כנגד הנתבעת הוגש לביצוע שיק על סך של 2,500 ₪, ז.פ. 30.2.2005 המשוך מחשבון משותף שלה ושל בעלה – מר עאבד מוחמד, בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. בבקשה להארכת מועד וההתנגדות (מיום 30.12.2007) טענה הנתבעת כי בעלה רכש מהתובע עגל ושני כבשים לרגל חתונת בתם. את מחיר העגל בסך של 2,400 ₪ הם שלמו לתובע במזומן ואילו הכבשים, שעלותם 2,600 ₪, הם החזירו לתובע מאחר והיו חולים. כשנדרש התובע להשיב את שני השיקים שקיבל ע"ס 2,500 ₪ כל אחד טען שהם בטעות במכונת כביסה. הנתבעת טענה עוד כי אינה חתומה על השיק.

בית המשפט, בהחלטתו מיום 6.4.2008, התנה את הארכת המועד להגשת ההתנגדות ומתן רשות להתגונן לנתבעת בהפקדת ערבון על סך של 1,500 ₪ עד ליום 1.6.2008. הנתבעת לא הפקידה את הערבון במועד שנקבע וביום 15.6.2008 הורה בית המשפט על דחיית ההתנגדות. ביום 18.1.2015 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין ובקשתה נתקבלה (ראה החלטה מיום 11.2.2015). למבקשת ניתנה ארכה להפקדת הערבון ועם הפקדתו הוארך המועד להגשת ההתנגדות וניתנה לנתבעת רשות להתגונן.

בתצהיר העדות הראשית שהגישה מסרה הנתבעת כי אינה חתומה על השיק, וכי הוא ניתן לתובע כפקדון במסגרת עסקה לרכישת עגל קטן ושלושה כבשים שנקשרה בין התובע לבעלה של הנתבעת- מר עאבד מוחמד. התובע סיפק עגל ושני כבשים שהתברר שהם חולים ולכן שלח שני סוחרים מטעמו שלקחו את הכבשים. כן מסרה כי בעלה שילם במזומן תמורת העגל הקטן וכשפנה לתובע לקבל את השיקים בחזרה מסר לו שהם כובסו בטעות במכונת הכביסה.

מר עאבד חזר בתצהירו על שהצהירה הנתבעת. כן הוגש תצהיר נוסף מטעם מר היבי חוסין אשר הצהיר כי בעת שהיה בביתו של מר עאבד הגיעו שני אנשים שטענו כי הם שליחיו של התובע ולקחו עבורו את שני הכבשים וכי התלווה למר עאבד בעת שביקר אצל התובע וביקש חזרה את השיקים אך התובע טען כי השיקים כובסו במכונת הכביסה.

התובע הצהיר כי הוא עוסק בגידול בעלי חיים וכי לרגל החתונה של הבת קנתה הנתבעת ובעלה עגלה ובתמורה מסרו לו שני שיקים על סך של 2,500 ₪ כל אחד, כחודש או חודשיים לאחר חתונת הבת. כן הצהיר כי לא מכר לנתבעת ובעלה כבשים באותה עסקה.

בדיון שהתקיים בפני העיד התובע כי בעבר התקיימו יחסי מסחר בינו לבין בעלה של הנתבעת וכי השיק ניתן בתמורה לעגלה שנרכשה על ידם לרגל חתונת ביתם וסופקה להם.

מר עאבד העיד בפני כי לא היה לו אטליז ולא היו לו עסקי מסחר עם התובע. הוא מגדל בעלי חיים בביתו לצריכה עצמית. הוא העיד כי ביקש לרכוש מהתובע עגל קטן ושלושה כבשים. עבור העגל הוא שילם 2,400 ₪ במזומן ולאחר כשבוע התובע סיפק לו שני כבשים גדולים לא כשרים לשחיטה ולכן הוא השיבם לתובע באמצעות הסוחרים. הוא העיד כי מסר השיקים לתובע במעמד ההזמנה, דהיינו ב- 4/2004 אז שילם את תמורת העגל במזומן (ש' 16 בעמ' לפרוט'). לאחר מכן תיקן את עצמו והעיד שבמעמד ההזמנה שילם לתובע בשיקים ואחרי שהביא לו את ה"עגלים" שילם לו במזומן (ש' 20 בעמ' 5 לפרוט'). הוא אישר כי שיק אחד מבין השניים הוא משלם בהליכי ההוצל"פ.

הנתבעת העידה כי בעלה מעולם לא גידל בעלי חיים בבית וכי את השיקים הם מסרו לתובע לאחר שהוא הביא להם את העגל. היא העידה כי הזמינו מהתובע עגל גדול והוא הביא להם עגל קטן. את תמורת העגל היא שילמה במזומן, היא שלחה את הכסף לתובע עם שליח . היא מסרה שאינה יודעת דבר על הכבשים וכי שמעה על כך מבעלה. היא לא ידעה להגיד האם השיקים נמשכו מהחשבון המשותף שלה ושל בעלה, האם פתחה אי פעם חשבון בנק וכשנשאלה האם הרשתה לבעלה לעשות שימוש במקומה בשיקים סירבה לענות.

מר היב חוסין העיד כי בעלה של הנתבעת הינו סוחר בעלי חיים ונהג לרכוש ממנו בעלי חיים. וכי בין התובע לנתבע היו עסקאות בבעלי חיים לפני ואחרי החתונה של הבת של הנתבעת. הוא העיד כי בעלה של הנתבעת סיפר לו על העסקה שבבסיס המחלוקת בין הצדדים וכי הכבשים נלקחו על ידי הסוחרים עבור התובע הוא לא ראה אם הם רשמו מסמך כלשהו בעת שלקחו את הכבשים.

בסיכומים טען ב"כ התובע בתמצית כי גרסתם של עדי ההגנה סתרה האחת את רעותה כמפורט בסיכומים. הנתבעת נמנעה מלהביא עדים שיחזקו את גרסתה שלא מתיישבת עם העובדה כי הבעל בחר לשלם את סכום השיק הנוסף שניתן במסגרת העסקה ולא כובד.

הנתבעת באמצעות בעלה ציינה בסיכומים כי הבעל הזמין מהתובע עגל ושלושה כבשים לאחר כחודש התובע הביא לו שני כבשים גדולים ועגל. את תמורת העגל בסך של 2,400 ₪ הוא שילם במזומן. הכבשים היו חולים והוא ביקש מהתובע להחליפם אך לא נענה, שני סוחרים שהיו בעסק של התובע הגיעו אליו הביתה לבקשתו ולקחו את הכבשים וכשפנה לתובע להשיב לידיו את השיקים הוא טען שהם כובסו במכונת כביסה.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

הנתבעת ויתרה בסיכומיה על הטענה כי השיק אינו חתום על ידה. הכלל הוא שדין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים אם בשל שגגה או במכוון כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פורסם בנבו).

התובע הציג גרסה ולפיה סיפק לנתבעת ובעלה עגל בעלות של כ- 5,000 ₪ בגינו הם מסרו לו שני שיקים שלא נפרעו. גרסה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית ונותרה אמינה. לעומתה, גרסת ההגנה שהציגה הנתבעת ובעלה רוויה סתירות עד כדי שלא ניתן לייחס לה כל משקל.

תחילה טענה הנתבעת בתצהיר התומך בהתנגדות כי ביקשו לרכוש מהתובע עגל ושני כבשים. מעדותו של הבעל עולה גרסה אחרת ולפיה הם ביקשו לרכוש עגל ושלושה כבשים. גרסה זו צויינה גם בתצהיר התומך בהתנגדות שהוגשה מטעם הבעל (צורפה כנספח לבקשה לביטול פסק הדין) וגם בסיכומים. כאשר עומתה הנתבעת עם סתירה זו בחקירה נגדית טענה כי ביקשו לרכוש עגל ושלושה כבשים אבל סופקו להם רק שני כבשים ועגל קטן. גרסה זו סותרת את אשר ציין הבעל בתצהיר התומך בהתנגדות מטעמו שם נרשם כי "המשיב העביר לי 3 כבשים בסך של 2,600 ₪ וגם העביר לי עגל קטן בסך של 2,400 ₪".

יתרה מזו, בהתנגדות טענה הנתבעת כי הכבשים, שעלותם 2,600 ₪, היו חולים והוחזרו לתובע, כך גם העיד בעלה בפני, אולם מעיון בתצהיר התומך בהתנגדות מטעם הבעל שנחתם בשנת 2007 מעלה כי "התובע שלח 2 סוחרים מבענה אשר קנו את הכבשים ממנו", הווה אומר כי הסוחרים לקחו את הכבשים לעצמם לאחר שרכשו אותם מהתובע, ראה על כך המסמך שכנטען נרשם על ידי הסוחרים במעמד לקיחת הכבשים ביום 15.5.2004 (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). הסוחרים לא התייצבו למתן עדות ובקשת הנתבעת להזמינם למתן עדות לא חודשה חרף החלטה שניתנה על כך, (ראה החלטה מיום 7.10.2015).

בתצהיר העדות הראשית מסרה הנתבעת כי במסגרת העסקה מסר בעלה של הנתבעת לתובע שני שיקים לפקדון על סך של 2,500 ₪ כל אחד וסוכם כי לאחר העברת הסחורה תשולם תמורתה במזומן. כן ציינה כי בעלה שילם תמורת העגל במזומן, כך גם העיד הבעל בפני, אולם בעדותה בפני מסרה הנתבעת כי היא זאת ששילמה את תמורה העגל במזומן והעבירה הכסף לתובע דרך שליח. השליח לא נקרא למתן עדות.

נפסק כי אי הזמנתו של עד רלוונטי להעיד יוצרת הנחה שאילו הובא היתה עדותו סותרת את גרסת הנתבעת (ע"א 465/88‏ ‎ ‎הבנק למימון ולסחר בע"מ‎ ‎נ' סלימה מתתיהו, פ'ורסם בנבו).

הנתבעת לא ידעה להצביע על המועד המדויק בו שולמו כנטען הכספים במזומן לא בתצהירה ולא בעדותה בפני. היא מסרה כי השיקים נמסרו לתובע לאחר שהוא הביא להם את העגל. לעומתה העיד בעלה כי הוא מסר השיקים לתובע במעמד ההזמנה, דהיינו ב- 4/2004 אז שילם את תמורת העגל במזומן (ש' 16 בעמ' 5 לפרוט'). לאחר מכן תיקן את עצמו והעיד שבמעמד ההזמנה שילם לתובע בשיקים ואחרי שהביא לו את ה"עגלים" שילם לו במזומן. טענת הנתבעת כי היה על התובע להשיב את השיקים, אינה מתיישבת עם העובדה כי בעלה אישר בעדותו בפני כי הוא פורע השיק הנוסף שנמסר לתובע באותה עסקה וחולל בתשלומים.

מעדותו של הבעל עולה כי העגל סופק תחילה ורק לאחר כשבוע סופקו שני הכבשים. הנתבעת העידה שאינה יודעת דבר על הכבשים וכי שמעה על כך מבעלה, דבר המחזק המסקנה כי העסקה נשוא השיק שבפני לא כללה רכישה של כבשים.

הסתירות בעדויות עדי ההגנה נתגלו לא רק בליבת גרסת ההגנה אלא גם במעטפת. כך למשל הבעל הכחיש כי הוא עוסק בסחר בבעלי חיים והעד מטעם הנתבעת מר היבי סתר גרסה זו. הנתבעת העידה כי בעלה אינו מגדל בעלי חיים בבית והבעל עצמו אישר בעדותו כי הוא מגדל בעלי חיים בביתו לצריכה עצמית.

לאור האמור אני דוחה כלא אמינה גרסת הנתבעת ומקבלת את גרסת התובע.

אני מקבלת את התביעה ומורה על חידוש הליכי ההוצל"פ נגד הנתבעת.

הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ו, 10 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.