רקע כללי

1. התובע יליד 26.7.1962, נפגע ביום ה- 27.7.2007 בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). תביעתו דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה על-פי הוראות החוק. הנתבעים, נהג הרכב המעורב, מסוג טרקטור, ומבטחת השימוש ברכב, אינם חולקים על חבותם לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא היחידה בין הצדדים נסובה סביב שאלת תיחום הנזק ושיעור הפיצויים.

2. כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע ונגרמה לו חבלת מעיכה ברגל השמאלית. הוא הובהל לבית-חולים א.מ.מ.ס בנצרת (להלן: "בית-החולים"). צילומי רנטגן וטמוגרפיה מחשבית הדגימו שברים מרובים בכף רגל וקרסול שמאל. הוא אושפז בבית-החולים. בתאריך 8.8.2007, עבר ניתוח לשחזור סגור וקיבוע השברים בשוק ובכף רגל שמאל. הרגל השמאלית קובעה בגבס. הוא שוחרר לביתו בתאריך 11.8.2007, עם המלצות להמשך טיפול אנלגטי, מנוחה, ביקורת במרפאת חוץ אורתופדית והמשך מעקב וטיפול רפואי במסגרת קופת-חולים כללית. הגבס הוסר בתאריך 27.9.2007. בהמשך, טופל בפיזיותרפיה והיה במעקב ובטיפול במסגרת קופת-חולים כללית.

3. פרופ' משה רופמן, אורתופד מומחה מטעם בית-המשפט, בדק את התובע וערך (ביום 19.2.2009) חוות-דעת בכתב (להלן: "פרופ' רופמן"). פרופ' רופמן קבע בחוות-דעתו, כי לתובע נכות רפואית צמיתה ומשוקללת בשיעור 28%, לפי סעיפים 48(3)(א) ו- 49(2)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), התשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), בגין התאונה.

4. במהלך המשפט ולאחר שמיעת עדויותיהם של התובע ופרופ' רופמן, מינה בית-המשפט את ד"ר יעקב גורדון, מומחה לכירורגיה אורתופדית, כמומחה רפואי נוסף (להלן: "ד"ר גורדון"). ד"ר גורדון בדק את התובע וערך חוות-דעת רפואית בתאריך 15.7.2012, עליה אף נחקר בחקירת שתי וערב, צולבת וממצה. ד"ר גורדון קבע בחוות-דעתו, כי לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור 20%, לפי סעיף 49(2)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי, עקב התאונה. וכן, קבע ד"ר גורדון לתובע דרגת נכות רפואית זמנית בשיעור 100%, החל מיום 27.7.2007 ועד ליום 29.11.2007.

5. התובע טוען לפיצויים בראשי נזק אלה:

נזק מיוחד

א. הפסד השתכרות - 331,488 ₪.

ב. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ועזרת צד ג' - 50,000 ₪.

נזק כללי

ג. נזק לא ממוני - 46,438 ₪.

ד. הפסד כושר השתכרות - 449,984 ₪.

ה. הפסד זכויות סוציאליות ופנסיה - 137,467 ₪.

ו. הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' - 100,000 ₪.

סה"כ 1,115,377 ₪.

(כתב הסיכומים, סעיפים 19-13).

דיון והכרעה

הנכות הרפואית והתפקודית

6. התובע יליד 26.7.1962, נשוי ואב לארבעה ילדים. עובד בניין במקצועו. הוא הבעלים והמנהל של חברה פרטית בשם מידה גלס בע"מ והעוסקת, בעיקר, בעבודות בניה, במיוחד יציקת והחלקת בטון (להלן: "החברה").

7. כאמור, התובע נבדק על-ידי שני מומחים רפואיים מטעם בית-המשפט: פרופ' רופמן וד"ר גורדון. שניהם ערכו חוות-דעת בכתב. פרופ' רופמן קבע לתובע נכות רפואית יציבה ומשוקללת בשיעור 28%: 10% לפי סעיף 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי, בשל הגבלה ניכרת של תנועות קרסול שמאל ,ו- 20% לפי סעיף 49(2)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי, בשל הגבלת התנועות בפרקי כף רגל שמאל.

מאידך, ד"ר גורדון קבע לתובע דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 20% לפי סעיף 49(2)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

לעניין הפגימה הרפואית, בקרסול שמאל קבע ד"ר גורדון, כי לפי הבדיקה הרפואית העדכנית, שבוצעה לאחר בדיקתו של פרופ' רופמן, עולה, כי הנפיחות בקרסול פחתה ואין רגישות בו, יישור וכיפוף הקרסול גדלו, אין דלדול שרירים וכוח הגס שלהם שמור. על-כן הפגיעה בקרסול לא הותירה נכות רפואית יציבה.

8. פרופ' רופמן וד"ר גורדון נחקרו על חוות-הדעת. החקירה הייתה צולבת וממצה. אומר מיד, כי על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במשפט, אני מבכר את חוות-דעתו של ד"ר גורדון על חוות-דעתו של פרופ' רופמן. התשתית העובדתית שבבסיס חוות-דעתו של ד"ר גורדון מוכחת היטב, ועולה בקנה אחד עם הראיות הקבילות המונחות בפניי. וכן, התשתית מדעית-מקצועית שבבסיס חוות-הדעת האמורה, הינה הכרחית ואמת. בעדותו של ד"ר גורדון – זו שבכתב וזו שבעל-פה- לא מצאתי סתירות כלשהן. וכן, ד"ר גורדון, בדק את התובע, כשלוש שנים וחצי לערך לאחר בדיקתו של פרופ' רופמן ומצא ,כי קיים שיפור ניכר במצבו הרפואי של התובע בגין השבר בקרסול שמאל ,וכי לתובע צליעה אנטאלגית, ברגל שמאל, (ולא צליעה פאראליטית) עקב כאבים בכף רגל שמאל אשר נובעים משינויים ניווניים במפרקי כף הרגל, לרבות במפרק עמוד שדרה ליספרנק ובמפרק מידטרזלי. (חוות-דעת, עמ' 6-5; נ/8).

9. מנגד, פרופ' רופמן נתן, כנראה, משקל ניכר ושלא כדין, למצג השווא הזדוני שהציג לו התובע בזמן הבדיקה, בכל הקשור למצבו הרפואי עקב התאונה בכלל ותפקודיות נכותו (הן בהיבט הרפואי והן בהיבט התעסוקתי) בקרסול שמאל בפרט.

10. אכן, נשארה לתובע נכות תפקודית בשל התאונה. יחד עם זאת, הוכח לפניי כדבעי, כי נכותו הרפואית היציבה של התובעת בשיעור 20% אינה משקפת, למעשה, את נכותו התפקודית. לאחר התאונה, חזר התובע לעיסוקו הקודם, בהיקף מלא. המוצג נ/7, מראה בעליל, כי כושר העבודה של התובע במומו כמעט ולא נפגע. עדותו של התובע לעניין תפקודיות נכותו עקב התאונה ,הייתה מוגזמת, מופרכת, לא סבירה בעליל ואינה מהימנה עליי.

ויודגש: התובע לא העיד את האמת, כל האמת ורק האמת, לעניין תפקודיות נכותו וכושר השתכרותו, בפועל, בעבר ובעתיד עקב התאונה, וזאת בלשון המעטה. הוא לא סייע לבית-המשפט בחשיפת האמת ועשיית הצדק. הוא נמנע, במתכוון, מלהגיש לבית-המשפט ראיות מהותיות עד למאוד שברשותו, וכוונתי במיוחד היא לתלושי המשכורת שקיבל מהחברה לתקופה החל מיום התאונה ואילך, וכן לדו"חות הכספיים המאושרים של החברה לשנים 2007 ואילך.

כאן המקום לציין, כי בסתירה פוזיטיבית, קוטבית ומוחלטת, לעדותו של התובע ,לפיה המשכורת החודשית שקיבל מהחברה היא מקור הכנסתו היחיד ותלושי המשכורת שקיבל ממנה משקפים נאמנה את הכנסתו מהחברה (עמ' 8, ש' 27-22), הוא העיד בהמשך, כי הוא נוהג לשלם לעצמו דיבידנדים מרווחי החברה, (שם, ש' 29), כי "לפעמים הייתי מושך כספים שלא מופיעים בתלוש" (שם, ש' 33) ,וכי הוא לא שומר על מסך ההתאגדות, שבינו ולבין החברה, ו- "הכל מעורבב". (עמ' 10, ש' 6).

11. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, השכלתו, עבודתו, הכשרתו המקצועית, חזרתו לעיסוקו הקודם בהיקף מלא, מצב העבודה בשוק ועוד נסיבות כהנה וכהנה, אומר כי נכותו התפקודית של התובע, החל מיום 1.1.2010 ואילך, אינה אקוויוולנטית לנכות הרפואית היציבה. נכותו התפקודית וככלל, פחותה היא מנכותו הרפואית היציבה. בתקופה החל מיום 30.11.2007 ועד ליום 31.12.2009, מוכן אני להניח, כי נכותו התפקודית של התובע אקוויוולנטית לנכותו הרפואית הצמיתה. לשלמות התמונה, אציין, כי תקופת אי-כושר לעבודה בשיעור 100%, מיום התאונה ועד ליום 29.11.2007 וכפי שנקבעה על-ידי ד"ר גורדון ובהעדר ראיה קבילה לסתור, מקובלת עליי ואני מאמצה.

הפסד השתכרות

בסיס החישוב

12. התובע הוא עובד בניין במקצועו. הוא הבעלים והמנהל של החברה, שעוסקת, בעיקר, ביציקת והחלקת בטון. הוא זה שקובע את תנאי העסקתו בחברה כולל שכרו. הוא גם משלם לעצמו דיבידנדים מתוך רווחי החברה. הוא גם מנפיק לעצמו טופס 106 וחותם עליו. הוא לא יודע את הכנסותיו המדויקות מהחברה. מלבד הכנסתו מהחברה, אין לו מקורות הכנסה אחרים. טופסי 106 ותלושי המשכורת שהוא צירף למוצג ת/1 משקפים את הכנסתו המדויקת מהחברה.

13. התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית טופסי 106 לשנים 2006 עד 2007. (ת/1, צירופים ד', ו'3-1). לפי טופסי 106 דנן, בשנת המס 2006 עבד התובע בחברה בחודשים מרץ עד דצמבר והכנסתו השנתית החייבת במס הייתה סך 110,000 ₪; בשנת המס 2007, הוא עבד בחברה בחודשים ינואר עד יולי והכנסתו השנתית החייבת במס הייתה סך 79,012 ₪; בשנת המס 2008, עבד התובע בחברה, בחודשים אפריל עד דצמבר והכנסתו השנתית החייבת במס היא סך של 34,230 ₪; ולבסוף, בשנת המס 2009, הוא עבד בחברה, במשך כל השנה, והכנסתו השנתית החייבת במס הייתה סך 109,460 ₪.

14. וכן, צירף התובע לתצהיר עדותו הראשית, שלושה תלושי משכורת שהוא הוציא לעצמו, לחודשים אפריל ועד יוני 2007!! לפיהם הכנסתו החודשית מהחברה הייתה סך 11,000 ₪ ברוטו.

15. ההגנה הגישה שלושה דו"חות שנתיים על הכנסותיו החייבות מס של התובע, לשנים 2005, 2006 ו- 2007. (נ/5). לפניי, אין ראיה קבילה לסתור את הדו"חות השנתיים דנן. בשנת 2005, הכנסתו השנתית החייבת במס של התובע הייתה סך 102,000 ₪; בשנת 2006 – 129,699 ₪; ובשנת 2007 – 79,012 ₪.

16. הנה-כי-כן, הכנסתו החודשית המוכחת של התובע, עובר לתאונה, הייתה סך 11,000 ₪ ברוטו. לאחר שערוך כדין להיום וניכוי מס הכנסה כדין, מגיעה ההכנסה לסך 11,250 ₪ נטו. לא הוכחו שינויים עתידיים ודאיים בהכנסה דנן.

הפסד השתכרות בעבר

17. א. לתקופה מיום 27.7.2007 ועד ליום 29.11.2007, הפסד השתכרותו של התובע הוא כדלקמן: 11,250 ₪ X 100% X 126 יום = 47,250 ₪

30 יום

סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך 53,635 ₪.

ב. לתקופה החל מיום 30.11.2007 ועד ליום 31.12.2009, הפסד השתכרותו של התובע בגין התאונה הוא כדלקמן: 11,250 ₪ X 20% X 25 חודשים = 56,250 ₪. בתוספת ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום, מגיע סכום זה לסך 59,944 ₪.

ג. לתקופה החל מיום 1.1.2010 ואילך, התובע לא הוכיח כדין הפסד השתכרות בפועל חרף נכותו הרפואית היציבה ונכות התפקודית הפוטנציאלית בגין התאונה.

יוצא, כי הפסד השתכרותו של התובע בעבר ובגין התאונה הוא כדלקמן:

53,635 ₪ + 59,944 ₪ = 113,579 ₪.

הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' – בעבר

18. אכן, הוכח לפניי כדבעי, כי היו לתובע הוצאות רפואיות (ת/1, צירוף ז') והוצאות נסיעה בגין התאונה. וכן, הוא נזקק לעזרה סיעודית בגין מצבו הרפואי לאחר התאונה, עזרה שקיבל מאשתו. דא עקא, היקף ראש הנזק דנן ושיעור הפיצויים לא הוכחו במדויק. עדויותיהם של התובע ואשתו, הגב' נסרין ג'ובראן, לעניין זה, אינן סבירות ואינן מהימנות עליי. על דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובע, בראש נזק זה, סך של 7,500 ₪, נכון להיום.

נזק לא ממוני

19. נזקו הלא ממוני של התובע בגין התאונה יחושב בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 ומגיע, לאחר שערוך להיום, לסך 40,747 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

20. במקרה דנן, אין אפשרות לערוך חישוב אקטוארי בראש נזק זה, משום שלא ניתן לקבוע במדויק את שיעור ההפסד בהשתכרותו של התובע במומו. התובע חזר לעיסוקו הקודם בהיקף מלא. משנת 2010 ואילך ,התובע לא הוכיח כדין הפסד השתכרות בגין התאונה. קיימת אי-ודאות בקביעת הפסד כושר השתכרותו של התובע במומו. הנכות הרפואית היציבה בשיעור 20% אינה משקפת, בפועל, את הנכות התפקודית וליתר דיוק אובדן הכושר של התובע להשתכר במקצועו. הדבר מקבל משנה תוקף גם בהעדר פרטים נכונים, מלאים ומדויקים לגבי הכנסות התובע והכנסות החברה בשנות המס 2010 ואילך. כאמור, עדותו של התובע לעניין הפסד כושר השתכרותו במומו ותפקודיות נכותו, הן בהיבט הרפואי והן בהיבט התעסוקתי, הינה מניפולטיבית, מוגזמת, תלושה מהמציאות ואינה מהימנה עליי. וכן, קיימת אי-ודאות גם לגבי אורך תקופת השתכרותו של התובע.

על-כן, יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי בראש נזק זה.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי, סך 170,000 ₪ נכון להיום.

הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות בעתיד

21. בראש זנק זה, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי ולא בלי התלבטות, סך 35,000 ₪, נכון להיום.

שאר הנזקים הנתבעים

22. התובע לא הוכיח בראיה טובה את שאר נזקיו הנתבעים, ודין טענותיו, לעניין זה, להידחות.

סכום הפיצויים הכולל

23. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע, להיום, האם אלה:

נזק מיוחד

א. הפסד השתכרות בעבר - 113,579 ₪.

ב. הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' – בעבר - 7,500 ₪.

נזק כללי

ג. נזק לא ממוני - 40,747 ₪.

ד. הפסד השתכרות בעתיד - 170,000 ₪.

ה. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות בעתיד - 35,000 ₪.

סה"כ 366,826 ₪.

התוצאה

24. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובע כדלקמן:

א. סך 366,826 ₪;

ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 56,971 ₪.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ה, 03 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.