1. בפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון לוח הזכויות, בהתאם לסעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט- 1969 (להלן: "פקודת ההסדר"). נשוא הבקשה הוא חלקה 35 בגוש 19578 מאדמות טמרה (להלן: "חלקה 35").

2. המבקש, עומר תופיק דיאב (להלן: "המבקש"), הינו אחד מיורשיו של המנוח תאופיק מחמוד דיאב ז"ל (להלן: "המנוח"). המנוח היה הבעלים של חלקה 25 בגוש 19578 (להלן: "חלקה 25").

3. בתאריך 31.7.07 פרסם פקיד ההסדר (המשיב מס' 1) (להלן: "פקיד ההסדר") את לוח הזכויות בגוש 19578 (יוער, כי התביעה הוגשה נגד "חיים לרדו – פקיד ההסדר").

4. בבקשתו טען המבקש כי במהלך הליכי ההסדר הצביע בפני המודדים על שטח חלקה 25, אך בעת שביקש להכין תוכניות להקמת תוספת לביתו התברר לו שחלה טעות בקביעת גבולות חלקה 35, שהיא חלקת דרך, באופן הפוגע בזכויותיו הקנייניות ומגביל את אפשרויות הניצול של חלקה 25. עוד טען המבקש כי מבחינה הסטורית היה במקום מעבר צר להולכי רגל וכי גם בתכנית בנין עיר החלה על המקום, לא נקבעה דרך.

5. לטענת המבקש הוא פנה אל המשיבה עירית טמרה (המשיבה מס' 2) (להלן: "העיריה"), וזו נתנה הסכמתה לביטול חלקת הדרך , אך פקיד ההסדר דחה את בקשת התיקון מהטעם שהליכי ההסדר של גוש 19578 הסתיימו עם פרסום לוח הזכויות של הגוש ביום 31.7.07, ולכן אין לו סמכות להורות על התיקון המבוקש.

6. המבקש טען כי הוא לא ידע על פרסום לוח הזכויות ו/או על תוכנו, וכי במידה והיה יודע על תוכן לוח הזכויות היה מגיש התנגדות. עוד טען שהאיחור בהגשת הבקשה לא היה באשמתו, הוא ידע אודות פרסום לוח הזכויות רק לאחרונה, וכי הוא גם נקט בכל הדרכים האפשריות לתיקון המצב בטרם פנה לבית המשפט.

7. המבקש טען כי אין מקום להקפדת יתר באשר למועדים שנקבעו בחיקוק, במיוחד כאשר יש בכך כדי לפגוע בזכויותיו הקנייניות.

8. המבקש טען גם כי סיכויי ערעור שיגיש על לוח הזכויות טובים וכי טענותיו נתמכות הן בעמדת העיריה והן בעמדת שכניו, כאמור בתצהירים שהגיש בענין.

9. בכתב תשובה שהגיש פקיד ההסדר הוא התנגד לבקשה. לטענתו, בהתאם לפקודת ההסדר (סעיף 88(א)), מי שנפגע על ידי לוח הזכויות רשאי לערער עליו, בפני בית המשפט, תוך 30 יום ממועד פרסום לוח הזכויות ובהתאם לסעיף 59 לפקודת ההסדר – רשאי כל התובע זכות במקרקעין לפנות לבית המשפט ולבקש את תיקון הלוח.

לטענתו, מאחר והמבקש היה צד להליכי ההסדר ולטענתו נפגע עקב החלטת פקיד ההסדר – הדרך בה היה לנקוט היא הגשת ערר תוך 30 יום – דבר שלא נעשה וכי עם חלוף התקופה לא ניתן לערער יותר על לוח הזכויות.

10. פקיד ההסדר טען כי המבקש היה נוכח במעמד בדיקת הגבולות בין חלקה 25 לחלקה 35 והוא לא העלה כל טענה לגבי גבולות חלקה 25, פרט לגבול המערבי שלה הגובל עם חלקה 20, ואשר תוקן בהתאם לקיר הקיים בשטח.

11. פקיד ההסדר הוסיף וטען כי המבקש הגיש תזכורת תביעה בקשר לחלקה ארעית 26 סופית 25 , על שם עזבון המנוח, בצירוף יפוי כח מאחיו, עומר ואחמד, להופיע בפני פקיד ההסדר. מאידך, חלקה ארעית 37, סופית 35, נתבעה על ידי עיריית טמרה בלבד.

12. פקיד ההסדר טען כי לוח התביעות פורסם ביום 19.3.06 והודעה על הפרסום נשלחה למבקש. כן פורסמה הודעה על בירור התביעות וגם עותק ממנה נשלח למבקש. המבקש היה נוכח בעת בירור התביעות ובנוכחותו הוחלט לרשום את חלקה 35 על שם העיריה ואת חלקה 25 על שם המנוח, החלטה שקיבלה ביטוי בלוח הזכויות שפורסם ביום 31.7.07.

13. פקיד ההסדר טען כי אין כל בסיס לבקשת המבקש להאריך את המועד להגשת בקשה לתיקון לוח הזכויות וכי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א") כלל אינה רלבנטית לענייננו.

14. בכתב תשובה שהגישה העיריה היא טענה כי היא מצטרפת לטיעוני פקיד ההסדר. העיריה טענה כי בהתאם למכתב מהנדס העיריה מיום 13.4.10 חלקה 35 משמשת דרך ברוחב משתנה מזה שנים רבות וכי דרך זו חיונית להמשך מעבר הציבור ואין מקום לשנות את גבולותיה.

15. העיריה אישרה כי מסרה למבקש מכתב שנחתם על-ידי מנכ"ל העיריה ביום 1.4.09 ונשלח לפקיד ההסדר, ובו הסכמת העיריה לביטול הדרך, כפי שנאמר בבקשת המבקש, אך לטענתה אין באמור במכתב זה כדי לחייב את העיריה וכי המכתב ניתן בניגוד לסעיף 188 לפקודת העיריות, המורה כי העברת מקרקעין טעונה החלטת מועצת העיריה ברוב חבריה, ואישור משרד הפנים.

16. בישיבת יום 6.10.10 הודיע ב"כ העיריה כי מהנדס העיריה ערך ביקור חוזר בשטח והגיע לנתונים שונים מאשר אלה שנטענו בכתב התשובה של העיריה, וכי כנראה חלק מחלקה 35 לא היווה את הדרך ההסטורית שהיתה לעיריה. ב"כ העיריה טען כי בכפוף לתנאים הקבועים בחוק, אין לעיריה התנגדות כי חלק זה ישאר בבעלות המבקש ולא יהווה חלק מהדרך.

17. ב"כ פקיד ההסדר חזרה על הטענה בכתב התשובה לפיה הליכי ההסדר נערכו בנוכחות מלאה של המבקש וכי פקיד ההסדר מתנגד לפתיחה מחדש של הליכי ההסדר.

18. ב"כ המבקש טען כי כפי שנאמר בבקשה, המבקש נכה בשעור של 75%. לדבריו, בעת הליכי ההסדר המבקש הצביע על גבולות החלקה שלו, אך הדבר לא הוסדר בהתאם לכך. לטענתו, המבקש לא ידע על פרסום לוח הזכויות וכי המדובר בפגיעה בזכות קניינית.

ב"כ המבקש הוסיף וטען כי בפועל מדובר במעבר להולכי רגל וכי לא ניתן להרחיב את הדרך ולאפשר במקום מעבר של כלי רכב.

19. המבקש העיד כי הוא לא היה מעורב כלל בהליכי ההסדר וכי באותה תקופה היה חולה ומאושפז בבתי חולים. המבקש טען כי לא הגיש כלל תזכורת תביעה בקשר לחלקה 25 וכי מוחמד תופיק דיאב, החתום על תזכורת התביעה, הינו אחיו. המבקש אישר כי הוא חתום על יפוי כח שהוצג בפניו מתוך, וטען כי חתם לאחיו על יפוי כח לצורך חלוקת האדמה. ייפוי הכח הוגש על-ידי אחיו של המבקש לפקיד ההסדר, ביחד עם תזכורת התביעה.

20. המבקש אישר כי נכח בעת בדיקת הגבולות בתאריך 23.12.99 וכי הוא הצביע על גבולות החלקה, לרבות הגבול בין חלקה 25 לחלקה 35. המבקש אישר גם כי לא הגיש תזכורת תביעה בקשר לחלקה 35 אך לטענתו , חלק מחלקה 35 שייך לו. המבקש התבקש להציג מסמך לפיו רכש את חלקה 35 וטען כי אין בידו מסמך שכזה , אך ביתו בנוי על חלקה זו. בהמשך טען כי אביו רכש חלקה זו והוא יודע על כך מאחר ונולד שם. כאשר נאמר למבקש כי המדובר בחלקת הדרך ולא בחלקה עליה בנוי הבית השיב כי : "לא היתה דרך, היו אבנים וביקשו מאבא שלי שיזיז את האבנים בשביל לבנות עבור השכנים למטה, כי לא היה כביש. היה אדם שהיה הולך עם חמור, והיה מגרד לו מהאבנים משני צידי הדרך, בקושי חמור יכול היה לעבור שם, לא היה כביש, היתה דרך שבקושי חמור יכול היה לעבור שם". לדבריו, עכשיו יש שם 6 או 7 מטר.

21. גם מר עפו דיאב, שהעיד מטעם המבקש, העיד כי הוא גר בשכנות למבקש וכי הדרך שם היתה דרך קטנה וצרה, 2 מטר ולא יותר. לדבריו, היום הדרך רחבה יותר "אני יודע שהיא היתה צרה, היום לא צרה". לדבריו, גם בעבר וגם היום, רכב לא יכול לעבור בדרך זו, למרות שהרחיבו אותה.

22. פקיד ההסדר, מר עדנאן זיגאן, הגיש תעודת עובד ציבור. על פי עדותו מרכז מיפוי ישראל מודד את המצב הקיים בשטח, מעביר לפקיד ההסדר מפה מעודכנת ובהתאם עורכים פרסום בדבר הליכי ההסדר ומזמינים את הבעלים הפוטנציאליים לבדיקת הגבולות בשטח. לדבריו, הוא היה נוכח בעת בדיקת הגבולות וסימן את המצב בשטח (לרבות תיקון שערך בצד המערבי דרומי של החלקה). עוד הוסיף כי מי שתובע זכויות רואה את הגבולות עוד בשלב הגשת תזכורת התביעה ולא רק בשטח. בעת בדיקת הגבולות היה נוכח המבקש.

23. מר זידאן העיד כי כשנתיים לאחר פרסום לוח הזכויות (בשנת 2009) היה המבקש במשרדו וטען אותן טענות כפי שטען בבקשתו. לדבריו הוא השיב כי לו כי חלקה 35 רשומה על שם העיריה, כי לוח הזכויות כבר פורסם, מועד הגשת ערעור חלף ולו אין סמכות לתקן את לוח הזכויות.

24. מר זידאן העיד עוד כי העיריה הגישה תזכורת תביעה בהתאם למפה שהוכנה על ידי המרכז למיפוי ישראל.

25. מהנדס העיריה, מר סהלה אמין, הצהיר מטעם העיריה כי מדובר בדרך ברוחב משתנה מנקודה לנקודה. הוא אישר כי הוא חתם על תזכורת התביעה בשם העיריה וכי העיריה תבעה את חלקה 35 כמקרקעי יעוד – דרך. לדבריו, הוא מסר למבקש מכתב לפיו אין מניעה לתת למבקש חלק מהדרך מאחר ובירר את הגבולות על מנת לעמוד על דיוקם של הדברים בשטח, ומצא כי הדרך שונה ממה שמופיע בתשריט פקיד ההסדר, וכי לפי המציאות בשטח הדרך הזו לא שייכת לעיריה.

מהנדס העיריה העיד כי הוא עצמו לא היה נוכח בעת סימון הגבולות בשטח. לדבריו, העיריה חותמת על תזכורת תביעה בהתאם למפת מרכז מיפוי ישראל וכאשר מאן דהוא משיג עליה , הוא יוצא לשטח לברר את המצב עד הסוף. עוד השיב כי הוא יודע שהשטח שייך למבקש מאחר וזה שטח רציף לשטח שלו, ומן הסתם שייך לו וכי אין זה מתפקידו לבדוק האם אכן המבקש רכש שטח זה.

בהמשך השיב מהנדס העיריה כי רוחב הדרך משתנה מנקודה לנקודה וכי צריך לצמצם את הדרך בהתאם למצב בשטח. לשאלה מה יהיה רוחב הדרך אם יוחזר חלק למבקש השיב המהנדס כי זה משתנה מ- 5.06 ל- 5.75 ובחלק הצר ביותר – 2.15 מטר וכי בעצם ההבדל בין מה שהיה בתשריט הקודם ובין מה שהמבקש מבקש , זה כרוחב השולחן, דהיינו כמטר אחד, וזה לא היה משנה מאחר ואין במקום פוטנציאל לפיתוח , וזה לא יתרום כלום לדרך. עוד הוסיף כי העיריה לא יכולה לעשות עסקאות בקשר לדרך ולא יכולה להעביר חלק ממנה למבקש .

26. בסיכומים חזר ב"כ המבקש על האמור בבקשה וטען כי מבחינה הסטורית המדובר היה במעבר צר להולכי רגל . כן חזר וטען כי המבקש לא ידע על פרסום לוח הזכויות ועל תוכנו ובמידה והיה מודע לכך, היה מגיש התנגדות.

ב"כ המבקש הפנה לעדותו של מהנדס העיריה וטען כי העיריה כלל לא בדקה את השטח לגביו הגישה את תזכורת התביעה, וכי במידה ולא מגישים התנגדות – זוכה העיריה מן ההפקר. כן טען כי מהנדס העיריה אישר כי המצב בשטח לא משקף את גבולות החלקות, כפי שהופיעו בלוח הזכויות, וכי בנסיבות אלה הליכי ההסדר התנהלו שלא כשורה, ויוחס לעיריה שטח נוסף על חשבון קניינו של המבקש.

27. ב"כ המבקש טען כי מחד עסקינן בזכות יסוד – זכות קניינית במקרקעין, ומאידך עסקינן במחדל פרוצדורלי בלבד – ועל כן יש להעדיף את הפן המהותי של זכות היסוד , ולהתיר לו לערער על לוח הזכויות .

ב"כ המבקש הפנה להוראות תקנה 528 לתקסד"א, וטען כי בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע בחיקוק , מטעמים מיוחדים שירשמו וכי בעניינו של המבקש, הוא עונה על הטעם המיוחד הנדרש. כן טען כי הנסיבות שבעטיין חל האיחור לא היו באשמת המבקש, שהיה מודע לתוכן לוח הזכויות רק לאחרונה.

ב"כ המבקש גם טען כי סיכויי ערעורו טובים.

28. לחילופין טען ב"כ המבקש כי יש להחיל עליו את הסייגים המנויים בסעיפים 92 ו- 93 לפקודת ההסדר.

29. ב"כ התובע טען גם כי ניתן לעשות היקש בהתאם לאמור בסעיף 97(ב) לפקודת ההסדר, המאפשר תיקון טעות או השמטה במדידה .

30. לסיכום, טען ב"כ המבקש, כי תביעתו הינה להחזרת זכות יסוד – בעלות במקרקעין, אשר נגזלה ממנו תוך ניצול מצבו הבריאותי והחברתי וכי יש להעתר לבקשה ולהורות על החזרת הגזל לבעליו.

31. ב"כ פקיד ההסדר טענה כי המבקש הוא רק אחד מיורשיו של המנוח, כי הוא לא צירף את יתר היורשים, ובהעדרם הוא מנוע מלהגיש את הבקשה בשמם וכי מטעם זה יש לדחות את בקשתו על הסף.

32. ב"כ פקיד ההסדר חזרה על האמור בכתב התשובה, לפיו היה על המבקש להגיש ערעור על לוח הזכויות, תוך 30 יום מיום פרסומו (כמי שנפגע מהחלטת פקיד ההסדר), כי המבקש נטל חלק בהליכי ההסדר, וכי אין מקום להארכת המועד המבוקשת בבקשה.

33. ב"כ פקיד ההסדר טענה כי אין מקום לטענות המבקש, ככל שהן נוגעות לסעיפים 93 עד 97 לפקודת ההסדר וכי אין תחולה גם להוראות סעיף 59 לפקודת ההסדר.

34. ב"כ פקיד ההסדר טענה כי המבקש גם לא הביא כל ראיה כי הוא זכאי לשטח נוסף, מעבר לשטח שנקבע בהליך ההסדר, וכי חלקה 35 הינה חלקת דרך, שהיתה קיימת שנים רבות.

35. ב"כ פקיד ההסדר הפנתה לאמור בכתב התשובה מטעם העיריה לעומת האמור בתצהירו של מהנדס העיריה ובחקירתו, וטענה כי אין אלא לתהות על דרך הזיגזג הנוקטת העיריה, שמציגה שלוש עמדות שונות, המתחלפות חדשות לבקרים.

36. ב"כ פקיד ההסדר טענה כי המבקש לא הצביע על כל טעם מיוחד לאחור בהגשת הערעור, כי המבקש נטל חלק בהליכי ההסדר וכין אין בסיס לטענתו כי ידע על תוכן החלטת פקיד ההסדר רק לאחרונה. כן טענה כי אין כל רלבנטיות לעובדה שהמבקש אדם חולה או נכה.

37. ב"כ פקיד ההסדר טענה כי סיכויי הערעור חלשים ואף אפסיים וגם זו סיבה שלא להעתר לבקשה להארכת המועד, וכי על הליך ההסדר חל הכלל בדבר תקינות ההליך המינהלי, והמבקש לא הניח כל בסיס לטענה לפיה הליך ההסדר התנהל שלא כדין.

38. ב"כ העיריה טען בסיכומים כי הוא משאיר את הבקשה להארכת המועד לשיקול דעת בית משפט, וכי ככל שבית המשפט יקבל את הבקשה – העיריה אינה מתנגדת לבקשת המבקש לשינוי גבולות הדרך, בחלק הצמוד לחלקה 25, באופן המסומן בתשריט שצורף לתצהיר מהנדס העיריה.

39. ב"כ העיריה טען כי עמדת העיריה השתנתה לאור ביקור שערך מהנדס העיריה בשטח, ורק אז הוא נוכח לדעת כי הדרך בפועל שונה מרוחב הדרך המופיע במפת פקיד ההסדר, וכי המדובר בדרך עם רוחב משתנה, בעת שלכל אורך הדרך קיימים קטעים צרים בהרבה מהקטע לו טוען המבקש.

ב"כ העיריה טען כי מאחר והדרך משמשת מעבר להולכי רגל בלבד, אין לעיריה כל התנגדות לתיקון המבוקש וכי עמדתה מחוייבת מהמציאות בשטח, ונקבעת מתוך מגמה כי גוף ציבורי מחוייב לנהוג בהגינות כלפי הפרט, וכי העיריה כרשות ציבורית חייבת לאזן בין הצורך הציבורי לתכנן דרכים לרשות הציבור, אל מול הפגיעה שלא לצורך בזכות הקנין של הפרט, שהיא זכות יסוד.

דיון:

40. אקדים ואומר כי לא אדון בכל טענות המבקש, לפיהן יש להחיל על עניינו את הוראות סעיפים 92 , 93 או 97(ב) לפקודת ההסדר.

עניינה של התביעה שהגיש המבקש היא "הארכת מועד להגשת בקשה לתיקון זכויות בהתאם לסעיף 59 לפקודת ההסדר", ולפיכך אין להחיל הוראות סעיפים אחרים (ואפילו לא הוראות סעיף 88(א) לפקודת ההסדר, שלטענת פקיד ההסדר טענותיו של המבקש נופלות, אם בכלל, בגדרו – כפי שפורט לעיל).

41. שאלה דומה לזו שבענייננו , נידונה על ידי כבוד השופט מצא בע"א 3701/93 עלי ג'אבר סלימאן אל הוייזל ואח' נ. מדינת ישראל (פסק דין מיום 30.6.94) ואביא דבריו במלואם, מאחר ויש בהם התייחסות לכל השאלות שעלו בפני :

"בהוראות הפקודה הובחן היטב בין מסלולי התביעה האפשריים, פתוחים בפני מי שתביעתו לא נכללה בלוח התביעות, שנערך על-ידי פקיד ההסדר (לפי סעיף 34לפקודה), ואף לא הוספה על-ידיו ללוח התביעות (לפי סעיף 37לפקודה) לאחר הצגתו ובטרם הוסדרו התביעות לזכויות. המסלול האחד מותווה בסעיף 59 לפקודה. המסלול השני מותווה בסעיפים 93עד 97לפקודה. בצדק הצביע בית המשפט קמא על מיקומם השונה בפקודה של כל אחד ממסלולי התביעה הללו:ב סעיף 59מצוי בפרק ט', שעניינו ב"עריכת לוח הזכויות", בעוד שסעיפים 93- 97מצויים בפרק י"ב, הדן ב"ערעורים ותיקוני פנקסים". ענייננו בשני מסלולים שונים זה מזה, תכלית שוני, ולכל אחד משניהם יעדו ועיתויו שלו......

ההבחנה הבסיסית, בין שני מסלולי התביעה האמורים, באה לידי ביטוי, בראש ובראשנה, ביעדיהם השונים. תביעה לפי סעיף 59לפקודה מופנית כנגד לוח הזכויות המוצג על-ידי פקיד ההסדר, בעוד שבתביעה הנסמכת על אחד הסעיפים 93- 97לפקודה יש משום השגה על זכותו (או היקף זכותו) הרשומה בפנקס המקרקעין של מי שבמסגרת הליכי ההסדר הוכר כבעליה של הזכות הקרקעית. ומיעדיהן השונים של התביעות האפשריות מתחייבת הבחנה גם ביחס לעיתוי שבו עשויה כל אחת משתיהן להיות מוגשת. ביחס להגשת תביעה הנסמכת על אחד הסעיפים 93- 97נקל לקבוע, כי זו אינה יכולה להיות מוגשת אלא לאחר שהזכויות, אשר נקבעו בהליכי ההסדר, נרשמו בפנקס המקרקעין. כיוצא בזה, עיתויה של בקשה לתיקון לוח הזכויות, לפי סעיף 59, הוא מעת פירסומו של לוח הזכויות.

השאלה הטעונה הכרעה בפרשתנו היא עד מתי העילה להגשת בקשה לתיקון לוח הזכויות מוסיפה להתקיים. דעתי היא, כי לכל המאוחר במועד בו נרשמות הזכויות, כפי שקבעו בלוח הזכויות במתכונתו הסופית, עוברת עילה זו מן העולם וחדלה מלהתקיים לאמור:ו מעת שהזכויות נרשמו בפנקס המקרקעין, שוב אין להחזיר את הגלגל אחורנית. והטוען לזכות, שעקב ההסדר נרשמה על שמו של אחר, יוכל להישמע - אם יש לו עילה לכך - בתביעה לתיקון פנקס המקרקעין, אך לא יוכל להישמע בתביעה המופנית כנגד לוח הזכויות (ההדגשה שלי – ב.ב).

סעיף 59לפקודה, כאמור, קובע, כי משהוצג לוח הזכויות, ובתוך שלושה חודשים מיום הצגתו, רשאי "כל התובע זכות למקרקעין" לפנות לבית המשפט בבקשה לתיקונו. אף שלפי לשונו של סעיף 59, בקשה על-פיו יכולה להיות מוגשת על-ידי "כל התובע זכות למקרקעין", לכאורה נראה שכוונתו היא (לפחות, בדרך-כלל) לתובע אשר תביעתו לא נתבררה בפני פקיד ההסדר, בשלב בירור התביעות שבהסדר (לפי פרק ז' לפקודה) (ההדגשה שלי-ב.ב); שכן, בפני מי שתביעתו נתבררה והרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד ההסדר, שנרשמה בלוח הזכויות (או בלוח החלוקה), פתוחה הדרך לערער על ההחלטה לפני בית המשפט במועדים המותווים לכך בסעיף 88פקודה.

בהקשר זה יש להטעים, כי בקשה לתיקון לוח הזכויות לפי סעיף 59, הריהי - לפי מהותה - בקשה המוגשת באיחור. ואף שלפי לשונו אין סעיף 59מחייב אלא שמבקש תיקון בלוח הזכויות יגיש את בקשתו לכך בתוך שלושה חודשים מיום הצגת הלוח, נתפרש הסעיף כמקנה שיקול-דעת לבית המשפט שלא להיענות לבקשה כאמור (שהוגשה בתוך המועד הקבוע לכך) אם המבקש לא הראה טעם, על שום-מה פנה בבקשתו רק לאחר פירסום לוח הזכויות.....

הדרישה להסבר כזה תואמת את רוח הפקודה ומתיישבת עם מטרותיה. שאם לא תאמר כן, יתעודד כל תובע זכות בקרקע לשבת בחיבוק ידיים, ורק בגמר הפעולות ופירסום לוח הזכויות יקום ויבקש סעד על-פי סעיף 59הנזכר. פירוש כזה של הסעיף עלול לפגום במטרותיה של הפקודה" (בעמ' 61).......בצד הדברים הללו הובעה, אמנם, ההשקפה, "שההלכה על פיה איחור בהגשת התביעה בנושא הסדר מקרקעין עשוי להביא למחיקת התביעה על הסף, אינה דווקנית, ויש בה הרבה מקום לשיקול-דעתו של השופט ולבחינת נסיבותיו הספציפיות של המקרה"....... אך יושם-אל-לב, כי בכל המקרים בהם הובעה השקפה זו, הגורסת יתר פתיחות לשמיעת עצומות התובע לגופן, היה המדובר בבקשות לתיקון לוח הזכויות אשר הוגשו בתוך שלושת החודשים שנקבעו לכך בסעיף 59לפקודה.

בקשת המערערים, לפני בית המשפט קמא, היתה להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון לוח הזכויות. שאלה היא, כלום המועד הקבוע בסעיף 59ניתן להארכה? בעבר נפסק (מפי השופט, לימים מ"מ הנשיא, ח' כהן), כי הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963(קודמתה של תקנה 528לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) יכולה לחול על בקשות והליכים לפי הפקודה (ראה:ו בר"ע 201/75עזבון ריזק אגבאריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד ל(1) 522). ובהסתמכו על החלטה זו טען בא-כוח המשיבה, שהמועד הקבוע בסעיף 59הינו סוף פסוק ובשום נסיבות שהן אין הוא ניתן להארכה. בטענה זו, שנתלתה באילן גדול, יש, לכאורה, טעם רב:נ בסעיף 92לפקודה נמנו הנסיבות שרק בהתקיים איזו מהן יש בידי בית המשפט להאריך מועד אשר נקבע בסעיף 88לפקודה (להגשת ערעור על החלטתו של פקיד ההסדר), והדעת נותנת, כי לוא ראה המחוקק גם נסיבות שתצדקנה להאריך את המועד שנקבע בסעיף 59, להגשת בקשה לתיקון לוח הזכויות, חזקה שהיה מפרש גם אותן. ברם, ענייננו איננו מצריך הכרעה בשאלה זו; וגם אם יונח שהמועד הקבוע בסעיף 59ניתן, עקרונית, אף להארכה, אין בכך כדי להועיל למערערים, שבקשתם (להארכת המועד) הוגשה - לא רק באיחור מופלג ביחס למועד הקבוע בסעיף 59- אלא (ובכך העיקר) קרוב לחמש שנים תמימות לאחר שהזכויות שנקבעו בהסדר נרשמו על שמות הזכאים בפנקס המקרקעין. ובמועד זה כבר לא עמדה להם עילה להגשת בקשה לתיקון לוח הזכויות. לעת הזאת לקתה איפוא בקשתם בהיעדר עילה, והשאלה אם ניתן, ואם מוצדק, להאריך להם את המועד להגשת בקשתם, כלל לא נתעוררה. אכן, להיעדר עילה - ולא לשיקולים המובילים לדחיית הבקשה להארכת מועד - כיוון גם השופט בן-יאיר, באמרו (בנסיבות דומות לאלו שבענייננו), "שהארכת המועדים המבוקשת תיתכן ל עוד לא נרשמו הזכויות בפנקסי המקרקעין" (ע"א 128/86אל-אסד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 820, בעמ' 822ז').

מסקנתי היא איפוא, כי מעת שהזכויות שנקבעו בהליכי הסדר מקרקעין נרשמות בפנקס המקרקעין, אין עוד דרך להשיג על תוכנו של לוח הזכויות שמכוחו נרשמו (הדגשה שלי –ב.ב); ולדידי, אין זה מעלה או מוריד אם המדובר בזכותו של פרט שקיומה הוכח בהליכי ההסדר, או בזכות שיורית, שבהיעדר טוען נרשמה על שם המדינה, כמצוות סעיף 22לפקודה. הטוען כי נפגע כתוצאה מן הרישום חייב לעגן את עילתו בסעיפים 93עד 97לפקודה. כך עולה גם מסעיף 81לפקודה, הקובע, כי "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לענין זה". ו"הוראה אחרת" עשויה להימצא רק במסגרת הסעיפים 93-.97אותה מסקנה מתבקשת (כפי שכבר נרמז) מהוראת סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הקובע את כוחו של הרישום ביחס למקרקעין מוסדרים:ב

"ישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות הסעיפים 93עד 97לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969".

אכן, מעת שהושלם ההסדר, והזכויות שנקבעו בו נרשמו בפנקס המקרקעין, עניין לנו במקרקעין מוסדרים שהרישום מהווה ראיה חוכת לזכויות בהם. ומהוראת סעיף 125(א) סיפא לחוק המקרקעין - המכפיפה כלל רחב זה להוראות סעיפים 93עד 97לפקודה, בעוד שאת הוראת סעיף 59לפקודה אינה מזכירה כלל - מתחייב, ביתר שאת, כי מעת שנרשמו הזכויות על-פי לוח הזכויות, אין עוד פתחון-פה להשיג על תוכנו של לוח הזכויות כאמצעי עקיף לתקיפת הרישום.

בא-כוח המערערים השליך, כזכור, את יהבו על הטענה, שהליכי ההסדר בפרשתנו לקו בפגמים שונים, וכי בשל פגמים אלה לא הגיע דבר קיומם לידיעת המערערים מבעוד מועד. אף בטענה זו אין כדי להושיע את המערערים. ממה נפשך:ו אם נפגמו הליכי ההסדר במידה המצדיקה הכרזתם כבטלים, או כניתנים לביטול, מה למערערים כי יבקשו לתבוע את שלהם במסגרתם של הליכים בטלים או נפסדים?! ואם לתבוע באיחור הם מבקשים, בהנחה שההליכים אינם בטלים ואינם נפסדים, כי אז החמיצו את העילה שמכוחה מבקשים הם לתבוע".

42. הלכה זו אומצה על ידי כבוד השופטת א. חיות בע"א 696/07 נסור נ. פקיד ההסדר (פסק דין מיום 15.8.10) כדלקמן:

"לעומת זאת, משהושלם הטיפול בלוח הזכויות על ידו אין פקיד ההסדר מוסמך להכניס בו תיקונים כלשהם בשל השמטות או טעויות (שאינן השמטות או טעויות סופר), ומאותו שלב ואילך כל תיקון בלוח הזכויות נתון לסמכותו של בית המשפט (ככל שפנה אליו התובע זכות במקרקעין בבקשת תיקון או בערעור כאמור בסעיפים 59 ו-88 לפקודה ובתוך המועדים הקבועים בהם, וראו לעניין זה ע"א 3701/93 אל הוזייל נ' מדינת ישראל, פסקאות 7-5 ([פורסם בנבו], 30.6.1994)). הוא הדין באשר לתיקון הרישום של זכויות שנרשמו בפנקסי המקרקעין בעקבות הליכי ההסדר, עליו מוסמך בית המשפט להורות בהתאם לתנאים הקבועים לעניין זה בסעיף 93 לפקודה.

במקרה דנן חלפו לא פחות מארבעים ושבע שנים מאז הושלם הליך ההסדר ונרשמו הזכויות בפנקסי המקרקעין (בשנת 1957) ועד להגשת התובענה על ידי המערער (בשנת 2004). בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא בקובעו כי פקיד ההסדר אינו מוסמך לבצע תיחום של דרך או לקבוע זכות מעבר מחלקה 29 אל הדרך הציבורית לפי סעיף 30 לפקודה, ובדין דחה הוא את הטענות שהעלה המערער בעניין זה".

43. בע"א 72/89 ג'ורג' פרח ערטול נ. עיסא נויסר, פ"ד מה(4) 7, התעוררה מחלוקת לעניין כניסה ומדרגות לבית, כאשר על פי לוח הזכויות החדש שפורסם בעקבות הליכי הסדר בתאריך 22.8.78 מדרגות הכניסה לבית הנמצא על חלקה 30, נכללו במסגרת חלקה 31 הסמוכה. בעלי חלקה 30 תביעה לבית המשפט המחוזי, בה ביקשו כי יינתן פסק דין המצווה על רשם המקרקעין לתקן את פנקס המקרקעין ואת מפת הגוש, על ידי צירוף הכניסה והמדרגות לחלקה 30. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה והורה על תיקון פנקס המקרקעין. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, קבע כי הוראות סעיפים 97 – 93 לפקודת ההסדר לא חלות בנסיבות אלה, וכי הדרך הנכונה לתיקון הרישום, צריכה להיות באמצעות תיקון לוח הזכויות. בהמשך קבע:

"תיקון הלוח נעשה בהתאם לסעיף 59 לפקודה "תוך שלושה חדשים מהיום שהוצג לוח הזכויות". בענייננו, הוצג הלוח ב- 1978 בעוד שהתביעה הוגשה ב- 1986. עיסא ובני משפחתו נמנעו מלתבוע את תיקון הלוח כפי שצריכים היו לעשות במועד הרלוונטי, מאחר שלטענתם לא ידעו כי הרישום שגוי... אי מודעותם של עיסא ובני משפחתו אינה מהווה הצדקה להארכת מועד לבקשה לתיקון לוח הזכויות. החלוקה בוצעה בידיעתם, והיה עליהם לוודא כי בקשתם בעל פה מהפקיד להכליל את הכניסה והמדרגות בחלקתם בוצעה. בית משפט זה קבע לא אחת, כי אין לנהוג נדיבות בהארכת מועד בכגון דא..." .

44. כך גם בענייננו – משהליכי ההסדר הסתיימו ביום 31.7.07, עם פרסום לוח הזכויות, הדרך להשיג על הרישום היתה בערעור במועדים שנקבעו שפקודת ההסדר. משמועדים אלה חלפו (כאשר הבקשה בפני הוגשה ביום 12.11.09), הדרך היחידה הפתוחה בפני המערער הינה להשיג על הרישום על פי האמור בסעיפים 93 עד 97 לפקודת ההסדר בלבד, ולפיכך ברור גם כי סיכויי הערעור של המבקש, ככל שבקשתו להארכת המועד היתה נענית , קלושים ביותר.

45. הוא הדין בהארכת המועד – כאשר ההלכה שנקבעה כאמור, היא כי בית המשפט אינו מוסמך להאריך מועד זה.

46. למעלה מהענין אציין, כי נימוקו של המבקש, לפיו לא היה מודע לפרסום לוח הזכויות ולתוכנו, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת המועד לתיקון לוח הזכויות, במיוחד כאשר המבקש היה מעורה היטב בהליכי ההסדר, היה מודע למפת ההסדר (על פיה הוגשה תזכורת התביעה) ואפילו לא הגיש תזכורת תביעה בקשר לחלקה 35 ו/או חלק ממנה. ודוק : טענת המבקש לפיה לא היה מודע למפת ההסדר מאחר ולא הוא אלא אחיו הגישו את תזכורת התביעה , כלל אינה רלבנטית ודינה להידחות, באשר המבקש ייפה את כוחו של אחיו לטפל בענייני ההסדר וממילא "שלוחו של אדם כמותו" וידיעת אחיו כמוה כידיעתו שלו. הדברים מקבלים משנה תוקף בעובדה שהמבקש לא טרח לזמן לעדות את אחיו, אשר הגיש את תזכורת התביעה בשמו, ומן הסתם גם היה מודע לכל הליכי ההסדר ולוח הזכויות שפורסם עם השלמתם.

47. לא אוכל להמנע מלהעיר כי התנהלותה של העיריה תמוהה ביותר, במיוחד לאור הסברו של מהנדס העיריה, לפיו העיריה כלל אינה בודקת את השטחים אותם היא תובעת במסגרת ההסדר, אלא סומכת ידיה על מכין התכנית (מרכז מיפוי ישראל) ורק אם טוען נוסף טוען לזכויות בשטח הנתבע על ידי העיריה, נערכת בדיקה בנושא.

תמוהה העובדה כי לאחר שהמבקש פנה לעיריה שלח מנכ"ל העיריה בתאריך 1.4.09 מכתב לפקיד ההסדר לפיו אין לעיריה התנגדות לבטל את הכביש ולסמן בו מעבר להולכי רגל בלבד. בתאריך 15.4.10 הוגש כתב תשובה של העיריה לתביעת המבקש, ובה אומצה עמדת פקיד ההסדר ונטען כי אין לבצע את התיקון המבוקש על ידי המבקש ובתאריך 6.10.10 הודיע ב"כ העיריה כי נערך ביקור של המהנדס בשטח לאחר ישיבה קודמת בתיק, וכי בכפוף לתנאים הקבועים בחוק , אין לעיריה התנגדות כי חלק מחלקה 35 "יישאר" בבעלות המבקש ולא יהוה חלק מהדרך. לא רק שהעיריה הציגה שלוש גרסראות שונות אלא שנראה כי מכתבו של מנכ"ל העיריה מיום 1.4.09 נשלח בטרם נעשתה כל בדיקה שהרי אחרת לשם מה נדרשה בדיקה נוספת של המהנדס.

תמוהה גם גרסת מהנדס העיריה לפיה הוא מסכים כי למבקש זכויות בחלק מחלקה 35 , לאור סמיכותה לחלקתו של המבקש והמצב בשטח. ראוי היה כי עיריה/רשות ציבורית תערוך בדיקה מדוקדקת על מנת לשמור על רכוש הציבור ולא תסמוך על המצב בשטח, שמא מדובר בפולש או משיג גבול, שיש לפנותו.

ואם לא די בכל אלה – בכתב התשובה שהגישה העיריה נאמר כי עיריה אינה יכולה לותר על מקרקעין שבבעלותה לטובת אחר, אלא בהחלטת מועצת העיריה ובאישור משרד הפנים. נראה כי בהתנהלות מהנדס העיריה יש משום עקיפת נוהל זה. משמקרקעין נתבעו על ידי עיריה ונרשמו על שמה, מן הדין היה כי גם במידה והיה מתברר כי נפלה טעות בשטח שנתבע ונרשם – יובא הדבר לדיון בישיבת מועצת העיריה ותתנהל החלטה שלה ושל שר הפנים, שיאשרו את "הויתור" על שטח זה.

48. מכל האמור – אני דוחה את הבקשה להארכת המועד.

49. אני מחייבת את המבקש לשלם למשיב מס' 1 הוצאות בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ג, 05 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.