לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק שנגרם לו לטענתו במהלך שהותו בבית מלון קיסר (להלן – המלון).

1. התובע ומשפחתו התארחו במלון בתאריכים 1.10.08- 4.10.08.

2. לטענת התובע, ביום 3.10.08 בשעה 17:30 בקירוב הוא ביקש לפתוח את הספה בחדרו לצורך שימוש בה כמיטה. תוך כדי פתיחתה מחצית הספה נפלה על רגלו. מתוך הספה בלט ציר מתכת אשר חתך את האצבע השלישית ברגלו השמאלית. לפי עדותו, בעת הקבלה למלון וקבלת החדר, עובד המלון הראה לו איך פותחים את הספה. במהלך השהות במלון עובדי המלון סגרו את הספה בעת ניקיון החדר, והוא עצמו פתח אותה לאחר מכן לצורך שימוש בה כמיטה. בפעם השניה בה פתח את הספה הוא נפגע.

3. הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את טענות התובע בדבר נסיבות האירוע. לטענתם, התובע נפגע עקב פתיחה לא נכונה של הספה, כפי שבוצעה על-ידו, בעוד שנמסר לו מפורשות כי לצורך פתיחת הספה עליו לקרוא לעובדי המלון.

4. מהראיות שהוצגו עולה כי התובע נפגע ברגלו ביום האירוע מציר הספה הנפתחת בחדר המלון, כנטען על-ידו. עדויות התובע ואשתו בעניין זה נתמכות בתמונות שהוצגו על-ידם, בה נראה ציר מחומר הנחזה להיות מתכתי היוצא מהספה, ובמסמכים שהוגשו. כך, בדו"ח האירוע שנרשם על-ידי קב"ט המלון בסמוך לאירוע בו נרשם כי לטענת התובע "הזיז את הספה, ניסה לחבר אותה הספה נפתחה ואחד הווים נפל לו על הרגל". בדו"ח "ממצאים לאחר חקירת האירוע" אשר מולא על ידי הקב"ט צוין: "במהלך משמרת הערב קיבלתי קריאה לרדת לחדר 204, האורח בחדר נפצע ברגלו השמאלית לטענתו מהספה הנפתחת, מחקירת האירוע עולה כי האורח רצה לחבר את המיטה אך לא ידע איך וגרם לכך שהמיטה נפלה לו על הרגל ואחד הווים פצע אותו". מעדותו של העד מטעם הנתבעים, ניסים ברכה (להלן – ניסים) עולה כי לאחר האירוע הוא הגיע לחדר, ואישר כי מצא את הספה במצב הנראה בתמונות מטעם התובע (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 14-23).

5. הנתבעת טוענת לסתירה בין גרסת התובע לגרסת אשתו, באשר לנקודה בה עמד התובע ביחס לספה בעת פתיחתה. התובע העיד לעניין זה כי עמד לצד הספה ואשתו העידה כי עמד מאחוריה. אינני סבורה כי יש בשוני האמור כדי להביא למסקנה שהאירוע לא הוכח. אין מדובר בפרט קרדינלי והשוני יכול להיות מוסבר בחלוף הזמן הרב מאז האירוע ומכל מקום הוא איננו שוקל אל מול התמונה הראייתית הכוללת כפי שצויינה לעיל.

6. אשר למחלוקת בשאלת ההנחיות שניתנו מטעם המלון באשר לפתיחת הספה; כאמור לעיל, התובע העיד כי ביום ההגעה למלון הראה לו עובד המלון כיצד לפתוח את הספה. על כך העידה אף אשתו. גרסה זו לא נסתרה בדרך כלשהי, ואני רואה לקבלה. טענת הנתבעת כי נאמר לתובע שאסור לו לפתוח בעצמו את הספה, אלא לקרוא לצורך כך לעובדי המלון, לא הוכחה בצורה משכנעת. ניסים, העד מטעם הנתבעת, העיד כי זהו הנוהל המקובל במלון, ברם הוא לא ידע להעיד דבר לעניין ההנחיות שניתנו בעל-פה לתובע ביום קבלתו, שכן הוא לא היה נוכח במקום. הנחיות כתובות לאורחים בעניין זה לא הוצגו. הנתבעת הפנתה ל"מדריך שירותים לאורח" המסופק בחדרי המלון, בו נרשם כי קיים מוקד שירות לאורח במלון אליו ניתן לפנות בכל שעות היממה ביחס לכל צורך או שירות. לא ניתן לראות במסמך זה הכולל מידע כללי על כלל שירותי המלון ומתקניו, ובכלל זה מוקד השירות, משום מתן הנחיה לאורחים להימנע מפתיחת הספות בחדרים.

7. כעולה מהתמונות שהוגשו, התובע נפגע מציר הספה שיצא ממקומו. כך עולה גם מעדות ניסים, אשר העיד כי מדובר בציר פנימי של הספה, אשר איננו אמור לבלוט כלפי חוץ. ברור אפוא כי הציר לא אמור לבלוט מתוך הספה, וכי בבליטתו כאמור יש משום יצירת סיכון לפגיעת גוף במשתמש, כפי שארע במקרה דנן. לטענת הנתבעת, הסיבה לפגיעה היא שימוש לא תקין את התובע בספה בכך שפתח אותה לא בדרך המתאימה. אינני רואה לקבל את הטענה. לא הוצגו ראיות שיש בהן כדי ללמד על פעילות חריגה או בלתי תקינה מצד התובע בפתיחת הספה. התמונה העולה מהראיות היא כי התובע ביקש לפי תומו לפתוח ספה אשר הוצבה בחדר המלון בו התארח. הספה נועדה בדיוק לצורך זה, קרי, פתיחתה לשימוש כמיטה. לא שוכנעתי כי הניסיון לפתוח אותה בעת שהתובע עומד לצידה, כפי שהתובע העיד שעשה, מהווה שימוש בלתי סביר מצדו. ככל שפעולה פשוטה מעין זו עלולה לגרום ליציאת ציר המתכת של הספה ממקומו הטבעי והמוסתר, ולחשוף בכך את האורח לפגיעת גוף, מתבקש כי האורחים יוזהרו בשילוט/סימון קונקרטי מתאים, דבר שלא נעשה. אשר לטענה כי היה על התובע לקרוא לעובדי המלון בכל פעם שביקש לסגור את המיטה, אף אותה אינני רואה לקבל. ראשית, כאמור לעיל, לא הוכח כי זוהי ההנחיה שניתנה לאורחים. שנית, אף אם היתה ניתנת הנחיה כזו, אינני סבורה כי היה בכך כדי להביא למסקנה כי המלון איננו אחראי לפגיעה. אך טבעי וסביר הוא כי אדם המתארח בחדר מלון, ונדרש לפתיחת הספה המוצבת בחדר לצורך שימוש בה כמיטה נוספת, יסבור כי בכוחו לעשות פעולה פשוטה מעין זו בעצמו, ויבקש להימנע מלהזעיק לחדרו עובדים של המלון כל פעם שהוא מעונין, למשל, להשכיב את ילדיו לישון. על המלון לצפות אפשרות כזו ולדאוג כי הספה הינה "ידידותית" למשתמש, אף אם האחרון איננו ניחן ב"מומחיות" מיוחדת בפתיחת ספות.

8. ברי כי המלון חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המתארחים במלון ביחס לשימוש במבנה ותחולתו. במסגרת זאת, עליו לוודא כי הציוד במלון הוא בטיחותי לשימושם של האורחים. הציוד במלון העומד לשימוש האורחים, אמור להיות כזה המאפשר שימוש רגיל מצד האורחים, שאינם עושים בו שימוש יום-יומי ותדיר, ולהשאיר שולי בטחון מתאימים. בענייננו, פעולה פשוטה של פתיחת הספה גרמה לציר הספה ששוליו חדים, לצאת ממקומו התקין ועקב כך נחתך התובע. תוצאה זו יכול היה המלון למנוע בנקל ע"י שימוש בציוד מתאים או לחלופין השמת אזהרה ממוקדת ובולטת מפני הפתיחה העצמית של המיטה.

9. בנסיבות שפורטו לעיל אף לא מצאתי להטיל אשם תורם על התובע. החלטת התובע לפתוח, עבור ילדיו, ספה נפתחת שהועמדה בחדר לצורך זה, איננה פעולה הנגועה באשם כלשהו, וכאמור לעיל לא הוכח כי הפתיחה בוצעה בצורה חריגה או בלתי סבירה.

10. עפ"י הראיות שהוצגו, לאחר האירוע התקבל התובע בבי"ח יוספטל, שם אובחן חתך באצבע השלישית ברגל שמאל, ורגלו נחבשה. לאחר שובו לביתו ניתנו לו אישורי מחלה למשך 14 ימים בשל כאביו. התובע מבקש כי ייפסקו לו הוצאות בגין הפסדי שכר לתקופת אי-הכושר, עוגמת נפש והוצאות.

11. עיקר הפיצוי המבוקש הוא בגין הפסד שכר לתקופת אי-הכושר. בעניין זה אינני רואה לקבל את טענות התובע. מחקירת התובע עולה כי הוא בעל עסק עצמאי. לא הוכח כי עקב היעדרותו בתקופה המחלה נגרם הפסד כלשהו לעסק או נדרשו הוצאות עודפות כלשהן. בנסיבות אלה, וכאשר מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו, אין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו.

12. התובע מבקש כי ייפסק לו פיצוי בגין עוגמת נפש אותו העמיד בסיכומיו על סך 5,000. בנסיבות שלעיל אני מקבלת את התביעה בעניין זה ופוסקת לו את סכום הפיצוי שנדרש.

13. אשר לפיצוי בגין הוצאות, לא הוצגו קבלות כלשהן והטענה נטענה בעלמא. נוכח נתוני הפגיעה אינני רואה לפסוק פיצוי כלשהו בעניין זה.

14. אשר על כן התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצוים בסך 5,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 20% ומע"מ והחזר האגרה ששולמה משוערכת להיום. יש יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בגין בקשת הביניים (החלטת כב' הרשמת מיום 27.1.10) בסך 500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.