1. שטר חוב מיום 20.7.08 ע"ס 80,000 ₪ שהוגש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל על ידי הזוכה, חברת בלמס עסקי מזון בע"מ כנגד החייבים, אלעד קייטרינג- עושה השטר וכן סטלקול אהוד ואביבה- הערבים לשטר זה.
2. אהוד סטלקול הגיש התנגדותו לביצוע שטר זה במסגרתה טען שהוא אינו חתום כלל על שטר החוב וכן שמעולם לא נתן למן דהוא הרשאה לחתום בשמו על שטר החוב.
3. במסגרת הדיון שהתקיים בבקשתו להתנגדות הסכימו הצדדים למתן רשות להגן. כן הסכימו על שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו לבדיקת טענות הנתבע שאין זו חתימתו על שטר החוב. הרשמת מינתה את הגב' אורה כבירי כמומחית מטעמה.
4. חוות דעת המומחית קבעה שאין זו חתימת הנתבע. כן קבעה שמי שחתם בשטר החוב את חתימת הנתבע הוא אותו אדם שכתב את כל כתב היד בשטר החוב.
5. לאחר שניתנה רשות להגן והתיק עבר לסדר דין רגיל, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובעת הגיש תצהיר עדות ראשית מר בלמס עמרם, מנהלה. כפי שפירט בתצהירו, בין התובעת לחברת אלעד קייטרינג (להלן:ה"החברה") התקיימו יחסי מסחר תוך שהחברה רוכשת סחורה מהתובעת. בגין הסחורה שסופקה נותרה החברה חייבת סך של כ – 60,000 ₪ לתובעת. מאחר וביד התובעת היה שטר חוב עליו חתומה החברה נפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל, תיק ההוצאה לפועל נפתח גם כנגד הערבים בשטר. אהוד סטלקול, הנתבע חתם על שטר החוב בפניו ובנוכחות אימו. אביבה סטלקול אף היא חתמה על השטר בפניו. אימו הינה פושטת רגל ואינה מסוגלת להחזיר חובותיה לנושים השונים. היא אף לא הגישה כל התנגדות לשטר החוב.
6. הנתבע בתצהיר עדותו הראשית חזר על גרסתו לפיה לא חתם כלל על שטר החוב ולא נתן הרשאה לאחר לחתום בשמו. כן הצהיר שהיה עובד שכיר בחברה. מעולם לטענתו לא היה הבעלים של החברה ולא היה מעורב בעניינה הכספיים.

כן הוגש מטעמו תצהיר של אימו, הגב' אביבה סטלקול לפיו היא היתה בעלת השליטה בחברה שהפעילה מסעדה. היא חתמה כערבה לשטר החוב. בנה אהוד לא חתם על כתב הערבות. בתחילת ההתקשרות עם התובעת דרשה התובעת שלשטר החוב יהיו שני ערבים ועל כן מילאה את פרטיה ואת פרטי בנה. לאחר מספר ימים הגיע נציג התובעת לקחת את שטר החוב. היא מסרה לו שהיא חתמה בשמה וכי אין לה ערב נוסף. משכך ביקשה שיחליט האם מעוניין לעבוד עימה על אף העובדה שרק היא ערבה לשטר החוב. הוא הסכים לקבל את שטר החוב בחתימתה בלבד.

1. דיון משפטי:
2. בבית המשפט חזר מר בלמס והעיד שהנתבע חתם בפניו על שטר החוב. הוא העיד שהם ישבו במסעדה כאשר הן האם והן הבן חתמו בפניו. (ראה עמ' 6 שורות 22-25 לפרוטוקול).

מנגד הן הנתבע והן אימו העידו שהוא לא חתם כלל על שטר החוב. למרות חקירתם הנגדית טענו שניהם שאומנם הנתבע נכח במסעדה אותה עת, אולם לא היה נוכח בפגישה ולא חתם על שטר החוב.

1. עובדה היא שמומחית בית המשפט קבעה שהחתימה אינה חתימת הנתבע וזאת בסבירות הגבוהה ביותר. עוד קבעה היא שכתב היד של החותם הינו אותו כתב יד של מי שמילא את כל שטר החוב. התובעת מטעמיה ביקשה ראשית לחקור המומחית, אולם בתחילת הליך ההוכחות הודיעה שמוותרת על חקירת המומחית.
2. משלא נחקרה המומחית לא נסתר האמור בחוות דעתה כפי שפירטתי לעיל.
3. חוות דעת המומחית אינה מתיישבת עם עדות מר בלמס בשני אופנים שונים. האחד הוא טענתו שהנתבע חתם בפניו, והשני הוא הקביעה שמי שמילא את שטר החוב הוא זה שחתם במקום חתימת הנתבע – דהיינו ככל הנראה האם שמילאה את שטר החוב היא שחתמה בשמו של הבן.
4. מאחר ולפני למעשה גרסה מול גרסה, וכאשר גרסת הנתבעים לא נסתרה, ומצטרפת לחוות דעת המומחית, סבורני שהתובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה להוכחת הטענה שהנתבע הוא החתום על שטר החוב.
5. לאור כל האמור לעיל דין התביעה להדחות. בנסיבות הענין אין צו להוצאות

ניתן היום, יב' בחשון, 28 באוקטובר, בהעדר הצדדים.