1. המנוחה יוכבד דומיניץ ז"ל [להלן: "המנוחה"] הלכה לבית עולמה ב-18.1.08, ועל פי צוואתה שקוימה ירשו את עיזבונה התובעים והנתבע.

התובעים הינם ילדי בנה של המנוחה, ישראל ז"ל, שהלך לבית עולמו עוד בחייה של המנוחה, והנתבע הינו בנה השני של המנוחה – דודם של התובעים.

לאחר הפטירה הוברר לתובעים, שחרף הוראות הצוואה, לא נותרו נכסים בעיזבון לחלוקה בין היורשים, למעט מטבעות המופקדים בכספת.

2. התובעים עתרו בתביעתם: [א] להצהיר על בטלות מתנה של זכויות המנוחה בדירתה ברח' מטה אהרון 19 רמת גן הידועה כגוש 6159 חלקה 397 תת חלקה 2 [להלן: "הדירה"]. למנוחה היו 5/8 מהזכויות בדירה, וזכויות אלה הועברו ב-25.11.04 במתנה ע"י המנוחה לנתבע, בעת מגוריה בדיור מוגן. [ב] לחייב את הנתבע לשלם 500,000 ₪ בגין כספים שנטל שלא כדין מחשבון הבנק של המנוחה בתקופה מ-1.2.01 ועד למועד פטירתה ב-18.1.08 [ראו עמ' 10 לפרוטוקול שורות 22-23]. במועד הפטירה היה החשבון ביתרת חובה. נטען שהנתבע נטל מיליון ₪ מכספי המנוחה, והיות והתובעים ירשו מחצית העיזבון – זכאותם להחזר כספים מהנתבע עומדת ע"ס 500,000 ₪. [ג] לחייב את הנתבע להחזיר פריטי תכשיטים ומיטלטלין של המנוחה שנטל, ושיועדו בצוואה לתובעים.

התביעה הועברה לדיון בפני בדצ' 2010. נשמעו 14 עדים והוגשה חוות דעת של מומחה מטעם ביהמ"ש בעניין כשירותה של המנוחה ליתן מתנה ב-25.11.04.

נעבור ונדון בכל אחת מהעתירות שבתביעה:

3. עפ"י חומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש ניתן לקבוע, שהנתבע יזם ופעל להעברת רכוש המנוחה על שמו, בסמוך להעברת המנוחה לטיפול במחלקה הסיעודית, כדי ליצור זכאות עפ"י קריטריונים של משרד הבריאות למימון טיפולה במחלקה הסיעודית. ב-25.11.04 העביר הנתבע את זכויותיה של המנוחה בדירה ברמת גן על שמו, ב-31.1.05 העביר הנתבע את מרבית פקדונות ניירות הערך של המנוחה – 3 פקדונות בסך כולל של 505,313 ₪ משם המנוחה על שמו באותו סניף בנק, וכחודש לאחר מכן הועברה המנוחה, שחלתה באלצהיימר עוד ב-01', לטיפול במחלקה הסיעודית, בה טופלה עד יום פטירתה בינו' 08'. המדובר ברצף של פעולות שנעשו ע"י הנתבע ומטרתן היתה ליצור עבור המנוחה זכאות למימון משרד הבריאות, ולא היתה גמירת דעת מצד המנוחה ליתן לנתבע במתנה את כל רכושה. הנתבע העיד בעמ' 154 שורה 1 : "אני ידעתי שאסור שיהיה לה רכוש [ לצורך קבלת סיוע ממשרד הבריאות – י.ג.] ". לאחר שהנתבע סיים לבצע את שתי פעולות העברת הרכוש של המנוחה על שמו [דירה ופקדונות ניירות ערך] הגיש תצהיר למשרד הבריאות, ובו הצהיר שאין למנוחה ניירות ערך, דמי שכירות עבור דירה, ורכוש אחר [ ראו מוצג נ/23 ].

למנוחה היו 5/8 מהזכויות בדירה, ודמי השכרת הדירה שימשו עבורה מקור הכנסה למימון מגוריה בדיור מוגן. המנוחה היתה בת 87 והתגוררה בדיור מוגן בעת עריכת עסקת המתנה. לא היתה גמירת דעת מצד המנוחה לוותר על מקור הכנסה זה ולסכן את המשך המימון של עלות הדיור המוגן בו התגוררה, בעודה חולה במחלת אלצהיימר עוד משנת 01'. המנוחה לא התכוונה לקפח את 4 ילדי בנה שנפטר עוד בחייה, ולהעביר את יתרת רכושה לנתבע, ובכך להפוך את צוואתה, במסגרתה הורישה את רכושה לתובעים ולנתבע בחלקים שווים, לריקה מתוכן. הנתבע יזם את עריכת מסמכי המתנה ללא ידיעת המנוחה; עוה"ד שערך את המסמכים לא נפגש עם המנוחה כדי לקבל את הוראותיה קודם עריכת המסמכים; במועד חתימת המסמכים הביא הנתבע לחדרה של המנוחה את מנהלת הדיור המוגן, והוסבר למנוחה שאם תהיה סיעודית והזכויות בדירה תישארנה רשומות על שמה – לא יממן משרד הבריאות את טיפולה במחלקה הסיעודית.

העובדות שנטענו בסעיף 12 לכתב התביעה והראיות שהוצגו מעמידות גם עילת

בטלות מכוח הסכם למראית עין. הנתבע היה היוזם והמבצע בעריכת הסכם למראית עין על מנת לזכות במימון משרד הבריאות עבור טיפול במנוחה במחלקה הסיעודית, והוא מנוע מלהסתמך על ההסכם ולטעון שזכויות המנוחה בדירה הועברו אליו במתנה. יצוין שפעולה זו היתה אחת משתי פעולות שבוצעו ברצף, כאשר הפעולה הנוספת היתה גם העברת מרבית פקדונות ניירות הערך של המנוחה בסך 505,313 ₪ משם המנוחה לשם הנתבע .

פועל יוצא מהאמור, שיש להצהיר על בטלות המתנה מ-25.11.04 בעניין זכויות המנוחה בדירה.

הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן:

ראשית, נכון למועד עריכת מסמכי המתנה [25.11.04] המנוחה הייתה בת 87, והתגוררה בדיור מוגן ממאי 01'. עפ"י חוות הדעת של המומחה הרפואי שמינה ביהמ"ש, פרופ' פנינג שמואל, המנוחה סבלה ממחלת אלצהיימר החל משנת 2001. עד לסוף שנת 04' מחלתה התבטאה בהפרעות בזיכרון ובהפרעת התמצאות בזמן לא קבועה . מחלת האלצהיימר ממנה סבלה המנוחה החמירה רק בחודשים שלאחר עריכת עסקת המתנה, אך לא מיד אחריה. נכון למועד עריכת המתנה המנוחה הייתה יכולה להבין את משמעות עריכת עסקת המתנה ולא נפל פגם בכשרותה. הצדדים ויתרו על חקירת המומחה מטעם ביהמ"ש, וממצאיו של המומחה לא נסתרו.

שנית, הנתבע יזם את עריכת מסמכי המתנה ללא קבלת הסכמה מראש מצד המנוחה. הנתבע פנה לעו"ד על מנת שיכין את מסמכי העסקה, מבלי שעורך הדין קיבל הוראות מהמנוחה קודם עריכת מסמכי המתנה. הנתבע הביא למנוחה לדיור המוגן את עוה"ד שערך את המסמכים ובאותו מעמד הביא גם את מנהלת הדיור המוגן, והוסבר למנוחה ע"י המנהלת, שאם תהיה סיעודית והזכויות בדירה תישארנה רשומות על שמה – לא יממן משרד הבריאות את טיפולה במחלקה הסיעודית.

עוה"ד שערך את מסמכי המתנה לא היה עורך דינה של המנוחה אשר טיפל במרבית ענייניה המשפטיים [עריכת צוואה, מכירת דירה בגבעת שמואל, והשכרת דירתה ברמת גן].

עו"ד יעקב מרגלית, שערך את מסמכי המתנה, הודה בחקירתו: "זו פעם ראשונה שאני פוגש אותה [את המנוחה, כאשר בא להחתימה על מסמכי המתנה שהוכנו קודם לכן – י.ג.] ... הייתה שם מנהלת של בית האבות [בחדרה של המנוחה - י.ג.]" [עמ' 43 שורות 8-12]; "אם היא תהיה סיעודית ויש לה רכוש, אז היא צריכה לשלם את זה מכיסה... לכן היא עושה את ההעברה הזאת... המנהלת הייתה שם והסבירה את הדברים שאם תהיה סיעודית ויש לה רכוש, אז התשלום לגבי ההוצאות הסיעודיות זה כבר מכיסה, ואם היא לא, אין לה רכוש - אז המדינה משתתפת" [עמ' 44 שורות 7-21]; "ש. האם אתה דיברת איתה על זה, שיש צורך להעביר את הזכויות [זכויותיה בדירת המגורים – י.ג.] משום שאחרת לא תקבל סיוע ממשרד הבריאות ? ת. יכול להיות" [עמ' 45 שורות 28-30]; "ש. המסמכים של המתנה נחתמו רק אחרי שגב' אילנה כהן, מנהלת בית האבות, הסבירה על נושא הזכאות לסיוע [של משרד הבריאות – י.ג.] ת. כן" [עמ' 46 שורות 30-32]; ש. "המסמכים האלה ... אתה למעשה מכין אותם עוד קודם לכן בכלל במשרדך לפני שדיברת עם המנוחה ? ת. נכון. ש. כולל התצהיר שלה? ת. נכון .ש. לפני שבאתם לבית האבות ... אתה ידעת שהנתבע עומד לקרוא למנהלת שהיא צריכה לבוא ולדבר? ת. יכול להיות, כן. ש. הנתבע דיבר איתך לפני כן, לפני בכלל שהגעתם, על נושא של סיוע... ממשרד הבריאות ? ת. כן" [עמ' 47 שורות 1-12].

הנתבע העיד בחקירתו: "הוא [עוה"ד מרגלית – י.ג.] הוא היה בחדר [של המנוחה בדיור המוגן בעת החתמת מסמכי המתנה – י.ג.] והייתה שם אילנה [מנהלת הדיור המוגן- י.ג.]" [עמ' 173 שורה 17]; "אני ידעתי שאסור שיהיה לה [למנוחה – י.ג.] רכוש [כדי לקבל תמיכה ממשרד הבריאות אם המנוחה תהיה סיעודית – י.ג.]... אסור שתהיה לה דירה" [עמ' 154 שורות 1-2].

הנתבע הודה בחקירתו שכאשר הסביר למנוחה את עניין התמיכה של משרד הבריאות -המנוחה לא השיבה לו . הנתבע העיד בעמ' 163 שורה 18: "היא לא ענתה לי באותו זמן". הגרסה של הנתבע, שהמנוחה החליטה להעביר את הדירה במתנה על שמו וביקשה ממנו לקרוא לעו"ד מרגלית – אינה מהימנה על בית המשפט. אם כך היו פני הדברים לא היה צורך שהנתבע יביא אל המנוחה במועד עריכת מסמכי המתנה, ועוד קודם שהחתים עוה"ד את המנוחה על המסמכים, את מנהלת הדיור המוגן כדי שתסביר למנוחה את תנאי הזכאות של משרד הבריאות בעניין מימון חולה סיעודית, וכדי לשכנעה שהותרת הזכויות בדירה על שמה תשלול ממנה את מימון משרד הבריאות.

שלישית, נכון למועד עריכת מסמכי המתנה [25.11.04] הייתה העלות החודשית של הדיור המוגן של המנוחה כ-8,094 ₪ בממוצע [8,094 ₪ = 372,345:46 – ראו ת/1]. הכנסותיה החודשיות של המנוחה בנוב' 04' עמדו ע"ס 4,797 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: הכנסה מפנסיה – 2,548 ₪ וקצבת ביטוח לאומי – 2,249 ₪ [ראו תדפיס הבנק שצורף לתצהירי התובעים דף מס' 6/2004].

לא הייתה סבירות שהמנוחה תוותר על דירת מגוריה, נכס המקרקעין היחיד שבבעלותה, בה היו לה 5/8 מהזכויות, כאשר מקור המימון של המגורים בדיור המוגן לא מובטח, והיא מודעת להיותה חולה במחלת אלצהיימר עוד מ-2001 ולאפשרות שמצבה יחמיר.

זאת ועוד, הדירה בה התגוררה המנוחה שימשה כמקור הכנסה נוסף, באשר הדירה הושכרה. הוצג חוזה שכירות שהיה תקף עד אפריל 06' [ כולל תקופת האופציה] ועל פיו גובה שכר הדירה היה בטווח של 850-900 דולר לחודש. הדירה לא שימשה רק נכס הוני להבטחת עתידה הכלכלי של המנוחה אלא גם הניבה פירות שאפשרו הקטנת הפער בין הכנסותיה החודשיות לבין הסכום הנדרש לצורך התשלום לדיור המוגן.

רביעית, המנוחה דאגה לתובעים, ילדי בנה האחר, שהתייתמו מאביהם בעודם קטינים. המנוחה ערכה צוואה והורישה את עיזבונה בחלקים שווים לתובעים ולנתבע.

הנתבע הצהיר בסעיף 37 לתצהירו :" ידוע לי כי לאורך השנים היו יחסים קרובים בין אמי ז"ל לנכדיה . אין לי ספק כי לאחר שאחי ז"ל נפטר אמי ז"ל הביעה את דאגתה לחינוכם ולהשכלתם ורצתה לראות אותם מסודרים...".

הנתבע הודה בחקירתו שמערכת היחסים בין התובעים לבין המנוחה הייתה טובה מאד. הנתבע העיד בעמ' 177 שורות 7-8: "ש. אני אראה לך שכתבת שהיחסים ביניהם [בין התובעים – הנכדים לבין המנוחה – י.ג.] היו מצוינים ת. כן. אני גם עכשיו אומר את זה".

עו"ד הרצל כספי העיד בחקירתו בעמ' 41 שורות 13-17: "ראיתי עד כמה היא דואגת לנכדים שלה, ורוצה להבטיח שהמצב שלהם יהיה כמו המצב של מוטי [ הנתבע – י.ג.] ...היא הגיעה לזה עד כדי כך שגם בפירוטים [ פירוט של פריטי מיטלטלין שיועברו לנכדים לאחר פטירה – י.ג.]... שבד"כ לא רגיל להכניס לצוואות".

אין זה סביר, שחרף מערכת היחסים הטובה עם התובעים - הנכדים, שהתייתמו מאביהם בהיותם קטינים- המנוחה נסוגה מהוראותיה בצוואתה להוריש לתובעים מחצית מעזבונה, ושללה מהם את האפשרות ליהנות מרכושה. המנוחה אף פתחה תכנית חיסכון להשכלה גבוהה כדי לסייע לנינתה טליה [ראו נספח א' לתצהיר דינה דומיניץ]. בית המשפט התרשם מהעדויות שהובאו, שהמנוחה דאגה לנכדים היתומים ושמרה עמם על קשר.

המטרה היחידה ברישום הזכויות ע"ש הנתבע, בדומה להעברת פיקדונות ניירות הערך משם המנוחה לשם הנתבע, בסמוך להעברת המנוחה למחלקה הסיעודית, הייתה לקבל זכאות לסיוע משרד הבריאות במימון טיפולה במחלקה הסיעודית, ולא כדי ליתן מתנה לנתבע, ולשלול מנכדיה היתומים מאב אפשרות לקבל זכויות בדירה.

חמישית, גם לאחר מועד עריכת המתנה כספי השכירות של הדירה המשיכו לשמש למימון מגוריה בדיור המוגן.

הנתבע נשאל בסעיף 32 לשאלון: " מה היו מקורות ההכנסה של אמך ז"ל משנת 01' ועד למועד פטירתה", והשיב: "דמי שכירות, פנסיה, ביטוח לאומי". הנתבע נשאל בסעיף 38 לשאלון: "מאילו מקורות כספיים של המנוחה שולמו התשלומים לבית האבות ?" והשיב : כספים שהתקבלו... דמי שכירות, פנסיה, ביטוח לאומי... ". הנתבע לא סייג את תשובתו בעניין דמי השכירות לחלק מהתקופה.

הנתבע העיד בחקירתו בעמ' 160 שורות 6-20: "ש. החל מהתאריך הזה [ אחרי שהמנוחה נכנסה לבית האבות – י.ג.] כל דמי השכירות בעצם הלכו אליה [למנוחה , למימון צרכיה – י.ג.] לא הלכו אליך, לא הלכו לתובעים שגם הם היו בעלי זכויות... המשיכה אמך המנוחה לקבל את כל דמי השכירות ?ת. אף אחד לא בא וביקש, ואף אחד לא דיבר על זה . אמא המשיכה לקבל את הכסף, ובזה זה הסתכם ". הנתבע לא סייג את תשובתו לחלק מהתקופה. גם לאחר העברת הרישום של זכויות המנוחה בדירה ע"ש הנתבע , לא קיבלו התובעים את חלקם בדמי השכירות [ למנוחה היה 5/8 מהזכויות בדירה ].

גם אם דמי השכירות בתקופת טיפולה של המנוחה במחלקה הסיעודית שולמו ישירות לנתבע, על מנת להציג בפני משרד הבריאות שאין למנוחה הכנסה מדמי שכירות ולזכות במימון משרד הבריאות, בית המשפט השתכנע שכספי השכירות הנופלים על חלקה של המנוחה בדירה המשיכו לממן את צרכיה של המנוחה חרף העברת רישום הזכויות בדירה ע"ש הנתבע. אין בית המשפט מביע עמדה בעניין ההתחשבנות בין הצדדים בנושא 3/8 מהזכויות בדירה.

ששית, הנתבע הצהיר בסעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית: "בשנת 93' ... מתוך כוונה להעניק לאמי ז"ל בטחון כלכלי העברתי לה במתנה את הדירה שרכשתי בגבעת שמואל... דמי השכירות שימשו בידיה לצרכיה".

אין כל סבירות שלאחר שהדירה בגבעת שמואל נמכרה ב-99', וחלק מהתמורה שימש למימון דמי כניסה לדיור המוגן, הנתבע יטול במתנה מאמו ב-04' את נכס המקרקעין היחיד שנותר לה [5/8 מהזכויות בדירת מגוריה ברמת גן], כאשר המשך מימון מגוריה בדיור המוגן לא מובטח, ואין מקורות מימון חודשיים מספיקים.

שביעית, בע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג, תקדין-עליון 95(2) 543, פסק כב' השופט שמגר בסעיף 9 לפסק דינו:

"בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד... יש להראות כי בנסיבותיו של העניין, הקניית המתנה משוללת כל היגיון".

בע"א 6296/05 כהן נ' עזבון כתון ז"ל תקדין עליון 2007(3) 2562 הוסיף כב' השופט רובינשטיין:

"בחוזה מתנה אבן היסוד העיקרית לשם השתכללותו היא גמירות הדעת. המבחן לקיומה של גמירות דעת הוא ככלל אובייקטיבי . המבחן האובייקטיבי הוא מבחנו של האדם הסביר, הנמדד עפ"י מכלול הנסיבות החיצוניות והתנהגות הצדדים... ".

עפ"י המבחן האובייקטיבי, הנבחן עפ"י מכלול הנסיבות החיצוניות והתנהגות הצדדים – לא הייתה גמירת דעת מצד המנוחה ליתן את זכויותיה בדירה במתנה לנתבע.

שמינית, העובדות שנטענו בסעיף 12 לכתב התביעה והראיות שהוצגו מעמידות גם עילת בטלות מכוח הסכם למראית עין . הנתבע היה היוזם והמבצע בעריכת הסכם למראית עין על מנת לזכות במימון משרד הבריאות עבור טיפול במנוחה במחלקה סיעודית , והוא מנוע מלהסתמך על ההסכם ולטעון שזכויות המנוחה בדירה הועברו לו במתנה.

גם העובדה שהנתבע הביא אל המנוחה במועד עריכת עסקת המתנה, ובטרם חתימת המסמכים, את מנהלת הדיור המוגן כדי שתסביר למנוחה את היבטי המימון של משרד הבריאות – סותרת את טענת הנתבע, שהמנוחה החליטה קודם לכן לתת לו את הדירה במתנה ועוד קודם לכן ביקשה ממנו לפנות לעו"ד על מנת שיערוך את עסקת המתנה. לכך מתווספת גם העובדה שעוה"ד שערך את תצהירי המתנה לא נפגש עם המנוחה קודם לכן, ולא קיבל ממנה הוראות בעניין מסמכי המתנה שערך.

4. ומכאן לעתירה לחייב את הנתבע לשלם 500,000 ₪ בגין כספים שנטל שלא כדין מחשבון הבנק של המנוחה בתקופה מ-1.2.01 ועד למועד פטירתה ב-18.1.08 .

התובעים ירשו מחצית העיזבון . נטען שהנתבע נטל מיליון ₪ מכספי המנוחה, ולכן זכאותם להחזר כספים עומדת ע"ס 500,000 ₪ .

[א] ב-9.2.001 המנוחה צירפה את הנתבע כבעלים משותף בחשבונה עם זכות למשוך כספים בחתימת יחיד, וזאת כדי לסייע לה עקב גילה ומחלתה.

נכון ל-31.12.00 חשבון העו"ש היה ביתרת חובה של 91,376 ₪ . בנוסף היו למנוחה פקדון 5563/4 ע"ס 3,388 ₪, ופקדון 5899/1 ע"ס 1,185,713 ₪ . סה"כ היו למנוחה פקדונות בשווי 1,189,101 ₪ נכון ל-31.12.00. אם מפחיתים מסכום זה את הסכום שביתרת החובה בעו"ש – עמד לזכות המנוחה סך של 1,097,725₪ נכון ל-31.12.00 [ראו תדפיס אישור יתרות בנק לאומי מ- 14.1.01 שצורף לתצהיר התובעים ].

המנוחה עברה לדיור מוגן במאי 01' , ועבור דמי כניסה שילמה 253,002 ₪ [ראו

ת/1].אם מנכים סכום זה מהסכום שעמד לרשותה אזי נותר לה סך 844,723 ₪.

נכון ליום הפטירה החשבון היה ביתרת חובה בסך 21,299 ₪ [ראו דף 1/2008 שצורף לתצהיר התובעים].

[ב] עפ"י מוצג ת/1 מ- 1.5.01 עד 1.3.05 המנוחה התגוררה במשך 46 חודשים בדיור מוגן במחלקה עצמאית, ועלות התשלום החודשי לדיור המוגן עמדה ע"ס 8,094 ₪ לחודש בממוצע [ 8,094 ₪ = 46 חודשים :372,345 ] .

עפ"י מוצג ת/1 מ-1.3.05 עד 31.5.06 המנוחה טופלה במחלקה סיעודית בדיור המוגן, ועלות התשלום החודשי לדיור המוגן עמדה ע"ס 18,753 ₪ בממוצע.

[18,753.46 = 15 חודשים: 281,302 ].

מ-1.6.06 עד פטירת המנוחה ב-18.1.08 משרד הבריאות מימן במשך 20 חודשים את התשלום עבור הטיפול במנוחה במחלקה הסיעודית בדיור המוגן.

התשלום החודשי לדיור המוגן לא כלל את מלוא הוצאותיה של המנוחה. בנוסף היו למנוחה הוצאות חודשיות עבור רכישת ביגוד, תשלום לרופאים מומחים, עלות מזון, קופה קטנה ועוד.

[ג] הכנסותיה החודשיות של המנוחה בתקופת מגוריה במחלקה העצמאית:

[1] הכנסה מתשלום פנסיה מעירית רמת גן - כ-2,500 ₪ .

[2] הכנסה מקצבת ביטוח לאומי - כ-2,200 ₪ .

[3] הכנסה משכר דירה של הדירה ברמת גן – 531 דולר [X 5/8850 דולר], שווה ערך בשקלים [ לפי שער יציג של יום עריכת חוזה השכירות 7.2.02 - 4.667 ] – 2,478 ₪ .

למנוחה היו 5/8 מהזכויות בדירה עד למתן המתנה לנתבע . עפ"י מוצג נ/4 הדירה הושכרה מ-14.4.02 ועד 13.4.04 תמורת 850 דולר ומ-14.4.04 ועד 13.4.05 תמורת 875 דולר. הנתבע העיד בעמ' 158 שורות 15-18 שהדירה הושכרה לאחר מכן מ-20.5.05 ועד 19.6.08 .

בתקופת טיפולה במחלקה הסיעודית נוספו להכנסותיה הנ"ל החל ממרץ 05' ועד לפטירתה הכנסה חודשית מביטוח סיעודי "דקלה" בסך כ-2,300 ₪ לחודש.

עפ"י מוצג ת/1 הוחזרו למנוחה החל מ-23.5.05 ועד 7.9.06 דמי פיקדון ודמי כניסה בסך 74,869 ₪ .

ניתן לקבוע כי ההכנסות החודשיות של המנוחה לא הספיקו למימון צרכיה ומגוריה במחלקה העצמאית בדיור המוגן, והיה צורך גם להשלים את החסר מכספי החסכונות של המנוחה.

לא הובא תיעוד ותחשיב המאפשר קביעה מדויקת מה שיעור ההוצאות החודשיות הנוספות שהיו למנוחה, בנוסף לתשלום החודשי לדיור המוגן בתקופת מגוריה במחלקה העצמאית .

[ד] ניתן לקבוע שהוצאו כספים עבור ביטוחי חיים של הנתבע בסך כ-3,000 ₪ לחודש, וזאת למרות שההכנסה החודשית של המנוחה לא כיסתה את עלות מגוריה וצרכיה של המנוחה במחלקה העצמאית בדיור המוגן. אין סבירות, שהמנוחה תיגרע מהכנסותיה 3,000 ₪ לחודש במשך תקופה ממושכת, בה בעת שהכנסותיה החודשיות לא הספיקו למימון מגוריה במחלקה העצמאית בדיור המוגן.

הוצג בפני ביהמ"ש מכתב בכתב ידו של הנתבע [נ/16] בו נאמר, שהתשלומים בוצעו עבור ביטוחי חיים שלו, ושולמו דרך החשבון של המנוחה. במכתב מציין הנתבע : " הנ"ל כיוון שאני גר בחו"ל ... אני מחזיר לה [ למנוחה – י.ג.] את הכסף". הנתבע נתפס על הודעתו זו. לא הוכח שהכספים הנ"ל, ששולמו מחשבון הבנק של המנוחה לביטוחי חיים של הנתבע בתקופה מ-1.2.01 ועד ל-8.5.06 - הוחזרו ע"י הנתבע למנוחה.

הנתבע הודה בחקירתו : "ש. עד מתי היא[ המנוחה – י.ג.] שילמה [ את ביטוח החיים שלך – י.ג.]? ת. אני חושב שזה שולם עד 2006.ש. וכמה היה התשלום החודשי? ת. 2500 ועוד 500... אני רואה פה 3,000 ₪ ...ש. 3000 ₪ בערך לחודש? ת. זה מה שאני רואה כרגע " [ עמ' 71 שורות 10-21 ]; " ש. כמה ביטוחי חיים אמא שילמה עבורך? ת. בשתי חברות. היה מנורה והשני... מגדל" [ עמ' 77 שורות 23-24] ; " לא היתה התחשבנות [ עם המנוחה בעניין כספי הביטוח – י.ג.] " [ עמ' 84 שורה 24].

הנתבע הודה בסעיף 129 לסיכומיו, שהתשלום עבור ביטוחי חיים של הנתבע בוצעה בתקופה הראשונה על ידי שיקים שנתנה המנוחה.

יש לחייב את הנתבע להחזיר לתובעים מחצית מהסכומים ששולמו עבור ביטוחי חיים שלו ביחס לתקופה מ-1.2.01 ועד 8.5.06 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום כמפורט בטבלאות שלהלן ועד ההחזר בפועל [התובעים ירשו מחצית מהעזבון ואת המחצית השניה ירש הנתבע ].

תשלום לביטוח חיים של הנתבע מחשבון הבנק של המנוחה באמצעות תשלום שיקים מ-19.2.01 ועד 2.3.04 :

החל מחודש מרץ 2004 שולמו ביטוחי החיים של הנתבע באמצעות הוראות קבע מחשבון המנוחה וזאת עד ל- 8.5.06 :

לא הוכח בראיות מהימנות שתשלומי ביטוחים נוספים שולמו מחשבון המנוחה עבור הנתבע. התובעים לא טרחו להעיד בעניין זה את נציגי חברת הביטוח. אין מנוס אלא להסתמך על הודאת הנתבע לעניין הביטוחים בחברות מגדל ומנורה, ולעניין התשלומים שבוצעו בתקופה הראשונה באמצעות שיקים ובתקופה השניה ע"י הוראות קבע מחשבון המנוחה - בגובה חודשי של כ-3,000 ₪ .

[ה] המנוחה עברה למחלקה הסיעודית ב-1.3.05. חודש לפני העברת המנוחה למחלקה הסיעודית בדיור המוגן, העביר הנתבע, שניהל את חשבון הבנק של המנוחה, 3 פקדונות ניירות ערך שהיו ע"ש המנוחה – על שמו באותו סניף בנק [ראו מוצג נ/22 עמ' 9]. העברות 3 פקדונות ניירות הערך הנ"ל בוצעו ב-31.1.05.

פקדונות ניירות הערך שהיו בבעלות המנוחה והועברו ב-31.1.05 לבעלות הנתבע באותו סניף בנק [ ראו מוצג נ/22 ] :

סה"כ : 505,313 ₪

*הערה: בנ/22 בעמ' 9, המטבע הנקוב של שער ניירות הערך בשנת 05' היה נקוב באגורות.

עפ"י נ/22 עמ' 9 – ב-31.1.05, כחודש לפני העברת המנוחה למחלקה הסיעודית, הועברו 3 פקדונות ני"ע בסך כולל 505,313 ₪ - מרבית הפקדונות הכספיים של המנוחה - מחשבון המנוחה תוך ציון: " מעביר בהעברה בבנק". ההעברה של ניירות הערך בוצעה כחודשיים לאחר חתימת מסמכי העברת זכויות המנוחה בדירה ע"ש הנתבע, וזאת כדי לרוקן את המנוחה מנכסיה, ולזכות במימון של משרד הבריאות לחולים סיעודיים תוך מצג שאין למנוחה רכוש.

המונח "בהעברה בבנק" מתייחס להעברה באותו סניף בנק. למנוחה היה חשבון בסניף הבנק והיא צירפה לחשבון את הנתבע כדי שיסייע לה לנהלו עקב גילה ומחלתה. בינואר 05' [ מועד העברת הפקדונות בסך 505,313 ₪ משם המנוחה לשם הנתבע] היתה המנוחה בת 87 וחודש לאחר מכן הועברה למחלקה הסיעודית. התדרדרותה הרפואית לא היתה פתאומית באשר חלתה באלצהיימר עוד ב-01'. לנתבע היה חשבון בנק באותו סניף בנק בו היה גם חשבון המנוחה והנתבע. הנתבע הודה עמ' 151 שורה 23 : " לא היה לה [למנוחה – י.ג.] עוד חשבון ". מלבד המנוחה, הנתבע היה היחיד שהיה בעל זכות משיכת כספים מחשבון המנוחה. ההערה שנרשמה בעניין 3 הפקדונות בסך כולל של 505,313₪ "מעביר בהעברה בבנק" התייחסה להעברת הפקדונות בני"ע באותו סניף בנק מחשבון המנוחה לחשבון בנק של הנתבע שהיה אף הוא באותו סניף בנק.

הנתבע העיד בחקירתו : "ש. למה הוצאת כסף מהחשבון של אמא שלך? ת. אני הייתי בעל חשבון עם אמא" [ עמ' 94 שורות 2-3]; " ש. לך היה חשבון באותו סניף הבנק [ של המנוחה- י.ג.] ? ת.כן " [ עמ' 98 שורות 6-7]; " האחריות על החשבון הזה [של המנוחה – י.ג.] היה גם עלי " [ עמ' 113 שורות 1-2]; " יש העברות... שעברו לחשבון שלי מהחשבון שלה " [ עמ' 123 שורות 13-15].

הנתבע השאיר רושם לא מהימן בעדותו כאשר נחקר על גריעת 3 פקדונות ניירות הערך שהיו בבעלות המנוחה בשווי 505,313 ₪ ב-31.1.05 [שלוש פעולות שבוצעו בו ביום]. הנתבע העיד תחילה :" ש. במהלך שנת 05' יתרת החשבון של תיק ניירות הערך [של המנוחה – י.ג.] מאופסת. מה קרה עם הכסף? ת. כל נייר ערך שנמכר ונקנה צריך להיות לו עקבות בבנק ...ש. היתרה מאופסת. מה קרה ? ת. אז כנראה שהוא חוסל, וכל הכסף נכנס לחשבון עו"ש [עמ' 131 שורות 15-26] – הוכח בראיות שהוצגו, שהסכום של 505,313 ₪ לא נכנס לחשבון העו"ש של המנוחה. לאחר מכן הנתבע השיב : " ש. אני שאלתי אותך אם הכסף הזה [ 505,313 ₪ שווי 3 פקדונות ניירות ערך – י.ג.] בהעברה בבנק עבר אליך? ת. אמרתי לך שאני לא זוכר ואני לא יודע " [ עמ' 180 שורות 29-32 ] – לא ניתן לקבל תשובה מעין זו מפי מי שהיה בעל זכות המשיכה היחיד בחשבון המנוחה. בעת הוצאת הכספים היתה המנוחה בת 87, ערב העברתה למחלקה הסיעודית [ הפקדונות נמשכו ב-31.1.05 והמנוחה הועברה למחלקה הסיעודית במרץ 05' ובה טופלה עד ליום פטירתה], והמדובר ביתרת הכספים שנותרו למנוחה בסכום של כחצי מיליון ₪ , שנועדו לשמש לה עוגן למימון טיפולה במחלקה הסיעודית.

גרסת הנתבע שאינו זוכר ואינו יודע – אינה מהימנה על בית המשפט. ניתן לקבוע שהסכום הועבר ע"ש הנתבע, שרק לו בנוסף למנוחה, שהיתה במצב סיעודי עקב התדרדרות מחלתה, היתה זכות משיכה של הכספים. העברת 3 פקדונות ניירות הערך היתה כדי שהנתבע יוכל להצהיר שלמנוחה אין רכוש ולזכות במימון משרד הבריאות לצורך הטיפול במנוחה במחלקה הסיעודית.

מעיון בתדפיס חשבון הבנק של המנוחה ומתדפיס ניירות הערך [ נ/22] ניתן להיווכח שהסכום של 505,313 ₪ שהושקע ב-3 ני"ע לא הוחזר לבעלותה של המנוחה והפדיון לא הועבר לחשבון הבנק של המנוחה.

גם מתחשיב ההוצאות וההכנסות של המנוחה בתקופה מ-1.2.05 ועד 18.1.08 [יום הפטירה] ניתן להיווכח שלא היה צורך לעשות שימוש בכספי 3 הפקדונות הנ"ל בסך 505,313 ₪ לצרכי המחייה של המנוחה, בהיותה מטופלת במחלקה הסיעודית. בחודש פב' 05' היתה עלות הדיור המוגן בסך 8,094 ₪ [ ראו סעיף 4 [ב] לפסק].בחודשים מרץ 05' עד מאי 06' שולם עבור טיפול במנוחה במחלקה סיעודית בדיור המוגן 281,302 ₪ [ ראו ת/1 ]. מ-1.6.06 ועד פטירת המנוחה ב-18.1.08 משרד הבריאות מימן את עלות שהייתה במחלקה הסיעודית. סה"כ הוצאות שהיית המנוחה בדיור המוגן מ-1.2.05 ועד יום הפטירה -18.1.08 - 289,396 ₪ . אם נוסיף לסכום זה עפ"י אומדן שיפוטי 20% בגין הוצאות נילוות, מצינו שההוצאות בתקופה מ-1.2.05 עד 18.1.08 בגין הטיפול במנוחה במחלקה הסיעודית עמדו ע"ס כולל של 347,275 ₪ .

57,879 ₪ = 20% X 289,396

347,275 ₪ = 57,879 + 289,396

בתקופת היותה של המנוחה במחלקה סיעודית, הנתבע ניהל את כספי המנוחה ולא ניתן לייחס הסכמה למנוחה ביחס לאופן ניהול הכספים.

בתקופה מ-פב' 05' ועד 18.1.08 – תקופה של 36 חודשים לתובעת היו הכנסות כדקלמן :

[1] הכנסה מתשלום פנסיה מעירית רמת גן – 90,000 ₪

90,000 ₪ = 36 חודשים X 2,500 ₪

[2] הכנסה מקצבת ביטוח לאומי- 79,200 ₪

79,200 ₪ = 36 חודשים X2,200

[3] הכנסה מביטוח סיעודי דקלה ממרס 05' ועד ינואר 08' – 80,500 ₪

80,500 ₪ = 35 חודשים X2,300

[4] החזר פקדון ודמי כניסה ממאי 05' ועד ספט' 06' – 74,869 ₪

[ראו ת/1].

[5] הכנסה משכר דירה של 5/8 מדירתה ברמת גן . עפ"י חוזה השכירות

נ/24 בפב' ובמרס 05' מלוא שכר הדירה עמד ע"ס 875 דולר ומאפ' 05' עמד שכר הדירה ע"ס 900 דולר.

הכנסה ממלוא שכר הדירה מ-פב' 05' עד ינואר 08' היא כדלקמן :

[א] פב' ומרץ 05' – 1,750 דולר [ 875 דולר X 2 ].

[ב] 13.4.05 עד 18.1.08 – 33 חודשים – 29,700 דולר [ 900 דולר X 33 חודשים]

סה"כ הכנסה ממלוא שכר הדירה מפב' 05' עד ינואר 08' -31,450 דולר.

למנוחה היו 5/8 מהזכויות בדירה, כך שהיתה זכאית לקבל 19,656 דולר. [ 19,656 דולר = 5/8 X 31,450 דולר ]

כספי השכירות של הדירה המשיכו לשמש למימון שהייתה של המנוחה בדיור המוגן גם לאחר ביצוע עסקת המתנה ב-25.11.04, וכאמור נקבע בפסק שעסקת המתנה בטלה.

השער היציג של הדולר נכון ל-1.2.05 עמד על 4.383, וסה"כ היתה המנוחה זכאית לתשלום שכר דירה בסך – 86,152 ₪ .

סה"כ הכנסותיה של המנוחה מ-1.2.05 ועד 18.1.08 בתקופת היתה סיעודית : 410,721 ₪

410,721 ₪ = 86,152 + 74,869 + 80,500 + 79,200 + 90,000

בנוסף היו למנוחה יתרות נמוכות נוספות בפקדונות ני"ע על שמה [בנוסף ל-3 הפקדונות בסך 505,313 ₪ שהועברו משם המנוחה לשם הנתבע ב-31.1.05 ] שנפדו כדלקמן [ראו מוצג נ/22]:

16.3.05- 10,074.34; 27.3.05- 10,010.47; 17.4.05 – 15,028.68; 16.5.05- 16,541.96 [ ראו עמ' 9-10 לנ/22 ותדפיסי חשבון העו"ש ].

ניתן לקבוע שההכנסות החודשיות של המנוחה בתקופת היותה סיעודית מ-1.2.05 ועד 18.1.08 עלו על הוצאותיה החודשיות .

כאמור הבאנו את כל התחשיב כדי להראות שלא רק שהוכח ש-3 פקדונות ני"ע שהועברו משם המנוחה לשם הנתבע בסך כולל של 505,313 ₪ - לא הוחזרו לבעלות המנוחה ופדיונם לא הועבר לחשבון הבנק של המנוחה [ראו תדפיס ני"ע נ/22 ותדפיסי חשבון הבנק של המנוחה ] אלא גם כדי להראות שההכנסות החודשיות של המנוחה הספיקו למימון הוצאותיה בתקופה מ-1.2.05 ועד 18.1.08 – בתקופת טיפולה במחלקה הסיעודית, ומכאן שלא היה צורך לעשות שימוש לצרכי המנוחה בסכומים שהיו מופקדים ב-3 פקדונות ניירות הערך הנ"ל, שהועברו ב-31.1.05 לבעלות הנתבע .

אשר על כן התוצאה היא שעל הנתבע להחזיר לתובעים מחצית מסכום 3 פקדונות ני"ע בסך כולל של 252,656 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-31.1.05 ועד התשלום בפועל.

252,656 ₪ = 505,313:2

בהעדר ראיות מספיקות לא ניתן לחייב בגין סכומים נוספים שהוצאו מחשבון המנוחה. עוד נוסיף בהתייחס לסעיף 110 לסיכומי התובעים, כנגד הוצאות הכספים מחשבון הבנק של המנוחה, שנימנו בסעיף, הוכנסו כספים לחשבון המנוחה בשיעור דומה. הוצאו מחשבון המנוחה ע"י הנתבע 82,950 ₪ : 23.2.03- 450 ₪ ; 31.1.05- 1000 ₪ ; 1.11.05- 7000 ₪ ; 29.1.06- 15,000 ₪ ;10.5.06- 6000 ₪ ; 28.6.06- 11,000 ₪ ; 22.8.06- 7,000 ₪ ; 4.10.06- 5,000 ₪ ; 25.10.06- 8,500 ₪ ; 8.11.06- 7,000 ₪ ; 2.5.07- 15,000 ₪ . הוכנסו לחשבון המנוחה ע"י הנתבע – 88,938 ₪ : 17.5.05 – 55,000 ₪; 15.1.06- 2,500 ₪; 22.1.06- 1,538 ₪; 13.3.06- 3,000 ₪ ; 20.2.07- 5,000 ₪; 25.5.07- 20,000 ₪ ; 2.7.07- 500 ₪ ; 25.9.07- 1,400 ₪ .

לא מצינו שההכנסות משכר דירה של דירת המנוחה הוכנסו לחשבונה של המנוחה, ולכן העברת כספים מחשבון הנתבע לחשבון המנוחה אין בה די כדי לאפשר טענת קיזוז, במיוחד כאשר עפ"י התחשיב שהובא לעיל ההכנסות של המנוחה בתקופת טיפולה במחלקה הסיעודית מ-1.3.05 ועד 18.1.08 [מועד פטירתה] הספיקו למימון הוצאותיה, ושכר הדירה של הדירה שימש למימון צרכיה גם לאחר עריכת עסקת המתנה שבוטלה בפסק.

5. באשר לפריטי התכולה, שהורישה המנוחה בצוואתה לתובעים – לא הוכח שהנתבע נטל אותם, ודין התביעה בעניין זה להידחות.

התובעים טענו בסעיף 25 לכתב התשובה : " ... לא נטלו התובעים דבר מרכושה של המנוחה, לא מדירתה ברמת גן ולא מדירתה בבית האבות, לא בחייה ולא לאחר מותה, ולא קיבלו דבר מן הפרטים הספציפיים שיועדו להם בצוואה של המנוחה הכוללים תכשיטים, כלי כסף וזהב ".

התובע 2 הודה בחקירתו: " ב-12.6.02 [ מועד נישואיו – י.ג.]... ש. איזה מתנות קיבלת ממנה? ת. קיבלנו סט להבדלה, סט מכסף כולל מגש, מחזיק לנר הבדלה ומחזיק לבשמים" [ עמ' 30 שורות 14-21] ; " ש. היית נוכח גם בחתונות של יתר התובעים ... זה נכון שהמנוחה נתנה בימי חייה גם להם מתנות ? ת. נכון" ... [עמ' 30 שורות 24-27] ; " אני יודע על פריט אחד שניתן [ פריט נוסף – י.ג]... משהו לאביחי... אני לא זוכר מה זה" [עמ' 30 שורה 30 עד עמ' 31 שורה 2]; "ש. אתה ראית ... את הנתבע נוטל איזשהו מהפריטים המצוינים בסעיפים 6-7 בצוואה? ת. לא " [ עמ' 31 שורות 24-27].

עתירה זו בתביעה לא הוכחה בראיות מהימנות. לא ניתן לשלול שהמנוחה חילקה עוד בחייה פריטי יודאיקה לבני משפחתה. התובעים גם זנחו עתירה זו בסיכומים ולא התייחסו אליה.

6. סוף דבר

[א] מוצהר בזה על בטלות המתנה מ-25.11.04 ביחס ל-5/8 מזכויות המנוחה בדירה הידועה כגוש 6159 חלקה 397 תת חלקה 2.

הרישום במרשם המקרקעין בגוש 6159 חלקה 397 תת חלקה 2 שנעשה ב-24.5.05 ע"ש הנתבע, ביחס ל-5/8 מהזכויות בדירה [שטר 0179760001] – יבוטל, ורישום הזכויות יוחזר ע"ש עזבון המנוחה יוכבד רחל דומיניץ , ת.ז. 7913312 .

[ב] הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים מחצית מהסכומים ששולמו עבור ביטוחי חיים של הנתבע מחשבון המנוחה, ופורטו בשתי הטבלאות בעמ' 13-16 לפסק, ביחס לתקופות 19.2.01 ועד 8.5.06, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום המפורט בשתי הטבלאות ועד ההחזר בפועל. החיוב הועמד על מחצית הסכומים באשר התובעים ירשו מחצית מהעיזבון.

[ג] הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים מחצית מסכום 3 פקדונות ני"ע של המנוחה שהעביר לבעלותו ב-31.1.05, כחודש לפני היות המנוחה סיעודית, וזאת בסך כולל של 252,656 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-31.1.05 ועד התשלום בפועל.

[ד] החיובים שנקבעו בסעיפים ב' ו-ג' בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לא יעלו על סך 500,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל – הסכום שנתבע בכתב התביעה.

[ה] הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.