1. התובע, יליד 1981, נפגע בשתי תאונות דרכים, האחת מיום 21.11.04 (להלן: התאונה הראשונה), והשניה מיום 28.10.08 (להלן: התאונה השניה). לפניי תביעתו לפיצויים בגינן מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975.

2. התאונה הראשונה ארעה בעת שהשימוש ברכב בו נהג התובע היה מבוטח אצל הנתבעת 1, והתאונה השניה ארעה במהלך שימוש ברכב שביטחה הנתבעת 2.

3. הנתבעות מודות בחבותן לפצות את התובע על נזקי התאונות, כל אחת לתאונה שבחבותה. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

הפגיעה והנכות הרפואית

4. בעקבות התאונה הראשונה נחבל התובע בעמוד שדרה צווארי, הוא טופל בחדר המיון בבית החולים איכילוב שם אובחנה פגיעה מסוג צליפת השוט. הוא הונחה למנוחה בת ארבעה ימים ושוחרר באותו היום.

5. בעקבות התאונה השניה טופל התובע בבית החולים שיבא עקב כאבי ראש, צוואר וגב. הוא שוחרר באותו יום עם המלצה לשלושה ימי מנוחה. בהמשך טופל במסגרת קופת חולים בין היתר באמצעות טיפולי פיזיותרפיה וזריקות לשיכוך כאבים.

6. שני מומחים רפואיים מונו לבדיקת התובע ולהערכת נכותו בגין התאונות:

ד"ר ישראל כספי מונה כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ובחוות דעתו סיכם את ממצאיו כדלקמן:

עובר לתאונה הראשונה סבל התובע ספורדית מכאבי צוואר ובעיקר מכאבי גב תחתון, חלקם עם גירוי שרשי דו צדדי. בדיקת CT של עמוד השדרה היתה תקינה, ובהמשך היה כאב גב תחתון עם גירוי שרשי מימין אשר הוחמר לאחר הרמת משא כבד בחודש- 10/06.

לאחר התאונה הראשונה – הופיעו כאבי צוואר ומרפק ימין עם צילומים תקינים.

לאחר התאונה השניה – כאבי ראש וצוואר. צילום נמצא תקין. ארבעה חודשים לאחר התאונה החמרה בכאבי הצוואר הנמשכת עד לאחרונה, עם הגבלות תנועה. צילום נמצא תקין אך בבדיקת CT נראו שינויים דיסקוגניים בחוליות 4-6C. במהלך התקופה סבל ספורדית מכאב גב תחתון עם הפצעה לימין ובקע דיסק ימני בגובה 4-5L.

לאור ממצאיו אלה קבע ד"ר כספי כדלקמן:

לתובע לא נגרמה פגימה בתחום האורתופדי בעקבות התאונות.

עם זאת, לאחר התאונה השניה החלו כאבי צוואר אשר שככו מיד לאחר התאונה והתגברו 4 חודשים אחריה. הכאבים נמשכים עד לאחרונה ועברו בירור הדמייתי שתיאר מכלול של שינויים ניווניים התואמים את תלונותיו של התובע.

בגין כאבים וממצאים אלה בצוואר, לתובע 5% נכות צמיתה לפי סעיף ליקוי 35(1)ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז -1956 (להלן: תקנות המוסד לביטוח לאומי). מהנכות הכוללת יש לנכות 1% בגין כאב צוואר ספורדי עובר לשתי התאונות.

בגין התאונה הראשונה – לא נותרה נכות.

ולסיכום – לתובע 4% נכות בגין כאבי צוואר בעקבות התאונה השניה.

ד"ר ברג מונל מונה כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, וקבע בחוות דעתו כדלקמן:

התובע נפגע במנגנון צליפת השוט. לאחר התאונות סבל מכאבי ראש, סחרחורות וורטיגו. נכותו הצמיתה היא בשיעור של 1% בגין התאונה הראשונה, ונכות בשיעור 4% בגין התאונה השניה - לפי סעיף ליקוי 34 מותאם בין (א) ל-(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

7. הנתבעת 2 טוענת שאין לקבל את חוות דעתו של ד"ר כספי בתחום האורתופדיה. לטענתה, מסקנת המומחה באשר לנכותו של התובע אינה מתיישבת עם קביעותיו בחוות הדעת עצמה בדבר העדר פגימה אורתופדית ובאשר לתגובה המוגזמת של התובע בבדיקה הקלינית ממנה מבקשת הנתבעת להסיק כי אין להאמין לתלונות התובע על כאב צוואר.

איני מקבלת את הטענה. הדברים לא נעלמו מעיני המומחה (כמפורט בחוות הדעת), ולאחר ששקל את ממצאיו העניק לתובע נכות בגין כאבי הצוואר להם מצא תימוכין בתלונותיו כפי שתועדו בתיקו הרפואי ובממצאי בדיקות הדמיה שתאמו את התלונות.

ד"ר כספי לא נחקר על חוות דעתו, ובתשובות לשאלות הבהרה שהפנתה אליו הנתבעת לא שינה מקביעותיו אלא שב והבהירן.

לא מצאתי בטענות הנתבעת בסיס לסטות ממסקנות המומחה הרפואי בחוות דעתו.

8. הנתבעות משיגות בסיכומיהן על חוות דעתו של ד"ר מונל, בתחום הנוירולוגיה.

הנתבעת 1 טוענת כי בעקבות התאונה הראשונה טופל התובע בחדר המיון ומעבר לכך לא טופל ולא נותרה לו פגימה כלשהי.

הנתבעת 2 טוענת כי מסקנות המומחה אינן עולות בקנה אחד עם הבדיקה הקלינית. בנוסף טוענת היא כי הנכות שקבע חופפת לנכות שנקבעה לתובע בתחום האורתופדיה.

איני מקבלת את הטענות. בחוות הדעת מתייחס ד"ר מונל לתלונות התובע על סחרחורות סיבוביות, כאבי ראש אוקציפיטלים (המופיע בחלקו האחורי של הראש ומקורו בעמוד שדרה צווארי) וורטיגו, בגינן קבע לתובע נכות, ולא מצאתי סיבה שלא לאמץ את מסקנתו. בנוסף, הנכות נקבעה בשל התלונות שפורטו והן אינן חופפות לתלונות על כאב צוואר בגינן הוענקה הנכות האורתופדית. יצוין כי הנתבעת בחרה שלא לחקור את המומחים ולא לשאלם באשר לאפשרות חפיפה בין הנכויות שקבעו. לפיכך, ולאור האמור בחוות הדעת שלא נמצא בה פגם המצדיק התערבות, אני דוחה את טענות הנתבעות.

9. לסיכום, אני מאמצת את חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, וקובעת כי נכויותיו של התובע הן כדלקמן:

בגין התאונה הראשונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 1% בתחום הנוירולוגי.

בגין התאונה השנייה נותרה לתובע נכות בשיעור של 4% בתחום האורתופדיה בגין כאבי צוואר, ונכות נוספת בשיעור של 4% בתחום הנוירולוגיה בגין כאבי ראש, סחרחורות וורטיגו, שמקורם בפגיעה הצווארית.

עבודה ושכר

10. התובע עורך-דין במקצועו. בשנים 2007-2008 התמחה במשרד עורכי הדין "שחל את האזרחי", ובחודש 06/08 הוסמך לעסוק בעריכת דין. הוא החל לעבוד כשכיר במשרד רו"ח אשר בלס שם עבד עד לחודש 10/08. בחודש 2/09 החל לעבור כשכיר במשרד עוה"ד חיים קליר ועבד שם כשנה. משנת 2010 התובע עצמאי, שותף למשרד עם עורך דין לב.

11. בעבודתו במשרד עוה"ד קליר השתכר התובע סך של 7,429 ₪ (ברוטו) לחודש.

בשנת 2012 הסתכמה הכנסתו החייבת של התובע כעו"ד בשותפות בסכום של 139,934 ₪, שהם סך 11,661 ₪ (ברוטו) לחודש.

בחודשים 1-7/2013 הסתכמה הכנסתו החייבת של התובע בסכום של 106,518 ₪, סך 15,216 ₪ לחודש (ר' אישור יועץ מס ומסמכי הכנסות ת/1).

12. נוסף על עיסוקו ועבודתו כעורך-דין התובע עוסק בפעילות ציבורית. כך, בשנה השניה ללימודיו שימש כמזכיר אגודת הסטודנטים ומהשנה השלישית כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים במרכז האקדמי למשפטים. לאחר שהוסמך כעורך-דין החל בפעילות בלשכת עורכי הדין, שימש ומשמש חבר בועדות שונות של הלשכה, וכיום הוא מכהן כסגן יו"ר לשכת עורכי הדין בישראל.

מהראיות עולה כי התובע קצר הצלחות הן בלימודיו, הן בעבודתו והן בפעילותו הציבורית. בשנה הראשונה ללימודיו היה סטודנט מצטיין; בפעילותו הציבורית נבחר לתפקידים מובילים; ובעבודתו, בתוך זמן קצר כעצמאי השביח את הכנסותיו בשיעור ניכר. התובע הגיע להכנסה קרובה לכפל השכר הממוצע במשק והוא בתחילת דרכו המקצועית ולצד פעילותו הציבורית.

כל אלה מלמדים על פוטנציאל השתכרות גבוה, וראיות תומכות לכך ניתן למצוא בעדויות שהובאו מטעם התובע. כך למשל העיד חברו יניב אלנקרי כי התובע ניחן בכושר מנהיגות ועוד בימי בית הספר היסודי היה חבר במועצת התלמידים ובתיכון שימש כיו"ר מועצת התלמידים, נבחר לההשתתף בקורס מדריכי של"ח צעירים ולהדריך בתנועת הנוער בני עקיבא (ר' סע' 8-10 לתצהירו ועדותו). כן העיד מעיין אמודאי ששימש כיו"ר אגודת הסטונדטים במכללת שערי משפט על כישוריו והצלחתו של התובע בתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים ועל הכישורים הנדרשים לתפקיד (ר' תצהיר העד ועדותו). דברים דומים העידו חבריו אורון סולומון ודוד חזמה.

לסיכום, מהראיות עולה כי לתובע פוטנציאל השתכרות גבוה ואני מקבלת את טענתו כי ניתן להניח שבתוך מספר שנים תהיה הכנסתו בגבולות שילוש השכר הממוצע במשק ולמעלה מכך.

השפעת הנכות על כושר השתכרות התובע

13. התובע טוען כי בגין הנכויות שנגרמו לו נפגע כושר עבודתו כעורך-דין באופן משמעותי, ובשיעור הגבוה משיעור הנכות הרפואית. בין היתר טוען הוא כי בשל כאביו ומגבלותיו לא הצליח לעמוד בתנאי העבודה האינטנסיביים שנדרש לעבוד בהם בעבודתו כשכיר, ולכן, בסופו של דבר, החליט לעבוד כעצמאי בתנאים שאפשרו לו גמישות בשעות העבודה ובנוכחות במשרד. התובע טוען כי בשל מגבלותיו הוא נאלץ לעבוד בהיקף קטן יחסית להיקף שהיה עובד אלמלא נכותו. הוא מבקש לקבוע כי השפעת הנכות על כושרו לעבוד ולהשתכר היא בשיעור 15%.

הנתבעת 1 טוענת כי לנכות שנגרמה לתובע בגין התאונה הראשונה, בשיעור 1%, אין כל השלכה תפקודית. היא מפנה בין היתר לעדות התובע עצמו ולעדויות המצהירים מטעמו.

הנתבעת 2 טוענת כי התובע מפריז בתיאור השפעת הנכות על תפקודו וכי אין ליתן אמון בעדותו. בין היתר מפנה הנתבעת להתרשמות המומחה מניסיון התובע להאדיר את המגבלה בבדיקה, ולעברו הרפואי העשיר שכלל תאונות נוספות אותן לא הזכיר בתצהיר הבריאות שצירף לתביעתו.

לטענת הנתבעת, תפקודו, עיסוקיו והכנסותיו של התובע לאחר התאונה מלמדים כי אין ולא היתה לנכות השפעה של ממש על עבודתו ועל הכנסותיו. עוד נטען כי הבחירה לעבוד כעצמאי אינה קשורה לתאונה או למצבו אלא לשאיפתו להתקדם בקריירה המקצועית ולאפשר לו לעסוק בפעילותו הציבורית במקביל.

14. מהראיות עולה כי התובע עושה חיל בעבודתו כעורך דין ובפעילותו הציבורית. כך לפני התאונות, וכך אחריהן. כפי שכבר ציינתי, הוא חבר לעו"ד והקים עמו משרד כשנתיים בלבד לאחר שהוסמך כעו"ד. הוא הצליח, יחד עם שותפו, להגדיל באופן משמעותי ובתוך פרק זמן קצר את הכנסות המשרד. במקביל, הוא פעיל מאוד בלשכת עורכי הדין והצליח להגיע להישגים מרשימים ולתפקידים משמעותיים בגילו הצעיר. גם זאת, לאחר התאונות.

כפי שכבר קבעתי, יש בכל אלה כדי להצביע על פוטנציאל השתכרות גבוה. לצד זה, אין ספק שעבודתו כעו"ד עצמאי ועיסוקיו בלשכה הם אינטנסיביים ותובעניים ביותר, והצלחתו מלמדת כי הוא עומד בכך, ובהצלחה רבה, למרות נכותו, וכי לנכותו אין השפעה ניכרת על כושר תפקודו, עבודתו והשתכרותו . והדברים מתיישבים עם שיעור הנכות שאינו גבוה ואינו בעל השפעה ניכרת על כושר התפקוד בדרך כלל.

15. יחד עם זאת, אין באמור כדי להוביל למסקנה כי לנכותו של התובע אין השפעה כלשהי על כושר עבודתו והשתכרותו. ראשית, נכותו קלה ולא הייתי מצפה שיחדל מפעילותו הציבורית או כי לא יצליח להתפרנס מעבודתו כעורך-דין. לכן, הצלחותיו ופעילותו אין בהן, כשלעצמן, כדי להפריך את טענתו באשר להשפעת הנכות על כושר עבודתו והשתכרותו.

שנית, למרות הפרזה מסוימת בתיאור הכאבים והמגבלות מהם הוא סובל, שוכנעתי כי התובע סובל מכאבים שמשפיעים במידת מה על יכולתו לעבוד, ובמיוחד על יכולתו לעבוד שעות ממושכות ואינטנסיביות כנדרש מעיסוקו כעורך-דין – עבודה ממושכת המצריכה ריכוז, עבודה מול לקוחות, עבודה ממושכת מול מחשב, פגישות רבות וכיוצ"ב. לא ניתן לכמת את תפוקת העבודה בתוצר, או בשעות, או באופן מדיד אחר. השפעת כאבי הצוואר והראש יכולה להתבטא בעייפות שמשפיעה על הריכוז או על שעות הפעילות, בהיקף העבודה או בהספק העבודה ליום. לכל אלה, בסופו של יום, השפעה על ההשתכרות, גם אם הדברים קשים לכימות ולמדידה מדויקת.

16. המסקנה אליה הגעתי היא כי נכותו הקלה של התובע, המתבטאת בעיקר בכאבי ראש וצוואר, משפיעה השפעה קלה על תפקודו ועל כושר עבודתו והשתכרותו כעורך דין. מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות פחותה משיעור הנכות הרפואית, ובנסיבות בהן לא ניתן לכמתה במדויק, ראיתי לנכון להעריך את הגריעה בהשתכרות באופן גלובאלי בגבולות מחצית החישוב האריתמטי.

הפיצויים

הפסדי שכר בעבר – תאונה ראשונה

17. בעת שארעה התאונה הראשונה היה התובע סטודנט בשנה השלישית ללימודיו. בסיכומיו הוא טוען כי עבד בעבודות סטודנטיאליות מזדמנות והשתכר כ- 4,000 ₪ לחודש, אך לא נשמרו בידיו תלושי שכר מאותה תקופה.

18. לא הוכחו הפסדי שכר בעקבות התאונה הראשונה. התובע עצמו לא טען להפסדים כאלה בתצהיר עדותו הראשית. בתצהירו טען כי לאחר התאונה תפקד כרגיל ובאופן מלא ולא יחס חשיבות לכאבי הראש הצוואר והגב ש"באו והלכו מידי פעם". לא צוין בתצהיר כי התובע עבד במקביל ללימודיו או כי נגרם לו הפסד שכר לאחר התאונה.

מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות. משלא הוכחו הפסדים בעקבות התאונה הראשונה, לא ראיתי לפסוק לתובע פיצוי בפריט נזק זה.

הפסדי שכר בעבר – תאונה שניה

19. במועד התאונה השניה עבד התובע כעו"ד מתחיל במשרד רו"ח אשר בלס. הוא השתכר סך של 5,500 ₪ לחודש. לדבריו, לא הצליח לאתר את תלושי השכר הרלוונטיים (סע' 18 לתצהיר).

בתצהירו סיפר התובע כי לאחר התאונה החל לסבול מכאבי צוואר וגב קשים שהלכו והחמירו, ועקב כך הפסיק לעבוד למשך מספר חודשים, עד שבחודש פברואר 2009 החל לעבוד במשרד עו"ד קליר.

התובע לא הוכיח את הפסד השכר הנטען בתקופה הסמוכה לאחר התאונה. לא הוכחה תקופת ההיעדרות מהעבודה ולא הוכח הפסד השכר עקב כך. בתצהירו הסתפק התובע באמירה כללית כי הפסיק לעבוד למשך מספר חודשים. אין די בכך כדי להוכיח נזק מיוחד. יצוין כי אף אם לא נשמרו בידי התובע מסמכים, ניתן היה להוכיח את ההפסד ללא קושי מיוחד על ידי פניה למעסיק, שחזור המועדים בהם התחיל והפסיק לעבוד, ושכרו. משאלה לא הוכחו לא ניתן לקבוע את שיעור ההפסד.

20. אשר להפסד השכר מהמועד בו התייצבה נכותו של התובע לנכות הצמיתה שנקבעה לו ועד היום, הרי שהדברים שקבעתי בסעיפים 15-16 לעיל באשר להשפעת הנכות על עבודתו ועל השתכרותו של התובע נכונים גם לתקופה שחלפה מאז ועד היום. על כן, יפסק סכום גלובאלי בגין הפסד השכר מהמועד בו החל התובע לעבוד כעו"ד עצמאי (בשנת 2010) ועד היום.

אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 15,000 ₪ בגין הפסדיו לעבר.

פגיעה בכושר ההשתכרות ואובדן השתכרות בעתיד

21. כפי שקבעתי, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי על הפגיעה בכושר השתכרותו ואובדן השכר בעתיד.

הלכה היא כי גם בהערכה גלובאלית של הפיצוי יש להתחשב בנתונים האישיים של הנפגע. כך נקבע בין היתר בע"א 5148/05: "בהערכת פיצוי גלובאלי זה מן הראוי לתת את הדעת לשתי החזקות שנידונו לעיל הנוגעות למצבים של עמימות ראייתית: זו בדבר שיעור הנכות התפקודית וזו בדבר בסיס השכר. נתונים אלה הם כעין מצפן המסייע לבית-המשפט לכוון את הערכת סדרי הגודל של הפיצוי הראוי, גם בבוחרו בדרך חישוב הפיצוי הגלובאלי.." ר' ע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי (פורסם בנבו, פס"ד מיום 20.2.08).

22. מן הכלל אל הפרט, בהערכת הפיצוי יש להתחשב בגיל הפרישה הצפוי לתובע, ובפוטנציאל השתכרותו.

אני מקבלת את טענת התובע כי נוכח עיסוקו והיותו עצמאי יש לסטות בעניינו מהחזקה לפיה 67 הוא גיל הפרישה, ולקבוע כי גיל 70 הוא גיל הפרישה הצפוי לו. נתון נוסף שילקח בחשבון הוא פוטנציאל השתכרותו של התובע אשר כיום ולמשך מספר שנים נוספות הוא בגבולות כפל השכר הממוצע במשק, ולאחר מכן הוא בגובה שילוש השכר הממוצע במשק (לאור תקרת השכר הקבועה בחוק הפיצויים). והכול, לצורך חישוב הפיצוי, לאחר ניכוי מס הכנסה.

לאור האמור, אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 175,000 ₪ בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות.

23. זה המקום להתייחס לטענת הנתבעות כי לתובע עבר רפואי עשיר ומגבלות נוספות שונות שאינן תוצאת התאונות, ושככל שקיימת פגיעה בתפקודו הרי זו תוצאת מגבלות אלה. יצוין כי הטענה בדבר בעיות רפואיות נוספות ועבר רפואי נטענה על ידי הנתבעות בהקשרים שונים, לרבות בשאלת נכותו הרפואית של התובע ומהימנות עדותו.

אף שנמצאו תלונות שונות בכרטיסו הרפואי של התובע, אין לדברים משקל רב כפי שהנתבעות מבקשות לייחס לאותם ממצאים. ד"ר כספי קבע כי לתובע נכות בשיעור של 1% בגין כאב צוואר ספורדי עובר לשתי התאונות. מדובר בנכות מזערית בעלת השלכות מזעריות עוד יותר שלא נעלמו מעיני בהערכת הפיצוי. מעבר לכך, לא הוכחו נכויות או בעיות רפואיות משמעותיות אחרות.

לא מצאתי גם בסיס לטענה כי התובע בחר להסתיר מצב רפואי משמעותי באופן שפוגם במהימנות עדותו. כפי שכבר קבעתי, מקובלת עלי טענת הנתבעות כי נמצאה הפרזה בתיאור המגבלות והסבל שתיאר התובע, אך האמנתי לתובע כי הוא סובל, ואת הפיצוי הערכתי על פי הממצאים הרפואיים כפי שנקבעו בחוות הדעת ועל פי יתר הראיות לרבות עדותו והתרשמותי ממנה.

עזרת הזולת

24. התובע טוען כי עקב נכותו נפגעה יכולתו לסייע בעבודות משק הבית. לטענתו, בעבר נהג ליטול חלק בעבודות אלה אך בעקבות נכותו ומגבלותיו הוא מתקשה לסייע כבעבר. בתמיכה לטענתו העידה ארוסתו רינת סולימני.

25. נכותו של התובע קלה והשפעתה על יכולתו לסייע בעבודות הבית מזערית. לכך יש להוסיף כי הקריירה המקצועית ופעילותו הציבורית לא מותירות לו זמן רב לעיסוקים אחרים. על כן, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בסך 6,000 ₪ בראש נזק זה, לעבר ולעתיד. הסכום בערכי היום.

הוצאות רפואיות והוצאות ניידות ונסיעות

26. התובע טוען כי נגרמו לו ויגרמו לו הוצאות לשם טיפולים רפואיים הנדרשים לו וזאת מעבר למסופק במסגרת סל הבריאות. כן הוא טוען להוצאות נסיעות לטיפולים ובחזרה מהם.

27. לא הוכח כי התובע יזדקק לטיפולים רפואיים, ודאי לא לכאלה שאינם מכוסים על ידי קופת החולים במסגרת סל הבריאות. סביר בעיני כי התובע נזקק ויזדקק מעת לעת לביקורים אצל רופא ולמשככי כאבים, ובגין הוצאות נלוות להם לרבות נסיעות אני פוסקת לו פיצוי על דרך האומדנה בסכום של 3,000 ₪, לעבר ולעתיד. הסכום בערכי היום.

נזק לא ממוני

28. בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו–1976, ובהתאם לנכויות שנקבעו לתובע, אני פוסקת לו פיצוי בסכום של 2,215 ₪ בגין התאונה הראשונה (שיערוך הסכום שביקש התובע בסיכומיו וכפי שהציעה הנתבעת 1 בסיכומיה), וכן פיצוי בסכום של 14,036 ₪ בגין התאונה השניה (לפי שיעור הנכות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכפי שביקש התובע בסיכומיו).

החלוקה בין הנתבעות

29. בגין התאונה הראשונה נותרה לתובע נכות בשיעור 1%. מדובר בנכות מזערית ללא השפעה על כושר העבודה וההשתכרות וללא משמעות תפקודית אחרת. גם התובע עצמו העיד כי לאחר התאונה הראשונה הוא שב לעבוד ללא כל מגבלה וכי לא היתה לתאונה כל השפעה עליו, וזאת, עד לתאונה השניה (ר' תצהיר התובע ועדויות חבריו).

עם זאת, לאחר התאונה השניה נוספה על הנכות המזערית נכות נוספת, והנכות הכוללת השפיעה ומשפיעה, במידת מה, על תפקודו של התובע, כפי שפורט בפסק הדין לעיל. תרומתה של הנכות בשיעור 1% תוצאת התאונה הראשונה למצבו הכולל של התובע היא מזערית ביותר, ופחותה מהחלק היחסי של הנכויות.

אציין כי איני מקבלת את טענת הנתבעת 1 כי הנכות תוצאה התאונה הראשונה נבלעת בנכות תוצאת התאונה השניה. אני סבורה כי הנכויות מצטרפות וכי לנכות תוצאת התאונה הראשונה תרומה מסוימת למצבו הכולל של התובע אשר הפך לבעל השלכות תפקודיות לאחר התאונה השניה ובעקבות צירוף הנכויות. עם זאת, כאמור, מדובר בתרומה מזערית ממש.

על כן, אני קובעת כי בגין התאונה הראשונה יפוצה התובע על הנזק הלא ממוני כפי שנקבע, וסכום נוסף של 15,000 ₪ מתוך הפיצוי הכולל, בגין תרומתה של הנכות לנזקיו האחרים.

סוף דבר

30. אני מקבלת את התביעה ופוסקת לתובע פיצויים כדלקמן:

בגין הפסדי שכר לעבר - 15,000 ₪.

בגין פגיעה בכושר ההשתכרות

ואובדן השתכרות בעתיד - 175,000 ₪

בגין עזרת הזולת - 6,000 ₪

בגין הוצאות - 3,000 ₪

בגין נזק לא ממוני - 2,215 ₪ (תאונה ראשונה)

- 14,036 ₪ (תאונה שניה).

31. הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע סכום של 17,215 ₪.

הנתבעת מספר 2 תשלם לתובע סכום של 198,036 ₪.

כן תשלמנה הנתבעות לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.34% כולל מע"מ מסכום הפיצויים, וכן את הוצאות המשפט (אגרה ושכר העדים). בהוצאות המשפט (אגרה ושכר עדים) תשא הנתבעת 2 לבדה ובכך יקוזז החלק בו נשאה הנתבעת 1 בתשלום לד"ר כספי.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ד, 18 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.