבלני. הוא לא יודע מתי התקבל מכתב חברת שבח האמור אצל הנתבעת. הנתבעת לא העבירה לחשבון הנאמנות של היישוב את הכספים המגיעים לחברת שבח בשל הוצאות התשתיות הציבוריות. לא זוכר אם הנתבעת שילמה סכום כלשהו לאגודת היישוב או לצד שלישי כלשהו, בהתאם לחוזה. לאחר מלחמת לבנון השניה, נקלעה הנתבעת לקשיי נזילות, ובחודש נובמבר 2006 ואילך היא חיפשה משקיעים. חרף קשייה הכספיים, הנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה הכספיות עד ליום 28.2.2008. לאחר חתימת הסכם השותפות, הזרימה וורלד גרופ מליון שקל חדש לקופת הנתבעת. הוא הגיש בקשה להקפאת הליכים כנגדו וכנגד הנתבעת וחברת צמרות אלונים (ת/4). הוא ערב לחלק מחובות הנתבעת, וסכום הערבות מגיע לסך של חמישה מליון שקל חדש לערך.

מהימנות העדים ומשקל הראיות

46. אפתח ואומר, ללא כל היסוס, כי עדותה של התובעת היתה סבירה ומהימנה עד למאוד. המדובר בעדות קוהרנטית, עקבית ושלמה. בעדות זו ,לא מצאתי סתירות כלשהן. ההפך הוא הנכון. מצאתי אישור, חיזוק, תימוכין ואף סיוע לעדותה של התובעת גם בשאר הראיות הקבילות ובעלות משקל שנפרשו בפניי, במיוחד עדותו של משה (ת/1ב'; עמ' 12, ש' 13) - בכל הקשור להתכתבות שהיתה בין חברת שבח ובין הנתבעת, לעניין החוזה הקבלני וביטולו (ביום 1.2.2007) על-ידי חברת שבח - והמסמכים הנספחים למוצג ת/2. כמו-כן, מצאתי, בין השיטיין, אישור, תימוכין ואף סיוע לעדותה של התובעת גם בעדותו של הנתבע. אוסיף עוד, כי הנבתע נמנע, מדעת ,לשאול את התובעת במהלך חקירתה שתי-וערב שאלות קרדינליות הנוגעות לליבת הפלוגתא שבין הצדדים. במחדלו זה, הוא מחזק את גרסת התביעה וראיותיה.

47. מנגד, עדותו של הנתבע, במיוחד בחלקיה הנוגעים למחלוקת שבין הצדדים ושאינם עולים בקנה אחד עם עדותה של התובעת, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי.

הפן המשפטי

תום הלב במשא ומתן ומצג שווא רשלני

48. סעיף 12 לחוק קובע את החובה הכללית לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במהלך המשא והמתן לקראת כריתת החוזה. חובה זו מחייבת את הצדדים למשא ומתן החוזי לנהוג ביושר ובהגינות, האחד כלפי רעהו. חובת הגילוי היא אחת החובות הנגזרות מעקרון תום הלב שאומץ בדין החוזי הישראלי וביתר ענפי המשפט כעיקרון-על, וכמוהו היא מבטאת מגמה של סוציאליזציה וקביעת נורמות של התנהגות מוסרית במהלך המשא והמתן לקראת כריתתו של חוזה, והפרתה עלולה להשתכלל, בנסיבות מסוימות, עד כדי מצג שווא והטעיה, העמעניקים לצד הנפגע זכות לביטול ההסכם. ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכר בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 298-297 (2002); ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים בע"מ נ' אהרוני, פ"ד ל(2), 141, 147-144 (1976); ע"א 3745/92 פסקל נ' מזרחי, פ"ד מח(2) 359, 362-361 (1994)).

49. צד למשא ומתן חוזי חייב לגלות לשותפו למשא ומתן עובדות אשר לפי הדין, הנוהג או נסיבות עניין, חייב לגלותן (סעיף 15 לחוק). המדובר בחובה אקטיבית, ואינה מותנית בקיום יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים למשא ומתן. ברם, ככל שקיימים בין הצדדים למשא ומתן יחסי אמון מיוחדים יותר, כך תגבה החובה (ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 697-696 (1983); ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' דבאח, פ"ד מח(2) 573, 598-596 (1994); ג. שלו ,דיני חוזים - החלק הכללי (2005), 149-15).

50. המצג הרשלני הוא, למעשה, קטגוריה משנית של עוולת הרשלנות, כהגדרתה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודה ותכליתו היא מניעת הטעיה. מוטלת על כל אדם החובה הכללית לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם שצריך לצפות כי ייגרם לו נזק. החובה לנהוג זהירות במתן עצה, מידע או חוות-דעת, הורחבה והיא חלה גם על היחסים הטרום-חוזיים (ע"א 790/81 American Microsystem Inc נ' אלביט מחשבים בע"מ, פ"ד לט(2), 785, 795 (1985). (להלן: "פרשת אלביט"); נ' זלצמן, "הצהרה כוזבת רשלנית בשלב משא ומתן לכריתת חוזה" עיוני משפט ח' (תשמ"ב) 55).

51. לעניין ההיצג הרשלני במהלך המשא ומתן, נפסק בפשרת אלביט, כי:

"בהסתמך על הוראות סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל האמור לעיל, כשבוחנים קיומה של עילה של התרשלות בהיצג רשלני במהלך משא ומתן, יש לבחון: האם הוכח היצג של עובדות; האם ההיצג לא היה מהימן, ובזהירות ושקידה ראויות היה על מציג העובדות לדעת, שההיצג אינו מבוסס; האם היה עליו לצפות, כי הצד האחר למשא ומתן יסתמך על דבריו ויפעל על פיהם, ואם יפעל כך עלול להיגרם נזק פיסי לגוף שלו או לרכוש או נזק כלכלי לאחר; האם בפועל הסתמך האחר על ההיצג הרשלני וכתוצאה מכך נגרם לו נזק"

(פרשת אלביט, שם ,בעמ' 797).

פגמים בכריתת חוזה בשל הטעיה

52. פרק ב' לחוק מסדיר, מבחינה נורמטיבית, את סוגיית הפגמים בכריתת החוזה וקובע ארבע עילות של טעות, הטעיה, כפיה ועושק, המקנות לצד הנפגע את האפשרות לבטל חוזה מחמת פגם ברצון (ע"א 9528/70 Foundation Sansounimaille נ' פרי, פסקי דינו של כב' השופט (כתוארו דאז) א. גרוניס, מיום 16.11.2011). ההטעיה מוגדרת בסעיף 15 לחוק, כהאי לישנא:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

53. ארבעה יסודות לעילת ביטול חוזה בשל הטעיה: חוזה, טעות, הטעיה מטעם צד לחוזה או אחר מטעמו וקשר סיבתי כפול, בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות בחוזה (ג. שלו, דיני חוזים, דלעיל, עמ' 217; ע"א 9447/06 פוקס נ' אלבס, פסק דינו של כב' השופט י. דנציגר, מיום 25.3.2008). הטעיה יכולה להיות הן במעשה, קרי - הצהרה פוזיטיבית (בכתב או בעל-פה) טרום-חוזית כוזבת, והן במחדל, קרי - הימנעות מגילוי עובדה מקום שבו מוטל על אחד המתקשרים בחוזה חובת גילוי (ע"א 7730/09 כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ, פסק דינו של כב' השופט ע. פוגלמן, מיום 6.6.2011).

הנידון דידן

54. לאחר שעיינתי, עיין היטב, בכתבי הטענות ולאחר ששקלתי ובחנתי את המצב המשפטי והראיות הקבילות שנפרשו בפניי ובשים לב לממצאים העובדתיים שהוכחו כדבעי במקרה דנן, מסקנתי היא, כי התובעים הוכיחו כדין את עילת תביעתם כנגד הנתבע. התביעה, בעילה החוזית והנזיקית, בדין יסודה, כפי שיפורט דלהלן.

55. אכן, הוכח בפניי כדבעי, כי הנתבע התנהג כלפי התובעים בחוסר תום לב משווע ובדרך לא מקובלת, הן בשלב הטרום-חוזי לקראת כריתת זכרון הדברים ולאחר מכן החוזה, הן בשלב כריתת החוזה והן בשלב קיום החוזה. הנתבע לא התנהג ביושר ובהגינות כלפי התובעים. הוא הגדיל לעשות ואף רימה את התובעים, לאורך כל הדרך, החל מהשלב הטרום-חוזי ועד להפרת החוזה, אף הפרה יסודית, על-ידי הנתבעת. הוא לא גילה לתובעים עובדות אשר לפי הדין הנוהג ונסיבות העניין, חייב היה לגלותן. ההפך הוא הנכון. הוא הציג בפניהם מצגי שווא כוזבים וזדוניים של עובדות, לפיהן הנתבעת מוסמכת וזכאית להתקשר עם התובעים בזכרון הדברים ובחוזה, והכל בכוונה לרמות את התובעים ולעשוק אותם. ביום 1.2.2007 ידע הנתבע, באופן פוזיטיבי, כי חברת שבח ביטלה את החוזה הקבלני. וכן, עם קבלת הודעת הביטול דנן, החוזה הקבלני היה בטל ומבוטל (Voide) והנתבעת אינה מוסמכת ואינה קונה זכות בדין לשווק למאן דהוא את המגרשים המצויים בפרויקט ובכלל זה המגרש.

56. וכן, הנתבע נמנע, מדעת, לגלות לתובעים, הן בשלב הטרום-חוזי לקראת כריתת זכרון הדברים ובהמשך החוזה והן בשלב כריתת החוזה, כי הנתבעת נקלעה, למעשה, למשבר עסקי וכספי חמור בשל המשבר בתחום הנדל"ן -הקפת שיווק מגרשים ביישובים השונים בגליל ובאזור הצפון - משבר שפרץ לאחר מלחמת לבנון השניה.

57. לית מאן דיפליג, כי בנסיבות העניין הייתה קיימת חובה אקטיבית על הנתבע ליידע את התובעים בשלב הטרום-חוזי ולפני כריתת זכרון הדברים והחוזה, כי החוזה הקבלני בטל ומבוטל ולמצער קיים סכסוך משפטי בין הנתבעת ובין חברת שבח, בכל הקשור לסמכותה וזכותה של הנתבעת לפי החוזה הקבלני לשווק למאן דהוא את המגרשים המצויים בפרויקט ובכלל זה לשווק את המגרש לתובעים, וכי הנתבעת שרויה במשבר עסקי וכספי. כאמור, הנתבע לא רק שהפר חובתו דנן, אלא שהוא הגדיל לעשות והציג בפני התובעים, בדרך מרמה ותרמית, מצגי שווא כוזבים וזדוניים של עובדות, כי הנתבעת מוסמכת וזכאית לשווק את המגרש לתובעים בהתאם לחוזה הקבלני שבתוקף; כי הנתבעת הינה חברה יזמית וותיקה בתחום הבנייה ובעלת נסיון מקצועי רב; כי הנתבעת היא חברה אמינה ובעלת יכולת לבצע פרויקטים מגוונים ובכלל זה הקמת בתים פרטיים ,מבני ציבור ותשתיות; כי הנתבעת היא אחת החברות המובילות בתחום ההרחבות הקהילתיות באזור העמקים והגליל והחברה היחידה המעניקה ללקוחותיה שירות מלא החל משלב בחירת היישוב, דרך התאמת דגם הבית ועיצובו ועד למסירת מפתח הבית למשתכן; כי הנתבעת מעסיקה בעלי תפקידים מקצועיים ובעלי נסיון, כמו אדריכלים, מהנדסים, מעצבי פנים, משווקים, עורכי-דין ורכזת דיירים המאפשרים ללקוחותיה להגשים את חלומותיהם!; וכי הנתבעת נמצאת בתנופת בנייה בגליל ובאזור הצפון. (ת/2, נספח א').

58. וכן, גם בפגישת ההבהרה ובפגישה הנוספת, הציג הנתבע לתובעים מצג שווא כוזב וזדוני של עובדה, כי החוזה הקבלני לא בוטל על-ידי חברת שבח וכי הנתבעת מוסמכת וזכאית לשווק להם את המגרש, ואין לתובעים ממה לחשוש. וכן, הנתבע נמנע, מדעת, מליידע את התובעים על מצבה העסקי והכספי הקשה של הנתבעת.

59. וכן, בנסיבות העניין עוול הנתבע בעוולות התרמית והרשלנות. כמבואר, הוא הציג לתובעים, הן בשלב הטרום-חוזי, הן בשלב כריתת זכרון הדברים ובהמשך החוזה והן בשלב קיום החוזה, מצגי שווא כוזבים של עובדות בידיעה פוזיטיבית שהן כוזבות ובכוונת תחילה שהתובעים המוטעים על-ידי ההיצגים - יפעלו על-פיהם. בפועל, התובעים פעלו, בתום לב, על-פי ההיצגים דנן וסבלו נזקים - נזק שבממון ונזק לא ממוני. וכן, בהתנהגותו דנן של הנתבע, הן במעשה והן במחדל, הוא התרשל כלפי התובעים וגרם להם נזקים.

60. זאת ועוד, התובעים התקשרו בזכרון הדברים ובהמשך בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעו אותם הנתבעת והנתבע. ההטעיה התבטאה, בעיקר, באי-גילוין של עבודות אשר על-פי הדין, לפי הנוהג ולפי נסיבות העניין היה הנתבע חייב לגלותן לתובעים. אילו ידעו התובעים מראש, כי החוזה הקבלני בטל ומבוטל, לא היו מתקשרים בזכרון הדברים ובחוזה.

61. הנתבע היה מנכ"ל הנתבעת והחברות. הוא שלט בהן ביד רמה וללא עוררין. הוא ניהל את ענייניה של הנתבעת, ככל הנראה, בצורה כושלת ורשלנית ביותר. אכן, הנתבע היה מנכ"ל הנתבעת. הוא אורגן של הנתבעת ונושא משרה בה, אך אין בכך כל רבותא. לנתבע, כנושא משרה בנתבעת, אין כל חסינות להפרת החובות בדין ,שבוצעו על-ידו באופן אישי, כמבואר דלעיל.

הסעד

62. התובעים עותרים לתרופת הפיצויים. הם תובעים פיצויים במספר פרטי נזק כדלקמן: הסכומים ששולמו לנתבעת על חשבון התמורה המוסכמת; ההפרש בעלויות מחיר המגרש והוצאות בניית הבית; דמי שכירות, הוצאות שונות ונזק לא ממוני. הם אומדים את נזקיהם בסך של 450,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.

63. משלי אני אומר, כי התובעים הוכיחו, בראיה טובה, נזק שבממון, כדלקמן:

א. התשלומים ששילמו לנתבעת לפי החוזה, בסך

של 216,420 ₪, לאחר שערון כדין להיום מגיע

סכום זה לסך של - 301,296 ₪.

ב. דמי שכירות לתקופה של חצי שנה בלבד - 10,560 ₪.

---------------

סה"כ - 311,856 ₪.

ויודגש: התובעים לא הוכיחו ,בראיה טובה, את שאר הנזקים שבממון הנתבעים. לעניין הנזק של ההפרש בעלויות המגרש ובניית הבית, אומר ,כי עניין זה הינו במומחיות ומחייב חוות דעת מומחה. התובעים לא הציגו לבית המשפט חוות דעת מומחה לעניין זה. מכאן ,הם לא זכאים לפיצוי כלשהו בפרט נזק זה.

64. אכן, הוכח בפניי, כי לתובעים נגרם נזק לא ממוני כתוצאה מהתנהגותם של הנתבע והנתבעת. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ועל דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובעים, בפרט נזק זה, פיצוי בסך של 30,000 ₪, נכון להיום.

יוצא, כי הפיצויים המגיעים לתובעים מהנתבע, בשל הנזק שבממון והנזק הלא ממוני, הם כדלקמן:

311,856 ₪ (נזק שבממון) + 30,000 ₪ (נזק לא ממוני) = 341,856 ₪.

שאר טענות הצדדים

65. מסקנתי דלעיל מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים.

התוצאה

66. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבע 2 לשלם לתובעים כדלקמן:

א. סך של 341,856 ₪;

ב. וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 30,000 ₪;

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובעים, באמצעות בא-כוחם, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לידי הנתבע 2, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.