א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מעין צור), מיום 31.1.12, בת.א. 13798-11-09, אשר לפיו נדחתה תביעתם של המערערים אשר חוייבו לשלם למשיבה את הוצאותיה בסכום של 45,000 ₪.

ב. המערערת מס' 1 (להלן: "המערערת"), שהיא שותפות אשר השותפים בה הם המערערים מס' 2 עד מס' 4 , שימשה כקבלן משנה של המשיבה בפרוייקט הנחת קו ביוב שביצעה המשיבה. המערערים ביקשו בתביעתם לחייב את המשיבה בסכום שלטענתם הם זכאים לקבל לפי החוזה שנחתם בין הצדדים עבור ביצוע עבודות אשר באו בנוסף על העבודות שנקבעו בחוזה.

ג. לגירסת המשיבה אין היא חייבת למערערים דבר הואיל ונערכה בין המערערת לבין המשיבה התחשבנות סופית שבמסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה על הסכום הכולל שישולם למערערת, אשר חתמה על כתב העדר תביעות.

ד. לטענת המערערת נחתם המסמך מחמת הטעייה שהטעתה אותה המשיבה, ומשנודע לה על כך ביטלה היא את המסמך כדין, ומכאן, לטענתה, חובת המשיבה לשלם לה את שהתחייבה בחוזה.

ה. בית משפט קמא, לאחר ששמע את הראיות, הגיע למסקנה כי לא עלה בידי המערערים להוכיח את טענותיהם, לא באשר להטעייה על דרך של מחדל (אי גילוי הסיכום שהושג בפגישת המנכ"לים), ולא על דרך של הטעיה במעשה (הטענה כי המערערת הוטעתה על ידי מר מנדלר במצג שווא בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 15.6.09 פגישה בה נחתם כתב הויתור).

בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי בעת החתימה על כתב הויתור ידעה המערערת כי אין עדיין חשבון סופי בין המשיבה לבין המזמין (מי-נתניה), ולכן ככל שטעתה המערערת בהערכתה לגבי הסכומים שיאשר המזמין במסגרת החשבון הסופי, אין זו אלא טעות בהערכת הסיכון שנטלה המערערת משבחרה לסכם את חשבונה הסופי עם המשיבה מבלי להמתין שיסוכם תחילה החשבון הסופי בין המשיבה לבין המזמין וזו טעות גרידא בכדאיות העיסקה.

ו. המערערים ממאנים להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורם המפורט מונח בפנינו ובכלל זה גם עיקרי הטיעון שהוגשו כמו גם תיק המוצגים.

המשיבה לעומת זאת סומכת את ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא.

ז. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 16.10.12 הוספנו ושמענו את טענותיהם של באי כח הצדדים, אך מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.

ח. בפסק דינה המפורט והמנומק היטב של שופטת קמא, דנה היא אחת לאחת בכל הסוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, קבעה את הממצאים הנדרשים בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה בפניה, והסיקה את המסקנות המתחייבות מן הראיות שהובאו בפניה, ואשר מעוגנות בתשתית הראייתית, ומבוססות על אדני החוק וההגיון.

אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית, ואין לגלות בה טעות שבחוק.

ט. לפיכך, שוכנענו שיש לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לתקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומטעם זה אנו דוחים את הערעור.

בשים לב לשיעור ההוצאות שהמערערים חוייבו בהן על פי פסק דינו של בית משפט קמא, אנו מורים שכל צד ישא בהוצאותיו.

הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערים עבור המערערים.

ניתן היום, א' חשון , 17 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוחם של הצדדים.