בפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו של בית משפט זה אשר ניתנה בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט.

רקע ועיקרי הטיעונים הדרושים להכרעה

המבקש והמשיבה הינם גרושים והורים לילדה משותפת, אשר המבקש חויב בתשלום מסוים עבור מזונותיה, ונחתם בין הצדדים הסכם גירושין במסגרתו נעשתה התחייבות ביחס למטלטלין מסויימים.

על רקע טענות המשיבה לאי קיום חובותיו והתחייבויותיו של המבקש, פתחה המשיבה כנגד המבקש תיק בהוצאה לפועל לגביית מזונות הקטינה, ובמסגרתו הטילה עיקולים שונים על רכוש המבקש.

בעקבות פעולות המשיבה הגישו הורי המבקש , בבית משפט זה, ביום 10.02.2005 המרצת פתיחה שמספרה 122/05 בה עתרו לסעד הצהרתי ביחס לבעלותם במטלטלין המצויים בביתם. המבקש והמשיבה נרשמו כמשיבים להמרצת הפתיחה אשר הוגשה על ידי הורי המבקש.

המשיבה התנגדה למתן הסעד, והתקיים דיון בתובענה בפני כבוד השופט סגן נשיא (כתוארו אז) אהרן ד. גולדס (להלן: "כבוד השופט בדימוס א.ד. גולדס") ביום 29.03.2005, במסגרתו שטחו המעורבים בפניי בית המשפט את טענותיהם בהרחבה, מעבר לסוגית עיקול המטלטלין, ולאחר שהתקיים דיון ארוך הגיעו הצדדים להסכמות בהן ניתן סעד הצהרתי ביחס לחלק מהמטלטלין וכן המבקש התחייב לבצע הפקדה לתיק ההוצאה לפועל ולפתוח חשבון בנק ולתת במסגרתו הוראת קבע לשם תשלום המזונות החודשיים השוטפים בהתאם להסכם הגירושין. ההסכמות קיבלו תוקף של פסק דין.

ביום 18.05.2005 הגישה המשיבה בקשה ראשונה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, הואיל והמבקש לא מילא אחר התחייבויותיו מיום 29.03.2005 אשר קיבלו תוקף של פסק דין, אולם כבר ביום 22.05.2005 הוגשה בקשה למחיקת הבקשה מאחר שנודע למשיבה כי המבקש הודיע על פתיחת חשבון בנק ומתן הוראת קבע כמוסכם.

ביום 02.11.2009 הגישה המשיבה בקשה נוספת לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, בטענה שהמבקש ביטל את הוראת הקבע לתשלום מזונות הקטינה.

הבקשה נקבעה לדיון ביום 07.12.2009.

הדיון התקיים בפניי כבוד השופט בדימוס א.ד. גולדס, ביום 07.12.2009 בנוכחות המשיבה, אך ללא התייצבות למבקש.

בא כוחה של המשיבה הבהיר כי הבקשה הומצאה למבקש וקיומו של הדיון הוזכר לו על ידי המשיבה ובא כוחה. הוצגו בפניי בית המשפט הנסיבות הקשות בהן נטען כי דמי המזונות לא משולמים, ולכאורה מעדיף המבקש לשהות במאסר על פני תשלום חובו לתיק ההוצאה לפועל.

על רקע דברים אלו, במטרה לאכוף על המבקש את ביצוע פסק הדין מיום 29.03.2005, ניתן כנגד המבקש צו כדלקמן (להלן: "ההחלטה מיום 07.12.2009"):

"אשר על כן, ניתן בזאת צו המורה על תשלום קנס יומי בסך 500 ₪ עבור כל יום בו לא יחדש את הוראת הקבע בהתאם לפסק הדין מיום 29.3.05. אני מאפשר למשיב לחדש את הוראת הקבע עד ליום 13.12.09 ולאחר מועד זה אם לא יעשה כן, יחול הקנס היומי האמור מעלה. כמו כן, אני קובע כי באם לאחר חידוש הוראת הקבע, ישוב המשיב ויבטלנה, הרי שמיום הביטול יחול עליו קנס יומי בסך 500 ₪."

ביום 14.12.2009 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 07.12.2009 בה הועלו טענות שונות כנגד ההחלטה ובהן, בין השאר, טענה שאינו יכול לפתוח חשבון בנק הואיל והוא הוכרז כ"חייב מוגבל" ולפיכך המוסדות הבנקאיים מסרבים לפתוח לו חשבון בנק ובנוסף גם טענה שלא קיבל זימון לדיון עקב הימצאותו במאסר בגין חוב מזונות עד ליום 04.12.2009 וכי רק ביום הדיון בשעות הבוקר, הודיעו לו טלפונית על קיומו של הדיון, באופן שהביא לכך שהגיע לבית המשפט רק לאחר שהדיון כבר הסתיים.

הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת, שדחתה טענות אחרות של המבקש ובייחוד התייחסה לנושא היות המבקש "חייב מוגבל" תוך שצוין כי המגבלה שהוטלה על ידי רשם ההוצאה לפועל טרם נכנסה לתוקפה ולכן אינה מהווה עילה ראויה לבקשת הביטול, אך ללא התייחסות לטענה בדבר העדרו של המבקש מהדיון.

בחודש אוקטובר 2013 הגיש המבקש תובענה עצמאית לבית משפט זה לביטול ההחלטה במסגרת ת.א. 26428-10-13 במסגרתה טען, כי ההחלטה של בית המשפט מיום 07.12.2009 ניתנה בחוסר סמכות עניינית.

במסגרת התובענה החדשה, ציין המבקש כי הדיון ביום 07.12.2009 התקיים בנוכחות המשיבה בלבד, וכן ציין כי הכרזתו כ"לקוח מוגבל" הייתה קיימת במועדים הרלבנטיים בבנק ישראל (אך לא הובהר שמדובר בנסיבה חדשה שלא הייתה ידועה ושיש בה כדי לשנות את ההכרעה).

ביום 20.10.2013 הוריתי על מחיקת התובענה הואיל וסברתי שאין זו הדרך הנכונה לביטול ההחלטה שניתנה בהתאם לסעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט.

בחודש דצמבר 2013 הגיש המבקש ערעור על החלטתי ע"א 868-12-13 לבית המשפט המחוזי מרכז, שם לטענת המבקש הומלץ על הגשת בקשה לעיון מחדש.

המבקש הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 07.12.2009 והבקשה קיבלה את מספר התיק הנוכחי.

בבקשה זו לעיון מחדש חוזר המבקש על כל העילות והטענות שהעלה בכל בקשותיו ועותר לביטול ההחלטה מעיקרא.

המשיבה מתנגדת לבקשה הן בשל ריבוי ההליכים בהן נדחתה בקשתו של המבקש לבטל את ההחלטה והן בשל הנסבות בהן המבקש מתמיד בהתנהגותו המפרה את פסק הדין אשר נתן תוקף להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ונמנע מלשלם את מזונות בתו הקטינה.

דיון והכרעה

בטרם אדרש לבקשה גופה אדרש לשאלה האם נסיבות הבקשה מצדיקות עיון מחדש.

ברע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' רוני אליעד (02.08.2010) נפסק כי על המבקש עיון חוזר הנטל לשכנע כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שינוי החלטה שיפוטית על ידי הערכאה שנתנה אותה, כאשר בדרך כלל הדבר ינבע מנסיבות חדשות או אם התברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית:

"בקשה לעיון חוזר איננה דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה, וכי שינוי החלטה שלא באמצעות הליך ערעורי לא ייעשה כדבר שבשגרה. זאת נוכח האינטרס הציבורי והפרטי גם יחד, ליעילות ההליך השיפוטי, ליציבות החלטות שיפוטיות ולהגנה על ציפיות הצדדים המחזיקים בהחלטה שיפוטית שכבר ניתנה (ראו והשוו: בנימין רוטנברג "אי סופיותן של החלטות-ביניים" משפטים כא 463 (1992)). מטעמים אלה, הנטל לשכנע כי מתחייב שינוי בהחלטה שיפוטית על-ידי אותה ערכאה שנתנה אותה, מוטל על מגיש הבקשה לעיון חוזר. עליו להוכיח התקיימותם של "טעמים מיוחדים המצדיקים זאת" על-מנת למנוע שימוש לרעה בהליך החריג של עיון מחדש (ראו: ע"א 9396/00 קרנית נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537, 540-541 (2001)). העילה המרכזית לעיון חוזר הינה נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 774 (1995)). כאשר לא חל שינוי בנסיבות כאמור, עדיין נתונה לערכאה שנתנה את ההחלטה הסמכות לשנותה, אולם הלכה פסוקה היא כי הדבר ייעשה רק "במקרים נדירים ביותר", כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ראו בעניין זה: ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1) 525, 528 (1968); וכן: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)); עע"ם 4794/05 אופן נ' שר הביטחון, פס' 25 (12.6.2005))."

לעניין זה אני מוצאת כי המבקש העלה שתי טענות רלוונטיות לעניין זה, שיש בהן להצדיק את העיון החוזר, האחת, עוסקת בפגם שנפל בהליך עצמו הואיל והדיון שנערך ביום 07.12.2009 אשר בסיומו ניתן הצו מכוח סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט התקיים בנוכחות המשיבה בלבד, והשנייה עוסקת בהיותו "חייב מוגבל" ברישומי בנק ישראל החל מיום 11.10.2009 ועד ליום 24.09.2010 (נספח ט' לתצהיר המבקש בבקשה לעיון מחדש). אדון בטענות לגופן תוך שאתייחס להשלכתן על הבקשה בה עותר המבקש למעשה כי תבוטל ההחלטה מיום 07.12.2009.

ביחס לטענתו הראשונה של המבקש, כי ההכרעה של בית המשפט נתקבלה בנוכחות המשיבה בלבד, יש לתת את הדעת לכך שלפי סעיף 6(2) לפקודת בזיון בית משפט צו המטיל קנס ינתן רק בנוכחות הממרה או לאחר שהובא להראות טעם מדוע לא ינתן כנגדו צו כאמור:

"6(2) לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה. "

בפסיקה נקבע כי מקום שבית המשפט הכריע בהעדרו של צד, על אף שלא היה רשאי להכריע בהעדרו, מהווה הדבר עילה לביטול ההכרעה מחובת הצדק, כך נקבע למשל בעע"מ 8685/05 המועצה המקומית גדרה נ' משק פטר בע"מ (18.07.2010):

"עילת הביטול מחובת הצדק קמה מקום בו הכריע בית-המשפט בהעדרו של מבקש הביטול, על-אף שלא היה רשאי להכריע בהעדרו. הפגם שנפל בהליך בשל מתן החלטה במעמד צד אחד עקב תקלה דיונית, מחייב את ביטול ההחלטה על-מנת להבטיח הליך שיפוטי תקין, וזאת בלא להכריע בשאלה האם ההחלטה היתה נכונה לגופם של דברים, אם לאו."

בהחלטתו מיום 07.12.2009 ציין בית המשפט כי:

"המשיב זומן לישיבת היום ולא התייצב, הן עפ"י הודעה שנמסרה לו ממזכירות ביהמ"ש ביום 14.11.09 והן עפ"י שיחה טלפונית הבוקר עם ב"כ המבקשת."

לפיכך, בהעדרו של המבקש מהדיון בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, לא היה מקום למתן הצו שניתן בטרם הובא בפני בית המשפט להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה.

לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי במקרה זה מתקיימת הנסיבה, שנפלה טעות בהליך המצדיקה עיון חוזר בהחלטה, שניתנה על-ידי כבוד השופט בדימוס א.ד. גולדס, ואף ביטול הצו שניתן בהעדר המבקש בניגוד להוראות סעיף 6(2) לפקודת בזיון בית משפט.

באשר לטענתו השנייה של המבקש, אני מוצאת כי יש בה להדגים את החשיבות בדרישת הנוכחות של הממרה בדיון לפי פקודת בזיון, שכן היותו חייב מוגבל ברישומי בנק ישראל מגבילה את אפשרותו לבצע את הוראות ההסכם באופן המאפשר למבקש לפתוח חשבון בנק לפעולות במזומן בלבד. זה ולא יותר !

נספח ט' שצורף לתצהירו ואשר לא הוצג לבית המשפט במסגרת הבקשה לביטול החלטה שהגיש המבקש ביום 14.12.2009, ולפיכך סבר ככל הנראה בית המשפט (כבוד השופט בדימוס א.ד. גולדס), כי העילה יחידה להיותו של המבקש "חייב מוגבל" נעוצה בהוראת רשם ההוצאה לפועל, מה שכיום נראה לכאורה שגוי, לאור האמור בנספח ט'.

הואיל והמצג העובדתי אשר הונח בפני בית המשפט שימש יסוד להחלטתו בדבר ביטול ההחלטה, הרי שיש בנספח ט' המלמד על שינוי הנסיבות כדי לבסס שינוי בהכרעה.

עוד יש בשינוי נסיבות זה כדי לשנות את אופי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, הואיל וכפיית תשלום בנסיבות אלו, משמעותה היא כפיית ביצוע במזומן של פסק הדין למזונות הקטינה, נושא שיש בו משום חריגה מסמכותו העניינית של בית משפט זה, וכן בנסיבות בהן לא היה כל יתרון לביצוע בעין של ההסדר עליו הסכימו הצדדים, גביית מזונות הקטינה היא עניין לביצוע בהוצאה לפועל ולא לבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

המשיבה ציינה בתגובתה את ריבוי ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בנושא ההחלטה שנתן כבוד השופט בדימוס א.ד. גולדס ביום 07.12.2009. עובדה זו לא נעלמה מעיני, יחד עם זאת ובמידה מסוימת גם מתוך התחשבות בעובדה זו, אני מוצאת כי שיקולי הצדק עדיפים ומחייבים את ביטול ההחלטה מיום 07.12.2009.

על סמכותו של בית המשפט לבטל החלטה אף לאחר שהפכה חלוטה נפסק ברע"א 2066/10 מוחמד טאהה עבד אלקאדר ג'אבר נ' יוסף מימון, (11.08.2010):

"אין חולק כי בסמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט בנסיבות בהן שיקולים של צדק עדיפים על פני השיקולים העומדים ביסוד כלל מעשה בית דין- ועיקרם- סופיות הדיון והצורך למנוע הטרדה מבעל הדין שכנגד בשל התדיינות נוספת בעניין שהוכרע."

לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת לבטל למפרע את החלטת בית המשפט מיום 07.12.2009 עקב העדר נוכחותו של המבקש בדיון ואי ידיעת בית המשפט את האמור בנספח ט' שצורף לתצהירו של המבקש.

טרם סיכום אני מוצאת לציין כי אין בביטול הקנס אשר הוטל על המבקש כדי לפגוע במשיבה, הואיל וקנס המוטל על הממרה נגבה לאוצר המדינה, בהתאם להוראות סעיף 8א (א) לחוק נכסי המדינה, תשי"א – 1951:

"מקום שחיקוק מחייב אדם בתשלום היטל, אגרה, עמלה או גמול כספי אחר בעד פעולה של עובד ציבורי או של משרד ציבורי, ומקום שבית המשפט או רשות אחרת הטילו קנס או תשלום אחר או פסקו חילוט - יימסר הכסף או המחולט או תמורתו לאוצר המדינה או יועמד לרשותו, אם אין הוראה אחרת משתמעת."

ולכן אין בביטול הצו כדי להרע את מצבה.

לסיכום

ההחלטה שניתנה על-ידי כבוד השופט בדימוס א.ד. גולדס בה"פ 122-05 מיום 07.12.2009 מבוטלת, ויש לבטל כל הליך שננקט על פיה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

המזכירות תסגור התיק ותשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, 22 22 פברואר 2015, ג' אדר, תשע"ה, בהעדר הצדדים.