1. ענינה של התביעה הוא בטענות התובעים ביחס להשקעות כושלות שלהם בנדל"ן בלטביה, השקעות שנוהלו על ידי הנתבע 3 (להלן: "למקין") יחד עם אחרים. התביעה הוגשה מלכתחילה נגד מספר נתבעים, אולם התביעה נגד כל הנתבעים האחרים למעט למקין נמחקה או נדחתה. כן נותרה תלויה ועומדת התביעה נגד הנתבעת 9 (להלן: "חברת הביטוח") - חברת הביטוח שביטחה את למקין. למען הנוחות יכונו להלן כל הנתבעים שהתביעה הוגשה נגדם מלכתחילה יחד "הנתבעים".

רקע עובדתי

2. הרקע העובדתי הרלוונטי ברובו אינו שנוי במחלוקת. הנתבעת 7 (להלן: "חברת לידר"), היא חברת יזמות נדל"ן קפריסאית שבחנה בתקופה הרלוונטית אפשרות להשקיע במספר פרויקטים של נדל"ן במזרח אירופה, ובכלל זה במיזם בנייה של כ- 410 יחידות דיור בעיר ריגה בירת לטביה (להלן: "המיזם").

חברת לידר היא חברה פרטית שהתאגדה בקפריסין. היא הוקמה בשנת 2006 כחברה בת של לידר נדל"ן (2006) בע"מ (שהיתה הנתבעת 5 בתביעה דנן, ושתכונה להלן: "לידר נדל"ן"), חברה שרוב מניותיה – באמצעות שרשור חברות – היו בבעלות חברה ציבורית בשם שרם פודים גרופ בע"מ. מר למקין כיהן במועדים הרלוונטיים לתביעה כדירקטור ומנכ"ל בחברת לידר.

3. מי שהיה הנתבע 1 בתביעה, מר דב רוזמן (להלן: "רוזמן"), הוא בעל ניסיון בשוק ההון ובגיוס משקיעים. בין היתר שימש רוזמן כמנכ"ל חברת השקעות בשם אס.אף.קי כנף 2000 בע"מ (להלן: "כנף 2000"). לאחר פרישתו מכנף 2000, הקים רוזמן חברת השקעות בשם רוזמן ד. יזמות והשקעות בע"מ (להלן: "השותף הכללי"). לשיטת התובעים, נהג רוזמן לעניין משקיעים פוטנציאליים בהשקעות שונות ולשלוח אליהם מצגות בדואר האלקטרוני המתארות את ההשקעה. לאחר מכן נהג רוזמן להזמין את המשקיעים הפוטנציאלים לכנס משקיעים בו הוצגה ההשקעה על ידיו יחד עם היזם הרלוונטי.

מר רוזמן ניסה לגייס משקיעים להשקעות במיזם. כפי שיתואר להלן, דובר בשתי השקעות – ההשקעה הראשונה וההשקעה השנייה.

4. ההשקעה הראשונה - מר רוזמן היה יועץ ההשקעות של התובעים. ככזה, הוא הציע בשנת 2006 לשניים מהתובעים - התובעת 1 (להלן: "אחיעז") והתובע 5 (להלן: "מילר"), להשקיע בהון העצמי של חברת לידר. מר רוזמן שלח לתובעים אלה את תיאור ההשקעה, ולאחר מכן, בחודש דצמבר 2006, נערך במשרדי חברת לידר כנס בו נכחו מר למקין ומר רוזמן, כמו גם גב' אחיעז ומר מילר.

בכנס הוצגה מצגת אודות חברת לידר ובעלי התפקידים בה, תוך תיאור המיזמים השונים במזרח אירופה שהחברה מעוניינת להשקיע בהם (מצגת זו תכונה להלן: "המצגת הראשונה"). הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשאלה מי היה זה שהציג את המצגת (למקין טען כי היה נוכח רק בחלק מהמצגת וכי מי שניהל את הדברים בפועל היה רוזמן, בעוד אחיעז העידה כי המצגת הוצגה על ידי שניהם).

אחד מבעלי התפקיד בחברת לידר שצוין במצגת הראשונה היה מר יאיר פודים (להלן: "פודים"). פודים הוא בעל השליטה בחברת לידר באמצעות שרשור חברות, והוא כיהן – באמצעות החברה האם של חברת לידר (היא לידר נדל"ן) – כיו"ר דירקטוריון לידר. בעל תפקיד נוסף שהוצג היה למקין עצמו, שכאמור היה דירקטור ומנכ"ל בחברה במועדים הרלוונטיים. במצגת תואר הניסיון המקצועי של למקין ושל פודים.

5. הרכב ההשקעה פורט במצגת הראשונה כך: מחצית מהכספים תושקע על ידי המשקיעים בהון המניות של חברת לידר והחצי האחר בהלוואה לחברת לידר נושאת ריבית שנתית צמודת יורו של Euribor + 1.5%. פירעון קרן ההלוואה הוא בתום חמש שנים ואילו הריבית להלוואה תשולם מידי שנה (למען הנוחות יכונו שתי השקעות אלה יחד להלן: "ההשקעה הראשונה").

6. לצורכי ההשקעה במיזם הקים רוזמן שותפות מוגבלת רשומה בשם- D. Roseman L. Real-Estate LP (אשר תכונה להלן "השותפות הראשונה"). השותפות הראשונה נוהלה על ידי השותף הכללי (חברת ההשקעות של רוזמן- רוזמן ד. יזמות והשקעות בע"מ). ביום 26.12.2006 נחתם הסכם שותפות בו הוסדרה מערכת הזכויות והחובות בין השותפים המוגבלים (קרי אחיעז ומילר) לבין השותף הכללי (הסכם זה יכונה להלן: "הסכם השותפות הראשונה").

ביום 28.12.2006 נחתם על ידי השותפות הראשונה (באמצעות השותף הכללי) הסכם עם חברת לידר בקשר עם ההשקעה הראשונה בחברת לידר (להלן: "הסכם ההשקעה הראשונה"). המניות בחברת לידר נרשמו על שם השותפות. חלקו של כל שותף מוגבל פורט במסגרת הסכם השותפות.

ביום 1.4.2007, מכרה אחיעז חלק מזכויותיה בחברת לידר תמורת סך כולל של 250,000 €. סכום זה כלל תוספת רווח של כ-20% על מחיר הרכישה של זכויות אלה ששולם על ידי אחיעז ביום 28.12.2006. בנוסף, ביום 20.4.08, כחלק מתנאי הסכם ההשקעה הראשונה, שולמה לאחיעז על ידי השותף הכללי בשם השותפות, ריבית על ההלוואה בסך של 23,000 €.

7. ההשקעה השנייה - כשנה לאחר ההשקעה הראשונה, פנה רוזמן אל התובעים 1-4 והציע להם להלוות לחברת לידר סך כולל של 900,000 € בהלוואת Mezzanine" " לצורך הקמת המיזם (להלן: "הלוואת המיזם").

גם לצורך הצגת ההשקעה הזו התקיים מפגש במשרדי חברת לידר בו נכחו התובעים 1-4. למקין ורוזמן הציגו לנוכחים במפגש זה מצגת נוספת (להלן: "המצגת השנייה"). במצגת השנייה צוין בין היתר כי המיזם כולל בניית כ- 410 דירות למגורים ב-7 בניינים בני 3.5 קומות בעיר ריגה בלטביה. כן צוין כי המיזם ממוקם במרחק של כ-10 דקות ממרכז העיר ריגה, וכי הרווח הצפוי ממנו הוא 10.23 מיליון אירו. עוד נאמר במצגת השנייה כי בנייתו של בנין 1 במיזם הושלמה, וכי הוא נמכר ואוכלס במלואו. בבניינים 2-4 נמכרו 132 דירות מתוך 154 דירות, ובנייתם של בניינים 5-7 עדיין לא החלה.

במצגת השנייה אף פורט מבנה ההשקעה בהלוואת המיזם: הלוואת המיזם היא לתקופה של 26 חודשים. בתום תקופת ההלוואה תיפרע קרן ההלוואה בתשלום אחד. ההלוואה נושאת ריבית שנתית צמודה ליורו בשיעור של 7%. בשנה הראשונה ישולמו 5% ויתרת הריבית תשולם בתום תקופת ההלוואה.

8. לאחר המפגש הראשון במשרדי חברת לידר, נערכה פגישה נוספת במשרדי השותף הכללי, בה נכחו התובעים 1-4, רוזמן ולמקין. במפגש זה השיבו רוזמן ולמקין לשאלות התובעים בנוגע למיזם.

9. כדי לבודד את כספי הלוואת המיזם מיתר הנכסים והחובות של המיזם, השקיעו התובעים את הכספים בשותפות מוגבלת נוספת שהוקמה על ידי רוזמן, בשםEstate TOBAGO .D.R Real(להלן: "השותפות השנייה"). גם בשותפות זו נחתם הסכם המסדיר את מערך הזכויות בין השותפים המוגבלים והשותף הכללי (הסכם שיכונה להלן: "הסכם השותפות השנייה". הסכם השותפות הראשונה והסכם השותפות השנייה יכונו להלן ביחד: "הסכמי השותפויות"). השותף הכללי בשותפות השנייה הוא אותו השותף הכללי כמו בשותפות הראשונה.

ביום 23.1.2008 חתם השותף הכללי בשם השותפות השנייה על הסכם הלוואת המיזם עם חברת לידר (להלן: "הסכם ההשקעה השנייה"). בתמורה לניהול שתי השותפויות גבה רוזמן מהתובעים 0.5% דמי ניהול מסך כל השקעה, וזכות השתתפות ברווחים ככל שההשקעות יניבו רווחים.

10. לאחר פרוץ המשבר הכלכלי בשנת 2008 קרסו כל הפרויקטים של חברת לידר. חברת לידר נכנסה להליכי חדלות פירעון שבסופם היא הגיעה בשנת 2011 להסדר נושים.

רקע דיוני

11. כנגד הנתבעים או מי מהם הוגשו – מלבד התביעות נושא פסק דין זה, מספר תביעות נוספות שחלקן יפורט להלן. תביעות אלה הוגשו על ידי תובעים שונים שהשקיעו כספים במיזמי בניה של חברת לידר במזרח אירופה, לרבות בפרויקט בלטביה נושא ההליך דנן. הנתבעים שנתבעו בהן היו אף הם דומים או זהים לאלה שנתבעו בתביעה דנן, כשגם התובעים טענו בתביעות הללו כי הנתבעים הם אלה שאחראים לכישלון השקעותיהם.

12. ביום 6.2.2012 התקבלה בקשתם של הצדדים לעיכוב הליכים בהליך הנוכחי, לאור קיומו של הליך מקביל שהתנהל באותה עת לפני כב' השופט י' פרגו ( ת.א. 2065/09 להלן: "תביעת יניב"). תביעת יניב עסקה במיזמי בנייה שונים של חברת לידר במזרח אירופה, ובין היתר גם בפרויקט בלטביה.

ביום 14.4.2013 ניתן פסק דין בתביעת יניב בו קיבל בית המשפט את טענות הנתבעים ודחה את התביעה במלואה. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 3886/13, להלן: "ערעור יניב". תביעת יניב וערעור יניב יכונו להלן "ענין יניב"). בתאריך 1.3.2016 ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור יניב. בית המשפט העליון דחה את הערעור והותיר את פסק דינו של בית משפט המחוזי על כנו.

13. ביום 4.9.2017 ניתן על-ידי פסק-דין בת"א 34172-09-10 ניר ואח' נ' אס.אף ווינג השקעות נדל"ן חו"ל בע"מ ואח' (להלן: "תביעת ניר"). פסק-דין זה עסק בפרויקטים במדינות שונות מהפרויקט דנן. יחד עם זאת, עילות התביעה שנדונו בפסק הדין הזה הן דומות לאלה שיידונו בפסק דין דנן, והנתבעים שכנגדם הוגשה תביעת ניר זהים ברובם לאלה שכנגדם הוגשה התביעה דנן מלכתחילה. במסגרת פסק הדין בתביעת ניר, הוחלט לדחות את התביעה. השלכתם של פסקי הדין הללו על ההליך דנן, תידון בהמשך.

14. פסק-דין זה מתייחס לשלוש תביעות שאוחדו מכוח החלטה מיום 25.1.2007: ת.א. 18499-11-09 (להלן: "תביעת אחיעז" שהיא הראשונה בזמן); ת.א. 56039-09-11 ות.א. 30671-02-13 (להלן: "תביעת רייס" ו"תביעת מילר" בהתאמה). מכוח החלטה מיום 29.3.2011 התקבלה בקשת התובעים בתביעת אחיעז לתקן את כתב התביעה.

עוד יצוין כי הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה ביום 16.2.2017 תוקף של החלטה, לפיה התביעה נגד רוזמן עצמו ונגד מי שהיתה הנתבעת 2 – בתו סיוון רוזמן – תידחה, בעוד שהתביעה נגד החברה שבבעלות רוזמן, חברת רוזמן ד. יזמות והשקעות בע"מ (שהיתה הנתבעת 3 בתביעה) – תמחק; כל זאת – ללא צו להוצאות.

טענות הצדדים בסיכומים

טענות התובעים

המצגת הראשונה

15. התובעים 1 ו-5 (שהם היחידים שהיו נוכחים במצגת הראשונה והשקיעו בהון העצמי של חברת לידר) טוענים כי במצגת הראשונה הוצגו להם מספר מצגי שווא:

• מצג למעורבות אישית של בעלי תפקיד בחברה – התובעים 1 ו-5 טוענים כי הם הסיקו מהשקופיות במצגת הראשונה כי למקין ופודים ייקחו חלק פעיל בהצלחת ההשקעה תוך ניצול הניסיון העשיר והקשרים העסקיים שלהם, וידאגו לטובתה של חברת לידר. בפועל – כך נטען – פודים כלל לא היה מעורב בפעילותה השוטפת של חברת לידר ואילו למקין היה אמנם מעורב בפעילות השוטפת של החברה אך הוא לא פעל לטובתה כפי שהובטח במצגת.
• מצג לרכישת קרקעות בשלבי בנייה מתקדמים ובאזורי ביקוש - עוד טענו התובעים 1 ו-5 כי במצגת הראשונה נכתב שחברת לידר תשקיע את כספי התובעים באזורי ביקוש ובערי בירה באמצעות איתור פרויקטים בשלבי בנייה מתקדמים יחסית. בפועל – כך נטען – נרכשו על ידי למקין מספר רב מאוד של קרקעות שחלקן לא היו זמינות לבנייה והיו מרוחקות מרחק רב מאזורי הביקוש וערי הבירה.
• שיתופי פעולה עם גורמים עסקיים מקומיים- התובעים טענו כי במצגת הראשונה נאמר שלידר תפעל ליצירת קשרים עסקיים עם גורמים בעלי ידע וקשרים בשוק המקומי. בפועל – כך נטען – למקין יצר קשרים עסקיים עם שותפים אשר כלל לא היו מקומיים אלא ישראלים.
• מצג מינוף פרויקטים בהיקף של 80% - התובעים טוענים כי במצגת הראשונה הוצג כי מינוף הפרויקטים יהיה בהיקף של כ- 80% ובלבד שהמימון יוגבל ברמת החשיפה (הלוואת non-recourse). בפועל – ההשקעות נעשו בדרך של מינוף גבוה. אופי המימון אף כלל הלוואות ללא הגבלה לרמת החשיפה (הלוואת recourse), כאשר שיעור המימון עלה על שווי הנכסים. כפועל יוצא מכך נוצרו בחברת לידר קשיי נזילות.

16. בכך – טוענים התובעים 1 ו-5– הפכה השקעתם מהשקעה סולידית להשקעה מסוכנת. עוד נטען כי למקין הוסיף למשוך מחברת לידר בכל אותה תקופה כספים רבים באמצעות הלוואות אישיות, משכורות ודמי ניהול, כאשר הוא פעל בחוסר זהירות לגבי גורלה של החברה ותוך התרשלות בתפקידו כנושא משרה. התובעים מדגישים כי חברת לידר קרסה לא כתוצאה מהמשבר הכלכלי שפקד את העולם בשנת 2008 אלא כתוצאה מהתנהלותו הרשלנית של למקין.

לטענת התובעים 1 ו- 5, אלמלא המלצתו של רוזמן ותוכנה של המצגת הראשונה, הם לא היו חותמים על הסכם השותפות הראשונה ולא היו משקיעים בהון העצמי של חברת לידר.

המצגת השנייה

17. המצגת השנייה הוצגה כאמור במשרדי לידר בחודש אוקטובר 2007 לתובעים 1-4 (שבפרק זה להלן יכונו "התובעים"). התובעים טענו כי למקין נמנע במצגת זו מלדווח אודות הנתונים המהותיים הבאים:

• עצירת המכירות - לטענת התובעים, המיזם נרכש ביוני 2007 לאחר שנמכרו 131 מתוך 154 דירות בבניינים 2-4. בחודש אוקטובר 2007, כאשר הוצגה המצגת, נמכרו 132 דירות. כלומר, בתקופה מאז רכישת המיזם ועד המצגת השנייה נמכרה במיזם דירה אחת בלבד. זאת לעומת קצב מכירה של כ-40 דירות בחודש טרם רכישת הפרויקט על-ידי חברת לידר. עובדה זו מהווה לגישת התובעים סימן לכישלון המיזם, ולכן היה על למקין לציין אותה במסגרת המצגת השנייה.
• הקשחת התנאים לקבלת משכנתה בלטביה - התובעים מוסיפים וטוענים כי בעת הצגת המצגת השנייה, נכנס לתוקף שינוי חקיקתי בלטביה, מכוחו הוקשחו תנאי קבלת המשכנתאות. לגישתם, היה על למקין לדווח על כך למשקיעים בשלב המצגת, אך הוא נמנע מכך.
• ביטול עסקאות לרכישת דירה - עוד צוין כי במועד המצגת השנייה, ביקשו 47 מתוך 132 רוכשי הדירות במיזם לבטל את העסקה, וגם עובדה זו לא נזכרה במצגת.
• קשיים במימוש התכנית העסקית ובעיות ביצוע - לשיטת התובעים, בעת גיוס הכספים בחודש אוקטובר 2007, לא התנהלה התכנית העסקית של המיזם כצפוי. כך, חל עיכוב בתהליך הבנייה של בנינים נוספים במיזם ובחלק מהבניינים לא החל כלל תהליך הבניה; במיזם היו ליקויי בניה רבים ואף הוחלף הקבלן המבצע; וחל עיכוב במסירת דירות שהוביל לכך שלא התקבלה יתרת התמורה עבור רכישת הדירות. כתוצאה מכך הורע מצבה של חברת לידר, והיא נקלעה לקשיי נזילות כתוצאה ממחסור בתזרים מזומנים.
• ייעוד כספי ההלוואה למטרות שלא לשמן גויס הכסף - לטענת התובעים, במצגת השנייה נאמר כי ייעוד כספי ההלוואה הוא למטרת "מימון מחדש" (Refinancing) של המיזם. מצג זה אף עוגן בהסכם השותפות השנייה. אולם בפועל, כך נטען, לא שימשו הכספים למטרה זו אלא למטרות אחרות.

התובעים טוענים כי אילו היו המשקיעים יודעים את המידע הנ"ל שלמקין הסתיר מהם ושהיה עליו לגלותו, הם לא היו מתקשרים עם השותף הכללי בהסכם השותפות השנייה.

טענות הנתבעים

18. הן למקין והן חברת הביטוח הגישו סיכומים מטעמם. למען הנוחות נתייחס לטענותיהם במשותף (אלא אם כן יצוין אחרת). הנתבעים טענו קודם כל כי יש לדחות את התביעה על הסף ממספר טעמים.

הטעם הראשון - הנתבעים ציינו כי אחיעז הגישה שני תצהירים, האחד במסגרת בקשה לסעד זמני שהוגשה על ידיה ביום 16.11.2009 (להלן: "תצהיר הסעד הזמני"), והשני - תצהיר עדות ראשית. הנתבעים טוענים כי בתצהירה הסעד הזמני, הפנתה אחיעז את עיקר טענותיה לכישלון ההשקעה במיזם כלפי רוזמן. אולם לאחר שהתובעים הגיעו להסכמה עם רוזמן אודות דחיית התביעה נגדו, שינתה אחיעז את טעמה, ובתצהיר עדותה הראשית הפנתה את טענותיה דווקא כלפי למקין. טענות אלה, אשר בחלקן נטענו לראשונה בתצהיר העדות הראשית ובחלקן בסיכומים, כלל לא נטענו בכתבי הטענות והן מהוות לכן הרחבת חזית אסורה. בהקשר זה ציינו הנתבעים כי הם התנגדו במהלך הדיון להרחבת חזית.

הטעם השני - למקין הוא נושא משרה בחברת לידר שהיא הצד לשתי ההתקשרויות של השותפויות הראשונה והשנייה. כדי לבסס חובה אישית שלו כלפי התובעים, היה עליהם להוכיח קיומם של יחסים מיוחדים בינו לבין כל תובע, יחסים שכתוצאה מהם נתן כל אחד מהתובעים את אמונו בלמקין כנושא משרה, תוך שלמקין קיבל על עצמו אחריות אישית כלפיהם.

לגישת הנתבעים, התובעים לא הוכיחו זאת ביחס לאף אחד מהתובעים. דברים אלה אמורים ביתר שאת בנוגע לתובעים 2-5. תובעים אלה כלל לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, וטענותיהם נסמכות על תצהירה של אחיעז (שהיא היחידה שהגישה תצהיר). כל מה שנאמר בתצהירה של אחיעז ביחס ליתר התובעים מהווה עדות שמיעה בלתי קבילה שהנתבעים התנגדו לקבלתה. הנתבעים אף מציינים כי החלטתם של התובעים 2-5 שלא להגיש תצהירים מטעמם, מעידה על כך כי עדותם – לו היתה מוגשת – היתה פועלת לחובתם.

הטעם השלישי - הנתבעים טוענים כי במצגות שהוצגו בפני התובעים נאמר מפורשות כי אין לראות בהן משום יעוץ להשקעה, הצהרה, מצג או התחייבות, לרבות מצד לידר אינטרנשיונל ונושאי המשרה שלה. מעבר לכך נטען כי בהסכמי השותפויות הצהירו התובעים כי הם מודעים היטב לסיכונים הכרוכים בהשקעה בנדל"ן באירופה וכי הם קיבלו יעוץ מקצועי מתאים. כן הצהירו התובעים בהסכמי השותפויות כי למצגים שאינם נזכרים בהם במפורש אין כל תוקף. לכן, כך נטען, לא קמה לתובעים עילת תביעה בדיני המצגים שהוצגו במסגרת המצגות לפני הסכמי השותפויות.

19. עוד טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה גם לגופה. לגישתם, התובעים לא הוכיחו את יסודות העילה של מצג שווא רשלני או חוזי בכל המצגים הנטענים בתצהירה של אחיעז:

• מצג למעורבות אישית מצד בעלי תפקיד בחברה – נטען כי הטענה אודותיו מהווה הרחבת חזית, וכי לגופו של ענין לא הוכח קיומו של מצג כזה במצגת הראשונה. גם בהסכם השותפות הראשונה לא צוינה כל התחייבות בדבר מעורבות של פודים ולמקין בפעילות החברה, מה עוד שבפועל מילאו פודים ולמקין את תפקידיהם ללא דופי.
• עצירת המכירות וביטול עסקאות הרכישה בפרויקט –נטען כי טענה זו מהווה הרחבת חזית ויש לדחות אותה מטעם זה בלבד. התובעים אף לא הוכיחו את הטענה לגופה – לא הוכח כי במיזם אכן נמכרו 131 דירות במהלך התקופה של שישה חודשים לפני שהוא נרכש על ידי חברת לידר. בפועל היה המיזם בעל פוטנציאל רב, והוא אף נבחר לפרויקט הטוב ביותר בריגה בשנת 2006. הנתבעים ציינו כי חברת לידר עצמה השקיעה סכומי כסף ניכרים במיזם.

לגישת הנתבעים, אכן לאחר שהמיזם נרכש נמכרו בו רק 5 דירות ונותרו 13 דירות למכירה. אולם למקין לא נשאל במהלך המצגת אודות קצב מכירת הדירות, והוא אף לא ראה בכך כל קושי. פרק זמן של מספר חודשים בו טרם נמכרו הדירות האחרונות בפרויקט נראה בעיניו סביר, מה עוד שעיקר הרווח נועד להגיע ממכירת בניינים 5-7 שבאותה עת טרם הוחל בהקמתם.

• הקשחת התנאים לקבלת משכנתא בלטביה – גם ביחס לטענה זו נטען כי היא מהווה בהרחבת חזית שאין להתירה. מעבר לכך נטען כי התובעים לא הוכיחו את ההשלכה של השינוי החקיקתי הנטען על קצב מכירת הדירות במיזם. למקין אמנם הבהיר שהיה מודע להקשחה מסוימת בתנאים לקבלת משכנתה בלטביה. אולם הוא אף ציין כי למיטב הבנתו ושיקול דעתו לא היה בהקשחה זו כדי להשפיע על סיכויי הצלחת המיזם.

הנתבעים ציינו כי לגרסת התובעים התרחש השינוי החקיקתי בינואר 2007. חברת לידר רכשה את המיזם ביוני 2007. אילו היתה חברת לידר סבורה כי השינוי החקיקתי עשוי להשפיע על הצלחת הפרויקט, היא לא היתה רוכשת אותו. הנתבעים הוסיפו כי בהתאם להערכת שמאי שהיתה בידי חברת לידר בעת חתימת הסכם ההשקעה השנייה, נאמד שווי המיזם בסכום של 21.9 מיליון אירו. אילו היה השינוי משפיע על שווי המיזם, הדבר היה בא לידי ביטוי בהערכת השמאי – ובפועל הוא לא נזכר בה.

20. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי יתר מצגי השווא אליהם התייחסו התובעים בסיכומיהם לא נזכרו בכתב התביעה ובתצהיר אחיעז. לכן הטענות לגביהם מהוות הרחבת חזית אסורה. עוד נטען כי יש לדחות את עילת מצגי השווא גם לגופה, שכן התובעים לא הוכיחו את יסוד הקשר הסיבתי בין מצג השווא לבין ההתקשרות ואת ההסתמכות שלהם על המצגים. הנתבעים טענו כי הוכח שהתובעים התקשרו בהסכמים כתוצאה מהמלצתו של רוזמן, וללא קשר למעשיו או מצגיו של למקין. הקשר הסיבתי לנזק הנטען לא הוכח גם משום שבענין יניב כבר הוכרע כי כישלון ההשקעה במיזם נבע מהמשבר הכלכלי שפקד את העולם בכלל ואת מזרח אירופה בפרט בשנת 2008.

21. אף חברת הביטוח הפנתה בסיכומיה לפסק הדין בערעור יניב. היא ציינה בהקשר זה כי בית המשפט העליון שדחה את ערעור יניב, לא מצא פגם בהתנהלות הנתבעים ובמעשיהם. הוא אף קבע כי אין במעשים אלה שנבחנו על ידיו לגופם, כדי לקיים את יסודות עילת הרשלנות או הפרת חובת האמון. חברת הביטוח ציינה אף היא כי בפסק הדין בערעור יניב נקבע כי כישלון המיזם נבע מהמשבר הכלכלי. לכן, כך היא טענה, גם אילו היו התובעים מוכיחים כי מי מהנתבעים הפר חובה כלשהי כלפיהם, לא מתקיים הקשר הסיבתי בין הפרה כזו לבין הנזק. לגישתה של חברת הביטוח, פסק הדין בענין יניב מהווה מעשה בית דין, שמכוחו יש לסלק את התביעה דנן על הסף.

עוד הוסיפה חברת הביטוח וציינה כי פוליסת הביטוח מחריגה במפורש חבות בגין כישלון השקעה, ירידת ערך או תשואות צפויות. גם מטעם זה אין מקום לקבל את התביעה הנוגעת להשקעה שנכשלה בשל המשבר הכלכלי.

חברת הביטוח טענה עוד כי האחריות המיוחסת לה היא מכוח היותה המבטחת של למקין בביטוח אחריות מקצועית ואחריות נושאי משרה. לגישתה, טענות התובעים כלפיה נטענו בעלמא, ללא תשתית ראייתית וללא פירוט של סעיפי הכיסוי הספציפיים מכוחם קמה עילת התביעה הנטענת.

טענות התובעים בסיכומי התשובה

22. בסיכומי התשובה התייחסו התובעים לנושא הרחבת החזית. לגישתם, הנתבעים התייחסו בטענותיהם בהקשר זה לכתב התביעה הראשון שהוגש מטעמה של אחיעז. אולם לאחר הגשת כתב התביעה המקורי הותר לאחיעז להגיש כתב תביעה מתוקן, וכן הוגשו כתבי תביעה נוספים של שאר התובעים בתביעה דנן. לכן, כך נטען, מהווים כתבי התביעה כולם את הבסיס לתביעה דנן, ולא נעשתה הרחבת חזית מצידם.

עוד נטען כי סיכומי הנתבעים לוקים בסתירה פנימית ביחס למספר הדירות שנמכרו במיזם, וכן כי גרסת הנתבעים מנוגדת לדיווח לבורסה ביחס למספר הדירות שנמכרו במיזם בעת שהוא נרכש. על כל פנים, ממועד הרכישה ועד למצגת לא היו במיזם כל מכירות. סתירה נטענת נוספת בסיכומי הנתבעים נוגעת לכך שהנתבעים ציינו כי המשבר הכלכלי פרץ בשני מועדים שונים - בתחילת 2008 ובשלהי 2008. התובעים ציינו עוד כי בענין יניב נקבע שהועברו כספים מפרויקטים אחרים של חברת לידר על מנת להציל את המיזם בלטביה שהיה לקראת קריסה בתחילת 2008. לכן מושתקים הנתבעים מלטעון כי קריסת המיזם התרחשה בזמן מאוחר יותר.

דיון

23. להלן נתייחס למכלול טענות התובעים בסיכומיהם כפי שהן פורטו לעיל. לא נתייחס לאותם עניינים שלא צוינו במסגרת הסיכומים - אין מקום להכריע בעניינים אלה לאור ההלכה הפסוקה לפיה צד שלא העלה טענות במסגרת סיכומיו, יש לראותו כמי שזנח אותן ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ פ"ד מז(1) 311 (1993), פס' 6 לפסק דינו של הנשיא (בדימוס) מ' שמגר).

כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי דין התביעה להידחות אף בהנחה שחרף האמור בהסכמי השותפויות ביחס למצגים טרום-חוזיים, עומדת לתובעים עילת תביעה מכוח דיני מצגי השווא הנטענים על ידיהם. ראשית, ביחס לכל מצגי השווא הנטענים, לא הוכיחו התובעים כנדרש קיומו של קשר סיבתי בין מצג השווא הנטען לבין ההתקשרות של התובעים או מי מהם בהסכמי השותפויות. שנית, ביחס לחלק ממצגי השווא הנטענים, התובעים לא הוכיחו כי מדובר במצגים שלא שיקפו את מצב הדברים במציאות. מעבר לכל אלה, עילת התביעה מופנית נגד למקין באופן אישי, כאשר גם בהקשר זה לא הוכח שיש מקום לתביעה אישית נגד למקין בקשר עם התרשלותו הנטענת כנושא משרה בחברה. זאת ועוד, חלק מעילות התביעה הנטענות מהוות הרחבת חזית אסורה, ולכן לא היה לכאורה כלל מקום לדון בהן ויש לדחות אותן על הסף.

כל הנושאים הללו יפורטו להלן.

האם עומדת לתובעים עילת תביעה בגין מצגי השווא לאור הסכמי השותפויות?

24. אחת הטענות שהעלו הנתבעים היתה כי לתובעים כלל לא עומדת עילת תביעה בקשר עם מצגי שווא טרום חוזיים, לאור סעיף מפורש בהסכמי השותפויות ששלל אפשרות להסתמך על מצגים שניתנו לפני ההתקשרות בהסכמים. כך, בהסכמי השותפויות נקבע מפורשות כי האמור בהם ממצה את כל התנאים וההסכמות נשוא ההשקעה וכי לכל הבטחה, התחייבות, מצגים, הערכות וכיו"ב אשר לא נקבעו או נזכרו בהסכמי השותפויות אין תוקף מחייב (סעיף 11.2 להסכם השותפות הראשונה וסעיף 10.5 להסכם השותפות השנייה). האם לאור האמור בסעיף זה עומדת לתובעים עילת תביעה בקשר עם מצגי השווא הטרום חוזיים?

25. ההלכה הפסוקה הכירה בנסיבות מסוימות במעמדו המשפטי של מצג או "פרוספקט" שהוצג בשלבים הטרום חוזיים, וזאת – כאשר לא ניתן ללמוד מיתר מסמכי העסקה אודות הפרטים השנויים במחלוקת (ר' פסק הדין בענין ניר בפסקה 26, והפסיקה שצוטטה שם). התובעים במקרה דנן התייחסו כאמור הן למצגי שווא "אקטיביים" (במצגת הראשונה) והן למצגי שווא "פסיביים" (בעיקר במצגת השנייה). ביחס לאחרונים – מדובר במצגים שלא הוצגו, ולכן הם כמובן לא באו לידי ביטוי בהסכמים.

ככל שמדובר במצגים ה"אקטיביים" נושא המצגת הראשונה, הרי כפי שנראה גם להלן, מצגי השווא אליהם מתייחסים התובעים בתביעה דנן הם בעיקרם מצגים שלא ניתן להם ביטוי בהסכמי השותפויות עצמם. לכן לא ניתן ללמוד אודות המצגים הללו מההסכמים. בנסיבות אלה נראה כי התובעים רשאים היו להעלות את טענותיהם ביחס למצגי השווא הללו, חרף האמור בס' 11.2 להסכם השותפות הראשונה וס' 10.5 להסכם השותפות השנייה.

האם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המצג להתקשרות בהסכם?

26. מצג המוצג בשלב המשא ומתן הוא הצהרה עובדתית של המציג המניעה את המתקשר לכרות עמו חוזה. מצג שווא הוא הצהרה כוזבת או אי-גילוי עובדות מהותיות שקיימת חובה לגלותן, אשר בעקבותיו התקשרו הצדדים בחוזה.

התובעים לא פירטו את מסגרת המשפטית המדויקת בקשר עם עילות התביעה עליהן הם מתבססים. טענות של מצג שווא כפי שהתובעים העלו, עשויות לבסס עילות תביעה חוזיות ונזיקיות. כך, לנפגע ממצג שווא עומדות מספר עילות תביעה אפשריות: פגם ברצון לכריתת חוזה מכוח סעיפים 14-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); תרמית מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח- 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") ומצג שווא רשלני מכוח עוולת הרשלנות הכללית שבסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. לכאורה עשויה לעלות גם עילה של הפרת חובת תום לב במשא ומתן מכוח סעיף 12 לחוק החוזים, אם כי התובעים לא ביססו את טענותיהם על עילה זו ולכן אין מקום לבחון את יסודותיה.

27. כל עילות התביעה שהועלו על ידי התובעים מחייבות לצורך הוכחתן, הוכחה של מספר תנאים ובכלל זה הוכחה של קשר סיבתי בין מצג השווא לבין החתימה על ההסכם. קיומו של קשר סיבתי כזה נדרש הן במסגרת העילות החוזיות והן במסגרת העילות הנזיקיות.

בעילת הטעות יש להוכיח קשר סיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות בהסכם. בעילת ההטעיה, יש להוכיח קשר סיבתי כפול – בין הטעות לבין ההתקשרות בהסכם וגם בין ההטעיה לבין הטעות. במילים אחרות הטעיה מצד המציג שלא גרמה בפועל לטעות אצל הצד האחר (בין משום שלא השפיעה עליו או משום שהוא ידע כי הדברים אינם נכונים) אינה עילה לביטול ההסכם (ר' גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי, 282-283, (2005); ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, פ"ד מט(3) 441, 451 (להלן: "ענין ולנטין"); ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ והאסמכתאות שם).

גם לצורך הוכחת עילות התביעה הנזיקיות – תרמית ומצג שווא רשלני – נדרשת הוכחה של הסתמכות הנפגע בפועל על מצג השווא הנטען, וקשר סיבתי בין ההסתמכות על מצג השווא וכריתת ההסכם.

28. אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו ביחס לכלל המצגים – הן נושא ההשקעה הראשונה והן נושא ההשקעה השנייה – קיומו של קשר סיבתי כנדרש, היינו לא הוכח כי אלמלא המצגים הנטענים של למקין, כולם או חלקם, לא היו התובעים מתקשרים בהסכמי השותפויות.

29. ראשית יש לציין כי במסגרת הדיון בתביעה המאוחדת, הוגש מטעמם של כל התובעים תצהיר עדות ראשית אחד בלבד, זה של אחיעז. יתר התובעים לא הגישו תצהירים מטעמם ולא נחקרו בבית המשפט. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע לגבי תובעים אלה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מצגי השווא הנטענים לבין ההתקשרות שלהם עצמם בהסכמי השותפויות. זאת משום ששאלת הקשר הסיבתי היא שאלה עובדתית הנבחנת באמת מידה סובייקטיבית. על התובע להוכיח כי אלמלא מצגי השווא הוא עצמו (ולא "האדם הסביר") לא היה חותם על הסכם השותפות. הוכחה כזו נדרשת ביחס לכל תובע בנפרד (ר' דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב' 758 (2001) (להלן: "פרידמן וכהן"); ענין ולנטין פס' 9 לדברי כבוד השופט זמיר).

במקרה דנן, אין כל ראיה ביחס לשאלה האם התובעים האחרים למעט אחיעז אכן התקשרו בהסכמי השותפויות כתוצאה ממצגי השווא הנטענים, והאם הם היו נמנעים מלעשות כן אלמלא המצגים הללו. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שאחיעז הודתה בחקירתה הנגדית כי היא כלל לא הכירה חלק מהתובעים ואת חלקם רק זוכרת ( פ/29.6.17 עמ' 44 ש' 16-22; עמ' 45 ש' 1-7).

מכאן (ובדומה למסקנה אותה הסקתי בפסק הדין בתביעת ניר), לא הוכח קיומו של קשר סיבתי ביחס לתובעים 2-5.

30. באשר לאחיעז עצמה, אני סבורה כי אף היא לא הוכיחה שהיא התקשרה בהסכמי השותפויות כתוצאה ממצגי השווא הנטענים של למקין. גרסתה של אחיעז בהתייחס לנושא זה עברה שינוי. כך, מלכתחילה, בתצהיר הסעד הזמני , הצהירה אחיעז כי מי שהציג את הדברים בשתי המצגות הוא רוזמן, וכי על דבריו אלה של רוזמן היא הסתמכה, והם שגרמו לה להתקשר בהסכם השותפות. לגישתה, אלמלא דבריו של רוזמן היא לא היתה מתקשרת בהסכם.

כך הצהירה אחיעז -

"בחודש אוקטובר הציג המשיב 1 (הוא רוזמן, ר.ר.) בפני פרויקט להשקעה במתחם TOBAGO בעיר ריגה. הפרויקט היה אמור להיות פיתוח והשבחה של 7 בנייני מגורים (400 דירות) בריגה בירת לטביה. הרווח בפרויקט שהוצג היה אמור להיות כ- 10.23 מיליון יורו" (ס' 11 לתצהיר הסעד הזמני).

בהמשך הוסיפה אחיעז וציינה כי "המצגת שהציג לי המשיב 1, מדברת בעד עצמה" (ס' 14 לתצהיר הסעד הזמני). אחיעז אף הדגישה כי רוזמן היה זה ששכנע אותה, על רקע יחסי העבר ביניהם והאמון שהיה לה בו – להתקשר בהסכמים ולהשקיע בחברת לידר -

"כפי שהוסבר לעיל בין המשיב מספר 1, לביני, היו קיימים במשך שנים יחסי אמון אשר התבססו על רקע ההצלחות שהיו בעבר, ועל רקע היחסים האישיים שבינינו, על בסיס זה שכנע אותי המשיב 1 להשקיע סכום של 800,000 יורו במשיבה. מחצית מהכסף כהלוואה למשיבה 7 ומחצית בהשקעה הון מניותיה של המשיבה 7" (ס' 42 לתצהיר הסעד הזמני).

נושא מעורבותו של למקין במצגות צוין על ידי אחיעז בצורה עמומה וללא פירוט. אחיעז התייחסה באופן כוללני ל"משיבים" ללא ציון ספציפי של דברים שנאמרו דווקא על ידי למקין במסגרת המצגת:

"המשיבים ו/או מי מהם, הציגו בפני מצג כאילו יש להם את הידע והניסיון בהשקעות ברומניה ובלטביה, והתחייבו כלפי לבחור בעבורי את ההשקעה הנכונה ולנהל בעבורי את ההשקעה ולפקח עליה." (ס' 16 לתצהיר הסעד הזמני).

31. לעומת זאת, לאחר שאחיעז הגיעה להסכמה עם רוזמן והתביעה נגדו נדחתה, השתנתה גרסתה של אחיע ז ובשלב זה היא הפנתה את טענותיה כלפי למקין, וטענה כי הוא הגורם שעליו היא הסתמכה ואשר שכנע אותה לחתום על הסכמי השותפויות:

"המפגש היה במשרדי לידר אינטרנשיונל, שהיו סמוכים למשרדי 'כנף 2000' בבית הפלטיניום ברח' הארבעה 21 תל אביב. את הפרוייקט הציג בפנינו מר שחר למקין... במפגש זה היה שחר למקין הרוח החיה בהצגת הנתונים, העובדות וההערכות, והוא שכנע אותי באופטימיות שלו" (פס' 11 לתצהיר עדות ראשית של אחיעז).

אחיעז נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע היא לא התייחסה ללמקין בתצהיר הראשון שהוגש מטעמה, בתמיכה לבקשה לסעד הזמני. בתשובתה לא היה לאחיעז הסבר ביחס לכך, וכל שציינה בהקשר זה היה כי "אף אחד לא שאל אותי את זה"(ר' פ/29.6.17 עמ' 41 ש' 2).

32. העובדה שאחיעז התקשרה בהסכמי ההשקעה על סמך המלצתו של רוזמן דווקא, ולא לאור דברים שאמר למקין במסגרת המצגות, עולה גם מחקירתה הנגדית של אחיעז. ראשית, אחיעז העידה כי רוזמן הוא שהיה מבחינתה דמות דומיננטית ובעלת השפעה מכרעת בבחירת השקעותיה:

"עו"ד נועם פורר: ...את דב רוזמן את מתארת כבן בית אצלך וגורו ההשקעות שלך, זו הגדרה מדויקת?

גב' יעל אחיעז: מדויקת מאוד". (פ/ 29.6.17 עמ' 28 שורה 18-20).

אחיעז אף אישרה מפורשות בחקירתה כי אלמלא המלצתו של רוזמן היא לא הייתה משקיעה את הסכומים נושא התביעה -

"עו"ד נועם פורר: הבנתי, אוקיי. טוב. רוזמן המליץ לך להשקיע בפרויקט בטובגו, נכון?

גב' יעל אחיעז: כן.

עו"ד נועם פורר: אם רוזמן לא היה ממליץ לך לא היית משקיעה, נכון?

גב' יעל אחיעז: נכון.

עו"ד נועם פורר: תראי, זה גם מה שאת אומרת בסעיף 1, 2 ו- 3 לכתב התביעה המתוקן שהגשת לבית המשפט, את אומרת: 'הנתבעת 6' זה רוזמן, החברה של רוזמן: 'שבינה לבין התובעת שררו יחסי יועצת השקעות לקוח, היא הטעתה אם ברשלנות ואם במכוון את התובעים, ואילולא פעילותיה לא היית מוסרת את הכספים שלך מלכתחילה', זה נכון?

גב' יעל אחיעז: כן.

עו"ד נועם פורר: זה נכון גם לגבי ההשקעה באקוויטי של לידר אינטרנשיונל, נכון? אם רוזמן לא היה אומר לך להשקיע לא היית משקיעה?

גב' יעל אחיעז: נכון" (פ/ 29.6.17 עמ' 59 ש' 3-17).

עוד עולה מהחקירה כי לאור ה"אמון המוחלט" שהיה לאחיעז ברוזמן – לגישתה שלה, היא לא התייעצה ביחס להשקעותיה עם ילדיה הגם שאלה היו בקיאים בתחום ההשקעות (ר' פ/29.6.17 עמ' 35 ש' 12-20). בשל האמון הזה, אחיעז כלל לא ביקשה מרוזמן לראות את ההסכמים שהוא חתם בשמה ובשם השותפות (ר' פ/29.6.17 עמ' 48 ש' 3-6). השינוי שחל בגרסתה של אחיעז ביחס לגורם שהביא אותה להתקשר בהסכמי השותפויות, מכביד על האפשרות לקבל את גרסתה בהקשר זה.

33. יוער עוד כי הסתמכותה של אחיעז על רוזמן ביחס להשקעה אינה בלתי סבירה גם לאור התנהלותו של רוזמן עצמו, אשר כעולה מחומר הראיות ראה עצמו מחויב לבחינת טיבה של ההשקעה. כך למשל, ציין רוזמן בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי הוא שלח נציג מטעמו לבקר במיזם, והוא אף שכר עורך דין מטעמו שיבחן את העסקה(סעיף 19(ט-י) לכתב הגנתו; ס' 51-52 לתצהירו של רוזמן במסגרת הבקשה לסעד זמני). המצגת השנייה נשאה את שם השותף הכללי – חברה אשר הייתה כאמור בבעלותו של רוזמן.

עוד יש לציין כי במסגרת ההסכמה בין התובעים לבין רוזמן על דחיית התביעה נגדו, הוסכם ביניהם כי רוזמן יגיש תצהיר מטעמו. בסופו של דבר בחרו התובעים לוותר על תצהירו, ענין שיש בו כשלעצמו כדי להכביד עליהם (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה (4) 651, 658 פס' 11 לדברי כב' השופט גולדברג (1991)).

34. סיכומה של נקודה זו - לאור מכלול הראיות: השינוי הבלתי מוסבר בגרסתה של אחיעז לאחר דחיית התביעה כנגד רוזמן; עדות אחיעז בדבר הסתמכותה על רוזמן הן בקשר להתקשרות בהשקעה הראשונה והן ביחס להתקשרות בהשקעה השנייה; האמון המוחלט שאחיעז רכשה לרוזמן בבחירת השקעותיה; העובדה שנציג מטעמו של רוזמן ביקר במיזם ועורך דין מטעמו בחן את העסקה – כל אלה מצדיקים את המסקנה כי לא ניתן לקבל את גרסתה של אחיעז לפיה היא התקשרה בהסכמי השותפויות כתוצאה ממצגים של למקין. סביר יותר לקבוע כי אחיעז השקיעה במיזם כתוצאה מהסתמכותה על רוזמן. מכאן שלא הוכח קשר סיבתי בין הדברים שאמר למקין במצגת לבין ההתקשרות של אחיעז (או של התובעים האחרים) בהסכמי השותפויות, שכן לא הדברים של למקין הם שהביאו את אחיעז להתקשר בהסכם. לכן, ומטעם זה בלבד, יש מקום לדחות את התביעה.

האם הוכיחו התובעים קיומם של מצגי שווא?

35. למעלה מן הצורך, נתייחס למצגי השווא שנטענו על ידי התובעים לגופם. לפחות ביחס לחלק מהם, התובעים לא הרימו את הנטל שהוטל עליהם, ולא הוכיחו כי המצגים האמורים אכן היו "מצגי שווא" שלא שיקפו את המציאות. נתייחס להלן בנפרד למצגים נושא ההשקעה הראשונה ולמצגים נושא ההשקעה השנייה.

מצגי השווא הנטענים במצגת הראשונה

36. המצגים נושא המצגת הראשונה הם מצגים לגבי העתיד. כידוע, מצג שווא הוא מצג לגבי המציאות שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות בפועל, זאת בין אם הוא הוצג ברשלנות או בכוונה להטעות (ר' פרידמן וכהן 781 – 783).

מצג שווא יכול להתייחס לעובדות בהווה ובעבר. אולם אין תחולה לדיני הטעות וההטעיה החוזיים ביחס למצג הצופה פני העתיד -

"דיני הטעות וההטעיה היו מוגבלים מאז ומעולם לנתונים הקיימים בהווה (או שהיו בעבר), ולא חלו על טעויות או אף על מצגים לגבי מה שיתרחש בעתיד. 'טעות' ביחס לעתיד לא נחשבה לטעות כלל".

37. מצג לגבי העתיד "אינו מחייב אלא אם ניתנה לגביו התחייבות חוזית" (פרידמן כהן, עמ' 727-728 וה"ש 290 שם). ככל שמדובר בהצהרה לגבי העתיד, היא עשויה להיחשב כמצג שווא רק אם מי שהציג את המצג אודות התחייבותו העתידית לא התכוון מלכתחילה לקיימה (ר' פסק הדין בתביעת ניר, וע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ פ"ד נא(2) 312 (1997). מסקנה דומה עולה גם מספרם לעיל של המלומדים פרידמן וכהן, שציינו כי מצג הנוגע להבטחה יהפוך למצג שווא "רק אם ידע המציג בעת הינתנה (של ההבטחה, ר.ר.) כי אין הוא מתכוון לבצע את ההבטחה, ובמילים אחרות, רק אם הבטחתו לא קוימה מתוך מירמה אך לא במקרים אחרים" (ר' עמ' 567).

לאור האמור, נבחן עתה את המצגים שלגישת התובעים היו מצגי שווא.

מצג למעורבות אישית מצד בעלי תפקיד בחברה

38. בשקופיות מספר 4-5 למצגת הראשונה נמסר תיאורו של מר פודים ובכלל זה השכלתו, ניסיונו והיותו המייסד והמנהל של חברת לידר החזקות והשקעות בע"מ. בשקופית מספר 5 תואר מר למקין. ביחס אליו צוין כי הוא משמש כמנהל הכללי והאחראי על מדיניות ההשקעה והובלת העסקאות בחברה, וכן תואר ניסיונו העשיר בעסקאות שונות במסגרת החברה ובמסגרת ב.ס.ר, עסקאות שהניבו למשקיעים רווחים נאים ותשואות גבוהות.

לגישת התובעים, הם הסיקו מהשקפים הללו כי למקין ופודים יהיו מעורבים באופן אישי בחברה ויעשו ככל יכולתם להצלחתה.

39. אני סבורה כי דין הטענה להידחות. גם אם ניתן להסיק מהשקפים כי למקין או פודים התחייבו להיות מעורבים באופן אישי בניהול החברה (וזאת חרף העובדה שהתחייבות כזו לא נזכרה באופן מפורש במצגת), הרי שהתובעים לא הוכיחו כי מדובר בהתחייבות שלמקין ופודים לא התכוונו לקיים כבר בעת שהיא ניתנה. כפי שהובהר לעיל, כאשר מדובר בהתחייבות לגבי העתיד, היא עשויה להיחשב כמצג שווא רק אם לנותן ההתחייבות אין כוונה לקיימה כבר כאשר היא ניתנת.

התובעים לא הוכיחו כי המצגים שניתנו ביחס למעורבת האפשרית של למקין ופודים, ניתנו במירמה. גם בהנחה שלמקין או פודים לא היו פעילים בחברה באופן אישי בשנים 2008-2009 – אין זה מן הנמנע כי הדבר נבע מהמשבר הכלכלי העולמי והשלכתו על החברה, ולא מכך שלמקין ופודים לא התכוונו להיות פעילים ומעורבים בחברה מלכתחילה. משלא הוכח לא לגבי למקין ולא לגבי פודים כי לא היתה להם מלכתחילה כוונה לקיים את התחייבותם האמורה, אין מקום לקבל את הטענה בדבר מצג השווא במצגת.

40. טענה נוספת שהעלו התובעים בהקשר זה היתה כי למקין הבטיח להם בזמן הצגת השקופיות כי הוא ינהל את השקעותיה של חברת לידר באופן סולידי בדומה לחברת ב.ס.ר אירופה אשר בה הוא כיהן כמנכ"ל. לגישתם, חרף האמור - חברת לידר עסקה בהשקעות מסוכנות.

מהמצגת הראשונה לא עולה כי למקין התחייב לנהל את חברת לידר באופן דומה לזה שבו התנהלה חברת ב.ס.ר ככל שהדבר נוגע לאופי ההשקעות ומידת הסיכון בהן. אין גם טענה או הוכחה כי ההצהרה בדבר אופי ההשקעות בחברת לידר ניתנה – ככל שניתנה - ללא שהיתה כוונה של למקין לעמוד מאחוריה בעת שהיא ניתנה. לכן, גם דינה של טענה זו להידחות.

מצג לרכישת קרקעות זמינות בשלבי בניה מתקדמים ובאזורי ביקוש

41. במצגת הראשונה, הוצגה למשקיעים שקופית העוסקת ב- "פרויקטים ב- Deal Flow" בה נאמר -

"החברה שמה לה למטרה לאתר קרקעות הכוללות זכויות בניה ומיועדות לבניה בטווח הקרוב, בעיקר באזורי הביקוש במדינות היעד. כמו כן, ממטרות החברה לאתר שותפים פוטנציאלים בעלי יתרון יחסי במדינות הרלוונטיות, אשר מחזיקים פרויקטים ו/או קרקעות בשלבים מתקדמים יחסית, המאפשרים כניסה מהירה יותר לפעילות יזמית."

התובעים טוענים כי לידר התחייבה במצגת הראשונה לאתר קרקעות המיועדות לבניה בטווח הקרוב ובאזורי ביקוש. לגישתם, חרף האמור ישנן עדיין מספר קרקעות שלא קיבלו היתרי בניה ושלא היו ממוקמות באזורי ביקוש.

42. אני סבורה כי אין לקבל טענה זו מכמה טעמים.

ראשית, במצגת נאמר כי החברה "שמה לה למטרה" לאתר קרקעות בעלות זכויות בניה ואשר נמצאים בשלבים מתקדמים יחסית ובאזורי ביקוש, אולם היא לא התחייבה כי כל הקרקעות שיירכשו אכן יהיו כאלה. מחומר הראיות עולה כי החברה אכן פעלה לאתר קרקעות עם זכויות בניה ובאזורי ביקוש.

43. זאת ועוד, באשר למיזם נושא התביעה, הוכח הן כי הוא נרכש בשלבים מתקדמים והן כי הוא היה ממוקם באזור מרכזי ומבוקש.

המיזם נרכש ידי חברת לידר בשלבים מתקדמים כאשר חלקו היה מאוכלס וחלקו האחר היה בשלבי בנייה מתקדמים. כך עולה בין היתר ממסמך בדיקת הנאותות של חברת Savant , חברה שביצעה בדיקת נאותות למיזם באפריל 2007, בטרם רכישת המיזם על ידי חברת לידר ביוני 2007. במסמך זה צוין כי בניין מספר 1 הושלם ולא נכלל בעסקה, וכי בנינים 2-4 נמצאים בשלבי בנייה שונים.

מסקנה דומה עולה גם מסעיף 10 להערכת שמאי של חברת COLLIERS INTERNATIONAL שהעריכה את שווי המיזם ליום 28.11.2007. במסמך זה תואר מצב הפרויקט בטרם רכישתו על ידי חברת לידר. מהערכת השמאי הנ"ל אף עולה כי המיזם ממוקם באזור מרכזי בלטביה עם מתקנים תומכים רבים. בסעיף 6.7 להערכת השמאי נאמר כי המיזם ממוקם באזור עם תנועה ערה, בניני מגורים חדשים, בתי ספר, מרכזי קניות וגישה נוחה למיזם ברכב ובאמצעות תחבורה ציבורית.

מעבר לאמור, גם המצג הזה הוא מצג צופה פני העתיד, ולכן גם ביחס אליו היה על התובעים להוכיח כי לא היתה כוונה לקיימו. התובעים לא עמדו בנטל הזה. לא ניתן להסיק מסקנות מהעובדה שבסופו של דבר היו קרקעות שלא קיבלו היתרי בנייה או שלא מצויות באזורי ביקוש, שכן יתכן שהטעם לכך הוא התרחשויות עתידיות שלא היו קיימות ולא נצפו בעת הצגת המצגת.

שיתופי פעולה עם גורמים עסקיים בינלאומיים ומקומיים.

44. התובעים טוענים כי במצגת הראשונה נכתב, במסגרת השקופית העוסקת באסטרטגיה של חברת לידר, כי החברה תיצור שיתופי פעולה עם גורמים עסקיים מקומיים ובינלאומיים בעלי ידע וקשרים בשוק, אך בפועל לא כך היה. התובעים מתייחסים לאמור במצגת הנוגע ל"יצירת שיתופי פעולה עם גורמים שונים, ביניהם גופי השקעה בינלאומיים הפועלים בשווקי פעילות החברה, כמו גם עם גורמים עסקיים מקומיים בעלי ידע וקשרים בשוק הנדל"ן המקומי." (ר' שקופית מס' 8 במצגת הראשונה).

גם השקופית האמורה עוסקת בהבטחה לגבי העתיד, שאין הוכחה שלא היתה כוונה לקיימה במועד בו הוצגה המצגת. נהפוך הוא - חומר הראיות מעלה כי היתה ללמקין כוונה לקיים את ההתחייבות הזו, שאף קוימה בחלקה.

מסקנה זו עולה מעדותו של מר למקין –

"אם אני זוכר נכון, עוד פעם זה מזיכרון מאוד מעורפל של 10 שנים אחורה, העסקה הזאת במקור היינו אמורים לקנות אותה עם שותף ביחד, נחתם זיכרון דברים ובסופו של דבר בקנייה הסופית של ההסכם, אנחנו קנינו את הפרויקט הזה לבד, ללא שותפים" (פ' 29.6.17 עמ' 140 ש' 21 עד עמ' 141 ש' 5).

45. עוד טענו התובעים בהקשר זה כי במצגת הובטח כי השותפים שהחברה תחבור אליהם יהיו שותפים מקומיים. בפועל – כך נטען - היו השותפים, ככל שהיו כאלה, ישראלים. אינני מקבלת את הטענה. ראשית, חברת לידר התכוונה מלכתחילה להתקשר עם חברה קפריסאית (שהבעלים שלה היו ישראלים) לצורך רכישת המיזם, וזאת כפי שעולה מזיכרון הדברים ביום 8.3.2007 שנחתם בין חברת לידר והשותפה לבין הבעלים של המיזם (נספח 3 לתצהירו של למקין). מעבר לכך, לא נטען וודאי שלא הוכח כי החברה הקפריסאית לא היתה בעלת קשרים בשוק הנדל"ן המקומי כפי שהוצג במצגת.

זאת ועוד, מעדותו של למקין בתביעת ניר עולה כי במסגרת הפרויקט בבולגריה, הוא אכן פעל יחד עם שותף שהיה בעל ניסיון רב בשוק הבולגרי (ר' פ' 29.6.17 עמ' 149 ש' 1-14). מעבר לכל אלה, גם בהקשר זה מדובר בהתחייבות עתידית שלא הוכח שלא היתה כוונה לקיימה. לכן, דין הטענה הזו להידחות.

מצג מינוף פרויקטים בהיקף של 80%

46. התובעים טוענים כי המצגת כללה התחייבות לפיה מינוף כלל הפרויקטים של חברת לידר יהיה בהיקף של כ- 80% עם הגבלה לרמת החשיפה (הלוואת non-recourse). הם מפנים בהקשר זה לשקופית מספר 8 שעסקה ב"אסטרטגיה של לידר יזמות נדל"ן" וכך צוין בה. בפועל טוענים התובעים כי חברת לידר לקחה הלוואות ללא הגבלה לרמת החשיפה (הלוואת recourse). לגישתם מסקנה זו עולה מדו"ח של חברת לידר המציג את מצבה הפיננסי נכון ליום 31.12.2008.

אני סבורה כי גם דינה של טענה זו להידחות. ראשית, ספק אם המצג המדובר מתייחס להלוואות מבנקים – וסביר יותר להניח כי מדובר בהשקעות והלוואות של הבעלים ולא של גופים מוסדיים כמו בנקים. מעבר לכך, התובעים לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין המצג האמור לבין ההתקשרות בהסכמי ההשקעה, קרי לא נטען וודאי שלא הוכח כי לו היו התובעים (לא אחיעז וודאי שלא התובעים 2-5) מודעים לכך שהגבלת החשיפה אינה כוללת הלוואות מבנקים, הם לא היו מתקשרים בהסכם השותפות הראשונה. מעבר לכל אלה, גם בהקשר זה מדובר בהתחייבות עתידית שאין הוכחה שככל שניתנה – ניתנה ללא כוונה לקיימה.

מצגי השווא הנטענים במצגת השנייה

47. בעוד במצגת הראשונה התמקדו רוב טענות התובעים – כפי שפורט לעיל – במצגים שנגעו להבטחות עתידיות, הרי עיקר הטענות הנוגעות למצגת השנייה מתייחסות למחדלים נטענים ביחס לגילוי מידע. במילים אחרות, התובעים טוענים כי הנתבע הסתיר מהם במסגרת המצגת מידע מהותי שחלה עליו חובה לגלותו.

ואכן, מצג שווא יכול להיעשות באופן אקטיבי אך גם באופן פסיבי, במחדל. ואולם ככל שמדובר במצג שווא במחדל, תוטל אחריות רק מקום בו ישנה חובה לגלות את המידע - מכוח הדין, הנוהג או הנסיבות (פרידמן וכהן, 784, 787, 810-811.) חובת גילוי קיימת כאשר מידע מהותי מצוי אצל צד אחד לעסקה בעוד שהצד השני יצליח לגלות אותו רק בעזרת מאמץ והוצאה כספית ניכרים ( ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי פ"ד לב(1) 231 (1975); ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי פ"ד לד (1) 701 (1977) ). לכן, כדי להרים את הנטל שהוטל עליהם, על התובעים להוכיח כי למקין הסתיר מהם מידע, כי חלה עליו חובה לגלות מידע זה וכן כי מדובר במידע מהותי (ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים מס' 97-96 בע"מ נ' דוד אהרוני, ואח', ל (2) 141 (1976), פס' 3 לדברי כב' השופט בייסקי. אני סבורה כי התובעים לא הרימו את הנטל, שכן לא הוכח שהמידע שהוסתר היה מידע מהותי שחלה חובה לגלותו.

התובעים מתייחסים בהקשר זה לחמישה מצגים: עצירת המכירות במיזם, ביטול עסקאות קיימות לרכישת דירות במיזם, הקשחת התנאים לקבלת משכנתא בלטביה, קשיים במימוש התכנית העסקית ובעיות ביצוע, וייעוד כספי ההלוואה למטרות שלא לשמן גויס הכסף.

עצירת המכירות

48. לגישת התובעים היה על למקין לגלות להם במצגת השנייה כי המיזם נרכש לאחר ש-131 דירות בו כבר נמכרו, וכי במהלך חצי שנה של ניהול הפרויקט, מספר הדירות שנמכרו במיזם עמד על 132. כלומר, רק דירה אחת נמכרה במהלך חצי שנה של ניהול הפרויקט. זאת לעומת קצב מכירות נטען של כ-40 דירות בחודש בטרם נרכש המיזם על ידי חברת לידר.

49. אני סבורה כי אין לקבל את הטענה.

במועד המצגת נמכרו רוב הדירות בבניינים שנבנו במיזם באותה עת, בניינים 2-4. הדירות שטרם נמכרו ושנותרו היו הדירות האחרונות בבניינים אלה. התובעים לא הוכיחו כי עיכוב במכירה של דירות אלה במצב זה מהווה מידע מהותי שיש בו כדי להצביע על קושי מיוחד או יוצא דופן. טענת הנתבעים בהקשר זה לפיה אין מדובר במידע מהותי או בעל חשיבות – לא נסתרה.

מעבר לכך, לא הוכח כי לנושא זה היתה משמעות מבחינת התובעים: התובעים לא העלו שאלות ביחס לקצב מכירת הדירות במיזם. אין לתמוה על כך, משום שהרווח העיקרי שהיה צפוי למשקיעים נבע ממכירת הדירות בבניינים 5-7 ולא ממכירת הדירות המעטות שטרם נמכרו בבניינים 2-4.

ביטול עסקאות לרכישת הדירות במיזם

50. התובעים הוסיפו וטענו כי בעת הצגת המצגת בוטלו 47 הסכמים לרכישת דירות במיזם. לשיטת התובעים מידע זה עולה לכדי מידע מהותי שלמקין היה חייב לגלותו בשעת המצגת.

אני סבורה כי אין לקבל אף טענה זו. התובעים לא הוכיחו כי אכן בוטלו 47 הסכמים לרכישת דירות במיזם במועד הצגת המצגת. בהקשר זה יש לציין כי התובעים לא הוכיחו באיזה מועד הוצגה המצגת השנייה. כל שהוכח הוא כי הצגת המצגת קדמה למועד החתימה על הסכם השותפות השנייה – שנחתם ביום 23.1.2008. מר למקין ציין בעדותו כי הוא אינו זוכר את התאריכים המדויקים, אולם "זה היה מצגות שנעשו לפני ההשקעה של משקיעי רוזמן בפרויקט" (ר' פ' 29.6.17 עמ' 64 ש' 9-10). במצגת עצמה מצוין התאריך של אוקטובר 2007.

51. התובעים הפנו לדו"ח לידר להוכחת טענתם בהקשר זה. מדו"ח לידר (שלצורך הדיון להלן נניח שהוא קביל להוכחת אמיתות תוכנו) עולה כי אכן הוגשה בקשה על ידי 47 דיירים לבטל את ההסכמים. אולם הדו"ח אינו מציין מתי הוגשה בקשה זו. כל שנאמר בו הוא שהרשות להגנת הצרכן בלטביה אישרה את הבקשה מצד הדיירים בתאריך 26.9.2008. לכן, אין זה מן הנמנע כי בקשות הביטול הוגשו לאחר הצגת המצגת (יתכן כי הן הוגשו לאחר פיטוריו של הקבלן המבצע שהיו לאחר הצגת המצגת למשקיעים).

לכן, התובעים לא הרימו את הנטל שהוטל עליהם ולא הוכיחו כי בעת הצגת המצגת ידע למקין אודות הבקשה לביטול עסקאות, וודאי שלא הוכח כי הוא ידע אודות אישורה של בקשה זו.

הקשחת התנאים לקבלת משכנתה בלטביה.

52. כזכור, התובעים טוענים במועד הצגת המצגת השנייה, חל שינוי חוקי במדינת לטביה שהביא להקשחת התנאים לקבלת משכנתא שם. התובעים טענו כי למקין ידע על כך, כי היה עליו לגלות זאת במסגרת המצגת השנייה וכי הוא לא עשה כן.

לגישת התובעים, השינוי חייב רוכשי דירות בלטביה לאמת את הכנסתם כתנאי לקבלת משכנתא. לגישתם, כתוצאה משינוי זה נעצרה מכירת הדירות במיזם. התובעים הפנו בהקשר זה למסמך של Bank of Latvia (נספח יב לתביעת רייס ונספח ה' לתביעת אחיעז, שאינני מתייחסת לשאלת קבילותו או משקלו), בו תוארה הרפורמה כך –

"….Essential changes mainly affected consumption and mortgage loans. As of 10 July 2007, in order to receive a loan borrowers shall have to prove their income by a statement of income issued by the state revenue service".

53. ואולם, התובעים לא הרימו את הנטל שהוטל עליהם ולא הוכיחו (לא באמצעות חוות דעת ולא בדרך אחרת), כי הרפורמה המתוארת בלטביה (ככל שקיומה אכן הוכח), הביאה לעצירת המכירות במיזם.

זאת ועוד – מחומר הראיות שהוצג, ניתן להסיק כי בפועל לא היתה לרפורמה השלכה על המכירות או על שווי המיזם. מסקנה זו עולה בין היתר מדו"ח חברת השמאות COLLIERS INTERNATIONAL שהוגש על ידי התובעים. בדו"ח זה אין כל איזכור של הרפורמה החוקית או של השפעה אפשרית שלה על שווי המיזם. זאת למרות שהדו"ח נערך לאחר הרפורמה (שככל הנראה וכעולה מהדו"ח של הבנק הלטבי, חוקקה בחודש ינואר 2007 ונכנסה לתוקף בחודש יולי 2007). מאחר שהרפורמה לא השפיעה על שווי המיזם, הרי שלא הוכח כי מדובר במידע שהיה על למקין לגלותו לתובעים במסגרת המצגת השנייה.

קשיים במימוש התכנית העסקית ובעיות ביצוע

54. לטענת התובעים, ידע למקין במועד הצגת המצגת השנייה כי מימוש התכנית העסקית של המיזם אינו מתבצע כמתוכנן. הטענה מתייחסת בעיקרה לבניית הבניינים 5-7, שהוצג שבנייתם תחל בסוף שנת 2007. בפועל כך טוענים התובעים, בניית הבניינים הללו לא החלה מעולם.

55. אינני מקבלת את הטענה.

כפי שהובהר לעיל, המועד בו הוצגה המצגת השנייה לא הוכח, למעט העובדה שמועד זה קדם למועד החתימה על הסכם השותפות השנייה – שנחתם ביום 23.1.2008. התובעים לא הוכיחו מה היה מצב המיזם במועד המצגת. ככל שהיא אכן נערכה בחודש אוקטובר 2007, לא הוכח כי במועד זה היה ידוע כי ישנה בעיה במימוש התכנית העסקית של המיזם, או כי היה ידוע אז כי לא ניתן יהיה לממש את התכנית ולהתחיל בבניית בניינים 5-7 בסוף שנת 2007.

56. מחקירתו של מר למקין עולה כי הצפי במועד המצגת היה כי בניית הבניינים 5-7 אכן צפויה להתחיל במחצית השנייה של שנת 2007:

"עו"ד יניב יובל: מדוע רשום בעמוד זה שבניית בניינים 5 עד 7, תחל במחצית השנייה של 2007 כשהיא לא החלה מעולם?

מר שחר למקין: גם במצגת כתוב שהיא תתחיל, היא עוד לא התחילה.

עו"ד יניב יובל: אבל זה רשום שהיא תתחיל במחצית השנייה של 2007, כשאת המצגת הצגתם בסוף שנת 2007?

מר שחר למקין: אני אמרתי, שוב אני לא זוכר את התאריכים של המצגת, זה היה לפני הזמן שהמשקיעים השקיעו את הכסף.

עו"ד יניב יובל: הם השקיעו בינואר 2008.

מר שחר למקין: זה הזמן שנחתם ההסכם והועבר הכסף.

עו"ד יניב יובל: נכון.

מר שחר למקין: התהליך התחיל הרבה קודם, הדברים לא קורים ביום אחד".

(פ' 29.6.17 עמ' 71 ש' 18 עד עמ' 72 ש' 6).

ובהמשך –

"כבוד השופטת: השאלה אם אתה יכול להגיד מתי הוצג המידע הזה שהבנייה תתחיל במחצית השנייה של 2007, האם זה היה לני או אחרי?

מר שחר למקין: אני לא יכול לזכור בוודאות, אבל אני מניח שאם

המצגת, אם זה מופיע במצגת אז זה היה רלוונטי לזמנים אז".

(פ' 29.6.17 עמ' 72 ש' 22 עד עמ' 73 ש' 3).

57. התובעים מוסיפים בהקשר זה וטוענים כי למקין ביטל את החוזה עם קבלן הביצוע ולא גילה זאת לתובעים במצגת. אינני מקבלת טענה זו. מעיון בדו"ח של חברת לידר אליו הפנו התובעים (ת/1 עמ' 24), עולה כי החוזה עם הקבלן בוטל בינואר 2008. מאחר שכפי שצוין לעיל מועד המצגת לא הוכח, לא ניתן לקבוע כי במועד בו המצגת הוצגה, החוזה עם קבלת המשנה כבר בוטל. אם כטענת התובעים הוצגה המצגת בחודש אוקטובר 2007, הרי שמועד זה קדם לביטול – וודאי שלא ניתן לקבוע כי למקין ידע אודותיו בעת הצגת הדברים לתובעים.

ייעוד כספי ההלוואה שלא למטרות לשמן גויס הכסף

58. התובעים טוענים כי הוצג להם מצג שווא לפיו מטרת מתן ההלוואה הינה לבצע "מימון מחדש"(refinance) של ההלוואה הקיימת. לשיטתם כספי ההשקעה של התובעים הופנו למטרות אחרות.

59. אינני מקבלת את הטענה. התובעים לא ציינו בסיכומיהם מהו מקורו הנטען של המצג. עיון במצגת השנייה מעלה כי לא צוין בה כי מטרת ההשקעה היא ביצוע של מימון מחדש של השקעה קיימת. מעבר לכך, אף אם היה ממש בטענות התובעים, היה מדובר לכל היותר בהבטחה לעתיד ולא במצג, הבטחה שהתובעים לא הוכיחו כי לא היתה כוונה לקיימה במועד בו היא ניתנה. מעבר לכל אלה, התובעים לא הוכיחו כי המצג האמור גרם להם לנזק הקשור בקשר סיבתי למצג. הם לא הוכיחו כי העברת הכספים למטרה שונה מזו שהובטחה להם לגישתם מלכתחילה גרמה לנזק לחברת לידר, והם לא טענו ולא הוכיחו כי לו היה להם מידע נוסף ביחס למטרת ההשקעה – הם לא היו מתקשרים בהסכם השותפות.

60. עוד ניתן להסיק מסיכומי התובעים (מה שלא נטען בהם מפורשות) כי לגישתם קבע הסכם ההלוואה השנייה כי מטרת ההלוואה תהיה "מימון מחדש" קרי, החזרת השקעת כנף 2000. למרות זאת – כך נטען – כספי ההשקעה כלל לא עברו לכנף 2000.

אינני מקבלת גם את הטענה הזו.

התובעים לא ביססו את תביעתם על עילה של הפרת הסכם. מעבר לכך, בהסכם ההלוואה לא נקבע מפורשות כי מטרתה היא להחזיר למשקיעי כנף 2000 את השקעתם, אלא רק כי מטרת ההלוואה היא לבצע מימון מחדש של הפרויקט. מעבר לכל אלה, התובעים לא הוכיחו מה היה השימוש בפועל של כספי ההשקעה. לא נשללה האפשרות כי השקעת התובעים שימשה להחזר של הלוואה ישנה קודמת. מכאן כי לא הוכח כי הכספים לא שימשו למימון מחדש של המיזם.

למקין העיד בחקירתו כי כספי ההשקעה נותרו בתוך חברת לידר ולא הועברו מעולם "למעלה" לבעלי המניות. כך עולה מחקירתו -

"עו"ד יניב יובל: ... אני רוצה להציע לך, תגיד לי אם מה שאני אומר לך מהדהד לך קצת יותר נכון, ריפרד זה מצב שבו אפילו כפי שתיארת, לוקחים מימון והיזמים או כנף 2000 או לידר אינטרנשיונל לוקחים כסף הביתה? למשל הלוואה מבנק, פתאום ערך נכס עלה, מגדילים את ההלוואה מהבנק, נוצר עודף ולוקחים אותו הביתה. מי לקח פה כסף הביתה?

מר שחר למקין: לא נלקח כסף הביתה.

כבוד השופטת: אוקיי.

עו"ד יניב יובל: אז תאשר לי שמה שכתוב בעצם בפסקה E להסכם הזה הוא שקרי?

מר שחר למקין: אין קשר בין מה שכתוב לשקר או אמת, יש הסכם הלוואה שכתובים בו דברים מסוימים, הוזרם כסף על בסיס הסכם ההלוואה, ואני אומר לך שלא נמשך כסף הביתה.

כבוד השופטת: אוקיי.

עו"ד יניב יובל: בוא אני אתן לך גרסה אחרת. מי שלקח את הכסף הביתה כאן הייתה חברת לידר וחברת לידר מנג'מנט?

מר שחר למקין: לא נכון".

(פ/29.6.17 עמ' 74 ש' 8 – עמ' 75 ש' 5)

61. התובעים מוסיפים כי בתביעת יניב טען למקין כי לא בוצע מימון מחדש. לפיכך הוא מושתק מלטעון אחרת בתביעה הנוכחית. ואולם, טענתו של למקין בתביעת יניב היתה כי לא בוצע מימון מחדש להלוואת הבעלים של בעלי המניות בחברת לידר, וכי כל הכספים שהתקבלו שימשו לתפעול שוטף של המיזם או לתשלום הלוואות גישור שחברת לידר לקחה בזמן זה.

למקין העיד בחקירתו בתביעת יניב כי חלק מהכספים אותם גייסה חברת לידר באמצעות המשקיעים, הופנו להלוואות גישור ולתשלומים שוטפים של המיזם. אולם הוא הדגיש כי מעולם לא הועברו כספים אל בעלי המניות אלא לפרויקטים בלבד:

"ת. ...כשקיבלנו את הכסף, וחשוב לציין שמאז שקנינו את הפרויקט ועד שהגענו למימון המשכנו כל חודש להזרים כספים לפרויקט. המהנדס עולה, המנהל עולה, המשרד עולה, האנשים עולים, הכסף הזה הגיע מאיזה שהוא מקום, כל חודש היינו עושים העברה של סכומים, מאות אלפי יורו לפרויקט...".

(עמ' 31 ש' 17 עד עמ' 32 ש'1 לפרוטוקול בתביעת יניב (23.11.2011)).

ובהמשך -

"ש. עכשיו מהכסף הזה, וזה אני אשאל שאלה ואני אנסה לשאול אותה בדרך הכי טובה של חקירה ראשית. מתוך ה-3.9 הזה 1.6 הלך לטקסטיליאנה אמרת, 2.2 לפרויקטים, איזה שהוא דולר, איזה שהוא יורו, סנט מהכסף הזה חולק לבעלי המניות?

ת. מעולם, אני מדגיש את זה ואת זה אני, איך אומרים, את זה אני זוכר, אני נוצר. מעולם לא היה תנועה של כסף מ- Leader International למעלה לבעלי המניות, אלא תמיד, לאורך כל השנים שאני הייתי ב- Leader International היתה תנועה חד כיוונים, Leader הזרימה כסף ל- Leader International."

עמ' 33 ש' 14 עד עמ' 34 ש' 6 לפרוטוקול של תביעת יניב (23.11.2011)

בהמשך הדברים הוסיף העד וציין -

"ת. ...חברת Leader International לקחה הלוואת גישור מטקסטיליאנה, היא צריכה לשלם לטקסטיליאנה לא חברת הפרויקט הרומנית לקחה, אז היא מניעה את הכסף, עוד שניה אני מסיים. הוא עולה ל- Leader International, LeaderInternational לוקחת את הכסף, 1,650,000 מחזירה את הלוואת הגישור לטקסטיליאנה, לוקחת את הכסף מעבירה אותו לריגה לפרויקט של טובאגו ומשקיעה אותו בטובאגו, זה הטכנאות של זרימת הכסף. במהות הדברים הם אחד לאחד כמו שאמרתי, זה מה שהיה. אתה נתפס לזה שזה עבר, זה הדרך שעושים את זה, אין דרך אחרת".

עמ' 64 ש' 5-15 לפרוטוקול של תביעת יניב (23.11.2011).

62. מעבר לכל האמור, הרי אף לו היו התובעים מוכיחים כי הסכם ההשקעה הופר, לא היה מקום לקבל את התביעה. ראשית, מר למקין לא היה צד להסכם ההשקעה, ולכן עילת התביעה בהקשר זה לא היתה צריכה להיות מופנית נגדו. מעבר לכך, התובעים לא טענו ולא הוכיחו כי ההפרה המדוברת היא הפרה יסודית של ההסכם, וספק לאור מכלול החומר אם אכן מדובר בהפרה יסודית של ההסכם המזכה בביטולו האוטומטי.

האם למקין התרשל בתפקידו כנושא משרה?

63. מסיכומי התובעים עולה (אף שהדבר לא נטען מפורשות) כי לגישת התובעים, למקין התרשל בתפקידו כנושא משרה בחברת לידר וכי מטעם זה יש להטיל עליו אחריות אישית לנזקים הנטענים על ידיהם.

64. אני סבורה כי אף דין טענה זו להידחות.

כאשר מועלית טענה לאחריות אישית של מי שהוא אורגן או נושא משרה בחברה (בניגוד למקרה בו נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות), הרי כדי שהטענה תתקבל מוטל על הטוען להוכיח כי התמלאו אצל נושא המשרה היסודות הנדרשים לקיומה של העוולה (רע"א 7875/06 זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (29.11.2009), פסקה 12 לדברי כב' השופט ריבלין והאסמכתאות שם).

במקרה דנן כדי להוכיח את טענתם האישית כלפי למקין, היה על התובעים להוכיח כי הוא קיים באופן אישי את כל יסודות עוולת הרשלנות - חובת זהירות המוטלת על המזיק כלפי הניזוק; התרשלות המזיק; וקיום נזק לניזוק כתוצאה מהתרשלות המזיק (קשר סיבתי).

65. התובעים לא הוכיחו את קיומם של היסודות הללו. ראשית לא הוכח כי למקין חב כלפי התובעים בחובת זהירות. כדי להוכיח קיומה של חובת זהירות אישית של נושא משרה, יש להוכיח כי בין הצדדים ישנה מערכת של "יחסים מיוחדים" המצמיחים חבות אישית של נושא המשרה (ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769 (1997).

במקרה דנן, לא הוכח קיומם של יחסים כאלה בין התובעים לבין למקין. לא הוכח כי התובעים נתנו את אמונם דווקא בלמקין שקבל על עצמו באופן אישי אחריות כלפיהם (ע"א 9183/99 פינגשטיין נ' חברת חברה המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, פ"ד נח(4) 693, 703 (2004). אם בכלל הוכח (כפי שגם עולה מפסק דין זה לעיל), כי התובעים נתנו אמון אישי ברוזמן, ובחברה בבעלותו שהיא זו שהיתה צד להסכם עם חברת לידר.

66. התובעים אף לא הוכיחו כי למקין התרשל. בהקשר זה טענו התובעים כי למקין הימר על כספם של התובעים בדרך מסוכנת. כך למשל רכש למקין מספר רב מאוד של קרקעות בדרך של מינוף גבוה ללא הצטיידות בחוות דעת או בדיקות כלשהן.

ואולם, גם טענה זו לא הוכחה. למקין ביצע בקשר עם המיזם בלטביה בדיקות באמצעות לא פחות משלוש חברות שונות - בדיקת נאותות על ידי חברת Savant; בדיקת נאותות על ידי פירמת רואי חשבון ERNST&YOUNG; ובדיקת שמאות המיזם על ידי חברת Coillers. בדיקות בוצעו גם בפרויקטים אחרים כגון פרויקט פפירה ובנסקו שנדונו בתביעות האחרות. גם ביחס לפרויקטים הללו בוצעו בדיקות נאותות על ידי חברות מקצועיות כנדרש. כך עולה מפורשות מפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור יניב (ר' פיסקה 35 לפסק הדין).

זאת ועוד: החברה האם של לידר, חברת לידר נדל"ן, השקיעה בעצמה כספים רבים הן במיזם והן בפרויקטים נוספים של חברת לידר. מדובר בהשקעה של סכומים גבוהים יותר מאלה שהושקעו על ידי התובעים (עמ' 37 לדו"ח של חברת לידר). לכן, המסקנה לפיה נערכו על ידי לידר נדל"ן כל הבדיקות הנדרשות בטרם ביצוע ההשקעה, היא מסקנה סבירה.

מסקנה דומה עולה גם מפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור יניב (בסעיף 36 לפסק הדין):

"כאמור, המשיבים עצמם הפסידו את כספם באותם פרויקטים וחזקה עליהם שביצעו את מירב הבדיקות הנדרשות כדי להגן לכל הפחות על השקעותיהם".

67. טענה נוספת שהעלו התובעים בקשר להתרשלותו הנטענת של למקין היתה כי הוא משך – הן בעצמו והן באמצעות חברה בבעלותו, כספים רבים מחברת לידר באמצעות משכורות, דמי ניהול והלוואות אישיות. התובעים הפנו בהקשר זה לדו"ח של חברת לידר שלגישתם מהווה ראיה לגובה שכרו של למקין.

אינני מקבלת את הטענה. הדו"ח אליו הפנו התובעים מתייחס לקטגוריה של "הוצאות כלליות" הקרויה- Management Fees. לא ניתן להסיק ממנו כי מדובר בשכרו של למקין בלבד. חברת לידר העסיקה מנהלים נוספים כמו מר טל פודים שכיהן כסמנכ"ל פרויקטים בחברה (ר' ס' 6.6.7 לדו"ח לידר. יוער כי התובעים הציגו רק "דפים נבחרים" ממסמך זה ולא את המסמך כולו).

לכן לא ניתן לקבוע כי מלוא הסכום שצוין בדו"ח (בהנחה שהאמור בו אכן מהווה ראיה לאמיתות תוכנו), מתייחס דווקא לשכרו של למקין. לאור האמור, אין מקום להתייחס בפירוט לשאלה האם – לו היה מוכח שכרו של למקין – ניתן היה לבסס על שכר זה כשלעצמו טענת רשלנות כלפיו.

68. טעם נוסף בשלו יש לדחות את עילת התביעה של רשלנות, הוא משום שהתובעים לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו הנטענים של למקין לבין הנזק נושא התביעה. לגישת התובעים, עוד בטרם המשבר הכלכלי בשנת 2008, התרשלותו הנטענת של למקין היא זו שגרמה לקריסתה של החברה. כפי שהובהר כבר לעיל, אין ספק כי בשנת 2008 קרסה חברת לידר כתוצאה מהמשבר הכלכלי. לכן, כדי להרים את הנטל שהוטל עליהם בהקשר זה היה על התובעים להוכיח כי חרף האמור לעיל, נגרם להם נזק דווקא כתוצאה מרשלנותו הנטענת של למקין, וכי נזק זה לא "נבלע" בנזק המאוחר שהתרחש כתוצאה מהמשבר הכלכלי של שנת 2008.

סיכומה של נקודה זו – טענת הרשלנות כלפי למקין נדחית.

הרחבת חזית

69. למעלה מן הצורך, יצוין כי לפחות חלק מהטענות שהעלו התובעים בסיכומים מטעמם מהוות הרחבת חזית אסורה, ולכן לא היה מקום כלל לדון בהן וניתן היה לדחות אותן על הסף.

כידוע, מעוצבים גדרי המחלוקת בין בעלי הדין במשפט האזרחי בכתבי הטענות המוגשים על ידי הצדדים (כתב תביעה, כתב הגנה וכתב תשובה.) כאשר חורג בעל דין ממסגרת הפלוגתאות כפי שזו הוגדרה בכתבי הטענות, מדובר בהרחבת חזית אסורה. האיסור על הרחבת חזית המחלוקת נועד לאפשר דיון משפטי יעיל וממוקד, ולהגן על הזכויות המהותיות של בעלי הדין ובפרט זכויותיו של הנתבע – כדי שלא יקופח בהגנתו. הכלל בדבר היצמדות הצדדים רק לפלוגתאות שבמחלוקת נועד לאפשר לנתבע להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם טענות התובע העולות מכתבי הטענות (יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי עמ' 381, 414-415 (2015) (להלן: "יששכר רוזן צבי"); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמ' 129-138 (מהדורה שמינית, 2005) (להלן: "אורי גורן"); ע"א 1653/08 ליפץ נ' בנק לאומי לישראל (14.07.2011), פס' 5 לדברי כב' השופט הנדל).

בספרות המשפטית צוין כי בבחינת השאלה האם קיימת הרחבת חזית, על בית המשפט לשאול את עצמו האם נתבע סביר הקורא את כתב התביעה יכול וצריך היה לצפות מראש את הטענות שהעלה התובע מאוחר יותר (ר' יששכר רוזן צבי, עמ' 417). ככל והתשובה לכך היא שלילית הרי שעסקינן בהרחבת חזית אסורה. זאת משום שהדגש הוא על האפשרות של הנתבע להכין את עצמו לדיון, ולהתמודד עם הטענות שהן ורק הן מהוות את חזית המחלוקת ושביחס אליהן יינתן פסק הדין. חריגה מהציפייה הסבירה של הנתבע – תפגע באפשרות ההגנה שלו ולכן היא אסורה.

70. כאשר החסיר תובע טענה עובדתית או משפטית בכתב התביעה והוא מבקש להוסיפה, עליו לבקש לתקן את כתב תביעה (תקנות 91-92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). שינוי חזית הוא אפשרי גם כאשר הצד שכנגד נותן את הסכמתו במפורש או מכללא לנהל את התובענה שלא על פי כתבי הטענות (ר' יששכר רוזן צבי, עמ' 414). אולם בהעדר הסכמה להרחבת חזית או החלטה המתירה את תיקון כתב התביעה, אין להרחיב את חזית המחלוקת, וטענה החורגת מהחזית צפויה להידחות (אף שקיימת סמכות מסוימת, מטעמי צדק, לחרוג מכך – ר' רע"א 9123/05‏ אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (25.10.2007), פס' 12 לדברי כב' השופטת חיות; אורי גורן עמ'91)

אילו מטענות התובעים בסיכומיהם מהוות אם כן הרחבת חזית אסורה, שאין מקום לקבלן?

71. ביחס למצגת הראשונה –

הנתבעים טענו כי יש לדחות את הטענות הבאות משום שהן מרחיבות שלא כדין את חזית המחלוקת - (1) מצג למעורבות אישית מצד בעלי תפקיד בחברה (נטען לראשונה בתצהיר העדות הראשית של אחיעז); (2) מצג לרכישת קרקעות זמינות באזורי ביקוש (נטען לראשונה בסיכומי התובעים); (3) שיתופי פעולה עם גורמים עסקיים מקומיים (נטען לראשונה בסיכומי התובעים); (4) מצג מינוף פרויקטים בהיקף של 80% (נטען לראשונה בסיכומי התובעים).

72. בכתבי התביעה ישנו פירוט ארוך של עילות תביעה שונות (חלקן צומצמו ונמחקו בהמשך). אולם אין בהם תשתית עובדתית סדורה שממנה ניתן להסיק קיומה של עילת תביעה בדבר מצגי שווא אישיים של למקין במצגת הראשונה. הנתבעים לא היו צריכים ויכולים לכן, למקרא כתבי התביעה, לצפות כי תועלה נגדם טענה בדבר מצגי השווא שצוינו לעיל.

בהמשך הגישה אחיעז תצהיר עדות ראשית ממנו ניתן להסיק כי היא התקשרה בהסכם השותפות הראשונה על בסיס מצג אחד בלבד הנוגע לחלקם של למקין ופודים בחברה, וכי גם מצג זה הוצג לה על ידי רוזמן ולא על ידי למקין. כך, בס' 48 לתצהיר עדות ראשית הצהירה אחיעז: "נכנסנו להשקעה (ההשקעה הראשונה, ר.ר.) על בסיס המלצתו של רוזמן ועל בסיס המצג היחיד שהוצג בפנינו כי ה"ה שחר למקין ויאיר פודים יהיו מעורבים אישית בפעילות החברה" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.). גם הטענה בדבר מצג זה הועלתה רק במסגרת התצהיר ולא במסגרת כתב התביעה כנדרש.

73. התובעים טענו כי בית המשפט יבחן את חזית המחלוקת על בסיס תביעת רייס ותביעת מילר. ואולם, אין מקום לקבוע כי הטענה ביחס למצגי השווא שהוצגו לכאורה במצגת הראשונה מבוססת על האמור בתביעת רייס, משום שתביעה זו כלל אינה עוסקת בעילת התביעה של ההשקעה הראשונה: רייס עצמה לא השקיעה בהשקעה הראשונה אלא אחיעז ומילר בלבד. ברור אם כן כי תביעת רייס אינה עוסקת בעילת תביעה שמלכתחילה אינה נוגעת לרייס.

בתביעת מילר הועלתה טענה עמומה אודות "מצגים" לכאורה:

"התובע, שקשה היה לו לעכל את העובדה שכל כספו ירד לטמיון, לאחר כל ההבטחות והמצגים שהוצגו, אשר תיארו 'עתיד ורוד' לנתבעת 7 (חברת לידר, ר.ר.), מצא כי במסגרת הפרויקטים ביצעה הנתבעת 7 עבירות על החוק, משכה כספים מתוך הפרויקטים שמעולם לא חולקו כדיבידנדים, הפרה הפרות מרובות כנגד צדדים שלישיים, כפי שתואר לעיל, ולמעשה נטשה פרויקטים בהם השקיעה כשהיא מופסדת 'על הנייר' בלבד." (ס' 21 לתביעת מילר).

אולם לטעמי אין די בטענות אלה שהן טענות בעלמא בדבר "מצגים" שטיבם לא פורט, כדי לאפשר לנתבעים לצפות טענות קונקרטיות לגבי מצגים מסוימים ולהתגונן מפניהם.

74. התובעים היו צריכים לפרט את טענותיהם בהקשר זה – ולהבהיר בדיוק מהם מצגי השווא הנטענים, מה בדיוק נאמר ביחס אליהם ועל ידי מי. ודאי שהיה על אחיעז לעשות כן לאחר שהותר לה לתקן את כתב התביעה מטעמה, אולם היא לא עשתה כן. משכך, אני סבורה כי טענות התובעים ביחס לכלל המצגים העוסקים בהשקעה הראשונה (מצגים (1) (2) (3) ו- (4) לעיל) מהוות הרחבת חזית אסורה מאחר והן לא נטענו בכתבי התביעה של התובעים (הן של אחיעז והן של רייס ומילר). המצגים (2) (3) ו- (4) הופיעו לראשונה בסיכומים ומצג (1) הופיע לראשונה בתצהירה של אחיעז (כ-6 שנים לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן). משכך, לא היה מקום לקבל את טענות התובעים לגבי מצגים אלה, וניתן היה לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת אליהם על הסף.

75. ביחס למצגת השנייה -

חלק מהטענות הנוגעות למצגת השנייה, אינן מהוות הרחבת חזית. אלה הם פני הדברים ביחס למצגים הבאים: ביטול עסקאות רכישת דירה; קשיים במימוש התכנית העסקית ובעיות ביצוע; ייעוד כספי ההלוואה למטרות שלא לשמם גויס הכסף. הטענות הנוגעות למצגים אלה נטענו (גם אם לא באופן מפורש) בתביעת אחיעז (ס' 42ג-42ה; ס' 52- 53; ס' 66; ס' 129; ס' 148-150 לכתב התביעה המתוקן בתביעת אחיעז). אמנם תביעת אחיעז לא התייחסה מפורשות לטענה של מצג שווא (והיא עשתה זאת רק במסגרת תצהירה האחרון וסיכומיה). אולם, עובדה זו כשלעצמה אינה שוללת ממנה את האפשרות להעלות את הטענה המשפטית ככל שהיא מבוססת על העובדות להן היא טענה (ר' ע"א 1184/04 קוויזר נ' שוורץ (15.4.2007).

76. ככל שהדבר נוגע למצג בדבר עצירת המכירות, הרי גם מצג זה נזכר בתביעת אחיעז (אם כי בכתב התביעה אין אזכור של הטענה הנוגעת להשוואת קצב המכירות לפני הרכישה ואחריה). נושא הקשחת התנאים לקבלת משכנתא בלטביה לא נזכר בתביעת אחיעז אם כי הוא נזכר בתביעת רייס. משהתביעות נדונו במאוחד, היו הנתבעים יכולים לצפות כי יהיה עליהם להתמודד עם טענה זו.

בנסיבות אלה, אני סבורה שלא היה מקום לדחות את טענות התובעים הנוגעות למצגת זו בשל היותם הרחבת חזית אסורה.

77. סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

אני מחייבת את התובעים לשאת בהוצאותיו של למקין בסך כולל של 60,000 ₪ ובהוצאותיה של חברת הביטוח, הנתבעת 9, בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ח, 20 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.