פס"ד דין משלים בעניין סכום הניכוי של תגמולי המוסד לביטוח לאומי (קצבת תלויים) ששולמו וישולמו לתובעים עקב מותו של המנוח, וג'יה מולא ז"ל.

רקע:

1. בפסה"ד שניתן בתיק התקבלה טענת התובעים בתביעתם כי מותו של המנוח נגרם עקב רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לו בבית חולים רמב"ם שבבעלות הנתבעת.

2. במישור הנזק נקבע כי נזקי התובעים עומדים על סך 1,141,000 ₪. מסכום זה הופחתו תגמולי המל"ל להם זכאים התובעים, אשר הועמדו על סך 1,402,519 ₪. נוכח "היבלעות" הנזק בתגמולי המל"ל, התביעה נדחתה.

3. במסגרת ערעור שהוגש על-ידי התובעים, נקבע, בהסכמת הצדדים, כי התיק יוחזר לבית משפט זה לבירור מחודש של נושא הניכויים. ברקע הדברים עמדה העובדה כי הנתבעת הגישה חוות-דעת אקטוארית מטעמה בשלב מאוחר שלאחר הגשת הסיכומים, והתנגדות התובעים להגשתה בשלב האמור לא התקבלה. התובעים עמדו על זכותם לחקור את עורך חוות-הדעת, ולפיכך, לאחר החזרת התיק לבית משפט זה, נקבע דיון לחקירת עורך חווה"ד, האקטואר פרופ' רמי יוסף, ולאחר מכן השלימו הצדדים טיעוניהם בכתב בשאלת הניכויים.

4. לצורך הבנת המחלוקת שהתעוררה נעמוד בקצרה על נתוני הרקע הרלוונטיים. המנוח הוכר בחייו ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה עבודה, ונקבעה לו נכות של 49% עקב אירוע לב בו לקה בשנת 1998. המנוח נפטר ביום 27.10.02 מאירוע לבבי, לאחר טיפול רשלני שניתן לו בבית החולים, כפי שנקבע בפסה"ד. המוסד לביטוח לאומי הכיר בזכאות תלויי המנוח (התובעים) לקבלת קצבת תלויים לאחר מותו, קרי, הוא קשר בין המוות לבין הפגיעה המקורית בעבודה. בפסה"ד נוכו כאמור תשלומי קצבת התלויים מהפיצוי שנקבע לתובעים. לפי העולה מטיעוני התובעים כעת, על עצם הניכוי אין עוד מחלוקת (התובעים טענו במקור כי אין לנכות התגמולים מהמל"ל). המחלוקת היא על הסכום שיש לנכות.

5. ניכוי תגמולי המל"ל בפסה"ד נעשה על בסיס חוות-דעת אקטוארית לפיה הסכומים שקיבלו וזכאים התובעים לקבל בעתיד בגין קצבת תלויים, עומדים על סך 2,069,669 ₪. הנתבעת לא ביקשה לנכות סכום זה במלואו, אלא קיזזה ממנו את סכומי גמלאות הנכות מעבודה שהתובע היה זכאי להן בחייו אלמלא נפטר לפי בסיס גמלה של 3,700 ₪ לחודש, תוך שצירפה אישור של המל"ל בדבר תשלומי גמלת נכות למנוח עובר למותו (מסמך 8 שצורף להודעתה בדבר הגשת חווה"ד האקטוארית). לאחר קיזוז סכום גמלאות הנכות מסכומי קצבאות התלויים שהתובעים קיבלו ויקבלו לפי חווה"ד האקטוארית, טענה הנתבעת לניכוי בסך 1,427,423 ₪, ועל רקע זה נעשה הניכוי בפסה"ד.

תמצית טענות הצדדים:

6. תמצית טענת התובעים הינה, כי הנתון שצויין בפסה"ד בנוגע לגובה קצבת הנכות מעבודה ששולמה למנוח עובר למותו, בסך 3,700 ₪, אשר התבסס על הודעת הנתבעת ואישור המל"ל בדבר תשלום גמלאות נכות למנוח שצורף על-ידה, איננו נכון. לפי הטענה, סכום זה איננו משקף את שיעור גמלת הנכות לה היה זכאי המנוח בחייו, שכן המל"ל קיזז אותה עת מסכום הגמלה החודשית מענק שניתן למנוח בטרם התקבל ערעורו על שיעור הנכות המקורי כפי שנקבע במל"ל. בעקבות קבלת ערעור שהגיש המנוח על שיעור הנכות כפי שנקבע לו תחילה (19%), נקבעה נכותו על שיעור של 49% (לאחר הפעלת תקנה 15). הערעור התקבל בחודש יולי 2002, מספר חודשים לפני פטירת המנוח (בסוף אוקטובר 2002). נכותו הוכרה למפרע החל מיום 4.3.1998. משכך, פעל המל"ל לקיזוז מענק הנכות שקיבל המנוח על יסוד הקביעה המקורית של המל"ל, מסכום הקצבה שהיה זכאי לה עקב קבלת הערעור. מכאן, לפי הטענה, שסכום קצבת הנכות ששולמה למנוח בחודשים בסמוך למותו, כפי שהיא עולה מפירוט תגמולי המל"ל שהוגשו, הינו נמוך מהסכום "האמיתי" של קצבת הנכות שהיה זכאי לה.

7. התובעים מסתמכים על סעיף 139(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להן – חוק הביטוח הלאומי), הקובע לעניין קצבאות תלויים כי "בשום פנים ואופן לא יעלה סך כל הקצבאות המשתלמות לפי סימן זה על קצבת הנכות המלאה". לטענתם, מאחר שלפי חווה"ד האקטוארית גובה קצבת התלויים המשולמת לאלמנה נכון לחודש נובמבר 2014 עמדה על סך 5,620, הרי שנוכח הוראת סעיף 139(א) הנ"ל הקצבה הנ"ל הינה בהכרח נמוכה מגמלת הנכות לה היה המנוח זכאי בחייו. מכאן, לשיטתם, שגובה גמלת הנכות שהיה זכאי לה המנוח (ללא הקיזוז של מענק הנכות כפי שנעשה בחודשים סמוך למותו), חייב היה להיות גבוה מ- 5,620 ₪ (סכום קצבת התלויים).

8. את סכום גמלת הנכות מעבודה מבקשים התובעים "לחלץ" מסכום קצבת התלויים, באופן הבא; לפי סעיף 132(א) לחוק, סכום קצבת התלויים המשתלמת לאלמנה בנתוניה של אלמנת המנוח ליום עריכת חוות הדעת, הוא 60% מקצבת הנכות המלאה. מאחר שסכום קצבת התלויים ידוע (5,620), יש לטענתם להסיק מכך כי קצבת הנכות של המנוח היתה מגיעה כדי 9,367 ₪.

9. בהתאמה, טוענים התובעים כי יש לקזז מסכום חוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת את סכום קצבת הנכות שהיה המנוח זכאי לה בחייו, לפי חישוב המתבסס על גמלת נכות חודשית בסך 9,367 ₪. חישוב זה, לפי הטענה, מביא לתוצאה שהסכום לניכוי בגין קצבת תלויים, עומד על סך כ- 78,000 ₪ בלבד.

10. הנתבעת טוענת כי אין מקום לשנות מהקביעה בפסק-הדין לעניין הניכויים. לטענתה, חקירת האקטואר לא הביאה לכל שינוי בחוות-דעתו. כפי שעולה מפסה"ד, ממילא נלקחה בחשבון במסגרת הפחתת הניכויים, העובדה כי המנוח היה זכאי לקצבת נכות מעבודה בחייו, וסכום זה קוזז מהניכויים.

11. אשר לטענה כי סכום גמלת הנכות מעבודה עמד על סך 9,367 ₪, הנתבעת טוענת כי התובעים שוגים בפרשנותם לסעיף 139(א) לחוק, שכן האמור בו מתייחס לגובה הגמלה שהיתה משלמת בגין 100% נכות, ולא הגמלה כפי שהשתלמה בפועל למנוח בגין 49% נכות בלבד. לפיכך, אין כל סתירה בין העובדה כי קצבת התלויים המשתלמת לאלמנה בענייננו גבוהה מקצבת הנכות ששולמה למנוח בחייו, לבין הסעיף האמור.

הכרעה:

12. כאמור לעיל, התיק הוחזר לבהמ"ש זה להשלמת בירור סוגיית הניכויים, ולצורך כך נקבע דיון לחקירת האקטואר מטעם הנתבעת והוא נחקר על חוות הדעת.

13. חקירת האוקטואר לא היה בה כדי לשנות דבר ביחס לחוות הדעת כפי שהוגשה, שהנתונים עליהם התבססה פורטו בה. התובעים מצביעים על כך שבחקירתו אישר האקטואר כי המל"ל נוהג לקזז את סכום מענק הנכות מקצבאות הנכות בסיטואציה כבענייננו (עת מתקבל ערעור על קביעת שיעור הנכות באופן המזכה בקצבת נכות מעבודה), אולם דבר זה עולה מהוראות החוק עצמו (סעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי), ואיננו דורש ראיה.

14. למעשה, עולה מטענות התובעים כי אין כל מחלוקת אודות חישוב סכומי קצבאות התלויים ששולמו וישולמו לתובעים, כפי שנעשה בחוות-הדעת. גם אין עוד מחלוקת שיש לקזז את הקצבאות (דבר עליו חלקו התובעים במקור).

15. המחלוקת הינה ביחס לסכום גמלת הנכות לה היה התובע זכאי בחייו. בהקשר זה אעיר, כפי שאף צויין בפסק-הדין, כי סבורני שהדבר צריך היה להיות מובהר ומוכח מלכתחילה במסגרת פרשת התביעה ביחס לשיעור ההכנסות הכולל של המנוח ערב מותו לצורך חישוב הפסד התובעים, ולא במסגרת סוגיית הניכויים (יוער כי לכאורה אין ענייננו בסיטואציה הבאה בגדר הלכת הניכוי מהניכוי, השוו: ע"א 9209/03 עיזבון המנוח ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) (2008), פסקה 7). אלא שהתובעים נמנעו מלהציג ראיות אודות הכנסות המנוח בפועל ערב מותו, הן ביחס לקצבת הנכות שקיבל והן ביחס לתשלומים מפנסיה. משכך, ולאחר שהנתבעת מצידה קיזזה מסכום חווה"ד האקטוארית שהגישה את סכום גמלאות הנכות שהיו מגיעות למנוח לשיטתה ככל שהיה נותר בחיים, וטענה לניכוי של ההפרש בלבד, נעשה החישוב בפסה"ד בדרך זו. כפי שצויין בפסה"ד, דרך חישוב זו מטיבה עם התובעים, שכן לא נלקחת בחשבון ידת הקיום של המנוח, אולם כאמור שני הצדדים פסעו בנתיב זה ולא טענו אחרת.

16. נשוב אפוא לשאלה בה מתמקדים התובעים, והיא, גובה גמלת הנכות שהיה המנוח זכאי לה בחייו, לצורך קיזוזה מסכום חווה"ד האקטוארית. בעניין זה לא ניתן ללמוד דבר מחקירת האקטואר, שחוות דעתו עסקה כאמור בתגמולי קצבת התלויים. התובעים בסיכומיהם מבקשים ללמוד על הנתון הנ"ל באמצעות "גזירה לאחור" מהנתון הידוע אודות גובה קצבת התלויים של האלמנה, לפי טענותיהם שפורטו לעיל.

17. אין בידי לקבל את טענות התובעים בעניין זה. מספר טעמים לדבר.

18. ראשית, הטענה כי סכום גמלת הנכות החודשית כפי שהוא מופיע בפירוט תגמולי המל"ל למנוח בחודשים שקדמו למותו, משקף קיזוז של מענק הנכות שניתן למנוח קודם לכן, איננה מוכחת בראיות שהוצגו. התובעים לא הציגו מסמכים או ראיות ביחס להפחתות שביצע המל"ל, אלא מסתמכים באופן מלא על מסמך אישור תשלומים של גמלת נכות מעבודה למנוח, שצורף כמסמך 8 להודעת הנתבעת בדבר חוות דעת אקטוארית. ממסמך זה לא ניתן ללמוד את שטוענים התובעים. עולה ממנו כי ביולי 2002 (המועד בו לטענת התובעים התקבל ערעורם ונקבעה נכותו של התובע בשיעור של 49%), צויין תשלום חד-פעמי למנוח בסך 154,796 ₪ (נזכיר כי זכותו של המנוח הוכרה למפרע, מיום 7.9.98). מסכום חד-פעמי זה קוזז סכום של 94,282 ₪ בגין מענק חד-פעמי, באופן שיתרת התשלום למנוח בסעיף האמור עמדה על 60,483 ₪. בחודשים העוקבים (עד מות המנוח), מצויין תשלום של קצבאות נכות בשיעור חודשי שבין 3,696 ₪ ל- 3,548 ₪, ללא ציון של קיזוזים כלשהם לצדן. הטענה לפיה סכומי הקצבאות החודשיים הנ"ל משקפים קיזוז (עיתי) של המענק, לא נסמכת בפירוט שבמסמך הנ"ל, ואף מנוגדת לעולה ממנו.

19. שנית, הטענה כי לנוכח הוראת סעיף 139(א) לחוק הביטוח הלאומי, קצבת התלויים הינה בהכרח נמוכה מגמלת הנכות לה היה זכאי המנוח בחייו, איננה נכונה. היא מבוססת על קריאה מוטעית של סעיף 139(א) הנ"ל. סעיף זה מגביל את גובה סכום קצבת התלויים לרף עליון של "קצבת הנכות המלאה". מטיעוני התובעים עולה כי לשיטתם "קצבת הנכות המלאה" היא קצבת הנכות ששולמה למנוח בפועל ערב מותו, שהיתה כאמור בגין נכות בשיעור 49%, אולם לא כך הוא. המונח "קצבת נכות מלאה" מוגדר בסעיף 130(3) לחוק הביטוח הלאומי בהתייחס לסימן ח' לחוק העוסק בגמלאות לתלויים בנפגעי עבודה, שסעיף 139(א) כלול בו. ההגדרה קובעת כי "קצבת נכות מלאה" הינה - "קצבת הנכות שהיתה משתלמת למבוטח אילו חל עליו סעיף 105 לחוק". סעיף 105 לחוק עניינו בקצבת נכות המשולמת לנכה עבודה שדרגת נכותו היא 100%. "הרף" העליון לקצבת התלויים הוא אפוא קצבה בגין 100% נכות, ולא קצבת הנכות ששולמה למנוח בגין 49% נכות. זו האחרונה כלל איננה רלוונטית לסעיף הנ"ל. אין לפיכך כל סתירה בין סעיף זה לבין גובה גמלת הנכות מעבודה ששולמה למנוח ערב מותו כפי המפורט בדו"ח תשלומי המל"ל.

20. שלישית, טענת התובעים כי גמלת הנכות מעבודה לה היה המנוח זכאי ערב מותו עמדה על סך של 9,367 ₪, אינה הגיונית על פניה, בשים לב לבסיס השכר של המנוח כפי שנקבע במל"ל – שכר רבעוני של 23,987 ₪ (שכר חודשי של 7,996 ₪). יש להעיר כי מאחר שבסיס השכר של המנוח כפי שנקבע במל"ל הוא ידוע וכך גם שיעור נכותו, ניתן לכאורה לחשב ישירות וללא קושי את שיעור גמלת הנכות לה היה זכאי ערב מותו, ללא צורך "לחלץ לאחור" את הסכום האמור מתוך קצבת התלויים, אלא שהדבר מביא לתוצאה שאיננה נוחה לתובעים. לפיכך גם אין לקבל את הטענה החלופית שהעלו התובעים בהודעה שהגישו במענה לסיכומי הנתבעת, ולפיה יש "לחלץ" את סכום גמלת הנכות לה היה זכאי המנוח בחייו על-ידי מכפלת הסכום של 9,367 ₪ (בגדר התגמול המגיע עבור 100% נכות) ב- 49% נכות שהוכרו למנוח עובר למותו. הסכום האחרון הוא בערכי נובמבר 2014, ואילו בחישוביהם מבקשים התובעים לגזור ממנו לאחור את סכום הגמלה לה היה זכאי המנוח בעת מותו בשנת 2002, ולכך להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על כל התקופה, דבר שאין לו בסיס.

21. מסקנתי מכל המקובץ לעיל היא כי יש לדחות את טענות התובעים ואת החישובים שנערכו בסיכומיהם ביחס לסכום הניכוי.

22. חרף האמור, מששבתי ובחנתי כעת את סוגיית חישוב הניכויים בפסה"ד המקורי, סברתי שעולה קושי ביחס לחישוב כפי שנעשה, וזאת מהטעם שיובהר להלן. הניכוי כפי שבוצע בפסה"ד התבסס על החישוב שערכה הנתבעת באשר לסכום אותו יש לקזז מסכום קצבאות התלויים לפי חווה"ד האקטוארית, בגין גמלאות הנכות שהיה המנוח זכאי לקבל בחייו. חישוב זה נערך בטיעוני הנתבעת על דרך של היוון סכומי גמלת הנכות החודשית (בסך 3,700 ₪) ליום מותו של המנוח. חישוב נגדי מטעם התובעים לא הוגש. מששבתי ונדרשתי כעת לסוגיית הניכויים, סברתי כי חישוב זה כפי שנערך הוא מוטעה. זאת, מאחר שבעוד שסכומי קצבת התלויים חושבו בחווה"ד האקטוארית לפי יום קובע שהוא ה- 30.11.14 (בסמוך למועד הגשת חווה"ד), כך שסכומי קצבת התלויים ששולמו ממועד המוות ועד אותו מועד שוערכו (הצמדה בלבד) לנקודת זמן זו, הרי שגמלאות הנכות לקיזוז מסכום חווה"ד חושבו ליום מותו של המנוח, תוך היוון מלוא הגמלאות שהיה זכאי לקבל לאותו מועד. עולה אפוא כי חישוב שני הסכומים לא הועמד על אותה נקודת זמן, דבר שגרר עיוות בחישוב ובתוצאתו.

23. מאחר שהתובעים מצידם לא טענו לעניין זה, התבקשה השלמת טיעון של שני הצדדים לאחר הגשת סיכומיהם, ביחס לנקודה זו, כפי שפורט בהחלטתי מיום 18.8.16. בהשלמת הטיעון מטעמה תיקנה הנתבעת את חישוב סכום גמלאות הנכות מעבודה להן היה המנוח זכאי ביחס לחישוב כפי שנעשה במקור, תוך שהעמידה את הסכום האמור על סך 1,256,820 ₪ נכון ליום 30.11.14(לפי חוות דעת אקטוארית בנקודה זו שצורפה לטיעון המשלים מטעמה). התובעים בהשלמת טיעוניהם לא טענו אחרת לעניין הסכום האמור, אך חזרו על טענותיהם בדבר גובה גמלת הנכות החודשית שהיה המנוח זכאי לה ערב מותו, טענות עליהן עמדתי ולעיל ושאין לקבלן.

24. לפי החישוב המתוקן שערכה הנתבעת בהשלמת הטיעון שהגישה, סה"כ הסכומים שהמנוח היה זכאי לקבל מגמלת נכות מעבודה אילולא נפטר, עומד כאמור על סך 1,256,820 ₪. כפי שכבר צויין, שני הצדדים מסכימים כי יש להפחית את סכום גמלאות הנכות מהעבודה שהיה המנוח זכאי להן מסכום קצבאות התלויים המגיעים לתובעים עקב מותו, בטרם ניכוי הסכום האחרון מהפיצוי לתובעים. בהולכי בדרך זו המוסכמת כאמור על שני הצדדים, הרי שלאחר הפחתת הסכום המתוקן של גמלאות הנכות מהעבודה מסכום חווה"ד האקטוארית המקורית שהגישה הנתבעת לעניין קצבאות התלויים, עומד הסכום לניכוי מהפיצוי על סך 812,849 ₪.

25. ההפרש בין סכום הפיצויים שנפסקו לתובעים בפסה"ד (1,141,000 ₪) לבין הסכום לניכוי כפי שנקבע לעיל (812,849 ₪), בסך 328,151 ₪, הוא סכום הפיצוי המגיע לתובעים.

26. סיכומם של דברים: התביעה מתקבלת אפוא. הנתבעת תשלם לתובעים פיצויים בסך 328,151 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסה"ד המקורי (22.1.15) ועד להיום.

27. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בגין אגרה ועלות חוות-הדעת הרפואיות בהן נשאו בגדר ההליך, משוערכים להיום, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 20% מסכום הפיצוי ובצירוף מע"מ. אציין כי לא ראיתי להשית שיעור גבוה יותר של הוצאות בשל הצורך בקיום הליך משלים בסוגיית הניכוי, כפי שביקשו התובעים, וזאת בהתחשב בתמונה הכוללת וטענות התובעים בהליך המשלים אשר לא התקבלו לגופן כמפורט לעיל.

28. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ז, 18 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.