גזר דין

הנאשם הורשע ביום 2.9.2014 על-פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. על-פי כתב האישום, ביום 18.5.2006 הרשיע בית משפט השלום בצפת את הנאשם במסגרת תיק עמ"ק 20018/06 בעבירות בנייה ושימוש שלא כדין וללא היתר של חדר מכונות פתוח בשטח של 35 מ"ר, בניית ברכת שחייה בשטח של 50 מ"ר, בניית חדר מכונות ושירותים בשטח של 20 מ"ר וכן אכלוס בית מגורים בשטח של 672 מ"ר ושימוש למגורים ללא אישור אכלוס ובניגוד לתנאי היתר הבנייה, כל זאת במקרקעין הידועים כגוש 13213 חלקה 20. בית המשפט ציווה על הנאשם להרוס את המבנים ולהחזיר את המצב לקדמותו בתוך 6 חודשים וכן אסר את השימוש בבית המגורים בתוך 6 חודשים, אלא אם יהיה בידי הנאשם היתר כדין. הנאשם לא השיג היתר למבנים, לא הרס אותם ולא חדל מהשימוש בהם.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יושת על הנאשם קנס בסך 23,000 ₪ שיחולק ל-23 תשלומים וחתימה על התחייבות בסך של 40,000 ₪. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הסדר הטיעון.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת גזירת דין. על רקע שיקולים אלה יוחלט האם לקבל את הסדר הטיעון. מטבעו של הסדר טיעון מלא ללא טיעונים לעונש, אין בפני בית המשפט נתונים בענין חלק מהשיקולים הללו.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

1. עבירת הפרת צו שיפוטי בדיני תכנון ובניה פוגעת הן בערכים המוגנים בידי העבירה בדיני תכנון ובניה שבגינה הוצא הצו השיפוטי שהופר, הן בערכים הנפגעים מעצם הפרתו של צו שיפוטי.

א. הערכים הנפגעים בידי העבירה בדיני תכנון ובניה

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. הערכים הנפגעים בידי הפרת הצו השיפוטי

הערכים הנפגעים בידי הפרת צו שיפוטי הם שלטון החוק ואמון הציבור ברשויות השלטון. "... משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה..." (רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל (23.6.2011)). ניתן לזהות, ברגע שבו נוצרת מציאות שבה אזרחים מרשים לעצמם לראות בצווים של בית המשפט המלצה בלבד ולהימנע מלקיימם, כתחילת הספירה לאחור עד סופה של מדינה דמוקרטית. הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון. "כאשר הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון, הוא מאבד את אמונו באמנה החברתית המשמשת בסיס לחיים משותפים" (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 266 (1993)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה בלתי מבוטלת בערך החברתי הנפגע.

ג. מדיניות הענישה

מהסקירה ב-ת"פ (עכו) 3263/07 מ.י.ו. מחוזית לתכנון ובניה – צפון נ' שפיק חמזה (18.7.2013), עולה כי מדיניות הענישה בענין הפרת צו שיפוטי לפי חוק התכנון והבניה מתבטאת בקנס הנע בין 15,000 ₪ ועד מאות אלפי שקלים (בפסק הדין בערעור על החלטה זו, עפ"א (חי') 40083-08-13 שפיק חמזה נ' מ.י.ו. מחוזית לתכנון ובניה (8.10.2013)), התערבה ערכאת הערעור בענין אחר, הקשור לסיכון כפול באותו מקרה, אך ציין כי "איני סבור כי יש לשנות פרט כלשהו מפרטי גזר הדין למעט גובה הקנס..." (עמ' 8 לפסק הדין)). ב-רע"פ 2148/14 נחמיאס נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (10.4.2014) נמנע בית המשפט העליון מלהתערב בעונש שנגזר על הנאשם שם, בדמות 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 25,000 ₪ והתחייבות בסך של 50,000 ₪, בגין הפרת צו שיפוטי לגבי מספר רב של מבנים בקרקע חקלאית. ב-רע"פ 4666/13 אבו עראר נ' מדינת ישראל (30.6.2013) נמנע בית המשפט העליון מלהתערב בקנס בסך 20,000 ₪ אשר הושת על נאשם בגין אי קיום צו שיפוטי להריסת בית בהיקף של כ-350 מ"ר.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – אין נתונים.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – אין נתונים.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – אין נתונים.

6. יכולתו של הנאשם להבין – אין נתונים.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – אין נתונים.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – אין נתונים.

9. קרבה לסייג לאחריות – אין נתונים.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעורר.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

ה. מתחם העונש: אני קובע כי מתחם העונש תואם למדיניות הענישה לעיל.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – אין נתונים.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – אין נתונים.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – אין נתונים.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשם טוען כי פעל לקבלת היתר.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם שיתף פעולה וחסך משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודה.

7. התנהגות חיובית – אין נתונים.

8. נסיבות חיים קשות – הנאשם טוען כי נפצע ברגלו בסיקור עיתונאי וכי הוא מקבל טיפולים בחוץ לארץ בעלות של כ-75,000 ₪ לכל טיפול, ונאלץ לקבל את סיוע משפחתו על מנת לממן את הטיפולים.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – אין נתונים.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – לא חריג.

11. עבר פלילי או העדרו – אין נתונים.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – ראו לעיל.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור אני מקבל את הסדר הטיעון. בהתאם לכך, אני משית על הנאשם עונשים כדלקמן:

א. שלושה חודשי מאסר, על תנאי למשך שלוש שנים. התנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

ב. קנס בסך 23,000 ₪ או 46 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-23 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 1.12.2014. אם תשלום כלשהו לא יבוצע במועד הקנס כולו יעמוד לפרעון מיידי.

הנאשם יפנה למשרדי הוועדה לקבלת שוברים.

ג. חתימה על התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. אם לא תיחתם הערבות תוך 7 ימים ייאסר הנאשם ל-80 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ח אלול התשע"ד (23 ספטמבר 2014), במעמד הצדדים.