פסק דין

1. טענות התובעת בכתב התביעה

התובעת (להלן – אסתר) רכשה רכב מ"ר 7948236 ביום 30.5.02 (להלן – הרכב). רכישת הרכב מומנה מכספים שקיבלה אסתר במתנה מחברתה, גב' דניאלה ינאי. הנתבע (להלן – נחמן) הוא אחיינה של אסתר. בעת רכישת הרכב עבד נחמן בחברה, ובמסגרת תנאי העסקתו שם היה זכאי לתוספת שכר, ככל שיהיה רכב רשום על שמו. בנסיבות אלו ביקש נחמן מדודתו, אסתר, כי תרשום את הרכב על שמו של נחמן. אסתר נעתרה לבקשה, והרכב נרשם על שמו של נחמן. למרות שהרכב היה רשום על שמו של נחמן נשאה אסתר בכל הוצאות החזקת הרכב, וכך גם הוצאה פוליסת הביטוח על הרכב על שמה של אסתר.

ביום 26.3.07 הוריד נחמן את לוחיות הרישוי של הרכב והודיע למשרד הרישוי על השבתתו של הרכב. במצב דברים זה אין אסתר יכולה לשוב ולעשות שימוש ברכב.

אסתר נקטה בהליך משפטי לקבלת פסק דין הצהרתי, ולפיו היא בעליו האמיתי של הרכב. העתירה למתן פסק דין הצהרתי התקבלה, וניתן פסק דין המצהיר, כי אסתר היא בעליו של הרכב. למרות זאת נאמר לאסתר במשרד הרישוי, כי היות שניתנה הודעה על השבתת הרכב, שוב לא ניתן לבטל זאת והמצב הוא בלתי הפיך.

כיום הרכב חונה ליד ביתה של אסתר כאבן שאין לה הופכין, כאשר לא ניתן לעשות בו שימוש כלשהו.

במועד בו הודיע נחמן למשרד הרישוי על השבתת הרכב עמד שוויו של הרכב על סך של 51,000 ₪, כאשר נכון למועד הגשת התביעה, 8.11.09, סכום זה, כשהוא משוערך, עומד על סך של 61,685 ₪. אסתר עותרת לחייב את נחמן לשלם את שוויו של הרכב.

2. טענות נחמן בכתב ההגנה

אין מחלוקת, כי הרכב נרכש על ידי אסתר במימונה של אסתר. בשנת 2002 פנתה אסתר לנחמן, וסיפרה לו על כוונתה לרכוש רכב. אסתר ביקה מנחמן, שהרכב יירשם על שמו. היא נמקה בקשה זו בסיבות אישיות, שאותן לא פירטה בפניו של נחמן. נחמן נעתר לבקשתה של דודתו, אסתר, והסכים שהרכב יירשם על שמו. את הסכמתו התנה נחמן בכך שאם יבקש נחמן מאסתר להעביר את רישום הבעלות ברכב לשמה של אסתר, תבצע זאת אסתר מיידית.

בדיעבד התברר לנחמן, כי בקשתה של אסתר לרשום את הרכב על שמו של נחמן נבעה מרצונה להמשיך ולקבל תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), זכאות שהיתה נשללת מאסתר, אילו היה הרכב רשום אל שמה. משנודע הדבר לנחמן, הוא דרש מאסתר להעביר את הבעלות ברכב על שמה באופן מיידי. כל פניותיו של נחמן לאסתר בעניין זה נדחו, והיא סירבה להעביר את רישום הבעלות ברכב על שמה.

בהמשך החל נחמן לקבל לביתו דרישות לתשלום קנסות בגין עבירות תעבורה ועבירות חניה, שבוצעה על ידי אסתר, שהחזיקה ברכב כל העת. נחמן נאלץ לשלם קנסות אלו.

כל דרישותיו של נחמן, כי אסתר תעביר הבעלות ברכב על שמה ותשלם הקנסות נדחו על ידי אסתר. סירוב זה נומק על ידי אסתר בכך שאין היא רוצה להפסיד זכאותה לקבלת כספים מהמל"ל, וכן כי העברת בעלות תפחית ערכו של הרכב.

במצב דברים זה לא נותרה ברירה בידי נחמן, והוא נאלץ להודיע על השבתת הרכב. זאת עשה בהתאם ליעוץ, שקיבל מפקידה במשרד הרישוי בחולון, לשם פנה בנסיון לפתור הבעיה ולהיחלץ מחיובו בתשלום קנסות בגין עבירות שבוצעו באמצעות הרכב.

בטרם הודיע נחמן למשרד הרישוי על השבתת הרכב הוא פנה לאסתר. נחמן הודיע לאסתר, כי ככל שלא תעביר את הבעלות ברכב על שמה, הוא יאלץ להודיע למשרד הרישוי על השבתת הרכב. אסתר לא השיבה לפניות אלו של נחמן. אז נאלץ נחמן להודיע למשרד הרישוי על השבתת הרכב.

באשר להליכים לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר היות אסתר בעליו של הרכב, כתב התובענה בעניין זה לא נמסר כלל לנחמן, כאשר כתובתו של נחמן, שצויינה בראש כתב התובענה [ה"פ(פ"ת)257/07] כלל לא היתה נכונה. רק לאחר שקיבל הודעה מלכת ההוצאה אודות צו תשלומים לתשלום הסעד הכספי, שנפסק שם, נודע לראשונה לנחמן על אותם הליכים. נחמן פנה לעו"ד גדי רינגולד, וזה פנה בעניין לעו"ד חיים רבשטיין, שייצג אז את אסתר. בפנייתו של עו"ד רינגולד הוא הציע דרך לפתרון הבעיה בכללותה. פנייתו של עו"ד רינגולד לא נענתה מעולם על ידי עו"ד רבשטיין.

3. טענות נחמן בכתב התביעה שכנגד

נחמן נאלץ לשלם קנסות בגין עבירות תעבורה ועבירות חניה, שבוצעו באמצעות הרכב, בסך של 2,907 ₪. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה שכנגד, 6.12.09, עומד על סך 4,068.80 ₪. כמו כן נגרמה לנחמן עגמת נפש רבה, שאת הפיצוי המגיע לו בגינה אמד נחמן בסך של 20,000 ₪.

נחמן עותר לחיובה של אסתר בתשלום פיצוי ושיפוי בגין עגמת הנפש והקנסות ששילם במקומה.

4. טענות אסתר בכתב ההגנה לתביעה שכנגד

היה זה דווקא נחמן מי שסרב לשתף פעולה עם אסתר בביצוע העברת הבעלות ברכב על שמה של אסתר.

זאת ועוד, חלק מהקנסות כלל לא שולמו על ידי נחמן אלא על ידי אסתר. גם קנסות, ששולמו על ידי נחמן, שולמו שוב על ידי אסתר, ונחמן קיבל החזר מעיריית תל-אביב. חלק אחר של הדוחו"ת בוטל, ולא שולם שום קנס בגינם. יתירה מכך, חלק מהדוחו"ת כלל אינם נוגעים לרכב אלא לרכב של נחמן או של אשתו.

5. דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הרכב נרכש על ידי אסתר, וכי למרות זאת נרשם במשרד הרישוי על שמו של נחמן.

מה גרם לכך, שהרכב נרשם על שמו של נחמן? האם נעשה הדבר לבקשתה של אסתר, על מנת שלא לאבד את הזכאות לקבלת תשלומים מהמל"ל, או שמא נעשה הדבר לבקשתו של נחמן, על מנת שיוכל לקבל תשלום ממעבידו בגין הוצאות רכב? בשאלה זו חלוקות הדעות. לטענתה של אסתר, פנה אליה נחמן וביקש, שהרכב יירשם על שמו, על מנת שיוכל לקבל תשלום הוצאות רכב ממעבידו. לטענת נחמן, פנתה אליו אסתר וביקשה, כי הרכב יירשם על שמו, ורק לאחר מכן גילה נחמן, שהדבר נעשה על מנת שלא לאבד את הזכאות לקבלת כספים מהמל"ל.

מחלוקת נוספת קיימת בין הצדדים בשאלה, האם בטרם הודיע נחמן למשרד הרישוי על השבתת הרכב, הוא פנה לאסתר בדרישה, כי הבעלות ברכב תועבר על שמה. נחמן טוען, כי בטרם הודיע למשרד הרישוי על השבתת הרכב פנה כמה פעמים לאסתר, וביקש ממנה, שתעביר את רישום הבעלות על הרכב על שמה, אך כל פניותיו נדחו על ידי אסתר. אסתר מכחישה טענה זו, וטוענת, כי נחמן מעולם לא פנה אליה בעניין זה בטרם הודיע למשרד הרישוי על השבתת הרכב.

תימוכין לטענתו של נחמן בעניין זה ניתן למצוא בעדותה של אשתו, גב' גלי בר-יוחאי (להלן – גלי). גלי העידה בפני, כי שמעה את נחמן מדבר בעניין זה עם אסתר (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 4). גם אביו של נחמן, הרב שמעון בר-יוחאי העיד על שיחות טלפון ופניות רבות לאסתר בעניין העברת הבעלות על הרכב, הן שיחות שלו עצמו והן שיחות של נחמן (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 1-2 ושורות 10-11). חלק מאותן שיחות טלפון נותקו על ידי אסתר (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 2).

מאידך, טענתה של אסתר, ולפיה לא קדמה להודעה למשרד הרישוי אודות השבתת הרכב שום פנייה מצידו של נחמן אליה, לא זכתה לתימוכין כלשהם.

העובדה, שאודותיה אין חולק, כי נחמן העביר מידי שנה את רשיון הרכב לאסתר, אין בה כדי לתמוך בטענתה של אסתר. האם בהעברת רשיון הרכב, שהתקבל בביתו של נחמן, לידיה של אסתר, יש כדי ללמד על הסכמתו של נחמן לכך שהרכב ימשיך להיות רשום על שמו?! נראה כי התשובה לכך היא שלילית. העברת רשיון הרכב יש בה כדי ללמד דבר אחד ויחיד, כי היה קיים שיתוף פעולה מלא מצידו של נחמן בכל הנוגע לרכב, וכי נחמן לא פעל באופן שרירותי על מנת למנוע מאסתר את השימוש ברכב. עולה, איפוא, כי העברת רשיון הרכב לידיה של אסתר מלמדת, כי נחמן לא ביקש להתנכל לדודתו, אסתר, ולא ביקש למנוע ממנה את חידוש רשיון הרכב ואת השימוש ברכב. העברת המסמכים לדודה דווקא תומכת בגרסתו של נחמן, כי ביקש מאסתר להעביר את רישום הרכב על שמה, יען ביקש שלא להוסיף ולשלם את הקנסות שהוטלו בגין העבירות שבוצעו באמצעות הרכב. לכן, קרוב לוודאי, המציא לאסתר את רשיונות הרכב, על מנת שתטפל בחידושם, ותוכל להוסיף ולהשתמש ברכב.

אכן לא היתה פנייה בכתב מצידו של נחמן, ועל כך אין חולק, אך סבורני, כי לנוכח כל האמור לעיל הוכח, שקדמו למסירת ההודעה על השבתת הרכב פניות מצידו של נחמן לאסתר בדרישה להעברת רישום הבעלות ברכב.

מנספח א1 לתצהיר עדותו של נחמן ניתן ללמוד, כי נחמן שילם ביום 7.12.06 קנסות בגין עבירות שבוצעו באמצעות הרכב בסך כולל של 1,730 ₪. התשלום בוצע באמצעות כרטיס האשראי של נחמן, כפי שגם עולה מעדותה של אסתר עצמה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 28-30). דא עקא כספים אלו, ששילם נחמן הושבו לו בסופו של יום, כפי שנחמן עצמו הודה בעדותו בפני (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 19-24), ועל כן אין זכאי לפיצוי כלשהו בהקשר זה.

טענתה של אסתר, כי שילמה בעצמה עבור הקנסות, וכי נחמן קיבל החזר עקב כך, לא גובתה באסמכתא כלשהי, לא הוכחה, ועל כן היא נדחית.

משהוכחה פנייתו המוקדמת של נחמן לאסתר בדרישה להעביר הבעלות ברכב, ומשנאלץ לשלם קנסות בגין השימוש והעבירות שבוצעו באמצעות הרכב, רכב בו נחמן לא עשה כל שימוש, אין להאשים את נחמן בהימנעותו מהגשת תביעה לסעד הצהרתי בדבר בעלותה אסתר ברכב. הוכח, כי נחמן פנה לאסתר בדרישה לרשום העברת הבעלות ברכב על שמה. נחמן התריע בעניין זה בפני אסתר, אך דרישותיו והתרעותיו לא נענו, כפי שהוכח, כאמור לעיל. במצב דברים זה לא ניתן לבוא אל נחמן בטענה על כי לא נקט בהליך משפטי יקר, שיכול היה להיות ארוך למדי.

המניע לרישום הרכב על שמו של נחמן, רצונה של אסתר שלא להפסיד את זכאותה לתשלומים מהמל"ל עקב היותו של הרכב רשום על שמה, הוכח. בעניין זה הוגשה תעודת עובד ציבור, החתומה על ידי גב' גלית אהרן, רכזת גמלאות במחלקת הבטחת הכנסה בסניף רמת גן של המל"ל. שם נאמר במפורש, כי אסתר קיבלה בשנים 2002-2007 גמלה מהמל"ל, ותשלומים אלו לא היו ניתנים לה אילו היה רכב כלשהו רשום על שמה. האמור בתעודת עובדת הציבור לא נשלל. בכך יש כדי לתמוך בגירסתו של נחמן בכל הנוגע לסיבת רישום הרכב על שמו ולא על שמה של אסתר ולהוכיח טענה זו של נחמן.

זאת ועוד, אין מחלוקת, כי אסתר לא פנתה מעולם בתובענה כלשהי נגד משרד הרישוי בדרישה להשבת הרכב לכשירות. למעשה, לא הוכח על ידי אסתר, כי השבתת הרכב היתה בלתי הפיכה. לתובענה לקבלת פסק הצהרתי בדבר היותה בעליו של הרכב, בו נקטה אסתר נגד נחמן בלבד, לא צורף משרד הרישוי כנתבע נוסף. אסתר לא מסרה פרטים בכל הנוגע למה שנעשה בנסיון להשיב את הרכב לכביש. לפיכך לא הוכח הקשר הסיבתי בין מסירת הודעתו של נחמן למשרד הרישוי אודות השבתת הרכב ובין אי יכולתה הנטענת של אסתר לשוב ולהשתמש ברכב, אם אכן כך הם פני הדברים.

בנסיבות העניין אין אסתר זכאית לפיצוי כלשהו מנחמן, שפנה מספר פעמים לאסתר בדרישה מוקדמת לרשום את הרכב על שמה, ורק לאחר מכן מסר הודעה למשרד הרישוי אודות השבתת הרכב.

לפיכך דין התביעה העיקרית להידחות.

כך גם דין התביעה שכנגד להידחות, כאשר נחמן הודה בעדותו בפני, כי בסופו של דבר הושב לו כספו, כפי שצויין לעיל. בנסיבות אלו, כאשר מידע זה אודות השבת הכספים לא גולה מלכתחילה, אין נחמן זכאי לפיצוי נוסף בגין עגמת נפש.

לסיכום, התביעה והתביעה שכנגד נדחות באופן הדדי. בנסיבות אלה אינני מטיל חיוב בהוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ד, 30 יוני 2014, בהעדר הצדדים.