כללי

1. הורתו של תיק זה בתביעה שהגיש התובע בבית הדין בחיפה לקבלת רכיבי שכר שונים בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע וכן לקבלת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לאחר שהתחילה ישיבת ההוכחות בתיק, הסתבר כי מקום עבודתו של התובע היה בתל אביב, ועל כן החליט בית הדין להעביר את המשך הדיון לבית דין זה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע הועסק ע"י הנתבע מיום 1.3.07 עד ליום 23.6.09 וכי שכרו היומי עמד על 186 ₪ ליום.
3. כל אחד מבעלי הדין הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, וביום 10.05.12 התקיימה ישיבת הוכחות בפניי בה הם נחקרו על תצהיריהם.
4. להלן אדון בכל אחד מרכיבי התביעה שנכללו בתביעתו של התובע אגב התייחסות לטענות הנתבע, והכל לנוכח הראיות שהוצגו בפניי.

דיון והכרעה

הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים

1. כאמור לעיל, הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבע, ומניה וביה בנוגע לזכאותו לדמי הודעה מוקדמת. התובע טוען כי פוטר בפועל ביום 23.6.09, הוא מועד קבלת מכתב הפיטורין, וזאת על אף שבמכתב הפיטורים נושא את התאריך 22.5.09.
2. הנתבע, לעומתו טוען, כי התובע קיבל את מכתב הפיטורין, לבקשתו, ביום 22.5.09, זאת כיוון שחפץ לסיים את עבודתו, אך המשיך לעבוד עד ליום 23.6.09.
3. התובע, שבשלב ההוכחות לא היה מיוצג, חקר בחקירה נגדית את רעייתו של הנתבע על תצהירה, ובין היתר שאל אותה כך:

"ש. מי נתן לי את מכתב הפיטורים?

ת. אני.

ש. מתי?

ת. 22.5.09 זה היה יום ו'.

(פרוטוקול מיום 10.5.12 עמ' 21 ש' 13-17)

1. הנתבע ורעייתו דבקו בגרסתם כי מכתב הפיטורים אכן נמסר לתובע ביום 22.5.09, חודש לפני שסיים לעבוד וגם לאחר חקירתם לא עלה בידו של התובע להוכיח, ולא שוכנעתי, כי מכתב הפיטורים נמסר במועד אחר מאשר מצוין במכתב.
2. אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבע בנוגע למועד קבלת מכתב הפיטורים, ומשכך, המסקנה המתבקשת הנה כי התובע אכן פוטר ע"י הנתבע וכי בתקופה בת חודש ימים, שחלפה בין מועד קבלת מכתב הפיטורים ועד לסיום עבודתו בפועל – היא תקופת ההודעה המוקדמת – עבד בפועל וקיבל שכר עבודה, ומכאן שאינו זכאי לתשלום כלשהו חלף הודעה מוקדמת.
3. הואיל ואין חולק כי התובע אוחז בידו מכתב פיטורים, הרי שיש לבחון את טענת הנתבע, כי מכתב זה ניתן לו לבקשתו ולא כי הנתבע חפץ לפטרו. אקדים ואומר, כי מעבר לקושי המובנה שבקבלת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, וקל וחומר מסמך מבית היוצר של הנתבע עצמו, הנתבע לא הצליח להוכיח, ולו בקירוב, כי מכתב הפיטורים ניתן לתובע אך לפי בקשתו. יתרה מזאת, נטען בפנינו כי הנתבע הסכים לשלם את פיצויי הפיטורים עוד טרם הגשת התביעה, אלא שהתנה זאת בחלוקת הסכום לארבעה תשלומים, הצעה שהתובע דחה, דבר שהוביל בסופו של דבר לפנייתו של התובע לערכאות (פרוטוקול מיום 10.5.12 עמ' 15 ש' 5, וכן עמ' 20 ש'28-33).
4. לא זו אף זו. בתלוש השכר שצרף הנתבע עצמו נרשם כי שולם לתובע הסך של 9,841 ₪ עבור פיצויי הפיטורין, אלא שהנתבע הצהיר כי סכום זה לא עבר בסופו של דבר לחשבון התובע (סעיף 16 לתצהיר הנתבע).
5. הנה כי כן, בהיעדר ראיה לסתור, מכתב הפיטורים שניתן לתובע מלמד כי התובע אכן פוטר. מסקנתי זו מתחזקת לנוכח השתלבות טענתו של התובע במארג הכללי של העובדות והראיות שתוארו לעיל.
6. משהגעתי למסקנה כי התובע פוטר, זכאי הוא לפיצויי פיטורים ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 10,542 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

1. לעניין פיצויי הלנה, דעתי היא כי בנסיבות המקרה הזה, לא היתה סיבה אמיתית וכנה לעיכוב התשלום לתובע, ואין בידי לקבל את הסברו של הנתבע כי אי תשלום פיצויי הפיטורים לתובע במועד החוקי נבע מסירובו של האחרון כי הסכום ישולם לו בארבעה תשלומים. משפוטר, זכאי היה התובע לקבל את פיצויי הפיטורים המגיעים לו במועד הקבוע בחוק, ובתשלום אחד.
2. לאור האמור לעיל, דעתי כדעת התובע כי הוא זכאי לפיצויי הלנת שכר, ובנסיבות העניין, אני פוסק לו בשל כך סכום גלובאלי בסך 1,500 ₪.
3. לסיכום חלק זה – הנתבע ישלם לתובע סכום של 10,542 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכן סכום גלובאלי בסך של 1,500 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

פדיון חופשה

1. בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לפדיון דמי חופשה עבור 3 ימים בסך של 600 ₪ ואולם טענה זו נפקדה מתצהירו והוא גם לא חקר על כך את הנתבע ואת רעייתו.
2. הנתבע, מצדו, טען כי שילם לתובע את מלוא דמי ימי החופשה להם היה זכאי (סעיף 14 לתצהיר הנתבע).
3. מדווח הנוכחות שהגיש הנתבע לחודש יוני 2009 עולה כי הוא לא עבד בימי שישי ולפיכך, יש לחשב את זכאותו לפי שבוע עבודה בן 5 ימים, דהיינו, זכאות של 10 ימי חופשה בשנה.
4. התובע עבד שנתיים ו-ארבעה חודשים ולפיכך הוא זכאי ל 26.65 ימי חופשה. שכרו היומי של התובע, כמוסכם על הצדדים, עמד על 186 ₪ ליום עבודה. לכן התובע זכאי לסך כולל של 4,956 ₪. מתלושי השכר שצורפו לכתבי הטענות עולה כי הנתבע שילם לתובע סך של 5,400 ₪. נוכח זאת אני דוחה את טענת התובע כי הוא זכאי לפדיון ימי חופשה.

דמי הבראה

1. בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לדמי הבראה עבור יומיים ובסך 662 ₪, אך לא פרט מהו החישוב בגינו חייב הנתבע לשלם לו כסכום הזה. הנתבע מצדו הכחיש את חבותו. בתצהירו, לא התייחס התובע לדמי ההבראה ואילו הנתבע בתצהירו הצהיר כי שילם לתובע את מלוא ימי ההבראה (סעיף 16 לתצהיר הנתבע). בחקירתם הנגדית, לא נחקרו הנתבע ורעייתו על כך.
2. עיון בתלושי השכר שצורפו לכתבי הטענות מלמד כי שולם לתובע סך של 4,137 ₪ עבור דמי הבראה. להלן חישוב ימי ההבראה להם זכאי התובע בהתאם לתקופת עבודתו:
   1. מחודש 03.07 עד 02.08 שוויו של יום הבראה היה 318 ₪. התובע זכאי ל- 5 ימי הבראה, לכן בגין תקופה זו יש לשלם סך של 1590 ₪ (מעוגל).
   2. מחודש 03.08 עד 06.08 שוויו של יום הבראה היה 318 ₪. התובע זכאי ל- 2 ימי הבראה (4X(5/12)), לכן בגין תקופה זו יש לשלם סך של 636 ₪.
   3. מחודש 07/08 עד 06/09 שוויו של יום הבראה היה 331 ₪. התובע זכאי ל- 5 ימי הבראה בשנה, לכן בגין תקופה זו יש לשלם סך של 1,655 ₪.

וסה"כ 3,881 ₪.

1. נמצאנו למדים כי הנתבע שילם לתובע את מלוא הסכום, ואף למעלה מכך, ולפיכך אני דוחה את תביעתו של התובע ברכיב זה.

דמי חגים

1. התובע טען כי הוא זכאי לדמי חגים. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 18.3.10 הגישו הצדדים טבלה, ובה ימי החגים ששולמו/לא שולמו לתובע. עיון בטבלאות ובתלושי השכר שהגישו הצדדים מעלה כי הנתבע שילם לתובע עבור ימי החג להם הוא זכאי. נוכח זאת אין מקום לפצות את התובע בגין רכיב זה.

הפרשות לקרן פנסיה

1. התובע טען כי הנתבעת לא הפרישה עבורו כספים לקרן הפנסיה במשך כל תקופת עבודתו, ולפיכך הוא זכאי ל- 7,590 ₪. הנתבע טען כי העביר תגמולים לקרן הפנסיה החל מינואר 2008, וחזר על כך בתצהירו.
2. בהתאם להחלטת בית הדין, הגיש הנתבע לבית הדין דיווח מחברת מנורה הכולל את ריכוז כל ההפרשות שבוצעו לעובד. מהדוח ומתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה עולה כי הנתבע ביטח את התובע בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק ושחל מיום 1.1.08. על כן לא ראיתי מקום לפצות את התובע בגין רכיב זה.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 10,542 ₪ בתוספת הפרשי ריבית חוקית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל;
2. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,500 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים;
3. בנסיבות העניין, ומשחלק ניכר מרכיבי התביעה נמצאו כלא מבוססים ונדחו, אני פוסק לתובע בגין הוצאות משפט סכום כולל בסך של 2,000 ₪.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ג, (21 נובמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.