שני הצדדים להליך זה הם מתווכים והרקע לסכסוך אינו שנוי במחלוקת.

לתובע היתה בלעדיות למכירת דירה מסויימת של אחת גב' ישראלי.

במסגרת הבלעדיות הוא עשה "בית פתוח" ביום 21.5.08 והזמין מתווכים אחרים לראות את הבית.

הנתבע היה אחד מן המתווכים האחרים שהגיע לבית.

לדברי התובע, סוכם כי אם מי מן המתווכים האחרים ישיג לקוח לרכישת הבית, יקבל התובע את דמי התיווך מן המוכרת ואילו המתווך האחר יקבל את דמי התיווך מן הקונה שיביא.

הנתבע מאשר כי הסדר זה הוא ההסדר הנהוג והמקובל בין מתווכים בנסיבות כאלה (עמוד 17 שורה 20 לפרוטוקול).

אין מחלוקת כי הבלעדיות של התובע פקעה זמן מה לאחר אותו אירוע של "בית פתוח".

מספר חודשים לאחר מכן מצא הנתבע קונה לבית והוא ליווה את העסקה והבית נמכר.

הנתבע שלשל לכיסו את דמי התיווך משני הצדדים לעסקה, כולל מן המוכרת הגב' ישראלי.

אין מחלוקת כי דמי התיווך אשר שילמה הגב' ישראלי לנתבע עמדו על סך 45,478 ₪ ועל כך התביעה.

התובע טוען כי על אף שתקופת הבלעדיות שלו נסתיימה, הוא זה אשר זכאי לקבל את דמי התווך אשר שילמה המוכרת.

לטענתו, הנתבע ידע על הנכס מאז אותו אירוע של 'בית פתוח' ולכן עליו לעמוד בהסכם הנהוג ולשלם לתובע את חלקו.

הנתבע טוען כי עבר זמן רב מאז הסתיימה הבלעדיות ולכן התובע אינו זכאי לתשלום והוא מוסיף וטוען כי נודע לו, שוב, על הבית העומד למכירה, ישירות מפיו של עו"ד גיל ישראלי, שהוא בנה של הגב' ישראלי המוכרת. בכך, לטענת הנתבע ניתק הקשר בין השתתפותו באירוע של 'בית פתוח' לבין חלקו במכירת הבית.

אני דוחה את טענות הנתבע.

לטענה כי עבר זמן מאז הסתיימה הבלעדיות של התובע

טענה זו שזורה בין כל טיעוני הנתבע (סעיפים 10, 25 ועוד לכתב ההגנה וכן עמוד 17 שורה 20 לפרוטוקול ועוד) ויש לדחותה.

ראשית, כאשר מתווך עושה פעולות, במהלך התקופה בה יש לו בלעדיות בנכס, לא מן הנמנע כי פעולות אלה יניבו פירות, לאחר זמן מה, ואף לאחר תום תקופת הבלעדיות.

אין בכך כדי לשלול מן המתווך את חלקו בעסקה.

ודוק. הבלעדיות היא עניין שבין הלקוח לבין המתווך. אין לה בהכרח השלכה על היחסים שבין המתווך לבין מתווכים אחרים.

כך גם במקרה דנן. אירוע 'הבית הפתוח' התקיים כפי שהתקיים ולאחר מכן פקעה הבלעדיות של התובע.

אולם, ההסדר שבין התובע לבין המתווכים האחרים ובתוכם הנתבע, לא פקע כלל ועיקר.

האפשרות, אותה מציע הנתבע, אינה סבירה. משמעותה היא כי אותם מתווכחים אשר ביקרו בבית על פי הזמנת המתווך בעל הבלעדיות, יוכלו להמתין לסיום הבלעדיות של אותו מתווך כדי לגזור לעצמם קופון מעבודתו של המתווך המקורי.

בשולי הדברים יוער כי טענת הנתבע (סעיף 10 לכתב ההגנה) כאילו זכותו של התובע מוגבלת על פי הדין, כתקופת הבלעדיות, למשך 6 חודשים בלבד – אינה נכונה.

ההגבלה של תקופת הבלעדיות נועדה להגן על הלקוח שלא ימצא את עצמו ב"חתונה קתולית" עם מתווך מסויים.

רציונאל זה אינו חל בעניין של הסכם בין מתווכים. כבר ציינתי לעיל כי הבלעדיות אינה רלוונטית ביחסים בין שני מתווכים.

המסקנה מן האמור היא כי אלמנט הזמן הוא חסר משמעות במקרה דנן. כל עוד הבית לא נמכר וכל עוד המכירה נעשית בעקבות 'הבית הפתוח' ועל פי ההסדר בין המתווכים, זכאי התובע לשכרו.

הטענה כי לנתבע נודע על הבית מפיו של עו"ד ישראלי

דומה כי אף הנתבע מודע לכך שלסיום הבלעדיות אין נפקות על היחסים שלו עם התובע ולפיכך, הוא הכין לעצמו טענה נוספת, שמטרתה לקטוע את הקשר בין הנתבע לתובע. לטענתו, נודע לו על הבית העומד למכירה מפיו של עו"ד גיל ישראלי, שהוא בנה של המוכרת.

הנתבע אמנם אינו מכחיש כי הוא היה באירוע של 'הבית הפתוח', אולם לטענתו, בשל הזמן שעבר, אין לאירוע זה כל משמעות, וכי בפועל העובדה שנודע לו על הבית מפיו של עו"ד ישראלי קוטעת את הקשר בין האירוע של 'הבית הפתוח' לבין עסקת המכירה.

לפיכך, לטענת הנתבע, אין התובע זכאי לכל תשלום.

טענה זו היתה יכולה להיות בעלת משקל ונפקות לו היה הנתבע מצליח להוכיח את העובדות שבבסיסה של הטענה. אולם, כיוון שהנתבע לא הצליח להוכיח את העובדות כלל ועיקר, פטורה אני מלדון בטענה והשלכותיה.

ראשית, הגירסה העובדתית כי המידע על הבית הגיע אל הנתבע על ידי עו"ד ישראלי, נסמכת אך ורק על תצהירו של הנתבע ועדותו שלו עצמו. ממילא עולה תמיהה – מדוע לא הביא הנתבע את עו"ד ישראלי למתן עדות כדי להוכיח את גירסתו העובדתית. כלל ידוע הוא כי הימנעות מהבאת עד למתן עדות מקימה חזקה כי עדותו של העד לא תואיל לגירסה ואולי אף תזיק לה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעד מפתח אשר אמור לבסס את הגירסה העובדתית בטענה העיקרית של הנתבע.

שנית, עדותה של הגב' ישראלי, המוכרת, אמו של עו"ד ישראלי, שוללת אפשרות זו מכל וכל. לדבריה, בנה ציין באוזניה כי הוא לא יידע את הנתבע על כך שהבית שלה עומד למכירה (עמוד 7 שורה 32 לפרוטוקול). הגם שמדובר בעדות שמיעה, משקלה זהה לעדות השמיעה של התובע, כאילו עו"ד ישראלי כן אמר לו על כך. הרי שכך עומדות שתי עדויות שמיעה, זו מול זו.

זאת ועוד, דווקא עדוותה של הגב' ישראלי אמינה בעיני יותר, שהרי היא חסרת אינטרס במחלוקת דנן לעומת הנתבע שהאינטרס שלו ברור ביותר.

לאור האמור וכיוון שהנתבע לא הצליח להוכיח את גירסתו העובדתית כאילו עו"ד ישראלי הביא לידיעתו על הבית המועמד למכירה – אני דוחה גירסה זו.

אני קובעת כי הנתבע ידע על הבית מאז אותו אירוע של 'בית פתוח' אשר עשה התובע.

הטענה כי התובע כלל לא היה גורם יעיל בעסקה

הנתבע מוסיף וטוען (סעיף 23 לכתב ההגנה) כי התובע כלל לא פעל לשם קידום העסקה ולא נקט בכל פעולה נדרשת.

טענה זו יכול להיות לה משקל לו היה הנתבע פונה אל התובע ומבקש ממנו לשתף פעולה ושניהם יחדיו היו אמורים להוציא את העסקה אל הפועל.

בנסיבות דנן, כאשר הנתבע לא פנה אל התובע כאמור אלא ראה את העסקה כעסקה שלו בלבד, מה לו לבוא בטענות לתובע על כך שלא תרם את חלקו בביצוע העסקה?!

לעניין זה אינני מייחסת כל חשיבות לעובדה כי בשלב כלשהו נפגשו הצדדים והנתבע סיפר לתובע כי יש לו רוכש לאותו הבית.

שני הצדדים מכירים בכך שמדובר באירוע מקרי בלבד שלא הקים כל חבות ולא יצר סיטואציה משפטית כלשהי.

בקצרה יאמר – כיוון שהנתבע לא פנה אל התובע כדי לשתף פעולה בביצוע העסקה, אין הוא יכול להעלות כל טענה בהסתמך על כך שהתובע לא היה מעורב בעסקה.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, שריר וקיים ההסדר בין שני הצדדים, כנהוג וכמקובל בין מתווכים והתובע הוא זה אשר זכאי לתשלום דמי התיווך אשר שילמה הגב' ישראלי.

אני מקבלת את התביעה במלואה.

התובע תובע סך של 47,005 ₪, שהם דמי התיווך ששילמה הגב' ישראלי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה.

אני מורה לנתבע לשלם לתובע סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבע יוסיף וישלם לתובע סך של 5,000 ₪ הוצאות ההליך בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.