בקשת הנאמן למימוש זכויותיו של החייב, אביעד בדש (להלן- "החייב") בנכס הידוע כגוש 10075, חלקה 198 בכרכור (להלן- "הנכס") כפנוי, ולמתן הוראות לחייב, לפנות את נכס המקרקעין ולהעביר החזקה בו לידי הנאמן.

הליך הפש"ר של החייב והליך הפש"ר של עזבון אביו המנוח, יורם בדש ז"ל (להלן- "העיזבון"), שהחייב הוא יורשו היחיד, מתנהלים בצוותא חדא.

הנאמן אינו חולק על זכותו של החייב לדיור חלופי, ואולם טוען כי בסכום הדיור החלופי יש להכריע במסגרת הדיון בהפטרם של החייב והעיזבון שהחייב הינו יורשו היחיד.

החייב מתנגד לבקשה לאור קביעת המשקמת בדבר איסור מכירת בית המגורים, ומשום שהיה על הנאמן כמי שבא בנעליה של המשקמת, לשקול הפחתה בשיעור של 40% מן החוב.

דין התנגדותו של החייב למכירת הנכס כפנוי (כנגד קבלת דיור חלופי) להידחות.

צודקים בנק לאומי והנאמן בטענתם כי החייב לא עמד בנטל המונח על שכמו להוכיח כי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן- "חוק ההסדרים") חל עליו.

היום הקובע, על פי סעיף 1 לחוק ההסדרים, הוא "'היום הקובע' – י' בטבת תשמ"ח (31 בדצמבר 1987)", והחייב לא הוכיח בהתנגדותו למכר כי החובות שלו, נוצרו לפני מועד זה. מהשוואת תביעות החוב שהוכרעו ע"י הנאמן עולה כי רק החוב לבנק איגוד הוא חוב חופף בשני התיקים, וגם ביחס לחוב זה לא הראה החייב כי חוק ההסדרים חל עליו או כי ניתנה הכרעה ע"י המשקמת בעניין חוב זה ומכל מקום יש לחייב חובות רבים נוספים שהוכרעו ע"י הנאמן שלא הוכח כי חוק ההסדרים חל עליהם.

גם מעיון בפסק המשקמת עולה כי זה אינו מתייחס כלל לחובות החייב, אלא לחובותיו של אביו, יורם בדש ז"ל בלבד.

הגנת בית המגורים בפסק המשקמת ובסעיף 20 לחוק ההסדרים ניתנה למנוח, יורם בדש ז"ל, ולא לחייב. עוד מקובלת עליי עמדת בנק לאומי והנאמן כי ההגנה שבחוק ההסדרים נועדה ליתן הגנה לחייב כהגדרתו בחוק ההסדרים, ולכן כאשר החקלאי הלך לעולמו, ההגנה כבר אינה חלה. בוודאי שלחייב לא עומדת הגנה כלשהי ביחס לנכס, ככל שהדברים אמורים בחובותיו שלו וכאשר לא עמד בנטל המונח לפתחו להראות כי חוק ההסדרים חל עליו.

מקובלת עליי בעיקרון הטענה כי אין מקום למימוש נכסי העיזבון בגין חובות העיזבון בסכומים העולים על הסכומים כפי שאושרו על ידי המשקמת, וכן עמדת החייב כי בקביעת חובות העיזבון, בא הנאמן בנעליה של המשקמת. ואולם, ככל שסבור החייב כי נפלה שגגה בהכרעות הנאמן בתביעות החוב ביחס לעיזבון אף שהנאמן בתגובתו אינו חולק על הטענה כי חוק ההסדרים חולש על היקף חובות העיזבון, שומא היה עליו להגיש ערעור על ההכרעה בתביעות החוב, מה שלא עשה.

כל האמור לעיל נאמר למעלה מן הנדרש הואיל והחייב הסכים למכירת הנכס כפנוי בכפוף לדיור חלופי, ולא פעם אחת, וכמפורט בתגובת הנאמן, ולכן הוא מנוע מלכפור בזכות הנאמן לממש את הנכס כפנוי כנגד קבלת דיור חלופי. די לעניין זה, בעיון בתצהירו של החייב מיום 18.9.13 שבו הודה החייב בריש גלי כי הסכים למכירת הנכס כפנוי כנגד דיור חלופי וכן בפרוטוקול הדיון מיום 8.9.2013 שהתנהל בפני כב' השופטת קראי גירון.

לפיכך, התנגדות החייב למימוש הנכס כפנוי נדחית.

אני קובעת דיון במעמד הצדדים לשם מתן הוראות אופרטיביות בעניין מימוש הנכס כפנוי ולבחינת הדיור החלופי לו יהא זכאי החייב, ליום 7.12.2017 שעה 10:30.

המזכירות תשגר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד חשוון תשע"ח, 13 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.