נגד

צד ג' הפניקס חב' לביטוח בע"מ

נגד

צדדי ד' 1. קייטרינג השרון

2. הפניקס חב' לביטוח בע"מ

1. התובע ואסילה לוחן, יליד 1957, אזרח ותושב רומניה נפגע לטענתו בתאונת עבודה ביום 5.8.02, במתחם גן אירועים בקיבוץ משמר השרון.

התביעה הוגשה כנגד המעביד - נתבעת 1 חברה לקייטרינג ואירועים אשר הפעילה וניהלה את גן האירועים "שרונית" יחד עם נתבעת 2 וכנגד קיבוץ משמר השרון נתבע 3 שבחצריו התנהל גן האירועים.

נתבעת 1 הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חב' הביטוח הפניקס בטענה כי היא זכאית לשיפוי בהתאם לפוליסת ביטוח צד שלישי לרבות חבות מעבידים ואחריות כלפי צד שלישי.

נתבע 3 שיגר הודעה לצד רביעי כנגד נתבעת 1 וצד ג' הפניקס בטענה כי הם הנושאים באחריות מלאה לקרות אירוע התאונה.

2. לכתב התביעה צורפה חוות דעת בתחום הכירורגיה פלסטית הקובעת 15% נכות.

מטעם ההגנה צורפה חוות דעת הקובעת 5% נכות.

המל"ל הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע 10% נכות.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו חוות הדעת וקביעת המל"ל יוגשו ללא צורך בחקירת המומחים וכל צד יוכל לטעון לעניין ההשלכה התפקודית, אם בכלל.

הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, האחריות וגובה הנזק.

3. ראיות הצדדים:

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית ותצהיר עדות של חבר סבא יוליאן.

מטעם נתבעת 1 הוגש תצהיר של רפאל כהן מנכ"ל החברה.

מטעם נתבעת 3 הוגש תצהיר של איתי מרגלית רכז כלכלי של המשק.

4. נסיבות אירוע התאונה וניתוח הראיות:

בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי ביום האירוע במהלך העבודה בגן האירועים, התובע שהיה עייף מאוד התיישב על חבית שהיתה במטבח כשלפתע חש צריבה חזקה באגן, בירכיו ובמבושיו ובסוף היום נטען כי נגרמה פגיעה קשה לאחר שהתיישב על חבית מלאה בסודה קאוסטית או חומר מאכל מסוכן אחר לניקוי כלים.

בתצהיר עדות ראשית מפרט התובע את נסיבותיו האישיות, מקום הולדתו ומגוריו ברומניה, הגעתו לישראל ועבודתו בארץ לסירוגין.

בסעיף 8 לתצהיר מפרט התובע את נסיבות אירוע התאונה, כאשר נשלח לעבוד בשטיפת כלים:

"... אני יודע שבחבית היה חומר ששמים במכונת שטיפת הכלים ולא ידעתי שקוראים לחומר "סודה קאוסטית" אבל יוליאן אמר לי שזה השם של החומר החריף. לאחר שהתיישבתי על החבית חשתי צריבה חזקה באגן, בירכיי ובמבושיי קפצתי ממקומי ראיתי שהמכנסיים הפכו לבנים בין הרגליים כאילו ירד מהם הצבע ..."

בהמשך נטען כי סיפר ליוליאן חברו לעבודה על האירוע, נשלח לטיפול במרפאה של הקיבוץ ואחר כך בבית החולים הילל יפה בחדרה, אך מאחר ולא היה לו ביטוח רפואי לא קיבל טיפול.

בתביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי הוכר האירוע כתאונת עבודה, נקבעו נכויות זמניות ונכות צמיתה.

בחקירה נגדית התברר כי לא היו עדי ראיה ישירים לאירוע, למעט החבר יוליאן סבא שהוזעק על ידי התובע.

התובע עומת עם המועד בו הודה לחבר על האירוע (ראה עמ' 16 לפרו').

בהמשך החקירה נדרש לסדר הפעולות מאז האירוע ועד קבלת הטיפול הרפואי במרפאת הקיבוץ ונסיבות ומנגנון הפגיעה בעת שהתיישב על החבית (ראה עמ' 18 לפרו').

התובע טוען כי קיבל מידע לגבי תוכן החבית עליה התיישב מאחרים (עמ' 19 לפרו').

5. חברו של התובע סבא יוליאן מתאר בתצהיר עדות ראשית כי ביום התאונה בשעות הערב התובע עבד במכונת שטיפת כלים כשלפתע שמע צעקות וראה אותו עומד ליד חבית של חומר לניקוי כלים ולמחרת הראה לו התובע את הכוויות שנגרמו לו לטענתו.

בחקירה נגדית נדרש למיקום החביות הסמוכות למכונת שטיפת הכלים: "בעצם החבית היתה חלק מהמכונה, שהיתה מחוברת למכונה בעזרת צינור." (עמ' 24 לפרו').

העד לא יודע מה היה כתוב על גבי התוית ולטענתו נאמר לו שמדובר בתמיסה לשטיפת כלים (עמ' 24 לפרו').

6. עד הגנה מטעם נתבעת 1 רפאל כהן טוען בתצהירו כי התובע עבד אצל נתבעת 1 מיום 1.5.02 עד סוף חודש ספטמבר 2002, שכרו שולם במזומן מאחר ולא היה לו חשבון בנק בארץ וכן שולם עבורו ביטוח לאומי ומס הכנסה, כמפורט בנספח א' לתצהיר.

לעניין נסיבות אירוע התאונה, טוען העד כי זכור לו שבאחד הימים פנה אליו התובע וטען כי: "... מספר ימים קודם לכן הוא ישב על משהו בגן ונפגע. הוא לא סיפר זאת בזמן אמת, אלא התייחס לאירוע שארע מספר ימים קודם לכן. היה ברור לי כי טענתו מופרכת, שכן לא נמצא אצל הנתבעת 1 שום דבר שעלול היה לגרום לפגיעה שלו. לאור זאת, ביקשתי מהתובע שיראה לי היכן ישב ונפגע והוא הצביע על מכסה של חבית מנירוסטה. ..."

(סעיף 3 לתצהיר).

העד טוען כי מטעמים הומניטריים לקח את התובע למרפאה בקיבוץ ועומד על דעתו כי נתבעת 1 לא החזיקה בתחומה חבית ובה חומר מסוכן כלשהו כנטען וכי במכונה לשטיפת כלים לא משתמשים בסודה קאוסטית, אלא בחומרי ניקוי כמפורט בנספח ב' לתצהירו, חומרי הניקוי מאוחסנים במדפים כמפורט בנספח ג' לתצהיר.

7. עד הגנה מטעם נתבע 3, איתי מרגלית הרכז הכלכלי של קיבוץ משמר השרון, טוען בתצהירו כי מעולם לא נעשתה פניה בנדון למעט כתב התביעה שהוגש כשבע שנים לאחר האירוע ובנסיבות, אין כל אפשרות לברר הטענות.

העד מציין כי הינו אחראי על ניהול הפעילות העיסקית של קבוצת משמר השרון וההתקשרות בינה לבין נתבעת 1 לשם ניהול גן אירועים בהתאם לחוזה ההתקשרות בין הצדדים, נספח א' לתצהיר.

עוד נטען כי בהתאם לתנאי ההתקשרות אין כל מעורבות של הקיבוץ בפעילות של נתבעת 1 בגן האירועים, כמו כן נתבעת 1 התחייבה בפני הקיבוץ לשאת באופן מוחלט ובלעדי לכל נזק שיגרם לצד שלישי כתוצאה מפעילות הקייטרינג במושכר (ראה סעיף 8 לתצהיר).

בחקירה נגדית הודף העד את הטענה כאילו ישנה חלוקת רווחים בין הנתבעת 1 לבין הקיבוץ ו/או מעורבות כלשהי בהפעלת גן האירועים (ראה עמ' 32, 33 לפרוטוקול).

8. טיעוני הצדדים בסיכומים:

ב"כ התובע טוען כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנות הנתבעים ו/או הפר חובה חקוקה; מפנה לסעיף 38 לפקודת הנזיקין (דבר מסוכן) וסעיף 41 לפקודה (דבר מדבר בעדו).

ב"כ נתבעת 1 וצד ג' מתייחס בסיכומיו לשיהוי הניכר בהגשת התביעה על סף חלוף תקופת ההתיישנות וקיומו של נזק ראייתי.

עוד נטען כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה, נמנע מהבאת עדים רלבנטיים ולא הרים את הנטל המוטל עליו. לחילופין, האשם התורם משמעותי.

נתבע 3 חוזר על הטיעונים כי מדובר במקרקעין של הקיבוץ אשר הושכרו לנתבעת 1 לצורך ניהול גן האירועים, לרבות העסקת התובע.

9. דיון והכרעה:

בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי בית דין על נספחיהם, פרוטוקול הדיון, המוצגים וסיכומי הצדדים, נדרשת הכרעה לעניין גדר המחלוקת בסוגית התשתית העובדתית.

ממארג הראיות עולה קיומה של מערכת יחסי עובד מעביד בין התובע לבין נתבעת 1.

הנסיבות המפורטות בסעיף 8 לתצהירו של התובע לא נסתרו בחקירה נגדית.

חרף הטענה לאי דיוקים וסתירות בין המידע שנמסר מפיו של התובע אל מול פרטים שנמסרו לגורמים אחרים (מוסד לביטוח לאומי) או מעדות חברו לעבודה, לא מצאתי להטיל דופי במהימנות עדותו של התובע ואין באי הדיוקים הנטענים כדי לפגום בגרעין האמת בבסיס הגירסה.

קובעת כמימצא עובדתי כי ביום 5.8.02 במהלך יום עבודה בגן האירועים בקיבוץ התיישב התובע על חבית שהיתה במטבח ולאחר זמן חש בצריבה חזקה אשר תוצאותיה משתקפים בתיעוד הרפואי ובחוות הדעת הרפואיות אשר הוגשו מטעם הצדדים.

10. עדותו של התובע לעניין מנגנון הפגיעה נתמכת בתצהיר העד מטעמו סבא יוליאן, אשר חרף אי בהירות בתשובותיו בחקירה הנגדית מתייחס לאירוע בו טען בפניו התובע כי התיישב על חבית והרגיש בצריבה (עמ' 25 לפרו').

טיב החומר שהיה בתוך החבית לא ברור.

הטענה כי מדובר בחומר מסוכן לא הוכחה (לא הובאה חוות דעת לעניין זה מטעם מי מהצדדים).

נתבעת 1 טוענת כי אינה מחזיקה במטבח חבית עם חומר מסוג סודה קאוסטית או כל חומר מאכל אחר (סעיף 3 לתצהיר של רפאל כהן).

בחקירה נגדית מתברר כי קיימים חומרים מסוכנים, אך נטען כי המיכלים מאוחסנים במדפים בצורה מסודרת ולא ניתן לשבת עליהם, כמו גם קיומם של חומרים המחייבים שימוש בכפפות בשל הסיכון.

"ש:איפה נמצאים המיכלים של החומר המסוכן.

ת:מתחת למדפים, בצורה מסודרת. לא ניתן לשבת על זה.

ש:איפה זה נמצא

"ת: בתוך המטבח, יש חומר שנקרא מבריק, חומר להדחה, שבתוך הפקק יש חור ובתוך החור יש צינורית. גם אם ישבו על זה ... זה נמצא מתחת למדף. יש מדפים של צלחות.

ש:זה נעול?

ת:זה לא נעול." (עמ' 29 לפרו').

"ש: צרפת כל מיני תמונות של חומרים לתצהיר שלך. האם ידוע לך שעל מנת לטפל בחלק מהחומרים האלה צריך כפפות.

ת: נכון. צריך כפפות. במסיר שומנים, חייבים לעבוד עם כפפות על מנת שלא יהיו כוויות. בחומר עם מדיח כלים, אתה יכול לערבב עם היד ואין צורך בכפפות."

(עמ' 30 לפרו').

מכלל העדויות עולה כי במתחם המטבח בסמוך למכונה לשטיפת כלים נמצא ציוד (חביות, מיכלים) בהם חומרי הדחה, הברקה, הסרת שומנים ו/או כל חומר אחר שטיבו לא הוכח מבחינת הרכבו הכימי, אך הוא נמצא במקום ונגיש לעובדים.

11. שאלת האחריות של הנתבעים נגזרת מקיומה של חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, הפרתה וקשר סיבתי בינה לבין הנזק.

בהתאם להלכה המעביד חב בחובת זהירות מוגברת להבטחת שלומו של העובד, לדאגה לביטחונו, הספקת אמצעי מיגון מתאימים, גידור המפגעים וסימונם, העברת הדרכות ונהלי בטיחות וכיוצא בזה.

המגמה בפסיקה ברורה ועיקרה כי בתאונת עבודה יש להקפיד דווקא עם המעביד ולהקל במידה רבה עם העובד, שכן אין כל ספק כי המעביד הוא המופקד על מקום העבודה ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה יהיו בטוחים וכי נוהל העבודה יבוצע הלכה למעשה.

(ראה ע.א. 530/70 רביבי נ' חב' החשמל).

מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של עובד וזאת אפילו בא אותו מעשה בניגוד לחובות מפורשות ואף שהעובד מודע לסכנה במעשהו (ראה ע.א. 688/79 יזביק נ' קובטי).

12. עד ההגנה מטעם נתבעת 1, רפאל כהן, מתייחס בהודעה למוסד לביטוח לאומי (נספח ה' לתצהירו) לעובדה כי התובע: "היה פועל רומני ללא אישור עבודה כחוק שעבד תקופה של חודש במקום ..."

אין התייחסות להדרכה מסודרת כלשהי שניתנה לתובע באשר לנוהלי העבודה בגן האירועים, אל מול הגירסה שבאה מפי החבר שהיה עובד ותיק יותר כאשר נשאל על ידי ב"כ נתבעות 2 ו- 3 לעניין הותק שלו במקום העבודה וההוראות שניתנו:

"ש:נכון שידעת שאסור לך לשבת על החבית הזאת.

ת:כן. זה היה אסור.

ש:כי הסבירו לך שאסור. מי הסביר. אברהם ? אסף?

ת:אברהם וגם רפי. הם הסבירו שאסור." (עמ' 25 לפרוטוקול).

13. התובע שעבד במקום פרק זמן קצר, היה עייף בתום יום העבודה, התיישב מבלי משים על מיכל/חבית כאשר לא באה ראיה כלשהי מטעם המעביד לעניין הבהרת נוהלי העבודה והקפדה על ביצוען, בזירת האירוע בה נמצא ציוד המכיל מגוון חומרים, כאשר הפועלים הזרים אינם יודעים קרוא וכתוב ולא ברור כיצד מאוחסן חומר מסוכן במתחם.

(עמ' 18 לפרו').

בכל אלה כשל המעביד בהנהגת שיטת עבודה בטוחה, אמצעי זהירות ומיגון והקפדה על ביצוע הנוהלים בשטח.

14. במכלול השיקולים, לרבות שיקולי מדיניות חברתית המכתיבים קיומה של חובה על המעביד לצפות התרחשות אירוע מהסוג שארע ולנקוט מראש באמצעים מתאימים כדי להגן על העובד - שוכנעתי כי בתיק זה המעביד לא נקט בצעדים סבירים כדי להרחיק את עובדיו מהסכנות אותן ניתן היה לצפות מראש בשל אופי העבודה והמקום בו מבוצעת העבודה (ראה ע.א. 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל).

15. אחריות נתבעת 2:

לא מצאתי לקבל את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד נתבעת 2, בשים לב לטענה כי לא מדובר באישיות משפטית ובהעדר ראיה לקיומה של יריבות ו/או עילת תביעה כנגדה.

16. אחריות נתבע 3:

בהסכם מיום 1.4.2001, בין הקיבוץ נתבע 3 לבין חב' קייטרינג נתבעת 1 (נספח א' לתצהיר של איתי מרגלית), ישנה התייחסות למושכר:

""המושכר": מקרקעין בשטח של 15,123 מ"ר הידועים כגוש 8358 חלקה 41 הנמצאים במשמר השרון... למען הסר ספק יובהר, כי המושכר הנו הקרקע בלבד וכי כל המבנים, מתקנים והבנוי והנטוע שהוקמו ע"י השוכר ובמימונו, שייכים לשוכר בלבד."

בהמשך בפרק ה"אחריות" נקבע כדלהלן:

"המשכיר לא יהיה אחראי באופן כלשהו לנזק גוף ו/או אובדן ו/או פגיעה ו/או נזק רכוש ו/או כל נזק מכל מין וסוג שהוא שיגרם לשוכר ו/או למי מטעמו ו/או לכל אדם אחר שימצא מזמן לזמן במושכר או בדרך אליו או ממנו ו/או לעסקו של השוכר, בשום תנאי ומכל סיבה שהיא, ובכלל זה נזק או פגיעה שנגרמו עקב כניסת המשכיר ו/או מי מטעמו של המשכיר המוסמכים מטעם המשכיר (להלן: "האדם המוסמך") למושכר, אלא אם כן הנזק האמור נגרם ע"י האדם המוסמך בכוונת זדון.

השוכר מוותר בזאת על כל תביעה, טענה ו/או דרישה כאמור כלפי המשכיר..."

17. בהתאם להסכם בין הצדדים השטח הושכר לשוכר לשם הקמת גן אירועים ותפעלו, וכל המבנים ו/או המתקנים אשר יוקמו ע"י השוכר ובמימונו יהיו שייכים לו בלבד. כמו כן, בהתאם להסכם האחריות להתרחשות מקרה המובילה לנזק גוף ו/או פגיעה אחרת הינה באחריות השוכר.

תנאי ההסדר מוצאים ביטוי בעדויות:

עד ההגנה רפאל כהן בעמ' 28, 29 לפרוטוקול:

"ש:האם למעשה החברה לא גוף שמתעסק רק בתפעול הגן אלא זה גוף שמנהל עסק בגן?

ת:כמובן."

ועדותו של עד ההגנה, איתי מרגלית בעמ' 32 לפרו'.

"ש:כל המבנה שייך לרפי

ת:המבנה שייך לרפי. רפי בנה על חשבונו את הגן אירועים. אנחנו נתנו את השטח, לאחר שעשינו היתר בניה ותבע נפרדת..."

18. במכלול הנסיבות, לא מצאתי כי הוכחה עוולת הרשלנות כלפי נתבע 3 ואף לא עילת התביעה החוזית הנלמדת מסעיפי ותנאי ההתקשרות בין נתבעת 1 (קייטרינג השרון בע"מ) לבין נתבע 3 (קיבוץ משמר השרון).

אין מחלוקת כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין נתבעת 1 ואילו לנתבע 3 (הקיבוץ) לא היתה שליטה ו/או מעורבות כלשהי בניהול גן האירועים:

"ש. הוראות בטיחות לעובדים מי נותן

ת. אנחנו, אנחנו המעביד.

ש. יש אינטרקציה בין העבודה שמתרחשת במטבח ובקייטרינג ובין הקיבוץ.

ת. בכלל לא. הם לא מעורבים בכלום."

(חקירה נגדית לעד ההגנה רפאל כהן עמ' 31, 32 לפרו').

19. הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין האירוע נשוא כתב התביעה לבין הנזק הגופני, מוצא ביטוי בפסיפס הראיות (עדויות הצדדים; הודעה על פגיעה בעבודה למל"ל; תיעוד רפואי של מרפאת קופת חולים מיום 19.8.02; קביעת ועדה רפואית של המל"ל המתייחסת לתלונות על כוויות בשתי הירכיים, צלקות).

בהתאם להסדר הדיוני חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים הוגשו כראיה וגם מהן עולה תמונה של מנגנון פגיעה המתיישב עם מקור הנזק, טיבו והיקפו.

בחוות הדעת הרפואית של פרופ' רפאל שפיר שהוגשה מטעם התובע ישנה התייחסות לתולדות האירוע, תלונות הנבדק, הבדיקה ופרק הדיון:

"ב - 5.8.02 נכווה ככל הנראה, מחומר כימי, הידוע כחומר מעכל וצורב ביותר בשתי ירכיו בחלקם העליון באיזור הפנימי ...

... עקב הכוויה, אשר נרפאה עצמונית, נותרו בשתי הירכיים צלקות ..."

חוות הדעת של פרופ' דן מלר מטעם ההגנה מתייחסת אף היא לתיעוד הרפואי שעמד בפניו לפיו התובע: "נפגע מחומר כימי שכשבמהלך עבודתו ב- 5.8.2002 התיישב על מיכל שעליו היה חומר כימי (לדבריו - סודה קאוסטית). לדבריו הוא חש צריבה בחלקים הפנימיים של שתי ירכיו, ובשובו הביתה ראה שם גוון שחור ..."

המומחה קובע בפרק הדיון והמסקנות:

"כוויה מחומר כימי שנגרמה למר לוחן לפני למעלה מ- 10 שנים - באוגוסט 2002 הייתה שטחית בעיקרה, והותירה צלקות שטוחות, ..."

20. סוף דבר, קובעת כי בהתאם למבחן הציפיות היה על המעביד (נתבעת 1) לצפות את התרחשות הנזק הן על פי המבחן הטכני והן על פי המבחן הנורמטיבי ולא מצאתי כי מדובר בסיכון מן הסוג השולל קיומה של חובת זהירות.

נתבעת 1 חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי עובדיה, לרבות התובע, חובה זו הופרה וגרמה לנזק הנטען.

21. אשם תורם:

התובע הטוען כי היה עייף במסגרת יום העבודה, התיישב על המיכל הצמוד למדיח הכלים אף שברור כי המקום אינו מיועד לישיבה ומנוחה, מבלי לברר טיבו של המקום עליו החליט להתיישב, כאשר עובד אחר (חברו שהעיד מטעמו) היה מודע לאיסור.

בשיקלול הנסיבות בהן ארעה התאונה נשוא התביעה, הצבת מעשה הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, הערכתם והשוואת מידתם ומשקלם, בעיקר תוך בחינת ההתנהגות במקרה הקונקרטי, מצאתי להעמיד את תרומת הרשלנות בגבולות 30%.

22. גובה הנזק:

הנכות הרפואית והשלכותיה:

קביעת המומחים הרפואיים מטעם הצדדים והועדה הרפואית של המל"ל מתייחסות לנכות צמיתה בגין צלקות בחלק הפנימי של הירכיים.

פרופ' רפאל שפיר מטעם התובע מציין בפרק הסיכום בחוות הדעת (מיום 18.1.13) כי:

"בגין צלקות, תוצאת כוויה מחומר כימי מעכל באיזורי השפשוף של שתי ירכיו ממליץ על הענקת נכות תפקודית צמיתה של 15% לפי סעיף מותאם 75 (1) ב' - ג'"

פרופ' דן מלר מטעם ההגנה קובע בחוות הדעת מיום 5.2.13 כי:

"אני מעריך את משמעותן של הצלקות בחלקים הפנימיים - עליונים של ירכיו של מר ואסילי לוחן כנכות צמיתה בשיעור 5%, ייתכן עם הפרעה קלה בגלל חיכוך עם מכנס הדוק, על בסיס שלב ביניים בין תקנות המל"ל 75/ 1 / א (0%) ו- 75/ 1 / ב (10%)."

הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קבעה ביום 29.6.04 אבחנה לפיה:

"מצב לאחר כווית דרגה 3 באזור הירכיים עם צלקות מכוערות …"

בפרק הסיכום והמסקנות נקבע:

"נכותו 10% לפי סעיף 75 (1) ב'

100% 6.08.02 עד 30.09.02

50% 1.10.02 עד 31.12.02

10% 1.01.03 לצמיתה …

אין מקום להפעיל תקנה 15 על צלקות".

23. לאחר שבדקתי ובחנתי את מימצאי חוות הדעת מטעם הצדדים, בשים לב לקביעה בעניין הקשר הסיבתי בין נסיבות אירוע התאונה לבין התוצאה, קרי נכות רפואית צמיתה בגין צלקות באיזור הפנימי של הירכיים - קובעת את שיעור הנכות הרפואית בגבולות 10%, בהתאם לסעיף 75 לתקנות המל"ל (מותאם) שכותרתו "צלקות בגוף".

בחינה מושכלת של סיפור חייו של התובע כמשתקף מתצהירו - תושב ואזרח רומניה, הכשרתו, עברו התעסוקתי בארץ מולדתו ושהותו בארץ במשך כשנה בשנת 1988, חזרתו בשנת 2001, עבודתו לאחר התאונה עד גרושו לרומניה ב- 2004, הגירה לספרד, בצרוף גילו ורקע רפואי קודם שאינו קשור לתאונה (התקף לב בשנת 2007) - מובילה למסקנה כי לא ניתן לייחס לנכות הרפואית השלכה תפקודית ולא הוכחה גריעה מכושר ההשתכרות כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה.

24. בהתאם לתעודת עובד ציבור שצורפה מטעם התובע, התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, לא בוצע תשלום דמי פגיעה.

הכנסה רבע שנתית מוצהרת למל"ל 11,025 ש"ח, בסיס שכר משוערך נכון למועד פסק הדין 4,500 ש"ח (במעוגל).

נקבעה נכות צמיתה של 10% בגינה שולם מענק חד פעמי ביום 17.10.04 בסך 19,320 ש"ח.

לא באה ראיה קבילה לנזק המיוחד הנטען בסיכומי ב"כ התובע ואף לא עדות שיש בה כדי לתמוך בטענה להפסדי הכנסה לעבר, היקפם וביסוסם.

בהתאם לתלושי השכר (חודשים מאי עד ספטמבר 2002) וטופס 106 לשנת 2002 שצורפו לתצהיר נציג המעביד - לא נגרע משכרו של התובע בגין התאונה בתקופות בהן נקבעה נכות זמנית של 100% על ידי המל"ל.

התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד הכנסה חלקי בתקופה בה קבע המל"ל 50% נכות זמנית, פיצוי בסך 6,800 ש"ח (במעוגל).

אין מקום לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בהתאם לקביעה להעדר גריעה מכושר ההשתכרות כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה.

בהתחשב בטיב הפגיעה, שיעור הנכות הרפואית הזמנית והצמיתה, מעריכה את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 40,000 ש"ח.

סה"כ הנזקים: 46,800 ש"ח בניכוי אשם תורם, סך של 32,760 ש"ח.

מסכום הפיצוי יש לנכות תגמולי המל"ל משוערכים להיום 23,800 ש"ח (מעוגל).

היתרה לתשלום 8,960 ש"ח.

25. אשר על כן, מחייבת את הנתבעת 1 קייטרינג השרון בע"מ, לשלם ישירות לתובע את הסך של 8,960 ש"ח בצרוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,600 ש"ח ומע"מ.

התביעה כנגד נתבעות 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות ובהתאמה ההודעות לצד שלישי, כאשר החיוב הינו בכפוף להסדר עליו הוצהר בסיכומי ב"כ נתבעת 1 וצד ג' (חב' הביטוח הפניקס).

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ד, 01 יוני 2014, בהעדר הצדדים.