לפני תביעת פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע בתאונת דרכים, עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

רקע:

1. התובע, יליד 23.9.1946, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.4.07.

2. ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים הדסה עין כרם, שם אובחנו חבלות בראש ובבטן. בבדיקת סי.טי ראש שבוצע לתובע נמצאו דימומים מוחיים פרנכימטיים ותת עכבישים, בעיקר מצד ימין. כן אובחנו אצל התובע שברים בצלעות, אוויר בחזה ונוזל בטן.

3. התובע היה מאושפז עד יום 14.6.07, תחילה במחלקה לטיפול נמרץ, לאחר מכן במחלקה הכירורגית ובהמשך במחלקה לשיקום.

4. לאחר שחרורו טופל התובע במסגרת אשפוז יום במחלקה לשיקום בבית החולים הדסה. בהמשך היה התובע במעקב רפואי ופסיכיאטרי בקהילה.

הנכות הרפואית:

5. במסגרת ההליך מונו מומחים להערכת נכותו הרפואית של התובע בתחום הנוירולוגי, הפסיכיאטרי וא.א.ג.

6. המומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר וולר, הפנה את התובע לעריכת בדיקה נוירו-קוגניטבית, אשר בוצעה בבית החולים רמב"ם. על-פי חוות דעת המומחה, התאונה גרמה לתובע פגיעת ראש קשה עם עדות לנזק לרקמת המוח. במהלך האשפוז והטיפול השיקומי מצבו השתפר. המומחה מצא כי התובע איננו סובל מחולשות, סימני צד או פגיעה בקורדינציה. נמצאה פגיעה קוגניטיבית שביטויה פגיעה בטווח הקשר האודיטורי מלווה בדיסארתריה קלה ופגיעה קלה בתפקודים אקזקוטיביים. המומחה העריך את נוכותו הנוירולוגית של התובע בשיעור 20%, על-פי סעיף 29(11) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן – התקנות) מותאם לסעיף 34(ג) לתקנות.

7. המומחה בתחום הנפשי, פרופ' אבי בלייך, קבע כי התובע סובל מהפרעת אישיות אורגנית כתוצאה מפגיעת ראש טראומתית בתאונה. ביטויה של הפגיעה בשינויים התנהגותיים, לביליות נפשית עד כדי דיכאון וליקויים קוגניטיביים. את נכותו של התובע העמיד המומחה על 40% לפי סעיפים 34(ד) – (ה) לתקנות. המומחה קבע כי נכות זו כוללת את הנכות הנוירולוגית כפי שהוערכה על ידי ד"ר וולר.

8. המומחה בתחום א.א.ג, ד"ר בן דוד, אשר מונה על רקע תלונותיו של התובע על סחרחורות, מצא כי לא נותרה לתובע נכות בתחום זה. זאת, על רקע תוצאות בדיקות שנערכו לתובע אשר הצביעו על היעדר נזק כלשהו למערכת הוסטיבולרית.

9. הצדדים לא ביקשו לחקור מי מהמומחים, כך שהקביעות בחוות הדעת לא נשללו ויש לקבלן במלואן.

10. הצדדים בסיכומיהם חלוקים באשר לשיעור הנכות הרפואית של התובע, וזאת ביחס לפרשנות חוות דעתו של פרופ' בלייך באשר לחפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנפשית. לטענת הנתבעת, יש להבין את חוות הדעת באופן שהנכות הנפשית "העודפת" על הנכות הנוירולוגית היא בשיעור 20%, ושקלול נכות זו עם הנכות הנוירולוגית שנקבעה (בשיעור 20%), מביא למסקנה כי הנכות הרפואית הינה בשיעור 36%. התובע, מנגד, טוען כי הנכות הרפואית הינה 40%, כפי שנקבע בחוות דעתו של פרופ' בלייך.

מקובלת עלי טענת התובע בעניין זה. לפי חוות הדעת של פרופ' בלייך, נכותו הנפשית של התובע היא בשיעור 40%, כאשר זו כוללת מגוון של פגימות לרבות הפגיעה הנוירולוגית. ברי כי בתחום הנוירולוגי קיימת חפיפה בין חווה"ד, והתובע איננו טוען אחרת. אך כאשר נקבעה נכות כוללת של 40%, מבלי לכמת את הנכויות בגין הביטויים השונים של הפגיעה, ותוך שימוש מותאם בין שני תתי-סעיפים בתקנות, אין לקבוע שמדובר בהכרח בנכויות שונות ששיעור כל אחת מהן הוא 20%. הדבר לא נקבע בחוות הדעת, המומחה כאמור לא זומן לחקירה, ובנסיבות אלה קביעתו כי הנכות הכוללת (לרבות הקוגניטיבית) הינה בשיעור 40% עומדת בעינה.

הנכות התפקודית:

11. עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לנכותו התפקודית של התובע. לטענת התובע, התאונה השפיעה באופן קשה ביותר על מהלך חייו, תוך שהוא הפך מאדם עצמאי ומתפקד באופן מלא, לאדם מוגבל שאיננו מסוגל לכל עבודה ושתפקודו המשפחתי והאישי לקוי ביותר. לטענת התובע, נוכח נסיבותיו, נכותו התפקודית מגיעה לכדי 100%. הנתבעת, מנגד, טוענת כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית, הכוללת כאמור נכות נפשית, שלטענת הנתבעת השלכתה התפקודית הינה נמוכה ביותר.

12. המונח נכות תפקודית נועד לשקף את ההשפעה המעשית שיש לפגיעתו של הניזוק על תפקודו הכולל. כפי שנפסק פעמים רבות, קביעת הנכות התפקודית הינה פונקציה של שקילת מכלול נתוניו האינדיווידואליים של הניזוק, ובחינת השפעת הפגיעה עליו נוכח כל אלה. בכלל זה יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הניזוק, גילו, השכלתו, עיסוקו ומהלך חייו לפני התאונה, וכיוצ"ב.

13. בגדר הערכת הנכות התפקודית יש משקל רב לנכות הרפואית של הניזוק, כאשר ברגיל היא מהווה מדד משמעותי בהערכת הנכות התפקודית. עם זאת, הנכות הרפואית איננה בהכרח חופפת את הנכות הרפואית, אלא מדובר במדד אחד מתוך מכלול של נתונים שיש לשקול. הפסיקה עמדה על כך כי אשר מדובר בפגיעות ראש ובהשלכותיהן, הקורלציה בין הנכות התפקודית לנכות הרפואית עשויה להיות רופפת יותר ונדרשת בחינה גמישה של מכלול הנסיבות ומידת ההשפעה בפועל של הפגיעה, ובעיקר ככל שהדברים אמורים בפגיעה בכושר ההשתכרות של הניזוק. ראו לעניין זה פסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 4919/09 עיסא עזאם ואח' נ' דנית בר (פורסם במאגרים) (2011), כדלקמן:

"הערכת נכותו התפקודית של נפגע, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. כך בדרך כלל, וכך במיוחד בנפגעי ראש, שהערכת נכותם התפקודית אינה מהדברים הקלים, והפגיעה בכושר השתכרותם אף אינה חופפת בהכרח את הנכות התפקודית במישורי החיים האחרים (להבחנה בין נכות תפקודית לבין אובדן כושר השתכרות, ראו ע"א 3049/03 ג'רוסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995)).

לכן, כאשר בנפגעי ראש עסקינן, המעין-חזקה הנוהגת לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות (ע"א  2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (לא פורסם, 21.12.1992)), איננה חזקה (במובן חוזק), ואין מקום לקבוע מסמרות באשר ל"טווח הסטיה" מהנכות הרפואית לצורך קביעת הפגיעה בכושר ההשתכרות של נפגעי ראש. כל מקרה צריך להיבחן פרטנית לגופו, על פי כלל הנסיבות וחומר הראיות המובא בפני בית המשפט (למכלול הנסיבות הנדרשות לקביעת הנכות התפקודית, ראו, לדוגמה, ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (לא פורסם, 25.7.2010) בפסקה 8 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה)."

14. ומכאן לבחינת הנתונים והראיות הקיימים בעניינו של התובע.

15. מטעם התובע הוצגו עדותו שלו ושל בני משפחתו - אשתו דורה (להלן – דורה) ושתיים מבנותיו – לילך (להלן – לילך) ונורית (להלן – נורית). כן העידו שני חברים של התובע, אשר מכירים אותו ואת משפחתו הן בתקופה שלפני התאונה והן בתקופה שלאחריה – נפתלי פויאק (להלן – נפתלי) וראובן קריביאן (להלן – ראובן).

16. התובע בתצהירו תיאר את עבודתו לפני התאונה, אשר כללה עבודה כשכיר בתור איש אחזקה במכללה צבאית במעלה אפרים, וכן עיסוק עצמאי כטכנאי גז ומתקין דודי שמש. התובע העיד כי לאחר התאונה הוא לא יכול היה להשתלב חזרה בעיסוקיו או בכל עבודה אחרת, והוא איננו עובד בכל עבודה מאז התאונה בשל מגבלותיו. התובע תיאר את קשייו בהתמודדות עם מצבו עקב התאונה ואת תחושותיו הקשות עקב פגיעתו בתאונה, ובלשונו - "כל החיים הייתי בעל הבית בבית והיום אני כמו סמרטוט". הוא תיאר את שגרת יומו, בה הוא נמצא לבדו בבית (לאחר שאשתו יוצאת לעבודה), לעיתים חברים מבקרים אותו או לוקחים אותו ברכב או שהוא הולך לשבת ליד הסופרמרקט או לבית הקשיש בישוב. הוא תיאר כי הוא מבלה חלק מזמנו בישיבה ליד הסופרמרקט בישוב מגוריו עד חזרת אשתו מעבודתה.

17. דורה, אשתו של התובע, תיארה בתצהירה את השינוי שחל באורחות החיים של התובע ושל המשפחה לאחר התאונה. לפי עדותה, בתקופה לאחר התאונה, ובמשך כשנתיים, היה התובע תלוי בה, היא פחדה להשאירו לבד והיתה צמודה אליו. בהמשך, ובשל הצורך הכלכלי, החלה לעבוד. היא תיארה את התנהגותו של התובע, הכוללת התקפי זעם ודיכאון, ואת השינוי שחל בו מלפני התאונה, אז היה אדם עצמאי לגמרי. עוד ציינה כי אורח חייהם השתנה לחלוטין לאחר התאונה, וכי בעוד שלפני התאונה חיו "חיים של צעירים", טיילו והשתתפו בחוגי ריקוד, לאחריה השתנו חייהם מהקצה אל הקצה תוך פגיעה בחיי הנישואין שלהם. בחקירתה הנגדית סיפרה כי התובע נמצא רוב היום לבדו בבית, או שהוא הולך ברגל לסופרמרקט בישוב, הנמצא קרוב לביתם, ויושב שם מספר שעות.

18. נורית ולילך העידו אף הן על השינוי שחל באביהן לאחר התאונה. לילך העידה כי מאיש עצמאי ותוסס הפך לאיש חלש נפשית ופיזית, מדוכדך וסגור בביתו. נורית העידה על הקשיים הפיזיים מהם הוא סובל ועל מצב רוחו הירוד. שתי הבנות אינן מתגוררות בבית ההורים, ולדבריהן מסייעות לעיתים בליווי אביהן לבדיקות וסידורים שונים והוצאתו מהבית.

19. נפתלי העיד על היכרותו עם התובע לפני ואחרי התאונה. הוא מכיר את התובע שכן השניים מתגוררים באותו ישוב (מעלה אפרים). לפני התאונה הוא היה מנהלו הישיר של התובע בעבודתו במכינה הקדם צבאית בישוב. התובע הועסק במכללה בשתי תקופות שונות, ועסק בעבודות אחזקה שונות. מחקירתו הנגדית עלה כי העסקתו של התובע לא היתה רציפה אלא כללה פרויקטים ספציפיים, ועל-פי הצרכים של המכינה. כן העיד כי התובע עבד בנוסף כעצמאי בתחום התקנת גז. בעדותו סיפר כי מאז התאונה התובע איננו כפי שהיה, וכי הוא מסייע לתובע במישור הנפשי, בכך שהוא מוציא אותו מהבית ולוקח אותו אליו לעבודה על מנת לעודד את רוחו וכדי שלא יישב סתם בבית. לדבריו בחקירתו הנגדית, מדובר בכ- 4-5 פעמים בחודש.

20. גם ראובן העיד על היכרותו עם התובע לפני ואחרי התאונה. ראובן העיד כי הוא מתגורר בישוב מגוריו של התובע ומנהל נגריה במקום. התובע מוכר לו מלפני התאונה והשניים חברים. לפי האמור בתצהירו, לפני התאונה הוא ראה את התובע עובד במכינה הקדם צבאית ובמקומות נוספים וכן מבצע עבודות התקנה שונות עבור אנשים בישוב. ראובן העיד כי לאחר התאונה הוא ליווה את התובע לטיפולים רפואיים. כיום הוא נוהג לקחת את התובע לנגריה בשעות הלילה, למשך כשלוש שעות על מנת להוציאו מהבית ולעודד את רוחו, התובע מסתכל עליו עובד והשניים מדברים. לדבריו היתה תקופה שהתובע היה מגיע 10-12 פעמים בחודש, ולאחרונה זה קצת ירד. בתצהירו העיד כי התובע נראה בדיכאון, איננו מסוגל לעשות דבר בשל החולשה שלו ולעיתים קשה להבין את דיבורו.

21. על-פי העדויות שפורטו, ומכלול החומר שצורף, עולה כי עובר לתאונה עבד התובע כשכיר וכן ביצע עבודות כעצמאי בתחום התקנת גז והתקנות נוספות. ביחס לעבודתו של התובע כשכיר קיימת אי-בהירות מסוימת, כאשר בתצהיר התובע צויין רק כי הוא עבד כאיש אחזקה במכינה, בעוד שבחקירתו של נפתלי, ואף בחקירתו של התובע עצמו, צויין כי התובע עסק אף בהובלות של קייטרינג. עוד עולה מעדותו של נפתלי, כי התובע לא עבד במכינה באופן רצוף או קבוע, אלא במתכונת תקופתית לפי צרכי המכינה. דומה כי התיאור "כולבויניק" בהקשר זה בתצהירו של נפתלי משקף נכונה את עבודתו של התובע במכינה, תוך שלעיתים הוא מבצע עבודת תחזוקה ובניה ולעיתים הובלות, לפי צרכים משתנים של המכינה. התובע לא צירף תלושי שכר לתקופה שלפני התאונה, למעט תלושים בודדים משנת 2007 (עובר לתאונה). עם זאת, משומות מס הכנסה לשנים 2004-2007 שהוגשו על-ידו עולה, כי לתובע היתה הכנסה מעבודה באותן שנים, הן כשכיר והן מעסק עצמאי. נוכח אלה, והעדויות שנשמעו בעניין עבודתו של התובע, שאני מוצאת אותן מהימנות, המסקנה היא כי עובר לתאונה עבד התובע הן כשכיר עבור המכינה, והן במסגרת עסק עצמאי כמתקין גז.

22. מהעדויות עולה כי בעקבות התאונה חל שינוי ממשי באורחות חייו של התובע. כאמור לעיל, התובע היה כבן 60 בזמן התאונה. מאז התאונה הוא איננו עובד ולא השתלב במסגרת תעסוקתית כלשהי, תוך שמעדותו ועדות בני משפחתו עולה הוא מתקשה להתמודד עם פגיעתו. לעניין זה אציין כי עדויות בני משפחתו של התובע, וכן עדותם של נפתלי וראובן, היו ככלל עדויות הראויות לאמון. לא התרשמתי כי העדים נטו להגזים במכוון בתיאוריהם אודות מצבו של התובע, וסבורני כי דבריהם שיקפו באופן אוטנטי את מצב הדברים כפי שהוא נתפס על-ידם. כך, למשל, עדויות אשת התובע ובנותיו, מהן עולה כי התובע נמצא כיום ברוב שעות היום לבדו ודואג בעצמו לצרכיו, אינן משקפות ניסיון להאדיר את נזקי התובע ומידת תלותו בסביבתו, אלא תיאור אמין של מצב הדברים בפועל.

23. כאמור לעיל, התובע טוען כי נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור 100%. טענה זו אין בידי לקבל. מהעדויות עולה כי לאחר תקופת האשפוז ולאחר תקופת התאוששות ושיקום, התובע הוא כיום עצמאי בתפקודו. מעדות אשתו עולה כי עיקר הסיוע לו נזקק היה בתקופה שלאחר האשפוז, משך כשנתיים, ובהמשך היא החלה לעבוד והיא נעדרת מהבית משך רוב שעות היום בהן התובע עצמאי. תמונה דומה עולה אף עולה מהערכות המוסד לביטוח לאומי במסגרת התביעה לשר"ם שהוגשה מטעם התובע, במסגרתה הוכרה זכאותו בשיעור של 50% עד ליום 30.6.09, ולאחריה נמצא התובע עצמאי בתפקוד. בהתאם לקביעות המומחים בהליך, לתובע אין פגיעה פיזית כלשהי כתוצאה מהתאונה. יצויין כי לחלק לא מבוטל מהקשיים הקונקרטיים עליהם הצביע התובע בעדותו ואשר עולים מתלונותיו המתועדות במסמכים הרפואיים, אין ביטוי בנכות רפואית שנגרמה מהתאונה כפי שעולה מחוות הדעת הרפואיות שהוגשו. נוכח כל אלה, לא שוכנעתי כי לאחר התאונה נשלל כושר ההשתכרות של התובע, וכי לא היה ביכולתו להשתלב בעבודה כלשהי, ולו עבודה חלקית התואמת את מגבלותיו.

24. מנגד, יש להביא בחשבון את הנתונים המצביעים על כך שתפקודו של התובע אכן נפגע באופן ממשי עקב התאונה. הנכות הרפואית שנקבעה היא במהותה תפקודית, כפי שאף עולה מלשון תקנה 34 לתקנות בה נעשה שימוש על-ידי המומחים (הכוללת אמת-מידה של "הגבלה ניכרת" של כושר העבודה וההתאמה הסוציאלית). כמפורט לעיל, העדויות שנשמעו, אשר היו מהימנות עלי, מלמדות על שינוי ממשי באורח חייו של התובע לאחר התאונה. נתון חשוב לענייננו הוא גילו של התובע, שכאמור היה כבן 60 בזמן התאונה. יכולת ההסתגלות של התובע, והאפשרות להשתלבות מחודשת במעגל העבודה, בשים לב לפגיעה ביכולותיו הקוגניטיביות ובחוסנו הנפשי, מצטמצמת נוכח גילו. יש אף להביא בחשבון כי חלק מהשתכרותו של התובע עובר לתאונה היתה מעסק עצמאי, כאשר סביר כי יכולתו להמשיך ולהתנהל כעצמאי, על כל ההתארגנות הכרוכה בכך, נפגעה באופן מהותי בשל פגיעתו הקוגניטיבית והנפשית.

25. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, מסקנתי היא כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מנכותו הרפואית. בהקשר זה אני רואה להבחין בין שתי תקופות:

התקופה הראשונה (מיום התאונה ועד 30.6.09); תקופה זו כוללת את תקופת האשפוז והשיקום של התובע (עד יום 25.10.07). לאחר מכן הוכר התובע על-ידי המל"ל כזכאי לקצבת שר"ם, משנמצא כי הוא נזקק במידה רבה לעזרה מהזולת (נ/3), וזכאותו הוכרה עד 30.6.09. הדבר עולה בקנה אחד עם עדות אשת התובע, בדבר מצבו של התובע בתקופה שלאחר התאונה, תקופה במהלכה שהתה איתו בבית עד חזרתה למעגל העבודה. בתקופה זו סבורני כי נכותו התפקודית של התובע בהשלכה על אובדן כושר ההשתכרות, הינה 100%.

התקופה השניה (מיום 30.6.09 ועד גיל הפרישה); בתקופה זו אני מעריכה את נכותו התפקודית של התובע ב- 50%, וזאת על יסוד מכלול השיקולים אותם פרטתי לעיל לעניין הנכות התפקודית.

26. על יסוד המפורט לעיל, אדון להלן בראשי הנזק להם טוען התובע.

אובדן שכר:

בסיס השכר:

27. משומות מס הכנסה של התובע אשר צורפו לתצהירו, עולים הנתונים הבאים:

בשנת 2004 עמדה הכנסתו של התובע ממשכורת ומעסק על סך 73,497 ₪. יצויין כי לתובע הכנסה נוספת בגין קצבה, אותה אין להביא בחשבון בקביעת בסיס השכר מעבודה (התובע העיד כי הוא מקבל פנסיה מהמועצה המקומית). ממוצע השכר החודשי לשנה זו עמד איפוא על 6,125 ₪.

בשנת 2005 עמדה הכנסתו של התובע ממשכורת ומעסק על סך 60,218 ₪, הכנסה חודשית ממוצעת של 5,018 ₪.

בשנת 2006 עמדה הכנסתו של התובע ממשכורת ומעסק על סך 63,179 ₪, הכנסה חודשית ממוצעת של 5,265.

לשנת 2007 (עד לתאונה) צירף התובע מספר תלושי שכר. השכר החודשי הממוצע לפיהם הוא 2,898 ₪. בנוסף, משומת המס לשנה זו עולה כי היתה לו הכנסה מעסק בסך 3,649 ₪ (עבור 4 חודשים עד לתאונה), הכנסה חודשית ממוצעת של 912 ₪. סה"כ הכנסה ממוצעת – 3,810.

28. כאמור לעיל, חלק מהכנסת התובע הינה מעסק עצמאי, בשיעורים משתנים במהלך השנים. כמו-כן, כפי שעלה מהעדויות עבודתו כשכיר במכינה היתה בהיקפים משתנים בתקופות שונות. בנסיבות אלה סבורני כי יש להעריך את בסיס השכר כממוצע ההכנסה לשנים 2004-2007 כפי שפורטו לעיל, ולהעמידו על 5,054 ₪. סכום זה כשהוא משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על 6,167 ₪, ובניכוי מס (בנתוניו של התובע) – 6,005 ₪.

הפיצוי בגין אובדן שכר:

29. את הפיצוי בגין אובדן שכר יש לפסוק בהתאם לנכות התפקודית כפי שנקבעה לעיל.

30. עבור התקופה הראשונה (מיום התאונה ועד 30.6.09), יש לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן מלא של השכר. בסה"כ עבור 26 חודשים - 156,130 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 173,000 ₪ (מעוגל).

31. עבור התקופה שמיום 1.7.09 ועד הגיע התובע לגיל 67 (23.9.2013), ובסה"כ 50 חודשים, על-פי נכות תפקודית של 50%, יש לפסוק לתובע פיצויים בסך 150,125 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה – 155,000 (מעוגל).

32. התובע טוען כי יש להעמיד את גיל פרישתו הצפוי אילולא התאונה על 70, וזאת בשל היותו עצמאי, ובהתאם לכך לפסוק לו פיצויים גם בגין אבדן שכר לעתיד.

אינני רואה לקבל את הטענה. אכן, ביחס לעצמאים השתרשה בפסיקה הגישה לפיה בנסיבות מתאימות ראוי לקבוע את גיל הפרישה הצפוי שלהם כגיל 70. עם זאת, הדבר צריך להיקבע בשים לב למכלול הנתונים הקונקרטיים של כל מקרה. בענייננו, התובע השתכר כעצמאי באופן חלקי בלבד, לצד השתכרותו כשכיר. עיון בשומות המס מלמד כי הכנסתו השנתית כעצמאי בשנים הסמוכות לתאונה (2005 ו- 2006) היתה נמוכה (לשנת 2006 – 12,766 ₪ שנתי; שנתי 2005 – 5,977 שנתי). כפי שהדגיש התובע, מדובר בעיסוק המבוסס על עבודה פיזית של ממש. לא הוצגו נתונים בדבר מתכונת גיל הפרישה המקובלת בתחום זה. בנסיבות אלה, אינני רואה לקבוע גיל פרישה העולה על גיל 67.

33. סה"כ ההפסד לעבר עומד, איפוא, על 328,000 ₪.

הפסד פנסיה:

34. החל מיום 1.1.08 עומד בתוקפו צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957. הצו מחייב כל מעסיק לבטח עובדיו בביטוח פנסיוני, על-פי שיעורי ההפרשות הקבועים בו. בענייננו, חלק מהפיצוי בגין הפסד שכר הוא בגין אובדן הכנסות התובע כעצמאי ולא כשכיר. בנסיבות אלה אני רואה לפסוק פיצוי גלובלי בגין הפסד פנסיה בסך 20,000 להיום.

עזרת צד ג':

35. התובע בסיכומיו מבקש כי ייפסקו לו פיצויים בגין עזרת צד ג' לעבר בסך 50,000 ₪, ועבור עזרת צד ג' לעתיד בסך 90,000 ₪. הנתבעת טוענת כי התובע לא נזקק לעזרה חריגה ומיוחדת, ומציעה פיצוי גלובלי לעבר בסך 10,000 ₪.

36. כאמור לעיל, קבעתי את נכותו התפקודית של התובע לתקופה של 26 חודשים לאחר התאונה על 100%, ולאחריה 50%. לעניין זה יש מקום להבחין בין ראש הנזק של אובדן כושר השתכרות לבין ראש הנזק של עזרת צד ג', בשים לב למהות הפגיעה. כאמור לעיל, לפגיעת התובע היתה השפעה ממשית על יכולת ההשתכרות שלו. עם זאת, בהקשר של מידת הסיוע לו נזקק התובע מהזולת, עולה מהנתונים כי לאחר תקופת שיקום והסתגלות, התובע עצמאי בתפקודיו הביתיים, מסוגל לדאוג לעצמו ועושה כן בפועל. מידת הסיוע לו הוא זקוק כיום מהזולת היא, בשים לב למהות הלקות, מצומצמת ומוגבלת.

37. אשר לעזרת צד ג' לעבר; בשים לב לתקופת האשפוז והשיקום, לנכות התפקודית ולעובדה כי המל"ל הכיר בזכאות התובע לגמלת שירותים מיוחדים בשיעור 50% לתקופה שעד ה- 30.6.09, סבורני כי דרישת התובע לפיצויים בראש נזק זה איננה חורגת (לגובה) מהסביר, ויש לפסוק את הפיצוי שהתבקש על-ידי התובע בסיכומיו בסך 50,000 ₪.

38. אשר לעתיד, כאמור לעיל מצבו של התובע כיום איננו מחייב סיוע אישי באופן שוטף, שכן הוא עצמאי בתפקודו ולא נותרה לו נכות פיזית מהתאונה. עם זאת, מאחר שסביר כי מגבלותיו של התובע מצריכות סיוע מסויים ברמה תקופתית, כגון לצורך ליווי בנסיעות מחוץ לישוב, כפי שהעידו בנותיו שהן עושות בפועל, וכן סיוע ברמת ההתארגנות הכוללת, סבורני כי יש מקום לפסיקת פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך 20,000 ₪.

39. סה"כ הפיצוי בגין עזרה לעבר ולעתיד הוא בסך 70,000 ₪.

הוצאות:

40. התובע צירף קבלות על הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות. בשים לב לאלה, ומשסביר כי פגיעתו של התובע הצריכה הוצאות מוגברות על נסיעות, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך 8,000 ₪.

כאב וסבל:

41. הפיצוי לתובע בראש נזק בשים לב לגילו, הנכות הרפואית וימי האשפוז (ובכלל זה אשפוז יום, ר': א' ריבלין תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, תשע"ב-2012) עמ' 990) הוא בסך 81,353 ₪.

סיכום הנזק:

סיכום הנזק הוא כדלקמן:

בגין הפסד שכר לעבר – 328,000 ₪.

בגין הפסד פנסיה – 20,000 ₪

בגין עזרת צד ג' – 70,000 ₪

בגין הוצאות – 8,000 ₪

בגין כאב וסבל – 81,353 ₪

סה"כ: 507,000 ₪ (מעוגל).

ניכויים:

42. לתובע משתלמת קצבת נכות כללית על-ידי המל"ל. לפי חוו"ד אקטוארית שהגישה הנתבעת, סה"כ סכום הקצבאות המהוון נכון ליום 4.9.12 הוא 253,612.

43. הצדדים הגישו בהסכמה את דו"ח האבחון הרפואי של התובע בענף נכות כללית במל"ל. מעיון בדו"ח עולה כי במל"ל נקבעו לתובע נכויות כדלקמן; 10% בגין סכרת עפ"י תקנה 4(3) לתקנות; 10% בגין יתר לחץ דם עפ"י תקנה 9(ב)(1) לתקנות; 10% בגין הגבלה בעמ"ש צווארי עפ"י תקנה 37(5)(א) לתקנות; 10% בגין הגבלה בעמ"ש מותני עפ"י תקנה 37(7)(א) לתקנות; 40% בגין ירידה קוגניטיבית עפ"י סעיף 34 ד'-ה' לתקנות; 30% בגין הפרעה בקורדינציה, עפ"י תקנה 29(8)(1) לתקנות.

44. בהתאם להלכה הפסוקה, על הנתבעת להוכיח כי התובע מקבל תשלומים מהמל"ל וכן את שיעורם. הנטל להוכיח כי חלק מהתגמולים איננו קשור לתאונה מוטל על התובע. הוכחת הנזק שנגרם בתאונה וכן הוכחת הנכות הכוללת של הניזוק נעשית באמצעות מינוי מומחים בהליך (רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים)). בענייננו, התובע, עליו הנטל בעניין, לא ביקש כי ימונו מומחים להערכת נכותו שאיננה נובעת מהתאונה. עם זאת, כפי שצויין לעיל, פירוט הנכויות שנקבעו לתובע בענף נכות כללית במל"ל הוגש בהסכמה, והנתבעת בסיכומיה מסכימה כי לתובע נכויות שאינן קשורות לתאונה בתחומים ובשיעורים אותם קבע המל"ל כמפורט בדו"ח האמור, ועל בסיס זה עורכת חישוב של ניכוי חלקי בלבד של תגמולי הנכות הכללית. בנסיבות אלה ועל בסיס ההסכמה, ניתן לקבוע כי לתובע נכויות שאינן קשורות לתאונה בתחומים בהם לא מונו מומחים בתיק, בהתאם לקביעת המל"ל.

45. עם זאת, אין בידי לקבל את החישוב שערכה הנתבעת בסיכומיה לעניין שיעור הניכוי היחסי. חישוב זה נערך על יסוד ההנחה כי נכותו הכוללת של התובע כוללת גם נכות בשיעור 30% בגין הפרעה בקורדינציה, כקביעת המל"ל. אלא שכנזכר לעיל, המומחה הנוירולוג שמונה בהליך דנן קבע במפורש כי אין לתובע הפרעה בקורדינציה (עמ' 5 סעיף 4 לחווה"ד). לפי העולה מחווה"ד, קביעה זו אין עניינה היעדר קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה בתחום זה, אלא היעדר כל פגיעה כאמור אצל התובע. המסקנה היא כי לפי שהוכח בהליך, אין לתובע נכות נוירולוגית בגין פגיעה בקורדינציה, ואין לכלול נכות כזו בקביעת נכותו הכוללת. בהתאם לכך יש לערוך את חישוב שיעור הניכוי היחסי, לצד התחשבות בנכויות אחרות שבהתאם להסכמת הנתבעת כאמור לעיל, קיימות אצל התובע ואינן נובעות מהתאונה.

על יסוד האמור לעיל, נכותו הכוללת של התובע הינה בשיעור 60.63% (40% נפשי/קוגניטיבי, 10% סכרת; 10% יתר לחץ דם; 10% עמ"ש מותני; 10% עמ"ש גבי). הנכות שאיננה קשורה לתאונה הינה בשיעור 34.39% (10% סכרת; 10% יתר לחץ דם; 10% עמ"ש מותני; 10% עמ"ש גבי).

היחס בין הנכויות הוא כדלקמן: 60.63-34.3 = 26.24, לחלק בנכות הכוללת (60.63), כך ששיעור הניכוי עומד על 43.27%.

46. הנתבעת תגיש בתוך 14 ימים חוו"ד אקטוארית עדכנית, כאשר 43.27% מהסכום העדכני יופחת מסכום הפיצויים.

47. לתובע שולמה קצבת שירותים מיוחדים ע"ס 33,011 (כולל ריבית). סכום זה משוערך להיום בסך 34,130 ₪ יופחת מסכום הפיצויים.

48. הנתבעת טוענת יש לנכות רעיונית תשלומי קצבת ניידות שהתובע זכאי לה, לאחר שהוכר כמוגבל בניידות בשיעור של 50%. התובע בתצהירו ציין כי זכאותו לקצבת ניידות לא מומשה מאחר שלא היה בידו לרכוש רכב נוכח מצבו הכספי הקשה. התובע לא נחקר בעניין זה, ולנוכח העדויות בדבר מצב התובע ומשפחתו לאחר התאונה, לרבות במישור הכספי, שוכנעתי כי התנהלותו בקשר למיצוי זכויותיו במישור האמור הינה התנהלות סבירה ובתום-לב. יצויין כי חוות הדעת האקטואריות התיאורטיות שהגישה הנתבעת בהקשר זה מתבססות על הנחה בדבר זכאות התובע לקצבת ניידות כמי שנוהג בעצמו, הנחה שלנוכח חומר הראיות והעדויות שנשמעו, אין לה בסיס מוצק בנסיבות. לאור האמור אינני סבורה כי יהיה זה מוצדק לנכות רעיונית קצבת ניידות במקרה זה.

49. מהפיצויים יש לנכות בנוסף תשלום תכוף ששולם לתובע בסך 44,115 ₪. המועד בו בוצע התשלום לא הובהר, ולפיכך הצדדים ישערכו הסכום האמור ממועד התשלום להיום.

סיכומם של דברים:

50. סה"כ הנזק שנגרם לתובע עומד על סך 507,000 ₪.

51. מסכום זה יש להפחית 43.4% מהסכום המהוון של קצבאות הנכות הכללית (עפ"י חוו"ד אקטוארית עדכנית שתגיש הנתבעת), את הסך של 34,130 ₪ בגין קצבת שירותים מיוחדים וכן תשלום תכוף בסך 44,115 לאחר שערוכו להיום.

52. את היתרה תשלם הנתבעת לתובע, בצירוף הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 13% בצירוף מע"מ, בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.