לפני בקשה לתיקון טעות סופר, לפי סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:" חוק בתי המשפט").

1. לטענת התובעים, החלטות בית המשפט הדן בפירוק שיתוף במקרקעין תיחשבנה להחלטות ביניים וזאת עד לפירוק הסופי של השיתוף במקרקעין. על מנת שבית המשפט יתן פסק דין סופי, נדרש שתשריט החלוקה יאושר ע"י הועדה המקומית לתכנון , ומאחר ולפנינו תסקיר מוצע שאינו מאושר, הרי יש לשנות את כותרת פסק הדין מיום 28.10.20, להחלטת ביניים. לשיטת התובעת, מדובר באישור עקרוני של הצעת החלוקה של מודד שמונה ע"י ביהמ"ש, וקיים הכרח שיובא לאישור הועדה המקומית לתכנון ובניה, זאת בשים לב להוראת סעיף 143 לעיל וסעיף 38 לחוק המקרקעין; לחילופין, מבוקש להשית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על הנתבעים , שגרמו בהתנהלותם להתארכות ההליכים בתיק משך שנים רבות, וכן להורות להם לחלוק עם התובעים את הוצאות ניהול ההליך התכנוני ואישור תשריט החלוקה בועדה המקומית.

2. בתגובתם, מתנגדים הנתבעים 1-7 והנתבע 46 לבקשה. לטענתם, למרות שבבקשה צויין כי היא מתייחסת לפסק הדין מיום 28.10.20, בפועל היא מתייחסת לפסק הדין החלקי שניתן ביום 24.9.20 (להלן: "פסק הדין"), בו נדחתה עמדת התובעים והתקבלה עמדת הנתבעים לפיה אין להתערב בקביעות המומחה, בתשריט ובחוו"ד שהכין, כאשר בית המשפט מורה למומחה לבצע תיקון מסויים בתשריט, בעניין זכות מעבר במגרש שואהדי לטובת מגרשם של נתבעים אחרים בתיק, לגביו הסכימו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 10.6.20. בסעיף 27 לפסק הדין נקבע, כי לאחר הגשת התשריט המתוקן, בו תסומן זכות המעבר, ינתן פסק דין סופי המאשר את תשריט החלוקה ותינתן הוראה בדבר החיוב בתשלומי האיזון, כפי שנקבעו בסעיף 24 לפסק הדין. פסק הדין מיום 28.10.20 מהווה אך אישור פורמאלי לתשריט המתוקן וחיוב פורמאלי בתשלומי האיזון שכבר נפסקו, ואין בו כל הוראה אופרטיבית חדשה. מאחר והבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בחוק, 21 יום מיום 28.10.20, דינה להדחות על הסף. בנוסף, חלף גם המועד להגשת ערעור על פסק הדין, והוא הפך חלוט. זאת ועוד, בהחלטה מיום 28.10.20, הורה בית המשפט לתובע, בפסק הדין מאותו יום, לדאוג לאישור הועדה לתשריט, שכן הוא שביקש את פירוק השיתוף, וככל שהצדדים מעוניינים בשירותיו של המומחה, הם יפעלו מולו כאשר שכר הטרחה שלו מצוי במכתבו, ועניין זה אינו חלק מפסק הדין. הנתבעים ציינו כי אינם אחראים להתארכות ההליך, שהחל כתביעה שגויה, שתוקנה, לא נמסרה במועד לצדדים, והתיק עבר מספר מותבים, שקבעו את לוחות הזמנים בתיק. המודד שמונה ע"י בית המשפט נפטר במפתיע, ומונה אחר תחתיו, שהתובעים חלקו על ממצאיו ואף חקרו אותו על חוות דעתו. לאור האמור, לאור שורת ההליכים וההחלטות בהם נדחתה עמדת התובעים והתקבלה עמדת הנתבעים, וכפי שנקבע בסעיף 26 לפסק הדין, לפיו התביעה מתקבלת "בחלקה", יש לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים. מאחר והנתבעים לא הצביעו על טעות טכנית, או שגגה כהוראת סעיף 81 לחוק, יש לדחות את הבקשה.

3. בתשובתם טענו התובעים, כי בקשתם מתייחסת לפסק הדין מיום 28.10.20 ולא לפסק הדין החלקי מיום 24.9.20. במועד מתן פסק הדין החלקי, לא יכלו התובעים לדעת כי בפסק הדין לא תהיה התייחסות לסוגיית ההוצאות. התובעים פרטו את ההליכים שהתנהלו בתיק מתחילתו, על מנת להראות כי הנתבעים אחראים להתמשכות ההליכים בתיק, וכי יש לפסוק לתובעים את הוצאותיהם מהנתבעים. בנוסף, הבהירו, כי אין להם התנגדות כי פסק הדין מיום 28.10.20 ימשיך וישא את הכותרת "פסק דין" ובלבד שבית המשפט יבהיר כי הוא ימשיך וילווה את ההליך התכנוני ויתן הנחיות למומחה בעניינים שיוחזרו אליו עקב הערות הועדה המקומית לתכנון ובניה.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי הבקשה אינה נכנסת בגדר הוראות הסעיף עליו היא מתבססת, ודינה להדחות.

5. סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובע, לאמור:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד יום מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה ^– "טעות" ^– טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

בע"א 2005/03 גילה ברנר נ' אברהם ברנר (פורסם בנבו) צויין, כי:

"סעיף 81 לחוק בתי המשפט... מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק הדין או בהחלטה והנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו".

כידוע, עקרון 'גמר המלאכה' מחייב את בית המשפט שלא לשוב ולדון במחלוקות בין הצדדים לאחר שקם מכיסאו, אלא במסגרת הצרה והדווקנית של תיקון טעות לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט או במסגרת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. סמכות תיקון הטעות מתייחסת לטעויות טכניות בלבד כגון טעות לשון, טעות בחישוב או הוספת דבר באקראי, ואינה מסמיכה את בית המשפט לעסוק בעניינים מהותיים, לגרוע אותם או לתקנם (רע"א 9567/10, רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ'Schiff R.E. International Corp. (N.Y) [פורסם בנבו]).

מדובר בעיקר בתיקון שיבושים טכניים שחלו בפסק הדין , כאשר תיקון טעויות מהותיות או השלמת חסרים מהותיים בפסק הדין יכולים להיעשות רק על דרך הערעור (ע"א 9085/00, אברהם שטרית ואח' נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5) 402).

6. לעניין איחור המועד להגשת הבקשה – בקשתם של התובעים מתייחסת לפסק הדין הסופי מיום 28.10.20 ולא לפסק הדין החלקי מיום 24.9.20. רכיב ההוצאות אמור להיות מצוי בפסק הדין הסופי וכך גם הסעד לתיקון הכותרת מתגבש שעה שמדובר בפסק דין סופי ולא חלקי. על כן, לא איחרו בהגשת בקשתם.

7. שינוי הכותרת- סעיף 143 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965., מורה על קיומו של תנאי למתן צו לחלוקת מקרקעין בעין על ידי בית המשפט, ולפיו החלוקה תאושר בהתאם לסעיף האמור. עם זאת, בתי המשפט מאשרים את החלוקה ובלבד שהיא 'ניתנת לאישור' או 'צפויה להיות מאושרת" (ע"א 8258-09-09 חלונג'י טאהא נ' חטיב רפאע (פורסם ביום 21.7.10)). כידוע, בית משפט הדן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, אינו מסיים את מלאכתו כל עוד לא הסתיימו כל השלבים המתחייבים, לרבות אישור תכנית החלוקה בהיבט התכנוני וקביעת תשלומי האיזון בעקבות אותה חלוקה בבחינת השלמת "פעולות העזר" הכרוכות בביצוע פירוק השיתוף (ע"א 19092-07-18 מטר נ' יוסף (פורסם ביום 18.11.18); ת"א 38330-08-17 הימנותא בע"מ נ' עיזבון ראדי עיסא סמעאן סבאג (המנוח) ואח' (פורסם ביום 1.4.19)).

8. בענייננו, פסק הדין נתן תוקף לחלוקה בהתאם לתשריט החלוקה של המודד מטעם בית המשפט, שיש להביאו לאישור הועדה המקומית, על מנת לבחון את שאלת עמידתו בהוראות סעיף 143 לחוק התכנון והבניה. בשלב זה, ובהנחה שהתשריט שהציע המומחה בהליך דנן טרם אושר, הרי יש לראות בפסק הדין משום "החלטה" ולא "פסק דין" והחלטה זו תקבל תוקף של פסק דין לאחר אישור רשויות הבניה כדין ולאחר סיום פירוק השיתוף במקרקעין (ע"א 26218-04-14 אברהים ח'ליל חזבון נ' מובארכה (פורסם ביום 28.7.15))ובלבד שהצדדים החלו בהליך אישור התשריט לפני מוסדות התכנון.

9. משלא הוכח לפני תחילתו של תהליך אישור התשריט לפני מוסדות התכנון, הרי שעסקינן בבקשה מוקדמת שתיבחן לגופה, בבוא העת. ככל שתוכנית החלוקה המוצעת לא תאושר או ככל שתתעוררנה מחלוקות באשר לה, יוכל כל אחד מהצדדים לפנות לבית המשפט לשם קבלת הוראות מתאימות.

10. הוצאות - הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330 (1992)). עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)).

הפסיקה הכירה בכך שהיעדר התייחסות לסוגיית ההוצאות ושכר הטרחה במסגרת פסק הדין, יבוא בגדר השמטה מקרית הניתנת לתיקון בהתאם לסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (בר"מ 5720/05 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה (פורסם ביום 5.8.07)). עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטיים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה. בין היתר ראוי להביא בחשבון את האופן בו הסתיים ההליך (הסכמה או פסק דין), את המועד והשלב הדיוני בו הסתיים ההליך ואת סבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בטיב העניין(בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (פורסם ביום 30.6.05)).

11. במקרה דנן, אי ציון עובדת ההוצאות הינו השמטה מקרית ואינו "טעות" כפי שציינתי בהחלטתי מיום 15.11.20. עם זאת השמטה זו אינה משנה את החלטתי שהיתה ממילא שלא לפסוק הוצאות, והיתה החלטה מודעת. המדובר בהליך שהתנהל משך שנים רבות, כאשר חלק גדול מההליכים שנקטו התובעים, לא צלחו, כפי שצויין בפירוט בתשובת הנתבעים. לתובעים אף היו השגות על חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, וטענותיהם נדחו. מאחר וההליך היה רווי הוצאות לצדדים, והתובעים זכו בתמורה אותה ביקשו, פירוק השיתוף במקרקעין, וכאשר בסופו של יום הנזק שנגרם לנתבעים, שהיו מעוניינים, כשם שהתובעים היו מעוניינים, בקבלת מקרקעין בעין כפי חלקם במרשם המקרקעין אולם בפועל זכו בתשלומי איזון בלבד, היה גדול משמעותית מזה של התובעים שקיבלו את מלוא זכויותיהם, מצאתי כי אין לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

12. לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' כסלו תשפ"א, 06 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.