פתח דבר

עסקינן בשתי תביעות שטריות, שהוגשו בסכום כולל של 493,500 ₪. בתיק הוצל"פ
26-01314-08-7 הוגשה על ידי התובע בקשה לביצוע ארבעה שיקים בסך כולל של 359,500 ₪. בתיק הוצל"פ 26-01313-08-6 הוגשה על ידי התובע בקשה לביצוע שלושה שיקים בסך כולל של 134,000 ₪. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השיקים. ההתנגדות התקבלה, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן ונקבע כי התצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה. הדיון בשתי התביעות השטריות אוחד, ועתה יש להכריע בהן.

טענות הנתבעים

הנתבע 2 (להלן – החייב) הינו קבלן בנין רשום ובעליה של חברה לעבודות בניה ופיתוח, היא הנתבעת 3 (להלן – החברה).

לפני מספר שנים פנה התובע אל החייב בהצעה להשקיע סכומי כסף בעסקאות בניה שונות אותן מבצע החייב. בין הצדדים סוכם, בעל פה, כי החייב יודיע לתובע על עסקאות בניה שונות, התובע ישקיע בהן כספים ובסופו של הליך הבנייה יתחלקו הצדדים ברווחי העסקה בהתאם להשקעתו של כל אחד מהם – השקעתו הכספית של התובע ומתן שירותי הבניה על ידי הנתבעים.

בפועל בוצעו רק שתי עסקאות כאמור. במסגרתן של אותן עסקאות נבנו שני בתים פרטיים עבור לקוחות של החייב ושל החברה, האחד במושב בית נחמיה (להלן – העסקה הראשונה) והשני במושב טירת יהודה (להלן – העסקה השנייה).

בעסקה הראשונה הוסכם, כי התובע ימסור לידי החייב סך של 50,000$ במועדים שונים, ובהתאם לקצב התקדמות הבנייה. בתמורה היה התובע אמור לקבל מחצית מרווחיו של החייב בסיומה של הבנייה. בעסקה השנייה הוסכם, כי התובע ימסור לידי החייב סך של 60,000$ במועדים שונים, ובהתאם לקצב התקדמות הבנייה. בתמורה היה אמור התובע לקבל מחצית מרווחיה של החברה בסיומה של הבנייה. יצוין, כי הוסכם על חלוקת הרווחים, לאחר ניכוי כל ההוצאות הכרוכות בכל אחת מן העסקאות.

להבטחת הסכומים, שמסר התובע לחייב, וכביטחון בלבד, מסר החייב לתובע שיקים שלו ושל רעייתו, הנתבעת 1, וכן שיקים של החברה. על גבי השיקים ננקב הסכום, אך לא צוינו בהם שם הנפרע ותאריך הפירעון.

ביחס לעסקה הראשונה, בחודש אוגוסט 2006 נמסרו לתובע סך של 34,000$ על חשבון חלקו ברווחי הבנייה. יתרת הכספים המגיעים לתובע, לאחר הפחתת הוצאות, עומדים ע"ס 66,001 ₪. סכום זה נמצא בנאמנות אצל ב"כ הנתבעים ועומד לזכותו של התובע כבר מיום 4.3.08. כדי לקבל את יתרת הכספים כאמור, התובע נדרש להשיב את השיקים שנמסרו לידו כביטחון, ואשר הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

ביחס לעסקה השנייה, יתרת הכספים המגיעים לתובע, לאחר הפחתת הוצאות, עומדת ע"ס 209,852.5 ₪. סכום זה יועמד לרשותו של התובע על ידי ב"כ הנתבעים עד ליום 1.5.08. כדי לקבל את יתרת הכספים כאמור, התובע נדרש להשיב את השיקים שנמסרו לידו כביטחון, ואשר הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

החייב חוזר וטוען, כי השיקים, שהוצגו לביצוע על ידי התובע, היו שיקים שנמסרו כביטחון להבטחת כספי התובע בלבד, ולא היה מקום להציגם לביצוע, בפרט לא בסכומים הנקובים בהם.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי התובע העביר לחייב כספים בסך כולל של כ-110,000$, שערכם בשקלים חדשים מסתכם ב-493,500 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לאחר הגשת השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ, הקטינו הנתבעים את חובם, כאשר שילמו לתובע סך של 275,853 ₪, שלא היו שנויים במחלוקת. לפיכך, יתרת החוב הנטענת עומדת על סך של 217,647 ₪.

התובע טוען, כי הכספים שהעביר לחייב היו הלוואה, כאשר עפ"י המוסכם בין הצדדים היה על החייב לפרוע את סכום ההלוואה בתוספת 50% מרווחי העסקאות. מנגד, החייב רואה בתובע כשותף עסקי ובכספים שהעביר התובע כהשקעת שותף בעסקאות. לפיכך, התובע זכאי לקבל מחצית מרווחי העסקאות בלבד, וככל שלאחר ניכוי כלל ההוצאות נותרו רווחים. עו"ד רייף הביע בתמצית את עמדת מרשו, התובע, בדיון שהתנהל בבש"א 1645/08 ביום 16.9.08, וכך אמר (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 14-16):

"העמדה של הלקוח שלנו הובאה בצורה מפורטת בבר"ע בבית המשפט המחוזי, בה טוען כי ניתנה הלוואה כספית ללא שותפות, מגובה בשיקים, כאשר במקום לקבל ריבית על ההלוואה ולאור יחסי החברות, אמר לו המבקש כי ישקיע את הכסף ויוחזר לו הכסף בצרוף הרווחים".

החייב עצמו הביע בתמצית את עמדת הנתבעים באותו הדיון, וכך אמר (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 20-23):

"ש. המשיב צריך לקבל את ההשקעה שלו בצרוף מחצית מהרווח.

ת. הוא צריך לקבל את ההשקעה שלו ואם היה רווח הוא צריך לקבל. אני מסכים שאת ההשקעה הוא צריך לקבל בתנאי שקיבלנו את ההשקעה חזרה. שותפים זה לטוב ולרע. סיכמנו שמה שמקבלים מהרווחים מתחלקים חצי חצי" (ההדגשה איננה במקור – נ"ש).

כאמור לעיל, בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב. ההסכמות בעניין השקעת הכספים והשבתם נעשו בעל פה.

על מושך שיק, הטוען, כי מסירת השיק היתה על תנאי, וכי אותו שיק ניתן לביטחון בלבד, להוכיח טענה זו. לעניין זה ראה החלטתו של בית המשפט העליון ברע"א 2157/07, אדאטו נ' רנתיסי, לא פורסם:

"כידוע, טענתו של עושהו של שטר ביטחון שאינו חייב על-פי השטר, צריכה הוכחה בשתי אלה: ראשית, כי אמנם ניתן השטר לביטחון, היינו על תנאי, ושנית, כי העסקה שלביטחונה ניתן השטר לא התקיימה או נפגמה, כלומר כי התנאי לחבות לא התקיים".

בעניינינו, הנתבעים לא עמדו בנטל זה. הנתבעים לא צרפו כל ראיה, שממנה ניתן היה להסיק, כי השיקים נמסרו לתובע לבטחון בלבד. לא הוכח קיומו של תנאי כלשהו שעמד ביסוד מסירת השיקים לתובע.

מטעם הנתבעים העידה הנתבעת 2, אשתו של החייב. היא מספרת בתצהיר עדותה (סעיף 7), כי החייב סיפר לה אודות השקעתו של התובע בעיסקאות. המדובר, איפוא, בעדות שמיעה, שאין בה כדי להטות את הכף לטובת הנתבעים. זאת ועוד, לא התקיים קשר ישיר בין הנתבעת 2 ובין התובע בכל הנוגע למהות ההתקשרות בין התובע ובין החייב, כפי שאישרה הנתבעת 2 בעדותה בפני (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 13-14). אין לנתבעת 2 ידיעה אישית ישירה בכל הנוגע למטרה לשמה נמסרו השיקים לתובע, והאם היה תנאי כלשהו במסירתם, וממילא אין בעדותה דבר כדי להרים את הנטל, הרובץ על כתפי הנתבעים, להוכיח קיומו של תנאי ביסוד מסירת השיקים לתובע.

עד נוסף מטעם הנתבעים היה אביו של החייב, מר יעקב קורקוס. בתצהיר עדותו אין התייחסות כלשהי לעניין.

עד אחר מטעם הנתבעים היה מר אלי טייג, חבר משותף של החייב והתובע. גם עד זה לא ידע דבר על ההסכמות אליהן הגיעו החייב והתובע בסופו של דבר. כך גם לא ידע, האם מדובר בשיקים שנמסרו לבטחון, וכך אמר עד זה בעדותו בפני (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 3-12):

"ש. האם בפגישה שהיית דובר על צפי רווחים, אומדנים, מספרים?

ת. לא במדויק אך היה מעין דיבור. מה היה ביניהם אחר כך אני לא יודע. אני יודע על מה דובר. אם השתנה משהו מעבר אחר כך, אני לא יודע.

ש. בישיבה שנכחת האם דובר על כך ששלומי יתן שיקים להבטיח את עצמו?

ת. בישיבה שנכחתי אני לא זוכר שזה מה שדובר. גם לא ידעתי באותה תקופה ... ידעתי שיש שיקים של שלומי, משהו כזה, זה משהו שבא אחר ולא ידעתי על כך. לאחר שנוצר הקשר ביניהם הם די מדרו אותי מהעניין מסיבות השמורות אתם.

ש. אתה לא יודע על השיקים שהוחלפו ביניהם ועל כך ששלומי נתן שיקים של אשתו כערבות אישית?

ת. לא".

העד מאשר, איפוא, כי לא היה שותף להסכמות בין הצדדים, ולא ידע דבר אודות מסירת השיקים ואודות קיומו של תנאי כלשהו שעמד ביסוד מסירתם.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי סכומי השיקים היו זהים לסכומים שהעביר התובע לחייב, וכך אף עולה מדברי החייב עצמו (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 2-6). אם אכן מדובר בעסקה משותפת, ובמסגרתה אין התובע זכאי להחזר קרן הכספים שהעביר בנוסף לחלקו ברווחים, מדוע ניתנו לו שיקים לבטחון בסכום זהה לסכום הכספים שהעביר התובע?!

במצב דברים זה, משעומדת גרסת התובע בעניין זה אל מול גרסתו של החייב, כאשר הנתבעים לא הצליחו לסתור את גרסת התובע, יש לקבוע כי הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, ולא הוכיחו, כי היה תנאי כלשהו ביסוד מסירת השיקים.

נראה, כי יש בסכומי השיקים ובמועד מסירתם לתובע כדי לתמוך בטענת התובע, ולפיה הלווה כספים לחייב, והשיקים ניתנו לשם הבטחת כספי ההלוואה, כאשר בנוסף לקרן ההלוואה זכאי התובע למחצית הרווחים מהעסקאות.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי קרן ההלוואות לא נפרעה עד כה במלואה. הסכום ששולם על ידי הנתבעים, 275,853 ₪, כאמור לעיל, מהווה מחצית הרווחים, ביחד עם סך של 34,000 $ נוספים, אותם העביר החייב – לטענתו - לתובע. התובע מכחיש קבלת הסך של 34,000 $ ומאשר קבלת הסך של 275,853 ₪ בלבד ביום 12.6.08.

הנתבעים אינם תומכים טענתם בדבר תשלום סך של 34,000 $ באסמכתא כלשהי. אין בידי הנתבעים אישור כלשהו לתשלום נטען זה. לפיכך יש לדחות הטענה ולקבוע, כי הנתבעים לא הוכיחו טענתם זו לתשלום סך של 34,000 $ לתובע על חשבון החוב.

החייב טוען, כי עליו לשלם הכספים לתובע בסכומים דולריים, כאשר על העיסקה מחושבת בערכים דולריים. דין הטענה להידחות. השיקים, שניתנו להבטחת כספי התובע, נמשכו בסכומים שקליים בגובה הסכומים שהעביר התובע לחייב מעת לעת. בכך יש ללמד על כך, שהצדדים העמידו כבר אז את בסיס ההתקשרות וההתחשבנות ביניהם על בסיס שקלי ולא על בסיס דולרי. בעניין זה יש לראות את לשונה הדווקנית של עדות החייב בתצהיר עדותו (סעיף 16 לתצהיר):

"כנגד הסכומים שמסר לי התובע, מסרתי לו שיקים שלי ושל רעייתי, וכן של החברה. שיקים אלה נמסרו כבטחון בלבד לתשלום חלקו של התובע ברווחי הפרויקטים. השיקים נמסרו בציון הסכום הנקוב בהם וללא ציון תאריך ושם הנפרע. סכומי השיקים הם בשקלים ביחס לערך הדולר ביום שבו התקבל כל תשלום ותשלום מהתובע".

במצב דברים זה, משלא הוכיחו הנתבעים, כי אין הם חייבים בפרעון מלוא סכומי השיקים, דין התביעה להתקבל.

סיכום

התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובע את מלוא יתרת החוב בתיקי ההוצל"פ בניכוי התשלום בסך 275,853 ₪ מיום 12.6.08. לאחר עדכון יתרת החוב בתיקי ההוצל"פ, בהתאם לסכום זה, ישופעלו ההליכים בתיקי ההוצל"פ לשם גביית מלוא יתרת החוב.

בנוסף ליתרת החוב הנ"ל ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 17,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.