1. לפנינו עתירתו של התובע, מר אחמד סאלח חסן ג'בארין, לתשלום דמי אבטלה, לפי סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי וגם החוק).
2. לטענת התובע, הוא עבד בחברה "עלי את ודיע חברה קבלנית בע"מ" (להלן - החברה) החל משנת 1998, באופן רציף, למעט מספר חודשים בהם לא הייתה עבודה. לגישתו, צבר הוא תקופת אכשרה כעובד שכיר חודשי של 360 ימים בתוך 540 הימים, שבתכוף לתאריך הקובע, 2/09, שהוא מועד התייצבותו לראשונה בלשכת שירות התעסוקה.
3. המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע), דחה את תביעתו של התובע לתשלום דמי אבטלה במכתבו מיום 25.6.09, מן הטעם שהתובע לא עבד בחברה כשכיר, וכי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברה. לפיכך, לפי הנתבע, לא צבר התובע את תקופת האכשרה הנדרשת אשר תזכה אותו בדמי אבטלה.
4. משהגיש התובע את תביעתו לבית הדין, הגיש הנתבע בקשה למשלוח הודעת צד שלישי לחברה וכן לבעליה ומנהלה, מר מוחמד עלי ג'אברין (להלן - מוחמד), בטענה כי לו יכריע בית הדין כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לחברה, והנתבע יחוייב בתשלום דמי אבטלה לתובע, יבקש הוא כי החברה ו/או מוחמד ישפו אותו על תשלום זה, לפי סעיף 369(א) לחוק. לטענת הנתבע, לא שולמו בעבור התובע דמי ביטוח כשכיר, כנדרש לפי החוק, בעבור תקופת העבודה הנטענת, לא כל שכן עבור התקופה שבין 1.7.07 ועד ל-31.1.09 (פרט לחודשים 11-12/08 ו- 1/09), שהיא התקופה הרלבנטית לתביעתו של התובע לדמי אבטלה.
5. בהחלטתו מיום 17.1.10, קיבל בית הדין את בקשתו של הנתבע לשליחת הודעת צד שלישי לחברה ולמוחמד.
6. בתגובה להודעת הצד השלישי נטען, כי מוחמד הינו עובד שכיר בחברה מיום הקמתה, הגם שהינו בעל שליטה בה, וכי אין להטיל עליו התחייבות אישית לחובות החברה. עוד נטען כי החברה הייתה מעסיקתו של התובע "לפחות בשלוש השנים שקדמו לתביעה", והנפיקה עבורו תלושי שכר וכי מנהל החשבונות של החברה, מר מוחמד פתחי ג'בארין (להלן - פתחי) דיווח על כל העובדים לשלטונות המס ולביטוח הלאומי, ושולמו בגינם מיסים כחוק. צויין כי ריכוז הדיווח על כלל העובדים נעשה באמצעות העברת טופס 126 עבור כל שנה למס הכנסה, וכי הנתבע לא מקבל דיווח ישיר מהחברה, אלא נדרש לפנות למס הכנסה על מנת לבדוק את הנתונים. עוד נטען בתגובה כי אף אם אחרו הצדדים השלישים בדיווח, אין להטיל עליהם חובת פיצוי הנתבע בגין הקצבאות שעליו לשלם לתובע, וכי הנתבע זכאי לקבל מהצדדים השלישיים את תשלומי המעביד לנתבע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בלבד.
7. יצויין כי הן התובע והן פתחי הם קרובי משפחה של מוחמד. פתחי הינו גיסו של מוחמד (נשוי לאחותו), והתובע הינו אחיינו של מוחמד (בן אחותו).
8. הסוגיות העומדות לפתחנו הן - האם התובע עבד בחברה וצבר תקופת אכשרה כדין, המזכה אותו בתשלום דמי אבטלה מהנתבע; וככל שהתשובה חיובית - האם על החברה ו/או בעליה, מוחמד, לשפות את הנתבע בגין תשלום הקצבה לתובע.

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר כי לגישתנו, דין התביעה להידחות. לא הוכח לפנינו כי התובע עבד עבור החברה וצבר תקופת אכשרה המקימה לו זכאות לתשלום דמי אבטלה מהנתבע. לפיכך, מתייתר הצורך להכריע בשאלה האם על החברה או בעליה, מוחמד, לשפות את הנתבע בגין תשלום הקצבה האמורה. טעמינו יובאו להלן.
2. נזכיר כי בענייננו, מדובר בתובע שהינו בן משפחה של בעלי החברה, אשר נטען כי החברה הייתה מעסיקתו. ככלל, "... בפעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעביד" יחד עם זאת, "... כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב. נקבע עוד כי הנטל להוכיח כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית וולונטרית ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטל על מי שטוען לקיומם של יחסי עובד מעביד...". (עב"ל (ארצי) 679/07 בלנק - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8; 3.2.2008).
3. מהחומר שהונח לפנינו וכן מהעדויות שנשמעו לפנינו, עולה כי התובע לא עמד בנטל מוגבר זה על מנת להוכיח כי שימש כעובד שכיר בחברה. הכרעתנו בעניין זה מבוססת על סתירות מרובות שהתגלו באשר ליסודות שונים המהווים סממנים ברורים לקיום יחסי עבודה.

שכר עבודתו של התובע

1. הלכה היא כי סממן מכריע בהוכחת יחסי עבודה הינו תשלום שכר, שכן "... העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה ..." (עב"ל (ארצי) 78/08 מגרה - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8; 8.4.2008).

בענייננו, הגם שצורפו מטעם הצד השלישי תלושי השכר של התובע מהחברה עבור התקופה שבין 1/07 ועד ל-12/08, לא הוכח כי הסכומים הנקובים בהם הועברו לידי התובע. לטענת מוחמד, התשלום לכל עובדי החברה ניתן בשיקים או במזומן. עוד הסביר מוחמד, כי הוא מושך סכום כסף מהבנק, ואותו מחלק בין עובדיו (ר' עמ' 16 לפרוטוקול). לפי פתחי, תשלום השכר לתובע נעשה במזומן, או בשיקים שנפרעו על ידי החברה או שהופקדו בחשבון הבנק של אשת התובע. לטענתו, התשלום נעשה באופן זה, הואיל והתובע לא החזיק ברשותו חשבון בנק (ר' מוצג נ/4). לפי התובע, התשלום ניתן לו במזומן, או בשיקים שנפרעו על ידי מוחמד או החברה, משום שאין לו חשבון בנק, אולם אין הוא מתייחס לחלופה של הפקדת השיקים בחשבון הבנק של אשתו (ר' עמ' 6 לפרוטוקול ומוצג נ/3). ואולם, על גבי טופס התביעה שהגיש התובע לנתבע, ציין התובע את פרטי חשבון הבנק אליו יש להעביר את דמי האבטלה (ר' סעיף ג' במוצג נ/1). לא ברור לנו, לכן, מדוע משכורתו של התובע לא הועברה לאותו חשבון בנק שצויין לעיל. עוד נציין כי לא צורפו אסמכתאות לגבי הפקדת שיקים בחשבון הבנק של אשת התובע. בנוסף, אף אם נקבל את הטענה כי היה צורך לשלם את מרבית השכר במזומן, מטעם כזה או אחר, לא מצאנו כל אינדיקציה שהתשלום הועבר לידי התובע, כמו למשל אישורים עליהם תאריכים בכתב, חתומים בידי התובע, המציינים כי הסכומים הועברו לרשותו, ואין לו כל טענה כלפי מוחמד או החברה. נציין כי מטעם החברה צורף פירוט שיקים שהועבר לכאורה לתובע, וכן פרטי מספר שיקים שנטען כי ניתנו לתובע במהלך שנת 2008 ותדפיסי חשבון הבנק של החברה, המעידים, לפי מוחמד, כי אלו נפרעו על ידי התובע (ר' הודעה מיום 4.3.12). ואולם, מעיון בחומר אין אנו למדים כי משנפרע השיק, הכסף ניתן דווקא לתובע. החברה עוד צרפה צילומים של 5 שיקים שמוענו, לגישתה, לתובע (הודעה מיום 4.7.11), ואולם, שלוש מההמחאות הינן לתאריכים אשר אינם רלוונטיים לתקופת התביעה (2005), ובכל מקרה, אין אינדיקציה כי אלה נפרעו כלל.

שנית, מצאנו סתירות בגרסאותיהם של התובע, מוחמד ופתחי באשר לגובה השכר ששולם לתובע, והבסיס בגינו שולם. התובע, בעדותו, ציין כי השכר שקיבל מדי חודש השתנה, והיה תלוי בחישוב יומי (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). ואילו פתחי ציין כי התובע קיבל מדי חודש סכום גלובאלי קבוע בסך של 5,000 ₪ נטו (ר' מוצג נ/4; עמ' 10 לפרוטוקול). מוחמד ציין כי הסכום השתנה לאורך השנים, אולם נשאר קבוע במהלך אותה השנה (ר' עמ' 15 לפרוטוקול). נציין כי לפי תלושי השכר שצורפו מטעם החברה, וכן העתקי השיקים שהוגשו לנו, שכרו של התובע השתנה מחודש לחודש.

תקופת עבודתו של התובע

1. התובע חזר וטען בהודעתו לנתבע וכן בעדותו לפנינו, כי הוא עובד בחברה מזה זמן רב, ואולם, על גבי טופס התביעה לנתבע, ציין התובע כי תאריך תחילת ההעסקה הוא ה-1.1.2007 (סעיף ט' למוצג נ/1). גם פתחי, בהודעתו לנתבע, מציין כי התובע עבד אצל מוחמד עוד בטרם הקים האחרון את החברה, וכי התובע הינו עובד החברה מאז נוסדה ב- 1997 (ר' מוצג נ/4). מוחמד ציין בעדותו לפנינו כי התובע עובד בחברה מעת הקמתה (ר' עמ' 15 לפרוטוקול), ואולם בתצהירו ציין כי תובע עובד בחברה "לפחות בשלוש השנים האחרונות", ולא ציין תאריך רשמי ומדוייק, אףלא תמך את גרסתו בדרך אחרת (ר' מוצג צ/1).

מתכונת העבודה של התובע

1. לפי דברי התובע, הוא עובד בחברה באופן רצוף, כבר כ-15-16 שנים, פרט למספר חודשים בודדים בהם לא הייתה עבודה (ר' מוצג נ/3). כך למשל, ציין כי תמיד היתה עבודה בחברה, וכי הייתה הפסקה רק אם היה חולה (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). עם זאת, מהנתונים שבטפסי הדיווח למס הכנסה, אשר צורפו מטעם החברה, עולה כי היו תקופות ממושכות בהן מוחמד היה העובד היחיד בחברה, וכן חודשים נוספים בהם לא הופיעו פרטיו של התובע כעובד בחברה. מוחמד ופתחי ציינו בעצמם כי העסקת התובע, כמו גם העסקתם של יתר עובדי החברה, הייתה תלויה בכך שהחברה תקבל עבודות, וכי אין ודאות להעסקה בתקופות ממושכות, לא כל שכן באופן רצוף במשך למעלה מעשר שנים. פתחי, בעדותו, ציין כי ישנם חודשים בהם לא הייתה עבודה, ועובדים בהם לא היה צורך, פוטרו. הוא הוסיף כי התובע לא עבד ברצף, וכי היו הפסקות בעבודה, שאז עבד התובע במקום אחר, עד שנקרא בחזרה לחברה (ר' עמ' 9 לפרוטוקול); אולם, פתחי לא הסביר כיצד עובדה זו מתיישבת עם תלושי השכר שהוצאו לתובע באופן שוטף מטעם החברה, לפחות במהלך השנים 2007-2008.

נוסיף עוד כי לפי התובע, החברה אינה מנהלת רישום נוכחות לעובדיה (ר' מוצג נ/3), וכך גם ציין פתחי (ר' מוצג נ/4), בעוד שלטענת מוחמד, מתנהל יומן עבודה, בו נערך רישום של ימי העבודה (ר' עמ' 15 לפרוטוקול).

נסיבות סיום עבודתו של התובע

1. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו ביום 31.1.09, והפיטורים נבעו מהעובדה שבחברה לא הייתה עבודה, וכי כל יתר העובדים פוטרו באותה העת לתקופה בת שישה חודשים (ר' עמ' 8 לפרוטוקול); ברם לדברי פתחי רק חמישה מעובדי החברה פוטרו באותה העת (ר' מוצג נ/4 ועמ' 10 לפרוטוקול). מוחמד, אף הוא, ציין בעדותו כי פיטר רק כמה מהעובדים שעבדו בחברה באותה התקופה (ר' עמ' 15 לפרוטוקול).

לדברי התובע, הוא לא קיבל פיצויי פיטורים, שכן דובר בפיטורים זמניים, וכי ידע כי ישוב לעבודתו, ברגע שלחברה תהיה עבודה נוספת (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). עוד הוסיף התובע כי הוא חתם אבטלה כיוון שלמוחמד לא הייתה עבודה לתת לו (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). לגישתנו, טענה זו אינה מתיישבת עם עדותו של פתחי לעיל, לפיה בעת שהייתה הפסקה בעבודתו של התובע, פנה הוא לעבוד במקום אחר (ר' עמ' 9 לפרוטוקול).

נוסיף עוד כי הסבריו של התובע באשר לעיתוי בו שב לעבודה - לאחר שישה חודשים בהם חתם אבטלה, אינם ברורים. לטענתו, השיבה לעבודה אחרי שישה חודשים נבעה מהעובדה כי ניתן לחתום אבטלה למשך שישה חודשים, ולא כי בחברה נזקקו שוב לשירותיו (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). לפיכך, לא ברור מה היו הנסיבות האמיתיות בגינן חדל התובע לעבוד בחברה, ומדוע הוא שב לעבוד בה כלל, וכיצד ידע מראש כי העדרותו תהיה לשישה חודשים בלבד.

דיווחי החברה למס הכנסה

1. לדברי פתחי ומוחמד, מס הכנסה קיבל דיווחים שוטפים ומהימנים בדבר עבודתו של התובע בחברה. עם זאת, עיון, במסכמים שהועברו לנו מטעם החברה, אינו מתיישב עם טענה זו. כך למשל, מדיווחי החברה למס הכנסה עולה כי לא היה כלל דיווח על התובע מ-2-11/09, הגם שלדברי התובע, מוחמד ופתחי, היעדרותו של התובע מהעבודה נמשכה שישה חודשים בסך הכל. עוד נציין כי בדיווח לתקופה 1-11/07 מופיעה שנת לידה שאינה נכונה לצד מספר תעודת הזהות של התובע, וכי בדיווחים לתקופות 12/07-3/08 וכן 7-10/08 אין אינדיקציה כי בחברה עבדו כלל עובדים, פרט למוחמד, הגם שכאמור, התובע המשיך וקיבל תלושי שכר כעובד החברה. פתחי ציין אמנם כי בטופס למס הכנסה ישנה טעות במס' ת.ז. של התובע, הנובעת מכך שישנם שני עובדים בעלי שם דומה בחברה. טעות זו, לגישתו, גררה אחריה טעות בדיווח לנתבע. עוד הוסיף הוא כי הטעות תוקנה בהמשך, הגם שלא הציג לפנינו כל ראיה כי דאג, הוא או מישהו אחר מטעם החברה, לתיקון הטעות (ר' עמ' 11-12 לפרוטוקול).

דיווחי החברה לנתבע

1. בכתב ההגנה מטעם הצד השלישי, צויין כי נעשו דיווחים לנתבע על העובדים המועסקים בחברה. בהמשך, נכתב כי הדיווח לנתבע כלל לא נעשה באופן ישיר, וכי על הנתבע לקבל את הנתונים לגבי עובדי החברה ממס ההכנסה (ר' מוצג צ/1). לדברי פתחי, עד לשנת 2008, המידע שסופק לנתבע היה מספר העובדים, שכרם, והסכום שיש לשלם לנתבע. עוד הוסיף פתחי כי בסוף כל שנה הוגש טופס 126 למס הכנסה, והנתבע היה לוקח את הנתונים הנ"ל ממס הכנסה. לטענתו, הדיווח למס הכנסה כלל את שמו של התובע (ר' עמ' 10-11 לפרוטוקול); אולם, לא ניתן לנו הסבר מדוע זהו האופן בו מנהלת החברה את ענייניה. ברי, כי הנתבע ומס ההכנסה הינם מוסדות נפרדים, ונדרש רישום עקבי ונפרד בכל אחד מהם. ניכר כי החברה הייתה מודעת לחובה זו, שכן עובדה היא שבידי הנתבע דיווחים ישירים - הגם שהינם מעטים - שערכה החברה בנוגע לעבודת התובע בין 1999-2009, וככל שהדבר רלוונטי לתביעה שלפנינו, בין החודשים 11-12/08 וכן 1/09 (ר' מוצג נ/7). לפיכך, לא ברור מדוע בחרה החברה לנקוט באופן בו נקטה במשך שנים רבות, ומנגד, מדוע בחרה לשנות ממנהגה זה בשלושת החודשים שקדמו לפיטורי התובע.
2. מר שלמה שנרך, סגן מנהל תחום ביטוח וגביה בסניף חדרה של הנתבע (להלן - מר שנרך), הסביר בעדותו מהו האופן בו על מעביד לדווח על עובדו השכיר לנתבע, וציין כי בכל חודש המעביד נדרש להעביר דיווח באשר לעובדיו בחודש שקדם לדיווח. עוד הסביר כי החל מ-2008 ישנה חובה לדווח את השם, תעודת הזהות והשכר של העובדים, אולם כיוון שעל הטופס יש מקום לרישום תשעה עובדים בלבד, יתר העובדים מדווחים אחת לשנה. לפיכך, לפי מר שנרך, במהלך שנת 2007 היה צריך להיות דיווח על מספרם של כלל עובדי החברה, ובסוף השנה דיווח מלא עם פירוט חודשי עבור כל אחד מהעובדים בנפרד (ר' עמ' 13-14 לפרוטוקול). דא עקא, שכאמור דיווחים אלה אינם נמצאים ברשות הנתבע. כאמור, פרחי הסביר כי עקב טעות שנפלה ברישום תעודת הזהות של התובע, הוא לא דווח כראוי לנתבע, וכי טעות זו תוקנה בהמשך, ואולם, לפי דברי מר שנרך, לא הוגשה כל בקשה לתיקון נתונים כאלה או אחרים ברישומי החברה המתנהלים אצל הנתבע (ר' עמ' 14 לפרוטוקול).
3. הנה כי כן, סתירות רבות עלו מגרסאותיהם של התובע, מוחמד ופתחי - באשר למועד תחילת עבודתו של התובע בחברה, באשר לאופי העבודה וכן באשר לנסיבות בגינן מבקש התובע דמי אבטלה - סתירות אשר מטילות ספק בעינינו באשר לעצם העסקת התובע בחברה.

משכך - לא השכיל התובע להוכיח כי צבר את תקופת האכשרה הנדרשת, על מנת להקנות לו זכאות לתשלום דמי אבטלה מהנתבע.

בנסיבות אלה מתייתר הצורך לבחון את שאלת שיפוי הנתבע על ידי החברה ו/או מוחמד, לא כל שכן את שאלת חבותו האישית של מוחמד בחובות החברה.

סוף דבר

1. משהתובע לא השכיל להוכיח כי צבר את תקופת האכשרה הנדרשת, המנויה בחוק, על מנת להקנות לו זכאות לתשלום דמי אבטלה - אנו דוחים את התביעה.
2. הואיל ועסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
3. משנדחתה תביעת התובע – נדחית גם ההודעה לצד השלישי. משהצדדים השלישיים ביקשו לסייע לתובע בתביעתו וגרסתם לא נמצאה אמינה - אין לפסוק להם הוצאות.
4. הדיון התנהל במותב חסר, משנציגת הציבור שהוזמנה - לא יכלה לשבת בדיון.
5. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ג באדר תשע"ג, (5 במרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. 9371