ע"י ב"כ עו"ד יניב בקאל

התביעה

תביעה שהוגשה על ידי בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "התובע"), הועמדה על הסך של

76,681 ₪ והופנתה כנגד שני נתבעים. הראשונה, ג.א.ש שיפוץ ושיקום מבנים וניהול פרויקטים בע"מ, היא הלווה (להלן: "הנתבעת") והשני, אנדרי קרבצוב, מנהל ובעל מניות אצל הנתבעת 1, הוא הערב (להלן: "הנתבע") (כתב הערבות - מוצג 8). בחשבון נותרה יתרת חוב, שלא נפרעה, על ידי הנתבעים ומכאן התביעה שלפני.

הגנת הנתבעים

החוב הנטען נוצר כתוצאה מכיבוד המחאות שלא כדין על ידי התובע, הואיל וזה כיבד המחאות שאינן בחתימתו של מורשה החתימה, היינו, הנתבע.

בהחלטה מיום 09/11/10 ניתנה הרשות להגן, באופן מצומצם, ביחס לזכות החתימה בלבד.

ראיות הצדדים

בשלב שמיעת הראיות, העידה מטעמו של התובע, הגב' רעיה מרוז (להלן: "מרוז"), שבתקופה הרלוונטית היתה הרפרנטית של החשבון נשוא התביעה והיא זו שטיפלה בחשבונו של הנתבע.

מטעמו של הנתבע העיד הנתבע עצמו.

דיון והכרעה

א. עדות הנתבע

בעדותו, הסביר הנתבע, כי בתחילת שנת 2008 פנה אליו מר גדי וישנבקין (להלן: "גדי") והציע לו לפתוח יחדיו עסק לשיפוצי בניין. מחמת מצבו הכלכלי, העדיף גדי שלא להיחשף בפני הבנק והציע, כי החברה וכל הפעולות הנדרשות להקמתה ולניהולה וכן חשבון הבנק יהיו על שם הנתבע בלבד. עוד סיכמו השניים, כי הנתבע יהא מורשה החתימה היחיד בחשבון. לאור דברים אלה, הקים הנתבע את החברה הנתבעת ופתח את חשבון הבנק על שמו ועל שם הנתבעת. הנתבע אישר, כי פתיחת החשבון נערכה בפני מרוז ובפניה נחתמו המסמכים הנדרשים, לרבות טופס אישור מורשה חתימה, בנוכחות גדי (מוצגים 1-6). עוד הסביר הנתבע, כי לבקשת גדי, הוחזקו בידיו השיקים וחותמות הנתבעת והוא זה שמונה לנהל את ענייניה הכספיים של הנתבעת. יחד עם זאת, טוען הנתבע, כי לא הסמיך את גדי לחתום על השיקים במקומו. בפועל, גדי הוא שחתם על ההמחאות (מוצג 15) והתובע נהג לכבדן.

בכך, לשיטתו, התובע התרשל, שעה שכיבד שיקים בניגוד למוסכם - עובדה המצדיקה את דחיית התביעה. מנגד, טוען התובע, כי הנתבעים מנועים מלטעון, כי השיקים נחתמו על ידי מי שאינו מורשה חתימה בחשבון, נוכח התנהלותם הרשלנית וחסרת האחריות.

ב. עדות מרוז - מטעם התובע

בעדותה, אישרה מרוז, כי החתימה את הנתבע על המסמכים לפתיחת החשבון (מוצגים 1, 3,

8-12, 17). היא גם טיפלה בחשבון ובהיותה דוברת השפה הרוסית התקיימה בינה לבין הנתבע תקשורת נוחה. מרוז הסבירה, כי הפעילות השוטפת בחשבון נוהלה על ידי הנתבע וגדי, שנהגו להגיע יחדיו לסניף התובע. גם אם גדי חתם על השיקים במקום הנתבע, הרי שבהתנהגותו יצר הנתבע מצג של הסכמה. בנוסף, נטען, כי ממועד פתיחת החשבון, ביום 15/06/08, ועד למועד הגשת התביעה, ביום 11/11/09, לא העלה הנתבע טענה כלשהי ביחס לתקפות החתימה על ההמחאות.

ג. דיון

שיק הוא הוראה של אדם המופנית אל תאגיד בנקאי, לשלם סכום כסף לצד שלישי. הלכה פסוקה היא, כי חתימה על גבי השטר היא תנאי להטלת חבות שטרית ובהיעדר חתימה אין חבות. בהיעדר חתימה או מקום בו החתימה זויפה, אין למסמך נפקות מבחינת הלקוח והבנק אינו רשאי לחייב את חשבון לקוחו בגין שיקים שהלקוח לא משך (תא(מרכז) 10629-02-10 זנוה (1984) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ). גם לכלל זה יש יוצא מן הכלל כמו נסיבות בהן הלקוח יהיה מושתק מלטעון שהשיק לא היה בחתימת ידו (לעניין זה ראה עא 550/66 א' שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ) זאת בהתקיים התנאים הבאים:

1. מצג, בדיבור או בהתנהגות המכוון להניא את האדם כלפיו הוא נעשה, לעשות או להימנע מלעשות דבר פלוני.

2. מעשה או מחדל מצד האדם כלפיו נעשה המצג.

3. גרם נזק למי שכלפיו נעשה המצג.

התובע טוען, כי הנתבע מושתק ומנוע מלטעון כנגד התובע שכיבד את השיקים, זאת כיוון שכלפי התובע הוצג מצג, לפיו גדי הוא המנהל בפועל של החשבון. ראה בעניין זה את דברי מרוז בחקירתה הנגדית: "... היה ברור שהוא מייעץ לו והוא נוכח בקבלת החלטות... על פי הוראתו, אם לא היינו משיגים אותו וחשוב שבאותו יום יופקד הכסף, היינו מתקשרים לגדי..." (שם, עמ' 1, שורה 20, עמ' 7, שורות 9-10). גרסתה זו של מרוז, שלא הופרכה, נתמכת בדברי הנתבע בחקירתו הנגדית. זה מודה, כי גדי הוא זה שהוצב בחזית המגעים עם התובע. הוא עצמו אפילו לא נכנס לסניף הבנק ואיפשר לגדי להופיע במקומו: (גדי) "... היה יותר בתחום הזה והסביר לי שמצא דיבור עם המנהלת עסקית... לא יודע על מה דיברו, הרוב שהייתי מגיע היה רכב מונע ולא היתה חנייה הייתי נשאר ברכב לבקשתו והוא היה הולך ומדבר איתה" (שם, עמ' 12, שורות 9, 13-14).

לא זו גם זו. הנתבע שיתף פעולה עם גדי באופן מלא לצורך הסוואת פעילותו בחשבון, תוך שהוא מקנה לו את כל האמצעים הנדרשים לפעילות עצמאית וכך הוא מספר: "לבקשת גדי, כל הצ'יקים היו אצלו... אני הסכמתי לא להחזיק את הצ'יקים אצלי... החותמות של החברה היו בתיק אצל גדי... לי לא היתה חותמת של החברה. אני לא ניהלתי את העניינים הכספיים של החברה. לא הכרתי את התחום. הוא לקח אותי כדי שאקים חברה...". בחקירתו הנגדית, הוסיף והסביר, כי ניהול העסק גם הוא נעשה על ידי גדי: "הוא הולך מביא לקוחות מחתים אותם על חוזה, מנהל איתם משא ומתן והיה לו תיק מסויים של חוזים בתוק התיק הזה היו גם שיקים וגם חותמת, אני עבדתי בשטח... לא יכולתי להחזיק לא את השיקים לא את החותמת וגם לא עט" (פרוטוקול יום 01/05/13, עמ' 10, שורות 13-20)... "גדי היה חותם ומחתים אותם על החוזה... הוא היה מחתים את הלקוח החוזה חד צדדי שלקוח מתחייב לשלם כסף" (שם, עמ' 10, שורות 21-22, 25-26). מדברים אלה, למדים אנו, כי גדי נהג בנתבעת מנהג בעלים לכל דבר ועניין ובפועל הוא זה שניהל אותה ואת עסקיה. זאת, בשיתוף פעולה מלא עם הנתבע.

שיתוף פעולה זה נועד לאפשר לגדי להמשיך ולהתנהל כאיש עסקים, שעה שהפרופיל העסקי שלו לא איפשר את פעילותו הגלויה מפאת התנגדות הבנק התובע. הנתבע ידע אודות מצבו של גדי "... אמר שבגלל חובות קודמים שלו, הוא לא יכול לפתוח חברה או חשבון בנק. הוא הציע שנפתח חברה וחשבון בנק על שמי...". בחקירתו הנגדית הסביר, כי "לא היה... ברור עד הסוף מי הבן אדם... הוא אמר שהוא אח של חבר שלי והציע שאני אפתח חברה... לא הכרתי את אחיו זמן קצר לפני שפתחתי את החברה..." (שם, עמ' 8, שורות 24, 32, עמ' 9, שורות 1-2). לולא שיתוף פעולה זה, היה גדי מנוע מלפעול אצל התובע.

לאור הנימוקים המפורטים לעיל, הרי שהנתבע מושתק מלטעון, כי השיקים כובדו על ידי התובע שלא כדין. מהדברים האמורים עולה תמונה, לפיה, חתימתו של גדי על השיקים נעשתה בהסכמתו ובידיעתו של הנתבע ולכן, שאלת החתימה לא נתעוררה עד למועד הגשת התביעה. התנהלותו עלולה להסב לבנק נזק - לפיכך, מנוע הוא מלטעון שחשבונו חוייב שלא כדין.

סוף דבר

התביעה התקבלה במלואה.

הנתבעים יישאו כלפי התובע בסך של 76,681 ₪ בצירוף ריבית מירבית, ממועד הגשת התביעה, ביום 11/11/09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים יישאו בהוצאות משפט (שכר עדים ואגרה) ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.