התובעת, שהיא חברת סלולר, הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת, לתשלום סך של 93,774 ₪.

הנתבעת, שהיא חברה גדולה בעלת מספר רב של מכשירים ניידים, הגישה תביעה שכנגד בטענה כי התובעת היא זו אשר הפרה את ההסכם ביניהן ולפיכך היא היתה רשאית להתנתק מן ההתקשרות עוד בטעם הסתיימה ההתחייבות החוזית של 36 חודשים.

תביעת התובעת

התביעה מורכבת מארבעה סכומים שונים, ואלו הם:

- חשבונית מיום 1.7.09, על סך 14,624.32 ₪.

- חשבונית מיום 1.8.09, על סך 70,621.22 ₪.

- תשלום עבור המכשירים עד לתום תקופת ההתקשרות, בסך 5,007.19 ₪.

- תשלום עבור הנחה שניתנה לנתבעת במחיר המכשירים, בסך 1,910.74 ₪.

סה"כ 92,163.47 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ליום התביעה, העמידה התובעת את התביעה את התביעה על סך 93,774 ₪.

ניתן להבחין, על נקלה, כי בתביעת התובעת מופיעים שני "סוגים" של חובות:

הסוג האחד, הוא זה הנובע משתי החשבוניות. חובות אלה נובעים, לגירסת התובעת, מן התקופה בה הנתעת עדיין קיבלה שירות מן התובעת ובטרם בוטלה ההתקשרות.

הסוג השני, הוא זה המהווה תשלום עבור המכשירים, הן התשלום העתידי והן הפרשי השווי. חובות אלה נובעים, לגירסת התובעת, מהפרת ההתקשרות (סעיף 40 לסיכומי התובעת).

כפי שיובהר להלן, חלוקה זו אינה כה ברורה.

החיוב עבור התשלום השוטף

כאמור לעיל, התובעת צירפה שתי חשבוניות (נספח ה' לתביעה) מיום 1.7.09 ומיום 1.8.09 אשר, לטענתה, לא שולמו על ידי הנתבעת.

בחשבונית מיום 1.8.09 מופיע סכום של 26,676.09 ₪ "עבור ציוד קצה". סכום זה אינו חלק מן התשלום השוטף שבחשבונית ולפיכך לא אדון בו בחלק זה אלא להלן.

הנתבעת אינה מעלה טיעון ספציפי כנגד החיובים השוטפים אשר בשתי חשבוניות אלה. היא מעלה טענה עקרונית וכללית, כאילו כתב התביעה אינו מפורט דיו וכי לא ניתן להבין מתוך המסמכים הרבים אשר צורפו לו, מאילו רכיבים מורכב החיוב (סעיפים 63 ואילך לסיכומי הנתבעת). בסיכומי התביעה חוזרת הנתבעת על טענות עקרוניות אלה (סעיף 30 ואילך).

אכן קיימת בעייתיות עם התביעה ופירוט רכיביה ואעמוד על כך המשך, אולם, בעייתיות זו אינה רלוונטית לתשלומים השוטפים, כפי שיובהר להלן.

בסעיף 5 לכתב התביעה מפנה אותי התובעת לנספחי התביעה (נספח ה'), הנוגעים לחשבונית נשוא הדיון דנן. שתי החשבוניות צורפו לרבות מסמכים המפרטים את החיובים השונים. ממסמכים אלה עולה:

חשבונית מיום 1.7.09 - על פי חשבונית זו החיובים עבור השימוש עומדים על סך 11,615.40 ₪ ובתוספת מע"מ הם עמדו על סך 13,415.79 ₪. בנוסף קיים חיוב, על פי החוזה, עבור המכשיר הנייד, בסך 1,254.70 ₪. סה"כ 14,670.49 ₪.

חשבונית מיום 1.8.09 - על פי חשבונית זו החיובים עבור השימוש, כולל מע"מ, עומדים על סך 43,945.3 ₪.

איני רואה כל בעיה עם הסכומים הנ"ל המפורטים בחשבונית ובמסמכים המצורפים להן. הפירוט מונח בפני הנתבעת והיא יכולה היתה לחלוק עליו ולהעלות טענות כנגד חיוב זה או אחר.

היות והנתבעת לא מעלה כל טענה ספציפית כנגד החיובים בחשבוניות, אני קובעת כי החיובים השוטפים המופיעים בהן נכונים.

המסקנה מן האמור לעיל היא, כי אין בפי הנתבעת טיעונים כנגד החיובים השוטפים בחשבוניות אלה (מלבד "ציוד קצה" בחשבונית 1.8.09). קרי, סך כולל של 58,615.79 ₪.

החיוב עבור "הערך השיורי"

התובעת מוסיפה ותובעת, כאמור, סך של 1,910.74 ₪ להחזר ההנחה אשר היא נתנה עבור המכשירים, אשר תקפה וקיימת, לטענתה, רק אם התוכנית מתבצעת במלואה ויש להשיבה במקרה של הפסקת ההתקשרות (סעיף 43 לסיכומים). התובעת מפנה אותי להסכם כדי לבסס את תביעתה זו.

קראתי בתשומת לב את הציטוט המובא על ידי התובעת (ראש עמוד 12 לסיכומים) ולא ראיתי את אשר מבקשת התובעת להראות לי.

נהפוך הוא, מתוך הציטוט ברור כי החיוב אותו מטילה התובעת על הלקוח הוא בגין המכשיר עצמו. קרי, "ציוד הקצה", ולא תשלום נוסף עבור הפרשי ערך או עניין דומה.

כך נאמר שם:

"כחלק מהתוכנית אנו נמכור לארגון מכשירים חדשים... במחיר המלא אך בהטבת רכישה בתשלומים..."

ובהמשך:

"תמהלי המכשירים החדשים שרוכש הארגון, מחיר המחירון המלא שלהם והתשלום החד פעמי שיש לשלם עבורם בפועל..."

ובהמשך:

"ההפרש בין מחיר המחירון המלא של המכשיר שנרכש לבין התשלום החד פעמי ששולם בפועל או "אפס" (אם לא שולם) מוצע לארגון בשלושים ושישה תשלומים חודשיים למשך התוכנית. לדוגמא, אם מחיר המחירון המופיע טופס הוא 2,000 ₪ ועקב ההטבות שילם בפועל הארגון 1,100 ₪, גובה התשלום החודשים הוא 25 ₪." (הדגשים שלי – מ' א').

עולה מן האמור לעיל כי אין כל תשלום שיורי עקב הנחה או הטבה.

הלקוח מחוייב במחיר המלא של המכשיר. ההטבה היא באפשרות של הלקוח לשלם בתשלומים את כל המחיר של המכשיר או חלק ממנו. זאת ההטבה היחידה.

אם שילם הלקוח סכום ראשוני על חשבון המכשיר, היתרה נפרשת ל-36 תשלומים. כך, בדוגמא המובאת, המכשיר עולה 2,000 ₪. שולם תשלום ראשוני בסך 1,100 ₪. היתרה בסך 900 ₪ נפרשת על פני 36 תשלומים.

אם הלקוח אינו משלם תשלום ראשוני, כל המחיר של המכשיר נפרש על פני 36 תשלומים.

הנה כי כן, אין כל "מחיר מופחת" ואין כל הנחה אשר על הנתבעת להחזיר לתובעת, ואני דוחה טענה זו של התובעת בהיותה נסיון להתעשרות שלא כדין.

בשולי הדברים אעיר כי במקרה דנן לא הובאה כל ראיה להוכיח לי, האם הנתבעת שילמה סכום כלשהו מראש אם לאו.

חיוב עבור "מכשירי קצה"

התובעת מפנה אותי להסכם עם הנתבעת, שם נקבע כי הנתבעת תשלם סכום מסויים, מדי חודש, עבור מכשירי הטלפון הניידים אשר רכשה מן התובעת (סעיף 3 לכתב התביעה, סעיף 40 לסיכומי התובעת). עובדה זו לא הוכחשה על ידי הנתבעת.

כמו כן מפנה אותי התובעת להסכם בו נקבע כי הפסקת התוכנית לפני תום אותם 36 חודשים, תביא לחיוב מיידי לתשלום עבור המכשירים, עבור החודשים שנותרו. סכום זה, על פי ההסכם יצורף לחשבונית האחרונה (סעיף 44 לסיכומים).

בהסתמך על האמור בהסכם, תובעת התובעת את יתרת התשלום עבור "ציוד הקצה". קרי, המכשירים הניידים.

כאן המקום להזכיר את טענת הנתבעת כי הסכומים הנתבעים לא פורטו על ידי התובעת וכי לא ניתן להבין כיצד מתוך ערמת הניירות אשר צורפו לתביעה כיצד אלה מבססים את התביעה.

אפרט זאת להלן:

התובעת תובעת סך של 5,007.19 ₪ עבור יתרת חוב "ציוד הקצה" (סעיף 42.3 לסיכומי התובעת).

התובעת עוד מפנה אותי גם לפירוט החוב (נספח ג' לתביעה, נספח א' לסיכומים). שם, תחת הכותרת "חוב בגין שירותים" מופיעות שש שורות שהן "יתרת חוב בגין ציוד". כל החיובים שם הם ליום 12.8.09. טרחתי וסיכמתי את הסכומים המפורטים שם והגעתי לתוצאה של 5,007.19 ₪.

הנה כי כן, מסמך זה תואם את הסכום אשר תובעת התובעת עבור מכשירי הקצה, בכתב התביעה.

עד כה, ניתן היה לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה.

אולם, כבר הזכרתי לעיל את העובדה כי בחשבוניות מיום 1.8.09 (נספח ה') נקוב סך של 26,6763.09 ₪ בעבור "ציוד הקצה". סכום זה נכלל בתוך סכום החשבונית השוטפת, גם בפירוט החוב אשר צירפה התובעת (נספח ג' לתביעה).

בפי התובעת אין כל הסבר, כיצד נוצר סכום זה, מאיפה הוא נובע וכיצד הוא מתיישב עם הסכום הנ"ל בסך 5,007.19 ₪.

וכאילו לא די בזאת, התובעת צירפה לכתב התביעה (נספח ו' לתביעה) חשבוניות עבור "ציוד הקצה" והיא מפנה לחשבוניות אלה כדי לבסס את תביעתה בנושא זה (סעיף 5 לתביעה). טרחתי וסיכמתי את החשבוניות והגעתי לסך של 49,032.79 ₪.

ויותר מכך, על גבי אותן החשבוניות (נספח ו' לתביעה) מצויין כי הסכומים שבחשבוניות מתפצלים ל-36 תשלומים אשר יחוייבו בחשבון החודשי.

כיוון שאין מחלוקת כי הנתבעת פרעה חשבוניות אשר הוציאה התובעת, כל עוד לא הופסקה ההתקשרות, הרי שלא ניתן לדעת, בהעדר כל הבהרה של התובעת, כמה מתוך סכום זה (נספח ו') של 49,032.79 ₪ לא נפרע, אם בכלל.

וכמו להרבות בספקות והשאלות, אחזור ואציין שוב את העובדה, כי התובעת לא הבהירה האם הנתבעת שילמה סכום ראשוני כלשהו עבור המכשירים ורק היתרה נפרשה ל-36 תשלומים, או שמא לא שולם דבר וכל הערך של המכשירים נפרש בתשלומים.

שקלתי אם לא יהיה זה ראוי לדחות לחלוטין את התביעה בסעיף זה, בנימוק כי בליל המסמכים והסכומים הבלתי מוסברים מביא למסקנה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש.

במחשבה שנייה החלטתי, כאמור לעיל, כי לגבי הסכום של 5,007.19 ₪, אשר נתבע על ידי התובעת במפורש כסעיף נפרד עבור חוב ל"ציוד הקצה" ואשר מגובה בפירוט ראוי (נספח ג' לתביעה) התואם את הסכום הנתבע – הרימה הנתבעת את הנטל הנדרש וניתן לקבוע כי הנתבעת אכן חיבת בסכום של 5,007.19 ₪.

הנתבעת מוסיפה ומעלה טענה נוספת, כי היא השיבה לתובעת את המכשירים הניידים ולפיכך אין לחייבה בהמשך התשלום עבורם (סעיף 71 ואילך לסיכומים).

על כך עונה התובעת (סעיף 48 לסיכומים) כי למכשירים המשומשים אין כל ערך כלכלי הן בשל היותם משומשים והן בשל ההתפתחויות והשדרוגים בתחום מכשירי הסלולר ההופכים את המכשירים למיושנים.

כמו כן, ראוי עוד לציין כי שני הצדדים מתייחסים בסיכומיהם לסכומים אלה כאל "פיצוי מוסכם" בשל הפסקת ההתקשרות או מעין "קנס יציאה" (סעיף 74 ואילך לסיכומי הנתבעת, סעיף 45 ואילך לסיכומי התובעת).

הנתבעת טוענת כי הקנס אינו ראוי ומביאה פסיקה על כך והתובעת טוענת כי הקנס סביר ועומד בדרישות החוק ומביאה פסיקה על כך.

לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, כי התובעת הצליחה להוכיח חוב בסך של 5,007.19 ₪ בלבד, אינני מוצאת לנכון לדון בשתי טענות אלה.

גם אם למכשירים יש ערך כלכלי, בוודאי שהוא אינו זהה לערך המלא שלהם משום הבלאי שהם צברו.

כמו כן, גם אם הפיצוי האמור הוא "קנס יציאה" הרי שלאור קביעותי שלעיל הוא סביר והוגן ואין מקום לבטלו.

סיכום התביעה העיקרית

לאור האמור לעיל, מסקנתי היא כי התובעת הצליחה להוכיח שני סכומים אשר הנתבעת חייבת לה: סך של 58,615.79 ₪, עבור תשלומים שוטפים ושימוש וסך של 5,007.19 ₪ עבור יתרת החוב בגין המכשירים.

סך הכל, חוב הנתבעת לתובעת עומד על סך של 63,622.98 ₪.

התביעה שכנגד

בתביעה שכנגד מעלה הנתבעת מספר טענות כנגד התנהלות התובעת, ואלו הם:

- אי ניתוק קו המסתיים בספרות 304, למרות הוראה על כך.

- אי ניתוק קו המסתיים בספרות 325, למרות הוראה על כך.

- תעריפים שונים בחוזה ההתקשרות.

- גביה לפי תעריף בינ"ל עבור שיחות אל ניידים של הרשות הפלשתינאית.

למרות סעיפים אלה, אין מחלוקת כי בפועל לא נגרם לנתבעת נזק מכל הנ"ל.

כך אומר ב"כ הנתבעת (עמוד 3 שורה 22):

"אנו לא טוענים בסופו של יום כי התובעת חייבה אותנו בסכומים שלא על פי ההסכם. אנו אומרים שבסופו של יום לא חוייבה הנתבעת בסכומי יתר, וזאת משום שהיא עלתה על הבעייתיות"

ובהמשך, על פי המלצתי (עמוד 4 שורה 1):

"...אנו חוזרים בנו מן התביעה לגבי הפסד העסקאות. אנחנו משאירים על כנה את התביעה בגין הנזק הלא ממוני וההוצאות "

הנתבעת מעלה את הטיעונים שלעיל כדי לשכנעני כי התובעת הפרה את תנאי ההתקשרות באופן אשר מצדיק את ההחלטה של הנתבעת להתנתק מן התובעת ולבטל את ההתקשרות.

בנוסף, תובעת הנתבעת גם פיצוי בגין הטירדה אשר נגרמה לה עקב התנהלות התובעת, כטענתה.

הנתבעת מעמידה את תביעתה על סך 25,000 ₪ (סעיף 92 לסיכומים).

מי מן הצדדים הפר את ההתקשרות

כאמור לעיל, הנתבעת בסיכומיה, מעלה ארבעה עניינים אשר, לטענתה, מביאים למסקנה כי התובעת היא זו אשר הפרה את ההתקשרות או, למצער, מצדיקים את החלטת הנתבעת להפסיק את ההתקשרות עם התובעת.

מול הנתבעת, טוענת התובעת כי הנתבעת היא זו אשר הפרה את ההתקשרות וכי היא, למעשה, קיבלה החלטה להתנתק מן התובעת די בסמוך למועד ההתקשרות.

מחלוקת זו הפכה להיות תיאורטית וחסרת נפקות לאור קביעותי דלעיל.

כאשר חוזה מופר ויהיה אשר יהיה הצד המפר אותו, מוטלת על הצדדים חובתה שבה של כל אשר נתקבל מכוח החוזה, על פי הוראת סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970.

עוד קובע הסעיף כי כאשר ההשבה בעין אינה אפשרית, על המקבל להשיב את ערכה.

במקרה דנן קיבלה הנתבעת שירות מן התובעת והיא השתמשה בשירות זה, מכוח ההתקשרות ביניהם.

גם אם החוזה בוטל בשל הפרתו וגם אם התובעת היא זו אשר הפרה את החוזה וגם אם היתה לנתבעת כל הזכות לבטל את ההתקשרות – אין בכך כדי לשלול את חבותה של הנתבעת לשלם עבור השירות שקיבלה, כל עוד ההתקשרות לא בוטלה.

הסכומים שקבעתי לעיל הם התשלומים עבור השימוש אשר עשתה הנתבעת בציוד של התובעת, הן בשיחות ובתשלומים שוטפים והן במכשירי הטלפון הניידים בהם החזיקה.

הנתבעת חייבת ב"השבה" של השירות שהיא קיבלה מן התובעת, קרי בתשלום עבור שירות זה.

לאור האמור, בכל הנוגע לסכום שנקבע לעיל, אין כל רלוונטיות לשאלה – מי מן הצדדים הפר את ההתקשרות ואני פטורה מלדון בשאלה.

תביעת הנתבעת לפיצויים והוצאות

בהתבסס על התקלות להן טענה הנתבעת בהתנהלות התובעת, מוסיפה הנתבעת והיא תובעת פיצויים מן הנתבעת בסך של 25,000 ₪.

לאחר שקראתי את החומר ואת טיעוני הנתבעת הגעתי למסקנה כי "לא כצעקתה".

לעניין התעריפים השונים בחוזה ההתקשרות –

הנתבעת טוענת כי סוכם איתה שהתעריף יעמוד על 35 אג', וכך נכתב בחוזה. אולם, לטענתה, במקום אחר מופיע תעריף של 37 אג'.

יודגש כי אין מחלוקת שבפועל הנתבעת חוייבה על פי התעריף המוסכם בסך 35 אג' בלבד.

לא ברור מדוע, באחד ממסמכים ההתקשרות אכן מופיע כאילו התעריף הוא 37 אג'. אולם, מאידך, גם על פי גירסת הנתבעת עצמה (סעיף 30) היא קיבלה מענה מנציגי התובעת כי יש "להתעלם" מן המחיר השונה. כלומר, הנתבעת קיבלה מענה כי אין היא מחוייבת על פי המחיר המוטעה.

לעניין התעריף בשיחות לרשות הפלשתינאית –

כמו הנושא הקודם, גם לענין זה, אין מחלוקת כי החיוב של התובעת היה תקין. הנתבעת ידעה זאת שהרי היא עצמה, במכתב מיום 27.10.09 (נספח ה' להגנה) מציינת כי היא מחוייבת בתעריף של 35 אג' בגין שיחות אלה.

איני רואה מה הטענה שבפי התובעת בגין זאת.

חיוב עבור שימוש בקו 325 –

התובעת טוענת כי נעשה שימוש בקו זה כמודם ולפיכך חוייבה הנתבעת. עוד מציינת התובעת כי למרות זאת היא זיכתה את הנתבעת במלוא הסכום.

החשבונית (נספח ג') אשר צירפה הנתבעת תומכת בגירסת התובעת כי השימוש אשר נעשה בקו היה שימוש של גלישה.

גם אם נעשתה טעות אצל התובעת, איני רואה נושא זה כמבוסס ומצדיק טענתה של הנתבעת כי התובעת הפרה את ההתקשרות ביניהן.

לא כל תקלה מביאה למסקנה קיצונית שכזו.

חיוב עבור שימוש בקו 304 –

הנתבעת טוענת כי היא ביקשה לנתק קו זה ביום 15.10.08 אולם בפועל הוא לא נותק אלא לאחר זמן.

התובעת טוענת כי הבקשה לניתוק היתה רק ביום 26.10.08 והיא מפנה אותי לתיעוד הפניות של הנתבעת (נספח ח' לתביעה). אכן, במסמך זה, ביום 26.10.08 מופיע דיווח על גניבת מכשיר ובקשה לנתקו.

גם לענין זה ובהחשב כי לנתבעת אין טענות כספיות כלפי התובעת בגין חיובים שונים – איני סבורה כי יש בכך כדי להצדיק את הטענה של הנתבעת כאילו התובעת הפרה את ההתקשרות.

אוסיף ואעיר כי לענין טענות הנתבעת כנגד התובעת, נכשלה הנתבעת בדיוק באותו כשלון בו נכשלה התובעת.

הנתבעת לא מפנה אותי לשום תיעוד אשר יכול להוכיח על הטרדה הרבה אשר הנתבעת טוענת כי היא נגרמה לה, בשל ארבעת העניינים הנ"ל.

למרות שהתובעת צירפה את מלוא תיעוד השיחות עם נציגי הנתבעת, הנתבעת לא הפנתה אותי לתיעוד ששם כדי להצביע על פניות חוזרות ונשנות.

ככל שטרחתי בעצמי ועיינתי במאות דפים אלה, לא ראיתי עדות לטירדה גדולה אשר נגרמה לנתבעת. יש תיעוד של פניות, כאלה ואחרות, אשר קיבלו מענה התאם לצורך – זאת ותו-לא. ככל שנעלם מעיני איזה תיעוד קריטי וקרדינאלי, אין לנתבעת אלא לבוא אל עצמה בטענות על כך שלא דאגה להפנות אותי.

המכתב היחיד אשר צירפה הנתבעת הוא מכתבו של בא כוחה, מיום 15.12.08 (נספח ד' לכתב התביעה) ובו מועלות הטענות אשר מועלות בפני.

כאמור לעיל, כל הטענות קיבלו מענה שהרי אין בפי הנתבעת, כיום, טענה כאילו חויבה שלא כדין.

לסיכום התביעה לפיצויים –

הנתבעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים, טירדה, עוגמת נפש והוצאות, באופן המצדיק את הפיצויים הנתבעים.

גם אם היו טעויות בודדות של התובעת, דבר שלא הוכח – אלה טופלו ותוקנו לאחר שהנתבעת, ככל הנראה, פנתה אל התובעת.

התנהלות שכזו היא התנהלות שגרתית בעולם העסקים.

הנתבעת לא הצליחה להוכיח מעבר לכך.

בשולי הדברים אעיר כי אין המקרה דנן דומה כלל ועיקר למקרים האחרים המובאים ומצוטטים בתביעה שכנגד.

סיכום

אני מקבלת באופן חלקי את התביעה העיקרית ומורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 63,622.98 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.09 ועד ליום התשלום בפועל.

אני דוחה את התביעה שכנגד.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.