1. לפנינו תביעה להכרה בבקע מפשעתי בו לקה התובע, לטענתו, בתאריך 5.2.09, כ"תאונת עבודה".

סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 קובע כי:

"אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -

(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן,

(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע.

(3)..."

הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 16.6.09, דחה את תביעת התובע בנימוק, כי הבקע הופיע ב-5.2.09, בעוד שהתובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק בתאריך 15.2.09, דהיינו לאחר חלוף מ-72 שעות ממועד הופעת הבקע.

2. כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו, ולטענת התובע, הוא פנה בתאריך 5.2.09 לרופא המשפחה אשר הפנה אותו לחדר מיון, למרות שלא פנה בפועל לחדר מיון, ורק בחלוף הזמן ומשראה שהכאבים אינם חולפים, עבר ניתוח בבית החולים אסותא בחיפה.

הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה, וכן הוסיף וטען, כי הופעת הבקע אצל התובע, לא באה כתוצאה ממאמץ בלתי רגיל בעבודתו, וכי בהתאם לטופס התביעה שהוגש לנתבע, הפניה הראשונה לקבלת טיפול רפואי היתה בחלוף בלמעלה מ-72 שעות.

3. ואלה העובדות הצריכות לעניננו:

א. התובע יליד 1952, עבד כנהג משאית עפר בתקופה הרלוונטית לתביעה.

ב. בתאריך 26.3.09 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/1).

בטופס זה ציין, כי תאריך הפגיעה הינו 5.2.09, מועד בו עצר את המשאית על מנת להרים אבן שחסמה את הדרך, וחש בכאבים בבטן תחתונה.

התובע ציין, כי המשיך לעבוד עד 19.2.09, וכי הטיפול הראשוני שקיבל היה בבית החולים הילל יפה בחדרה.

אין בטופס אזכור כלשהו לטיפול רפואי אליו פנה התובע ב-5.2.09.

ג. לאחר שהתובע הגיש תביעתו, נשלחה אליו דרישה להשלים פרטים ומסמכים חסרים, לרבות אופן עבודתו הרגילה, מתי פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי והיכן, וכד' (עיין בפניית הנתבע מ-1.4.09).

בתשובה לפניית הנתבע השיב התובע (נ/3), כי הוא עובד כנהג משאית, וכי חובה עליו להרים כל אבן או מכשול שמעכב העבודה.

באשר לשאלה, מה היה חריג בעבודתו באותו יום, השיב התובע, שהחריג היה שהוא הרים את האבן והרגיש רע, וכי:

"משקל אבן לא יודע אבל היתה כבדה כרגיל וזו פעם ראשונה שאני מרגיש רע ופגוע"

התובע ציין באשר לפנייתו לטיפול רפואי:

"פניתי מיד מאחר והרגשתי כאבים נורא חזקים במיון עפולה מיד אמור שיש לי בקע בצד ימין ...".

התובע אף מסר שפנה לרופאו ד"ר אדריס זחאלקה, אולם לא המציא במצורף לתשובתו לנתבע, מסמך מד"ר זחאלקה.

בפניה נוספת של התובע, הוא ציין כי פנה באותו יום בו הרים את האבן לרופא המשפחה (עיין נ/2).

ד. בטופס בל 250 נרשם:

"לדברי העובד הוא עצר את רכבו והרים אבן כבדה, הרגיש כאבים בבטן תחתונה, הודיע למנהל מחצבה ולאחר כשבועיים פנה לטיפול במיון".

מועד האירוע נרשם כ-5.2.09, וככל הנראה נפלה טעות בתאריך הוצאת טופס בל/250, שכן נרשם בו שהוצא ב-19.2.08, והמדובר ב-19.2.09.

ה. ברישומים בכרטיס הרפואי נמצאת הפניה של ד"ר זחאלקה לחדר מיון בתאריך 15.2.09, ולא נמצא רישום המתייחס ל-5.2.09.

התובע המציא לתיק בית הדין מסמך הפניה למיון מד"ר זחאלקה אדריס מ-5.2.09, אשר בו צוין:

"לדבריו בעת עבודה הרגיש כאבים במפשעה הימנית בהחמרה, מתגברים בשיעול ... מופנה לחדר מיון לצורך בירור כירורגי".

התובע זימן את ד"ר אדריס זחאלקה לצורך מתן עדות, על מנת שיסביר, מדוע הרישום בכתב יד מ-5.2.09, אינו מתועד בכרטיס הרפואי.

ד"ר זחאלקה העיד, כי מרפאתו, כמו גם ביתו, ממוקמים בכפר קרע, וכי לעיתים מגיעים אליו מטופלים הביתה לאחר שעות הקבלה, וכשזה קורה, הוא משאיר אצלו העתק מהרישום הידני ולאחר מכן מעדכן את הרישומים במחשב (עיין עמ' 10 רישא לפרוטוקול).

ספיציפית לגבי התובע נשאל הרופא, מדוע היה צריך להוציא את מכתב האישור מ-23.5.10 (ת/4), אם היה מכתב בזמן אמת מ-5.2.09, ואם הרופא היה מעדכן את הפרטים במחשב יום או יומיים, לאחר שהפציינט היה בביתו?

תשובתו של הרופא היתה, כי יתכן שהתובע פנה אליו לאחר למעלה משנה וביקש את המסמך האישור לצורך גופים אחרים.

הרופא העיד, כי מספר ימים לאחר 5.2.09, נודע לו שהתובע לא פנה לחדר המיון.

באשר לסיבה שהדברים לא נרשמו במחשב בזמן אמת, העיד הרופא, כי לא בהכרח שהיה מדובר בתקלת מחשב, כפי שצוין במכתבו, אלא שיתכן והמדובר היה בשעה מאוחרת, ולא היה לו כח וזמן על מנת לפתוח מחשב, פרוצדורה שהינה ארוכה בהרבה מלכתוב מכתב ידני.

בהתאם לעדות הרופא, הוא מצא את המכתב שכתב לתובע ב-5.2.09, בקלסר מסמכים שנמצא ברשותו(עיין עמ' 11,ש' 8).

הרופא גם נחקר, מדוע לא רשום ב-15.2.09, כי המדובר בביקור המשך, בעוד שלאחר מכן ב-17.2.09 ואילך, מופיע מפורשות ברישומים כי המדובר בביקורים חוזרים (עיין עמ' 11, ש' 15-19 לפרוטוקול).

תשובתו של הרופא בעניין זה, לא היתה מניחה את הדעת, והיה בה משום התחמקות.

כמו כן, אין כל הסבר מניח את הדעת, מדוע הרופא לא עידכן את המימצא שמצא אצל התובע - חשד לבקע, בתאריך 7.2.09, כאשר ערך רישומים במחשב בנוגע לתובע, וגם בעניין זה, לא הצליח הרופא ליתן תשובה כלשהי מניחה את הדעת (עיין עמ' 11, ש' 28.29 לפרוטוקול).

ו. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה לתובע בתאריך 1.3.09, ומתייחסת לתקופת אי כושר מ-19.2.09 ועד 11.3.09.

נציין, כי בתעודה קיים מקום למילוי תיאור התאונה, וכן פרטי הטיפול הרפואיים שניתן לנפגע לפני שהגיע לקופת החולים והיכן קיבל טיפול, וכל שמוזכר בתעודה, כי המדובר בביקור חוזר מ-15.2.09 ואין איזכור, ולו במילה אחת, לביקור קודם מתאריך 5.2.09.

גם בהפניה לחדר מיון שכתב ד"ר זחאלקה ב-15.2.09, נרשם כי לדברי התובע בעת שהרים אבן חש כאבים במפשעה הימנית, וכי קיימת רגישות במישוש ורושם של שבר לא כלוא, ואין איזכור כלשהו בהפניה למיון, כי המדובר בהרמה מ-5.2.09, או בממיצא שקיים כבר כ-10 ימים.

דהיינו, אלמלא המסמך שנשלף רק לאחר מכתב הדחיה של המוסד לביטוח, אין איזכור כלשהו בכרטיסים הרפואיים לכך, שהתובע פנה לרופא המשפחה לפני 15.2.09, לא ברישום אמיתי מ-15.2.09, וגם לא ברישום מאוחר יותר ממנו יעלה כי, כביכול, היתה פניה קודמת של התובע לרופא המשפחה לפני 15.2.09.

את המכתב מ-5.2.09 ניתן, כמובן, לכתוב במועד מאוחר אחר כלשהו ולהוסיף עליו תאריך מתאים לעניין.

בחדר המיון לא הציג התובע את ההפניה שניתנה לו, כביכול, ב-5.2.09, אלא את ההפנייה שניתנה לו ב-15.2.09.

גם ברישומי ד"ר מנחם הובר הכירורוג, אין עדות לכך, שלפני 15.2.09 נעשתה אליו פנייה כלשהי בעניינו של התובע.

פניית התובע למעסיקיו לקבל טופס בל/250 נעשתה, אף היא לאחר 15.2.09, ולא קודם לכן.

גם תאריך הפסקת העבודה של התובע רשום בטופס התביעה לדמי פגיעה כ-19.2.09 ולא ביום האירוע הנטען, או יום למחרת

4. תמצית טענות התובע בסיכומיו:

התובע טוען בסיכומיו, כי יש לקבל את עדותו ואת עדות ד"ר זחאלקה שהוא תייצב בביתו של הרופא בשעת לילה מאוחרת בתאריך 5.2.09, ולכן יש לקבוע, כי פנה לקבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות.

התובע הדגיש, כי לא פנה לבית החולים באופן מיידי, מאחר וחשש מהגעה לבית החולים.

עוד הוסיף התובע וטען בסימיו, כי יש לקבל את עדותו של זחאלקה, וכי אי קבלת התביעה משמעה, שהרופא אינו דובר אמת, ומאחר וד"ר זחאלקה מנהל סניף קופת חולים מכבי בכפר, יש ליתן אמון בעדותו שהתובע הגיע אליו בשעות הלילה, וכי אין לרופא אינטרס להעיד אחרת מהתנהלות הדברים.

נדגיש, כי אין בסיכומי התובע התמודדות עם השאלה - האם הוכח כי הרמת אבן לגבי התובע היתה בגדר "מאמץ לא רגיל".

5. תמצית טענות הנתבע בסיכומיו:

הנתבע בסיכומיו הדגיש, כי קיימת מחלוקת בין הצדדים, באשר להתמלאות תנאי סעיף 84 לחוק, הן באשר להפסקת העבודה וקבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות, והן בשאלת קיומו של מאמץ לא רגיל.

הנתבע הפנה בעניין זה גם להחלטת בית הדין מ-7.12.11.

באשר לשאלת קיומו של מאמץ לא רגיל, טען הנתבע, כי בהתאם לנתונים הספציפיים של התובע, יש לבחון, האם המאמץ של הרמת האבן הינו חלק משיגרת עבודתו של התובע.

לטענת הנתבע כעולה מטופס התביעה, מעדות התובע וממכתבי התובע מ-1.4.09 ו-25.5.09, עצירת המשאית וירידה על מנת לפנות אבנים מהדרך, הינה חלק משיגרת עבודתו של התובע, וכי האבן שהרים בתאריך 5.2.09, היתה כבדה כיתר האבנים שהרים בעבר.

הנתבע הדגיש, כי החריגות היתה שהפעם, לאחר הרמת האבן, חש התובע ברע, אולם אין המדובר במאמץ חריג לגבי התובע.

באשר להפסקת העבודה וקבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות, טען הנתבע, כי התובע הפסיק עבודתו רק ביום 19.2.09, ולא לפני כן, ואף תקופות אי הכושר שניתנו לו, הינן לאחר 19.2.09.

הנתבע הוסיף וטען, כי מעדות התובע עולה מפורשות, שהמשיך לעבוד גם ביום האירוע הנטען וגם למחרת, ולמעשה, המשיך לעבוד עד שהחל לסבול מכאבים חזקים (עיין עמ' 5, ש' 16-17 לפרוטוקול).

לעניין זה, הפנה הנתבע לעב"ל 9937-09-10 לפסק-דינה של השופטת רוזנפלד על כך, שבהעדר התקיימות התנאי של הפסקת העבודה, כאמור בסעיף 84, דין התביעה להדחות.

הנתבע אף הפנה לתמיהות וסתירות בנוגע לשאלה, האם התובע קיבל טיפול רפואי ב-5.2.09, או רק ב-15.2.09, וכן הדגיש, כי הרישום מ-7.2.09 אינו עומד בדרישות "פנייה לקבלת טיפול רפואי", שכן היה מדובר בביקור מנהלי לצורך חידוש מרשמים לתרופות קבועות, ביקור שבו התובע, ככל הנראה, לא נכח במרפאה ולא נבדק, ורק אישתו הגיעה לקבל תרופות עבורו (עמ' 11, ש' 20-27 לפרוטוקול).

אשר על כן בהצטבר כל האמור לעיל, טען הנתבע, כי דין התביעה להדחות.

6. האם התקיימה בתובע הדרישה של מאמץ בלתי רגיל שבעקבותיו הופיע הבקע?

בדב"ע נא/0/121 מאיר הופמן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג' 171, נפסק:

"ההלכה היא כי מאמץ לא רגיל כאמור בסעיף 40 (1) לחוק, מתייחס באופן סוביקטיבי לנפגע עצמו, משום שהבקע "מופיע בגופו של אדם מסוים על רקע מצבו של אותו אדם, ועל רקע המאמצים שהוא רגיל להם, ושסטיה מהם היא היא שיכולה להביא לתופעה הסוטה".

כמפורט בעובדות כפי שנקבעו על-ידינו לעיל, וכעולה מטופס התביעה נ/1, ממכתב התשובה של התובע לפניית המוסד לביטוח לאומי-נ/3 ממנו עולה, כי המדובר בעבודה שיגרתית של הרמת אבנים ומכשולים מהדרך, וכי האבן היתה "כבדה כרגיל", וכן מנ/2 ומעדות התובע לפנינו, לא הוכח על-ידי התובע, כי המדובר במאמץ לא רגיל שביצע התובע בתאריך 5.2.09.

7. מחומר הראיות שלפנינו עולה, שהתובע המשיך עבודתו, גם לאחר 5.2.09, והתובע מילא את תאריך הפסקת העבודה בטופס נ/1, כ-19.2.09.

גם בטופס בל/250 (נ/4) נרשם, כי רק לאחר שבועיים פנה התובע לטיפול במיון.

אין ראיה כלשהי על כך שהתובע הפסיק עבודתו באופן מיידי, ולפחות לכאורה מחומר הראיות שלפנינו, עולה שהתובע המשיך עבודתו במשך מספר ימים לאחר האירוע הנטען.

לעניין זה, אין לנו אלא להפנות לאותו פסק-דין אליו הפנה הנתבע בעניין אהרון הרצל.

התובע לא טען, לא בכתב התביעה, לא בתצהירו ולא בסיכומיו, כי נפלה טעות כלשהי בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1), שממנו עולה מפורשות, שהתובע הפסיק עבודתו רק בתאריך 19.2.09.

משהתובע לא הפסיק עבודתו כדרישת סעיף 84(2) לחוק, הרי לא התקיימו בו תנאי הסעיף.

8. באשר לפניה לקבלת טיפול רפואי בתוך 72 שעות מהופעת הבקע, גם לגבי עניין זה יש תמיהות לא מעטות, כמתואר בתשתית העובדתית כפי שפורטה על-ידינו לעיל, וכעולה מסיכומי הנתבע.

אין הסבר מניח את הדעת, מדוע לא מופיע רישום כשלהו על הביקור הנטען אצל הרופא ב- 5.2.09, ולו בשלב מאוחר יותר ברישומים שבוצעו לאחר תאריך זה, ואשר מהם לא עולה כלל, כי המדובר בביקורי המשך.

בביקור מ-7.2.09 שנועד לקבלת תרופות, אין איזכור כלשהו לבקע.

9. לאור כל האמור לעיל, דין תביעת התובע להידחות, בגין אי התמלאות תנאי סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי.

10. אין צו להוצאות.

11. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ב, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.