עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 6.2.09 אירעה תאונת דרכים עת נסע המנוח סבן אבירם ז"ל (להלן: "המנוח"), ברכב בו נהג הנתבע 2 ואשר היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה אצל הנתבעת 1. כתוצאה מהתאונה נפגע המנוח באורח אנוש והוא נפטר בזירת התאונה.

המנוח יליד 11/11/90 והיה כבן 19 שנים במותו.

התובע 1 הוא עזבונו של המנוח, ואילו התובעים 2 ו-3 הם הוריו והיורשים של המנוח בחלקים שווים מכוח צו ירושה.

בהעדר מחלוקת אודות עצם התרחשות התאונה ואודות קיומו של כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 1, התביעה סבה סביב שאלה אחת והיא, גובה הפיצוי שיש לפסוק לעזבון.

לפיכך הדיון בשאלת הנזק ייעשה בנפרד לגבי כל אחד מראשי הנזק הרלוונטיים.

הוצאות קבורה ואבלות:

התובעים טענו להוצאות גבוהות בגין ראש נזק זה, וזאת בשל הכספים אשר הוציאו לשם רכישת מזון לציבור המתפללים הנאסף לתפילה מדי יום וכן מדי שנה.

בהעדר קבלות לביסוס טענות התובעים, אני פוסקת סך של 15,000 ש"ח על דרך האומדנה בגין הוצאות קבורה ואבלות.

פיצוי בגין הפסדי שכר בשנים האבודות:

לטענת התובעים, עובר לתאונה המנוח למד במגמת עיצוב שיער בבית הספר המקצועי "מזור" בחיפה, ובמהלך לימודיו היה תלמיד מבריק ומצטיין ומוריו ציפו כי עם סיום לימודיו הוא ישתלב בהצלחה במקצועו. עוד נטען, כי עובר לפטירתו תכנן המנוח להתגייס לצה"ל מיד עם סיום לימודיו בבית הספר.

בעוד התובעים טוענים כי יש לפסוק פיצוי בגין השנים האבודות בשיעור של 30% כפי שנקבע בהלכת פינץ (ע.א. 10990/05 פינץ נ' הראל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד סא (1) 325) ולפי כפל השכר הממוצע במשק, טוענים הנתבעים כי לא הוכח שהמנוח היה מצליח להשתלב במקצועו ולא הוכח כי היה מצליח להשתכר כדי השכר הממוצע במשק, ולבטח שלא כפל השכר הממוצע במשק.

מחלוקת נוספת אשר התעוררה בין הצדדים נוגעת למידת השפעתה של הנכות ממנה סבל המנוח עובר לפטירתו על כושר תפקודו. המדובר הוא בנכות כתוצאה מתאונה עצמית אשר אירעה ביום 11.11.08 ובה סבל המנוח מפגיעה בכף יד ימין שהתבטאה בחתך בגידים עם בעיה עצבית וחוסר כיפוף של אצבע 3 (להלן: "התאונה הקודמת").

זה המקום לציין, כי בית המשפט נעתר לבקשת הנתבעים למינוי מומחה לשם קביעת שיעור הנכות בעקבות התאונה הקודמת. פרופ' שטהל, מומחה לכף יד, אשר מונה על ידי, קבע בחוות דעתו כי התאונה הקודמת הותירה אצל המנוח נכות לצמיתות בשיעור של 5% לפי סעיף 44(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות) בגין הגבלה בתפקוד הגיד המכופף באצבע 3 בידו הימנית הדומיננטית של המנוח.

לטענת הנתבעים, נכות זאת היא נכות תפקודית שעומדת על שיעור של 20% לכל הפחות, וברור שפגיעה כזו היתה מונעת מהמנוח לתפקד עם מספריים, ועל כן ברור כי הוא לא יכול היה לעבוד כספר וכמעצב שיער שכן מקצוע זה דורש הפעלה של שתי הידיים יחדיו.

לעומת זאת טוענים התובעים כי מדובר בנכות רפואית זניחה שלא היתה לה השלכה תפקודית כלשהי.

מטבע הדברים ובשל פטירת המנוח בטרם עת, קשה להלום כיום את מידת ההשפעה של הנכות כתוצאה מהתאונה הקודמת על תפקודו של המנוח. אינני בדעה כי לנכות זו לא היתה כל השפעה תפקודית, שכן מדובר בנכות שבצידה היבטים פונקציונאליים וסביר מאוד להניח כי פגעה במידה מסוימת בתפקוד האצבע הנ"ל. יחד עם זאת, אין לומר כי לנכות זו היתה השפעה מכרעת על תפקודו של המנוח וזאת בשל שיעור הנכות הנמוך יחסית. כך או כך, לא שוכנעתי כי המנוח איבד או היה מאבד את האפשרות לעסוק במקצוע בו למד, ואכן המנוח לא הפסיק את לימודיו בעקבות התאונה הקודמת. בהקשר זה אציין, שאילו נבצר מהמנוח לבצע את המשימות אשר הוטלו עליו במסגרת לימודיו בעיצוב שיער בשל הפגיעה ממנה סבל בעקבות התאונה הקודמת, כי אז קרוב לוודאי שהוא היה מפסיק את לימודיו. משלא עשה כן, סביר מאוד להניח כי הוא היה מסוגל להמשיך בעיסוקו חרף מומו.

לפיכך אני קובעת, כי הנכות שנותרה בעקבות התאונה הקודמת לא היתה מכרעת לגבי עיסוקו של המנוח במקצוע בו למד, אך באיזון הראוי אני מוצאת כי השפעתה התפקודית עמדה על שיעור הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, קרי בשיעור של 5%.

בהעדר נתונים מיוחדים ובהעדר תשתית ראייתית המצדיקה חריגה מן הכלל הנהוג לגבי צעירים אשר טרם התוו את דרכם המקצועית, אני קובעת כי יש לבצע את חישוב הפיצוי לפי השכר הממוצע במשק. ובמלים אחרות, בהעדר ראיות ברורות לכאן או לכאן, לא מצאתי מקום לבצע את החישוב לפי בסיס שכר הנופל מהשכר הממוצע במשק, ובאותה מידה אין הצדקה לבצע חישוב לפי כפל השכר הממוצע במשק.

בהקשר זה אבקש להבהיר, כי הנתבעים הפנו לפסיקה אשר בה נעשה החישוב לגבי נפגע צעיר לפי בסיס שכר שעמד על 5,000 ש"ח, ולאחר התערבות ערכאת הערעור הועלה לסביבות ה- 6,310 ש"ח. פסיקה זו אינה רלוונטית לענייננו, ולו מהטעם כי באותו מקרה אשר נדון שם עמדו בפני בית המשפט נתונים ברורים לגבי שכרו הנמוך יחסית של הנפגע עובר לתאונה ולגבי פוטנציאל השתכרותו בעתיד כאיש חסר השכלה וחסר מקצוע – ואין זה המקרה שבפניי.

אשר על כן, יש לבצע את חישוב הפיצוי על יסוד האמור לעיל ובהתאם למקדם ההיוון הרלוונטי שאינו שנוי במחלוקת, ולפי השכר הממוצע במשק לאחר ניכוי מס הכנסה. לאור כך חישוב הפיצוי הוא כדלקמן:

708,000 ש"ח (במעוגל) = 95% X 299.1951 X 30% X 8,300 ש"ח

(נכות תפקודית) (מקדם היוון ל-46 שנים עד גיל 67) (לפי הלכת פינץ) (שכר ממוצע במשק- נטו)

אובדן פנסיה וקצבת זקנה בשנות גיל הזהב האבודות:

על אף העמדה שהובעה תחילה בהלכת פינץ, ולפיה שיעור הפסד של 30% ותקופת השתכרות של 46 שנים מהווה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות לרבות הפסדי הפנסיה, קבע בית המשפט העליון מאוחר יותר בהלכת ניסן, כי לאחר יציאתו של אדם לגמלאות מהווה קיצבת הזקנה, כמו גם תקבולי הפנסיה, את מקור הכנסתו. בכך משמשים הם תחליף לשכר העבודה שהוא, דרך כלל, מקור הכנסתו העיקרי של אדם בשנות עבודתו. מבחינה זו, הפסד קיצבת הזיקנה או הפסד הפנסיה על רקע מותו של הניזוק מהווה נזק ממוני הדומה באופיו להפסד ההשתכרות הנגרם כתוצאה מן המוות. "עיקרי ההנמקה אשר הובילה את בית משפט זה להכריע כי אובדן יכולת ההשתכרות בשנות העבודה האבודות מהווה נזק בר-פיצוי, תקפים אף ביחס לאובדן קיצבת הזיקנה ואובדן הפנסיה בשנות הזכאות האבודות." (ע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 16/11/08).

נוכח האמור בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שנכנס לתוקפו ביום 1/1/08, זכאי כל עובד שכיר לביטוח פנסיוני. לפיכך, יש לפסוק למנוח פיצוי בגין הפסד פנסיה.

הצדדים הביעו תמימות דעים לגבי עקרונות ונתוני הבסיס לשם ביצוע החישוב של הפסדי הפנסיה, ובכלל זה, כי גיל הפרישה הוא 67, כי גובה ההכנסה בגיל הפרישה עומד על 70% מגובה השכר, וכי מהפסדי הפנסיה יש לנכות את חלקו של המנוח בהפרשות אשר עתיד היה להפריש משכרו כדי להבטיח את זכויות הפנסיה שלו, בשיעור של 5% לחודש. כמו כן, שני הצדדים ציינו בסיכומיהם מקדמי היוון דומים לשם ביצוע החישובים השונים – הם מקדמי ההיוון בהם אעשה שימוש בהמשך.

יחד עם זאת, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת שנסבה על השאלה, הכיצד יש לבצע את הניכוי לגבי חלקו של המנוח. בעוד התובעים טוענים כי יש לחשב את הפרשותיו של המנוח לפי 30% משיעור ההפרשה שעומד כידוע על 5% מהשכר, בהתאמה להלכת פינץ, טוענים הנתבעים כי לצורך הניכוי יש לקחת בחשבון את השיעור המלא של ההפרשה, קרי 5% מהשכר.

למותר לציין, כי לפי גישת הנתבעים התוצאה המתקבלת מניכוי הפרשותיו של המנוח מתוך הפסדי הפנסיה היא שלילית, שכן ההפרשות של המנוח עולות באופן ניכר על הצבירה של הפנסיה עד תום תוחלת החיים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני בדעה כי יש לבצע את החישוב באופן הבא: תחילה, יש לחשב את גובה הפנסיה שהמנוח עתיד היה לקבל החל מגיל פרישה (בגיל 67) ועד תום תוחלת החיים הצפויה אלמלא התאונה, שעומדת לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 80 בקירוב, תוך ביצוע היוון כפול (להלן – "הפנסיה הנצברת"). בשלב שני, יש לנכות מהפנסיה הנצברת את חלקו של המנוח בהפרשות אשר עתיד היה להפריש משכרו, לפי 5% מהשכר החודשי, ובהיוון מתאים עד גיל הפרישה (להלן – "חלקו של המנוח בהפרשות לפנסיה"). בשלב השלישי, יש לנכות מהפנסיה הנצברת את חלקו של המנוח בהפרשות לפנסיה. התוצאה המתקבלת משקפת את ההכנסה 'הנקיה' שהמנוח צפוי היה לקבל בתקופת הפנסיה לאחר ניכוי 'התרומה' שלו לשם קבלת אותה הכנסה (וכמובן לאחר ניכוי מסים). בשלב הרביעי והאחרון, יש להכפיל את התוצאה המתקבלת בשלב השלישי ב-30% לפי הלכת פינץ, הוא שיעור חלקו של העיזבון לאחר ניכוי הוצאות הקיום של המנוח.

בהתאם לאמור לעיל, ובהתחשב בנכותו התפקודית של המנוח ללא קשר לתאונה, יוצא כי הפסדי הפנסיה לעיזבון הם כמפורט להלן:

182,839 ש"ח = 95% X 0.2567 X 129.0454 X 70% X 8,300 ש"ח (נכות תפקודית) (מקדם היוון כפול עד גיל 67) (מקדם היוון מגיל 67 ועד 80) (שכר ממוצע במשק- נטו)

117,958 ש"ח = 95% X 299.1951 X 5% X 8,300 ש"ח (נכות תפקודית) (מקדם היוון עד גיל 67) (שכר ממוצע במשק- נטו)

64,881 ש"ח = 117,958 ש"ח - 182,839 ש"ח

19,500 ש"ח (במעוגל) = 30% X 64,881 ש"ח

יוצא אפוא כי הפסדי הפנסיה עומדים על 19,500 ש"ח.

לסיום, התובעים עתרו לפסיקת פיצוי בגין הפסדי קצבת זקנה, אך פרט לאזכור ראש נזק זה בכותרת של הפרק, לא היתה כל התייחסות לנושא בגוף הסיכומים. לאור כך, אין מקום לדון בו במסגרת פסק הדין.

נזק לא ממוני:

הפיצוי בראש נזק זה עומד על 25% מהסכום המקסימלי בגין כאב וסבל, לפיכך אני פוסקת לתובעים בגין ראש נזק זה סך של 46,000 ש"ח (במעוגל).

אחרית דבר:

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי כמפורט להלן:

בגין הוצאות קבורה ואבלות – סך של 15,000 ש"ח;

בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות – סך של 708,000 ש"ח;

בגין אובדן פנסיה – 19,500 ש"ח;

בגין נזק לא ממוני – סך של 46,000 ש"ח;

סה"כ – 788,500 ש"ח.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים 2 ו-3 בחלקים שווים ביניהם.

לאור הדרך בה הסתיים התיק, ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.