כללי

1. התובעת ילידת 23.1.1956, תושבת נצרת עלית ועלתה לארץ מאתיופיה בשנת 1981, נפגעה (ביום 2.9.2007) בתאונת בית, שעה שהשתמשה במוצר נוזלי לפתיחת סתימות בצנרת ניקוז המיועד לשימוש ביתי מסוג "בסט הוריקו" (להלן: "המוצר"), שיוצר ושווק בארץ על-ידי הנתבעת 1 עד לשנת 2008. (להלן: "התאונה").

2. המוצר יוצר ושווק על-ידי הנתבעת 1 באריזה הכוללת בקבוק של 650 סמ"ק, ופקק ביטחון בצבע אדום וקשה לפתיחה לילדים (להלן: "הבקבוק"). כפפות הוצמדו, באמצעות גומייה, לצוואר הבקבוק. האריזה הייתה עטופה בשרינק פוליאתילן. על הבקבוק הודבקה תווית עם סימנים, לרבות הוראות שימוש ואזהרה בשפות עברית ורוסית. ההרכב הכימי של המוצר הנוזלי דנן הכיל חומצה גופריתית (H2SO4) בריכוז 98%!!. התובעת קנתה את המוצר מחנות לחומרי בניין בשם "טכנו כל", המצויה ברחוב השושנים 31/12 נצרת עלית והמנוהלת על-ידי מר ניסים סבריאנו (להלן: "החנות").

3. בשעות הערב של יום התאונה ה- 2.9.2007, ניגשה התובעת לחדר האמבטיה שבביתה. היא התקלחה. הייתה סתימה בצנרת הניקוז. ניסתה לפתוח את הסתימה באמצעות פומפה, אך ללא הצלחה. החליטה לפתוח את הסתימה באמצעות המוצר שקנתה מהחנות. היא לבשה את הכפפות שהיו צמודות לפקק הבקבוק. פתחה את הבקבוק ושפכה חומר נוזלי לתוך פתח הניקוז של האמבטיה. לפתע, הבחינה בעשן שחור שעולה מנקודת הביקורת שמחוץ לאמבטיה. היא נבהלה וידה זזה. כתוצאה מכך, נשפך עליה נוזל מהבקבוק. היא נכוותה בצוואר מימין, באמה ובזרוע מימין.

4. לאחר התאונה, הובהלה התובעת לבית-חולים המשפחה הקדושה בנצרת (להלן: "בית-החולים"). היא נבדקה במחלקה כירורגית. בבדיקה אובחנו כוויות קשות, מדרגה 2 בצוואר מימין, באמה ובזרוע מימין. אושפזה במחלקה. במהלך האשפוז, קיבלה טיפול שמרני. שוחררה לביתה ביום 4.9.2007 עם המלצות להמשך טיפול אנלגטי לפי הצורך.

5. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתביעתה של התובעת לקצבת נכות כללית. ועדה רפואית שליד המל"ל קבעה לתובעת דרגת נכות רפואית משוקללת ויציבה בשיעור 58%, ודרגת אי-כושר לעבודה בשיעור 75% החל מיום 1.7.2008, בשל הגבלת תנועות בכתף ימין (25%); הגבלת תנועות במרפק ימין (30%) וצלקות מכערות בצוואר, בכתף ובמרפק (20%) . המל"ל שילם ומשלם לתובעת קצבת נכות כללית מלאה (נ/3).

6. מומחה בית-המשפט, פרופ' גרשון וולפין (להלן: "המומחה"), בדק את התובעת וערך בעניינה חוות-דעת בכתב (להלן: "חוות-הדעת"). המומחה קבע בחוות-דעתו, כי כתוצאה מהתאונה ישנן צלקות מכוערות היפרטרופיות אצל התובעת באזור קדמי של הכתף, הזרוע והמרפק, עם התפתחות קלואיד מקומי והגורמות להגבלה בטווח התנועות של הכתף הימינית והמרפק הימיני, וכל זאת ללא גרעון ניאורולוגי אובייקטיבי וללא הגבלת תנועות שורש היד והאצבעות. קיימת ירידה של חצי ס"מ בהיקף הזרוע והאמה. על-כן, נותרה לתובעת נכות רפואית משוקללת ויציבה, עקב התאונה, בשיעור 38.8% (במעוגל 39%), כדלקמן:

20% - בגין צלקות רחבות ומכערות לפי סעיף 75(2)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות");

15% - בגין הגבלת תנועות כתף ימין, לפי סעיף 41(4)(ב) לתקנות;

10% - בגין הגבלת תנועות מרפק ימין – לפי סעיף 41(8) לתקנות.

7. לשלמות התמונה נציין, כי נכון ליום קרות התאונה (ה- 2.9.2007), חלו על המוצר שני תקנים:

תקן ישראלי רשמי ת"י 2250 חלק 1 בשם "פותח סתימות בצנרת ניקוז המיועד לשימוש ביתי: דרישות בטיחות אריזה וסימן, מאי 1996", בעל מעמד נורמטיבי מחייב מיום פרסומו ברשומות ביום 16.1.1997, כתקן רשמי (להלן: "התקן הישראלי הרשמי"); ותקן ישראלי ת"י 2250 חלק 2 בשם "פותח סתימות בצנרת ניקוז המיועד לשימוש ביתי: דרישת טיב, נובמבר 1999" (להלן: "התקן הישראלי"). לגבי ההבחנה בין תקן ישראלי ותקן ישראלי רשמי נקבע בפסיקה, כי: "התקן הישראלי נעדר תוקף מחייב. כל תכליתו להעיד על איכות המוצר. גם לאחר קביעת התקן, לא חל איסור על ייבוא, ייצור ושיווק מוצרים אשר נופלים ברמתם מן הסטנדרטים שעוגנו בתקן. התקן הישראלי הרשמי, לעומת זאת, הינו בעל מעמד נורמטיבי מחייב. משהוכרז על תקן רשמי למוצר מסוים, לא ניתן, לפי סעיף 9 לחוק, לייבא את המוצר, לייצרו, למוכרו או להשתמש בו, אלא אם הוא עומד בדרישות שנקבעו" (בג"צ 7961/03 טל-רון 1979 בע"מ נ' שר המסחר, התעשייה והתעסוקה מיום 25.7.2005, פסקה 6).

8. נוסיף ונציין, בהקשר זה, כי נכון ליום קרות התאונה, התקן הישראלי הרשמי לא קבע, כי מוצר פותח סתימות בצנרת ניקוז המיועד לשימוש ביתי, כדוגמאת המוצר דנן, יהיה מן המוצרים המסווגים בקטגוריה 35-R, דהיינו "גורם לכוויות חמורות". הכללת הוראת בטיחות בתקן הישראלי הרשמי לפיה המוצר בהיותו נוזל או תקריש יהיה מן הקטגוריה 35-R ,המוגדרת על-פי התקן הישראלי הרשמי כמוצר "הגורם לכוויות חמורות", הייתה בשנת 2008 (תקן ישראלי רשמי 2250 חלקי 1 – ינואר 2008). השינוי האמור נעשה בעקבות רוויזיה בתקן הישראלי הרשמי שנעשתה על-ידי מכון התקנים הישראלי (להלן: "המכון"), לפי דרישת הממונה על התקינה במשרד הכלכלה (בעבר, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – התמ"ת) מיום 27.1.2001. כאמור, הרוויזיה לתקן – העיבוד, קביעת התקינה והאכרזה ברשומות הסתיימה בחודש ינואר 2008.

טענות התובעת

9. התובעת טוענת, כי הנתבעים 1, 3 ו- 4 (להלן: "הנתבעים") אחראים, באופן בלעדי, לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לה בגינה. הנתבעים התרשלו כלפיה ,הפרו חובות חקוקות שנועדו לטובתה וגרמו לתאונה ולנזקים הנתבעים.

10. התובעת מבססת את עילת התביעה על עוולות הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה"), והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה. וכן, טוענת היא, כי המוצר פגום והנתבעת 1, יצרנית המוצר, אחראית לפצותה על נזקיה הנתבעים, בהתאם להוראות סעיפים 2 ו- 5 לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"מ – 1980 (להלן: "חוק מוצרים פגומים"). לחילופין, במקרה דנן חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודה.

11. אליבא דתובעת, רשלנותם של הנתבעים והפרת חובות חקוקות המוטלות עליהם, התבטאו במעשים או במחדלים, כדלקמן:

"(א)-התרשלו בייצור ו/או בשיווק ו/או בפרסום המוצר.

(ב)-נמנעו מלהזהיר את הציבור ו/או התובעת באופן מספק על הסכנות הנשקפות לו מהשימוש במוצר.

(ג)-התעלמו ו/או עצמו עיניים מהסכנות הנובעות מהשימוש במוצר, ו/או לא נקטו במידת הזהירות הראויה, ו/או לא נקטו במידת זהירות כל שהיא, אשר היה עליהם לנקוט בנסיבות העניין, ומתחייבת מתוקף היותן של הנתבעת 1, חברה המייצרת ו/או מייבאת ו/או משווקת תכשיר לפתיחת סתימות, ואשר היה עליהן לצפות את הנזק שנגרם לתובעת בעקבות השימוש במוצר.

(ד)-ייצרו מוצר פגום ו/או מסוכן.

(ה)-מכרו מוצר פגום ו/או מסוכן לצרכנים שאינם בעלי ניסיון ו/או הכשרה מקצועית לשימוש במוצר.

(ו)-שיווקו מוצר פגום ו/או מסוכן לצרכנים שאינם בעלי ניסיון ו/או הכשרה מקצועית לשימוש במוצר

(ז)-פרסמו מוצר פגום ו/או מסוכן לצרכנים שאינם בעלי ניסיון ו/או הכשרה מקצועית לשימוש במוצר

(ח)-לא צפו, מקום שהיה עליהן לצפות, שהמוצר עלול לגרום נזק.

(ט)-מכרו ושווקו מוצר פגום ו/או מסוכן בלא הדרכה ממצה הולמת ומספקת.

(י)-לא מלאו את המוטל עליהן עפ"י הוראות כל דין, פסיקה ונוהג.

(י"א)-אחסנו את המוצר בתנאים לא נכונים ו/או לא מתאימים מספיק, וע"י כך פגמו בתקינותו.

(י"ב)-הנהיגו נוהל עבודה שגוי, לפיו נערכו בדיקות איכות של המוצר בתדירות נמוכה.

(י"ג)-לא אכפו נוהלי עבודה של פיקוח אחר תקינות המוצר במועד הסמוך למועד האספקה של המוצר לצרכנים.

(י"ד)-לא הקפידו על קיומם של בדיקות תקופתיות של איכות המוצר טרם יציאתו משערי המפעל ו/או אספקתו של המוצר לשוק הצרכנים.

(ט"ו)-לא נקטו כלל או די בהליכי בקרה ופיקוח אחר תנאי האחסון של המוצר.

(ט"ז)-לא שכרו שירותיהם של אנשים מיומנים ו/או מקצועיים דיים לביצוע הליכי בקרה, בדיקה ופיקוח אחר תקינות המוצר.

(י"ז)-לא עשו דבר למניעת אירוע שבו המוצר יוצא לא תקין מתחום המפעל ו/או אספקתו של המוצר לשוק הצרכנים.

(י"ח)-הפרו חוזה בלתי כתוב עם כלל הצרכנים בכלל ועם התובעת בפרט, לפיו התחייבו למכור את המוצר רק לשימוש בעלי מקצוע, כשבפועל ספק מוצר העלול לגרום לפגיעות חמורות לאנשים מן הישוב שאינם בעלי הכשרה ו/או יכולת לטיפול ו/או שימוש במוצר מסוג זה.

(י"ט)-התרשלו בבחירת מנהליהם ו/או עובדיהם ו/או שלוחיהם ו/או בעלי חוזה עימם ולא עשו די לבחינת התאמתם לביצוע העבודה והתפקיד שהוטלו עליהם טרם העסקתם ו/או לפיקוח על עבודתם בשירותם.

(כ)-אפשרו ולא מנעו עבודת מנהליהם ו/או עובדיהם ו/או שלוחיהם ו/או בעלי חוזה עימם באורח רשלני תוך הפרת כללי הזהירות הנדרשים.

(כ"א)-הפרו כלפי התובעת חובות חקוקות, לרבות אלה המפורטות בכתב תביעה זה, שנועדו להגן עליה, על שלומה ושלמותה.

(כ"ב)-נמנעו מלהוציא את ההוצאות הנדרשות למניעת הנזק, הגם ששיעורן היה נמוך באורח ניכר מתוחלת הנזק הצפויה. ויודגש כי די היה בפיקוח, בביצוע הליכי בקרה ובדיקה ואזהרה בכדי למנוע כליל את התרחשות הנזק ו/או את התוצאות החמורות.

(כ"ג)-פעלו, בין על דרך מעשה ובין על דרך מחדל, שלא כפי שיצרן ו/או ייבואן ו/או משווק ו/או מפיץ ו/או מוכר מוצר לפתיחת סתימות, סביר, מיומן ונבון היה פועל בנסיבות העניין.

(כ"ד)-נמנעו מלפקח על הרכב המוצר ו/או נתוני החומר ו/או היצרן ו/או תהליכי היצור וכן נמנעו מלהתקין תקינה מתאימה ועניינית לסוג זה של חומרים ו/או מוצרים. ויודגש כי לכל המאוחר החל משנת 2008 אין למכור חומר פותח סתימות בתצורה של נוזל (כפי שנמכר לתובעת) אלא בתצורה מוצקה בלבד.

(כ"ה)-פעלו ברשלנות ו/או שלא כנדרש מגוף מסוגם, תוך חריגה מרמת הזהירות הנדרשת.

(כ"ו)-לא פעלו כנדרש מגוף האמון על בטיחות הצרכנים.

(כ"ז)-נמנעו מלפקח כי מוצרים מסוג זה אשר כאמור נאסרו לממכר, אכן הורדו מהמדפים ואינם מוצעים למכירה לקהל הצרכנים. יודגש כי גם כיום כשנה לאחר שנאסר המוצר ו/או החומר לממכר ולשימוש עדיין נמכרים מסוגו לקהל הרחב ובחניות רבות ברחבי הארץ.

(כ"ח)-הנתבעים ו/או מי ממנהליהם ו/או עובדיהם ו/או שלוחיהם ו/או בעלי חוזה עימם אשר הנתבעים אחראים למעשיהם ו/או מחדליהם באופן ישיר ו/או שילוחי, ביצעו הפרה של חובות המוטלות עליהם על – פי חיקוקים אשר נועדו לטובתה ו/או להגנתה של התובעת ו/או בני אדם בכלל ו/או בני אדם מהסוג או הגדר שעמם נמנית התובעת וההפרה האמורה גרמה לתובעת נזק מסוגו ומטבעו של הנזק שאליו נתכוונו החוקים האמורים.

להלן פירוט החיקוקים שהופרו:

חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם – 1980.

סעיפים 2,3.

חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981

סעיפים 2,4,6,7." ( סעיף 19 כתב התביעה המתוקן).

12. התובעת מוסיפה וטוענת, לעניין רשלנותו של המכון, עובדיו, שליחיו, נציגיו ומנהליו, כי:

"(א)-לא הורו באופן מפורש וברור על הפסקה מידית של שיווק המוצר עד לתיקון מלא של כל הליקויים, אשר נמצאו בבדיקות ההתאמה לתקן הישראלי.

(ב)-הפרו כלפי התובעת חובות חקוקות, לרבות אלה המפורטות בכתב תביעה זה, שנועדו להגן עליה ועל שלומה.

(ג)-פעלו, בין על דרך מעשה ובין על דרך מחדל, שלא כפי שתאגיד סביר הפועל מכח חוק והאמון על בטיחות הצרכנים, היה פועל בנסיבות העניין.

(ד)-לא פעלו באופן מפורש וברור לשם תיקון ההפרות, אשר נמצאו בבדיקות ההתאמה לתקן הישראלי.

(ה)-לא פעלו כנדרש לשינוי התקנים הקיימים הנוגעים למוצר.

(ו)-לא פעלו כנדרש להתקנת תקן מתאים למוצר.

(ז)-פעלו ברשלנות ו/או שלא כנדרש מגוף מסוגם, תוך חריגה מרמת הזהירות הנדרשת.

(ח)-לא התייחסו באופן הראוי למכתבים ו/או פניות אליהם, באשר לסיכונים הרובצים על הציבור מהשימוש במוצר.

(ט)-לא התייחסו באופן הראוי למכתבים ו/או הפניות אליהם, אשר העלו את הצורך בשינוי התקן החל על המוצר.

(י)-שינו את התקן החל על המוצר באיחור רב ו/או לאחר אירוע קרות התאונה.

(י"א)-התעלמו מחריגות המוצר מהתקנים אשר היו קיימים במועד הבדיקות, הן מבחינת דרישות הבטיחות, אריזה וסימון והן מבחינת דרישות הטיב, הגם שידעו כי הטיפול בתקינת המוצר אינו סובל דיחוי.

(י"ב)-לא פעלו באופן סביר להתאמת התקנים ו/או שינויים בעוד מועד.

(י"ג)-לא פעלו כראוי ו/או כנדרש ו/או באופן סביר וכפי שתאגיד סביר מסוגם היה פועל בנסיבות העניין."

(סעיף 20 לכתב התביעה המתוקן).

13. התובעת טוענת לפיצויים במספר ראשי נזק והם:

נזק מיוחד

א. הפסד השתכרות - 200,000 ₪.

ב. הוצאות רפואיות - 100,000 ₪.

ג. עזרת צד ג' - 100,000 ₪.

ד. הוצאות נסיעה וניידות - 100,000 ₪.

נזק כללי

ה. הפסד השתכרות.

ו. הפסד תנאים סוציאליים ופנסיה.

ז. הוצאות רפואיות.

ח. עזרת צד ג'.

ט. הוצאות נסיעה וניידות.

י. נזק לא ממוני.

טענות הנתבעים

הנתבעת 1

14. הנתבעת 1 מכחישה, למעשה, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, היא לא אחראית לתאונה ולנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם.

15. וכן, מוסיפה הנתבעת 1 וטוענת, כי המוצר הוא מוצר לשימוש אינסטלאטורים בלבד, קרי – לשימוש בעלי מקצוע מוסמכים בלבד ולא לשימוש פרטי, ובהתאם לכך היא שיווקה אותו לחנויות מוכרות ומשווקות לבעלי מקצוע בלבד. כך אף נרשם על-גבי הבקבוק של המוצר. וכן, על-גבי הבקבוק מופיעות הוראות שימוש ואזהרות ברורות וחד משמעיות, בצבעי אזהרה כוללים ובשתי שפות, אשר נועדו למנוע כל אפשרות לגרימת נזק כלשהו כתוצאה מהשימוש במוצר.

16. המוצר עוצב מבחינת דרך השימוש בו ופתיחתו באופן שמקשה על הפותח את פתיחתו ומונע מגע בין המשמש בו לחומר עצמו. המוצר משווק לחנויות מקצועיות ברחבי הארץ כדין ולאחר קבלת היתרי המכון והרשויות הנוגעות בדבר.

17. הנתבעת טוענת, בין היתר, כי התאונה והנזקים שנגרמו לתובעת בה ובגינה והמוכחשים כשלעצמם, נגרמו בגין מעשיהם ומחדליהם של החנויות המקצועיות שמכרו, בפועל, את המוצר לאנשים פרטיים ובכללם התובעת, וזאת בניגוד להוראותיה והנחיותיה המפורשות. לחילופין, התובעת נושאת באחריות מלאה ובלעדית לתאונה ולנזקיה הנתבעים, בכך שהשתמשה במוצר ברשלנות רבתי, שלא בהיתר מהנתבעת ובניגוד להוראת השימוש והאזהרות הברורות והחד משמעיות והמופיעות על-גבי הבקבוק. המוצר מיוצר, משווק ונועד לשימוש אנשי מקצוע (אינסטלאטורים) בלבד.

18. וכן, ממשיכה הנתבעת 1 וטוענת, כי מעשיה ומחדליה של התובעת או אחרים, לרבות שאר הנתבעים, הם שגרמו לתאונה ולנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם. היא לא התרשלה כלל כלפי התובעת ולא הפרה חובה חקוקה שנועדה לטובתה. המוצר היה תקין לחלוטין. אין מקום לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו". היא פעלה בהתאם לסטנדרטים הראויים והמתחייבים בנסיבות העניין ונקטה בכל כללי הזהירות הדרושים ואשר על יצרן, משווק ומפרסם מוצרים סביר, זהיר ומיומן היה נוקט בנסיבות העניין.

19. לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים, מוסיפה הנתבעת 1 וטוענת, כי מדובר בנזקים נעדרים כל בסיס, עובדתי או משפטי, מוגזמים ומופרכים. אין קשר סיבתי בין התנהגותה, במעשה או במחדל, לבין הנזקים האמורים. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים כל סכום או טובת הנאה שהתובעת קיבלה או זכאית לקבל מכל מיטיב, לרבות המל"ל.

הנתבעת 3

20. גם הנתבעת 3 מכחישה, מנגד, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, היא לא התרשלה כלל כלפי התובעת ולא הפרה חובה חקוקה כלשהי שנועדה לטובתה. היא פעלה בסבירות וללא רשלנות. במהלך השנים, הפעיל הממונה על התקינה את סמכויות הפיקוח והאכיפה המנהלית המוקנות לו על-פי חוק התקנים , התשי"ג – 1953 (להלן: "החוק") כנגד הנתבעת 1. וכן, היא לא הפרה חובה חקוקה כלשהי שנועדה לטובת התובעת. החובות החקוקות הקבועות בחוק הגנת הצרכן – התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") והחוק אינן מוטלות עליה. התאונה והנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, נגרמו באשמה הבלעדי של התובעת. לחילופין, התובעת נושאת באשם תורם בשיעור 100%.

21. לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, מוסיפה הנתבעת 3 וטוענת, כי מדובר בנזקים מוגזמים, מופרכים וחסרי כל אחיזה במציאות. אין קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התאונה הנטענת לבין הנזקים האמורים. הנזקים האורים כוסו ומכוסים על-ידי המל"ל.

הנתבע 4 - המכון

22. גם המכון מכחיש, למעשה, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידו, הוא פועל מכוח החוק . מטרותיו וסמכויותיו קבועות בחוק . הוא מוסמך לעבד ולקבוע תקינה ישראלית וולנטרית (לא רשמית). התקינה מעובדת על-פי הוראות כללי התקנים (עיבוד תקנים ישראליים), התשנ"א – 1991 (להלן: "כללי התקנים"). על-פי אותם כללים, מלאכת התקינה נמצאת בסמכותן של ועדות ציבוריות המאוישות על-ידי אנשי ציבור לפי מפתח שנקבע בכללים, כשלמכון נציגות בכל ועדה כזו. הליך התקינה אינו בשליטתו של המכון. תקינה דומה למלאכת חקיקה, והיא אורכת זמן. תקינה שעובדה על-פי סעיף 6 לחוק הינה תקינה ישראלית וולונטרית (לא רשמית ומחייבת), הסמכות להפוך תקינה ישראלית (וולונטרית) לתקינה רשמית ומחייבת נמצאת בידי שר הכלכלה (שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לשעבר). סמכות אחרת של המכון קבועה בסעיף 12(א) לחוק, והיא לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לתקן הישראלי או לתקן הישראלי הרשמי, ולתת תעודת בדיקה על כך. למכון אין כלל סמכויות אכיפה או סמכויות בקרה על יצרנים, למעט יצרנים הנמצאים במערכת תו-תקן, שאיננה נוגעת לעניין דנן. הגורם היחידי שמוסמך לאכוף עמידה בהוראת תקינה רשמית הוא הממונה על התקינה במשרד הכלכלה (להלן: "הממונה על התקינה").

23. המכון מוסיף וטוען, כי במקרה דנן ולפי דרישת הממונה על התקינה, הוא בדק את המוצר בשתי הזדמנויות (בימים 21.11.2001 ו- 10.6.2003) ובשתיהן נמצא, כי המוצר איננו עומד בדרישות התקן החל עליו. המוצר לא עמד בהוראת התקן הישראלי הרשמי והתקן הישראלי גם לפני השלמת הרוויזיה בתקן הישראלי הרשמי.

24. וכן, מוסיף המכון וטוען, כי כתב התביעה אינו מצביע על עילת תביעה נגדו. הוא לא התרשל כלל כלפי התובעת ולא הפר חובה חקוקה כלשהי שנועדה לטובתה. קביעת תקן היא מעשה מנהל מורכב ורב שנים, פרי התפתחות ושינויים, ותלויה במספר רב של גורמים .היא מוגדרת בהליכים סדירים שבדין. הוא לא חב בחובת זהירות כלפי התובעת. הוא לא בעל דינה הנכון של התובעת. הוא פעל כמכון תקנים סביר וזהיר ובגדרי הדין בלבד. גם לאחר שהרוויזיה בתקן הישראלי הרשמי הושלמה, המשיכה הנתבעת 1 לייצר ולשווק את המוצר בניגוד להוראת ודרישות התקן האמור, דבר המראה, כי אין קשר סיבתי בין קיומו והעדרו של תקן רשמי לבין מעשיה הרשלניים של הנתבעת 1 בכל הקשור לייצור ושיווק המוצר. לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין התקינה לבין התאונה והנזקים הנתבעים. מה עוד, שלא נפל פגם כלשהו בהליכי העיבוד והתקינה של התקנים הרלוונטיים לענייננו: התקן הישראלי הרשמי והתקן הישראלי. הליכי עיבוד התקינה לא נמצאים בשליטתו של המכון, אלא בשליטן של ועדות תקינה ציבוריות שממונות על-פי החוק וכללי התקנים.

25. לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם טוען המכון, כי מדובר בנזקים מוגזמים, מופרכים וחסרי כל יסוד עובדתי או משפטי. אין קשר סיבתי, עובדתי או משפטי, בין התאונה הנטענת לבין הנזקים האמורים.

הפלוגתא

26. הפלוגתא שבין הצדדים, רחבת היקף היא, ומשתרעת הן על שאלת האחריות והן על שאלת תיחום הנזק ושומת הפיצויים.

מסכת הראיות

27. שני עדים היו לתביעה: התובעת ומומחה לבטיחות וחוקר תאונות מר אשר אסבן (להלן: "המומחה"). התובעת הקדימה והגישה תצהיר עדות ראשית (ת/1). המומחה ערך חוות-דעת בכתב ותוספת לה (ת/2). וכן, הוגשו מטעם התביעה ארבעה מוצגים נוספים: ת/3 – התקן הישראלי; ת/4 – מכתב הנתבעת 1 לאור כרמל בע"מ, מיום 5.7.2009; ת/5 – שאלון + תצהיר תשובו ;ו- ת/6 – נוהל מכון התקנים הישראלי 265, ממאי 2002, בדבר עקרונות לקביעת הרכבן של הוועדות הטכניות.

28. מטעם ההגנה, העידו 5 עדים: מר ארתור איחלזון – מנכ"ל הנתבעת 1 ומנהל ייצור אצלה במועדים הרלוונטיים לתובענה (להלן: "ארתור"); הנתבע 2, שהתביעה נגדו נדחתה, במהלך שמיעת הראיות; מר זלמן סרבר, מרכז תקינה בכיר דאז ביחידת הממונה על התקינה (להלן: "זלמן"), מר גרישה דייטש, הממונה על התקינה לשעבר (להלן: "גרישה"), הגב' הלן אלה עטרות ,מנהלת אגף התקינה במכון (להלן: "הלן"). כולם, הקדימו והגישו תצהיר עדות ראשית (נ/4, נ/6, נ/7, נ/8 ו- נ/9, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם ההגנה חמישה מוצגים נוספים: נ/1 – רישום ביקורים רפואיים של התובעת; נ/2 – בקבוק ריק; נ/3 – אישורי המל"ל על תשלומי קצבאות לתובעת; נ/5 – פרסום מודעת הנתבעת 1 בעיתון; ו- נ/10 – התקן הישראלי.

דיון - שאלת האחריות

התאונה

29. התובעת העידה, בכתב ובעל-פה, לעניין התאונה, נסיבותיה, גורמיה ותוצאותיה. בעדותה הראשית היא העידה, כדלקמן:

"בסוף השבוע בתחילת חודש 9/2007 לאחר שהתקלחתי הבחנתי שהמים אינם יורדים באמבטיה והבנתי שיש סתימה. בתחילה ניסיתי לפתוח את הסתימה באמצעות פומפה, אך לא הצלחתי. ביום ראשון ניגשתי לחנות חומרי בניין שנמצאת מתחת לביתי, וביקשתי מניסים שנמצא תמיד בחנות ו משהו שיכול לעזור לי לפתוח את הסתימה.

נסים נתן לי את בקבוק בצבע כחוק, אני שילמתי כעשרים ₪ במזומן. על הבקבוק לא ראיתי שום סימון של סכנה, אלא ההיפך הדמות הכחולה אשר הופיעה על הבקבוק נראתה אפילו נחמדה.

נסים אמר לי שזה מה שיש לו לפתיחת סתימות שאני אשפוך את הנוזל במקום שיש סתימה. מעבר לכך לא הוסבר לי דבר. לא הוסבר לי שיש סכנה, או שצריך להיזהר. בשעות הערב באותו יום, נגשתי לאמבטיה, התקלחתי, ניסיתי שוב לפתוח את הסתימה בפומפה, המים ירדו אך בקצב איטי, ונותרו מים באמבטיה. אז לבשתי את הכפפות שהיו צמודות לבקבוק שרכשתי (כיסו רק את אזור כף היד) ופתחתי את הבקבוק, שפכתי לפתח הניקוז של האמבטיה, ואז לפתע הבחנתי מאחורי בהרבה עשן שחור שיוצא במהירות ובכמות מפתח ברצפה, אני נבהלתי, עשיתי תנועה חדה של בהלה, והנוזל נשפך עלי מהבקבוק שעדיין אחזתי ביד. הנוזל נשפל על צווארי, על כל יד ימין ובאזור החזה ו"אכל" חלקים מהכותונת לילה שלבשתי.

הרגשתי חום בעיקר בצוואר, ביד ימין מהכתף ומטה ובאזור החזה, ואזורים אלה הפכו להיות בצבע שחור ממש. התחלתי לשטוף את האזור הפגוע עם מים מהכיור במטבח, ושמעתי רעש כמו ששומעים כששופכים מים קרים על סיר רותח.

פחדתי שאני אשרף לגמרי. פתחתי את המקרר, שפכתי על הגוף בקבוק של חלב קר, והחלב התקשה והיה כמו קוטג'. הבנתי שנפגעתי קשה והתקשרתי לחברה שלי שגרה באותו רחוב.

בכיתי מאוד, סבלתי מכאבים קשים, הגוף שרף מאוד, השכנה הגיעה התקשרה לאמבולנס, התקשינו להסביר למטפלים באמבולנס מה קרה כי היינו מבוהלות, בהמשך הסבירו לנו לשפוך מים על הגוף באזור הפגוע. שפכתי מים על הגוף אבל זה לא עזר.

התקשרתי לנהג מונית שהכרתי והוא לקח אותי לבית החולים האיטלקי בנצרת, משם הועברתי לבית חולים האנגלי, אני בכיתי בלי הפסקה.

בבית-החולים האנגלי בדקו אותי, טיפלו בי ואשפזו אותי."

(ת/1, סעיפים 5-4)

30. בעדותה בעל-פה, אימצה התובעת את עדותה בכתב – ת/1 (עמ' 12, ש' 2). בחקירתה שתי וערב, היא העידה, בהדגשה, כי היא קנתה את הבקבוק שהכיל את המוצר מהחנות ביום 2.9.2007 (עמ' 14, ש' 29-12). היא לא ידעה שצריך להזמין איש מקצוע לפתיחת הסתימה שהייתה באמבטיה שבביתה (עמ' 15, ש' 22). המוכר – הנתבע 2 – לא הסביר לה דבר לעניין השימוש במוצר. היא לא יודעת לקרוא ולכן לא קראה את הוראות הבטיחות והשימוש של המוצר, שהיו על הבקבוק. לא הבחינה בסימני האזהרה שהיו על הבקבוק (עמ' 18, ש' 30-25). היא ידעה שהמוצר נועד לפתיחת סתימות בצנרת ניקוז ולא ידעה שהוא מסוכן. לא היה לה כסף להזמין איש מקצוע לפתוח את הסתימה שהייתה באמבטיה (עמ' 22, ש' 27-26). לא שאלה את המוכר (הנתבע 2), מה כתוב בהוראות השימוש והבטיחות שהיו על-גבי הבקבוק ודרך השימוש במוצר. היא ידעה, רק איך לשפוך את הנוזל שהיה בתוך הבקבוק (עמ' 23, ש' 32-28; עמ' 24, ש' 4-1). לא הסתכלה על הבקבוק עצמו! (שם, ש' 7).

31. אכן, עדותה של התובעת לעניין דנן, הייתה, ככלל, סבירה, שלמה, קוהרנטית ומהימנה. בעדות זו ולענייננו-שלנו, לא מצאתי סתירות מהותיות והיורדות לשורשו של עניין. ההפך הוא הנכון. מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדות זו בשאר הראיות המונחות בפניי, במיוחד התיעוד הרפואי (נספח ג' ל- ת/1); חוות-הדעת הרפואיות (נספחים ד' ו- ה' ל- ת/1); ומסמכי המל"ל (נספח י' ל- ת/1). למצער, אין בפניי ראיות קבילות ובעלות משקל לסתור עדותה של התובעת לעניין התאונה, נסיבותיה, גורמיה ותוצאותיה. על-כן, עדותה של התובעת, לעניין זה, ראויה למלוא המשקל הראייתי.

אחריות הנתבעת 1

32. אין חולק, כי חומצה גופריתית Sulphurous acid) היא "רעל" ו- "חומר מסוכן", כהגדרת מונחים אלה בסעיף 1 לחוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג – 1993 (להלן: "חוק החומרים המסוכנים"). המוצר הוא חומצה גופריתית בריכוז 98%. המוצר הוא רעל, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק החומרים המסוכנים, ובתור שכזה הוא גם חומר מסוכן. העיסוק בחומצה גופריתית ובמוצר, טעון היתר רעלים מהממונה על האכיפה במשרד להגנת הסביבה (סעיף 3 לחוק החומרים המסוכנים) (להלן: "הממונה על חומרים מסוכנים"). הממונה על החומרים המסוכנים רשאי להתנות את מתן היתר הרעלים בתנאים מיוחדים שיש לקיימם לפני מתן ההיתר. כן ,רשאי הוא לקבוע בהיתר תנאים מיוחדים ורשאי הוא, בכל עת, להוסיף או לגרוע מהם, והכל על-מנת להגן על הסביבה או על בריאות הציבור (סעיף 3(ה) לחוק "החומרים המסוכנים").

33. במקרה דנן, הוכח בפניי כדין, כי הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובעת וגרמה, באשמה , לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לתובעת בגינה.

ראשית, בפניי לא הוכח כדין, כי בתקופה הרלוונטית לתאונה, קרי – בשנת 2007, היה לנתבעת 1 היתר רעלים כדין לעסוק ברעל מסוג חומצה גופריתית, לא כל שכן בריכוז 98% או לייצר את המוצר, לשווקו ולהפיצו למכירה באמצעות מפיצים לחנויות ברחבי הארץ ולמכורו בסופו של דבר, במכירה קמעונאית, חופשית, לכל דורש, כפי שקרה, בפועל, במקרה דנן. (ראו – עדות ארתור, עמ' 38, ש' 11-4; עמ' 41, ש' 31-20; עמ' 42, ש' 2-1; עמ' 44, ש' 16-1). ויודגש: עדותו של ארתור לפיה "הנתבעת 1 פעלה במשך כל השנים בהתאם להיתר רעלים שקיבלה מהמשרד לאיכות הסביבה, כאשר בין היתר ניתן היתר לשימוש בחומר חומצה גופריתית בריכוז 98%" (נ/4, סעיף 6; עמ' 35, ש' 21; עמ' 36, ש' 1-7), והכל כאמור בהיתר הרעלים ורשימת החומרים המסוכנים – נספחים ב' ו- ג' למוצג נ/4, ובהתאם לכך היא יצרה ושווקה את המוצר, בהיותו חומר ניקוי מאושר וכדין, עם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה ואינה מהימנה עליי.

במה דברים אמורים?

עיון בהיתר הררעלים ורשימת הרעלים האמורים מראה, כי המדובר בהיתר לעיסוק ברעלים, בתנאים מיוחדים כפי שקבע הממונה על החומרים המסוכנים לתקופה החל מיום 2.5.2009 ועד ליום 2.5.2012, שאינה רלוונטית לענייננו-שלנו. כמו-כן, התוספת השנייה שצורפה להיתר, כחלק בלתי נפרד הימנו והמפרטת את התנאים המיוחדים להיתר הבעלים דנא, לא צורפה, משום מה, להיתר ולא הוגשה לבית המשפט ,וזה אומר דרשני!

זאת ועוד, עדותו דנן של ארתור בכל הקשור לתנאים שנקבעו בהיתר הרעלים לצורך העיסוק בחומצה הגופריתית, בריכוז 98% בפרט וייצור, שיווק, הפצת ומכירת המוצר בכלל (עמ' 41, ש' 31-20; עמ' 42, ש' 3-1) עומדת בסתירה מוחלטת לאמור במכתבו של אינג' מוריס שגיא – מרכז ענף חומרים מסוכנים מחוזי במשרד לאיכות הסביבה לגרישה מיום 11.3.2003 (נספח ה' למוצג נ/8).

34. שנית, בפניי הוכח כדין, כי הנתבעת 1 עסקה בחומצה גופריתית שהוא חומר מסוכן, וכן יצרה, הפיצה, שיווקה ומכרה (במכירה סיטונאית חופשית) באמצעות מפיציה ושליחיה את המוצר, שהוא חומר מסוכן עד למאוד הן לאדם והן לסביבה ואף פגום, לא רק בניגוד לחוק החומרים המסוכנים ולמצער להיתרי הרעלים שניתנו לה על-ידי הממונה על החומרים המסוכנים, אלא גם בניגוד לתקן הישראלי, לתקן הישראלי הרשמי, לתקן הישראלי הרשמי שתוקן בשנת 2008 ולחוק המוצרים פגומים. מעשיה אלה מהווים גם עבירה פלילית לכאורה (לפי סעיף 15 לחוק החומרים המסוכנים ופרק י' לחוק). ויודגש: הנתבעת 1 המשיכה לייצר, לשווק ולמכור, באמצעות מפיציה, את המוצר, בניגוד מוחלט לתקן הישראלי הרשמי שתוקן בשנת 2008, והיא הפסיקה לעשות כן רק בחודש אפריל 2009. לשלמות התמונה אציין, כי עדויותיהם של המומחה (ת/2; עמ' 28, ש' 9; עמ' 30, ש' 25-23; עמ' 31, ש' 23-22; עמ' 33, ש' 31-22; עמ' 34, ש' 32-17), זלמן (נ/7, עמ' 58, ש' 12; ש' 32-24; עמ' 62, ש' 23-3; עמ' 63, ש' 27-26; עמ' 64, ש' 11-5; עמ' 66, ש' 33-1; עמ' 68, ש' 17-1, ש' 32-27; עמ' 69, ש' 33-17; עמ' 70, ש' 13-1; עמ' 71, ש' 13-5) וגרישה (נ/8, עמ' 72, ש' 3; עמ' 80, ש' 30-24; עמ' 82, ש' 18-1; עמ' 83, ש' 18-7; עמ' 86, ש' 10-3), לענייננו-שלנו, היו סבירות ומהימנות עליי, והן ראויות למלוא המשקל הראייתי.

35. שלישית, המוצר הוא חומר מסוכן עד למאוד הן לאדם והן לסביבה. הנתבעת 1, שיצרה, שווקה ומכרה, באמצעות מפיציה ושליחיה, את המוצר במכירה סיטונאית חופשית, נושאת בחובת זהירות (מושגית וקונקרטית) לצרכנים השונים, שקנו את המוצר ומשתמשים בו. העוסק בחומר מסוכן נושא בחובה מוגברת לנקוט כלפי הצרכן, המחזיק והמשתמש בחומר המסוכן האמור (להלן: "הצרכן") למען בטחונו ושלומו. העוסק האמור חייב להדריך את הצרכן ולהזהירו היטב בפני הסכנות הכרוכות באחזקת והשימוש בחומר המסוכן ,וכן לספק לצרכן ציוד תקין ,בטיחותי ונאות שיגן על בטחונו ושלומו של הצרכן. העוסק בחומר מסוכן חייב, אפוא, לנקוט באמצעי זהירות מוגברים במטרה להרחיק כל סכנה אפשרית אשר ניתן לצפותה לצרכן כתוצאה מאחזקת ושימוש בחומר המסוכן.

במקרה דנן, הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובעת וגרמה, באשמה, לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לה בגינה. המדובר ברשלנות רבתי. היא לא נקטה בזהירות סבירה לשם בטחונה ושלומה של התובעת. היא לא נקטה בזהירות סבירה לוודא, כי רק אינסטלאטורים מוסמכים ומורשים ירכשו, יחזיקו וישתמשו במוצר. תחת זאת, היא התירה מכירת המוצר במכירה קמעונאית חופשית. לעניין זה, האזהרה על-גבי הבקבוק, לפיה ובין השאר, "... בסט הוריקן פותח סתימות בצנרת ניקוז – לשימוש לבעלי מקצוע...", היא אזהרה עמומה ,סתומה וסתמית, ואין בה די. מהי הגדרת בעלי מקצוע לעניין זה? היה יותר פשוט לרשום תחת זאת: "מכירה ושימוש במוצר לאינסטלאטורים מוסמכים ומורשים בלבד" וכיוצא בזה!!

זאת ועוד, הנתבעת 1, לא סיפקה לצרכן ציוד מגן איש, תקין, תקני ונאות, לשם שמירה על בטחונו ושלמות גופו. אין די באספקת כפפות מגומי חד פעמיות לעניין זה. וכן, היא לא הדריכה את הצרכן, בצורה מספקת, לגבי אופן השימוש במוצר והסכנות הכרוכות בכך.

36. רביעית, קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התרשלות הנתבעת 1 דנן לתאונה ונזקי התובעת שנגרמו לה בגינה, הן לפי מבחן הצפיות, הן לפי מבחן הסיכון והן לפי מבחן השכל הישר. הנתבעת 1, הייתה צריכה לצפות שהתרשלותה תביא לנזקיה של התובעת. בהשתלשלות האירועים לא התערב גורם זר. (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לז(1) 113, 146 (1983).

מכאן אעבור לדיון בשאלת אחריותם של הנתבעים 3 ו- 4 - המדינה והמכון – לתאונה ונזקי הגוף שנגרמו לתובעת בגינה.

אחריות הנתבעים 3 ו- 4 לתאונה ולנזקי התובעת – האומנם?

37. אפתח ואומר, כי לאחר שבחנתי, חזור ושוב, את הראיות הקבילות ובעלות משקל המונחות בפניי, ולאחר שעיינתי, עיין היטב, בכתב הסיכומים ובשים לב לדין שלעניין, מסקנתי היא, כי התובעת לא הוכיחה כדין את עילת התביעה כנגד הנתבעים 3 ו- 4 – המדינה והמכון – ודין התביעה נגדם להידחות ,והכל מהנימוקים שיפורטו דלהלן.

38. המכון הוא תאגיד סטטוטורי שנתכונן על-ידי החוק (סעיף 2 לחוק). החוק מסדיר, מבחינה נורמטיבית ובין השאר, את מטרות המכון (סעיף 2א'), מוסדות המכון (סעיף 3), תקנון המכון (סעיף 4), מינוי הממונה על התקינה (סעיף 5), עיבוד תקן והכרזה על תקן רשמי (פרק ג'), השמירה על תקן רשמי ואחריות עוסק לשמירה על התקן הרשמי (פרק ד'), הביקורת של הממונה על התקינה והבטחת השמירה על תקן רשמי (פרק ה'), תו תקן – התאמת מצרך לתקן או לתקן רשמי (פרק ו'), בדיקת מצרכים ותעודת התאמה שלהם לתקן (פרק ז'), איסורים ופטורים (פרק ח') אמצעי אכיפה מנהליים (פרק ט'), הוראות עונשין, צווים והתחייבויות (פרקים י'-יא') וכיוצא באלה.

39. תקן ישראלי הוא "מיפרט או אוסף של כללים והגדרות טכניות המתארים את תכונותיו של מוצר מסוים ואת תהליך ייצורו והפעלתו" (בג"צ 7361/03 טל-רון תעשיות 1979 בע"מ, דלעיל, שם בפסקה 6, וראו – סעיפים 6(א) ו- 1 לחוק). מטרת המכון היא "תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המוצרים, אם בקביעת תקנים ואם בדרך אחרת...". (סעיף ג' לחוק). המכון, והוא בלבד, רשאי לקבוע מפרט, או כללים טכניים של תהליך עבודה, לרבות הגדרות טכניות בתקן ישראלי (סעיף 6(א) לחוק). התקינה מעובדת, ככלל, על-פי הוראות כללי התקינה (סעיף 7(א) לחוק). שר הכלכלה רשאי, לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים והצרכנים, להכריז בהכרזה שתפורסם ברשומות, על תקן מסוים, כולו או חלקו, בעל תקן ישראלי רשמי אם נוכח, כי הדבר דרוש לשמירה על בריאות הציבור, שמירה על בטיחות הציבור, הגנה על איכות הסביבה, הספקת מידע לשם הגנה על הצרכן, הבטחת תאימות או חלופיות של מוצרים, או מניעת נזק כלכלי משמעותי העלול להיגרם לצרכן כתוצאה משימוש במערכות, בחומרים או במוצרים המשמשים בבניה (סעיף 8 לחוק).

40. מוסדות המכון, שלושה המה: ראש המכון וסגניו, הוועד הפועל והמועצה הכללית. (סעיף 3 לחוק). התקנון קובע, בין השאר, את סמכויותיהם של מוסדות המכון, הרכבה של המועצה הכללית וסדרי כינוסה, הרכב הוועד הפועל, אופן בחירתו ותקופת כהונתו, סמכויותיו של הממונה על התקינה במכון, דרכי המכון בביצוע סמכויותיו וכיוצא באלה (סעיף 4 לחוק). כללי התקנים, מסדירים, מבחינה נורמטיבית, את תהליך עיבוד התקינה. ארבעה סוגים של ועדות נתכוננו על-ידי כללי התקנים: ועדת תיאום, ועדות מרכזיות, ועדות טכניות וועדות מומחים. הוועד הפועל של המכון מוסמך להקים ועדת תיאום, בהרכב זה: המנהל הכללי של המכון יהיה היו"ר, הממונה על התקינה במשרד הכלכלה; יו"ר הוועדות המרכזיות, נציג ארגוני היצרנים ונציג ארגוני הצרכנים (סעיף 2 לכללי התקנים).

41. וכן, הוועד הפועל רשאי, בהמלצת ועדת התיאום, להקים ועדות מרכזיות לענפי משק שונים ולענפי ייצור שונים במשק, לקבוע את תחום פעולתן ואת הרכבן; מספר חברי ועדה מרכזית לא יעלה על תשעה עשר ובכללם בעלי תפקיד אלה או נציגיהם: המנהל, יו"ר המועצה הכללית של המכון והממונה על התקינה במשרד הכלכלה; בוועדה מרכזית יהיו מיוצגים ארגוני היצרנים העיקריים, ארגוני הצרכנים העיקריים וכן רשויות המדינה, הנוגעים בדבר; לא יהיה מגזר משק כלשהו מיוצג בוועדה מרכזית, במספר העולה על שלוש מחבריה; הנציגים בוועדה המרכזית ימונו בידי שולחיהם (סעיף 4 לכללי התקנים). ועדה מרכזית מוסמכת, בתחום פעולה, ובין השאר, לאשר נושאים לתקנים שהעביר לה המנהל הכללי של המכון; להקים ועדות טכניות לצורך עיבוד תקנים לנושאים שאישרה, לקבוע הרכבן ולשנותן; להטיל על הוועדות הטכניות, לעבד תקנים חדשים או להכניס שינויים בתקנים קיימים; לדון ולהחליט בהסתייגויות מהחלטות ועדה טכנית; להחליט על ביטול תקן, לאחר קבלת המלצת הוועדה הטכנית הנוגעת לדבר; לקיים מעקב אחר הוועדות הטכניות ולהטיל על יושבי ראש הוועדות האמורות למסור לה דיווחים תקופתיים על התקדמות עבודת התקינה בוועדות הטכניות, ולקבוע סדר הקדימויות בעבודות התקינה של הוועדות הטכניות (סעיף 5 לכללי התקינה).

42. כל ועדה מרכזית מוסמכת להקים בתחום פעולתה ועדות טכניות ותקבע את תחום פעולתן והרכבן ובלבד שההרכב יהיה בהתאם לעקרונות שהחליט עליהן הוועד הפועל, לפי המלצת ועדת התיאום, ובלבד שחברי הוועדה הטכנית לא יעלה על שנים עשר; בוועדה יהיו מיוצגים ארגוני היצרנים העיקריים, ארגוני הצרכנים העיקריים ורשויות המדינה, הנוגעים בדבר; בוועדה הטכנית יהיה נציג למכון, אם ביקש זאת המנהל; לא יהיה מגזר משק כלשהו מיוצג בוועדה טכנית במספר העולה על שלוש מחבריה; הנציגים בוועדה הטכנית ימונו בידי שולחיהם בכתב והם יכהנו בה כל עוד לא התפטרו או בוטל מינויים. לכל ועדה טכנית יהיה יו"ר וסגן יו"ר, שימונו על-ידי הוועדה המרכזית האחראית לפעולתה, מבין חבריה, הוועדה הטכנית (סעיף 6 לכללי התקנים).

43. ועדה טכנית מוסמכת, בתחום פעולתה, למנות ועדות מומחים ולהטיל עליהן לעבד הצעות תקן, או הצעות לשינויים בתקנים קיימים, לנושאים שאישרה הוועדה המרכזית; לאשר בתקנים הצעות תקן, שהעבירו אליה ועדות מומחים, כלשונן או כתיקוניו; לאשר שינויים בתקן קיים ולהחליט על פרסום בגיליון תיקון או במהדורה מתוקנת של התקן הקיים; להמליץ בפני הוועדה המרכזית על ביטול תקן; לתאם בין ועדות המומחים שמינתה; לדון בהצעות תקנים של ארגוני תקינה בין-לאומיים או אזוריים (סעיפים 8 ו- 9 לכללי התקינה).

44. יו"ר כל ועדה מהוועדות שהוקמו לפי כללי התקנים יכנס אותה לישיבות, לפי שיקול דעתו או לפי דרישת המנהל או הממונה, ויקבע את זמן הישיבה, מקומה וסדר יומה (סעיף 11 לכללי התקנים). בכל ישיבות ועדה יוכל להשתתף, ללא זכות הצבעה, נציג המנהל, אשר יסייע ליו"ר הוועדה ולוועדה במילוי תפקידם ויפעל לקידום ועדת הוועדה (סעיף 12 לכללי התקנים). החלטות ועדה יתקבלו ברוב דעות של החברים הנוכחים בישיבה, למעט החלטת ועדה טכנית לאשר הצעת תקן כתקן, אשר תתקבל ברוב דעות חברי הוועדה (סעיף 15 לכללי התקנים).

45. מהלך עיבוד תקן, קביעתו ופרסומו נקבע בסעיפים 21 עד 29 לכללי התקנים, לפיהם, ובין היתר, כל אדם רשאי להציע למכון נושא לעיבוד תקן. ההצעה תוגש למנהל בכתב, ויוגדר בה במדויק הנושא המוצע ויפורטו הנימוקים לצורך התקן באותו נושא (סעיף 21 לכללי התקנים). המנהל יעביר את הצעת הנושא, בצירוף הערותיו, לוועדה המרכזית אשר לתחום פעולתה שייך הנושא המוצע (סעיף 22 לכללי התקנים).הוועדה המרכזית תחליט על אישור הנושא או על דחייתו, ותקבע את הקדימות שתינתן לטיפול בו, תוך מתן קדימות לנושאים שהממונה על התקינה או המנהל ביקשו לתת להם זכות זו. משאושר נושא התקן, תטיל הוועדה המרכזית את אישור נוסח התקן על ועדה טכנית, או תקים ועדה טכנית חדשה לתכלית זו (סעיף 22 לכללי התקנים). ועדה טכנית תטיל את עיבוד הצעת התקן על ועדת מומחים (סעיף 23 לכללי התקנים). המנהל יפרסם את הצעת התקן, כפי שעובדה בידי ועדת המומחים, וישלחנה לעיון ולביקורת המעוניינים בארץ, לקבות לוועדות המרכזיות והטכניות הנוגעות בדבר. עם פרסום הצעת התקן, כאמור, יקבע המנהל מועד למתן הערות שלא יעלה על חודשיים מיום הפרסום ושלא יפחת משלושה שבועות ממנה. ועדה טכנית רשאית לפטור את המנהל מהחובה לשלוח את הצעת התקן לעיון ולביקורת (סעיף 24 לכללי התקנים). ההערות שהגיעו למכון בכתב, כתוצאה מפרסום הצעת התקן לביקורת, יובאו בפני ועדת המומחים ולפיהן, תכין, אם תמצא לנכון, נוסח מתוקן של הצעת התקן. (סעיף 25 לכללי התקנים). הצעת התקן, שעובדה בידי ועדת המומחים, תובא לפני הוועדה הטכנית, שהקימה אותה, בצירוף דו"ח על אופן עבודתה, הכולל התייחסות להערות שהגיעו בתקופת הביקורת ואת החלטות ועדת המומחים בקשר להערות אלה (סעיף 26(א) לכללי התקנים). הוועדה הטכנית תאשר את הצעת התקן בתקן, כפי שהוגשה לה בידי ועדת המומחים או לאחר הכנסת שינויים בה (סעיף 26(ב) לכללי התקנים). חבר ועדה טכנית, המסתייג מהצעת התקן, רשאי להגיש בכתב, תוך שלושים ימים מיום אישור נוסח התקן בידי הוועדה הטכנית, את הסתייגותו המנומקת מהצעת התקן, לוועדה המרכזית, היושבת בוועדת ערר, אשר תקבע את הנוסח הסופי של התקן. לישיבת הוועדה המרכזית שתדון בהסתייגות, יוזמן המסתייג, יו"ר הוועדה הטכנית, ולפי הצורך גם נציג הרוב בוועדה (סעיף 27 לכללי התקנים). אישרה הוועדה הטכנית את נוסח התקן, יעבירו יו"ר הוועדה למנהל המכון בצירוף דו"ח על אופן עיבודו ואישורו של התקן. המנהל יחתום על הדו"ח תוך שלושים ימים מהיום שהועבר אליו, אלא אם כן החזיר את התקן לוועדה הטכנית עם הערותיו. הוועדה הטכנית תחליט אם לקבת את הערות המנהל או לדחותן; קיבלה הוועדה הטכנית את הערות המנהל, תכין נוסח מתוקן של התקן. אישור התקן המתוקן ייעשה על-ידי המנהל. לא קיבלה הוועדה את הערות המנהל, יחתום המנהל על הדו"ח תוך שבעה ימים מיום שהועבר אליו שנית. עם חתימת המנהל על הדו"ח יראו את התקן שאושר כתקן שקבע המכון (סעיף 26 לכללי התקנים). המנהל יפרסם את התקן בשפה העברית בדרך שיראה לנכון (סעיף 29(א) לכללי התקנים).

46. הטיפול בהצעות לשינויים בתקנים קיימים, ונוסח השינויים ואישורם ייעשה בהתאם לכללים שנקבעו לגבי נושאי תקן חדשים, כאמור בסעיפים 21 עד 29 לכללי התקנים, למעט בכל אחד ממקרים אלה: הצעות השינויים יפורסמו לביקורת, אלא אם החליטה הוועד הטכנית אחרת; הצעות השינויים יעובדו בידי הוועדה הטכנית או בידי ועדת מומחים, בהתאם להחלטת הוועדה הטכנית; המנהל לא יחתום על הדו"ח או על אופן עיבודו ואישורו של שינוי בתקן רשמי, כל עוד לא קיבל אישור על שינוי התקן משר הכלכלה (סעיף 30(א) לכללי התקנים). אחרי אישור שינויים בתקן קיים תפורסם מהדורה חדשה ומתוקנת של התקן, או יפורסם גיליון תיקון שיכיל את השינויים שאושרו (סעיף 30(ב) לכללי התקנים).

47. מהתם להכא. התובעת לא הוכיחה כדין, כי המכון או המדינה התרשלו בטיפול בהצעת השינויים בתקן הישראלי הרשמי (ת"י 2250 חלק 1), משך הטיפול, ניסוח השינויים, אישורם הסופי והכרזתן כתקן רשמי בחודש ינואר 2008. הרוויזיה בתקן הישראלי הרשמי כאמור נעשתה כדין, בהתאם לכללי התקינה ובגדרי הדין. טענותיה של התובעת לעניין זה ועם כל הכבוד, הן גיבוב פרטים בלא טעם וסדר, ובעלמא הן.

48. זאת ועוד, לידיד הוועדה הטכנית שטיפלה בהצעת הממונה על התקינה לשינויים בתקן הישראלי הרשמי הקיים (ת"י 2250 תקן 1), ניסוח השינויים ואישורם הסופי, המורכבת מחברים שהם אנשי ציבור ועובדים בהתנדבות, הגם שהיא מופעלת על-ידי המכון מבחינה ארגונית ותקציבית, אין היא בשר מבשרו ועצם מעצמיו של המכון, אלא היא גוף סטטוטורי המוחזקת כעצמאית, שתפקידה וסמכותה, בתחום פעולתה, מוגדרים בסעיף 8 לכללי התקנים, ובכללם אישור שינויים בתקן קיים. חברי הוועדה אינם כפופים למרותו של המכון ואינם חבים לו חובת נאמנות. הם מתמנים בידי שולחיהם, כאמור בסעיף 6(ב) לכללי התקנים ומכהנים בוועדה כל עוד לא התפטרו או בוטל מינויים (סעיף 6(ד) לכללי התקנים). כפיפותם היא לציבור ולדין (כללי התקנים). זכויותיהם וחובותיהם מוגדרות בכללי התקנים. דומני, כי מעמדה המשפטי של הוועדה הטכנית האמורה הוא כמעמד הוועדות הרפואיות שליד המל"ל. יוצא, כי ככל שיש לתובעת השגות כלשהן כנגד הוועדה הטכנית דנן, בכל הקשור לטיפולה בשינויים בתקן הישראלי הרשמי האמור, דיוניה והחלטותיה, היה עליה לנקוט בהליכים המתאימים נגד הוועדה הטכנית האמורה בלבד.

49. זאת גם זאת, גרישה והלן העידו, כל אחד ועדותו וסגנונו הוא, כי לא נפל פגם כלשהו בהתנהגותם של המדינה והמכון, והכל בהתאמה, בכל הקשור לטיפול בהצעה לשינויים בתקן הישראלי הרשמי (ת"י 2250 חלק 1) של הממונה על התקינה (גרישה), וניסוח השינויים, אישורם הסופי, ההכרזה כתקן רשמי בחודש ינואר 2008 ואכיפתם המנהלית והפלילית. (נ/8; עמ' 72, ש' 3; עמ' 74; עמ' 75; עמ' 77; עמ' 79; עמ' 80, ש' 19-6; עמ' 82, ש' 11-10; עמ' 83, ש' 33-3; עמ' 84, ש' 26; עמ' 86-85; עמ' 88, ש' 15-12; נ/9; עמ' 91, ש' 12; עמ' 93, ש' 29-21; עמ' 95, ש' 12-6; עמ' 96, ש' 4-3, ש' 32-21; עמ' 97, ש' 15-1; עמ' 98, ש' 21-5; עמ' 99, ש' 33-6; עמ' 100, ש' 15-1; עמ' 101, ש' 33-1; עמ' 102, ש' 17-16; עמ' 103, ש' 20-16; עמ' 106, ש' 7-6; עמ' 108, ש' 32-25; עמ' 109, ש' 12-3).עדויות אלה היו סבירות ומהימנות עליי. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור.

50. זאת אף זאת, הוכח בפניי כדין, כי הנתבעת 1 לא קיימה, במתכוון ולאורך כל הדרך, את דרישות התקן הישראלי הרשמי ולדידה לית דין ולית דיין. גם לאחר הכרזת התקן הישראלי הרשמי המעודכן בחודש ינואר 2008, המשיכה הנתבעת 1 לייצור, לשווק ולמכור, באמצעות מפיציה ושליחיה ובמכירה סיטונאית חופשית, את המוצר עד לחודש יולי 2009 (ת/4), והכל בעקבות צו מנהלי שהוצא על-ידי הממונה על התקינה ביום 18.3.2009 (נספח ז' ל- ש/8).

51. אלא בכך לא סגי. לרשותם של המכון והמדינה עומדת חזקת התקינות (החוקיות) לפיה הם פעלו באופן חוקי ותקין. ניתן כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על התובעת. התובעת לא הצליחה לסתור את החזקה.

52. וכן, התובעת לא הוכיחה כדין, כי המכון או המדינה הפרו חובות חקוקות שנועדו לטובתה, וטענותיה, בעניין זה, בעלמא הן.

אשם תורם

53. אכן, עסקינן בתאונה בה נפגעה התובעת בגין שימוש בחומר מסוכן עד למאוד ומוצר פגום. הנתבעת 1 ייצרה, שיווקה ומכרה, באמצעות מפיציה ושליחה ובמכירה סיטונאית חופשית, את המוצר. התובעת עלתה לארץ מאתיופיה ולא יודעת לקרוא עברית. בני משפחתה יודעים קרוא וכתוב את השפה העברית. לדידי, במכלול נסיבות העניין, יש לייחס לתובעת אשם תורם בגרימת התאונה. לעניין זה, די לי לצטט את עדותה שלפיה:

"ש: זו לא פעם ראשונה שהייתה לך סתימה בכיור.

ת: זו פעם ראשונה

ש: בספטמבר 2007 זו הפעם הראשונה שהייתה סתימה

ת: כן

ש: למה לא פנית לאיש מקצוע?

ת: לא ידעתי, לא ידעתי שצריך לפנות לאיש מקצוע, שאלתי את ניסים. [הנתבע 2 - ש.ס.]

ש: כשמתקלקל התריס או הברז את גם הולכת לניסים?

ת: לא

ש: אז למה כשהייתה לך סתימה בכיור הלכת לניסים?

ת: הלכתי

ש: למה את לא שואלת אותו על דברים אחרים?

ת: למה אני צריכה לשאול אותו?

ש: למה שאלת אותו על הסתימה בכיור.

ת: לא ירדו לי המים בכיור.

ש: את ידעת שניסים הוא מומחה לסתימות בכיור?

ת: לא ידעתי

ש: הלכת לשאול את ניסים ומה אמרת לו?

ת: אם יש לו משהו לפתוח את הסתימה

ש: באת אליו וידעת שיש חומרים שפותחים סתימה?

ת: שאלתי

ש: מאיפה ידעת שיש חומרים שפותחים סתימות?

ת: הלכתי לניסים

ש: אם יש משהו אחר שמתקלקל בבית את גם הולכת לניסים?

ת: לא

ש: יש אולי חברים שאמרו לך שיש חומר?

ת: לא

ש: את מעצמך ידעת שיש חומר והלכת לניסים?

ת: כן

ש: ומה הוא אמר לך?

ת: נתן לי את החומר ולא אמר לי כלום

ש: הוא לא אמר לך כמה זה עולה?

ת: 25 ש"ח

ש: הוא לא אמר לך איך להשתמש בחומר?

ת: הוא לא אמר

ש: צריך לדעת איך להשתמש בחומר

ת: לא ידעתי

ש: איך ידעת איך להשתמש בחומר?

ת: לא ידעתי"

(עמ' 15, ש' 17 ואילך; עמ' 16, ש' 1 עד 22 – ההדגשות שלי-ש.ס.).

ובהמשך:

"ש: ניסים לא הסביר לך איך לפתוח אותו [את הבקבוק]?

ת: לא הסביר לי כלום"

(עמ' 18, ש' 3-2)

וכן:

"ש: כשראית את הבקבוק הזה עם התווית הזו, יש בה הרבה אדום, חוץ ממה שיש באמצע יש הרבה אדום וסימני אזהרה?

ת: אני לא יודעת לקרוא

ש: אני שואלת אם את רואה את סימני האזהרה על הבקבוק?

ת: לא ראיתי

ש: הסימנים האלה, זה לא סימנים שיש אותם על חומרי ניקוי אחרים?

ת: לא ראיתי שום סימנים

ש: יש פה גולגולת, אותה לא ראית?

ת: לא ראיתי כלום, אני ידעתי שיש סתימה וצריך לשפוך את החומר, זה מה שידעתי"

(שם, ש' 30-22. ההדגשות שלי – ש.ס.).

וכן:

"ש: הוא [נתבע 2] הסביר לך הוראות השימוש?

ת: לא בפעם הראשונה ולא השנייה, הוא לא הסביר"

(עמ' 22, ש' 18-17. (ההדגשות שלי – ש.ס.).

ולבסוף:

"ש: על הבקבוק יש הרבה כתב?

ת: לא ראיתי

ש: שאלת את ניסים מה כתוב על הבקבוק

ת: לא

ש: שאלת את ניסים איך להשתמש?

ת: לא

ש: אז איך ידעת להשתמש בו?

ת: ידעתי רק לשפוך."

(עמ' 23, ש' 28 ואילך; עמ' 24, ש' 3-1. ההדגשות שלי – ש.ס.).

אין להכביר מילים, כי צרכן סביר היה נזהר יותר מהתובעת. היה מתבונן ,בהכרח, בסימני האזהרה שעל המוצר ונעזר במוכר המוצר או בקרוב משפחה או באיש מקצוע בהבנת הוראות הבטיחות והשימוש שעל גבי המוצר שקנה, במיוחד כשמדובר בחומר ניקוי מסוכן כדוגמאת המוצר. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, נושאת התובעת באשם תורם לתאונה בשיעור 15%.

הנזק ושיעור הפיצויים

בסיס החישוב – לעבר ולעתיד

54. כמבואר, התובעת ילידת 23.1.1956, גרושה ואם לחמישה ילדים בגירים. היא עקרת בית במקצועה. עובר לתאונה, עבדה היא כמטפלת בקשישים על בסיס שעה/יום עבודה. משכורתה החודשית הממוצעת בשלושת החודשים שלפני התאונה הייתה סך של 1,440 ₪ ברוטו (נספח א' ל- ת/1), ובתוספת הפרשי הצמדה כדין להיום – 1,687 ₪. לאחר התאונה, היא לא חזרה לשוק העבודה והיא מתפרנסת מקצבת נכות כללית (נ/3). הצדדים לא הוכיחו שינויים ודאיים בבסיס חישוב הפסד השתכרותה של התובעת לעבר. יחד עם זאת, נראה לי, כי יהיה זה מן הדין ומן הצדק להעמיד את בסיס חישוב הפסד השתכרותה של התובעת לעתיד על סך של 3,000 ₪ לחודש ברוטו.

הנכות הרפואית והתפקודית – לעבר ולעתיד

55. כמבואר, התובעת נכוותה בצוואר ימין וזרוע ואמה ימין בתאונה. המדובר בכוויה דרגה II. אושפזה בבית-החולים עד ליום 4.9.2007. בהמשך, הייתה במעקב רפואי בקופת חולים ובמרפאה פלסטית,וטופלה שמרנית, בריפוי בעיסוק ובפיסיוטרפיה. דהיום, היא סובלת מצלקות מכוערות היפרטרופיות באזור קדמי של הכתף, זרוע והמרפק, עם התפתחות קלואיד מקומי, הגורמת להגבלה בטווח התנועות של הכתף הימינית והמרפק הימיני. קיימת ירידה של חצי ס"מ בהיקף הזרוע והאמה. המומחה קבע לתובעת דרגת נכות רפואית משוקללת ויציבה בשיעור 39% (במעוגל) בגין התאונה.

נזכור ואף נטיב להזכיר, כי המל"ל קבע לתובעת דרגת נכות רפואית משוקללת ויציבה בשיעור 58%, ודרגת אי-כושר לעבודה בשיעור 75%, בגין התאונה. וכן, הנכות הרפואית הזמנית שנקבעה לתובעת על-ידי המל"ל היא כדלקמן: 50% - לתקופה מיום 2.9.2007 ועד ליום 31.10.2007 ו- 40%, לתקופה מיום 1.11.2007 ועד ליום 30.6.2008.

56. אכן, נשארה לתובעת נכות תפקודית בשל התאונה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיה האישיות של התובע, גילה הנוכחי, עברה, השכלתה, עבודתה, הכשרתה המקצועית, אי-חזרתה לשוק העבודה לאחר התאונה, דרגת נכותה הרפואית היציבה וטיבה, שוק העבודה ועוד נסיבות כהנה וכהנה, אומר, כי החל מיום 1.7.2008 ואילך נכותה התפקודית של התובעת אקוויוולנטית לנכות הרפואית המשוקללת והיציבה (39%). הנכות הרפואית הזמנית שנקבעה לתובעת על-ידי המל"ל מקובלת עליי ואני מאמצה. ויודגש: אישור המחלה שהגישה התובעת (נספח ג' ל- ת/1) אינם בתוקף עבור מוסדות משפטיים ואינם קבילים כראייה לאמיתות תוכנם.

שומת הפיצויים

הפסד השתכרות לעבר

57. לתקופה החל מיום התאונה ועד ליום 31.10.2007 הפסד השתכרותה של התובעת הוא כדלקמן:

1,687 ₪ X 50% X חודשיים = 1,187 ₪, ובתוספת ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום (להלן: "ריבית") - 1,484 ₪.

58. לתקופה החל מיום 1.11.2007 ועד ליום 30.6.2008, החישוב הוא כדלקמן:

1,687 ₪ X 40% X 8 חודשים = 5,398 ₪, ובתוספת ריבית – 6,693 ₪.

59. לתקופה החל מיום 1.7.2008 ועד היום, החישוב הוא כדלקמן:

1,687 ₪ X 39% X 91 חודשים = 59,872 ₪, ובתוספת ריבית – 66,682 ₪.

הנה-כי-כן, הפסד השתכרות של התובעת לעבר בגין התאונה הוא כדלקמן:

1,484 ₪ + 6,693 ₪ + 66,682 ₪ = 74,859 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

60. הפסד השתכרותה של התובעת לעתיד הוא כדלקמן:

3,000 ₪ X 39% X 75.6813 = 88,547 ₪.

הפסד זכויות סוציאליות לעבר ולעתיד

61. התובעת זכאית לפיצוי בראש נזק זה, בסך של 18,500 ₪.

עזרת צד ג' לעבר

62. אכן, הוכח בפניי כדין, כי לאחר התאונה נזקקה התובעת לעזרה סיעודית וסיוע בניהול משק ביתה, אותם היא קיבלה מבני משפחתה. התובעת לא הוכיחה, במדויק, את גובה הנזק ושיעור הפיצויים בפרט נזה זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת, בראש נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, סך של 10,000 ₪, נכון להיום.

נזק לא ממוני

63. בהתחשב במכלול נסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי, כאביה וסבלה של התובעת ובשים לב לסוג הנזק, תוצאותיו, תקופת ההחלמה, דרגת הנכות הרפואית היציבה, נסיבותיה האישיות של התובעת וכיוצא באלה, אני פוסק לתובעת על דרך האומדן הכללי, בראש נזק זה, סך של 200,000 ₪, נכון להיום.

שאר פרטי הנזק

64. התובעת לא הוכיחה כדין את שאר ראשי הנזק הנתבעים, ודין טענותיה לעניין זה להידחות. אוסיף עוד, כי טענתה של התובעת לפיצוי, בשל ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה, מהווה הרחבת חזית אסורה ואין ביכולתי להיעתר לה. האמור בסיכומי המכון לעניין זה (עמ' 14 – פרק ז') עם כל הכבוד והענווה, מקובל עליי ואני מאמצו.

ניכויים – גמלאות המל"ל

65. כמבואר, המל"ל שילם וממשיך לשלם לתובעת גמלת נכות כללית בגין התאונה. סכום גמלאות המל"ל דנן, (חוות-דעת אקטוארית, מיום 4.12.2013) לאחר שערוך כדין להיום, מגיע לסך של 370,764 ₪.

על-פי הדין יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים שייפסקו לתובעת.

סכום הפיצויים הכולל

66. הנה-כי-כן, סכום הפיצויים המגיע לתובעת, להיום, הם כדלקמן:

א. הפסד השתכרות לעבר - 74,859 ₪.

ב. הפסד השתכרות לעתיד - 88,547 ₪.

ג. הפסד זכויות סוציאליות לעבר ולעתיד - 18,500 ₪.

ד. עזרת צד ג' לעבר - 10,000 ₪.

ה. נזק לא ממוני - 200,000 ₪.

סה"כ - 391,906 ₪

ו. אשם תורם 15% - 58,786 ₪. -

סה"כ - 333,120 ₪.

ז. בניכוי גמלאות המל"ל - 370,764 ₪ -

(37,644₪ -)

יוצא, כי התביעה נבלעת בגמלאות המל"ל ודינה להידחות, גם כנגד הנתבעת 1.

אגב אורחא אציין, כי התובעת ומשום מה לא ביקשה ואף לא הוכיחה כדין, כי היא זכאית לפיצוי בשיעור 25% מסך כל הפיצויים, על-פי סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995. במקרה דנן, המדובר במחדל דיוני של התובעת, ואין לה להלין אלא על עצמה. במקרה דנן, התנאים הקבועים בסעיף 330(ג) האמור, לא הוכחו כלל וכלל (ראו – ע"א 8960/06 טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, מיום 5.5.2010).

התוצאה

67. כמבואר, התובעת לא הוכיחה כדין את תביעתה כנגד הנתבעים 3 ו- 4 ודין התביעה נגדם להידחות.

וכן, התביעה נבלעה בגמלות המל"ל ודינה להידחות גם כנגד הנתבעת 1.

התוצאה היא ,אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה.

מטעמי צדק, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר א' תשע"ו, 16 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.