כללי

התובעים הנם הבעלים של בית פרטי הנמצא ברח' ז'בוטינסקי 18, אזור.

הנתבעים 1 ו- 2 הנם קבלני בניין העובדים יחדיו, ויחד עם אביהם, הנתבע 3, הבית נבנה ע"י הנתבעים.

מדובר בתביעה בגין ליקויי בניה ועוגמת נפש על סך של 251,327 ₪, ובקשר לבניית הבית.

הנתבעים הגישו תביעה נגדית על סך 406,260 ₪, ובגין יתרת חוב עבור כלל עבודות הבניה, שלד וגמר הבית, ושטרם שולמה לטענתם.

טענות הצדדים

התובעים טוענים כי במהלך דצמבר 2008, סיכמו עם הנתבעים, בעל פה, על ביצוע עבודות גמר של הבית בסך של 340,000 ₪ כולל מע"מ. אין חולק כי הנתבעים בנו קודם גם את שלד הבית.

נטען כי הנתבעים התחייבו, שהבית יהיה מוכן למגורים בחודש אפריל 2009, לפני חג הפסח, אך בפועל בתאריך זה מועד הסיום כלל לא היה קרוב, כאשר מאידך לנתבעים שולם סכום כולל של 300,000 ₪.

נטען כי במהלך חודש אפריל 2009, עת נותר לתשלום סך של כ- 40,000 ₪, דרשו הנתבעים 95,000 ₪ נוספים, תוך שהם מנצלים את מצוקתם של התובעים, משכך, הסכימו האחרונים להתפשר על תשלום של 80,000 ₪ נוספים. התובעים טוענים כי בהמשך חזרו הנתבעים על דרישותיהם לקבלת כספים נוספים, ומעבר לסך שהוסכם, עד שלבסוף, במהלך חודש יולי 2009, ביקשו התובעים לערוך הסכם בכתב עם הנתבעים, וזה נחתם ביום 28.07.2009.

התובעים טוענים כי ההסכם שנחתם עיגן את התחייבותו של הנתבע 1, לפיו הבית יימסר לא יאוחר מיום 30.08.2009, ואף התחייבות כי בגין כל שבוע איחור ישולם סך של 9,000 ₪, וכן התחייבות מצידם לשלם סך כולל של 110,000 ₪ כולל מע"מ (80,000 ₪ עד למסירת הבית והיתרה, 30,000 ₪ לאחר מסירת הבית). נטען כי במסגרת ההסכם קבעו הצדדים לקיים פגישת מעקב שבועית, לצורך בחינת התקדמות ביצוע והשלמת העבודות.

נטען, כי בסופו של דבר, התובעים שילמו לנתבעים בגין עבודות הגמר סך כולל של 370,000 ₪, אך במהלך חודש ספטמבר 2009, פנה הנתבע 1 לתובעים פעמיים נוספות, בדרישה לקבלת סכומים נוספים, מעבר לאלו שנקבעו בהסכם. לטענת התובעים, משנוכח הנתבע 1 כי לא יקבל כספים נוספים מהתובעים, וכאשר הבנייה רחוקה מסיום, ברח ונעלם, תוך שאינו משיב לפניות טלפוניות של התובעים, ומותיר אותם להתמודד עם ליקויים וחוסרים שונים לבדם.

התובעים טוענים כי נאלצו לחיות בדוחק עם שני ילדיהם הקטנים, בדירת סבתם, שהנה בגודל של כ- 60 מ"ר, וכאשר התובעת 1 נמצאת בשלבי הריון מתקדם. נטען כי מהנדס מומחה מטעמם בדק את הליקויים בבית ואמד אותם בסך כולל של 221,327 ₪. התובעים טוענים לקיומם של ליקויים וחוסרים רבים, המעידים על איכות בנייה ושירות גרועים, כמו כן, נטען כי התובעים שילמו סכומים גבוהים מאלו שהוסכמו, תוך שהנתבעים פועלים להתעשרות שלא כדין, וניצול האמון הרב שניתן בהם בתחילה על ידי התובעים. נטען כי הנתבעים הפרו את התחייבותם לסיים את העבודות במועד, ואף את העבודות שבוצעה, ביצעו הנתבעים ברשלנות, בחוסר מיומנות ובחוסר מקצועיות. לאור האמור, נטען כי התובעים נאלצו לשכור שירותי קבלני משנה אחרים להשלמת העבודות, דבר שהביא לדחייה נוספת במועד המסירה, עוגמת נפש, טרחה מיוחדת והפסד ימי עבודה. התובעים, מעריכים את נזקם בהקשר זה, ובגין עוגמת הנפש, אי הנוחות, טרחה מיוחדת, האיחורים הניכרים במסירת הבית, הצורך לפנות לעורכי דין ומניעת הנאה מהבית בסך של 30,000 ₪.

הנתבעים טוענים כי על פי הצעת המחיר שהגישו לתובעים, על האחרונים היה לשלם סך של 582,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור בניית הבית, לרבות עבודות הגמר, וכאשר הצעת המחיר הוגשה לפי שטח בית של 160 מ"ר. נטען כי לאחר תחילת הבנייה ביקשו התובעים להרחיב את הבית לשטח של 240 מ"ר על ידי הוספת קומה, וכאשר דרישה זו חייבה ביצוע שינויים רבים וייחודיים במבנה, ושהובילו להסכמות מאוחרות בדבר תוספות מחיר למחיר המקורי, של 582,000 ₪ ומע"מ, ובסך של 405,000 ₪ בתוספת מע"מ, כך, שסה"כ מחיר הפרוייקט ובתוספת העלות המקורית, עמד על 987,000 ₪ ומע"מ.

נטען כי ההתחייבות למועד סיום העבודות ניתנה על בסיס שטח הבית המקורי ואילו העיכובים נבעו, כתוצאה מהשינויים המהותיים שהתובעים ביקשו לבצע במהלך הבנייה, וכן בשל תקופה ממושכת בה התובעים התלבטו בנושאים שונים, כמו, צבע, דגם ומחיר ציפוי השליכטה החיצוני. הנתבעים טוענים כי עד ליום 29.12.2008, שולם להם סך של 275,000 ₪ על ידי התובעים, שבגינם הוצאו חשבוניות כדין. הנתבעים טוענים כי לאחר ה- 29.01.2008, הודיע התובע 2 לנתבעים כי אין לו כסף ומשכך, אינו יכול לעמוד בתשלומים שנקבעו, בהתאם להתקדמות הבנייה וכן בתוספות שנתבקשו על ידי התובעים, ובתשלום מס ערך מוסף. נטען כי בכדי להמשיך בעבודות, החל התובע 2 לשלם לקבלני משנה ולספקי החומרים, תשלומים ישירים על חשבון עבודתם, והוסכם כי אלו ינוכו מהסכומים שעל התובעים לשלם לנתבעים עבור הבנייה. הנתבעים טוענים כי עד לחודש אפריל 2009 שילמו התובעים לקבלני המשנה ולספקים סכום כולל של 175,000 ₪, ועד ליום 04.08.2009, סכום נוסף של 155,000 ₪, וכאשר סכומים אלו נרשמו לזכות התובעים בחשבון הכולל. נטען כי ביום 21.01.2009 שילמו התובעים לנתבעים, סך של 40,000 ₪ נוספים וכנגד חשבונית מס.

הנתבעים טוענים כי התובעים שילמו להם במישרין סך של 315,000 ₪, וכן זוכו בשל תשלומים שהעבירו לקבלני משנה וספקים בסכום של 330,000 ₪ ובסה"כ 645,000 ₪ מתוך 987,000 ₪ ובתוספת מע"מ שהיה עליהם לשלם לנתבעים.

נטען כי ההסכם שצרפו התובעים כנספח א' לכתב התביעה, נערך על ידם והוצג בפני הנתבע 1 שיחתום עליו, תוך ניצול הלחץ הכספי שהנתבעים היו נתונים בו, ועקב אי עמידת התובעים בתשלומיהם. הנתבעים טוענים כי הנתבע 1 מעולם לא חתם על ההסכם המופיע בנספח א', והחתימה המתנוססת עליו איננה חתימתו. באשר לטענת התובעים בדבר היעלמותם של הנתבעים, נטען כי האחרונים לא נעלמו ואף היו מוכנים להמשיך בעבודתם, ובתנאי שהתובעים ישלמו חלק מחובם, וכאשר בשלב זה של הבנייה, היה הבית מוכן, למעט, התקנה סופית של חלונות, שלגביהם, היו התובעים בקשר ישיר עם הקבלן. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לאחר הפסקת העבודות, ביצעו התובעים שינויים נוספים בבית, לרבות, הריסת קירות ושינויים במערכת החשמל, ואלו פגעו באופן בלתי הפיך בעבודות שהנתבעים ביצעו.

הנתבעים טוענים כי לאורך כל תהליך הבנייה פעלו תחת פיקוחה של הגב' תמם קרן, אדריכלית מטעם התובעת, שהנה גם קרובת משפחתם של התובעים, וכן על פי תוכניות הקונסטרוקציה שסופקו על ידי האינג' חיים לבנה, מהנדס מטעמם של התובעים, וכאשר על עבודתם פיקחו מקרוב, הן התובע 2 והן אביה של התובעת 1. נטען כי חוות הדעת שצרפו התובעים מטעמם פגומה, בין היתר בשל כך, שהמומחה ביקר בבית בתאריך 09.10.2009, וזאת כחודשיים לאחר שהנתבעים הפסיקו את עבודתם במקום, ולאחר שהתובעים ביצעו שינויים בבית על דעת עצמם. הנתבעים טוענים כי הבנייה נעצרה מאחר והתובעים נותרו חייבים להם כספים רבים.

בתביעתם שכנגד חוזרים הנתבעים על הטענות האמורות, ומעמידים את תביעתם על סך של 406,260 ₪ בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והצמדה נכון למועד הגשת התביעה. לחילופין, טוענים התובעים שכנגד, כי להבדיל מליקויים תכנוניים, זכאים הם לקזז כל סכום בו יחויבו מהסך המגיע להם מהנתבעים שכנגד.

דיון והכרעה

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, ובמסגרת דיון ההוכחות העיד התובע 2, מטעם התובעים, והנתבעים 1 ו-2 בעצמם. כמו כן, במסגרת התובענה הוגשה חוות דעת מומחה מטעם התובעים, אינג' ולדיסלב סבוטין, ובהמשך, מינה בית המשפט את המהנדס מר אייל שנהב כמומחה מטעמו, לצורך בחינת הטענות בדבר הליקויים. ביום 11.10.2010, ביקר מר שנהב בנכס בנוכחות הצדדים, ומצא ליקויים והשלמות , אותם אמד בסך 55,840 ₪, כולל פיקוח , ללא מע"מ ובהתאם למדד דצמבר 2010.

במסגרת סיכומיהם חוזרים הצדדים על הטענות אותן העלו בכתבי הטענות. התובעים טוענים כי המומחה שמונה מטעם בית המשפט, מר אייל שנהב, קבע בחוות דעתו כי ליקויי הבנייה שנמצאו בביתם מוערכים בסך של 65,891 ₪ וכאשר יש להצמיד סכום זה למדד דצמבר 2010. נטען כי משהמומחה לא זומן להיחקר על חוות דעתו, קיבלו הנתבעים את הקבוע בחוות דעת זו כפי שהיא. התובעים טוענים כי על בית המשפט לחייב את הנתבעים במלוא הסכום שנקבע על ידי מר שנהב, וכן לחייבם בסך של 30,000 ₪, ובכלל הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.

נטען כי יש לדחות את התביעה שכנגד, ולאור הקבוע בהסכם מיום 28.07.2009, לפיו יתרת התמורה לתשלום הנה 110,000 ₪ כולל מע"מ, ושמתוכה שולמו 70,000 ₪, וכאשר אין לשלם את היתרה בסך 40,000 ₪, מאחר ונקבע בהסכם שיש לבצע עבודות, אותן הנתבעים כלל לא ביצעו. עוד נטען כי בהסכם נקבע, שסך של 30,000 ₪ ישולם לאחר מסירת הבית, וברי שהנתבעים לא מסרו את הבית לתובעים, מאחר והאחרונים ביצעו את סיום העבודות בעצמם ובאמצעות גורמים אחרים.

התובעים טוענים כי טענת הנתבעים לפיה, עוד בטרם הסתיימו עבודות השלד, היו חייבים להם כספים, הנה תמוהה ומשוללת כל הגיון, מדוע שהנתבעים ימשיכו בביצוע עבודות הגמר, ובמשך חודשים ארוכים, מ-1/09 , שעה שלשיטתם, התובעים חייבים להם כספים עבור עבודות השלד. כמו כן, נטען כי לו היה בטענה האמורה מן האמת, מדוע לא נשלח כל מכתב דרישה בעניין לתובעים.

בסיכומיהם, טוענים הנתבעים כי התובעים לא תמכו בראיה ממשית את טענתם, לפיה, בניית הקומה הנוספת בוצעה כאילוץ, ולאחר שהנתבע 3 קבע שללא יציקת הקומה השלישית "הכל יתפרק", בכך לטענת הנתבעים מנסים התובעים לייחס לנתבעים אחריות לבניית הקומה השלישית, אשר הגדילה את שטח הבית ב- 50%. נטען כי טענת התובעים לפיה, עבור הגדלת שטח הבית ב- 80 מ"ר שולם לנתבעים סך של 45,000 ₪, עומדת בסתירה להסכם בניית השלד, לפיו, מחיר בניית הקומה הנוספת היה צריך להסתכם לפחות בסך של 120,000 ₪ נוספים.

נטען כי התובעים היו אמורים לשלם לנתבעים סך של 672,210 ₪ עבור בניית הבית המקורי בשטח של 160 מ"ר עד גמר, וכאשר על פי החשבוניות ויומני העבודה שצורפו, עמד הסכום על סך של 645,000 ₪ כולל מע"מ, סכום העולה על זה שטוענים לו התובעים. לטענת הנתבעים, במסמך מיום 28.07.2009, מודים התובעים בקיומו של חוב נכון לאותו מועד ובסך של 110,000 ₪, וכאשר מסמך זה נערך על ידי האחרונים, ולאחר ביצוע התשלומים בסך 645,000 ₪. נטען כי מסמך זה מהווה "הודאת בעל דין" בדבר קיומו של חוב, ואף סותר חזיתית את טענת התובעים, כאילו טרם מסמך זה, שולמו על ידם תשלומים ביתר. התובעים טוענים כי בפני בית המשפט הובא אך ורק תצלומו של המסמך, וכאשר הנתבע 1 הכחיש בעדותו כי חתימתו היא המופיעה על המסמך. עוד נטען, כי החתימות ומספרי תעודות הזהות נחזות כי נכתבו על ידי אותו אדם, וכי מדובר בחיקוי קלוש ובלתי מוצלח של חתימתו. לטענת הנתבעים, בענייננו, נטל הראיה בדבר הוכחת אמיתות החתימה מוטל על כתפי הטוען, התובעים, וכי לא הוצגה כל ראיה בענין, למעט עדות התובע , ושעה שגם התובעת שלא העידה נכחה במקום. הנתבעים טוענים עוד, כי בשל העובדה שהוצג צילום של המסמך, לא ניתן היה להעמידו לבדיקה גרפולוגית, אך יחד עם זאת, נפסק לא פעם, כי בית המשפט יכול להסתמך על מראה עיניו לעניין אמיתות חתימה. נוכח האמור, נטען כי על התובעים לשלם את יתרת חובם, ובסך של 342,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובניכוי סכום הליקויים לפי חוות דעת המומחה, וכפי שיקבע בית המשפט, ובתוספת הוצאות משפט.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה המקורית באופן חלקי ולדחות את התביעה שכנגד ומהנימוקים הבאים:

ליקויי בנייה ותשלומים

ככלל בית המשפט ייטה לקבל את ממצאי המומחה מטעמו, אלא אם נמצאו נימוקים כבדי משקל ונסיבות חריגות לסטות מהם, בהקשר זה, ראה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', (פורסם בנבו), שם נקבע כי:

"משמממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט, ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

כמו כן, לעניין שיקול הדעת בדבר מידת אימוץ מסקנות המומחה, ראה: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568-570 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, (פורסם בנבו), פסקה 3; ע"א סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', (פורסם בנבו), פסקה 16.

במסגרת סיכומיהם, נסמכים התובעים על חוות דעת מומחה בית המשפט, מר אייל שנהב, שאמד את תיקון הליקויים כולל פיקוח בסך של 55,840 ₪, וכאשר הסכומים הנקובים בחוות הדעת הנם על פי מדד דצמבר 2010 ואינם כוללים מע"מ. יצוין כי על פי הפירוט שניתן בחלק ג' לחוות הדעת, שעניינו "אומדן לתיקון הליקויים (סיכום)", 18,000 ₪ מסכום האומדן הכולל, הנם בעבור החצר ופיתוחה וכאשר דעתו של מר שנהב בעניין הנה כי:

"5.2 לפי התמונות שהוצגו לי ניתן לראות כי בחזית המגרש (לכיוון הרחוב) לא בוצע קיר הכניסה (גדר), שער הכניסה לרכב ושער הכניסה להולכי רגל. עלות הביצוע מוערכת בכ- 18,000 ₪. יחד עם זאת נדרשת הכרעה עובדתית האם עבודה זו היתה מוטלת על הנתבעים מכח החוזה".

על פי סעיף 3 לסיכום הפגישה בדבר מסירת הבית מיום 28.7.09, הנושא את הכותרת "עבודות שטרם בוצעו", סוכם כי "השלמת עבודות עד למסירת הבית. על הקבלן להשלים את העבודות המפורטות בהמשך. פירוט זה אינו בא במקום ההתחייבות הכללית למסור את הבית במצב מושלם", וכאשר סעיפים 3. יג-טו לסיכום זה, דנים ב"התקנת שער כניסה בחזית הבית", "התקנת שער חניה חשמלי בחזית הבית" וב- "השלמת גדר היקפית כולל תיקונים וביצוע שליכט, כולל קירות קיימים עם השכנים וקיר משותף עם יעקובי".

הנתבעים אינם מתכחשים לממצאי חוות דעתו של מר שנהב, וקושרים בין הליקויים האמורים לטענתם, לפיה, נאלצו להפסיק את העבודות טרם השלמתן המלאה, ועקב אי עמידת התובעים בתשלומיהם. משכך, ומשלא ראיתי טעם לסטות מחוות דעתו של מר שנהב, אני מקבל את האמור בחוות הדעת, וכן את האומדנים השונים שנקבעו על ידו. לעניין הסוגיה שהושארה על ידי מר שנהב לפתחו של בית המשפט, בדבר החצר ופיתוחה, כעולה מחומר הראיות שהוצג בפניי, ומאחר ולא נטענה כל טענה על ידי הנתבעים לפיה, מלאכת הקמת הגדר, שער הכניסה לרכב ושער הכניסה להולכי רגל לא היו מוטלים עליהם, אני סבור כי יש לראות את אלו, כחלק מן המרכיבים בהם נדרשים הנתבעים לחוב, ובשיעור שהוערך על ידי מר שנהב. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את כלל האומדנים שפורטו בחוות דעתו של מר שנהב.

מהשתלשלות האירועים שהוצגה בפני בית המשפט, עולה כי בין הצדדים נתגבשו הסכמות בדבר הבניה ואופן התשלום מתחילתה, וכאשר אלו דרשו שינויים והתאמות למציאות המשתנה, שכללה סטייה מתוכניות הבנייה המקוריות. כמובן, שחריגה מתוכנית הבניה המקורית, הכוללת, בין היתר, הוספת קומה, יציקות בטון ושינויים אחרים בקונסטרוקציה, מובילה לעדכון העלויות ומשכך נדרשים אנו לעניין זה. במסגרת חקירתו, נשאל התובע 2 בדבר החלטתם של התובעים להוסיף קומה לשתי הקומות הקיימות, תשובתו בעניין הייתה כי הנתבע 3, הוא זה שפנה אליהם בטענה כי "חייבים לצקת את הקומה ה-3, כי אחרת הכל יתפרק. ומפה לא היתה לנו ברירה והלכנו למהנדס שתיקן את התוכניות והוסיף קומה 3 והוספנו כסף על היציקה של הקומה ה-3 עוד 45 אלף ₪ ובזה נגמר עניין השלד .. ונוצרה מעין קומה 3 בין אותה יציקה לבין גג הרעפים שגם במקור בתוכניות היה צריך להיות שם בניה קלה ולא יציקה" (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 23.10.2013 שורות 10-16).

אין חולק כי בוצעו שינויים במהלך בנית השלד, אשר בין היתר, כללו שינוי תוכנית הקונסטרוקציה וביצוע יציקה של הקומה השלישית, לטענת התובע אינו תובע בקשר לעבודות השלד, אלא מכח הסיכום לעניין עבודות הגמר שבאו לאחר מכן. מאידך הנתבעים בתביעה הנגדית טוענים בעיקר בהקשר זה, וכאשר אין חולק כי בתום עבודות השלד, המשיכו הנתבעים בביצוע עבודות הגמר. במסגרת חקירתו, עומת התובע 2 עם הטענה לפיה סך תשלומיהם של התובעים עמד על 645,000 ₪, בעוד שההסכם קבע סך של 625,000 ₪, בתשובתו, אישר התובע 2 כי אכן כך הדבר, היות ולנתבעים שולמו כספים ביתר, וכאשר לא הרחיב או נשאל עוד בנושא.

התובעים הציגו בפני בית המשפט מסמך מיום 28.07.2009, שהנו לטענתם סיכום פגישה שנערכה בין התובעים לבין הנתבעים ושעניינה מסירת הבית, וכאשר מהווה ראיה מזמן אמת. סיכום הפגישה האמור קבע מועד מסירה חדש, שהנו 30.08.2009, וכן נקבע בסעיף 6 לסיכום כי:

"מוסכם על הצדדים כי יתרת סך התשלומים שנותרו לביצוע כל המפורט במסמך זה, מסתכמים בסך של 110,000 ₪ אשר ישולמו כמפורט:

80,000 ₪ - עד מסירת הבית לפי קצב התקדמות ביצוע העבודות שפורטו לעיל.

30,000 ₪ - לאחר מסירת הבית ב- 30 תשלומים בסך של 1,000 לכל חודש".

סיכום הפגישה, הכולל שבעה סעיפים ומודפס על גבי עמוד אחד, כולל תוספות שונות הכתובות בכתב יד, ובין היתר, כיתוב הנמצא בפינתו השמאלית התחתונה של העמוד ובסמוך לסעיף 6, לפיו "שולם עד כה 9,000 ₪ במזומן וצ'קים על סך 20,000, 10,000 ו- 5,000 פרוסים לתאריכים שונים, 4,000 למסגר יתקבל צ'ק גדול על 30,000 ₪".

מהעדויות ומהחומר שהוצג בפני בית המשפט, עולה כי המסמך אינו חף מתהיות, כך למשל, נערך טרם הפגישה על ידי דודו של התובע 2 (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 23.10.2013 שורות 4-9). התובע 2 נשאל כיצד מסמך שנערך טרם הפגישה נושא כותרת של סיכום פגישה, והשיב כי יכול ומדובר בטעות תמימה (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 23.10.2013 שורות 8-9), לטענתו, התקיימה פגישה בה נכחו גם התובעת 1 והנתבע 1, ובמסגרתה הכניס האחרון תיקונים והערות שונות בכתב ידו, וכאשר לבסוף, נחתם המסמך, שכלל, בין היתר, תיעוד של סכומים שהועברו וכן את היתרה שנותרה לתשלום לצורך סיום הבניה (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 23.10.2013 שורה 14 ואילך).

באשר לגובה הסכום, לטענת התובע 2, נקבע יחד עם הנתבע 1, בכדי לסיים את הבית ולראיה, נטען כי הסכום לא שונה, ואין כל עדות על גבי המסמך לשינוי שהוכנס, בין באמצעות הערה ובין בדרך אחרת (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 23.10.2013 שורות 1-2). לעניין הדפסת המסמך טרם הפגישה, טען התובע 2 כי המסמך הודפס לאחר שתוכנו סוכם בעל פה ובסמוך לכתיבתו, וכן העיד כי ראה במו עיניו, כיצד הנתבע 1 חותם עליו.

לטענת הנתבע 2 ההערות שנכתבו בפינתו השמאלית התחתונה של המסמך מייצגות את מה שניתן לספקים ולקבלני משנה, אך לטענתו, אין מדובר בכספים שהועברו לידי הנתבעים (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 23.10.2013 משורה 1).

נוכח כלל הראיות שהוגשו ונשמעו בתיק, אני סבור כי סיכום הפגישה מיולי 2009 הנו המסמך היחיד אשר משקף תמונת מצב עדכנית בדבר החבות, עובר לסיום הבניה, וכאשר נקבע בו כי יתרת התשלום עומדת על סך 110,000 ₪ ועל פי שני שלבים, עד מסירת הבית ולפי קצב ההתקדמות (80,000 ₪) ולאחר מסירת הבית (30,000 ₪). טענותיהם השונות של הנתבעים/התובעים שכנגד לגבי קיומם של הסכמות שונות ובמסמכים אחרים, ולגבי כלל החוב כלפיהם, ונוכח שינויים ותוספות וכפי שנתבע, נטענו ללא כל תמיכה או גיבוי, וכאשר סיכום הפגישה כולל גם הערות שנרשמו בכתב יד, ולפיהן בין השאר, עד לאותה עת שולמו סכומים.

אני מקבל את טענת התובעים כי בגין העבודות נשוא הסיכום מ7/09 שולם על ידם סך 70,000 ₪ עד למועד עזיבת הנתבעים את השטח, לגבי סך של 48,000 ₪ קיים רישום בכתב יד הנתבע 1 בצידו השמאלי התחתון של המסמך, איני מקבל טענת הנתבעים שמדובר בתשלומים לספקים אחרים , ובכל מקרה שוכנעתי שיש להתייחס לסכומים אלו, כתשלומים על חשבון, הסך 110,000 ₪ הנזכר במסמך.

נותר אם כן , ועפ"י הסיכום ,חוב לחובת התובעים בסך 40,000 ₪ ולענין השלמת העבודות. מאידך לפי חוות דעת המומחה , הסעיפים העוסקים בהשלמות , השלמת דלתות, השלמת עבודות אינסטלציה( סעיפים 3 ו5), והשלמת חצר ופיתוח ( סעיפים 1 ו2 ) מגיעים לסך 33,314 , ללא פיקוח ומע"מ. יתרת חוב הנתבעים , לפי הסיכום , מול עלויות ההשלמה בסעיפים לעיל , ניתנים וראויים לקיזוז לטעמי , באופן שיאפסו זה את זה , כך שבחישוב הכולל על הנתבעים לשלם לתובעים בהקשר הליקויים ועל פי חוות דעת המומחה, סך 17,450 ₪ ( 50,764-33,314) ועליו יש להוסיף פיקוח ומע"מ, כקביעת המומחה, סה"כ לתשלום 22,650 ₪ צמוד למדד דצמבר 2010.

בתביעה שכנגד נטען כי כלל עבודות הבניה בנכס הושלמו, לרבות השינויים המאוחרים, אך למרות זאת, הנתבעים שכנגד, בחרו שלא לשלם את חובם בגין עבודות אלו, ומשכך, נאלצו התובעים שכנגד להודיע כי לא ימשיכו בעבודתם קודם לקבלת התשלומים המגיעים להם כדין.

מן העדויות ומחומר הראיות, מתקבלת תמונה מתמיהה, לפיה התובעים שכנגד המשיכו בביצוע עבודות הגמר, וזאת חרף קיומו של חוב נטען של הנתבעים שכנגד, התובעים שכנגד מנמקים את התנהגותם האמורה בקיומם של יחסי אמון בין הצדדים, ובאלו, היה די בכדי להמשיך בעבודות (עמ' 21 לעדותו של תובע 1 שכנגד, פרוטוקול מיום 31.12.2013 החל משורה 13). כמו כן, לשיטתם של התובעים שכנגד, חלקו הארי של הכסף שולם בשלב זה על ידי הנתבע שכנגד 2, ישירות לספקים, וכאשר התובעים שכנגד העבירו כספים נוספים לספקים. גרסתם האמורה של התובעים שכנגד מעלה סימני שאלה רבים כיצד מועברים על ידם כספים בהיקפים נכבדים, וכאשר תמורה אינה מתקבלת עבור עבודתם. אכן, הגינות ואמון הנם חיוניים ורצויים כנורמות התנהגות, ובוודאי בין צדדים להסכם ,אך טענות התובעים שכנגד, לפיהן פעלו מתוך אמון תוך היותם "פראיירים", כלשונם, אינה מתיישבת לטעמי עם הנסיבות.

לטענת התובע שכנגד 1 אין הוא חתום על ההסכם מיולי 2009, אלא הוגש הסכם מתוקן עם תוספות, תיקונים ושיפורים, וכאשר החתימה על הסכם זה אינה שלו (עמ' 23 לעדותו של תובע 1 שכנגד, פרוטוקול מיום 31.12.2013 שורות 7-10). התובעים שכנגד טענו לקיומם של הסכמים אחרים ומאוחרים לסיכום הפגישה מיולי 2009, הכוללים תיקונים ושינויים שהוכנסו להסכם, אך אלו לא הוצגו בפני בית המשפט (עמ' 23 שורות 22-23). כמו כן, בעדותו של התובע שכנגד 1, התייחס לעניין השינויים שנערכו במסמך סיכום הפגישה משנת 2009 וטען כי אין מדובר במסמך הנכון " ש. אבל השינויים רשומים במסמך זה? ת.: איפה אתה רואה את ההסכם הזה, אני אומר לך שההסכם הזה לא נכון ואיפה ההסכם הנכון?!" (עדותו של התובע שכנגד 1, עמ' 24 לפרוטוקול מיום 31.12.2013 שורות 4-6). ככל שקיים הסכם אחר ונכון , לא הוצג ע"י התובעים שכנגד, ולא שוכנעתי שגובש כזה בדרך אחרת.

כאמור התובעים שכנגד, טוענים כי החתימה המופיעה בסיכום הפגישה אינה חתימתם . אכן נטל הראיה להוכחת החתימה ו/או כשירות/ רלוונטיות המסמך חלה על התובעים המבקשים להסתמך עליו כמשקף גמר חשבון, ולפי הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה.

אני סבור ומבלי צורך להכריע סופית בשאלת חתימתו של הנת' 1 על הסיכום מיולי 2009, כי הוא משקף בכפוף למודפס בו, ולתיקונים בכתב יד שנעשו בו ע"י הנת' 1 ועל כך אין חולק, מצב ההתחשבנות הנכון , בסמוך לסיום העבודות ומסירת הבית, אני מקבל שהסיכום הודפס מראש ע"י התובעים או מי מטעמם, אך אין בכך לפגוע בהיותו משקף את מצב החשבון עובר לסיום בניית הבית, כולל עבודות גמר, ולאותו מועד. וגם אם יש ספק לעניין החתימה הפיזית של הנתבע 1 , כאמור, אין חולק שעל גבי הסיכום נרשמו הערות והתייחסותו של הנתבע 1 ביחס לרכיבים שונים שהודפסו קודם לכן. כך למשל תוקנו ושונו סכומים בסעיפים 4-5 לסיכום, ובסעיף י"א הוגבלה אחריות בגג , ובסעיף ט"ו , לעניין גדר היקפית נרשם בכתב יד שהסכום המוסכם אינו כולל עבודות שליכט. הדעת נותנת שקבלן בונה בית המתקן בכתב ידו תיקונים כאמור, יוסיף גם תיקון או הערה כלשהי שקיים חוב של מאות אלפי ₪, כטענתו כיום בתביעה הנגדית.

אמנם הסיכום מדבר על הוראות וסכומים לביצוע, כמפורט באותו מסמך, ובהקשר של עבודות שטרם בוצעו לפי סעיף 3 , ויש להשלימן. ואולם כאמור הדעת נותנת שאם בנוסף לחוב בסך 110,000 ₪ המוצהר בסיכום זה , וכנגד השלמת העבודות המצוינות, קיים חוב עתק לאותו מועד כטענת התובעים שכנגד, הדבר היה מוצא ביטויו ,לכל הפחות, בכתב יד, ו/או בסייג כלשהו, מה שלא קיים בסיכום ואומר דרשני. ומה שלא הוכח בראיות חיצוניות אחרות מספקות, מטעם התובעים שכנגד, לא לגבי עצם קיום חוב נוסף ולא לגבי שיעורו, בכלל, והסכום הנתבע בתביעה שכנגד בפרט.

עוגמת נפש, איחור ועוד

כחלק מתביעתם העמידו התובעים דרישה לפיצוי בסך של 30,000 ₪, בגין עוגמת הנפש, אי הנוחות, הטרחה המיוחדת, האיחורים במסירת הבית, מניעת ההנאה מהבית והצורך לפנות לעורכי דין. ושנגרמו להם לטענתם ממחדלי הנתבעים.

ככלל, מטרתו של הפיצוי הנה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. כחלק מקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש הנובעת מליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראה גם: א' נ' ורדי, דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים, (2001) עמ' 421). אכן, לא אחת עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת בהכרח את עוגמת הנפש שנגרמה בשל ליקוי זה ולא קיים בהכרח מיתאם בין עלות תיקון הנזק לבין עוגמת הנפש הנגרמת בעטיו של ליקוי זה (ראה: ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס, פ"ד מו(2), 60, 64-65) יחד עם זאת, אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט, הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות (ראה גם: ע"א 5602/06 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, (פורסם בנבו)), כמו כן, ראה: ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', (פורסם בנבו), פסקה 18.

נוכח היקף ואופי הליקויים, ובהתחשב בגורמים השונים שפורטו לעיל , ובנסיבות העניין , וכאשר נקבע שהנתבעים לא סיימו את כל עבודות הגמר, ובמועד כפי שנרשם בסיכום האחרון ובכלל מחד, ומאידך קובע המומחה, בין לגבי ליקויים ובין לגבי השלמות, כי מדובר במשך ביצוע קצר של 8 ימים, וכאשר הבית ראוי למגורים. וכאשר ככלל, לא ראיתי לקבוע שהפסקת העבודות ע"י הנתבעים, נעשתה בשל דרישה לגיטימית ומוצדקת לחוב עבר, כזה או אחר, של התובעים כלפיהם, נקבע לתובעים פיצוי בראש נזק זה בסך של 9,000 ₪ .

סוף דבר

משהתביעה המקורית נתקבלה באופן חלקי כלעיל, והתביעה שכנגד נדחתה, על הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים:

1. סך 22,650 ₪ צמוד למדד המחירים לצרכן מדצמבר 2010 ועד היום , ומהיום יישא הסכום הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

2. סך 9,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

3. סך 5,000 ₪ בגין הוצאות דיון ושכ"ט, ובהתחשב בסכום התביעה המקורית, שהתקבל רק בחלקו הקטן, ובדחיית התביעה שכנגד.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ,

וכן תדאג לסריקת חוו"ד מומחה בית המשפט לתיק.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ה, 28 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.