בפניי תביעה כספית ע"ס 204,607 ₪ שעניינה חוב נטען בגין היטל ארנונה, מים וביוב.

התביעה דנן הוגשה ביום 10.11.09.

לפי הנטען בתביעה, הנתבע הינו הבעלים של נכס מקרקעין מסוג דירת מגורים המצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת ואשר ידוע בספרי התובעת כנכס מס' 64260000 (להלן: "הנכס" או "דירת המגורים").

לטענת התובעת, הנתבע לא שילם מסי ארנונה, מים וביוב שחלים על הנכס הנ"ל בגין התקופה החל מחודש מאי 1987 ועד לחודש אוקטובר 2009 ואשר עומדים ע"ס 204,607 ₪ נכון ליום 17.10.09, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בתמיכה לתביעתה, צירפה התובעת דו"ח מצב חשבון ביחס לחוב הנ"ל (נספח א' לכתב התביעה).

התביעה החלה את דרכה כתביעה בסדר דין מקוצר.

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובגדרה העלה טענות הגנה שונות, לרבות טענת התיישנות ביחס לחלק הארי של התביעה ; שלילת הנחת ארנונה מן הנתבע בשיעור 75% המגיעה לו, לטענתו, בשל ההכרה בו כנכה בשיעור 100% ע"י המוסד לביטוח לאומי ; העברת כספים ע"י המדינה לרווחתם ושימושם של ניצולי שואה, שהנתבע נמנה עליהם, ואשר התובעת השתמשה בכספים אלה ליעוד אחר, ובגין שימוש חורג זה מתעתד הנתבע להגיש תביעה שכנגד נגד התובעת.

הצדדים הסכימו, כי הדיון בבר"ל יתקיים ללא חקירת הנתבע. לאור זאת, הורתה כב' הרשמת ג' ג'בארין-כליפה (כתוארה אז) על הגשת סיכומים בכתב.

בהחלטתה מיום 17.06.10 העניקה כבוד הרשמת לנתבע רשות להגן אך בגין טענתו לעניין התיישנות חלק מהחוב הנתבע, ואילו יתר טענות ההגנה המאוזכרות בבר"ל נדחו על ידה כליל. עוד קבעה כבוד הרשמת, כי טענת ההתיישנות מצריכה דיון, חקירה ודרישה בעובדות לצורך בירור השאלה מתי נוצרה עילת התביעה ומהי תקופת ההתיישנות לגבי כל שנה ושנה.

בהמשך, הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין חלקי כנגד הנתבע, בטענה כי הואיל וכל טענות ההגנה של הנתבע שנטענו בגדר בקשת הרשות להגן נדחו, למעט טענת ההתיישנות, הרי שאין בפי הנתבע טענת הגנה לגבי סכום החוב שלא התיישן ואשר מתייחס ל- 7 השנים האחרונות לפני הגשת התביעה, היינו בגין התקופה החל מיום 10.11.02 ועד ליום 10.11.09, ואשר מסתכם לפי חישוביה של התובעת בסך של 18,282 ₪, נכון למועד הגשת הבקשה הנ"ל.

לביסוס ראיותיה, צירפה התובעת דפי חשבון בדבר חוב הארנונה לחודש 12/2002 וחישוב הריבית וההצמדה בגינו, סומנו כנספחים ב'1 ו- ב'2. כן צירפה התובעת דפי חשבון בגין חובות מים וביוב במקובץ לחודש 12/2002 וחישוב הריבית וההצמדה בגינם, מסומנים ג'1 ו- ג'2.

הנתבע התנגד לבקשה למתן פסק דין חלקי.

בתגובתו, טען הנתבע כי הבקשה למתן פסק דין חלקי אינה נתמכת בתצהיר, ומטעם זה בלבד יש להורות על דחייתה.

בתשובתה, טענה התובעת לא היה צורך בצירוף תצהיר לבקשה הנ"ל, מכיוון שהנספחים המצורפים לה עניינם בחישוב הצמדה וריבית משפטית כחוק, שבוצע ע"י ב"כ התובעת באמצעות מערכת חישובים ממוחשבת, אשר אין בידי נציג מטעם התובעת להצהיר בדבר נכונותו. ולכן, אין חובה לתמוך חישובי הריבית וההצמדה בתצהיר.

בהמשך, הגיש התובע בקשה לתיקון/הבהרת הבקשה למתן רשות להתגונן וטען, כי בגין החלק שנותר מהחוב הנתבע והמתייחס ל- 7 השנים האחרונות שקדמו לתביעה, יש לזכות את הנתבע בהנחות שנשללו ממנו בגין היותו קשיש נכה הנתמך ע"י המוסד לביטוח לאומי וכן לאור היותו ניצול שואה ונכה רדיפות הנאצים.

הנתבע צירף לבקשתו קבלות בדבר תשלומי ארנונה ומים בגין 7 השנים האחרונות, כאשר לטענתו התובעת מבקשת לחייבו בתשלום כספים נוספים בגין ההנחות שנשללו ממנו ללא הצדק, כאמור לעיל.

בתגובתה, לא התנגדה התובעת לצירוף הקבלות הנ"ל, אך לא במסגרת תיקון/הבהרה לבקשת רשות להתגונן אשר כבר נדונה והכרעה ע"י כבוד הרשמת בהחלטתה מיום 17.06.2010, החלטה אשר הפכה לימים לסופית וחלוטה. עוד טענה התובעת, כי בעת חישוב החוב אשר עומד בבסיס התביעה הנדונה קוזזו כל התשלומים שנתקבלו מן הנתבע עפ"י הקבלות המצורפות עד למועד הגשת התביעה.

בדיונים שנתקיימו בפניי בתאריכים 24.02.11 ו- 17.04.2011 ניסיתי לפשר בין הצדדים, אך ללא כל הצלחה.

ביום 12.06.11 הגישה התובעת בקשה למחיקה חלקית של התובענה, ובגדרה ביקשה להורות על מחיקת כתב התביעה בגין החוב "הנגוע בהתיישנות" המתייחס לתקופה לפני התאריך 10.11.2002 והעומדת ע"ס 186,309 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה). באשר ליתרה, עתרה התובעת בשנית למתן פסק דין חלקי, ולפיו יחויב הנתבע לשלם לתובעת את החוב בגין התקופה שבין 10.11.02 ועד ליום 10.11.09 בסך 18,298 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 17.10.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

לקשה הנ"ל צורפו דפי חשבון אשר סומנו כנספחים א' ו- ב'.

בתגובתו, טען הנתבע כי הבקשה משמעה דחיית החלק הארי של התובענה בסך 186,000 ₪, ואשר בגינה זכאי הנתבע להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הנתבע הודיע, כי הוא מסכים לדחייה כאמור ובלבד שיקוזזו מן החוב הנותר בסך 18,000 ₪, שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 13,000 ₪ המגיעים לנתבע אגב הדחייה החלקית של התובענה, כבקשת התובעת. לאור זאת, עומד חוב הנתבע לעירייה, כך נטען, ע"ס 5,000 ₪.

בתשובתה, טענה התובעת כי הבקשה למחיקה חלקית הוגשה מתוך רצון להביא את התיק לידי סיום ולחסוך בזמנם היקר של בית המשפט והצדדים. לאור זאת, ביקשה התובעת ליתן פסק דין חלקי ללא חיוב בהוצאות.

אחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לקבל את הבקשה למחיקה חלקית של התובענה ולמתן פסק דין חלקי כנגד הנתבע, כפי שיפורט להלן.

ראשיתה של התביעה שבפניי בכתב תביעה בסדר דין מקוצר, אשר בגדרה עתרה התובעת לחיוב הנתבע בתשלום חובות בגין מסי ארנונה, מים וביוב החלים, לטענתה, על דירת המוגרים שבבעלות הנתבע עבור התקופה החל מחודש מאי 1987 ועד לחודש אוקטובר 2009 ואשר עומדים ע"ס 204,607 ₪ נכון ליום 17.10.09, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע החזיק בדירת המגורים מושא התובענה בתקופת החוב הרלוונטית.

לתמיכה בתביעתה, צירפה התובעת דו"ח מצב חשבון לחוב הנ"ל ואשר מהווה 'ראיה לכאורה' לגבי נכונותו ולגבי החוב המגיע לתובעת מהנתבע בהתאם להוראות סעיף 318 לפקודת העיריות (נסח חדש), כאשר הנטל לסתור את האמור בדו"ח הנ"ל מוטל על כתפי הנתבע בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'.

כזכור, הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן. ברם, כל הטענות המצוינות בבקשתו זו, למעט טענת התיישנות, נדחו ע"י כבוד הרשמת בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 17.06.2010.

איש מהצדדים לא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה. בנסיבות אלו, החלטה זו הפכה לסופית וחלוטה.

משכך, אין הנתבע רשאי כיום להעלות טענות הגנה חדשות אשר לא בא זכרן בבר"ל, לא כל שכן טענות הגנה שנדחו ע"י כבוד הרשמת ואשר בגינן לא ניתנה רשות להתגונן, כגון הטענה שנשמעה מפיו של הנתבע לעניין שלילת הנחות בארנונה, מים וביוב המגיעות לנתבע בהיותו נכה מוכר ע"י המל"ל או ניצול שואה, ואשר הועלתה במסגרת הבקשה לתיקון/הבהרת הבקשה למתן רשות להתגונן שהגיש הנתבע בתיק דנן. משנדחתה טענה זו ע"י כבוד הרשמת בהחלטתה מיום 17.06.10, כאמור לעיל, ומשלא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, הרי שאין עוד מקום להיזקק לטענה שעניינה הנחות המגיעות לנתבע בגין חובות ארנונה, מים וביוב מכוח היותו נכה בשיעור 100% או ניצול שואה.

כפועל יוצא מכך, אין כיום בפיו של הנתבע כל הגנה לגבי סכום התביעה שלא התיישן ואשר מתייחס לחובות ארנונה, מים וביוב בגין 7 השנים שקדמו להגשת התובענה דנן, היינו בגין התקופה החל מיום 10.11.2002 ועד ליום 10.11.09 (מועד הגשת התביעה דנא).

לטענת התובעת, סכום חוב זה עומד ע"ס 18,282 ₪ נכון ליום 17.10.2009, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד זה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

להוכחת סכום החוב הנ"ל צירפה התובעת דפי חשבון בדבר חובות ארנונה, מים וביוב לחודש דצמבר 2002, וכן חישובי ריבית והפרשי הצמדה שישי להוסיף על החובות הללו. מסכימה אני עם דעתה של ב"כ התובעת, כי אין צורך לתמוך את חישובי הריבית והפרשי ההצמדה בתצהיר לאימותם וכי חישובים אלה צורפו ע"י התובעת לנוחיות בית המשפט בלבד.

כפי שכבר צוין לעיל, דפי חשבון אלה מהווים 'ראיה לכאורה', כמשמעה בסעיף 318 לפקודת העיריות, כאשר הנטל לסתור את האמור בדפי חשבון אלה מוטל על כתפיו של הנתבע. דומה, כי בנסיבות העניין שלפנינו, לא עמד הנתבע בנטל זה.

אמנם, חולק הנתבע על סכום החוב הנתבע בגין 7 השנים האחרונות לפני הגשת התביעה, אך טענותיו בהקשר זה נטענו בעלמא, באופן כללי, ללא פירוט מינימאלי, וללא שהציג הנתבע גרסה חשבונאית נגדית.

בנסיבות אלו, אני נעתרת לבקשת התובעת למתן פסק דין חלקי בגין החוב אשר מתייחס ל- 7 השנים האחרונות שקדמו לתביעה ואשר אין תחולה לטענת ההתיישנות לגביו, בסך של 18,282 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 17.10.2009 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

לאור ויתורה של התובעת על המשך ניהול התובענה ובירורה ביחס ליתרת החוב ואשר בגינה ניתנה לתובע רשות להתגונן בטענה אחת והיא טענת ההתיישנות, אני נעתרת לבקשת התובעת ומורה על מחיקת החלק הנותר מן התובענה ואשר מתייחס ליתרת החוב הנתבע בסך 186,309 ₪.

לנוכח קבלת חלק מון התובענה ומחיקת חלקה הנותר הימנה, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א ניסן תשע"ג, 01 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.