לפני תביעה כספית, שהועמדה לצרכי אגרה על 150,000 ₪, בגין עלויות תיקונים של ליקויים ברכוש המשותף וכן בגין עוגמת נפש וכיוצא באלה נזקים.

רקע

1. התובעים הינם יושב ראש נציגות הבית המשותף ברחוב יגאל ידין 10 בחולון ונציגות הבית המשותף הנ"ל. הנתבעת הינה חברה קבלנית לבניין, אשר מכרה את הדירות בבניין לדיירים ואשר הייתה יזמית הפרויקט.
2. בניית הבניין הסתיימה בשנת 2000 ובמועד זה נמסרו הדירות לדיירים. מאז ועד לשנת 2008 לא היו ליקויים מהותיים ברכוש המשותף ומכל מקום לפחות לא נעשתה כל פניה אל הנתבעת בקשר לליקויים כאמור.
3. דא עקא, לטענת התובעים, בחורף של שנת 2008, אירעו הצפות קשות בחניון הבניין, אשר לא אפשרו שימוש סביר בחניון. לפי טענת התובעים, המוכחשת על ידי הנתבעת, במהלך שנת 2008 ביצעה נתבעת תיקון של ליקויי רטיבות נרחבים בחניון של הבניין הצמוד לבניין התובעים, שגם הוא נבנה על ידי הנתבעת.
4. סמיכות הזמנים שבין אירועי ההצפה בבניין התובעים, ולבין ביצוע התיקונים בבניין הסמוך, הביא את התובעים לחשוד כי, בין היתר בשל רשלנות הנתבעת בביצוע העבודות הנ"ל, נגרמו ההצפות.
5. ביום 3.3.09, שלח אחד הדיירים בבניין, שמו אריה יניב, ואשר הינו בעלים של דירת גן בבניין, מכתב אל הנתבעת. במכתב זה ציין מר יניב כי לפני כשנה או שנה וחצי ביצעה נתבעת תיקון בבניין הסמוך, כתוצאה מתיקון רשלני זה, שפגע בגינה ובקיר המשותף של הבניין החלו נזילות רציניות בחניון הבניין שבו מתגורר מר יניב, דבר המסכן את מערכת החשמל בחניון ומקשה גישה לרכבים.
6. עוד הוסיף מר יניב כי הוא ואשתו נכים ומרותקים לכסאות גלגלים וכתוצאה מההצפות בחניון, אין באפשרותם להגיע לרכביהם ו/או להשתמש במעלוני הרכבים. מר יניב סיים את מכתבו בכך שדרש מהנתבעת לבצע את הפעולות הנדרשות כדי להביא לתיקון הליקויים שנוצרו. כן ציין כי הוא פנה מספר פעמים לנתבעת אולם לא נענה.
7. בהעדר תגובה מצד הנתבעת, התובעים הגישו ביום 12.11.09 את התביעה דנא (התביעה הוגשה תחילה על ידי התובע בלבד, ולאחר מכן, הוספה נציגות הבית המשותף כתובעת נוספת).
8. בכתב התביעה טוענים התובעים כי ליקויי הרטיבות הקשים שהתגלו מעידים על רשלנות מצד הנתבעת בבניית הבניין והחניון או בביצוע עבודות התיקונים בבניין הסמוך. לפי חוות דעת הנדסית מטעם התובעים, עלות התיקון של הליקויים מוערכת בסכום של 298,499 ₪.
9. עוד נטען כי הבניין אומנם נמסר לפני כתשע שנים, אולם הליקויים התגלו רק לפני כשנה. כן נטען כי נעשתה פניה לנתבעת וניתנה לה הזדמנות לתקן את הליקויים, אולם, היא ביצעה תיקונים קוסמטיים בלבד וסירבה להכיר בהיקף וחומרת הליקויים. עוד נטען כי יש לחייב את הנתבעת בסכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אי נוחות, הצורך לפנות למומחים ועורכי דין ומניעת הנאה מהרכוש המשותף. משיקולי אגרה, העמידו התובעים את תביעתם על סכום של 150,000 ₪.
10. בכתב הגנתה, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, כי אין לה כל אחריות על פי חוק המכר (דירות) התשל"ג -1973, שכן מועדי האחריות לפי חוק זה חלפו עוד קודם לגילוי הליקויים, כי חוות הדעת מטעם התובעים נמסרה לראשונה עם המצאת כתב התביעה בחודש נובמבר 2009, כי עם קבלת התביעה היא הסכימה לבקר בבניין ואף לגשת לבניין הסמוך ולבצע בירור בקשר עם טענות התובעים, אולם הם לא איפשרו לה זאת, כי לפי חוות הדעת של המומחה מטעמה אין ממש בטענות התובעים, שכן הליקויים הנטענים אינם עוד באחריות הנתבעת, כי עם זאת, הנתבעת הייתה נכונה אילו היו פונים אליה ועדיין נכונה לבצע תיקונים לפנים משורת הדין, כי היא לא קיבלה הודעה בדבר קיומם של הליקויים, לא נדרשה לבצע תיקונים ולא ניתנה לה הזדמנות לבצעם, כי היא שומרת על זכותה לבצע תיקונים בעין ככל שבית המשפט יקבע כי היא אחראית להם וכי נטל ההוכחה להוכיח כי הנתבעת התרשלה מוטל על התובעים.
11. המומחה הראשון שמונה מטעם בית המשפט, אינג'ינר דוד אופיר, נתן את חוות דעתו ביום 25.2.12, בעקבות מספר ביקורים שערך בבניין בשנת 2011. מדובר בחוות דעת מפורטת המשתרעת על שנים עשר עמודים והמדברת בעד עצמה, כפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין.
12. עם זאת, אציין כבר עתה, כי השורה התחתונה של חוות הדעת, הינה כי אכן קיימים ליקויים מהותיים ברכוש המשותף של הבניין, אשר עיקרם חדירת מי גשמים לחניון שבמרתף הבניין. המומחה אופיר קובע כי הערכה כללית ו"גסה" ביותר לעלויות התיקונים עומדת על כ - 850,000 ₪ + מע"מ, כהערכה ראשונית בלבד. המומחה המליץ בחוות דעתו, כי ימונה מומחה לאיטום מטעם בית המשפט שייתן חוות דעתו כחוות דעת משלימה לחוות דעתו של המומחה אופיר.
13. ביום 17.3.13 ניתנה חוות דעתו של המומחה לאיטום, אינגי'נר מרטון מיכאל, שמונה על ידי בית המשפט. גם מומחה זה מצא ליקויי רטיבות חמורים בחניון הבניין, הנראים בעיקר בתקרת החניון והגורמים לשלוליות של מים בחניון.
14. המומחה מרטון קבע כי בסבירות גבוהה קיים כשל באיטום של תקרת המרתף ושטחי הפיתוח שמעליו, כי באותה רמת סבירות קיים חלחול מים אופקי משטחי הפיתוח דרך ספי דלתות הכניסה ללובי ומשם לחניון, כי חלחול המים הנ"ל, באותה סבירות יכול להיות משטחי הפיתוח מתחת לויטרינות שבין העמודים אשר מהווים את הקירות החיצוניים של דירת הגן של משפחת יניב וכן ציין כי לא ניתן לשלול את האפשרות אם כי בסבירות נמוכה ביותר, כי המים מגיעים ממפלס גבוה יותר, למשל מפגם בצמ"ג המגיע למשל מהגג העליון המשותף. המומחה מרטון המליץ לבצע שורה של בדיקות, כדי לאתר את המקורות המדויקים שמהם חודרים המים לחניון וכדי שניתן יהא לבצע את התיקונים הדרושים.
15. ניהול התיק התמשך על פני תקופה ארוכה מסיבות שונות (התנהלות הצדדים, הצורך בקבלת שתי חוות דעת שלצורך נתינתן, נדרשה למומחים תקופה די ארוכה בשל חומרת הליקויים והקושי באיתור המקורות להם, החלפת מותבים שהייתה בתיק וסיבות נוספות).
16. שיתוף הפעולה בין הצדדים בתיק מלכתחילה היה בעייתי. חרף זאת, בשלב מסוים, הצלחתי להביא את הצדדים להסדר, שלפיו הנתבעת תבצע על חשבונה את הבדיקות שהמומחה מרטון המליץ לבצע, כדי לברר את מקורות הליקויים.
17. דא עקא, ניסיון זה לא צלח וזאת בעיקר בשל מחלוקת שנוצרה בין הנתבעת ולבין משפחת יניב, שבדירתה אמור היה קבלן מטעם הנתבעת לבצע עבודות כאלה ואחרות. מר יניב דרש לא רק התחייבות של הנתבעת להשבת מצב הדירה שלו לקדמותה לאחר ביצוע הבדיקות בדירתו, אלא גם הפקדת סכום כספי בסך של כ- 120,000 ₪ להבטחת התחייבות זו. הנתבעת לא נענתה לביצוע הפקדה כאמור.
18. בעקבות כך, ולאחר התכתשויות בין הצדדים בעניין זה, במסגרת הגשת בקשות תגובות והודעות למכביר, הגעתי למסקנה, שלא ניתן להמשיך במתווה שהצעתי ואשר שני הצדדים הסכימו לו (הנתבעת לפנים משורת הדין תוך שמירה על כל טענותיה).
19. בהתאם לכך קבעתי כי יש לקבוע את התיק להוכחות בשאלת ההתיישנות והאחריות וזאת על רקע העובדה שהנתבעת המשיכה להחזיק בטענתה שיש לדחות את התביעה מפאת התיישנות ו/או מפאת העדר אחריות וכן על רקע העובדה שלפי חוות הדעת של שני המומחים, לא ניתן לכאורה לקבוע עדיין את עלויות התיקונים בצורה מדויקת וזאת משטרם בוצעו שורה של בדיקות שאמורות להבהיר באופן מדויק יותר, מה הם המקורות לחדירת הרטיבות לחניון ובהתאם לכך, איזה עבודות יש לבצע כדי לפתור את הבעיה.
20. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשיים של התובע, יו"ר הנציגות מר אריה וידס ושל הדיירים הבאים: אריה יניב, מוטי כהן, אליאס יחזקאל וסימה שרם. הנתבעת הגישה תצהירי עדות של המהנדס אולג חבויניצקי וכן של קבלן האיטום מטעמה מר מוטי פימה.
21. כל העדים הנ"ל נחקרו, למעט הדיירים יחזקאל ושרם, אשר הוסכם כי תצהיריהם לא יהוו חלק מהראיות בתיק זה ולמעט קבלן האיטום מוטי פימה, שלא התייצב לדיון בטעות, ואשר הצדדים הסכימו בעקבות כך, שתצהירו יישאר בתיק, הגם שלא ייחקר בחקירה נגדית, כאשר כל צד שומר על טענותיו לגבי האמור בתצהירו. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים מטעמם ועל חקירת המומחים מטעם בית המשפט. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון

שאלת ההתיישנות

1. עילת התביעה על פי כתב התביעה, הינה רשלנות הנתבעת בבניית החניון או בביצוע העבודות בבניין הסמוך (ראה סעיף 2 לכתב התביעה). בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה, אין התובעים מבססים תביעתם על חוק המכר (דירות) התשל"ג -1973. אין זכר לכתב התביעה לעילת תביעה שמתבססת על אחריות הנתבעת לפי חוק זה. גם בסיכומי התובעים אין הפניה לחוק הנ"ל.
2. בסעיף 2 לכתב התביעה, נטען כי הנתבעת התחייבה לספק לדיירים בניין באיכות בניה וברמת גימור מעולה ובמומחיות נאותה, אולם אין הפניה לחוזה כלשהו שבין הדיירים ולבין הנתבעת. בנסיבות אלה, לא די במשפט הלאקוני והכללי הנ"ל, כדי להקים עילת תביעה נוספת מכוח חוזה, מבלי שאוזכר החוזה בתביעה, מבלי שצורף לכתב התביעה ומבלי שנעשתה הפניה מפורשת אל החוזה וסעיפיו תוך ציטוט שלהם.
3. לפנינו אם כן, תביעה שמתבססת על עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין (נוסח חדש). על פי סעיף 89(2) לפקודה, היום שנולדה עילת התובענה, מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה ומחדל, הוא היום שבו אירע אותו נזק. תקופת ההתיישנות משתרעת על פני שבע שנים.
4. הוכח לפני מעדויות עדי התובעים, שהיו אמינות עלי, כמו גם ממכתבו של מר יניב מיום 3.9.09, כי הנזק הנתבע בתיק זה, אירע בחורף 2008. אני גם קובע כי במועד זה התגלה הנזק לתובעים, שהרי מדובר בהצפה של החניון ועוד הצפה משמעותית, דבר שהינו נגלה לעיני כל. מכאן, שתקופת ההתיישנות מסתיימת בשנת 2015 והתביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות.
5. לפיכך, אני דוחה את טענת ההתיישנות.

שאלת האחריות

1. השאלה שעומדת לדיון בקשר לאחריות הנתבעת, הנה - האם הוכח לפני שהנזקים שנגרמו לחניון כתוצאה מחדירת הרטיבות נגרמו כתוצאה מרשלנות של הנתבעת בבניית הבניין או רשלנותה בביצוע העבודות בבניין הסמוך.
2. לאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות שלפני ולטענות הצדדים, נחה דעתי, כי הוכחה עילת הרשלנות וזאת בין אם חובת הראייה מוטלת על כתפי התובעים ובין אם חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שעניינו החלפת חובת הראייה.
3. ראשית, אבהיר כי אני סבור שבמקרה הנוכחי חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הקובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה, או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו ושנראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר אם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".
4. אין ספק כי לדיירים לא הייתה ידיעה ולא הייתה יכולת לדעת, מה היו הנסיבות שגרמו לחדירת המים לחניון ושגרמו לנזק, שכן הם לא אלה שבנו את הבניין. רק הנתבעת שהייתה אחראית על בניית הבניין, יודעת פרטים על הליך הבנייה, הבעיות שנוצרו במהלך הבנייה ככל שנוצרו, מה היה התכנון שנועד למנוע חדירת רטיבות לחניון, האם בוצע מה שתוכנן אם לאו וכיוצא באלה שאלות רבות, שרק לקבלן וליזם הידיעה עליהן.
5. כמו כן, יש להגיע למסקנה כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו וזאת גם אם הבניין נמסר לדיירים לפני זמן רב, שכן הפסיקה כבר הכירה בנסיבות דומות, כי התנאי הנ"ל עשוי להתקיים גם כשהנתבע אינו מחזיק יותר בנכס, אולם החזיק בו במועד הרלבנטי להתרשלות. ראה בעניין זה ע"א 241/89 ישראליפט נגד הינדלי – פורסם בנבו וכן ת.א. (ראשל"צ) 5774/04 דניאל כרמי נגד העמותה לקידום – פורסם בנבו.
6. בנוסף לכך, מתקיים התנאי שלפיו נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק, מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא כן נקט זהירות סבירה. בעניין זה אפרט להלן, כחלק מהנימוקים שלי למסקנה, שגם אם חובת הראיה בדבר רשלנות הנתבעת הנה על התובעים, הם עמדו בה.
7. התמצית והשורה התחתונה שמבססים את מסקנתי שלפיה הנתבעת התרשלה בבנייה, הינה עצם העובדה שביום בהיר אחד, גם אם לאחר שמונה שנים מתום הבנייה, חניון הבניין, שאמור להיות אטום לכניסת מי גשם, הופך להיות מוצף בצורה כל כך חמורה, עד כי המומחה מרטון מציין בחוות דעתו בסעיף 2.2. "על גבי ריצפת החניון היו שלוליות מים רבות, באופן שכזה להערכתנו מקשה, ואולי לא מאפשר כמעט בכלל, את השימוש הסביר בחניון".
8. מתווספת לכך העובדה שלפי שתי חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט, חדירת המים לחניון נובעת, גם אם לא ניתן כרגע למקם באופן המדויק ביותר את המקור, מבעיות כאלה ואחרות, שהיו כולן באחריותה של הנתבעת כמי שבנתה את הבניין.
9. בין אם מדובר בליקויים באיטום, או בליקויים הנובעים מתכנון לקוי של שטחי הפיתוח, חישוב לא נכון של הפרשי גבהים, וכדומה, ברור כי מדובר בעניינים שהינם כולם באחריות הנתבעת ואין לדיירים בקשר לכך כל אחריות.
10. כפי שנראה להלן, מקורות הרטיבות האפשריים הינם כולם באחריות הנתבעת ומתמצאים בעיקר בבעיות של איטום וניקוז ליקויים. להלן, אפוא ציטוטים של חלק מהקביעות העיקריות של מומחי בית המשפט, אשר מבססות את המסקנה, שחדירת הרטיבות נובעת מעבודות בניה שלא בוצעו כהלכה ומתכנון לקוי (כל ההדגשות במקור-י.ד.).
11. כך למשל, המומחה אופיר, קובע, בסעיף 4.9 לחוות דעתו: "אבהיר – קיר החניון וכמוהו גם רצפתו ותקרתו, אמורים להיות מבנה אטום לחלוטין אשר מעטפתו לא תעביר מים אל תוך חללו מהסביבה הסובבת אותו, גם אם מצבה הפיסי של הסביבה הציבורית שמחוץ לבניין לקוחי הן מבחינת מצבו של הריצוף בשביל והן אם נקז מבניין סמוך מזרים מי נגר אל תוך חצרו של הבניין"
12. ובסעיף 4.10 לחוות דעתו: "יודגש! – בתכנון הבניין ובעיקר מרתפו העתיד לשמש לחניה, אמורים המתכנן והיזם "לקחת בחשבון" את המצב הסביבתי הסמוך לחניון כגון שבילים ציבוריים או רחובות, הפרשי גובה בין הבניין וחצרו לחצרות בתים סמוכים וכו', ובמסגרת תכנון זה עליהם לדאוג לאטום את רצפתו, קירותיו ותקרתו של המרתף, וליצור מעיין "קופסה" סגורה ואטומה בפני חדירת מים, ולדאוג לניקוזם של המים אל מחוץ לשטחו של הבניין".
13. וכן בסעיף 4.14 לחוות דעתו: "עם כניסתי לחניון הבחנתי מיד בסימני חדירת המים לתוך חללו, אשר רוב רובם היו חדירות דרך תקרת המרתף. ע"ג הקיר המזרחי במרתף (באזור בו מצוי הפתח) נראו סימנים מספר בדמות פסים ע"ג הקיר המעידים על נזילות מים לאורך הקיר ובתי פינות נראו גם כתמי רטיבות לכל גובה הקיר, ובתחתיתו. הפסים המעידים על נזילת מים מכיוון השביל לתוך חלל החניון (נזילה עקב "דילוג" נתזי מים מהשביל אל תוך הפתח) היו כאלו שהעידו על נזילה בעבר ולא בסמוך לביקורי הנ"ל". ובסעיף 4.22 לחוות דעתו: "חדירת מים זו בשיא עונת החום מעידה על כך שעיקר חדירות המים הן אכן דרך תקרת החניון ולמעשה זו הבעיה העיקרית".
14. כמו גם בסעיף 4.26 לחוות דעתו: "המסקנה מכל הסיורים והבדיקות שנערכו על ידי בבניין עד לשלב בדיקת הלחץ הנ"ל וגם לאחריה, היא שקיימת בעיה של איטום וניקוז בעיקר במישור פניה העליונים של תקרת המרתף וזאת בהינתן שגם בקיץ מתקיימת חדירת מים כלשהי (פחותה מאשר בחורף) וסביר להניח שמקורה בהשקיית הגינה בשטחים השייכים לבניין, וגם לחצר יניב".
15. וכן בסעיף 4.29 לחוות דעתו: "בדיקת אינפרטק אישרה כמובן את מה שכברת ידעתי קודם לכן, שקיימת בעיה מהותית בנושא האיטום והניקוז מעל תקרת החניון ושעיקר הבעיה היא באזור לובי הכניסה לבניין, חדר המדרגות ודירת יניב".
16. ובסעיף 5.2.1. לחוות דעתו: "קיימות בעיות של איטום וניקוז מים בתקרת החניון שמתחת לבניין "B" שבו מתגורר התובע (והדיירים האחרים), אולם בעיות אלו אינן יחודיות רק לבניין זה והן קיימות גם (אם כי בצורה פחותה) גם בשטחי תקרת החניון צפונית לבנין "B".
17. ובסעיף 5.2.2 לחוות דעתו: "יודגש שוב – עיקר הבעיות מתרכז באזורים כפי שפורטו לעיל, אולם קיימת גם חדירה (מועטה יחסית) באזור צפוני ללובי הבניין וגם בנקודות מסוימות בקירות החניון התת קרקעי, כולל במפגשי הקיר עם הרצפה".
18. ובסעיף 5.2.5. לחוות דעתו: "מעיון בתכנית האדריכלית המציגה את קומת הקרקע (תכ' אשר עליה משורטט גם הגינון) עולה שלמרות שמפלס הכניסה לבניין מהשביל גבוה מזה של השביל עצמו, אין בתכנית פרוט כיצד בוצע תכנון מפלס תקרת המרתף במקום ואין פרוט כיצד מבוצע ניקוז המים ואיטום תקרת המרתף במידה והמים מהשביל, וגם מגשם רגיל חודרים לתחום הבניין".
19. ובסעיף 5.2.8 לחוות דעתו: "על פי מה שעולה מהתכנית ומתוצאות הבדיקות, אני סבור שעיקר המים המגיעים לאזור שמתחת לריצוף הלובי ומתחת לריצוף דירת יניב מקורם לא בשביל אלא מקורם מנגר עילי (מי גשם ומי השקיה) אשר מוצאים את דרכם ע"ג תקרת הבטון של המרתף אשר כנראה נוצקה בשיפוע כלשהו לכיוון הלובי ועליה זורמים המים. בנוסף לאלו, מתקיימת חדירת מים כלשהיא גם דרך קירות החניון וגם זו תוצאה של כשל באיטום".
20. וכן לסעיף 6.1 לחוות דעתו: "אין ספק שקיימת בעיה חמורה של ניקוז ואיטום בתקרת מרתף החניה בבניין (וגם בחלק מקירותיו) והבעיה באה לידי ביטוי בחדירת מים מסיבית לחלל החניון ועיקרה בעת אירוע גשם, אולם גם בקיץ כתוצאה מהשקיה. יודגש שעל פי מה שראיתי כמויות המים על רצפת החניון יכולות לגרום למצב שבמשך תקופה מסוימת בעת עונת גשמים מבורכת לא ניתן להשתמש בחניון".
21. וסעיף 6.3. לחוות דעתו: "המסקנה מנתונים אלו קשה ובעייתית, שכן היא מצריכה "טיפול כירורגי" בכל שטח מפלס קומת הכניסה לבניינים, כמו גם בדירת יניב".
22. גם המסקנות של המומחה מרטון, מעלות כי הנתבעת אחראית לנזקים ולליקויים וראה לעניין זה, סעיף 6.6 לחוות דעתו על תתי הסעיפים שבו: "6.6.1 על פניו נראה לנו, כי בסבירות גבוהה, קיים כשל באיטום האופקי של תקרת המרתף והפיתוח. בין אם מדובר בשטח הנמצא כיום בבעלותה של מש' יניב, ובין אם בשטח הציבורי השייך לבניין המשותף (האזורים המגוננים או הפיתוח המרוצף, שמהווים חלק מתקרת המרתף). הערה: כאמור, הדבר עשוי לנבוע גם כתוצאה של נזק הקשור בעבודות שהיו בבניין הסמוך, לרבות אספקת מים שמגיעה מאותו בניין. 6.6.2 להערכתי, באותה רמת סבירות, קיים חלחול מים אופקי משטחי הפיתוח, דרך ספי דלתות הכניסה ללובי, ומשם לחניון. 6.6.3 חלחול מים אופקי בסבירות גבוהה כנ"ל יכול להיות גם משטחי הפיתוח, אל מתחת לוויטרינות שבין העמודים, אשר מהווים את ה"קירות החיצוניים" של דירת הגן של משפחת יניב. 6.6.4 לא ניתן לשלול את האפשרות, אם כי בסבירות נמוכה יותר, כי המים מגיעים גם ממפלס גבוה יותר, למשל מפגם בצמ"ג המגיע למשל מהגג העליון המשותף. מכל מקום, גם עניין זה יהיה עלינו לשלול".
23. העניין היחיד שעלה כאפשרות של אחריות שאינה רובצת על כתפי הנתבעת, נוגעת לטענת הנתבעת שלפיה הנזק נגרם עקב עבודות שיפוצים שביצע מר יניב בדירתו, אולם כפי שיפורט להלן יש לדחות טענה זו.
24. לעניין טענתו של בא כוח התובעים, כי טענה זו של הנתבעת דינה להידחות מטעמים של הרחבת חזית, נראה שיש לדחות טענה זו, שכן לא מדובר בטענת הגנה חדשה, אלא בראיה שבאה לתמוך בטענת הגנה שכבר נטענה והיא - שהליקויים אינם באחריות הנתבעת ו/או לא נגרמו עקב מעשים או מחדלים שלה.
25. עם זאת, יודגש כי נטל ההוכחה לגבי טענה זו חל על הנתבעת כמי שטוענת את הטענה. דא עקא, הטענה לא הוכחה. להפך. על פי עדותו של מר יניב, שהייתה אמינה עלי, את השיפוץ בביתו הוא ביצע בשנת 2012 ולכל המוקדם בשנת 2010 (ראה בעניין זה עדותו בעמוד 25 שורה 8 עד 15).
26. מאחר ואין מחלוקת ולכל הפחות הוכח לפני, כפי שכבר ציינתי לעיל, כי ההצפות החלו בחורף של שנת 2008, ברור הדבר כי אין קשר סיבתי בין העבודות שביצע מר יניב בדירתו ולבין הצפת החניון, אשר ארעה עוד קודם לשיפוץ.
27. הייתה יכול לסיים בכך את התייחסותי לטענה זו, אולם אוסיף כי מעבר לכך, הנתבעת גם לא הוכיחה כי קיים ליקוי כלשהו בדירתו של מר יניב, שנגרם עקב עבודות שהוא ביצע ואשר בגינו נגרמו הנזקים בחניון.
28. מר יניב העיד את הדברים הבאים לגבי העבודות שביצע ועדותו אמינה עליי: "כשמתי ריצוף על הטוף, שמתי רשת ברזל על הטוף ועליה את אריחי הקרמיקה כדי שתהיה לנו נגישות קלה יותר בשטח, חד משמעית, יותר חשוב לי כדי לא לפגוע באיכות הבנין או בנזילות, ישבתי על בעל המקצוע ודאגתי לכך שלא יזיז אבן מהמקום אלא כמו שזה יירצף ונדמה לי שהמהנדס אופיר כשאמרתי לו את זה אמר לי "לא יכול להיות". אמר לי "בוא תפתח את בור הניקוז הקטן ותראה מה אתה רואה". עשיתי נקודת ניקוז של מים, הוא לא התייחס לזה. באו נעולים על כך שאני לא בסדר. זה לא היה מקובל. אמרתי שאם אתם אומרים כך אז אני אדרוש הפקדה כספית והתחייבות להשבת המצב לקדמותו כמו שציינתי.. כי לא התייחסו למה שאמרתי. הפכו אותי להדיוט".
29. מעבר לכך גם לא נמצאה בחוות הדעת ראיה ממשית לכך שעבודות השיפוץ פגעו באיטום וגרמו לחדירת מים לחניון. העובדה שנקבע כי ייתכן ומים חודרים גם מאיזור גינת יניב לא אומרת שהכשל נובע מפגיעה באיטום על ידי עבודות השיפוץ של יניב ובפרט לא כאשר נמצאו מוקדים אחרים שמהם ישנו חשש כי הגיעו המים ואשר לא נמצאים בשטח גינתו, כפי שציין המומחה אופיר בסעיף 5.2.10 לחוות דעתו. המומחה אופיר אמנם ציין בסעיף זה ובסעיף 5.2.11 כי אינו מוציא מכלל אפשרות כי עבודות השיפוץ כן גרמו לנזק לאיטום אולם מדובר בהשערה גרידא המתבססת על כך שקודם לכם לא היו הצפות אולם השערה זו מתעלמת מהעובדה ששיפוץ יניב בוצע כאמור לאחר ההצפה, עובדה שהמומחה אופיר לא היה ער לה ומכל מקום לא הוא המוסמך לקבוע אותה.
30. בחוות דעת מרטון אין אזכור של השיפוץ כסיבה או גורם לנזק וראה סעיף 6.6 לחוות דעתו שכבר צוטט במלואו קודם לכן לעיל.
31. הנתבעת צירפה תמונות שצילמה בדירתו של מר יניב, לטענתה בעקבות רשות שקיבלה לעשות כן הגם שהדבר לא נרשם בפרוטוקול. איני זוכר אם כך היה וגם לא ברור לי מדוע לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול, תוך המועד שנקבע לכך בתקנות, המאפשר לבית המשפט ולצד שכנגד להיזכר בטווח זמנים קצר מה ארע בדיון, אולם כך או אחרת, אין בתמונות שצורפו ובתרשומות בכתב יד שנרשמו עליהן, כדי להוות ראיה סדורה לכך שעבודות השיפוץ גרמו לנזק וכאמור אלה בכלל בוצעו לאחר אירוע ההצפה הראשון.

סוף דבר

1. הנתבעת אחראית, אפוא, לליקויים שנמצאו בחוות דעת מומחי בית המשפט. לגבי הוצאות המשפט ושכר טרחה עבור ההליכים עד כה, החלטתי לדחות פסיקתן לפסק הדין הסופי וזאת בשל מספר שיקולים.
2. סכום הנזק טרם נקבע. לא התבררה דיה (יתברר בהמשך) השאלה האם ניתנה לנתבעת לפני הגשת התביעה הזדמנות סבירה לתיקון הליקויים. הנתבעת לא הסכימה לבצע תיקונים לפי חוות דעת המומחה שצורפה לתביעה אולם מנגד, חרף טענת ההתיישנות והעדר האחריות, הסכימה הנתבעת לפעול לפנים משורת הדין כדי לבצע בדיקות לאיתור מקורות הנזק, אולם הדבר נמנע ממנה, ככל הנראה עקב התנגדותו של מר יניב, שהתנה את ביצוע העבודות על ידה בדירתו בהפקדה כספית להבטיח השבת המצב לקדמותו.
3. האם ההתנגדות הייתה מוצדקת, מה ההשלכות של מסקנתי בעניין זה על השאלה האם יהיה מקום לפסוק לתובעים פיצוי כספי או לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בעין, ככל שהיא תמשיך לאחוז בטענה זו, הנן שאלות שכולן יידונו בשלב הבא של המשפט ואשר ההכרעה בהן תשפיע על הוצאות המשפט, כמו גם השאלות הנוספות שציינתי בפסקאות הקודמות.
4. לאחר שפיצלתי את הדיון בין שאלת ההתיישנות ואחריות ולבין שאלת הנזק, כעת יש לקבוע, אפוא, את המשך ההליכים לגבי הנזק ושיעורו.
5. מאחר והתיק הנו משנת 2009 וישנה דחיפות רבה בסיומו, אני קובע את התיק לתז"פ ליום 26.7.16 לצורך מתן החלטה לגבי המשך ההליכים. ניתנת שהות לצדדים עד המועד הנ"ל להגיש במידת הצורך בקשות כלשהן לגבי המשך ההליכים.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ו, 30 יוני 2016, בלשכתי.