בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

הנתבע הכחיש את חבותו ואת אחריותו.

דע עקא, כי התיק נקבע על ידי פעמיים לצורך שמיעת עדויות הצדדים והבאת המכונה נשוא כתב התביעה לביהמ"ש על מנת שביהמ"ש יראה אותה לבקשת ב"כ הנתבע, ואולם למרות שהתיק היה קבוע פעמיים לצורך שמיעת עדויות, לא הגיע הנתבע לצורך מתן עדותו ולצערי גם לא הגיע בפעם השלישית, כאשר התיק קבוע ליום 7/3/13 להוכחות.

הפכתי את ישיבת ההוכחות לישיבת קדם משפט מורחב ואפשרתי חקירה של התובעת.

נטען, כי הנתבע מלווה את אשתו לבית החולים ואולם לא הוצגו לביהמ"ש אישורים רפואיים ו/או תשתית רפואית מתוכה אוכל להתרשם לסיבת אי התייצבותו, שלא לדבר על כך שהתחשבתי וקיבלתי את עמדת בא כוחו לעניין ליווי אשתו של הנתבע בפעם הקודמת לבית חולים וציינתי, כי מן הראוי שמישהו אחר ילווה אותה, ככל שהיא נזקקת לליווי, על מנת שהנתבע יתייצב לביהמ"ש, דבר שלצערי לא קרה.

אי התייצבות הנתבע בביהמ"ש מביאה לכך שלמעשה אין לתצהירו שהוגש כל משמעות והתביעה תיבחן על בסיס עדותה של התובעת בלבד.

כאן המקום לציין, כי ב"כ התובעת טען שהנתבע מתעתע בביהמ"ש וכי פסקי דין שניתנו בעבר נגדו לימדו, לטענת הנתבע, על חוסר אמינותו ועל נסיונו להתחמק מן הדין.

עוד יוברר, כי ב"כ התובעת לא נתן אמון, כי הנתבע יתייצב לישיבת בימ"ש זו ואף הגיש בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות, שציינתי כי אתייחס אליה במעמד הישיבה.

בכתב התביעה מציינת התובעת ילידת 1964, כי הועסקה ע"י הנתבע ביום 22/6/08 במסעדת בשרים מטעמו. עיקר עבודתה היה בנקיונות ושכרה היה לפי שעות עבודה עד 1,000 ₪ לחודש.

לטענת התובעת, ביום 6/10/08, מיד לאחר שעברה מעבודות נקיון לעבודות מטבח, על פי דרישת הנתבע, נפצעה כאשר הכניסה ירקות לתוך מכונה (מיקסר), כאשר יד ימין נתפסה במיקסר ונקטע הגליל העליון של האצבע הרביעית ביד ימין.

התובעת העידה בביהמ"ש והסבירה, כי המכונה לא היתה תקינה והיתה נתקעת מפעם לפעם וכי אין כל דרך אחרת על מנת להוציא את הירק שנתפס במכונה ואשר מונע את המשך הפעלתה של המכונה, היא הסבירה, כי אותו חלק במכונה (הידית), שכביכול נועד לפתור תקלות מן הסוג הזה לא היה בו כדי לפתור את הבעיה בהוצאת הירק ותפעול המכונה.

בסיכומי הנתבע שכולם עוסקים בשאלת נסיבות הארוע והאחריות, מציין הנתבע מספר דברים, לטענתו קיבלה התובעת הוראה חד משמעית, כי לעולם לא תיכנס היד לתוך חלל הכנסת החומרים וכי התובעת לקחה על עצמה את מלוא הסיכונים, עת בחרה להכניס ידה למכשיר החיתוך.

טענה זו שהיא טענה עובדתית היתה מחייבת העדה של הנתבע. משבחר הנתבע לא להתייצב, אין לו אלא להלין על עצמו והתובעת המכחישה את טענותיו נמצאה על ידי אמינה. אי התייצבות הנתבע וחקירתו יש בה כדי ללמד על כך שאין לקבל את גרסתו זו.

עוד טען הנתבע בסיכומיו, וזאת בהמשך לחקירת התובעת, כי לאחר הכנסת הירקות השונים, יש להוריד את הידית על גבי הירקות השונים עד לקיצוצם. ידית הדחיפה אינה מותירה מקום להכנסת אצבעות לכיוון הסכין. משכך, הרי פגיעה של אצבעות יכולה להתרחש רק במידה ולא משתמשים בידית, אלא דוחסים ודוחפים ירקות עם הידיים.

התובעת הסבירה, כי טענה זו של הנתבע אינה נכונה, וכי הידית לא היה בה כדי לפתור את העובדה שכאשר יש תקלה שהיתה נגרמת מפעם לפעם במכונה, הדבר מחייב נסיון לפתור אותה באמצעות הוצאת הירק. התובעת פעלה כפי שפועל או יכול לפעול אדם סביר בנסיבות העניין, שסך הכל מבקש לבצע את עבודתו ולהמשיך בה, ומשכך תוך כדי ניסיון לתפעל את המכונה פעם נוספת נפגעה ונגרם לה נזק.

לאור העובדה שלא הוצגה שום תשתית ראייתית אחרת ואפילו המכונה שהנתבע עמד, כי תוצג בפני ביהמ"ש ואפשרתי לו לעשות זאת, לא הובאה לדיון, אני מקבל את גרסתה של התובעת במלואה ואת עמדתה וקובע, כי דין התביעה להתקבל בהעדר אמצעי מיגון של המכונה, לאור אי תקינותה ולאור העדר הדרכה ו/או הסבר מתאימים כיצד על התובעת לנהוג במקרה של תקלות.

אינני פוסק במקרה זה כל רשלנות תורמת.

דין התביעה אפוא להתקבל.

הביטוח הלאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובעת 5% נכות בגין קטיעת גליל עליון של אצבע רביעית ביד ימין.

התובעת תמכה את תביעתה בחו"ד הרפואית של ד"ר פרימן, אשר אישר את הנכות בשיעור 5% וזאת לפי סעיף 43 (4) ד' לתקנות המל"ל בשל קטיעה של גליל סופי באצבע רביעית מימין.

הנתבע הודיע לביהמ"ש, כי אין בדעתו להגיש חוו"ד נגדית ולמעשה המשמעות היא שנתן הסכמתו לקיומה של נכות בשיעור של 5%.

אני עובר אפוא לדיון בנושא הנזק.

בסיכומי התובעת, תוך הפניה לחומר הרפואי הרלוונטי, ביקשה התובעת בגין ראש הנזק הלא ממוני בגין כאב וסבל סך של 50,000 ₪, כאשר הנתבע בסיכומיו בעל פה השאיר זאת לשיקול דעת.

בהפסד השתכרות לעבר, ביקשה התובעת פיצוי בגין 7 חודשי אי כושר מוחלט ואי חזרתה לעבודה, סך של 6,986 ₪ המבוסס על שכר של כ-1,000 ₪ לחודש משוערך (התובעת העידה כי היתה ב- 6 חודשי אי כושר עבודה בלבד).

הנתבע טען, כי לא מגיע לה דבר בראש נזק זה לאור העובדה כי קיבלה מהמל"ל סכומים בגין הפגיעה, מדובר בסכום של 1,575 ₪ ששולם לתובעת בגין דמי פגיעה ביום 30/6/09, כאשר המל"ל לא נתן כל מענק לאור אחוזי הנכות הנמוכים.

לגבי עזרת צד ג' לעבר, ביקשה התובעת 10,000 ₪ תוך טענה, כי נזקקה לעזרת משפחתה, לרבות בפעולות היום יום הבסיסיות, אשר מצריכות אחיזה בשתי ידיים, כן טענה לפיצוי בסך 8,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר, תוך שיפוי של 3,000 ₪ בגין הסכום ששולם לד"ר פרימן בגין חוו"ד.

ביחס להפסד השתכרות בעתיד נטען על ידה, כי יש לפסוק לתובעת סך של 18,159 ₪ על בסיס נכות תפקודית של 10%. ביחס להוצאות רפואיות ועזרת הזולת לעתיד, כאשר בעניין זה הופנה ביהמ"ש לצורך בניתוחים עתידיים, נטען שיש לפצותה בסך של 6,000 ₪.

הנתבע מצדו בסיכומיו טען, כי מדובר בפיצוי בערכי מטרד בלבד, ובסיכומים בעל פה הבהיר, כי התובעת על פי עדותה הקצרה בביהמ"ש בנושא הנזק ציינה, כי היא משתכרת היום סך של כ-1,400 ₪ בעבודות נקיון אצל מעסיק אחר (לא צורפו תלושי שכר ממקום עבודתה החדש) והמשמעות היא שהיא למעשה משתכרת כפול, לטענת הנתבע, ממה שהיא הרוויחה אצלו, דבר המצביע בעליל על כך שאין כאן כל נכות תפקודית, המזכה בפיצוי של הפסד השתכרות לעתיד.

לאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים בהקשר זה, נתתי את דעתי לעדותה הקצרה של התובעת בפני בנוגע לנזק, בחנתי את תיק המוצגים שצורף לי והמתייחס, בין השאר, למסמכים רפואיים, אישורי מחלה ומסמכי המל"ל שצורפו לי ע"י התובעת, אני נותן בזאת את פסיקתי.

להלן ראשי הנזק לפיצוי:

1. כאב וסבל – לטעמי זהו ראש הנזק המשמעותי ביותר. מדובר בתובעת ילידת 1964, פועלת נקיון, אשר נפגעה במהלך תפיסת ידה באותו מיקסר נשוא כתב התביעה, במהלכה נתקע גליל עליון של אצבע רביעי ביד ימין, דבר שחייב תפירת המקום וגרם לכך שתקופה ארוכה של כ-6 חודשים היתה באי כושר.

אני מפצה את הנתבעת בראש נזק זה בסך של 20,000 ₪.

צריך לזכור כי ביהמ"ש אינו כפוף למגבלת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בפיצוי ראש הנזק הלא ממוני והפיצוי הוא נגזרת של התרשמות ביהמ"ש מן החומר שהונח לפתחו.

2. הפסד השתכרות בעבר – לפי 6 חודשי אי כושר (ולא 7) על פי 1,000 ₪ לחודש, מדובר בסך של 6,000 ₪ הפסד השתכרות בעבר.

3. עזרת צד ג', הוצאות בגין נסיעות ותרופות לעבר – צריך לזכור כי מדובר בתיק של 5% נכות בלבד וכי מדובר בתאונת עבודה כך שהוצאות מכוסות ע"י המל"ל. עם זאת לאחר עיון בכל החומר ובעדות התובעת, אני פוסק לה בראש נזק זה סכום גלובלי של 3,500 ₪.

4. אני משפה את התובעת שיפוי מלא על הסכום של 3,000 ₪, אשר שילמה לד"ר פרימן בגין חוו"ד הרפואית וסכום זה הינו חלק מהוצאות המשפט.

5. הפסד השתכרות לעתיד – צריך לזכור מספר דברים, ראשית מדובר ב-5% נכות רפואית והטענה ל-10% נכות תפקודית נדחית על ידי.

התובעת חזרה למקום עבודה אחר ועובדת בניקיונות, ולמעשה שכרה עלה על השכר שהרוויחה אצל הנתבע, כאשר לא הוצגו בעניין תלושי שכר.

ניסיון לטעון להפסד שכר על בסיס שיטה של היוון לעתיד, לא התקבל על דעתי ולדעתי יש לפסוק לה סכום גלובלי המבטא את העובדה שמדובר ביד דומיננטית שהיא יד ימין וכן יש להתחשב בגילה הצעיר יחסית ובסוג עבודתה, אך גם בסיס השכר המאוד נמוך שלה.

לא סברתי כי אין לפסוק לה דבר בראש נזק זה, ואני פוסק לה סכום גלובלי לעתיד בסך של 5,000 ₪.

לא מצאתי הצדקה לפסוק סכומים נוספים בגין נזקים עתידיים נטענים.

סה"כ ראשי הנזק לפיצוי הם איפא כדלקמן:

1. 20,000 ₪ בגין כאב וסבל.

2. 6,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעבר.

3. 6,500 ₪ בגין הוצאות לעבר, לרבות חוו"ד בעלות של 3,000 ש"ח.

4. 5,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד.

5. הפחתת 1,500 ₪ תגמולי מל"ל.

סה"כ הפיצוי הינו 36,000 ₪.

לסכום זה אני מוסיף 20% שכר טרחת עו"ד + מע"מ ואני מוסיף שכ"ט עו"ד בגובה הזה בין השאר לאור התנהלותו של הנתבע ואי התייצבותו למספר דיונים. לסכום זה אני מורה להוסיף את אגרת ביהמ"ש ששולמה ע"י התובעת.

סכום זה ישלם הנתבע לתובעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

לאור סיום התיק בדרך של העדת התובעת בלבד בקדם משפט מורחב, ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה.

המזכירות תסרוק את סיכומי הצדדים ואת תיק המוצגים לתיק ביהמ"ש.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.