עניין לנו בבקשת חייב לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הננקטים נגדו מטעם חברת גדרון תעשיות בע"מ (להלן: "הנושה").

חברת גודיס בע"מ (להלן: "החברה החייבת"), הינה חברה שהייתה תחת ניהולו של החייב ועמדה בקשרים עסקיים עם הנושה. במסגרת אותה התקשרות עסקית, חתם החייב ביום 19.09.2006 על ערבות אישית לטובת הנושה. ביום 29.07.2009 מכר החייב את מניותיו בחברה החייבת וחדל מלנהלה. לטענת החייב, חרף העובדה כי אין בידו אסמכתא המעידה על כך, מסר הודעה לכל הספקים איתם עבדה החברה החייבת, וכן עדכן אותם בדבר זהות הרוכש החדש. יוער, כי על פי הסכם הרכישה של החברה החייבת, משוחרר המוכר (החייב) מערבותו האישית תוך 24 חודשים.

ביום 02.03.2010 ניתן צו כינוס כנגד החייב לבקשת בנק הפועלים ועו"ד ישראל שפלר מונה כמנהל מיוחד לנכסי החייב. במהלך שנת 2012, משחוללו שיקים שמסרה החברה החייבת לנושה, פנתה הנושה למימוש הערבות של החייב, אשר לא די שחדל מלנהל את החברה, אלא כבר היה מצוי בצו כינוס.

עתה, משנוצר מצב לפיו, ערבות החייב לחברה החייבת ניתנה בשנת 2006, אך "נתגבשה" לאחר שהחייב מכר את החברה והיה מצוי כבר בצו כינוס, איננה מאפשרת לנושה למצות את ההליכים עם החייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

טענות הנושה הן שתיים.

ראשית, החייב לא מסר לה הודעה בדבר הסרת ערבותו כלפיה ואף רוכש החברה לא עשה זאת בהתאם להסכם הרכישה. אי לכך סברה כי היא ממשיכה לספק לחברה החייבת, סחורה כבימים עברו.

שנית, מאחר שהחובות נוצרו לאחר שהחייב היה מצוי בצו כינוס, אין מדובר בחוב בר תביעה, ולכן היא להמשיך ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל.

אין חולק, כי משעה שניתן צו כינוס מעוכבים כל ההליכים כנגד החייב לרבות הליכי הוצאה לפועל. במצב דברים זה, שתי אפשרויות;

הראשונה, ככל ומדובר בחוב בר תביעה שנוצר עובר לצו הכינוס, על הנושה להגיש תביעת חוב בהתאם להוראות החוק.

השנייה, ככל ומדובר בחוב שנוצר לאחר מתן צו הכינוס, החוב תלוי ועומד, והנושה יוכל לפעול בהליכי הוצאה לפועל רק בתום הליכי פשיטת הרגל אלא אם קיבל אישור בית משפט לפעול אחרת.

ודוק, בין אם החוב בר תביעה ובין אם לאו, חל עיכוב הליכים מכוח החלטה שיפוטית של בית משפט זה, במסגרתו אין רשאי נושה לנקוט הליכים באופן עצמאי כנגד החייב, יהא חובו אשר יהא. אמת, וישנם מקרים בהם נושה רשאי לנקוט הליך עצמאי כנגד חייב, כגון, נושה מובטח או נושה הוסבר כי ישנה הצדקה מיוחדת לפעול בחזית של הליכי הוצאה לפועל, אך בין כך ובין כך, עליו לפנות לבית המשפט של חדלות פרעון ולקבל האישור הנדרש.

במקרה דנן, חרף מצוקתה של הנושה בהיותה מצויה "בין המיצרים" לכאורה, לא ברור איזו תועלת כספית תפיק הנושה בהמשיכה את הליכי הגבייה, מקום בו הליכי הוצאה לפועל החלו בוודאות לאחר שכבר ניתן צו הכינוס, ונכסי החייב כולם, כבר מוקנים לבעל התפקיד.

עם זאת, במצב הדברים המתואר ובהתאם לנוסחו של ס' 71 א' לפקודת פשיטת רגל, ניתן לראות בערבות האמורה כחוב בר תביעה, חרף התגבשותו לאחר מתן צו הכינוס.

71. (א) חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו.

צודק ב"כ החייב בפרשנות שנתן לסעיף דלעיל. נראה, כי במצב דברים בו התחייבות לשפות צד ג', שבאה לעולם עובר לצו הכינוס, הינה חוב בר תביעה בפשיטת רגל, גם אם התגבשה לאחר שניתן צו כינוס. העובדה כי הערבות נחתמה מלפני מתן הצו היא זו המכשירה אותה כחוב בר תביעה, גם אם התגבשה לאחריו. פרשנות זו יכולה להביא מזור לנושה, ולאפשר לו להגיש תביעת חוב ככל נושה אחר.

עם זאת, דומה שבכך לא סגי, ויש לדלג מעל המשוכה של ס' 71 ב' הדורש כי תביעת חוב תוגש תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס, מועד שלכל הדעות כבר חלף ועבר.

בנסיבות העניין, ונוכח נימוקי הנושה והסכמת כונס הנכסים הרשמי, מצאתי כי יש מקום להורות על הארכת המועד להגשת תביעת החוב. במצב דברים בו רשלנות החייב הביאה לתוצאה אבסורדית, לפיה, מחד, נמכרה פעילות החברה, אך מאידך, החייב עודנו נושא בערבות כלפי חובותיה, יש בה כדי להביא לתאונות כלכליות חדשות לבקרים. לבד מרשלנות החייב אשר לא טרח לבחון את מצב הדברים ולבטל את ערבותו, ניכר כי במצבו הנוכחי של התיק, אין מניעה להיזקק לסעד של "טעם מיוחד" כאמור בס' 71 ב' לפקודה ולאפשר לנושה להגיש תביעת חוב באיחור. לא אחת, עמד בית משפט זה על העובדה כי חל ריכוך מסוים מיום שבאה לעולם הלכת מלונות רותם [רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק)] בכל הנוגע להגשת תביעת חוב באיחור בגין אותו טעם מיוחד. משעה שהחייב יצר תאונה כלכלית, ובקבלת התביעה יש כדי לקדם את התיק ויעילות ההכרעה בו, אין למנוע מהנושה להגיש את תביעתו באיחור.

יוער, כי חרף האמור לעיל, במסגרת תביעת החוב, מוטל על בעל התפקיד לברר את חבותו של החייב בגין אותה ערבות, ואין בהחלטתי זו לקבוע כי הערבות האמורה מיוחסת לחייב ככתבה וכלשונה.

סוף דבר, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל והנושה תגיש תביעת חוב למנהל המיוחד תוך 30 יום.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות

המזכירות תודיע החלטתי.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.