1. התובעת, חברה בע"מ (להלן "מתאג"), הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 171,247 ₪, בגין כספים שלא שולמה לה, לטענתה, בעד עבודות שביצעה במסגרת פרויקט הקמת מרכז מסחרי - "מרכז ארגמן" באילת. הנתבעת מס' 1 (להלן "נתיבי מדבר") הגישה תביעה שכנגד, בנוגע לליקויי בנייה בעבודתה של מתאג, במסגרתה עתרה לחייבה בסך של 250,000 ₪.

2. במהלך שנת 2006 ביקשה נתיבי מדבר, כחברה יזמית, הצעות מקבלנים לצורך ביצוע עבודות בניית המרכז המסחרי. הצעתה של מתאג מיום 4.6.2006 בנוגע לביצוע עבודות טיח וחיפוי אבן בפרויקט התקבלה על ידי נתיבי מדבר וביום 8.6.2006 נכרת בין הצדדים הסכם לצורך ביצוע עבודות כאמור. ההצעה שהגישה מתאג צורפה כנספח לאותו הסכם, כחלק בלתי נפרד ממנו.

מתאג טענה, כי לאחר סיום ביצוע השלב הראשון בפרויקט, הגישה לנתיבי מדבר חשבון סופי, על סך של 318,059 ₪, בהתבסס על כתב כמויות בפועל שתומחר בהתאם למחירים שסוכמו בין הצדדים על פי הצעת המחיר. אין חולק, כי נתיבי מדבר שילמה לתובעת סך של 239,812 ₪ בלבד מתוך החשבון הנ"ל ולטענת מתאג, היא נותרה חייבת את היתרה בסך של 78,247 ₪.

מתאג טענה, כי הנתבע מס' 5 (להלן "שמואלי"), אחד מבעליה של נתיבי מדבר, הבטיח כי מתאג תקבל את היתרה המגיעה לה בגין העבודות שביצעה והמליץ בפניה להגיש הצעת מחיר נוספת לצורך ביצוע השלב הסופי של הפרויקט (גימור חזיתות). מתאג אכן הגישה הצעה שהתקבלה על ידי נתיבי מדבר.

מתאג טענה, כי סיימה את השלב השני של הפרויקט בחודש יולי 2007 והגישה בגינו חשבון סופי על סך 209,000 ₪, אשר נערך על פי כתב כמויות בפועל ותומחר בהתאם למחירים שסוכמו בין הצדדים, על פי הצעת המחיר. אין חולק, כי נתיבי מדבר שילמה לתובעת סך של 116,000 ₪ בלבד מתוך החשבון הנ"ל ולטענת מתאג, היא נותרה חייבת את היתרה בסך של 93,000 ₪. סכום זה היה עליה לשלם, על פי טענת מתאג, בחודש אוגוסט 2007 אולם, היא נמנעה מלעשות כן בטענה לביצוע לקוי של הגימורים. מתאג טענה, כי דרשה ממר שמואלי לשלם באופן מיידי את היתרה ומנגד, התחייבה לתקן כל ליקוי שבאחריותה כנגד דרישה מפורטת בכתב מנתיבי מדבר.

נטען, כי נתיבי מדבר לא המציאה לה דרישה מפורטת בכתב באשר לליקויים שנדרש תיקונם וכי דרישה כזו הוצגה לראשונה רק במסגרת כתב ההגנה. היא הוסיפה, כי סיימה לבצע את כל העבודות, לרבות עבודות נוספות ותיקונים שנדרשו ממנה טרם יציאתה מהאתר, בתיאום עם מר רוני סתיו - פשה, המפקח מטעם נתיבי מדבר. מתאג טענה, אפוא, כי נתיבי מדבר נותרה חייבת לה סך של 171,247 ₪ והיא עתרה לחייבה בסכום הנ"ל.

3. בנוסף, טענה מתאג בכתב התביעה המתוקן, כי הנתבעים 2 - 4 הינם בעלי מניות ושותפים בהנהלת נתיבי מדבר וכי יש לייחס להם את חובה של החברה מכוח סעיף 6 לחוק החברות, מאחר ונטלו סיכון בלתי סביר בניהולה, עד כדי הבאתה למצב של העדר יכולת לפרוע את חובותיה ולחילופין, הם עשו שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של מתאג בכוונה לרמות ו/או לקפח את מתאג. לפיכך, עתרה לחייבם בסכום התביעה.

4. לאחר הגשת התביעה הכספית, הגישה נתיבי מדבר לביצוע המחאה בסך של 20,000 ₪ אשר נמשכה על ידי מתאג וחוללה באי פרעון עקב מתן הוראת ביטול. לאחר דיון שהתקיים בהתנגדות שהוגשה על ידי נתיבי מדבר, במסגרת תא"מ 1081-05-08, ניתנה לאחרונה רשות להתגונן מפני התובענה ובסופו של דבר, אוחד הדיון בהתנגדות עם הדיון בתביעה דנן. למעשה, הדיון בתובענה השטרית מתייתר, לאור העובדה שתביעתה העיקרית של מתאג בת.א. 22528/07 כוללת את מלוא סכום תביעתה, לרבות הסך של 20,000 ₪ הבא לידי ביטוי בהמחאה נשוא התובענה בתא"מ 1081-05-08.

5. הנתבעים התגוננו מפני התביעה וטענו כי נתיבי מדבר אינה חייבת למתאג דבר. להיפך, מתאג היא שחייבת לנתיבי מדבר סך של 370,691 ₪. עוד נטען, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד יתר הנתבעים, בעלי המניות של נתיבי מדבר.

הנתבעים אישרו את מהלך התקשרות הצדדים בהסכמים וטענו כי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביחס לשלב הראשון, חל גם על השלב השני. עוד טענו הנ"ל, כי כל חשבון שהוגש על ידי מתאג נבדק על ידי נתיבי מדבר ושולמו לה כספים אשר אושרו על ידי המפקח. הנתבעים הכחישו כי אישרו למתאג חשבונות כאמור בכתב התביעה וטענו כי לא הוגש לנתיבי מדבר חשבון סופי וגם לא צורפו כל המסמכים הנחוצים לצורך אישור חשבון סופי, כאמור.

עוד טענו הנתבעים, כי מתאג הפרה את ההסכם שנכרת עם נתיבי מדבר, שעה שלא עמדה בלוח הזמנים, היא לא סיימה את העבודות והותירה עבודות לקויות. לטענתם, ביום 18.10.2007 נערך סיור באתר, במהלכו פורטו הליקויים בעבודות ונוסחה רשימה של עבודות שעל מתאג להשלים כתנאי לעריכת חשבון סופי. נטען, כי על אף שמתאג התחייבה לבצע את העבודות שנותרו ולתקן את הליקויים, היא לא המשיכה בביצוע הפרויקט.

הנתבעים הוסיפו, כי מתאג התנתה את המשך ביצוע העבודות בביצוע תשלומים שלא אושרו ולא הגיעו לה. נטען, כי נתיבי מדבר מסרה למתאג רשימת ליקויים מסודרת, בצירוף ההמחאה על סך של 20,000 ₪, אשר פרעונה הותנה בביצוע התיקונים. מאחר ומתאג לא חזרה לעבודה ולא ביצעה את התיקונים, לא פרעה נתיבי מדבר את ההמחאה.

6. נתיבי מדבר טענה, כי יש לקזז מכל סכום שיתברר כי מגיע למתאג סך של 280,395 ₪ בגין עלות תיקון ליקויי הבנייה בפרויקט. לטענתה, לו הייתה מתאג מסיימת את העבודות כשהן מושלמות, היה מגיע לה סך של 421,476 ₪ ויש לקזז מסכום זה 280,395 ₪ כאמור, מעבר לסכומים ששולמו בפועל. בנוסף, יש לקזז מהתשלום פיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות, בשיעור של 0.5% מסכום התמורה עבור כל יום פיגור ובסך הכל 105,960 ₪, בגין 4 חודשי פיגור. נתיבי מדבר טענה כי מתאג נותרה חייבת לה סך של 370,691 ₪, תוך הפניה לכתב התביעה שכנגד.

7. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה נתיבי מדבר כתב תביעה שכנגד, במסגרתו חזרה על הטענות שהועלו בכתב הגנתה והוסיפה כי לצורך ביצוע העבודות, מינתה פיקוח עליון מטעמה וכי על פי הסכמת הצדדים, היה על מתאג למלא אחר הוראות המפקח. נתיבי מדבר טענה, כי העבודות בוצעו על ידי מתאג ברשלנות וכי נותרו במבנה ליקויי בנייה שעלות תיקונם הינה בסך של 280,395 ₪, בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמה. עוד נטען, כי מתאג לא עמדה בלוח הזמנים, הפרה את ההסכם ולכן, זכאית נתיבי מדבר לפיצוי מוסכם.

נתיבי מדבר עתרה לחייב את מתאג בסך של 370,691 ₪. לטענתה, תמורת העבודות המגיעה למתאג לו סיימה את העבודות הייתה בסך של 421,476 ₪. מנגד, יש לחייב את מתאג בעלות תיקון הליקויים בסך של 280,395 ₪, תקורה בסך של 50,000 ₪, פיצוי מוסכם בסך של 105,960 ₪ וכן, לקזז את סך התשלומים ששולמו למתאג, בסך של 355,812 ₪. נטען, כאמור, כי לאור חישוב זה, נותרה מתאג חייבת לנתיבי מדבר סך של 370,691 ₪. נתיבי מדבר העמידה את סכום התביעה שכנגד על סך של 250,000 ₪.

נתיבי מדבר צרפה לכתב התביעה שכנגד את חוות דעתו של המהנדס אבנר בר סלע. במסגרת חוות הדעת קבע המומחה כי קיימים בעבודותיה של מתאג ליקויים, שעלות תיקונם הינה בסך של 157,534 ₪, כולל פיקוח ומע"מ. בנוסף, קבע כי יש לבצע סקר חזיתות של המבנה המחופה ובמידה והסקר יראה כי החיפוי רופף לחלוטין, יהיה צורך בפירוקו והרכבתו מחדש. במקרה כזה, עלות תיקון כלל הליקויים תעמוד על סך של 280,395 ₪.

8. מתאג התגוננה מפני התביעה שכנגד וחזרה, למעשה, על טענותיה בכתב התביעה בהליך העיקרי. היא הוסיפה, כי לא נחתם הסכם בין הצדדים בנוגע לשלב השני, אלא הצעת המחיר שמסרה מתאג התקבלה על ידי נתיבי מדבר וכי לא סוכם בין הצדדים שתנאי החוזה בשלב הראשון יחולו גם על השלב השני. עוד נטען, כי לולא הבטחותיו של מר שמואלי לתשלום יתרת החובה בגין השלב הראשון, לא היתה מתאג מסכימה לגשת לביצוע השלב השני. עוד טענה, כי עבודות השלב השני נמסרו לה הן מאחר והצעתה הייתה הזולה ביותר והן מאחר שנתיבי מדבר השתכנעה לגבי יכולתה לאור ביצוע השלב הראשון.

9. מתאג טענה, כי המפקח מטעם נתיבי מדבר ביצע פיקוח צמוד, הוא נכח כל יום באתר העבודה, הוא בדק את תקינות העבודה, נתן פתרונות למצבים בהם היה חסר בתוכניות הביצוע וכן, בדק את כתבי הכמויות שהוגשו לאישורו. נטען, כי ביצוע העבודות בשני השלבים אושר על ידי המפקח וכי רק לאחר אישורו פרקה מתאג את הפיגומים שהתקינה. מתאג אישרה, כי במהלך שלבי הביצוע היו מספר השלמות עליהן הצביע המפקח וטענה, כי היא ביצעה את העבודות ומעולם לא הושמעה מפיו טענה כי איכות העבודה ירודה, אינה עומדת בתקנים או מנוגדת להוראותיו.

עוד נטען על ידי מתאג, כי אכן ביום 18.10.2007 התקיימה פגישה באתר, במהלכה הצביעו נציגי נתיבי מדבר על מספר תיקונים שיש לערוך בעבודות. סוכם, כי תימסר רשימה מלאה וממצה ורק לאחר קבלת הרשימה, תחל מתאג בביצוע התיקונים. נטען, כי לא נמסרה לידי מתאג רשימה כאמור והיא הוצגה לראשונה רק במסגרת כתב ההגנה, לאחר שנתיבי מדבר התעלמה מבקשותיה של מתאג, כמפורט בהתכתבויות ביניהן. מתאג טענה, כי מסירת ההמחאה על סך 20,000 ₪ לא הותנתה בביצוע תיקון הליקויים, אלא מדובר בתשלום על חשבון הכספים המגיעים לה וכי רק לאחר שחוללה ההמחאה, היא הורתה לנציגיה להפסיק את העבודות ולצאת מהאתר.

בנוסף, הכחישה מתאג את חישוביה של נתיבי מדבר באשר לסכומים המגיעים לה וכפרה בטענותיה באשר לליקויי הבנייה. עוד טענה מתאג, כי לא איחרה בביצוע העבודה וכי במידה והיה איחור, הרי שהיה בעטייה של נתיבי מדבר, אשר עיכבה אספקה של חומרים וביצוע עבודות. עוד טענה, כי לא נחתם הסכם בין הצדדים בנוגע לשלב השני, לא נקבעו מועדים מדויקים לתחילת ביצוע העבודה וסיומה ולא נקבע פיצוי מוסכם. עוד נטען, כי נתיבי מדבר עיכבה עבודות של קבלנים, אשר ביצוען היווה תנאי להמשך עבודתה שלה וכי הגדילה את היקף העבודות הנדרש ממתאג.

10. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מתאג הגישה את תצהיריהם של מר סברי מסארווה (מנהלה) ומר אחמד אבו ערב (מהנדס הביצוע מטעמה). בנוסף, הגישה מתאג את חוות דעתו של המהנדס רונן שטרנברג, במסגרתה חיווה דעתו באשר לליקויי הבנייה הנטענים על ידי נתיבי מדבר וכן, באשר לכתבי הכמויות והחשבונות הסופיים שהגישה מתאג בשני השלבים. המהנדס רונן שטרנברג מצא בנכס ליקויים זניחים בעבודות הבטון שעלות תיקונם הינה בסך של 600 ₪. עוד מצא המהנדס שטרנברג, כי העבודות בוצעו על פי כתב הכמויות והחשבונות שהוצגו על ידי מתאג.

נתיבי מדבר, מצדה, הגישה את תצהיריהם של מר יוסי שמואלי (מנהלה), מר מוטי דורפברגר (אחד מבעלי החברות השותפות בחברת נתיבי מדבר) וכן, את תצהירו של מר רוני סתיו - פשה (המפקח מטעמה).

11. לאור הפערים בין חוות דעת הצדדים באשר לליקויי הבנייה בפרויקט, מונה המהנדס רפי גיל כמומחה מטעם בית המשפט. במסגרת חוות דעתו, קבע המומחה כי נותרו בנכס נשוא התביעה ליקויים שעלות תיקונם הינה בסך 265,550 ₪, מתוכם סך של 246,500 ₪ בגין תיקון הליקויים הנוגעים לעיגון חיפוי האבן החיצוני של המבנה. סכום זה נקבע אך בהנחה שמתאג לא תביא אישור של מכון התקנים לפיו, חיפוי אבן שבוצע על ידה מקובע לקירות המבנה על פי דרישות התקן הישראלי.

12. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. בנוסף, נחקרו המהנדס שטרנברג (בנוגע לחישוב הכמויות) והמומחה מטעם בית המשפט. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב, לרבות סיכומי תשובה של מתאג לסיכומיה של נתיבי מדבר.

דיון והכרעה

13. אין חולק, כי במהלך השנים 2006 ו - 2007 בצעה מתאג עבור נתיבי מדבר עבודות בניה במסגרת פרויקט הקמת מרכז מסחרי - "מרכז ארגמן" באילת. העבודות נשוא התביעה בוצעו בשני שלבים. השלב הראשון כלל עבודות טיח וחיפוי אבן ונכרת בגינו ביום 8.6.2006 הסכם בין הצדדים, על בסיס ההצעה שהגישה מתאג, אשר צורפה כנספח לאותו הסכם, כחלק בלתי נפרד ממנו.

על פי הוראות סעיף 8 להסכם, הכמויות שבוצעו בפועל על פי ההסכם תקבענה על ידי המפקח ועל סמך מדידותיו. בהתאם לסעיף 11 להסכם, על הקבלן (מתאג) להגיש לאישורו של המפקח חשבונות חדשיים בגין העבודה שבוצעה על ידו באותו חודש ועל פי סעיף 13, על הקבלן להגיש חשבון סופי עם סיום העבודות.

14. מתאג טענה, כאמור, כי לאחר סיום ביצוע השלב הראשון בפרויקט, היא הגישה חשבון סופי על סך של 318,059 ₪, בהתבסס על כתב כמויות בפועל, שתומחר בהתאם למחירים שסוכמו בין הצדדים על פי הצעת המחיר. החשבון הסופי (חשבון סופי מס' 4 מיום 17.10.2006) כלל בתוכו גם סעיפי עבודות נוספות, ובניכוי הסכומים ששולמו עד לאותו מועד, נותרה לשיטת מתאג יתרת חוב בסך של 78,247 ₪.

מר אבו ערב, מי ששמש מהנדס ביצוע של מתאג באתר נשוא התביעה, טען בתצהירו כי פעל בהתאם להסכם בין הצדדים ומסר לידי המפקח רוני פשה כתבי כמויות, חישובים, סקיצות ומדידות וכי לא נשארו בידיו העתקים ממסמכים אלו. מר אבו ערב עמד על גרסתו בעניין זה בחקירתו הנגדית (עמ' 30, שורות 26 - 32, עמ' 31, שורות 1- 10 עמ' 32, שורות 19 - 23 לפרוטוקול, עמ' 34, שורות 20 - 21).

מר מסארווה, מנהלה של מתאג, הדגיש אף הוא בתצהירו, כי נמסרו לידי המפקח רוני פשה כתבי כמויות, חישובים, סקיצות ומדידות וכי לא נשאר בידי החברה העתקים ממסמכים אלו. בחקירתו הנגדית הבהיר, כי הוא עצמו לא מסר את החשבונות לידי המפקח רוני פשה, אלא, מר אבו ערב, המנדס מטעמו (עמ' 36, שורות 12 - 13 לפרוטוקול).

15. מנגד, הנתבעים טענו, כי כל חשבון שהוגש על ידי מתאג נבדק על ידי נתיבי מדבר ושולמו לה כספים אשר אושרו על ידי המפקח. בנוסף, הם טענו כי לא הוגש לנתיבי מדבר חשבון סופי בנוגע לשלב הראשון וגם לא צורפו כל המסמכים הנחוצים לצורך אישור חשבון סופי. הנתבעים עמדו על טענה קטגורית זו לאורך כל הדרך, כאשר לשיטתם, מתאג לא הגישה חשבון סופי, בצירוף סקיצות מדידה וחישובי כמויות ולכן, נתיבי מדבר לא היתה אמורה לשלם דבר (ראה סעיפים 3 ו - 4 לתצהירו של מר שמואלי, מנהלה של נתיבי מדבר). ב"כ התובעת עמד על טענה זו גם במהלך קדם המשפט מיום 6.2.2012, אז טען כי "... צריך לתת חישוב כמויות מדויק וצריך להגיד זה ככה וזה ככה. כשיעשו את המדידה, אני אבדוק אותה, על פי הכללים הולכים לבדוק ביחד או שהוא נותן את המדידות ואני בודק אחריו, או שאני מאשר או שאני לא מאשר...". בהמשך, הפנה להוראות סעיפים 8 ו - 11 להסכם והדגיש כי היה צורך להגיש חשבונות לאישור המפקח.

16. מר רוני פשה שמש כמפקח מטעם נתיבי מדבר. נתיבי מדבר בקשה לגמד בכתבי הטענות מטעמה את תפקידו וטענה כי הנ"ל בצע פיקוח עליון בלבד בפרוייקט. מר רוני פשה לא סייג בתצהירו את תפקידו לפיקוח עליון ובחקירתו הנגדית אשר כי הוא זה שפקח על העבודות שבצעה מתאג וכי היה המהנדס האחראי באתר. עוד אשר מר רוני פשה, כי הוא שעמד למול מתאג, נתן הוראות לביצוע, פקח על טיב החמרים וביצוע העבודות, הוא שרשאי היה לפסול חמרים או עבודות שבוצעו והוא זה שבדק חשבונות שהוגשו ואשר אותם. בניגוד לטענתה של נתיבי מדבר, עולה מן הראיות שהובאו בפני כי מר רוני פשה היה המפקח היחיד מטעם נתיבי מדבר באתר ובצע פיקוח צמוד בפרוייקט נשוא התביעה ובפרט, בכל הנוגע לעבודות שבצעה מתאג.

במהלך חקירתו הנגדית, אשר מר פשה, בניגוד לעמדתה של נתיבי מדבר וטענתו הגורפת בתצהיר עדותו הראשית, לפיה לא הועברו לידיו חשבונות סופיים, מלווים בכתבי כמויות, כי נציגיה של מתאג העבירו לידיו את המסמכים הנדרשים לצורך אישור החשבון הסופי בשלב הראשון. החשבונות החלקיים, כמו גם החשבון הסופי מיום 17.10.2006 שהוגש על ידי מתאג בנוגע לשלב הראשון, כמו גם החשבון הסופי המאושר, הוגשו על ידיו כראיה רק במהלך הדיון (ראה ת/1 - ת/4). מנגד, טען הנ"ל כי לא הועברו אליו חישובי כמויות בנוגע לשלב השני (עמ' 42, שורות 26 - 32 לפרוטוקול). נמצא אפוא, כי טענתה הקטגורית של נתיבי מדבר וגרסתה לפיה, לא נמסרו לידיה כלל החשבונות הסופיים, לרבות חישובי כמויות, נמצאה בלתי נכונה. במצב דברים זה, אינני מקבל גם את טענתה החדשה לפיה, לא קבלה לידיה אך את החשבון הסופי בנוגע לשלב השני. יתירה מזאת, אין זה מתקבל על הדעת, שמתאג תבחר שלא להגיש חשבון סופי לשלב השני, למרות שהיה לה ברור הצורך לעשות כן והיא אף פעלה בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים בעניין זה לאורך כל הדרך, לרבות הגשת חשבונות חלקיים וחשבון סופי בשלב הראשון וכן, חשבונות חלקיים בגין השלב השני, שנבדקו על ידי המפקח רוני פשה (ראה עמ' 42, שורות 24 - 25). אני קובע, אפוא, כי נציגיה של מתאג העבירו לידי המפקח רוני פשה חשבון סופי לשלב השני, בהתאם לנספח ד' לתצהירו של מר אבו ערב, בצירוף כל המסמכים הנדרשים, כפי שעשו בשלב הראשון.

17. ההבדלים בין סכומי החשבון הסופי שהוגש על ידי מתאג לבין הסכומים שאושרו על ידי המפקח רוני פשה בנוגע לשלב הראשון, נוגעים למספר סעיפים.

א. טיח חוץ - גליפים וקופינג - בעוד שמתאג דרשה תשלום בגין שטח של 551.9 מטר, המפקח אשר 276 מטר בלבד. במהלך חקירתו הנגדית, אשר המפקח רוני פשה, כי בכל הנוגע לביצוע טיח חוץ בגליפים, הוא אשר 50% לכל מטר אורך בלבד. חישוב זה מנוגד להוראות סעיף 5(ה) להסכם מיום 8.6.2006, הקובע כי אופני המדידה יהיו על פי הצעת המחיר שהוגשה על ידי מתאג ואשר צורפה כנספח להסכם, כחלק בלתי נפרד ממנו. על פי הצעת המחיר, עבור ביצוע עבודות טיח של גליפים, יהיה מחיר מ"א שווה למחיר מ"ר. לפיכך, היה על המפקח לאשר 551.9 מטר ולא 276 מטר בלבד. מחיר טיח חוץ נקבע בהסכם בסך של 78 ₪ למ"ר ולכן, יש להוסיף לעל החשבון הסופי המאושר בנוגע לשלב א', סך של 21,528 ₪.

ב. ציפוי אבן - גליפים - בדומה, על פי ההסכם בין הצדדים, עבור ביצוע עבודות ציפוי אבן - גליפים, יהיה מחיר מ"א שווה למחיר מ"ר, בעוד שהמפקח אשר 50% בלבד לכל מטר אורך. היה על המפקח לאשר 140 מטר ולא 70 מטר בלבד. מחיר ציפוי אבן חוץ נקבע בהסכם בסך של 175 ₪ למ"ר ולכן, יש להוסיף לעל החשבון הסופי המאושר בנוגע לשלב א', סך של 12,250 ₪.

ג. רובה לקירות אבן - מתאג דרשה בחשבון הסופי שהגישה סך של 16,023 ₪ עבור ביצוע עבודות רובה לקירות האבן, בשטח של 640 מ"ר, לפי מחיר של 25 ₪ למ"ר. נתיבי מדבר לא התייחסה לדרישה זו, אם בכתב טענותיה ואם בחישובי הכמויות שערך המפקח רוני פשה בעצמו. בחקירתו הנגדית, טען לראשונה מר פשה, כי עבודות החיפוי כוללות גם ביצוע עבודת רובה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, ההסכם בין הצדדים, לרבות כתבי הכמויות, אינם מציינים כי עבודות הרובה כלולה בעבודת החיפוי. שנית, גם אם ניתן היה לקבל את הטענה כי עבודת רובה כלולה בריצוף רגיל, הרי שמטבע הדברים, אופי עבודות רובה בחיפוי קיר חיצוני שונה לחלוטין ומדובר בעבודה בסדר גודל אחר. שלישית, כפי שהדגשתי לעיל, מדובר בטענה שלא הועלתה על ידי נתיבי מדבר בשום שלב, שהרי היא טענה לאורך כל הדרך כי כלל לא קבלה לידיה חשבון סופי וכתבי כמויות. אני קובע, אפוא, כי מתאג זכאית לתשלום נפרד עבור ביצוע עבודות רובה לקירות האבן. מאחר ונתיבי מדבר לא הציגה חישובי כמויות משלה או בסיס לתחשיב אחר, אני מקבל את תחשיבה של מתאג וקובע כי על נתיבי מדבר לשלם לה סך של 16,023 ש"ח בגין סעיף זה.

ד. תוספת חיתוך ברדיוס - בהתאם להצעת העבודה מטעם מתאג שצורפה כנספח להסכם בין הצדדים, נקבע כי עבור ביצוע עבודת אבן ברדיוסים יקבע מחיר שונה ממחיר היחידה שבהצעה. עם זאת, לא נקבע בהסכם עצמו מהו המחיר. אין ספק, כי חיתוך האבן ברדיוסים מצריך מיומנות גבוהה יותר, זמן והשקעה גדולה יותר מאשר חיתוכים רגילים. התובעת דרשה בחשבון הסופי תוספת לחיתוך אבן ברדיוס של 83.38 מ"א, בעלות של 95 ₪ למ"א ובסה"כ 7,921 ₪. נציגי מתאג, ובפרט מר אבו ערב, שערך את החשבון הסופי להגשה, כלל לא נחקרו בעניין זה.

נציגי הנתבעות לא התמודדו עם דרישה זו בתצהיריהם. במהלך חקירתו הנגדית, טען תחילה מר רוני פשה, כי לא מגיעה למתאג תוספת כלשהי בגין רכיב זה. משעומת עם האמור בהצעת מתאג שצורפה כחלק בלתי נפרד מההסכם, נסוג מעמדתו, ואף אשר כי הכמות המצטברת לחיתוך על פי דרישת מתאג סבירה. עם זאת, הוא טען כי המחיר הנכון הינו 20 ₪ לערך. אין בידי לקבל טענתו זו. הנתבעות בחרו שלא להתייחס לטענה זו בתצהיריהם ואף מר רוני פשה התעלם מדרישה זו, הן בעת שבדק את החשבון הסופי שנמסר לידיו והן בתצהיר עדותו הראשית הלקוני. בהעדר בדיקה רצינית מצידו, אין מקום לקבל כדבר מובן מאליו את הערכתו באשר לתוספת המגיעה למתאג, אשר הועלתה על ידיו כלאחר יד וכ"שליפה מן השרוול" בעת החקירה הנגדית.

סיכומה של נקודה זו, דרישתה של מתאג לתוספת בגין חיתוך אבן ברדיוס מעוגנת בהוראות הסכם בין הצדדים. המחיר בו נקבה בזמן אמת לא זכה להתייחסות אמיתית מצידו של המפקח ואין מקום לקבל את ניסיונו של המפקח להעריך במהלך הדיון את עלות התוספת, כלאחר יד. אני מקבל, אפוא, את טענת מתאג וקובע כי על נתיבי מדבר לשלם לה תוספת בסך של 7,921 ₪ בגין חיתוך אבן ברדיוס.

ה. יתר העבודות הנוספות קבלו התייחסות בתיקונים שערך המפקח רוני פשה בחשבון הסופי בזמן אמת. המפקח העריך את העבודות הנוספות בסך של 8,000 ₪ ולא מצאתי כי מדובר בהערכה בלתי סבירה, לאור הנתונים שהעלה בכתב ריכוז הכמויות המאושרות (ת/1). אין חולק, כי על נתיבי מדבר לשאת בתשלום זה.

18. סיכומו של דבר, נתיבי מדבר נותרה חייבת למתאג סך של 65,722 ₪. סכום זה, עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 92,080 ₪.

19. במהלך חודש פברואר 2007 הגישו מתאג הצעה לצורך ביצוע השלב השני של הפרוייקט (נספח ג' לתצהיר של מר אבו ערב). אין חולק, כי במהלך חודש מרץ 2007, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה, מתאג אכן תבצע את השלב השני, לאחר שנתקבלה הצעתה.

אמנם, לא נחתם בין הצדדים הסכם חדש אולם, הלכה למעשה, בעת ביצוע השלב השני פעלו הצדדים בהתנהלותם על פי הוראות ההסכם הראשון, בפרט בעניין סדרי העבודה ודרך הגשת החשבונות לאישורו של המפקח. אני מקבל, אפוא, בעניין זה את טענתם של הנתבעים, כי סוכם שתנאי ההסכם באשר לשלב הראשון, יחולו גם בנוגע לשלב השני, בשינויים המחוייבים. מנגד, לא הוכח בפני כי סוכם מועד מדוייק לסיום ביצוע עבודות השלב השני. מטבע הדברים, אין בהוראות ההסכם מיום 8.6.2006 כדי לענות על שאלה זו, שכן הוא אינו עוסק בשלב השני. לא הובאו בפני ראיות כלשהן נוספות בעניין זה ולמעשה, הנתבעים לא נקבו באיזה מכתבי הטענות שלהם ותצהיריהם מועד בו היה על מתאג לסיים כביכול את ביצוע עבודות השלב השני.

20. מתאג סיימה את השלב השני של הפרויקט בחודש יולי 2007 (ראה עדותו של רוני פשה בעמק 47, שורות 22 - 23 לפרוטוקול). כאמור, קבלתי את טענתה לפיה, היא הגישה חשבון סופי על סך 209,000 ₪, אשר נערך על פי כתב כמויות בפועל ותומחר בהתאם למחירים שסוכמו בין הצדדים, על פי הצעת המחיר (נספח ד' לתצהירו של מר אבו ערב).

אין חולק, כי נתיבי מדבר שילמה לתובעת סך של 116,000 ₪ בלבד מתוך החשבון הנ"ל. כאמור, בכתב הגנתם, כמו גם בתצהירי עדיהם, טענו הנתבעים כי מאחר ומתאג לא הגישה חשבונות סופיים (הטענה נגעה תחילה לשני השלבים) , לא מגיע לה תשלום נוסף.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הטענה לפיה, נתיבי מדבר שלמה למתאג את כל הסכום המגיע לה בגין השלב השני, אינה עומדת בקנה אחד עם טענתה הנוספת לפיה, הסכימה לשלם לה בחודש אוקטובר 2007 סך נוסף של 20,000 ₪, בתנאי שתתקן את הליקויים בעבודות. במדה ואכן שולמו עד לאותו מועד מלוא התשלומים המגיעים למתאג, הרי שנתיבי מדבר לא היתה "מתנדבת" לשלם סכום נוסף. מר שמואל יוסי אשר אף הוא בחקירתו הנגדית, כי ההמחאה על סך של 20,000 ₪ היתה "על חשבון" (עמ' 51, שורות 20 - 21 לפרוטוקול). משמע - ברור היה לנתיבי מדבר כי היא חייבת למתאג סכום נוסף, מעבר לסך של 116,000 ₪ ששולמו עד לאותו מועד, עבור העבודות שבצעה.

שנית, וחשוב יותר - בחקירתו הנגדית, טען רוני פשה לראשונה, כי אף שלא הומצא לידיו חשבון סופי לשלב השני, הוא ערך חשבון משלו, על בסיס הערכות כמויות ומדידות שערך, ואשר סך של 176,600 ₪. בעוד שהמפקח אשר, גם על פי שיטתו, תשלום בסך של 176,000 ₪, שלמה נתיבי מדבר למתאג 116,000 ₪ בלבד. משמע - היא הפחיתה סך של 60,000 ₪ מהחשבון שאושר על ידי המפקח מטעמה. יתירה מזאת, חרף עדותו המפורשת של רוני פשה בעניין זה, נמנעו משום מה הנתבעים מלהגיש את החשבון שערך, על חישוביו, ולו רק כדי להוכיח את חישוביו. מדובר בראיה המקדמת את עניינם של הנתבעים בנוגע להוכחת הטענה לפיה, לא קיימת יתרת חובה לתשלום מעבר לסך של 176,000 ₪, בגין עבודות השלב השני ומשלא הוגשה, פועל הדבר לרעתם.

הנתבעים נמנעו מלהציג ראיות רלבנטיות באשר לעבודות שבוצעו בפועל וגרסתם בנוגע לסכומים המגיעים למתאג בגין עבודות השלב השני בפרוייקט קרסה בעת חקירתו הנגדית של המפקח רוני פשה. אני מקבל, אפוא, את טענתה של מתאג, על בסיס החשבון הסופי שהוגש על ידה לשלב השני, לפיו עלות כלל העבודות הגיעה לסך של 209,000 ₪. לפיכך, נתיבי מדבר נותרה חייבת למתאג סך של 93,000 ₪ בגין העבודות שבוצעו בשלב השני. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 130,299 ₪.

21. סיכומה של נקודה זו, נתיבי מדבר נותרה חייבת למתאג בגין ביצוע כלל העבודות בשני השלבים של הפרוייקט, סכום משוערך של 222,379 ₪.

22. מתאג בקשה לחייב את הנתבעים 2 - 5 בחובה של נתיבי מדבר כלפיה. היא טענה, כי הנתבעים 2 - 4 הינם בעלי מניות ושותפים בהנהלת נתיבי מדבר וכי יש לייחס להם את חובה מכוח סעיף 6 לחוק החברות, מאחר שנטלו סיכון בלתי סביר בניהולה, עד כדי הבאתה למצב של העדר יכולת לפרוע את חובותיה ולחילופין, הם עשו שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של מתאג בכוונה לרמות ו/או לקפח את מתאג.

23. קיימים שני מסלולים בהם ניתן לחייב מנהלה של חברה או בעל מניות שלה באופן אישי. האחד - באמצעות דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות בין האורגן לבין החברה במסגרתה פעל, לפי סעיף 6 לחוק החברות. השני - הטלת אחריות אישית על אורגן החברה, עקב פעולותיו האישיות, באמצעות דיני החוזים, במידה ולא עמד בהתחייבויות אישיות שלו או דיני הנזיקין, באמצעות עוולת הרשלנות (ראה ע"א 8133/03 עודד יצחק נגד לוטם שיווק בע"מ ואח', פ"ד נט(3) 66, ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נגד קאר סקיוריטי, פ"ד מח(5) 661, ע"א 9916/02 בן מעש נגד שולדר חברה לבניה בע"מ,); ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נגד חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36).

24. סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע, למעשה, כי רק במקרים חריגים יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות - כאשר נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם, לקפח נושה או לעשות מעשה שפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר, ונוסחו מצומצם לעומת חוק החברות הישן. תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שמוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה והיא מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נגד דלתות חמדיה (16.10.2005), ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נגד ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(59 116)). הרמת מסך ההתאגדות הינה פעולה קיצונית אשר אינה נעשית כדבר שבשגרה ויש צורך בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ע"א 4606/90 איטה מוברמן נגד תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353). עצם העובדה שמדובר בהתקשרות עם חברה בעלת הון דל, אין בה כשלעצמה כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות. גם במקרה בו מפר תאגיד את התחייבויותיו או מנהל מו"מ שלא בתו"ל, אין בכך די כדי להרים מסך. בעניינו, לא מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות בין החברה הקבלנית לבין מי מהנתבעות 2 - 4. לא הוכח בראיה כלשהי כי מי מחברות אלו, המחזיקות במניותיה שלך נתיבי מדבר, לרבות המנהלים שעמדו מאחוריהן, נטלו סיכון בלתי סביר בניהולה, עד כדי הבאתה למצב של העדר יכולת לפרוע את חובותיה, כטענת מתאג ולא הוכח בפני כי עשו שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של נתיבי מדבר בכוונה לרמות ו/או לקפח את מתאג. למעט טענות כלליות בעניין זה, תצהיריהם של מר מסארווה ומר אבו ערב אינם מגלים עילה להרמת מסך ומר מסארווה אף ויתר במהלך הדיון על כל תוכן סעיף 33 לתצהירו. מר מסארווה גם לא ידע לומר האם נתיבי מדבר חייבת כספים לגורם אחר ואשר כי הוא אינו יודע האם יש בידיה לשלם את החשבונות אם לאו. בנוסף, הוא אשר כי הוא עצמו לא פנה בדרישה לקבל מאזנים ממי מהנתבעות וכי אינו יודע דבר על כך (עמ' 40, שורות 1 - 5 לפרוטוקול). בכך נשמט הבסיס לטענה כאילו נמנעה נתיבי מדבר מלהציג בפני מתאג נתונים בדבר יכולתה הכלכלית בזמן הרלבנטי לארועים נשוא התביעה. מעבר לטיעונים משפטיים כלליים שהועלו בסיכומיה, לא הציבה מתאג תשתית עובדתית מינימלית שניתן יהיה להסיק ממנה כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין נתיבי מדבר לבין מי מהנתבעות 2 - 4, המחזיקות במניותיה. הטענות העובדתיות שהועלו בסיכומיה לא הוכחו במשפט, ולו לכאורה, וממילא אין בהן כדי להוות בסיס להרמת מסך ההתאגדות.

25. באשר לנתבע מס' 5 (מר שמואלי) טענה, כאמור מתאג, כי הוא דירקטור ובעל מניות בנתבעת מס' 2 וכי הוא חב באחריות אישית וישירה לחובותיה של נתיבי מדבר, מאחר ולאור התנהגותו והבטחותיו למתאג, הוא גרם לה להתקשר בהסכם עם נתיבי מדבר, שכעת היא חדלת פרעון ומשתמטת מחובותיה.

עצם העובדה שמר שמואלי הינו אורגן - דירקטור ובעל מניות בנתבעת מס' 2 וכי נהל עם מתאג מו"מ באופן ישיר, אין בהן נימוק להרמת המסך, שעה שלא נטען, וממילא לא הוכח כי שמואלי ניהל עם מתאג מו"מ שלא בתום לב או כי רמה אותה. מתאג לא עמדה בנטל להוכיח כי מר שמואלי רקם מזימה לגרום לה לבצע עבודה בידיעה כי נתיבי מדבר לא תוכל לשאת בתשלום בעדה, בין אם מדובר בנטל הבאת ראיות רגיל ובין אם מדובר בנטל הבאת ראיות מיוחד, הנדרש לצורך הוכחת טענות מסוג זה (ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נגד פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, ע"א 8308/00 כור מתכת בע"מ נגד מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728, ע"א 475/81 זיקרי יעקב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נגד משה גרוס, פ"ד מח(3) 866, 877). להיפך, הוכח כי לאחר שנכרת בין הצדדים ההסכם לביצוע העבודות של השלב השני, אושרו חשבונות חלקיים ואף שולם סך של 116,000 ₪. יש בכך כדי להעיד כי במועד המו"מ שנערך בין הצדדים בנוגע לשלב השני, הוא המועד הרלבנטי לענייננו, היה בידי נתיבי מדבר לעמוד בהתחייבויותיה. במדה ובהמשך נקלעה נתיבי מדבר למצוקה תזרימית, ומובהר כי לא הוכח בפני כי אכן כך היה, אין לכך רלבנטיות לפעולות שנקט מר שמואלי בעת המו"מ בין הצדדים לקראת כריתת ההסכם ביניהם. לפיכך, אני דוחה את טענותיה של מתאג בדבר השתת חיוביה של נתיבי מדבר על מר שמואלי, בין מכח התחייבות אישית שלו כביכול ובין אם מכח הרמת מסך על פי העילות הקבועות בסעיף 6 לחוק החברות.

26. סיכומה של נקודה זו, מתאג לא הוכיחה קיומם של התנאים להרמת מסך ההתאגדות בין נתיבי מדבר לבין מי מהנתבעים 2 - 5 ובנוסף, אין מקום לחייב את הנתבע מס' 5 מכח אחריות אישית. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעים 2 - 5 להדחות.

27. נתיבי מדבר טענה בכתב הגנתה ובתביעתה שכנגד, כי העבודות בוצעו על ידי מתאג ברשלנות וכי נותרו במבנה ליקויי בנייה שעלות תיקונם הינה בסך של 280,395 ₪, בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמה. עוד נטען, כי מתאג לא עמדה בלוח הזמנים, הפרה את ההסכם ולכן, זכאית נתיבי מדבר לפיצוי מוסכם, על פי הוראות ההסכם.

28. במהלך המשפט התברר כי נתיבי מדבר מכרה את זכויותיה בנכס נשוא התביעה לצד שלישי. מתאג טענה, כי משמכרה נתיבי מדבר את זכויותיה בנכס, היא אינה זכאית לחזור אליה בתביעה בגין ליקויי בניה.

נתיבי מדבר טענה בסיכומיה, כי טענותיה של מתאג בעניין זה מהוות הרחבת חזית, מאחר והן לא הועלו בכתב הגנתה והיא לא תקנה את כתב ההגנה לאחר שנודעו לה כביכול העובדות הרלבנטיות בעניין זה.

אין בידי לקבל טענה זו. האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן תקן כתב טענותיו, ברשות בית המשפט, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא (ראה ע"א 759/76 פז נגד נוימן, פ"ד לא(2) 169, ע"א 3199/93 קראוס נגד ידיעות אחרונות בע"מ, פ"י מט(2) 843 וע"א 6799/02 יולזרי נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ, פ" נח(2) 145). לפיכך, במדה ובעל דין הסכים לחריגה מהמסגרת הנתונה בכתבי הטענות, אם במפורש ואם מכללא, לא יוכל להעלות לאחר מכן טענה בדבר שינוי חזית.

בענייננו, אין חולק כי הנכס נמכר בחודש מרץ 2010. עם זאת, הנתבעים לא מצאו צורך להודיע על כך לבית המשפט ולצד שכנגד מיוזמתם. משנודע הדבר למתאג, עתרה בבקשה מיום 8.5.2011 להורות לנתבעים להמציא העתק מהסכם המכר. הנתבעים צרפו לתגובתם מיום 26.5.2011 העתק מההסכם. באותה עת, הם לא העלו טענה בדבר שינוי חזית, אלא, טענו כי נתיבי מדבר מכרה את הנכס AS IS וכי במדה ומתאג תבקש להסתמך על ההסכם, הם יבקשו להביא ראיות בנוגע להליך המקביל המתנהל בין נתיבי מדבר לבין רוכש הנכס בבית המשפט בבאר שבע. מתאג הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד, בטענה שהנכס נמכר וכי לא קיימת עוד יריבות בין הצדדים. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 30.6.2011 נדונו בין היתר טענותיה של מתאג בעניין זה. ב"כ הנתבעים חזר וטען, כי הנכס נמכר AS IS, במחיר נמוך משוויו. במהלך ישיבת ההוכחות חזרה ועלתה סוגיית מכירת הנכס והסכם המכר אף הוגש כראיה (ת/6) בהסכמת הצדדים, אולם גם אז לא הועלתה טענה בדבר שינוי חזית. בנסיבות אלו, משעה שלאורך כל הדרך עמדה סוגיית מכירת הנכס לדיון, הצדדים טענו טענותיהם בעניין זה ואף הוגש בהסכמה הסכם המכר ומנגד, בחרו הנתבעים שלא להעלות טענה בדבר שינוי חזית, הרי שהם מנועים מלטעון להרחבת חזית בסיכומיהם.

29. לגופו של עניין, בע"א 669/86 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נגד עמוס ידין ואח', פ"ד מג(1) 335) נקבע, כי השאלה אם זכויותיו האובליגטוריות של בעל נכס כלפי הקבלן נותרו בעינן שעה שמכר את הנכס תלויה בנסיבות העניין ויש לבחון האם בעל הנכס שייר לעצמו עם מכירת הנכס את זכות התביעה בגין נזקיו עקב ליקויי הבניה. באותו מקרה, הוכח כי בעלי הנכס שיירו לעצמם את הזכות לתבוע את נזקיהם ולכן, הם זכו לפיצוי. בע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נגד דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 נקבע, כי עילת התביעה בגין ליקויי הבניה מתגבשת בעת מסירת הנכס לדייר ולכן, עומדת הזכאות לפיצויים בשל ליקויי בניה גם למי שהספיק בינתיים למכור את הנכס. יחד עם זאת, הפנה בית המשפט העליון לפסק הדין שניתן בע"א 669/86 וחזר על הסייג בדבר הוכחת שיור זכות התביעה בעת מכירת הנכס.

בענייננו, אין חולק כי הנכס נמכר בהתאם להסכם מכר שנכרת בין נתיבי מדבר לבין דובי כהן וחברת ה.ת.נ.ר. אחזקות בע"מ (להלן "הרוכש"). על פי הוראות ההסכם, הנכס נמכר AS IS והרוכש ויתר על טענה כלפי נתיבי מדבר בדבר פגם או אי התאמה כלשהי, למעט פגם או מום נסתר שהיו ידועים למוכר (ראה סעיפים 3.3 ו - 3.10 להסכם). בנוסף, בסעיף 25.5 להסכם המכר נרשם כי "לא ידועים הליכים בביהמ"ש המתנהלים ביחס לנכס למעט תביעה ותביעה שכנגד קבלן בשם מתג וכן תביעת המוכרת כנגד הרוכש לעניין תשלומי חובות הנכס". אין בהוראות אלו בהסכם כדי ללמד על כך שנתיבי מדבר שיירה לעצמה את זכות התביעה כנגד מתאג, חרף מכירת הנכס. לו היה כך הדבר, ניתן היה לצפות שזכותה תבוא לידי ביטוי באופן מפורש בהסכם המכר, בפרט נוכח העובדה שבעת החתימה על ההסכם, היו הצדדים לו נתונים זה מכבר בהליך משפטי. לא ניתן גם ללמוד מההסכם, כי הרוכש היה מודע לליקויים בנכס. גם בעניין זה העלו נציגיה של נתיבי מדבר גרסה מעורפלת ורב הנסתר על הגלוי בטיעוניהם. אף שנתיבי מדבר היתה מעורבת בהליכים משפטיים למול הרוכש, היא בחרה, מטעמים השמורים עמה, שלא לפרוש בזמן אמת את מלוא היריעה בפני בית המשפט ולא הובהר גם, האם הרוכש מודע לליקויי הבניה הנטענים (במהלך המשפט, אף התנגד ב"כ לשאלות שהועלו בנוגע להליך המקביל. ראה עמ' 53, שורות 21 - 22 לפרוטוקול). בדומה, לא ניתן להבין מההסכם ולא הוגשו על ידי נתיבי מדבר ראיות כלשהן, שיש בהן כדי להוכיח, ולו לכאורה, כי מכרה את הנכס בהפסד, נוכח ליקויי הבניה. לו אכן ההסכם אינו משקף את כלל ההסכמות שהושגו בין נתיבי מדבר לבין הרוכשים, כפי שטען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, היה על נתיבי מדבר, כמי שהטענה מקדמת את עניינה, להביא ראיות באשר לכך. עצם העלאת הטענה הנ"ל על ידי נתיבי מדבר בסיכומיה, מעיד על חולשת טיעוניה וכי אף היא מודעת לכך שלא ניתן ללמוד מההסכם עצמו, כי שיירה לעצמה את זכות התביעה.

ניסיונה של נתיבי מדבר לצרף לסיכומיה ראיות חלקיות (בדמות זיכרון דברים שנחתם על ידי נתיבי מדבר והרוכש), שהוגשו בהליך המקביל שהתנהל בין נתיבי מדבר לבין הרוכש בבית משפט השלום באילת, אינו במקומו (בפרט כאשר ב"כ התנגד לשאלות הנוגעות להליך זה) ונתתי על כך את הדעת בהחלטה קודמת. יתירה מזאת, נתיבי מדבר התעכבה בסעיף 16(ג) סיפא לסיכומיה על ההליך המשפטי שמתנהל למול הרוכש, אולם טיעונה המעורפל בעניין זה, שלא גובה בראיות כלשהן בעת דיון ההוכחות, אינו מבהיר מה היתה עמדת נתיבי מדבר בהליך המקביל. למעשה, ניתן להבין מטיעונה, בשילוב עם דבריו של מר גולדשטיין בחקירתו הנגדית (עמ' 53, שורות 25 - 32 ועמ' 54, שורות 1 - 5) כי בהליך המקביל טענה נתיבי מדבר טענה הפוכה לפיה, הרוכש נטל גם את חובותיה יחד עם זכות התביעה בתיק דנן. אם כך הדבר, הרי שממילא היא מושתקת מלטעון אחרת בתיק דנן.

סיכומה של נקודה זו, לא הוכח בפני כי נתיבי מדבר שיירה לעצמה בעת מכירת הנכס את הזכות לתבוע את נזקיה בגין ליקויי הבניה ולכן, היא אינה זכאית לפיצוי בגין ליקויי הבניה, ככל שתוכח אחריותה של מתאג לאותם ליקויים.

30. נתיבי מדבר גם לא הוכיחה בראיה כלשהי, כי תיקנה ולו חלק מליקויי הבניה עליהם הצביע המומחה מטעמה והעלתה לאורך הדיון טענות סותרות בעניין זה. במסגרת תצהיריה, לא העלתה נתיבי מדבר טענה כי תיקנה חלק מהליקויים שנתגלו בנכס. ממילא, גם לא צורפו לתצהירי המצהירים מטעמה ראיות שיעידו על כך שהעסיקה קבלנים נוספים בתיקון ו\או השלמה של עבודות אותן התחייבה מתאג לבצע על פי ההסכמים בין הצדדים. בחקירתו הנגדית, אשר תחילה מר שמואלי כי נתיבי מדבר לא תקנה את הליקויים (עמ' 50, שורות 1 - 2 לפרוטוקול). עמדה זו, עומדת בניגוד מוחלט לטענה שהעלה ב"כ הנתבעים במכתבו למומחה מטעם בית המשפט לפיה, נתיבי מדבר בצעה בנכס עבודות תיקון נרחבות ולכן, לא ברור לו מה ניתן לבדוק (ת/5). משהוצג בפניו אותו מכתב, שנה מר שמואלי את גרסתו לחלוטין וטען, כי נאלץ להביא צוות חדש. דא עקא, שהוא לא ידע לפרט שמותיהם של הקבלנים ולא הציג חוזים עימם, למרות שטען כי קיימים כאלה.

אינני מקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה, עצם העובדה שחלק מהליקויים עליהם הצביע המהנדס בר סלע, המומחה מטעמם, בחוות דעתו מיום 18.7.2008, אינם מופיעים בחוות דעתו של המומחה של המומחה מטעם בית המשפט, מחזקת את הטענה בדבר תיקון הליקויים. ראשית, נתיבי מדבר לא פרטה מהם אותם ליקויים שאינם מופיעים בשתי חוות הדעת. שנית, אין בפער זה כדי להוכיח כי אותם ליקויים אכן תוקנו על ידי נתיבי מדבר ו\או מי מטעמה. באותה מידה, ניתן להניח כי ליקויים אלו כלל לא היו קיימים מלכתחילה. אני דוחה, אפוא, את הטענה כי נתיבי מדבר תקנה חלק מהליקויים בנכס.

31. כאמור, לאור הפערים בין חוות דעת הצדדים באשר לליקויי הבנייה בפרוייקט, מונה המהנדס רפי גיל כמומחה מטעם בית המשפט. במסגרת חוות דעתו, קבע המומחה כי נותרו בנכס נשוא התביעה ליקויים שעלות תיקונם הינה בסך 265,550 ₪, מתוכם סך של 246,500 ₪ בגין תיקון הליקויים הנוגעים לעיגון חיפוי האבן החיצוני של המבנה, שהינו הליקוי העיקרי.

המומחה הבהיר, כי בחודש דצמבר 2005 פורסם תקן ישראלי 2378, חלק 2, הדן בעיגון של אבן בשיטת "הקיבוע ברטוב". בהתאם לשיטה זו, כל לוח אבן חייב להיות מקובע אל הקיר באמצעות 4 ווים מפלדה בלתי מחלידה, בקוטר מינימלי של 3.5 מ"מ.

בבדיקתו, מצא המומחה כי אבני הקופינג (אבן אופקית המונחת על ראשי הקירות) הותקנו ללא כל עיגון מכאני של בורג או עוגן וניתן להרים אותן בקלות. בנוסף, מצא המומחה כי עובי קוטר הווים שמחברים את האבן לקירות החוץ הינו 2.12 מ"מ - 2.02 מ"מ בלבד וכן, נמצאו אבנים בהם חסרים ווי עיגון (לא ברור כמה). המומחה בצע בדיקה מדגמית בלבד וקבע, כי על למנוע טענה כי החיפוי אכן עומד בתקן, על מתאג להביא אישור של מכון התקנים לפיו, חיפוי האבן שבוצע על ידה מקובע לקירות המבנה על פי דרישות התקן הישראלי.

אין חולק, כי בדיקה מעין זו לא הוצגה על ידי מתאג וסביר להניח כי לא היה מוצא אישור מעין זה, מאחר ועיגון חיפוי האבן נעשה בשיטה זהה בכל חזיתות המבנה. לאור זאת, קבע המומחה, כי יש לבצע חיזוק לחיפוי האבן באמצעות 2 ברגים לכל אבן. הוא חישב כי מספר האבנים בחיפוי הינו 5,600. ולכן, עלות ביצוע התיקון הינה בסך של 246,500 ₪.

32. המומחה מצא מספר אבנים (אנכיות) שאינן מעוגנות כנדרש וחסרות ווי עיגון. המומחה לא הבהיר בחוות דעתו כמה אבנים כאלה מצא ומהו מיקומן. בחקירתו הנגדית הצביע על השורה התחתונה באחת החזיתות, שם נפלה אחת האבנים ועל שורה נוספת בה חסרות אבנים ולא מצוי במקום עיגון (עמ' 23, שורות 16 - 28 לפרוטוקול). תיאור דברים זה עולה בקנה אחד עם רשימה רשימת הליקויים "המעודכנת" מיום 18.10.2007, אשר הוצגה על ידי מר פשה לראשונה במהלך דיון ההוכחות (נ/1), שם הועלתה טענה בדבר חסר במספר אבנים בחזית הצפונית וכי לא קיימת בחלק התחתון רשת מגולוונת, בניגוד לתקן הישראלי. מדובר, אפוא, בשני מוקדים מסויימים, בהן חסרו מלכתחילה מספר אבנים ומצב זה לא השתנה מאז סיום העבודות ועד לבדיקתו של המומחה, במהלך שנת 2011. ספק אם ממצאים אלו מצדיקים עיגון מחדש של כל חיפוי האבן בפרוייקט, הכולל אלפי אבנים. עם זאת, אני מקבל את עמדתו העקרונית של המומחה לפיה, במצב הדברים שנוצר, בהן לא קיימת בהירות באשר לחוזק עיגון כלל החיפוי בקירות, יש לבצע חיזוק של החיפוי, בהתאם לשיטה אותה הציע. הדבר מקבל משנה תוקף, בכל הנוגע לאבני הקופינג, המונחות על ראשי הקירות, אשר הותקנו ללא כל עיגון מכאני של בורג או עוגן אחר.

המומחה העריך בחוות דעתו כי שטח חיפוי האבן כולל 5,000 אבנים הדורשות חיזוק בעיגונן על ידי 2 ברגים כ"א וכי עלות ביצוע כל חיזוק בבורג הינה 22 ₪. במהלך הדיון תקן המומחה את חישובו ואשר כי קיימות בחיפוי 4,000 אבנים בלבד. לפיכך, עלות חיזוק כל האבנים מגיעה לכל היותר כדי סך של 176,000 ₪.

33. לפי סעיף 2 להסכם, על הקבלן לבצע את העבודות בהתאם לתכניות, למפרט, התאורים הטכניים של נוע"ה, בטיב מעולה ו\או לפי דרישות תקן ישראלי והוראות המפקח. בהתאם לסעיף 20 להסכם, על הקבלן לבצע את חיפוי המבנה, "תוך קידוח חורים לקשירה וקשירת כל אבן - ביצוע לפי מפמ"ק ולפי המפרט הבינמשרדי...". מפרטים אלו לא הוגשו כראיה במהלך המשפט.

תקן ישראלי 2378, חלק 2 (אשר פורסם בחודש דצמבר 2005), עליו הסתמך המומחה הינו תקן וולונטרי ולא תקן רשמי מחייב בהתאם לחוק התקנים, התשי"ג - 1953, (ראה עדותו של המומחה בעמ' 19, שורה 19 לפרוטוקול). יתירה מזאת, תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון מס' 3, התשס"ז - 2007, אליהן הפנה המומחה, פורסמו ונכנסו לתוקף רק ביום 1.4.2007, לאחר סיום העבודות. עם זאת, לשון ההסכם בין הצדדים לא חייבה כי מתאג תפעל אך לפי תקן ישראלי רשמי, אלא, נקבע כי על מתאג לבצע את העבודות "לפי דרישות תקן ישראלי". תקן 2378, חלק 2, הינו תקן שנקבע לביצוע עבודות חיפוי מעין אלו שבצעה מתאג ולכן, העבודות אמורות היו להתבצע בהתאם לתקן זה.

34. אלא, שלא די בכך כדי לחייב את מתאג בעלות תיקון הליקויים בחיפוי האבן. נציגי מתאג טענו בתצהיריהם, כי חוטי הקשירה אושרו על ידי המפקח וכי לא הועלתה בפניהם טענה כלשהי בעניין החיפוי. בחקירתו הנגדית אשר מר רוני פשה, המפקח מטעם נתיבי מדבר, כי במהלך העבודות "... השתמשו בחוט קשירה שאנו משתמשים בו באופן שוטף. לא זוכר שהיתה בעיה עם עובי, אולי התקן השתנה..." (עמ' 49, שורות 15 - 16 לפרוטוקול). בנוסף, אשר כי בוצעו קשירות בעת העבודה (עמ' 48, שורות 8 - 9 לפרוטוקול). אמנם, אני מקבל את הטענה לפיה, המפקח שבצע פיקוח על עבודותיה של הנתבעת בנכס, לא אמור ולא יכול לבדוק כל אחת מ - 4,000 האבנים בחיפוי. עם זאת, הוכח כי מר פשה היה מודע לעובי חוט הקשירה בו נעשה שמוש בעבודות החיפוי ולא ראה בו פגם כלשהו. לשאלת בית המשפט השיב, כי במהלך העבודות לא העיר דבר בעניין הקשירה וכי לווה את העבודות והקשירה היתה בסדר (עמ' 48, שורות 13 - 14 לפרוטוקול). עדות זו עולה בקנה אחד עם טענת נציגי מתאג לפיה, בזמן אמת לא העיר להם המפקח דבר בנוגע לעבודות החיפוי וכי אשר את עובי חוט הקשירה. מתאג בצעה, אפוא, את כל עבודות החיפוי באמצעות חוט קשירה שאושר על ידי המפקח מטעם נתיבי מדבר והוא לא העיר הערות כלשהן בזמן אמת בדבר טיב ביצוע העבודות או עובי החוט. בניגוד לאמור בתקן, מר פשה, שמונה על ידי נתיבי מדבר כמהנדס אחראי, גם לא הכין תכניות ביצוע, מפרט או תכנית בקרת איכות, הוא לא פסל את חוטי הקשירה ולא התריע בזמן אמת בפני מתאג על ליקוי כלשהו בעבודתה. סביר להניח, כי לו היה המפקח מורה מלכתחילה על ביצוע הקשירות באמצעות חוט קשירה בעובי של 3.5 מ"מ, בהתאם לתקן, היו נציגי מתאג פועלים בהתאם להוראותיו ולא מתעקשים על קשירה בחוט מסוג אחר (לא הוכח גם, כי קיים הבדל ממשי במהות העבודה, בעת שמוש בחוט קשירה בעובי של 3.5 מ"מ).

נתיבי מדבר טענה בכתב התביעה שכנגד, כי היה על מתאג לפעול בהתאם להוראות המפקח רוני פשה ואכן, הוכח במשפט כי מתאג פעלה על הוראותיו בעניין שיטת חיפוי האבן. במצב דברים זה, בו אשר המפקח את עובי חוטי הקשירה בהם בוצע שמוש בפועל, ואפשר ביצוע העבודות באופן זה, לא ניתן להטיל על מתאג את האחריות בדבר שמוש בחוטי קשירה שאינם תואמים לדרישות תקן 2378, לאחר שסיימה את עבודתה. האחריות המלאה בעניין זה רובצת לפתחו של המפקח, כשלוחה של נתיבי מדבר. נתיבי מדבר אינה זכאית לפיצוי בגין ליקויי הבניה בביצוע עבודות החיפוי, הן לאור קביעתי לפיה, לא הוכח כי שיירה לעצמה בעת מכירת הנכס את הזכות לתבוע את נזקיה בגין ליקויי בניה והן מאחר והאחריות לליקויים בביצוע החיפוי רובצת לפתחה במלואה.

35. המומחה מצא ליקויי בניה נוספים, שעלות תיקונם הכוללת הוערכה על ידו בסך של 18,550. מדובר בליקויים זניחים יחסית בעבודות הבטון (1,100 ₪), עבודות טיח (סה"כ 1,000 ₪), ריצוף וחיפוי (סה"כ 5,900 ₪) וצבע (10,550 ₪). המומחה לא נחקר בנוגע לליקויים אלו ולא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו בעניין זה. כאמור, מאחר וקבעתי כי נתיבי מדבר לא שיירה לעצמה בעת מכירת הנכס את הזכות לתבוע פיצויים בגין ליקויי בניה, היא אינה זכאית לפיצוי כלשהו גם בגין ליקויים אלו.

36. נתיבי מדבר טענה, כי יש לחייב את מתאג בתשלום פיצוי מוסכם בסך של 62,718 ₪, בגין איחור של 45 ימים בסיום עבודות השלב הראשון. לטענתה, העבודות הסתיימו בחודש אוקטובר 2006, בעוד שעל פי ההסכם, היה על מתאג לסיים את העבודה ביום 15.8.2006.

דין טענותיה של נתיבי מדבר בעניין זה להדחות. אמנם, מר אבו ערב אשר בחקירתו הנגדית כי עבודות השלב הראשון הסתיימו בסוף חודש ספטמבר 2006 (עמ' 33, שורות 12 - 13 לפרוטוקול). מנגד, עוד קודם לכן הבהיר, כי העבודה החלה בחודש יוני 2006 והתנהלה במשך כשלושה חדשי, דהיינו - עד סוף חודש אוגוסט 2006, על פי הקבוע בהסכם. שנית, מר רוני פשה, המפקח מטעם המשיבה, לא ידע לומר מתי הסתיים השלב הראשון (עמ' 43, שורות 14 - 15 לפרוטוקול), אף שסביר להניח כי הוא הסמכות בעניין זה ובידיו כל הנתונים הרלבנטיים. שלישית וחשוב מכך, עד להגשת התביעה, לא העלתה נתיבי מדבר טענה כלשהי באשר לקצב התקדמות עבודתה של מתאג ולא טענה כי מתאג אחרה ביצוע השלב הראשון. להיפך, היא הפקידה בידי מתאג גם את ביצוע עבודות השלב השני, במהלך חודש מרץ 2007. רביעיתת, גם אם מתאג אחרה בסיום עבודות השלב הראשון (אף שאינני סבור כך), לא הוכח בפני כי האיחור נבע בעטיו של פיגור בעבודה מצידה דווקא. כפי שהוכח, במהלך ביצוע עבודות השלב הראשון, נדרשה מתאג לבצע עבודות נוספות, בגינן היא זכאית לתשלום נוסף. לא מן הנמנע, כי ככל שהיה איחור מה בסיום השלב הראשון, הוא נבע כתוצאה מביצוע אותן עבודות. נראה, כי טענותיה של נתיבי מדבר בעניין זה באו לעולם, אך כמשקל נגד לתביעתה של מתאג ואין בהן דבר. אני דוחה, אפוא, את דרישתה של נתיבי מדבר לתשלום הפיצוי המוסכם.

סיכום

37. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה העיקרית בת.א. 22528/07 כנגד הנתבעת מס' 1 (נתיבי מדבר השקעות ופיתוח בע"מ) ומחייב אותה לשלם לתובעת (מתאג חברה להנדסה ולבניין בע"מ) סך של 222,379 ₪. סכום זה כולל בתוכו את הסך של 20,000 ש"ח נשוא התובענה בתא"מ 1081-05-08. בנוסף, תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת את אגרות המשפט, שכ"ט המומחה מטעמה, חלקה בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

38. התביעה העיקרית כנגד הנתבעים 2 - 5 נדחית. לא מצאתי מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים 2 - 5, הן מאחר וייצוגם משותף לנתבעת מס' 1 והן לאור הילך טיעוניהם, כפי שפורט בהרחבה במסגרת פסק הדין.

39. התביעה שכנגד נדחית. שכר הטרחה שנפסק לטובת התובעת, כמפורט לעיל, לוקח בחשבון גם את הוצאותיה בגין התביעה שכנגד.

40. אני מורה על השבת הפיקדון שהופקד מכח ההחלטה מיום 23.11.2011, לידי התובעת (מתאג), באמצעות ב"כ.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ד, 01 יוני 2014, בהעדר הצדדים.