על דרך הפשרה על פי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה- 1975

באי כח הצדדים הסכימו בדיון היום, כי ביהמ"ש יפסוק על דרך הפשרה לאחר שיעיין בכל החומר המצוי בתיק וישמע את טיעוני הצדדים.

התובע יליד 1982, כבן 25 בעת שעבר תאונת דרכים ביום 30.8.07.

באשר לחבות – טוענת הנתבעת כי מדובר בתאונה עצמית, התובע לא פנה מיד לטיפול ואין עדות לנזק ברכבו. מנגד, התובע צרף תצהיר שלו ושל רעייתו לגבי אירוע תאונת הדרכים, ובתצהירו הבהיר כי הרכב תוקן על ידו באופן פרטי מאחר ומדובר היה בנזק מינורי.

באשר לנזק – התובע נבדק ע"י ד"ר אשכנזי עוזי שקבע נכות זמנית למשך תקופה של 9 חודשים ללא נכות צמיתה. המומחה נחקר על חוות דעתו, והבהיר כי מדובר בתחלואה באזור גב תחתון ללא קשר לתאונה.

בסמוך ולאחר התאונה, המשיך התובע לעבוד במקום עבודתו בפיצרייה, התובע לא צרף אישורי אי כושר או תלושי שכר המלמדים על אובדן השתכרות, יחד עם זאת מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו כי התובע לא היה כשיר לעבודה במשך כחודש ימים, ולאחר מכן העריך את נכותו הזמנית ב- 10% לחודש נוסף, ו-5% לשמונה חודשים נוספים.

התובע טוען, כי יש לפסוק לו פיצוי גלובאלי בגין הפסדים בהם נאלץ להיעדר מעבודתו בעקב טיפולים רפואיים. התובע עוד טוען, כי יש לפסוק לו פיצוי כללי בגין הפסד שכר לעתיד עפ"י פס"ד ע"א 146/87, שם נפסק פיצוי שכר עתיד לתובע, הגם שלא היתה לו נכות צמיתה.

באשר לנזק לא ממוני – מבקש התובע את הפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק, מנגד טוענת הנתבעת כי יש להתחשב בעובדה שנקבעה לתובע נכות זמנית בלבד, לא היה אשפוז, לתובע לא נגרמו שברים, אין פניה לטיפול רפואי דחוף, וכי מדובר במנגנון תאונה קל ביותר.

כמו כן, טוען התובע לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בגין הטיפולים הרפואיים האלטרנטיביים והפיזיותרפיים שעבר ועוד עתיד לעבור בגלל מיחושיו.

לאחר ששקלתי טענות כל הצדדים, לרבות את שאלת החבות ואת טענת התובע ביחס לנכות צמיתה שנותרה לו בעקבות התאונה, אני מורה כדלקמן:

הנתבעת תפצה את התובע בסכום כולל של 15,000 ₪, בתוספת שכ"ט והחזר אגרה.

התשלום ישולם בתוך 30 יום מהיום.

מאחר ולא נשמעו ראיות בתיק זה, ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

המזכירות תשלח את פסה"ד לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.