בפני תביעה כספית בסך של 105,345 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים. נתבעים 1 ו- 2 לא הגישו כתבי הגנה בתיק ולכן ניתן נגדם פסק דין. 

1. להלן עיקרי טענות התובעת בכתב התביעה:
   
   1. התובעת שהיא חברה ציבורית לביטוח, משכה ביום 1.4.09 שיק בלתי סחיר שמספרו 5599214 על סך 100,000 ₪, לפקודת מבוטח בשם ראשי מושאילוב (להלן: "המוטב") בציון מספר זהותו של המוטב (להלן: "השיק").
      
   2. השיק נגנב מהתובעת ביום 5.4.09. על פי החשד, נתבע 1, מר בדיר סלאח (להלן: "בדיר"), בעצמו או בשיתוף עם אחרים גנב ממשרדי התובעת שיק, וזייף אותו בכך שגירד או מחק את פרטי שם המוטב וזהותו וציין את שמו ומספר זהותו.
      
   3. משנודע לתובעת על הגניבה נערך בירור בחשבון התובעת, קרי אצל נתבע 3, בנק לאומי לישראל בע"מ, והתברר כי השיק הגנוב נפרע בחשבונו של בדיר אצל נתבע 4, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, דהיינו לא בחשבון המוטב ולא על ידי המוטב.
      
   4. התובעת הודיעה לנתבע 3 על זיוף השיק ודרשה לזכות את חשבונה בסכום הנקוב בו, אך נתבע 3 סירב וחיובה של התובעת בגין השיק נותר בעינו, וזאת אף שדבר הזיוף היה בידיעתו של נתבע 3 או שהיה עליו לדעת על כך, בין היתר על ידי עיון פשוט בשיק.
      
   5. התובעת פנתה לנתבע 3 בדרישות להעביר לידיה את השיק המקורי, אך דרישותיה נדחו.
      
   6. ביום 6.8.09 פנתה התובעת לנתבע 4 בדרישה להשבת סכום הגניבה, אך דרישה זו נדחתה בטענה כי לא חלה עליו אחריות.

לאור האמור לעיל נטען כי נתבעים 3 ו- 4 התרשלו התרשלות רבתי בכך שאישרו את השיק מבלי לבדוק אותו כנדרש.

1. להלן עיקרי טענותיו של נתבע 3 בכתב ההגנה:
   
   1. מועד פירעון השיק צוין כ- 1.4.09, השיק הוצג לפירעון ביום 7.4.09 ודבר הגניבה התרחש ככל הנראה לפי כתב התביעה ביום 5.4.09, אך התובעת בחרה להודיע על כך לנתבע 3 רק ביום 16.4.09. מכאן שמחדלה והשתהותה של התובעת הם שהובילו לנזקים שנגרמו לה, שכן השיק הופקד ונפרע עוד בטרם הודיעה התובעת על הזיוף. לו הייתה התובעת מודיעה על הגניבה קודם לכן, ייתכן שאפשר היה לבטל את השיק עוד לפני הפקדתו, או לכל הפחות  למנוע את משיכת הכספים שביצע בדיר כשבוע לאחר הצגת השיק לפירעון.
      
   2. התובעת היא הנושאת באחריות לשמור כיאות על רכושה ולהודיע לנתבע 3 מידית על גניבת שיקים, או לחלופין לבטלם מידית עם היוודע דבר הגניבה והזיוף.
      
   3. התובעת אינה מקבלת את השיקים שלה ישירות מנתבע 3 אלא מדפיסה אותם בעצמה אצל ספק מטעמה, ולכן אין ביטחון כי השיקים הנ"ל מוגנים מפני זיוף באמצעים המקובלים אצל נתבע 3. מעבר לכך, התובעת חתמה על כתב שיפוי כלפי נתבע 3 בנוגע לשיקים אלה.
      
   4. בעת הפקדת השיק אצל נתבע 4, לא רואה נתבע 3 את השיק המקורי אלא רק סריקה שלו כמקובל, וכפי שניתן לראות מההעתק הסרוק שהתקבל אצל נתבע 3, הזיוף לא נראה לעין ולכן השיק כובד.
   5. עם קבלת השיק המקורי התברר כי הזיוף נראה לעין: ניתן לראות פס לבן מעל פרטי המוטב עם סימני מחיקה, ועליו הדפסה הנחזית להיות הדפסה במכונת כתיבה. די היה בכך כדי להסב את תשומת ליבו של נתבע 4 אשר קיבל את השיק המקורי לידיו לבעייתיות הקיימת בשיק ולהעלות ספק לגבי תקינותו. כמו כן התברר לנתבע 3 כי השיק הופקד בחשבונו של בחור צעיר בחשבון אשר נפתח בסמוך למועד ההפקדה, ולמרות זאת לא ראה נתבע 4 צורך לפנות לנתבע 3 ולברר את המשיכה ונסיבותיה.
      
2. להלן עיקרי טענותיו של נתבע 4 בכתב ההגנה:
   
   1. לא היה שום דבר חריג שבשלו נדרש נתבע 4 לבדוק האם השיק מזויף או גנוב. השיק נראה תקין, תעודת הזהות שהופיעה על השיק תואמת לתעודת הזהות של לקוח הבנק והפקדת שיק כזה מחברת ביטוח אינו דבר חריג. גם העובדה שנתבע 3 כיבד את השיק מלמדת כי לא היה בו דבר חריג.
      
   2. לתובעת יש אשם תורם מכריע לקרות האירועים שבגינם הוגשה התביעה המנתק כל קשר סיבתי בין המעשים והמחדלים המוכחשים אשר מיוחסים לנתבע 4 לבין הנזקים הנטענים והמוכחשים כשלעצמם. התובעת התרשלה רשלנות רבתי משלא שמרה על השיק כדבעי ולא דאגה לביטולו תוך פרק הזמן הקבוע ב"כללי המסלקה".
      
   3. תמוה מאוד כי התובעת לא מצאה לנכון לגלות בכתב התביעה מתי ובאיזה אופן נודע לה על דבר הגניבה הנטענת, ולא מסרה פרטים לגבי המועד שבו נודע לה על הצגת השיק לפירעון.
      
3. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית כדלקמן:
   
   1. תצהירה של הגב' ברטה מוסקוביץ' אשר הצהירה כי היא משמשת פקידת שירות מטעם התובעת וחזרה על הטענות בכתב התביעה.
      
   2. תצהירה של הגב' רחל קבסו שהצהירה כי היא משמשת בתפקיד מנהלת אצל נתבע 3. הגב' קבסו חזרה על הטענות בכתב ההגנה מטעם נתבע 3 וכן העלתה טענות נוספות, חלקן בתגובה לאמור בתצהיר הנ"ל מטעם התובעת. בין היתר הצהירה הגב' קבסו כי נתבע 3 לא הסכים להמציא רק העתק של השיק, אלא הסכים גם להצגת השיק המקורי בפני נציג התובעת בסניף של נתבע 3. כמו כן הוצהר כי גם כיום, לאחר קבלת התצהיר מטעם התובעת, לא ברור מה עלה בגורל התלונה שהוגשה בגין הזיוף, והאם הוגשו כתבי אישום נגד נתבעים 1 ו- 2 או מי מהם בעבירות שבגינן הוגשה התלונה.
      
   3. תצהירו של מר אבו קעוד פרג', מנהל הסניף של נתבע 4 שבו הופקד השיק. מר קעוד חזר על חלק מהטענות בכתב ההגנה מטעם נתבע 4, והצהיר כי ראה את השיק ביום ההפקדה ולא היה בו כל סימן המעלה חשד בעניין תקינותו. עוד הצהיר מר קעוד כי לפי הנהלים, שיק של מעל 10,000 ₪ חייב להיבדק באופן יסודי תוך שלושה ימים על ידי מורשה חתימה לפני אישורו לפירעון, ואם נתבע 3 אישר תשלום סך של 100,000 ₪ כנגד מסמך סרוק וללא אישור המושך, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. כמו כן הצהיר מר קעוד כי רק ביום 16.4.09, תשעה ימים לאחר הפקדת השיק וחמישה ימים לאחר משיכת הכספים מחשבונו של בדיר, פנה נתבע 3 לראשונה לנתבע 4 והעלה טענות כי השיק מזויף.
      
4. במהלך דיון ההוכחות הציג ב"כ נתבע 3 את השיק המקורי בפני בית המשפט ובפני הצדדים האחרים, והמצהירים נחקרו בחקירה נגדית. לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.
   
5. בעקבות החלטתו של בית המשפט בתום הדיון צורף לסיכומים מטעם נתבע 3 העתק צבעוני של השיק, אך המסמך לא נסרק למערכת נט המשפט בסריקה צבעונית, ולכן בסמוך לפני מתן פסק דין זה, ולבקשת בית המשפט, המציא ב"כ נתבע 3 ללשכת הח"מ העתק צבעוני מוגדל נוסף של השיק.
   

דיון

1. עיון בהעתק הצבעוני של השיק מעלה כי אכן קיימים הבדלים נראים לעין בצבע ובסוג הגופן בין הכיתוב של שם המוטב ("בדיר סלאח"), ומספר הזהות ("203741335") לבין הכיתוב של כל יתר הפרטים אשר הודפסו על השיק, דהיינו: מספר הפוליסה, התאריך והסכום במילים ובספרות. הגופן של השם ומספר הזהות הוא כהה יותר ומרווח יותר, וכן קיימים הבדלים בצורת הגופן (השוו למשל בין הספרה 3 במספר הפוליסה לבין הספרה 3 במספר הזהות). נוסף על כך, אפשר לראות כי בעוד צבע השיק הוא כחול/ תכלת, הרקע שמאחורי השם "בדיר סלאח" ומספר הזהות הנ"ל הוא בצבע לבן.

אחריותו הנתבע 4

1. אין חולק כי ביום ההפקדה הוצג השיק המקורי בפני מנהל הסניף של נתבע 4, מר אבו קעוד פרג' אשר הצהיר כי לא ראה בו כל סימן שעשוי לעורר חשד לגבי תקינותו. ואולם כאמור, מעיון בהעתק הצבעוני של השיק עולה כי מופיעים על גביו סימנים נראים לעין אשר היו צריכים להעלות חשד כי השיק איננו תקין. לפיכך, אף שעל פי רוב האחריות העיקרית לבדיקת שיק מוטלת על הבנק הנמשך, בנסיבות העניין היה על נתבע 4 אשר השיק המקורי הוצג בפניו לפירעון להתריע ולדווח לנתבע 3 או לתובעת על אותם סימנים חשודים הנראים על גבי השיק, אך הוא לא עשה כן.
   
2. על כן הנני קובע כי נתבע 4 התרשל כלפי התובעת, ונושא בחלק מהאחריות לנזק שנגרם לה כתוצאה מפירעון השיק, כפי שיפורט בהמשך.

אחריותו הנתבע 3

1. בכתב ההגנה מטעם נתבע 3 נטען כי נציגיו לא ראו את השיק המקורי בעת הפקדתו אצל נתבע 4 אלא רק סריקה שלו כמקובל, והיות שהזיוף לא נראה לעין בסריקה, השיק כובד.

ואולם, לא נסתרה גרסתו של מנהל נתבע 4 שלפיה שיק המופקד בחשבון כלשהו מועבר למסלקה של הבנק הנמשך עוד באותו יום, ורק לאחר מכן מאשר הבנק הנמשך את כיבוד השיק. אף המצהירה מטעם נתבע 3, הגב' קבסו, העידה לעניין זה כי השיק אכן מגיע למסלקה של נתבע 3, אם כי לדבריה "במסלקה השיקים עוברים בסרט נע, אף אחד לא רואה את השיקים, כך בכל המסלקות" (עמ' 14 ש' 20).

הגב' קבסו העידה כי נציגי הנתבע 3 לא רואים את השיקים המקוריים שהם מאשרים, אלא רק את הסריקה של השיק בכל סכום (עמ' 10, ש' 26-25), ובהמשך העידה כי אין לנתבע 3 נוהל לגבי שיקים בסך של 100,000 ₪ או יותר שלפיו יש לראות אותם בעין או להתקשר למושך (עמ' 13 ש' 30-23), אך לא הוצג כל מסמך בכתב המתייחס לנהלים של נתבע 3 לגבי בדיקת שיקים.

1. מעבר לכך, גם מעיון בהעתק לא צבעוני של השיק אפשר להבחין בסימנים המעוררים חשד לגבי תקינותו. אמנם הרקע הלבן מאחורי שם המוטב ומספר הזהות לא נראה לעין והשוני בצבע הגופן פחות בולט, אך אפשר להבחין בפגמים אחרים בשיק. כך למשל, כפי שאישרה גם המצהירה מטעם נתבע 3, הגב' קבסו, מספר הזהות של המוטב שהודפס על גבי השיק אינו תואם למספר הזהות הרשום בכתב יד על גב השיק שבו לא מופיעה בתחילת המספר הספרה "2" (בסוף עמ' 10 ותחילת עמ' 11). כמו כן אישרה הגב' קבסו בחקירתה כי יש שוני בין הכיתוב הרגיל בשיקים של התובעת - ת.ז., לבין הכיתוב בשיק המזויף – מ.ז. (עמ' 12, ש' 2-1). הגב' קבסו אף לא שללה כי אפשר להבחין בהבדלים גם בצורת הגופן, למשל בצורה של הספרה 3, אך העידה כי "אני לא יכולה להיכנס לדקויות האלה" וכי השיק נמצא תקין על ידי המערכת האוטומטית של הבנק (עמ' 12 ש' 14-11), אלא שמעדותה עלה כי שם המוטב כלל לא נבדק במערכת האוטומטית הנ"ל אשר רלוונטית רק במקרים של זיוף סכום (שם, ש' 16-12).
   
2. למרות זאת, וכפי שהסתבר מעדותה של הגב' קבסו, נתבע 3 כלל לא הביא לעדות את אותן עובדות מטעמו אשר בדקו את השיק בזמן אמת. הגב' קבסו העידה כי שיקים בסך העולה על 50,000 ₪ מגיעים אליה לבדיקה ולאישור לאחר בדיקה של אחת הפקידות במדור (עמ' 11 ש' 18-17), אך היות שלא הייתה בבנק באותו יום, מי שבדק את השיק היא מחליפה שלה בשם מנוחה (שם, ש' 20-19). כמו כן עלה מעדותה כי אינה יודעת מי מבין שש הפקידות בדקה את השיק קודם לכן (שם, ש' 4-3). בהעדר עדות של הפקידה ושל המנהלת שבדקו את השיק, אין כל אפשרות לדעת האם אמנם נבדק רק עותק סרוק של השיק או גם המקור, כיצד התבצעו הבדיקות והאם הפקידה או המנהלת הבחינו בסימנים הנ"ל או בחלקם.
   
3. לאור כל האמור לעיל, ומשעלה מגרסתה של המצהירה מטעם נתבע 3 כי חרף הפגמים ואי ההתאמות שניתן היה להבחין בהן מבדיקת השיק הסרוק, לא נבדק השיק המקורי ולא נעשתה בדיקה כלשהי עם התובעת, הנני קובע כי גם נתבע 3 התרשל בבדיקת השיק ונושא בחלק מהאחריות לנזק שנגרם לתובעת עקב פירעון השיק, כפי שיפורט בהמשך.
   
4. בכתב ההגנה מטעם נתבע 3 ובסיכומים מטעמו נטען כי התובעת חתמה על כתב שיפוי בנוגע לשיקים שאינם מונפקים אצל נתבע 3. ואולם, עיון בכתב ההגנה ובתצהיר מטעם נתבע 3 מעלה כי לא צורף אליהם עותק של אותו כתב שיפוי נטען, ואין די לעניין זה בעדותה של המצהירה מטעם נתבע 3 בחקירה הנגדית שאליה הפנה ב"כ נתבע 3 בסיכומיו. אף אם התובעת אכן חתמה על כתב שיפוי כלשהו, היה על נתבע 3 להציג עותק מלא וחתום שלו על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון האם הוראותיו חלות במקרה דנן.
   

רשלנות תורמת של התובעת  

1. בכתב התביעה ובתצהירה של הגב' מוסקוביץ' אין כל פירוט לגבי הנסיבות שבהן נודע לתובעת כי השיק לא נמצא ברשותה ולגבי המועד שבו עלה חשדה של התובעת כי השיק נגנב. כך גם לא צוין היכן היה השיק בטרם הוצא מחזקתה של התובעת. מעדותה של הגב' מוסקוביץ' עלה כי השיק נגנב מחדרה במועד כלשהו במהלך היעדרותה מהמשרד לצורך הדרכה בת כשבוע וחצי (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 26-19). כמו כן עלה מעדותה כי פקידה המקבלת שיק אמורה להכניס אותו למגירה נעולה במפתח (עמ' 6 ש' 13-11), אך היות שלא הייתה בחדר באותו יום היא לא יודעת איפה היה השיק (עמ' 8, ש' 6-5). בהמשך אישרה הגב' מוסקוביץ' כי "יכול להיות" שלפי דוח החקירה של התובעת השיק נגנב משולחנה (שם, ש' 9-7) והעידה כי אף אחד לא יכול לדעת אם השיק נגנב מהשולחן ללא כל אמצעי אבטחה (שם, ש' 12-10).
   
2. התובעת אף לא הכחישה ולא סתרה את הטענה כי היא מנפיקה בעצמה או באמצעות מי מטעמה את השיקים אשר נמסרים ללקוחות, ובכלל זה השיק שבפנינו, ולא הציגה ראיות או עדויות כלשהן לגבי אמצעי אבטחה שננקטים לצורך מניעת זיוף השיקים. הגב' מוסקוביץ' העידה בעניין זה כי איננה אחראית על הדפסת השיקים, ואיננה יודעת מי עושה זאת והאם יש על גבי השיקים אמצעים למניעת זיוף (סוף עמ' 5 ותחילת עמ' 6).
   
3. נוסף על כך, אין חולק כי התובעת הודיעה על הגניבה רק ביום 16.4.09 בעוד שהשיק הוצג לפירעון ביום 7.4.09 והכספים נמשכו מחשבונו של בדיר בפועל כחמישה ימים לאחר מכן. מכאן שיש ממש בטענה כי אילו הודיעה התובעת על הגניבה בשלב מוקדם יותר, ייתכן שהייתה מונעת את הנזק שנגרם לה.
   
4. מעדותה של הגב' מוסקוביץ' בעניין זה עלה כי עוד ביום 5.4.09 התקשר המבוטח (המוטב) לשאול מה קורה עם השיק, ולאחר שבדקה וראתה שהשיק לא נמצא אצלה, ביקשה מהממונים שלה לבדוק את העניין (סוף עמ' 6 ותחילת עמ' 7 לפרוטוקול). בהמשך העידה הגב' מוסקוביץ' כי  איננה יודעת אילו בירורים נערכו במשך 11 ימים החל מיום 5.4.09 ועד ליום שבו הגישה את התלונה למשטרה ב- 16.4.09 (עמ' 7, ש' 12-9). ראו לעניין זה בין היתר עדותה של הגב' מוסקוביץ' בעמ' 7 ש' 3-1:

"ביום 5.4 התקשר אלי המבוטח, ביקשתי מהממונה עלי לבדוק את הנושא, אחר כך איפה זה השתלשל למעלה בהנהלת חשבונות אין לי מושג".

1. אף אם הנתבעים נשאו בנטל ראשוני כלשהו להוכיח כי לתובעת אשם תורם לנזק שנגרם, הרי שבעקבות עדותה של הגב' מוסקוביץ' כמפורט לעיל, עבר הנטל אל התובעת להוכיח כי נקטה באמצעים סבירים ומספיקים למניעת הזיוף והגניבה וכי לא השתהתה בבירור נסיבות היעלמותו של השיק ובפנייה לנתבע 3 בעניין הגניבה. התובעת לא הרימה נטל זה משלא הציגה ראיות ועדויות נוספות כלשהן כגון דוח החקירה שלה לגבי השיק, עדות של עובדים אשר טיפלו בשיק בהעדרה של הגב' מוסקוביץ' ועדות של מי שערך מטעמה את הבירורים לגבי השיק החל מיום 5.4.09.
2. לאור האמור לעיל הנני קובע כי יש לייחס גם לתובעת אשם תורם לנזק שנגרם לה.
   

חלוקת האחריות בין הצדדים

1. לאור כל האמור לעיל ובנסיבות העניין, הנני קובע כי יש לייחס לכל אחד מהצדדים לרבות התובעת אחריות בשיעור של שליש מסכום הנזק.
   

התוצאה

1. לפיכך הנני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב כל אחד מהנתבעים 3 ו- 4 (בנפרד) לשלם לתובעת סך של 35,115 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל וסך של 4,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
   

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ג, 22 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.