רקע

1. התובע, קטין יליד 1997, הגיש נגד הנתבעת (להלן: "המועצה") ונגד נתבעים נוספים תביעה זו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 27/8/07 עת נפל מגובה של 2 מטר מעל קיר שבצד הדרך בתוך הכפר בית ג'ן. בכתב התביעה טען התובע, כי בעת שהלך בכביש, רכב שהגיע ממול הבהיל אותו וכתוצאה מכך הוא ניסה לברוח "מהרכב ואז נפל מתחת לכביש במקום שאינו מגודר".

התביעה הוגשה נגד קרנית, בעילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, מאחר שפרטי הרכב והנהג שהיו מעורבים בתאונה, על פי הנטען, אינם ידועים, וכן נגד נדים אבו עאסלה והמועצה, מי שעל פי הנטען היו הבעלים והמחזיקים בשטח בו אירעה התאונה, בעילה על פי פקודת הנזיקין. בשלב מאוחר יותר הודיעה המועצה, כי המקום בו אירעה התאונה הינו שטח ציבורי השייך לה ולא לנתבע מס' 2 (נדים אבו עאסלה) ולפיכך התביעה נגד נתבע זה נדחתה.

1. קרנית כפרה בעצם אירוע התאונה ובנסיבות התרחשותה כנטען ע"י התובע וטענה, כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. המועצה הכחישה את אחריותה לאירוע התאונה ותמכה בטענת התובע, כי האירוע מהווה תאונת דרכים ולפיכך עילת התביעה היחידה שיש לו היא נגד קרנית.
2. נוכח המחלוקת בשאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים אם לאו, ובשאלת אחריותה של המועצה לאירוע התאונה, פיצלתי את הדיון באופן שנדונה תחילה שאלת החבות. לאחר שמיעת הראיות מטעם הצדדים וסיכומים בעל פה בשאלת החבות, ניתן על ידי ביום 4/5/09 פסק דין חלקי בו נקבע, כי התובע נפגע בנסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים, וכי האחריות לאירוע התאונה רובצת על המועצה. עוד נקבע באותו פסק דין, כי הורי התובע נושאים ברשלנות בשיעור 25%.
3. בישיבת יום 26/4/09 בה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה בשאלת החבות, הסכימו התובע והמועצה, כי ככל שתיקבע אחריות על ההורים לנזקי התובע, ינוכה מן הפיצוי שייפסק לתובע סכום השווה לשיעור האחריות שבית המשפט ייחס להורים. בהתאם לכך, יש לנכות מכל סכום שייפסק לתובע סכום השווה ל-25%, בגין אחריות ההורים לנזק.
4. נוכח ההכרעה בשאלת החבות כמתואר לעיל, נותרה במחלוקת שאלת גובה הנזק בלבד. מאחר שהצדדים לא השכילו לסיים את המחלוקת ביניהם בהבנה, לא היה מנוס משמיעת ראיות גם בסוגיית גובה הנזק ומתן פסק דין מנומק.

מהות הפגיעה והנכות הרפואית

1. עקב התאונה נחבל התובע בראשו, וכעבור יומיים שמו לב ההורים לנפיחות בקרקפת משמאל ובמקביל הופיעו הקאות. בשל כך הוא פונה לבי"ח לגליל המערבי בנהריה ומשם פונה באותו יום לבי"ח רמב"ם. בדיקת CT שבוצעה ברמב"ם הדגימה המטומה אפידוראלית משמאל עם עדות לשבר קווי בגולגולת. הוא אושפז למשך 5 ימים, במהלכם עבר ניתוח לניקוז הדימום בראש. הניתוח עבר ללא סיבוכים ובדיקת CT חוזרת הראתה הקטנה משמעותית בכמות הדימום.
2. בישיבת קדם המשפט מיום 8/7/09 הסכימו הצדדים על מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים ה-א.א.ג והנוירולוגי על מנת שיחוו את דעתם באשר לנכות שנותרה לתובע עקב התאונה. עוד הוסכם בין הצדדים, כי לא יועברו למומחים חוות דעת מטעם הצדדים. בהתאם לכך מונה פרופ' רכס כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי וד"ר נחמה אורי כמומחית מטעם בית המשפט בתחום ה-א.א.ג.
3. בחוות דעתו מיום 3/1/10 קבע פרופ' רכס, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות משוקללת בשיעור 23%, אשר מורכבת מ-10% בגין מצב לאחר חבלה מוחית וניקוז המטומה סובדוראלית ללא חסר נוירולוגי, 10% בגין אפילפסיה בצורה קלה ו-5% בגין צלקת מכערת בקרקפת. כמו כן, המליץ פרופ' רכס על מינוי מומחה פסיכיאטרי לאור תלונות התובע בתחום זה.
4. ד"ר נחמה אורי ערכה שתי חוות דעת: הראשונה מתאריך 18/10/09 בה קבעה נכות צמיתה משוקללת עקב התאונה בשיעור 14.5%, המורכבת מ-10% בגין טנטון ו-5% בגין ליקוי שמיעה. חוות הדעת השניה נערכה ביום 10/1/10 ובה קבעה המומחית, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה. בחוות דעת זו ציינה המומחית, כי בעת עריכת חוות דעתה הראשונה לא עמדו בפניה בדיקת BERA מיום 7/8/07 ובדיקת שמיעה מיום 16/6/07, אשר מצביעות על העדר נכות בתחום ה-א.א.ג.
5. בעקבות חוות הדעת השניה, הגיש התובע בקשה לפסילת חוות הדעת של ד"ר נחמה אורי, ובהחלטה מיום 8/4/10 נעתרתי לבקשה, פסלתי את חוות הדעת שהגישה ד"ר אורי, ומיניתי תחתיה את ד"ר דנינו כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ה-א.א.ג. בחוות דעת שהגיש לתיק ביהמ"ש ביום 29/12/10 קבע ד"ר דנינו, כי עקב התאונה לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום ה-א.א.ג.
6. נוכח המלצת פרופ' רכס על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי ולבקשת התובע, מונה ד"ר טארק פאהום כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי. בחוות דעתו מיום 6/10/11 קבע ד"ר פאהום, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות נפשית צמיתה בשיעור 10%, בגין תסמונת PTSD המתבטאת בעיסוק באירוע, סיוטים, פחדים והתנהגות הימנעותית וכן, בגין הפרעה הסתגלותית עם הפרעות רגשיות כתוצאה מהפגיעה והצלקת בקרקפת.
7. הצדדים לא חלקו על ממצאיהם ומסקנותיהם של פרופ' רכס, ד"ר דנינו וד"ר טארק פאהום, לא הפנו אליהם שאלות הבהרה ולא זימנו אותם לחקירה. יחד עם זאת, ב"כ המועצה טען, כי מאחר שפרופ' רכס וד"ר טארק פאהום העניקו לתובע נכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 34ב' של קובץ התקנות של המוסד לביטוח הלאומי, הרי מדובר בנכות חופפת ולא מצטברת.

אין בידי לקבל טענת המועצה בעניין זה. מעיון בחוות הדעת של פרופ' רכס ושל טארק פאהום עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין המדובר בנכויות חופפות, אלא בנכויות שנקבעו בגין ממצאים שונים. בעוד שפרופ' רכס קבע את הנכות בגין עצם הפגיעה המוחית-הנוירולוגית, הנכות שקבע ד"ר פאהום היא בגין תסמונות פסיכיאטריות מובהקות (PTSD והפרעה הסתגלותית) שלא באו לידי ביטוי בחוות דעתו של פרופ' רכס.

1. פרופ' רכס הקפיד בחוות דעתו שלא להתייחס לנכות בתחום הפסיכיאטרי, לא נתן ביטוי לתלונות התובע בתחום זה מבחינת אחוזי הנכות ובשל כך הוא המליץ על מינוי מומחה פסיכיאטרי. אילו סבר פרופ' רכס, כי הנכות שהוא קבע מתייחסת גם לפן הנפשי, הוא היה מציין זאת במפורש בחוות הדעת, ולא היה ממליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

גם ד"ר טארק פאהום התייחס בחוות דעתו לממצאיו ומסקנותיו של פרופ' רכס בתחום הנוירולוגי וציין במפורש, כי עקב חבלת הראש שנגרמה לתובע הוא סובל מהפרעה באישיות בנוסף לנכות שקבע פרופ' רכס. כאמור, הפרעה זו מקורה בתסמונת PTSD ובהפרעה הסתגלותית, שפיתח התובע עקב וכתוצאה מהתאונה. הסימפטומים והתלונות מהם סובל התובע בעקבות תסמונות אלה שונים באופן מהותי וברור מהסימפטומים והתלונות שבגינם נקבעה הנכות בחום הנוירולוגי.

1. סיכומם של דברים, נכותו המשוקללת של התובע עקב התאונה עומדת על 30.745% והיא מורכבת מנכות בשיעור 19% בתחום הנוירולוגי, נכות בשיעור 10% בתחום הפסיכיאטרי ונכות בשיעור 5% בתחום הפלסטי.

הנכות התפקודית ושיעור הגריעה בכושר ההשתכרות

1. בתחשיב הנזק עליו חזר בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי נכותו התפקודית של התובע עולה על נכותו הרפואית, וכי יש להעמידה על 40%. לטענתו, המגבלות מהן סובל התובע עקב התאונה ובעיקר בעיות הקשב והריכוז והבעיות הקוגנטיביות מעכבות ואף סוגרות בפניו כל דלת של התקדמות בעתיד בכל עיסוק בו הוא יבחר לעצמו.

מנגד, ב"כ הנתבעת טען, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה באופן משמעותי מהנכות הרפואית. לטענתו, הנכות כוללת צלקת שאינה פוגעת בתפקודו, כך שיש להתעלם מנכות זו בקביעת הנכות התפקודית. הוא הוסיף, כי התובע העיד ונחקר על דוכן העדים ונראה כי תפקודו כלל לא נפגע. לשיטתו, מעדות התובע עולה, כי הוא מנהל אורח חיים רגיל, לומד בכיתה רגילה כמו יתר בני גילו ולכן, כך נטען, אין סיבה להניח שנכותו התפקודית מתקרבת או עולה על נכותו הרפואית.

1. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר נותרה לקטין נכות שבמהותה היא נכות פונקציונאלית תפקודית (כגון נכות אורתופדי או נוירולוגית), ההנחה היא שנכות זו משקפת גם את מידת הגריעה בכושר השתכרותו של הקטין בעתיד. בע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נגד פפו ( 22/3/2009) נקבע:

"ככלל, קיים קושי להעריך את הנכות התפקודית של קטין וכאשר אין אינדיקציות סותרות, קביעת שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית היא הדרך הנכונה. אכן, ברגיל הדברים אמורים במקרה שבו לכל רכיבי הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית".

על אותה הלכה חזר בית המשפט העליון בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אלרחום נ' מוסבאח עבד אלקאדר (7/9/2010), שם נקבע:

"בשנים האחרונות, ועל רקע המגמה הגוברת והולכת להאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, מסתמנת גישה לפיה קיימת מעין חזקה כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק משקף את הפסד כושר ההשתכרות".

על אף קביעה זו, בפרשת ג'אבר עדנאן חישב בית המשפט את הפגיעה בכושר ההשתכרות של הקטין שם על בסיס נכות תפקודית נמוכה מהנכות הרפואית וזאת לאור העובדה, כי חלק מהנכויות שנקבעו לא היו בעלות השלכות תפקודיות ממשיות.

1. לענייננו, מדובר בעיקר בנכויות נוירולוגיות ונפשיות שלכאורה הן בעלות אופי פונקציונאלי-תפקודי. ברם, מעיון בחוות דעתו של פרופ' רכס עולה, כי התובע כלל לא שיתף עמו פעולה במהלך הבדיקה, התנגד לבדיקה ולא ענה באופן ענייני לשאלות שהופנו אליו למרות שדבריו תורגמו לערבית ע"י הוריו. יתרה מכך, עיון מדוקדק בחוות הדעת מלמד, כי הנכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 34ב' נקבעה בשל עצם הפגיעה הנוירולוגית, מבלי שהתגלה בבדיקה הנוירולוגית חסר נוירולוגי כלשהו, ומבלי שלנכות יהיו הלשכות תפקודיות ממשיות.

גם הנכות בגין הצלקת אינה בעלת אופי תפקודי ממשי. אמנם מדובר בצלקת בקרקפת, אך אין המדובר בצלקת מכערת במיוחד שתחסום בפני התובע אפשרות להשתלב בכל עיסוק בו הוא יבחר בעתיד. לטעמי, אין גם בצלקת, כפי שהתרשמתי ממנה, כדי להשפיע על תפקודו של התובע בכל עבודה שהיא.

לעומת זאת, הנכות שנקבעה בגין אפילפסיה והנכות הפסיכיאטרית הן נכויות פונקציונאליות ממשיות, אשר עלולות להגביל ולפגוע בתפקודו של התובע בכל עיסוק שיבחר לעצמו.

1. בהתחשב בכל המפורט לעיל, הנני מעריך את נכותו התפקודית של התובע, וליתר דיוק את שיעור הגריעה בכושר השתכרות, ב-25%, מעט מתחת לנכות הרפואית.

בסיס השכר

1. כאמור, התובע הינו קטין יליד 1997, היום הוא בן 16 שנים ובמועד אירוע התאונה היה כבן 7 שנים. ב"כ הנתבעת טען, כי על אף שהתובע קטין, אין לערוך את חישוב הפסדי השכר בעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. לטענתו, הישגיו של התובע בלימודים אינם מרשימים ללא כל קשר לתאונה, ואילו הוא היה משתדל יותר בלימודיו, הישגיו היו טובים יותר.
2. אין ממש בטענות הנתבעת בעניין זה. בפסיקת בית המשפט העליון התגבשה חזקה ולפיה בסיס השכר שיש לקחתו בחישוב הפסדי השכר של קטינים הוא השכר הממוצע במשק. מדובר בחזקה שקשה מאוד לסתור אותה, ומי שמבקש לסתור אותה עליו להראות כי הקטין כבר בחר לעצמו עיסוק ספציפי, אשר מחייב ומצדיק סטיה מחזקת השכר הממוצע במשק. נקבע כי הנתון של השכר הממוצע במשק משקף יותר טוב מכל נתון אחר את מבחר האפשרויות הפתוחות בפני כל ילד, מכל מין, מוצא, גזע ודת (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד רים אבו חנא (פ"ד ס(3) 13).
3. מאז מתן פסק הדין בפרשת רים אבו חנא, בתי המשפט דבקו בעיקרון שנקבע בה, והחזקה שלפיה יש לחשב את כושר השתכרותו של הקטין בהתאם לשכר הממוצע במשק הפכה לחזקה שקשה מאוד לסטות ממנה. כך למשל בע"א 9980/06 עיזבון המנוח אטינגר נ' עיריית ירושלים (26/1/2009) טענו הוריו של קטין שנפטר, כי לולא פטירתו היה המנוח משתכר שילוש השכר הממוצע במשק. הובאו נתונים וראיות לכך שהמנוח בלט מאוד בלימודיו והיה ידוע בכישוריו הרבים ובאינטליגנציה גבוהה. הוא השתתף בחוגים רבים ובכלל זה בחוג לתלמוד, חוג לביולוגיה וחוג לטבע. הובאו ראיות לכך שהוריו, אחיו ואחיותיו היו משכילים מאוד וכולם סיימו לימודים אקדמאיים, חלקם בהצטיינות – ומשתכרים מעבר לשכר הממוצע במשק. השופט ריבלין היה בדעה שאין בראיות ובנתונים אלה כדי להצדיק סטיה מחזקת השכר הממוצע במשק וקבע:

"חריגה מהנחת המוצא המבססת את הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות על רמת השכר הממוצע במשק, מותרת רק באותם מקרים שבהם הוכחו במשפט נתונים עובדתיים חריגים המתייחסים לנפגע עצמו ומוציאים אותו מגדר הנחת העבודה המשמשת ברגיל לפיצוי ניזוקים קטינים".

השופט ריבלין מציין, כי המנוח הלך לעולמו בגיל 12, מבלי לכתוב ולו פרק ראשון בסיפור חייו המקצועיים, ואין בנתונים הטובים והמצוינים שהובאו אודות המנוח, כדי להוציאו מגדרה של החזקה בדבר ההשתכרות בגובה השכר הממוצע במשק.

1. מקרה נוסף שבו ביקשו הצדדים לסטות מחזקת השכר הממוצע במשק נדון בע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו, שבו נדון עניינה של ילדה בת פחות מ-12 שנים אשר נפגעה בתאונת דרכים ונותרה עם נכות רפואית משוקללת בשיעור 30%. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה, כי מדובר בילדה מחוננת עם פוטנציאל אישי החורג מגדר הרגיל. על כן, חישב בית המשפט המחוזי את הפיצויים על בסיס 150% מהשכר הממוצע במשק. בית המשפט העליון ביטל את הקביעה, וקבע:

"גם הפוטנציאל האינדיבידואלי של האדם עצמו, הכולל את כושרו האינטלקטואלי, הוא נתון שקשה להישען עליו כסימן מובהק למסלול בו יבחר בבגרותו. בענייננו, מדובר בילדה בת 12 בלבד שטרם החלה לכתוב ולו במקצת, סיפור חייה התעסוקתי".

בע"א 8414/07 איהאב קסואני ואח' נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ (23/6/2009) נדון עניינו של קטין, בן לאבא אזרח ישראלי המתגורר בירושלים, ולאם פלסטינאית השוהה בארץ שלא כדין. המשפחה מתגוררת בבית חנינא. בית המשפט המחוזי לא הכיר בשכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב נזקיו של הקטין, מאחר שאחד התנאים שנקבעו בהלכת רים אבו חנא הוא שהנפגע מתגורר בארץ. בית המשפט העליון הפך את הקערה על פיה, וקבע:

"נוכח אזרחותו הישראלית של האב והסיכוי הממשי שהקטין יוכר אף הוא כאזרח ישראלי, אין להבחין לעניין בסיס השכר בין סוגים שונים של אזרחים ותושבים ישראלים, ויש לראות את כולם על בסיס דומה".

בע"א 1754/04 עווידה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (14/12/2005), טענה חברת הביטוח, כי אין להחיל את הלכת רים אבו חנא בדבר השכר הממוצע במשק, על קטין תושב מזרח ירושלים, וזאת בהתחשב בנסיבות הקשורות בציבור הערבי במזרח ירושלים. בית המשפט העליון דחה מכל וכל את הטענה, וקובע כי את חישוב הפיצויים יש לערוך על בסיס השכר הממוצע במשק.

1. בענייננו, לא הובאו מטעם המועצה נתונים כלשהם שיש בהם כדי להצדיק סטיה מחזקת השכר הממוצע במשק. כזכור, התאונה אירעה בהיות התובע כבן 7 שנים, בטרם בחר לעצמו סיפור חיים, בטרם כתב ולו דף אחד בסיפור חייו, ולכן לא ניתן לקבל את הטענה שאין לקחת את השכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב הפסד השכר בעתיד. יתרה מכך, על אף הפגיעה והנכויות מהן הוא סובל, התובע לומד בכיתה רגילה, ציוניו ממוצעים והם נעים בין 72 ל-79, כך שלא ניתן לטעון שהוא סובל מבעיות למידה מיוחדות, אשר מצדיקות סטיה מהשכר הממוצע במשק.
2. בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הממוצע בארץ לשכירים עומד על סך 8,800 ₪ ברוטו. בהתאם למדרגות המס ובנקודות הזיכוי הרלבנטיות, יש לנכות מסכום זה מס הכנסה בסך 530 ₪, כך שבסיס השכר יעמוד על סך 8,270 ₪. על בסיס שכר זה ייערך חישוב הפסד השכר בעתיד.

הפסד שכר בעתיד

1. התובע הינו בן של העדה הדרוזית ועל כן, מוטלת עליו חובת שירות בצבא הגנה לישראל. על כן, חישוב הפסדי השכר ייערכו מגיל 21 עד גיל 67 בהיוון רגיל וכפול. על בסיס שכר של 8,270 ₪ ונכות תפקודית בשיעור 25%, מגיל 21 עד 67, מגיע לתובע פיצוי בסך:

533,592 ₪ = 0.8626 X 299.1951 X 25% X 8,270

הפסד פנסיה

1. נוכח גילו הצעיר, יש להניח כי התובע היה צובר פנסיה מלאה בהגיעו לגיל 67 שנים. ברם, נוכח הגריעה בכושר השתכרותו, אין ספק שגם הפנסיה שעתיד לקבל תוקטן בשיעור שבו נגרעה השתכרותו. על כן, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה. יחד עם זאת, מהפסד הפנסיה יש לנכות את הסכומים שהתובע היה מפריש לקרן הפנסיה לולא הגריעה בכושר ההשתכרות.

בהתאם לכך, ובהנחה שהתובע היה צובר פנסיה בשיעור 70%, הרי הנזק החודשי שנגרם לו עקב התאונה מסתכם בסך 1,448 ₪. סכום זה בהיוון רגיל מגיל 67 ועד סוף תוחלת חייו של המנוח, ובהיוון כפול מהיום ועד גיל 67 עומד על סך: 41,389 ₪ = 0.2215X 129.0454 X 1,448. מסכום זה יש לנכות הפרשות בשיעור 5% מהפסדי השכר בעתיד, קרי סך של 26,680 ₪, והיתרה לפיצוי תעמוד על סך 14,709 ₪.

עזרת צד שלישי

1. בהתחשב במהות הפגיעה וחומרתה, אין ספק כי התובע נזקק לעזרה מוגברת מבני ביתו, בעיקר בחודשים הסמוכים לאחר התאונה. יתרה מכך, מכיוון שהתובע הינו קטין, נאלצו הוריו להתלוות אליו לכל הטיפולים הרפואיים שנזקק להם עקב התאונה.

התובע אינו זקוק היום לעזרה, הוא חי בבית הוריו, אינו מנהל משק בית עצמאי, ואינו נושא בנטל ביצוע עבודות משק הבית. ברם, יש להניח, כי בעתיד יגור התובע בבית משלו ויאלץ לשאת בעול עבודות משק הבית בעצמו. אין ספק כי הנכויות שנותרו לו יגבילו אותו במידה מסוימת, אם כי לא רבה, בביצוע חלק מעבודות משק הבית.

1. בהתחשב בכל האמור, הנני מעריך את העזרה לה נזקק התובע בעבר ואת העזרה לה יזדקק בעתיד, בסכום כולל של 50,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

1. בסיכומיו טען התובע, כי מאז התאונה הוא נוטל תרופות באופן קבוע, כאשר אחת התרופות שהוא מקבל היא "מיקטל" והשניה היא "סירנדה", והעלות של כל תרופה היא כ-30 ₪ לקופסה. בנוסף לכך טען התובע, כי נגרמו לו ולהוריו הוצאות מוגברות בגין נסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים, השתתפות בעלות ביקורים אצל רופאים מומחים, רכישת תרופות והוצאות מוגברות בעת שהייתו בבי"ח. על כן, מבקש התובע לפסוק לו סכום שיש בו כדי לשקף באופן ריאלי את הוצאותיו.
2. אין ספק, כי עקב התאונה נגרמו לתובע ולהוריו הוצאות רפואיות ונסיעות, בגין רכישת תרופות, נסיעות לטיפולים רפואיים, השתתפות בעלות הביקורים אצל רופאים מומחים ועוד. ברם, לתצהירו לא צירף התובע קבלות בגין ההוצאות שנגרמו לו, ומלבד קבלות בודדות על סכומים זניחים לא צורף דבר.
3. בהתחשב בהיקף ובתדירות הטיפולים הרפואיים שקיבל התובע עקב התאונה ובהתחשב בתקופת האשפוז, הצורך לנסוע מכפר מגוריו לבתי חולים מרוחקים, הנני מעריך את ההוצאות שנגרמו לתובע ולהוריו עקב התאונה בסכום של 10,000 ₪.

כאב וסבל

1. בהתחשב במהות הפגיעה וחומרתה, גובה הנכות שנותרה לתובע, גילו הצעיר ופרק הזמן שחלף מאז התאונה (נתון חשוב לעניין הריבית), הנני מעריך את הכאב וסבל שנגרמו לתובע עקב התאונה בסכום של 150,000 ₪ נכון להיום.

סוף דבר

1. נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, כדלקמן:

א. הפסד שכר בעתיד - 533,592 ₪

ב. הפסדי פנסיה - 14,709 ₪

ג. עזרת צד שלישי - 50,000 ₪

ד. הוצאות רפואיות ונסיעות - 10,000 ₪

ה. כאב וסבל - 150,000 ₪

_____________________________________________

סה"כ - 758,301 ₪

מסכום זה יש לנכות 25% בגין אחריות ההורים, כמוסכם בין הצדדי, והיתרה לפיצוי תעמוד על סך 568,726 ₪.

1. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת מס' 3, מועצה מקומית בית ג'ן, לשלם לתובע סכום של 568,726 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 132,852 ₪.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ג, 17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.