מבוא

1. לפניי, תביעת התובעת, ילידת 7.5.88, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שארעה ביום 9.9.08 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב"חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
2. התביעה הוגשה כנגד נהג האופנוע עליו נסעה התובעת בעת התאונה וכנגד המבטחת השימוש באופנוע.

אין מחלוקת בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק.

1. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפניי הראיות כדלקמן:

תצהיר עדותה הראשית של התובעת וחקירתה הנגדית, חוות דעתו וחקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט ד"ר קובי לידור אורטופד, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר גדעון לוי מומחה א.א.ג. כן בחנתי את המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים ושמעתי את סיכומיהם בע"פ.

1. כל ההדגשות להלן אינו מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

דיון

הנכות הרפואית

מבוא

1. ממקום התאונה הועברה התובעת לביה"ח איכילוב שם אושפזה במחלקה לכירורגיה פלסטית עד ליום 28.9.08. במהלך האשפוז אובחנו אצל התובעת, בין היתר, חבלות במצח, בפנים, חשד לשבר בעצמות אף ימין וחבלה ברגל שמאל. ביום 9.9.08 עברה התובעת תפירה של החתכים במצחה, בצדו השמאלי של אפה ובכף רגלה הימנית. התובעת שוחררה מביה"ח עם הוראות להמשך מעקב וטיפול רפואי וכשהיא מתנייעת בכיסא גלגלים ובהמשך במשך 6 שבועות השתמשה בקביים. התובעת עברה טיפולים פיזיותרפיים שנמשכו עד לחודש יוני 2010.

הנכות האורטופדית

1. התובעת נבדקה כאמור ע"י ד"ר קובי לידור אורטופד, בפניו התלוננה, כפי שעולה מחוות דעתו, על כאבים המלווים בהגבלה בתנועות; נפיחות; הטיה של כף הרגל פנימה; צלקת בכף הרגל; זרמים בצלקת לאחר הליכה מרובה; חוסר תחושה סביב העקב, בעיקר בחלקו הפנימי; קושי בנעילת נעליים מאחר שנעלה הימני "נופלת", "בורחת", שכן אינה תפוסה היטב; קשיים בנשימה באפה.
2. בבדיקתו את התובעת מצא ד"ר לידור כי קרסול וכף רגלה הימנית אינם נפוחים, הקרסוליים יציבים וללא רגישות למישוש גרמי, ולא על פני הגידים חוצי הקרסוליים. הדפקים הפריפריים נמושו היטב, למעט הדופק של העורק טיביליס פוסטריור מימין, ללא דליות, וללא בצקות ברגליים. ד"ר לידור מצא אצל התובעת מגבלות יישור של הקרסול בהשוואה לרגל שמאל. תנועות כפיפה כפית של הקרסול והיפוך של כף הרגל, כמו גם היקף הקרסול והיקף כף הרגל נמצאו תקינים.

ד"ר לידור מצא כי נותרה בכף הרגל פגיעה בעצב הקלקניאלי המדיאלי, הסתיידויות/התגרמות באזור האחז של הפציה הפלנטרית, והגבלה בתנועות הקרסול כפי שפורטו לעיל. ד"ר לידור הוסיף ומצא כי "...תלונותיה מתאימות לממצאי בדיקתה הגופנית ולנצפה בבדיקות הדימות, ויש בהן כדי לפגוע בתפקודה" (עמוד 5 לחוו"ד).

1. ד"ר לידור מצא כי נותרה לתובעת בתחום האורטופדי נכות לצמיתות בשיעור של 10% בהתאמה לס' 75 (ה) לתקנות המוסד לביטוח לאומי, (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") ובהפנייה לס' 48 (3) (א) בגין ההגבלה בתנועות הקרסול.
2. הנתבעת זמנה את ד"ר לידור לחקירה על חוות דעתו. ד"ר לידור נותר איתן בקביעתו. לדעת ד"ר לידור, חרף העובדה שאין עסקינן במגבלה ניכרת בתנועות הקרסול, כפי שמורה ס' 48 (3) (א) לתקנות - בשל השילוב של מגבלה קלה עד בינונית עם צלקת רגישה שנותרה בכף רגלה והגורמת לזרמים בצלקת לאחר הליכה מרובה- נכותה הרפואית הינה בשיעור של 10%.

מצאתי לאמץ את קביעתו של המומחה בתחום האורטופדי.

הנכות בגין הצלקות בפניה של התובעת והחבלה באפה

1. כאמור, ד"ר גדעון לוי מונה כמומחה רפואי בתחום א.א.ג בשל החבלה באפה של התובעת. יאמר כי שני המומחים התבקשו, בהחלטות המינוי, לחוות את דעתם, כל אחד בנפרד, באשר לצלקות שנותרו בגופה של התובעת, ככל שביכולתם לעשות כן. ד"ר לידור מצא כי יש מקום לקבוע לתובעת נכות בשיעור של 5% בהתאמה לס' 75 (2) (ב) לתקנות, בגין הצלקות במצחה ובאפה, בעוד שד"ר לוי סבר כי הצלקות הינן מכערות ומקנות לתובעת 10% נכות לפי ס' 75 (2) (ב) לתקנות. בחקירתו הנגדית הוצגה לד"ר לידור חוות דעתו של ד"ר לוי והוא התבקש לחוות דעתו האם אין מקום לאמץ את דעתו של ד"ר לוי.

ד"ר לידור נותר איתן בדעתו באשר לשיעור הנכות שקבע בגין הצלקת.

1. נוכח המחלוקת שבין מומחי בית המשפט, משאין עסקינן במומחים בתחום הכירורגיה הפלסטית, ומשאין חולק כי הצלקות בפניה של התובעת אינן מכאיבות או מגרדות, בקשתי מהתובעת להתקרב לדוכן על מנת שאוכל לבחון מקרוב את הצלקות. סבורני כי נכון יהיה לקבוע כי נכותה הרפואית והפלסטית הצמיתה בגין הצלקות בפניה הינה בשיעור של 7% בהתאמה לס' 75 (2) (ב) לתקנות.
2. באשר לחבלה באפה של התובעת- ד"ר לוי, אשר לא זומן לחקירה ע"י מי מהצדדים, מצא כי בגין החבלה באפה לא נותרה לה נכות לצמיתות. ד"ר לוי מצא כי נגרמה סטייה לימין בקצה האף, סטיית ספטום לשמאל, וטורבינות תחתונות מוגדלות. כן אישר המומחה שתלונות התובעת על קושי בנשימה אפית מתיישבות עם הממצאים שמצא.
3. לסיכום: לאור כל האמור לעיל, נכותה הרפואית של התובעת בגין הפגיעה האורטופדית ובגין הצלקות שנותרו בפניה, הינה בשיעור של 17% במעוגל.

הנכות התפקודית

1. לטענת התובעת עקב הפגיעה המשולבת- אורטופדית ואסתטית שטחי התעסוקה הרבים נחסמו בפניה והיא עותרת לנכות רפואית בשיעור של 19%. לטענת התובעת, יש לפעול בענין זה בהתאם להלכה הפסוקה בכל הנוגע לקביעת שיעור הנכות התפקודית בהתאמה לנכות הרפואית כשעסקינן בקטינים, לרבות במי ששרתו בצבא בעת אירוע התאונה.
2. במועד התאונה שרתה בשירות חובה בצה"ל ובמקביל עבדה בשעות הערב, הלילה ובסופי שבוע כקופאית ומסדרת סחורות בסניף AM.PM (להלן:"הסופר").
3. לטענת הנתבעת, יש לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת אינה עולה על 5% וכי יש לפסוק לה פיצוי גלובלי בלבד.
4. בחקירתו הנגדית נשאל ד"ר לידור האם תלונות התובעת על זרמים בצלקת אכן יכולים לנבוע מהליכה מרובה – המומחה השיב בחיוב (עמוד 19 לפרוטוקול ישיבת יום 3.12.12). כן אישר כי נוכח הפגיעה העצבית בכף הרגל, נעל יכולה ללחוץ ולגרום להעצמה של התחושה, וכדבריו "...לא אמרתי חייבת, היא יכולה" (עמ' 21 לפרוטוקול). כן אישר כי נכותה של התובעת אינה מגבילה אותה בישיבה וכי קיימת אפשרות שנכותה מונעת ממנה לעמוד עמידה ממושכת, או ללכת הליכה מרובה (עמ' 19-20 לפרוטוקול).

יצוין כי לבקשת ב"כ הנתבעת, וחרף התנגדות ב"כ התובעת, נכח המומחה במהלך חקירתה הנגדית של התובעת ורק לאחריה נחקר על חוות דעתו.

1. ככל שעסקינן במקצוע של ראיית חשבון, עיסוק שהינו מכובד ואשר השכר הצפוי אינו נופל מהשכר הממוצע במשק, סבורני כי נכותה התפקודית של התובעת נמוכה מנכותה הרפואית ויהיה נכון להעמידה על 7%.

הפסד השתכרות לעבר

1. במועד התאונה, התובעת עבדה בעבודות שהתאפשרו במסגרת שירותה הצבאי. התובעת שוחררה משירות חובה בצה"ל בחודש אוקטובר 2008, כחודש לאחר התאונה. לדברי התובעת, אביה מתגורר בתל אביב ואימה, אזרחית ותושבת ארה"ב מתגוררת בפילדלפיה. יאמר כי התובעת הינה בעלת אזרחות כפולה ישראלית ואמריקאית. לדברי התובעת, התאונה סכלה את תוכניותיה להמשיך זמן מה בעבודתה בארץ ולקראת חג המולד לטוס לארה"ב על מנת לעבוד שם כדיילת מכירות של מוצרי ים המלח בקניון בפילדלפיה, עבודה הכרוכה בעמידה על רגליה שעות מרובות מדי יום. לדברי התובעת, היא היתה צפויה להרוויח כ-5,000 דולר לחודש כאשר יתרונה על פני צעירים ישראלים המבצעים עבודה דומה, הינו היותה אזרחית ארה"ב המקנה לה רישיון עבודה. לדברי התובעת, עקב מגבלותיה נבצר ממנה לממש תוכניתה זו והיא נאלצה לשוב לעבודתה בסופר, אולם כקופאית בלבד וזאת בשל מגבלותיה.
2. במקביל לעבודתה בסופר, החלה התובעת בלימודי הנהלת חשבונות. התובעת התמידה בלימודים אלו עד לחודש יולי 2009, מועד בו החלה ללמוד ראיית חשבון במכללת רמת גן. התובעת טרם סיימה לימודיה.
3. לטענת התובעת, בשל השכר לשעה הנמוך ששולם לה כקופאית בסופר, עברה לעבוד בעבודות ששכרן לשעה גבוה יותר, אולם עקב היותן כרוכות בעמידה ממושכת, כדוגמת עבודתה כדיילת ב-"רב קו" ובחברת "פרימיום", התקשתה להתמיד בהן.
4. בחודש נובמבר 2011 החלה התובעת לעבוד באמצעות חברת כוח אדם ככספרית בבנק לאומי סניף אלנבי בתל אביב, ובחודש אוגוסט 2012 התקבלה לעבודה בבנק כעובדת זמנית עפ"י חוזה, האמור להתחדש אחת לשנה. התובעת השתכרה בעבודתה באמצעות חברת כוח אדם סך של כ-4,000 ₪ ומאז שהתקבלה לעבודה כעובדת הבנק הינה משתכרת סך כולל של כ-6,500 ש"ח ברוטו לחודש.
5. בחקירתה הנגדית של התובעת הוברר כי מאז שחרורה מצה"ל ועד לחודש פברואר 2012 נסעה מספר פעמים לחופשות בחו"ל, בין אם לביקורים אצל אימה בארה"ב ובין אם לחופשה בתאילנד. בתקופות אלו נעדרה התובעת מעבודתה. כן אשרה כי עקב לימודיה נאלצה לצמצם את היקף עבודתה, ולהתאימה ללימודיה.
6. אין חולק כי התובעת לא היתה מסוגלת לכל עבודה מיום התאונה ועד ליום 14.1.09, מועד בו שבה לעבודה כקופאית בסופר. שוכנעתי כי התובעת אכן התכוונה, לקראת סוף שנת 2008, לנסוע לארה"ב ולעבוד במכירת מוצרי ים המלח. לא הובאה בפניי כל ראיה אוביקטיבית בדבר שיעור ההכנסות. הנני מניח כי התובעת היתה עוסקת בעבודה זו בעיקר בתקופות החגים בארה"ב, כפי שגם עולה, לכאורה, מטענתה כי התכוונה לנסוע לחו"ל לקראת חג המולד. יש להביא בחשבון את הכנסות התובעת ממועד שובה לעבודה ויש לקזזן מהפסדי השכר שנגרמו לה עקב אי יכולתה לנסוע לארה"ב. זאת ועוד, התובעת, ביום 14.10.09 שבה התובעת לעבודתה בסופר ובמקביל לעבודתה למדה הנה"ח, (יאמר כי התובעת אינה נוקבת במועד בו החלה בלימודיה), ועל כן יש לפסוק לה פיצוי המביא בחשבון גם נתון זה. כמו כן יש להביא בחשבון הוצאות הטיסה שיש לקזזן מההכנסות הצפויות בעבודה בחו"ל.
7. לאור האמור לעיל, הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 23,000 ₪ בגין הפסד שכר מלא לתקופה שממועד התאונה ועד ליום 30.11.08, שהינו המועד שלהערכתי התובעת היתה נוסעת לחו"ל. סכום זה הינו לפי ערכו נכון למועד פסק הדין.
8. לאור כל האמור לעיל, בגין התקופה שמיום 1.12.08 ועד ליום 14.1.09, בסמוך למועד תחילת לימודיה של התובעת, הנני פוסק לתובעת, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 10,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בארה"ב.
9. סביר כי נגרם לתובעת הפסד שכר חלקי לעבר, בגין התקופה שמיום 14.1.09 ועד למועד תחילת עבודתה כטלרית בבנק בחודש דצמבר 2011, שכן יש להניח כי היתה יכולה לעבוד בעבודות מכניסות יותר.

מצאתי לפסוק לתובעת, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין תקופה זו.

1. לאור כל האמור לעיל סך כל הפסדי השכר של התובעת לעבר מסתכמים בסכום של 43,000 ש"ח.

הפסד השתכרות לעתיד

1. כאמור, התובעת טרם סיימה את לימודי ראיית החשבון, ולא נמסר מתי הינה עומדת לסיימם. להערכתי, התובעת תוכל לעסוק בתחום זה.
2. השכר הממוצע במשק נכון למועד פסק הדין הינו 8,994 ₪ ברוטו, ולאחר ניכוי מס הכנסה בסכום של 468 ₪ - 8,526 ₪.
3. לאור האמור לעיל מצאתי לפסוק לתובעת, לאחר היוון כפול, פיצוי בסך של 170,000 ₪ (במעוגל).

הפסד תנאים סוציאלים וזכויות סוציאליות

1. מצאתי לפסוק לתובעת בפריט זה פיצוי בשיעור של 12% מהפסדי השתכרות לעתיד, דהיינו סך של 20,000 ש"ח. (במעוגל).

הוצאות איפור

1. לטענת התובעת, בשל הצלקות בפניה היא נדרשת לאיפור מיוחד, בניסיון להסתיר הצלקות בעלות חודשית של 200 ₪. התובעת לא המציאה קבלות לתמיכה בטענתה.
2. שוכנעתי כי התובעת אכן נדרשת להוצאה מוגברת בפריט זה ועל דרך של אומדנה הנני פוסק לה פיצוי לעבר ולעתיד בסך של 15,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. כאמור, התובעת אושפזה בביה"ח 20 יום ולאחר שחרורה התניידה באמצעות כיסא גלגלים ועל קביים. שוכנעתי כי התובעת אכן נדרשה לעזרה הן בעת אשפוזה והן בסמוך לאחר התאונה. לטענת התובעת, בתקופה זו נסעדה ע"י אביה.
2. לטענת התובעת, היא תדרש לעזרה בעבודות בית קשות, ניקיון הבית, קניות ונשיאת סלים כבדים, ובעתיד עזרה מוגברת לטיפול בילדיה.
3. איני סבור כי התובעת מוגבלת בעבודות הבית הרגילות, אך יש להניח כי תדרש לעזרה מסוימת לביצוע עבודות בית קשות. בגין עזרת קרובים לעבר ועזרה מסוימת לעתיד מצאתי לפסוק לתובעת, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 15,000 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה מוגברות

1. שוכנעתי כי נגרמו לתובעת הוצאות בפריט זה, הוצאות בגין טיפול רפואי ונסיעות לטיפול זה. התובעת המציאה קבלות על סכומים של כמה מאות ₪ בודדים בלבד. יש להניח כי התובעת תידרש, במידה מסוימת, להוצאות נסיעה מוגברות עקב נכותה.
2. על דרך של אומדנה מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעבר ולעתיד ובגין הוצאות לטיפול רפואי לעבר.

הוצאות הניתוח שעברה התובעת באפה

1. ד"ר לוי סבר, כפי שהמליץ ד"ר יוסף בלום שבדק את התובעת במרפאת א.א.ג באיכילוב, כי יש צורך לבצע ניתוח ספטו-רינו-פלסטיה, (ניתוח ליישור מחיצת האף ושיפור מראהו). ד"ר לוי סבר כי ניתוח יישור המחיצה יקל מאוד על נשימתה של התובעת ויכול ובמהלכו ניתן יהיה להסיר את הטורבינות התחתונות. ברם, ד"ר לוי לא המליץ על ניתוח קוסמטי באותה הזדמנות, אלא בשלב מאוחר יותר, בחלוף כמה חודשים בין הניתוחים. ד"ר לוי סבר כי ניתן לבצע את הניתוח הראשון במסגרת הרפואה הציבורית וכי עלות הניתוח הקוסמטי, שאינה כלולה בסל הבריאות, הינה כ-40,000 ₪ וכי לאחר כל ניתוח התובעת תהיה מושבתת מעבודתה לתקופה של 3 שבועות.
2. מסתבר כי התובעת לא שעתה להמלצתו של ד"ר לוי וביום 28.6.12 עברה בהצלחה על חשבונה את הניתוח המשולב, דהיינו הניתוח הפלסטי והניתוח לתיקון מחיצת האף. התובעת שלמה ביום 19.6.12 סך כולל של 17,600 ₪ לפרופורציה פי.אמ.סי בע"מ במסגרתה בוצע הניתוח ע"י פרופ' מנחם רון וקסלר מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית.

בניתוח זה לא תוקנו הצלקות בפניה של התובעת.

1. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש מקום להשיב לתובעת את עלות הניתוח, או שהיה עליה לבצעו במסגרת הרפואה הציבורית. משאין חולק כי הניתוח הפלסטי אינו נכלל בסל הבריאות, ומשהתובעת, כעצת ד"ר בלום, בצעה את הניתוח המשולב ולא שני ניתוחים נפרדים- על הנתבעת להשיב לתובעת את עלות הניתוח המוצלח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך כולל של 17,813 ₪ נכון למועד פסה"ד.

באשר לטענת הנתבעת כי על התובעת להשיב לה את שכרו של ד"ר לוי וזאת משנקבע כי לא נותרה לה נכות לצמיתות- בנסיבות הענין דין הבקשה להידחות.

הפסד השתכרות בעקבות הניתוח

1. בעקבות הניתוח אושרה לתובעת תקופת אי הכושר של 13 יום. מצאתי לפסוק לתובעת בגין תקופה זו פיצוי בסך של 2,500 ₪.

נזק לא ממוני

1. בגין 17% נכות ו-20 ימי אשפוז הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 35,949 ₪.

סיכום

1. להלן פירוט נזקי התובעת:

הפסד השתכרות לעבר- 43,000 ₪

הפסד השתכרות לעתיד- 170,000 ₪

הפסד תנאים סוציאליים- 20,000 ₪

הוצאות ניתוח- 17,813 ₪

עזרת הזולת- 15,000 ₪

הוצאות נסיעה מוגברות- 10,000 ₪

הפסד שכר לאחר הניתוח- 2,500 ₪

נזק לא ממוני- 35,949 ₪

סה"כ- 314,262 ₪

סוף דבר

1. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 314,262 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, הוצאות ויציאות משפט, כשכל הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ג, 06 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.