התובעת השכירה לנתבעת 1 מכונית על פי הסכם שכירות תפעולית (ליסינג) לתקופה של 44 חודשים (להלן: הסכם הליסינג). הנתבע 2, מנהלה של הנתבעת 1 ערב לחובותיה, על פי ההסכם.

לאחר תקופה של כשנה וחצי, הפסיקה הנתבעת לשלם את דמי השכירות, המכונית הוחזרה לידי התובעת, ונמכרה על ידה.

על פי התביעה, על הנתבעת להשלים את תשלום דמי השכירות עד סוף תקופת השכירות, בניכוי סכומים ששולמו על החשבון, ולשלם לתובעת עבור הוצאות שונות שנגרמו לה בקשר עם הפרת הסכם השכירות. מסכום החוב יש לנכות את התמורה שהתקבלה ממכירת המכונית ולהוסיף תשלום עבור האופציה לרכישת המכונית ועמלת מכירה. סה"כ הסכום הנתבע עמד על 33,162.50 ₪.

בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 7/7/2011, הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה בדבר כל פרטי החוב, על פי תחשיב התובעת, למעט בסוגיה אחת בלבד – האם יש לחייב את הנתבעים בתשלום עבור האופציה לרכישת המכונית.

הדרישה לחייב את הנתבעים בתשלום עבור האופציה לרכישת המכונית מבוססת על סעיף 20 להסכם הליסינג:

"הפסקת השכירות לבקשת השוכר:

מוסכם, כי השוכר יהיה רשאי החל מתום החודש ה – 12 לחוזה זה לסיים את השכירות על פי חוזה זה, ובמקרה זה יחולו ההוראות כדלקמן: השוכר ישלם לידי המשכירה במזומן את כל יתרת תשלומי השכירות שהיה חייב לשלם עד לתום תקופת השכירות, אלמלא הביא את השכירות לידי סיום, ויראוהו כמי שהודיע למשכירה על מימוש האופציה לרכישת המכונית בתנאים הקבועים בסעיף 21.4.3 להלן. במידה ולבקשת השוכר המשכירה היא זו שתמכור את הרכב עבור השוכר לאחר סיום ההסכם, יחולו הוראות סעיף 21.3 להלן, על חישוב יתרת חוב השוכר למשכירה."

סעיף 21.3 להסכם הליסינג קובע הוראות בדבר קיזוז התמורה שתתקבל ממכירת המכונית מחוב השוכר.

הנתבעת לא חלקה על כך שעל פי סעיף זה, אכן עליה לשלם לתובעת תשלום עבור האופציה לרכישת המכונית (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 18 - 20), אלא, שלטענתה, מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. או בלשונו: "תנאי בלתי נסבל" המהווה "קנס ולא פיצוי". גובה הסכום מגיע כדי מחצית החוב, ואין זה נסבל להטיל קנס בגובה מחצית החוב.

בדיון שהתקיים ביום 15/4/12 השלימו הצדדים טיעוניהם בעל פה. ב"כ הנתבעים טענה, כי אין לחייב אותם לשלם עבור האופציה, כאשר אינם מעוניינים לרכוש את המכונית. כי סכום האופציה מגיע כדי מחצית מהחוב, ולא סביר לדרוש מהם לשלם זאת. ב"כ התובעת טען כי אין בדרישה לתשלום עבור האופציה קיפוח, וכי החוזה אינו חוזה אחיד.

דיון והכרעה

על פי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, הגדרתו של תנאי מקפח היא:

"... תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות"

גם אם אצא מהנחה כי הסכם הליסינג מהווה חוזה אחיד, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, אין בהוראת סעיף 20 להסכם הליסינג כל קיפוח של הנתבעים ולא מתן יתרון בלתי הוגן לתובעת.

הסכם הליסינג הוא הסכם שכירות של מכונית השייכת לתובעת, אשר במהלך הדברים הרגיל, רק בסופו ניתנת לנתבעת אופציה לרכוש אותה. מי שלא ממש את האופציה לרכישת המכונית צריך להחזירה למשכירה ואין לו כל זכויות עליה, כאמור בסעיף 22 להסכם:

החזרת המכונית לידי המשכירה:

22.1 השוכר מתחייב להחזיר את המכונית למשכירה עם תום תקופת השכירות או סיומה מכל סיבה שהיא, כשהיא ריקה ....

22.2 השוכר יהיה חייב להחזיר את המכונית למשכירה במצבה כאמור בסעיף 22.1 לעיל, לפני סיום תקופת השכירות, מייד עם התקיים אחד מן התנאים הקבועים להלן:

א. השוכר יפגר בתשלום סכום כלשהו שעליו לשלם עפ"י חוזה זה, בין אם תשלום דמי השכירות או תשלום אחר כלשהו החל על השוכר..."

כל עוד הנתבעת לא מימשה את האופציה, המכונית שייכת לתובעת. וכל עוד המכונית שייכת לתובעת, אין כל הצדקה, ולא הגיון מסחרי, לקזז מחובה של הנתבעת את התמורה שהתקבלה ממכירת המכונית. הזכות לקזז מהחוב את תמורת המכונית, נובעת מכך, שהנתבעת מוחזקת כמי שמימשה את זכאותה לרכוש את המכונית.

או במילים אחרות, תנאי לביצוע הסיפא של סעיף 20 להסכם הליסינג - מכירת המכונית על ידי התובעת וקיזוז התמורה מהחוב, הוא ביצוע הרישא שלו - מימוש האופציה לרכישת המכונית. זה הוא ההיגיון המסחרי, אשר נמצא בבסיס ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

אין בכך כל קיפוח ולא יתרון בלתי הוגן.

למעשה הנתבעים מבקשים לזכות אותם בתמורת המכונית (כאילו היא שלהם) מחד גיסא, ולפתור אותם מתשלום האופציה עבור רכישתה מאידך גיסא. דווקא טענה זו היא שאיננה הוגנת ומקפחת.

נוכח כל האמור לעיל אני מחליט לקבל את התביעה במלואה, ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 33,162.50 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (9/11/2009), ועד התשלום בפועל, ובצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 7,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ג, 02 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.