1. תביעת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). שהוגשה על סך 1,866,128 ₪ כנגד בראנץ אליהו, אל בר יהלומים בע"מ ואל בר נכסים והשקעות בע"מ בהליך של סדר דין מקוצר.

2. טענות הבנק כפי שפורטו בכתב התביעה:

נתבע מס' 1 בראנץ אליהו ז"ל (להלן:"בראנץ") פתח וניהל חשבון בבנק שמספרו 061778 (להלן: "החשבון הראשון") במסגרתו חתם על חוזה דיבטורי כללי בשנת 1986 (מסמכי ההסכם צורפו כנספח א' לכתב התביעה).

נתבעת מס' 2 הינה חברה פרטית שבראנץ הינו אחד מבעלי מניותיה ומנהליה אשר חתמה כערבה לחובותיו של הנתבע בהתאם לכתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום (כתב הערבות הוצג כנספח ד' לכתב התביעה).

בחשבון זה קיים חוב כדלקמן:

1. סך של 959 ₪ בגין יתרת חובה בחשבון העו"ש.
2. סך של 125 ₪ חבות מס.
3. סך של 1,235,893 ₪ בגין יתרת חוב בחשבון עו"ש מט"ח.

בהמשך פתח בראנץ בבנק חשבון נוסף שמספרו 128775 (להלן:"החשבון השני"), במסגרתו חתם על חוזה דיביטורי כללי (העתקי ההסכם צורפו כנספחים ז וח' לכתב התביעה).

נתבעת מס' 2 חתמה כערבה לחובות בראנץ אף בחשבון זה. (כתב הערבות צורף כנספח ד').

החוב שקיים בחשבון זה הינו סך של 480,204 ₪ בחשבון עו"ש במט"ח.

נתבעת מס' 2 פתחה וניהלה בבנק חשבון שמספרו 121584 (להלן:"החשבון השלישי"). כן חתמה על הסכם דיבטורי כללי ( העתקי הסכם צורף כנספחים י ויא לכתב התביעה).

בראנץ ערב לחובותיה בהתאם לכתב ערבות (כתב הערבות צורף כנספח יב).

החובות בגין חשבון ה הינם כדלקמן:

1. סך של 106,725 ₪ בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש.
2. סך של 995 ₪ בגין חיובי כרטיס אשראי.
3. סך של 6495 בגין יתרת חובה בחשבון עו"ש במט"ח.

נתבעת מס' 3 ניהלה בבנק חשבון שמספרו 128597.(להלן:"החשבון הרביעי"). כן חתמה על הסכם דיבטורי כללי (העתקי ההסכם צורפו כנספחים יד טו לכתב התביעה).

בראנץ שהינו אחד מבעלי מניותיה ערב לחובותיה בהתאם לכתב ערבות (נספח יז).

גם נתבעת מס' 2 ערבה לחובות נתבעת מס' 3 בהתאם לכתב ערבות (צורף כנספח יח).

החוב בחשבון זה הינו כדלקמן:

1. סך של 21,092 ₪ בגין יתרת חוב בחשבון עו"ש.
2. סך של 13,640 ₪ יתרת חובה בחשבון עו"ש מט"ח.

משלא שולמו סכומי החוב כמפורט לעיל הוגשה התביעה.

3. הנתבעים בבקשת הרשות להגן שהגישו טענו כדלקמן:

בראנץ היה לקוח בבנק למעלה מ- 30 שנה במסגרתן זכה הוא וחברות אשר בשליטתו (נתבעות מס' 2 ו3 ) להלוואות משמעותיות ואשראי גבוה במיוחד.

במהלך חודש אוגוסט 2008 הודיעה סגנית מנהל הבנק לבראנץ שקיים לו חוב של 300,000 דולר בחשבונו. הוא הופתע וביקש לקבל מסמכים בענין זה. הוסבר לו שהחוב נובע מעסקה במטבע חוץ שבוצעה בשנת 2005 ונובע מפרעון עסקאות עתידיות.

הבנק לא העביר לו מסמכים המעידים על אופן יצירתו ומקורו של החוב.

על כן הגיש בראנץ המרצת פתיחה (הפ 175455-09) לבית משפט השלום על מנת שינתן צו הצהרתי ייקבע שיתרת חוב זו מבוטלת.

המרצת הפתיחה נמחקה שכן הבנק הגיש תביעה זו שבפני.

4. טענות בראנץ באשר לחיובים בחשבונותיו:

בכל הנוגע לחשבון הראשון שם קיים החוב בסך 300,000 דולר טען בראנץ שלא הוצגו כל מסמכים בדבר חוב זה ו/או אסמכתאות המעידות על הוראות הקשורות בחוב ושנתנו על ידו. לטענתו לא ביצע את העיסקאות המיוחסות לו ואין כל אישורים לעיסקאות אלה על ידו. משכך אין לחייבו.

בכל הנוגע לחשבון השני טען בראנץ שבחשבון זה היתה רק הלוואה על סך של כ- 255,942,697 ין יפני שהתחדשה כל שלושה חודשים. בחשבון לא בוצעה כל פעולה נוספת. באוגוסט 2009 לאחר שהבנק פעל כנגדו הוא נאלץ להעביר פעילותו הבנקאית לבנק אחר וביקש לסגור החשבון. לצורך כיסוי ההלוואה הבנק העביר כספי פקדונות מחשבונות בנק אחרים שלו. לאחר ביצוע ההעברות החוב שנותר בחשבון זה היה כ- 14 מליון ין יפני. הבנק על דעתו מכר ניירות ערך מחשבונו הראשון לצרוך כיסוי החוב בחשבון זה. יתרת החוב שנותרה הינה 371,759 ₪.

ביום 19.1.09 ניתן פסק דין חלקי בהסכמת הצדדים על הסך של 330,000 ₪ (נספח כ' לבקשת הרשות להגן) לפיו סך של 220,000 ישולם כנגד החוב בחשבון זה. באשר ליתרת החוב בסך 151,759 ₪ קיימות טענות קיזוז כפי שיפורט בהמשך.

באשר לחשבון השלישי טען בראנץ כי בהתאם לפסק הדין החלקי הופקד סך של 110,000 ₪ ביום 11.1.10 ועל כן כוסה החוב בחשבון זה. לחוב בחשבון המט"ח אין כל הסבר שכן בראנץ שילם טרם הגשת התביעה סך של 12,100 דולר בגין החוב שהיה קיים בחשבון זה.

באשר לחשבון הרביעי טען בראנץ שפרע החוב לפני כשבע שנים וביקש מהבנק לסגור החשבון אולם הבנק סירב נוכח קיום הלוואת בינים. החוב נובע רק מעמלות חיובים קבועים כאשר לא התבצעה כל פעילות בחשבון זה.

5. עוד טען בראנץ לקיזוזים שונים:

1. נזק כתוצאה מהמרת יתר של דולר ארה"ב ללירה טורקית- מסגרת האשראי שלו צומצמה, הוא הפסיד ריבית דולרית בסך 6235 דולר ארה"ב וכן הפסיד בגין ירידת הערך של הלירה הטורקית סך של 46,829 דולר ארה"ב.
2. נזק כספי כתוצאה ממימוש מניות ללא הצדקה.
3. נזק כספי כתוצאה מחיוב כפול של ריבית.

6. במסגרת בקשת הרשות להגן, לאחר שבראנץ נחקר והצדדים הגישו סיכומיהם ניתנה החלטה מפורטת של הרשמת ביום 12.12.11 לפיה ניתנה רשות להגן מסויגת. כך לא ניתנה רשות להגן בטענות הנתבעים באשר לחשבון הרביעי. כן לא ניתנה רשות להגן בטענת קיזוז לענין הפסד ירידת הערך של הלירה הטורקית וכן קיזוז מכירת ניירות ערך.

7. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה לענין החשבון הראשון. מאחר וטענת הנתבע היה שהפעולות שבוצעו בחשבון מט"ח זה לא היו בידיעתו ו/או בהסכמתו ו/או באישורו הגיש התובע מספר תצהירי עדות ראשית מטעמו כפי שאפרט להלן וכן ביקש לזמן שני עדים שאינם עובדי הבנק עוד ועל כן סירבו ליתן תצהיר , הגב' אפרת דנציג ומר שמעון משיח- עובדי מחלקת עסקאות בסניף הבנק . בהמשך עדים אלה הסכימו ליתן תצהיר עדות ראשית ואכן הוגשו תצהיריהם לבית המשפט.

8. תצהירי הבנק הינם: מטעם הגב' חיה שפיגלמן סגנית מנהלת סניף הבנק בשנים 2003-2007 אשר הכירה היטב הנתבע. כעולה מתצהירה הנתבעים קיבלו באופן שוטף דפי החשבון שלהם ומידע אודות פעולותיהם כולל הודעות על ביצוע עסקאות מט"ח. כן קיבלו ריכוז יתרות שנתיות.

בתחילה שנת 2005 לנוכח יתרות החובה בחשבונות השונים נערכו פגישות עם בראנץ בהם נדון מצב החשבון (נספחים טו ויט לתצהירה) .

בראנץ נהג לנהל את עסקאות הפורקס על דרך מתן הוראות טלפוניות. (שחזור הוראות ביצוע והוראות פרעון לחודשים 8/2004-12/2004 הוצג כנספח כד, ושחזור ההוראות לחודשים 1/2005- 3/2005 הוצג כנספח כ').

בראנץ היה קובע לעצמו תאריך לפרעון עסקאות פורוווד והיה מקבץ שורה של עסקאות במט"ח לאותו מעון פרעון כאשר בהגיע מועד פרעון העסקות היו נפרעות לפי הוראותיו.

קיימים תמלילי שיחות (נספחים כח וכט והתמלילים – נספח ל') מהם ניתן ללמוד שניתנו הוראות טלפוניות כדבר שבשגרה על ידי הנתבע ולא ניתנו כל הוראות בכתב.

9. תצהיר מטעם יהודה בוצר, מנהל מחלקת אשראי בחטיבה העסקית של הבנק אשר הכיר בראנץ. בתצהירו פירט את התכתובת בינו לבין סניף הבנק באשר למצב חשבון הנתבעים מסוף שנת 2004 ובמהלך שנת 2005. כן הצהיר על פגישה שקיים ביום 30.3.05 עם בראנץ במסגרתה נמסר לבראנץ שהבנק לא יהיה מוכן לחוסר הבטחונות הנמשכים. (תרשומת הפגישה הוגשה כנספח טו). כן קיים פגישה נוספת עם הנתבע ביום 22.9.05 (תרשומת הפגישה הוגשה כנספח יט). הוא חזר והצהיר שבראנץ ידע היטב המצב הכספי בחשבונותיו.

10. תצהיר דרור זקש שהיה מנהל חדר עסקאות במט"ח בבנק שהסביר מהי עסקאת פורווד במט"ח שהינה עסקה הקובעת ביום קשירתה/ביצועה כי בתאריך עתידי כלשהו ירכש מטבע חוץ כלשהו כנגד מטבע אחר (שקל או מט"ח אחר), או כי יימכר מט"ח או ₪ כנגד מטבע אחר וזאת בשער כלשהוא כפי שנקבע על ידי הלקוח ביום קשירת העיסקה. העיסקה נקשרת ביום מתן ההוראה שהוא יום ביצוע העסקה.

ההוראות בכל הנוגע לעסקאות פורווד במט"ח מתקבלות טלפונית בחדר העסקאות של הבנק.

שיחות הטלפון של הדילרים מוקלטות באופן קבוע.

הלקוח מוסר הוראה לדילר אשר מבצע ההוראה מידית למערכת. המערכת שולחת העיסקה למחשבי הבנק ואז הבנק מנפיק אוטומטית את הוראת הביצוע הנשלחת לכתובת הלקוח. במצב דברים זה לא נחתם לא על ידי הדילר ולא ע"י הלקוח כל מסמך שהוא. הודעת הביצוע היא המבטאת את האסמכתא לביצוע ולהוראה והיא שנשלחת ללקוח.

לעיתים לקוחות פעילים מבצעים את העיסקאות כעיסקאות "לימיט". במקרה זה הלקוח מתנה את קשירת העיסקה בקיומו של שער חליפין ספיציפי הוא שער הלימיט עד מועד מסוים, מוקדם מהתאריך העתידי לפרעון. במידה ובפרק הזמן שחולף עד מועד פקיעת הלימיט השער הרלוונטי מגיע לשער הלימיט- נתפסת העסקה העתידית ומבוצעת העיסקה. אם השער לא תופס – לא נקשרת כלל עסקה.

בשנים 2004-2005 הוקלטו השיחות הנכנסות לחדר העסקאות על גבי קלטות גיבוי אודיו ולא כפי שנעשה כיום במערכת אחסון מרכזית. מדובר בעשרות אלפי שיחות בחודש שבהעדר נתונים בדבר שעות ביצוע המדויקות של השיחות קשה עד מאוד לאתרן ועל כן אותרו מספר שיחות בלבד בהן נשמע קול הנתבע.

11. תצהירים מטעם הלן חפץ, סגנית מנהל סניף הבנק מחודש מאי 2007, הגב' מרים ויינשטיין שהיתה מנהלת מחלקת השקעות בסניף הבנק בתקופה שבין 11.9.08 31/10/09, אירית שם טוב עובדת הבנק שהכירה בראנץ והאזינה לשיחות הטלפון. וגב' עינת מלמד שתימללה את שיחות הטלפון.

12. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו אשר חזר בעיקריו על תצהירו במסגרת בקשת הרשות להגן. כן הסביר כיצד היה מבצע את הוראות הקניה והמכירה בעסקאות המט"ח. לטענתו נהג להגיע לפקידי הבנק, נותן הוראות במקום וחותם על טפסים. היו מספר הוראות טלפוניות שביצע אולם אף לגביהם היו מחתימים אותו הפקידים כאשר היה מגיע לבנק לאחר מכן.

באשר לתמלילים שהוצגו מטעם הבנק לגבי שיחות שהיה צד להן, טען שלא היה כלל צד לשיחה ומדובר ככל הנראה בלקוחות אחרים של הבנק.

כן העלה טענות כנגד חיובו בשני החשבונות הנוספים.

13. עוד הגיש הנתבע חוות דעת מומחה שנערכה על ידי מר דן תמיר לפיה יש מקום לקזז סך של 292,690 ₪ בגין ריבית חריגה בחשבון הראשון. כן יש להפחית סך של 387,9287 ₪ מהחשבון השני וכן סך של 110,000 ₪ מהחשבון השלישי.

14. עלי להוסיף עוד שלאחר שהוגשו סיכומי התובע, הודיעו ב"כ הנתבעים שהנתבע

מס' 1 אליהו בראנץ ז"ל הלך לעולמו.

15. דיון משפטי:

בסיכומיהם טוענים הנתבעים ראשית להרחבת חזית אסורה מצד התובע. לטענתם במסגרת בקשת הרשות להגן קבע בית המשפט שהמחלוקת הנוגעת לחוב מקורה בעסקאות שמועד פרעונם 30.3.05.

התובע הוא המגדיר עובדות התביעה בהתאם לכתב התביעה שהוגש על ידו. בכתב התביעה נטען לחוב כולל של הנתבעים עד למועד הגשת התביעה. במסגרת בקשת רשות להגן הרשמת שדנה בתיק התייחסה לטענות ההגנה של הנתבעים ומשכך ברור הוא שאין בקביעתה כדי להשפיע על כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, משכך איני רואה כל הרחבת חזית בתצהירים שהוגשו מטעם התובע, כאשר כל מטרתם הינה הוכחת חוב הנתבעים לתובע עד ליום הגשת התביעה.

16. בכל הנוגע לחשבון הראשון:

מעדויות העדי הבנק התרשמתי שבראנץ הינו איש עסקים, אשר מבין ענין וידע היטב מה נעשה בחשבונו, אשר נהג להגיע לסניף הבנק לעיתים אף מספר פעמים ביום שכן סניף הבנק ממוקם ליד מקום עבודתו- בבורסה ליהלומים ברמת גן. עובדים רבים בבנק הכירו אותו לאור העובדה שהסניף היה קטן. (ראה לענין זה עדות חיה שפיגלמן בעמ' 13 שורה 19).

מעדויות אלה התרשמתי שבראנץ היה אדם ריכוזי שבחר לטפל באופן בלעדי בחשבונותיו.

17. בראנץ כך התרשמתי מהעדויות נהג לקבל לתא הדואר בסניף את כל הדואר הכולל את ההוראות לביצוע שבוצעו עבורו. (ראה עדותה גב' חיה שפיגלמן עמ' 17 שורה 18). משכך אם אכן היתה לו טענה כנגד עסקאות שנעשו בשנת 2005 מדוע לא הגיע מיד לאחר מכן, או בזמן סביר לאחר מכן לסניף הבנק?

18. מעדות הגב' הלן חפץ עלה שהחוב לא מורכב מעסקה אחת, אלא ממספר רב של עסקאות, סה"כ 63 עסקאות אשר הן שיצרו החוב. (ראה עמ' 36 שורות 11-18). האם כל עסקאות אלה לא בוצעו על ידי בראנץ?

19. מר דרור זקש העיד שביצוע עסקאות פורקס יכול להתבצע הן ישירות מול חדר העסקאות במצב בו ללקוח יש אישור לכך, או דרך סניף הבנק- דהיינו הלקוח נותן הוראה לסניף הבנק אשר מבצעה מול חדר העסקאות. (ראה עמ' 20 שורות 9-20). בעניניו של בראנץ, כך עולה הוא פעל מול סניף הבנק כאשר עובדי הסניף שמעון ואפרת קיבלו את הוראותיו וביצעו אותן.

מהשיחות שתומללו קיימת שיחה אחת שבוצעה בשעות הערב ישירות לחדר העסקאות:

שיחה מיום 22.9.04- בשעה 20.38:

בשיחה זו הנתבע מברר האם הלימיט תפס. הוא מקבל תשובה שלילית ומבקש לבטל את הלימיט הקודם ונותן הוראה לביצוע עסקה ("תסגור 08 תבטל 05). ההוראה הינה לקניית 2 מליון דולר כנגד פר"ש בשעת ספוט 1.2608 לתאריך 29.10.04.

הוראת הביצוע בגין ההוראה הנ"ל הוצאה ביום 23.9.04 (נספח כד').

בתאריך 29.10.04 נפרעה העסקה וכך ניתן לראות מדפי החשבון שנשלחו לנתבע (נספח ו') שם יש פירוט מכירת 2,518,000 פר"ש מס' העיסקה 399728 ובמקביל דפי חשבון דולר ארה"ב ליום 29.10.04 (דף 37 לנספח ה')- רכישת 2 מליון דולר ארה"ב.

ההודעה נשלחה לנתבע (דף 631 נספח כד).

מר זקש העיד שאכן יכולים להיות מקרים שלקוח יתקשר ישירות לחדר העסקאות, בשעות בהן הסניף לא פתוח, ואז יתבקש אישור מפקיד הבנק או באותו הערב או למחרת, כאשר אם פקיד הבנק לא ייתן אישור אזי הבנק יספוג את ההפסד (ראה עמ' 21 שורות 19-29).

20. מעדות שמעון משיח ואפרת דניצגר שאינם עוד עובדי הבנק עלה שבראנץ נהג דרך קבע להגיע לסניף הבנק וליתן הוראות . כך העיד שמעון משיח שבראנץ שעבד עימו על בסיס יום - יומי שכן משרדי הבנק היו בקומת הכניסה במתחם הבורסה והוא נהג להגיע מידי יום ומוציא את הדואר הפנימי בסניף , עובר עליו ואם היו לו השגות או שאלות הם היו יושבים ומבהירים מה שצריך, וכאשר ביקש לבצע עיסקת פורקס היו מעלים את חדר העסקאות על הקו, כדי שיוכל לקבל ציטוט בזמן אמיתי ולהחליט האם לבצע העסקה אם לאו.(ראה עדותו עמ' 49 שורות 17-22).

21. עלי לציין שעלה מעדות עד זה שקיבל תגמול מחברה שנקראת מט"ח 24 בגין הפניית הנתבע אליה לצורך ביצוע עסקאות במט"ח כאשר התגמול היה בגין הפניית הלקוח. עוד העיד שהנתבע לא ידע על כך. (ראה עמ' 62 שורות 1-13).

בסיכומי ב"כ הנתבעים מקדישים הם פרק נרחב לפעולתו זו של מר משיח.

לטענתם הוא שם עצמו במצב של ניגוד עניניים מול הנתבע ולמעשה "גזר קופון" (כדבריהם) על חשבונו של הנתבע לא ידיעתו וללא הסכמתו. כן טוענים שעסקינן בהפרות של חוק הסדר העיסוק בייעוץ השקעות, בשווק השקעות ובניהול תיקי השקעות התשנ"ה – 1995 האוסר על ניגוד עניינים, כאשר מעשים אלה למעשה מהווים קבלת טובת הנאה אסורה לבעל הרישיון בקשר ליעוץ השקעות.

יכול ומעשים אלה של העד לא עולים בקנה אחד עם הוראות החוק. ברור הוא שקיימת בעייתיות רבה בפעולותיו אלה שכן הרוויח מהפנית הנתבע לחברה חיצונית, אולם עדיין סבורני שאין לו כל ענין בתוצאות משפט זה וכי העיד נכונה באשר למערכת היחסים ופעילות הנתבע בחשבונות המט"ח שלו.

22. אפרת דנציגר העידה אף היא שבראנץ היה מגיע לרוב לשמעון משיח עימו עבד, אולם גם עימה נהג לעבוד כאשר היה נותן הוראות ברורות לביצוע (ראה עמ' 66 שורות 22-24). כן העידה שבראנץ מעולם לא הגיע ומסר לה שיש עסקאות שלא ביצע (ראה עמ' 68 שורות 3-8). בהמשך העידה:

"לי לא היתה כל סמכות לקבל הוראה לבד. הייתי חייבת לקבל הוראה ממנו. הייתי חייבת לקבל ציטוט להעלות את חדר עסקאות על הקו, לקבל הסכמה של הלקוח, או אי הסכמה, במידה והיה מסכים להודיע לחדר עסקאות שיכולים לבצע את העסקה הם היו מבצעים את העסקה ורשומים אל העסקה והיה אומר לאיזה תאריך רוצה את העיסקה". (ראה עמ' 69 שורות 13-16.).

התרשמותי מעדותה הינה שאין לה כל ענין בתוצאות משפט זה שכן אינה עובדת מספר שנים בבנק. התרשמותי שאכן מעידה את שאירע ומקבלת אני עדותה לפיה בראנץ שלט בחשבונותיו והוא ורק הוא נהג לתת את ההוראות לקניית מט"ח.

23. אף מעדות הגב' שפיגלמן עלה שמאחר שחדרה היה קרוב מאוד לחדר בו ישבו אפרת ושמעון אף היתה עדה למספר פעמים שבראנץ נכנס לחדר בו ישבו אפרת ושמעון ובאמצעותם התקשר לחדר עסקאות ונתן הוראות בעצמו (ראה עמ' 13 שורות 7-8).

24. כעולה מתצהירי התובע, לאור העובדה שהשיחות היו לפני פרק זמן ארוך, כאשר באותו יום מתבצעות שיחות רבות לחדר העסקאות של הבנק בו יושבים כעשרה פקידים הצליח למצוא מספר שיחות שבהן מעורב הנתבע:

25. שיחה מיום 22.9.04 שעה 8.07- הנתבע טוען שאכן שומעים אותו מדבר בתחילה אולם יש חלק שלא הוקלט וכי שמעון משיח נותן הוראה לבצע עסקה ליום 29.10 ללא ציון שנה.

במסגרת חקירתו הנגדית הושמעו לו תמלילי השיחות. הנתבע לאחר ששמע הודיע שאכן זהו קולו והוא משתתף בשיחה זו. (ראה עמ' 89 שורות 6-7).

מדובר בשיחה משולשת בין בראנץ שמעון משיח וחדר עסקאות. חדר עסקאות נותן ציטוט לרכישת חצי מיליון דולר בפר"ש. הנתבע מורה על קניה של חצי דולר (חצי מליון דולר) בשעה 12588 ליום 29.10.

הודעת הביצוע העיסקה שנקשרה ביום 29.9.04 בשער הנקוב לעיל לרכישת חצי מליון דולר כנגד 628,825 פר"ש בשעה 1.2588 כפי שהונפקה על ידי הבנק ונשלחה לנתבע (ראה דף 598 לנספח כד).

בתאריך 29.10.04 נפרעה העסקה בהתאם להודעת הביצוע. בדפי החשבון פר"ש ליום 29.10.04 יש מכירת 628,825 פר"ש וזיכוי של חצי מליון דולר ארה"ב (דף חשבון 4 פר"ש בנספח ו' וכן דף 37 לחשבון הדולרי נספח ה').

ההודעה נשלחה לנתבע (דף 633 נספח כד).

26. העד שמעון משיח הסביר שלאחר שהעסקה גולגלה על ידי הנתבע ליום 29.10.04 , הנתבע הפסיד ביום זה 118,600 פר"ש, ובמסגרת עסקאות אחרות שנפרעו ביום זה הקטין את ההפסד באופן שיתרת החובה ביום 29.10.04 עמדה גבוה 107,885 ₪. על כן החליט הנתבע לגלגל העיקה ליום 24.11.04 – קניית 2 מליון דולר תמורת פר"ש וביום 24.11.04 נסגרה העסקה על ידי הנתבע בשתי עסקאות כך שבסופו של יום יתרת החובה בחשבון נבעה מעסקאות שראשיתן בהוראתו הישירה של הנתבע ביום 22.9.04 כאשר כל פעולותיו לאחר מכן לא הצליחו להקטין באופן ממשי את ההפסד (ראה סעיף 18 לתצהירו). למרות חקירתו הנגדית שב ודבק בהסברו זה.

27. שיחה מיום 1.10.04 שעה 12.54 : שיחה בין הנתבע לחדר עסקאות של הבנק באשר לשתי עסקאות. האחת לימיט לרכישת שני מליון שטרלינג כנגד הדולר בשעה 17769 עד יום שני בתשע. אין הודעת ביצוע שכן הלימיט לא תפס.

העסקה השניה הינה העמדת לימיט למכירת 2 מליון דולר לרכישת ין יפני בשעה 11149 עד יום שני בתשע. אין הודעת ביצוע שכן הלימיט לא תפס.

כן הנתבע מברר מה קרה עם הלימיט שנתן בבוקר על פר"ש בשעה 12463 האם תפס. משנמסר לו שהלימיט לא תפס מבקש ציטוט של השער ומקבל 12513 ומורה לקנות מליון דולר כנגד פר"ש ל 29.10.04.

בגין עסקה זו הונפקה לנתבע הוראת ביצוע (דף 600 לנספח כד). כן ניתן לראות בדפי השחבון את פרעון העיסקה (דפי חשבון פר"ש דף 4 לשנת 2004 נספח ו' וכן דפי חשבון דולרי דף 38לשנת 2004 – נספח ה').

באותה שיחה נותן הנתבע לימיט נוסף למכירת 3 מליון דולר ב – 12646 ליום שני בתשע ואם תפס לביצוע ליום 29.10.04. אין הודעת ביצוע ועל כן הלימיט לא תפס. עם זאת יש הוראת ביצוע מיום 4.10.04 ביחס למכירת 3 מליון דולר בשער שונה – 12640 – ניתן להסיק מכך שהנתבע שינה הוראות למכירת 3 מליון דולר ביחס לשער. (הוראת הביצוע הוגשה – נספח כד), דפי החשבון הרוולנטיים הוגשו ( פר"ש דף 39 לשנת 2004 נספח ה', ובחשבון הדולרי דף 3 לשנת 2004 נספח ו').

הנתבע טען שאין זה קולו אולם בחקירתו הנגדית לאחר שהקשיב לשיחה הודה הוא משתתף בה (ראה עמ' 89 שורה 9).

28. שיחה מיום 28.9.04 שעה 13.45 – הנתבע טען שאינו צד לשיחה. בחקירתו הנגדית הודה שאכן נמצא ברקע בשיחה זו. (ראה עמ' 89 שורה 10) .

השיחה הינה בין פקידה מבנק אשר לטענת התובע היא משוחחת במקביל עם הנתבע שנשמע ברקע. היא מבקשת ציטוט ל 1 דולר סוויס ומקבלת ציטוט 71/76. שואלת את הנתבע האם לעשות או לו, והנתבע מאשר "תקני יאללה"). בהמשך יצאה הודעת ביצוע לרכישת מליון דולר כנגד מכירת 1,258,380 פר"ש. ( דף 568 לנספח כד). כן ניתן לראות בדפי החשבון- חיוב חשבון פר"ש (דף 4 לשנת 2004 נספח ו') וכן חשבון דולר (דף 37 לשנת 2004 נספח ה').

29. שיחה מיום 28.10.04- שעה 12.30. הנתבע טען שאינו צד לשיחה. מתמליל הבנק עולה שהשיחה הינה בין שמעון משיח לחדר העסקאות כאשר במקביל שמעון מדבר עם הנתבע ומוסר לו המידע.

30. שיחה מיום 29.10.04 שעה 12.46 –

הנתבע טוען שאינו צד לשיחה. בחקירתו הנגדית הודה שמשתתף בשיחה זו. (ראה עמ' 89 שורה 11).

שיחה משולשת במסגרתה משוחח שמעון משיח עם חדר עסקאות ומעלה את הנתבע על הקו לתת לימיט. הנתבע נותן לימיט למכור מליון דולר ולקנות ין ב- 10672 עד יום שני בתשע פרעון 24.11.09. לימיט נוסף הינו ביחס למכירת מליון דולר מול ין בשער 10711 שוב עד יום שני בתשע פרעון ביום 24.11.09. עוד נותן הנתבע לימיט ביחס לעסקת יורו כנגד שטרלינג- מכירת מליון שטרלינג ב- 18382.

31. שיחה מיום 12.10.04 שעה 9.20-

שיחה משולשת במסגרתה מעלה שמעון משיח את הנתבע על הקו ומבקש ציטוט למכירת 2 מליון דולר כנגד פר"ש. הציטוט המתקבל 77/82. הנתבע מורה למכור מליון ב- 77, דהיינו ב 1.2577 ליום 29.10.04.

בהמשך לכך קיימת הוראת ביצוע (דף 614 לנספח כד). כן ניתן לראות החיובים בדפי החשבון – (חשבון פר"ש דף 4 לשנת 2004 נספח ו' וחשבון דולרי דף 40 לשנת 2004 נספח ה').

ההודעה נשלחה לנתבע – דף 647 לנספח כד'.

הנתבע אשר הכחיש השתתפותו בשיחה הודה בחקירה הנגדית שמשתתף בשיחה. (ראה עמ' 89 שורה 12).

32. שיחה מיום 24.2.05 שעה 16.41

הנתבע טען שאין שיחה כל קשר אליו.

בשיחה נשמעת אפרת דנציגר מעלה לשיחה עם חדר עסקאות את הנתבע. הנתבע מורה על קניית פר"ש ומכירת מליון דולר בשעה 1.1.650 לתאריך 30.3.05. בהתאם לכך נשלחה הוראת ביצוע לנתבע (דף 89 לנספח כה'). כן קיימים דפי חשבון (דף חשבון פר"ש דף 2 לשנת 2005 נספח ו', בחשבון הדולרי דף 7 לשנת 2005 נספח ה').

ההודעה נשלחה לנתבע – דף 136 נספח כה.

33. שיחה נוספת מיום 24.2.05 (שיחה מס' 4).

שוב שיחה משולשת בין אפרת דנציגר, חדר עסקאות והנתבע. במסגרת השיחה מורה הנתבע על קניית חצי מיליון דולר כנגד פר"ש בשעה 1.1606 תאריך פרעון 30.3.05. הוראת ביצוע העסקה הוצגה (דף 89 נספח כה). כן ניתן לראות בדפי החשבון את ביצוע העסקה (דף חשבון דולרי – דף 6 לשנת 2005 נספח ה', דף חשבון פר"ש דף 2 לשנת 2005 נספח ו').

ההודעה נשלחה לנתבע דף 135 נספח כה.

34. קיים קשר ישיר בין הוראות שנתן הנתבע בעצמו במסגרת השיחות המוקלטות ליתרת חוב הנתבע לבנק.

לא זו אף זו, שיחות אלה מלמדות אותי שהנתבע נהג כדבר שבשגרה ליתן הוראות טלפוניות באמצעות פקידי הבנק לעסקאות השונות אותן נהג לבצע במטבע חוץ.

הנתבע לא הציג כלל שלאחר שיחות אלה וההוראות שקיבל חתם על מסמכים כלשהם כפי שטוען.

לטענתו בשנת 2008 פינה משרד אשר בו היה כל החומר ולכן זרק את כל המסמכים. (ראה עמ' 80 שורות 8-9) כפי שפירטתי לעיל בתצהירי העד מר בוצר כבר בתחילת שנת 2005 בוצעה פגישה עם הנתבע שם הוברר לו מצב חשבונו. אם אכן סבר הנתבע שלא ביצע הפעולות מדוע לא הציג את כל ההוראות שלטענתו עליהן חתם על מנת לבסס טענתו שלא חתם על הוראות אלה לביצוע? לא קיבלתי ממנו כל הסבר מספק לכך.

35. טוען ב"כ הנתבע לכך שנמצאו רק מספר מועט של שיחות למרות כל העסקאות שביצע הנתבע. כעולה מעדויות עדי הבנק, אם הנתבע היה ממציא תדפיס שיחות יוצאות שלו אזי ניתן היה להעזר בו לצורך איתור השיחות שכן אם לא כן היה קשה עד מאוד לאתר השיחות.

מכאן, שאיני רואה כל פגם בכך שנמצאו רק מספר מועט של שיחות, כאשר שיחות אלה מצביעות על התנהגותו של הנתבע השולט באופן מלא בחשבונותיו ובוחר להשקיע כספו כראות עיניו ובהתאם להחלטותיו הוא עצמו, כאשר ברורים לו הסיכונים הכרוכים בהשקעות מעין אלה.

36. עולה השאלה מדוע אפשר התובע לנתבע להמשיך להיות ביתרת חובה מחוץ למסגרת האשראי תקופה כה ארוכה.

הגב' חיה שפיגלמן העידה שכבר בשנת 2004 היה חשבון הנתבע מצוי בחוסר בטחונות אולם הסניף הגיש בקשה לחוסר בבטחונות להנהלת הבנק ולפי התנהלות החשבון, עושר אישי של הלקוח, חשיפה בעסקאות ההנהלה קובעת האם לאפשר לו המשך חריגה זה (ראה עמ' 16 שורות 16-19).

כן העידה שנפגשה כמה פעמים עם הנתבע, פירטה בפניו את מצב החשבון וביקשה לסגור את חוסר הבטחונות, כאשר היה אף שלב שהנתבע היא בטחונות מחשבונות פרטיים שלו (ראה שורות 23-26).

כן העידה:

"ש.את יכולה להפנות לנספח אחד שאת בעצמך מתעדת שיחה?

ת. אמרתי שזה היה בעל פה. הסניף היה קטן והיינו זמינים אחד לשני, דיברנו המון אמרתי בעצמי לאלי שיבוא ויסגור את יתרת החובה שלו.

בכל פגישה סורקים ללקוח את כל החשבונות שלו" (ראה עמ' 17 שורות 4-7)

נכון הוא שאין תיעוד לשיחות אלה, אולם מעדותה וכן מעדות כולם התרשמתי שמאחר והנתבע היה נוהג להגיע לסניף מדי יום ביומו (לעיתים אף מספר פעמים ביום) ניתן היה לשוחח עימו אף מבלי לבקש לקיים פגישה באופן פורמלי ומבלי להעלות את תוכן השיחה על הכתב. על כן מסקנתי היא שהנתבע ידע בזמן אמת אודות מצב כל חשבונותיו והחריגה ממסגרת האשראי שלו.

הגב' הלן חפץ אשר החליפה את הגב' שפיגלמן כסגנית מנהלת הסניף העידה אף היא שכאשר נכנסה לתפקידה מצאה לנכון לזמן הנתבע לפגישה לאור חריגות בחשבון וחוסר בטחונות כאשר לא העלתה על הכתב שיחה זו. (ראה עמ' 27 שורות 12-21 ). בהמשך נקבע שיחה ליום 1.12.08 בנוכחות יהודה בוצר ושמעון אשר הועלתה על הכתב (נספח לז). כן הסבירה מדוע הבנק לא רצה לסגור את קווי האשראי של הנתבע שכן לאור עיסוקו ביהלומים אזי המשמעות של סגירת קווי אשראי יכולה לגרום לו לקריסה כלכלית ואת זה הבנק ביקש למנוע. (ראה עמ' 25 שורות 22-32) .

37. נתבעת מס' 2 הינה ערבה לחובות נתבע מס' 1 בחשבון זה.

38. הנתבע העיד מנגד שלא קיבל דפי חשבון של חשבון הפר"ש שלו. אם זאת העיד שנהג להגיע לסניף מדי יום (ראה עמ' 78 שורות 16-17). הוא העיד שנהג לרוקן את תיבת הדואר שלו מדי חודש ולא מדי יום. טען שלא היה מעודכן כלל בחשבונו (ראה עמ' 78 שורות 31-32). טען שלא היה חייב כל כספים בשנת 2005 (ראה עמ' 81 שורה 1). אולם לא הציג כל דפי חשבון להוכחת טענה זו. טען שנהג ששמעון משיח היה מחתים אותו על כל הוראה אולם לא הציג ולו הוראה אחת בכתב עליה חתם, כאשר כפי שפירטתי לעיל הודה שביצע פעילות בשוק הפורקס ואף הודה בקיום חלק מהשיחות שהוקלטו.

לא קיבלתי ממנו כל הסבר מספק מדוע אם אכן היה כל יום בבנק לא ראה יתרות בזמן אמת. מה עשה כל יום בבנק? ברור הוא שחלק מפעילותו בבנק היתה גם בדיקת יתרותיו, ועל כן לא ברור מדוע לא נזעק בזמן אמת כאשר לטענתו ראה חיובים בחשבונו בגין פעולות שלא ביצע.

כן טען לגבי השיחה מיום 23.9.10 שלא ביצע עסקאות בסכום זה. כאשר הושמעה לו הקלטה השיחה הודה שמזהה עצמו בשיחה. (ראה עמ' 82 שורות 2-7).

בהמשך כאשר נשאל לגבי גלגול עסקאות בשיחות בהן קולו נשמע העיד שאינו זוכר

(ראה עמ' 83 שורות 23-24).

עדותו ככלל היתה מתחמקת בכל הנוגע להתייחסותו לתמיהות שהועלו בפניו ביחס לשאלות הקשות שנשאל, שכן בחר להשיב על רובן בתשובות "לא זוכר" "לא יודע", תשובות אשר לא עולות בקנה אחד עם דמותו האמיתית כפי שהצטיירה באולם בית המשפט- אדם השולט בפרטי פרטים של חשבונותיו, ספקולנט מקצועי השולט בתחום העיסקאות העתידיות ושערי המטבע במיומנות רבה אשר לא נותן לאף פרט לחמוק מעיניו.

עוד עלה מעדות הנתבע שקיזז הפסדים אלה לרשויות המס לקיזוז (ראה עמ' 86 שורות 13-16). הווה אומר הנתבע אשר נהנה מהפסדים אלה, מבקש כעת לשכנע שלא נגרמו לו כל הפסדים, מבלי שיציג כל ראיה לכך .

מעדותו התרשמתי שהינו אדם המבין ענין , דעתן, ויודע היטב מה קורה בחשבונו. אם אכן הופיעה בחשבונו פעולה שלא ביצע ולא נתן כל הוראה לגביה, היה נזעק בזמן אמת, כפי שידע לעשות כן במקרים אחרים (ראה נספחים א, ב, ג לתצהירי התובע)- מכתבי תלונה שנכתבו על ידו לבנק המגלים שהינו אדם דקדקן הבודק חיובי עמלות בחשבונו ומתלונן כאשר החיוב אינו עולה בקנה אחד עם דעתו, מקרים בהם סבר שהבנק לא נהג כשורה עימו. כן בעדותו ניסה להרחיק עצמו ולטעון שלא זוכר, למרות שעומת עם שיחות שכן ביצע. מכאן סבורני שהוא זה שנתן את ההוראות לפקידי הבנק לבצע העיסקאות כפי שמופיעות בחשבונו וכפי שטען התובע.

39. המומחה דן תמיר מטעם הנתבע בדק חשבונותיו. בחקירתו הודה המומחה שלא התייחס כלל לסוגיות בהן ניתנה לנתבע רשות להגן. משכך בכל הנוגע לחשבון זה לא אוכל לקבל קביעותיו שכן הנתבע קיבל רשות להגן רק לענין טענתו שלא נתן ההוראות. בבקשת הרשות להן לא טען כלל כנגד חיובו בריבית חריגה ועל כן אין כל מקום לדון בטענה זו.

40. איני יכולה לקבל גרסת הנתבע לפיה נהג ליתן הוראות רק בחתימת ידו, גרסה שאינה מתיישבת כלל עם מסכת הראיות כפי שהצגתי לעיל, ועם פעילות הנתבע שהיתה דינמית והתבצעה בשיחות טלפון אף מחוץ לשעות העבודה הרגילות, כולל בשעות הערב.

41. לאור כל האמור לעיל מסקנתי הינה שהנתבע הוא שביצע הפעולות בחשבון זה ועל כן יש לחייב נתבעים מס' 1 ו 2 בסך של 1,235,893 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.11.09 ועד התשלום בפועל.

42. בכל הנוגע לחשבון השני – באשר לטענת הקיזוז בדבר חיוב כפל ריבית על ההלוואה – כעולה מתצהיר הגב' חפץ עם חידוש ההלוואה שלא נפרעה נותרת בחשבון יתרת חובה הנובעת מהצטברות יתרות החובה בחשבון העו"ש. אין המדובר בכפל ריבית אלא ריבית המושתת על יתרת החובה לתקופה שבין פרעון ההלוואה לחידושה.

הנתבע כך העידה, היה מתמהה עם חידוש ההלוואה כאשר התובע היה נאות להעתר לבקשתו לחדש ההלוואות שלא במועד החידוש בפועל אלא בימי ערך מוקדמים יותר ולמעשה לבטל את חיובי הריבית החריגה שהצטברה בחשבון ולכן הפחית התובע מפעם לפעם את חיובי הריבית השגויה בחשבון. (ראה עמ' 37 שורות 21-27).

הנתבע טען שהיה על הבנק לחדש ההלוואה כפי שנהג בעבר וכפי שביקש.

לא הוכח בפני שאכן הנתבע פנה וביקש לחדש ההלוואה. נהפוך הוא כפי שקבעתי לעיל הנתבע היה מודע היטב לפעילות בחשבונותיו לא טען בזמן אמת כנגד חיובו בריבית החריגה. משכך אין כל מקום לקזז סכום זה.

לנתבע אין כל זכות קנויה לביטול חיובי הריבית החריגה בהם חיוב החשבון כדין.

43. באשר ליתרת החובה בחשבון זה. הנתבע טען שפקידת הבנק הגב' וינשטיין מסרה לו שהחוב הינו 14 מליון ין. הוא הפקיד סכום זה בחשבון ועל כן אין כל חוב.

כן צירף הקלטה בדבר שיחה עם מרים וינשטיין.

הגב' וינשטין העידה שאכן מסרה לו שזהו החוב אולם אמרה שהחוב הינו "פחות או יותר".

כפי שקבעתי לעיל, הנתבע היה מעודכן עד מאוד בפרטי חשבונותיו הן מאחר וקיבל הודעות קבועות לת.ד. שלו בדבר יתרות חשבונותיו והן לאחר שנערכו עימו שיחות רבות מצד פקידי הבנק שמסרו לו מצב חשבונותיו. העובדה שבעל פה נמסר לו על ידי פקידת בנק סכום נמוך יותר, אינה משנה המסקנה שבהתאם לדפי החשבון החוב הינו גבוה יותר.

הנתבע הודה בעדותו שקיבל את ההודעה לתיבת הדואר שלו (ראה עמ' 88 שואות 10-11). מאחר ולא התלונן בזמן אמת אזי ברור שביצע הפעולות המיוחסות לו באשר למטבע זה.

44. נתבעת מס' 2 הינה ערבה לחובות נתבע מס' 1 בחשבון זה.

45. לאור האמור לעיל מסקנתי הינה באשר לחיובי הריבית ויתרת החובה בחשבון זה בחשבון זה כי על הנתבעים מס' 1 ו2 לשלם יתרת החובה בסך של 480,204 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.11.09, בניכוי סך של 220,000 ₪ ששולם על ידי הנתבע ביום 10.2.10 וכן הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה מיום התשלום ועד התשלום בפועל, וכן בניכוי סך של 7340 ₪ אשר כי שפורט בסעיף 94 לתצהיר הגב' הלן חפץ יש להפחית מסכום התביעה.

46. באשר לחשבון השלישי – הנתבעים קיבלו רשות להגן בטענת קיזוז של סך של 6235 דולר נזקי הפסד ריבית דולרית.

47. כעולה מתצהיר הגב' חפץ אזי עיון בדפי החשבון מעלה שפרעון העסקה נעשה בדולרים מחשבון העו"ש אשר הותיר את חשבון העו"ש הדולרי ביתרת חובה . העסקה לא בוצעה מכספי פקדון ולכן לא הפסיד הנתבע כל ריבית פקדון על הסך.

הנתבע טען שהיה מודע לחוב זה ואלם פנה לבנק מספר פעמים על מנת לפרוע חובו באמצעות העברת כסף מפקדון על סך 919,266 דולר שהיה בחשבון העו"ש של חשבון זה, אולם הבנק סירב בטענה שהכספים בפקדון משמשים כבטחונות. לאחר שהפקיד את הסך של 12,045 דולר לא נותר עוד כל חוב בחשבון זה. (ראה סעיפים 58-60 לתצהירו). לטענתו החוב נובע מריבית חריגה שחייב הבנק בגין החוב בחשבון הדולרי למרות שהיה עליו לחייב החשבון בריבית רגילה לאור הפקדון.

48. בחשבון זה זוכה החשבון בתמורת מכירת ניירות ערך ועל כן החוב הינו סך של

6495 ₪.

כעולה מתצהיר הגב' חפץ לא אותרה כל הפקדת שיק על סך 2280 ₪ מתאריך 11.1.10 כפי שטוען הנתבע.

באשר לחיובו בריבית חריגה ולא בריבית דולרית כמפורט בסיכומי התובע הנתבע לא הוכיח שהפסיד ריבית דולרית על הפקדון שכן הוכח שהלירות הטורקיות לא נרכשו כלל מכספי הפקדון הדולרי ביחס אליו לטענתו היה זכאי לריבית דולרית. כן הוכח שיתרת החוב הנוספת אין עניינה חיוב בריבית דולרית אלא יתרת חוב בלירה טורקית. (ראה לענין זה תצהיר הגב' הלן חפץ סעיפים 142-148).

49. הנתבעת מס' 2 ערבה לחובות נתבע מס' 1 בחשבון זה. משכך יש לחייב הנתבעים 1 ו2 בסך של 6495 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.11.09.

50. סוף דבר: על הנתבע לשלם הסכומים כפי שקבעתי לעיל. כן ישלם אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובע ושכ"ט עו"ד בגובה 100,000 ₪.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ה, 02 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.