1. עסקינן בתביעה ששני מרכיבים לה:

א. תביעה כספית על סך של 146,000 ₪ נכון ליום הגשתה בתאריך 16.11.09 (להלן: "התביעה הכספית").

ב. תביעה לפס"ד הצהרתי כי הנתבע חייב לשאת בחוב ארנונה למועצה מקומית עתלית, בגין שימוש בקרקע חקלאית, בחלקה 8 גוש 10529, מגרש 13 (להלן: "המקרקעין"), החל מיום רכישתה ע"י התובע בתאריך 19.4.96 ועד ליום הגשת התביעה (להלן: "התביעה ההצהרתית").

התביעה הכספית

2. בין התובע, עו"ד במקצועו, והנתבע נחתם ביום 18.5.97 זכ"ד, למכירת זכויותיו של הנתבע במקרקעין בשטח של 5 דונם בעתלית, בגוש 10529 חלקה 8 מגרש 15 (להלן: "הזכ"ד").

הזכ"ד צורף כנספח א' לת/4.

3. עפ"י הזכ"ד, תמורת הממכר היתה 75,000 דולר ארה"ב, שישולמו בתנאים כדלקמן:

א. בעת חתימת החוזה - 5,000 דולר.

ב. תוך 30 ימים מיום חתימת החוזה - 35,000 דולר.

ג. כנגד קבלת אישור מס שבח (שומה סופית), והעברת המקרקעין על שם התובע במינהל - 35,000 דולר.

4. אין מחלוקת בין הצדדים כי שולם על חשבון רכישת המקרקעין עפ"י הזכ"ד סך של 10,750 דולר (ראה: ת/4, סעיפים 5-7; נ/4 סעיף 5.1 (א-ד)).

5. מכאן ואילך חלוקים הצדדים באשר לגורל זכה"ד, והאם שולם תשלום נוסף מכוחו.

להלן נפרט את גרסאות הצדדים בנדון.

גרסת התובע עפ"י תצהירו ת/4

6. בתצהיר עדותו הראשית ת/4 ציין התובע כדלקמן:

א. בתאריך 30.7.97 הוא שילם 15,000 דולר נוספים, במזומן, לנתבע על חשבון רכישת המקרקעין, בהתאם לתרשומות שהוא רשם לעצמו וצורפה כנספח ד' לת/4.

ב. מכאן כי שילם לנתבע מכח הזכ"ד סכום של 25,750 דולר בערכים שקליים.

ג. לאחר התשלום האחרון, בסכום של 15,000 דולר במזומן, הוסכם בין הצדדים על ביטול עסקת רכישת המקרקעין עפ"י הזכ"ד, שגם לא דווחה למס שבח ולמינהל מקרקעי ישראל.

עוד הוסכם בין הצדדים כי בעקבות ביטול העסקה ישיב הנתבע לתובע את הסכומים ששילם לו עד למועד הביטול, בסכום כולל של 25,750 דולר.

ד. ביום 17.11.02 נחתם בין הצדדים פרוטוקול (שעותקו המקורי הוגש וסומן ת/1), שם נרשם בסעיף 3(ג) כדלקמן:

"והואיל ושי חייב לצד ג' כספים כדלקמן:

ג. סך 25,000$ החזר עבור ביטול מגרש חקלאי עתלית

גוש 10529 חלקה 8 מגרש 15".

(להלן: "הפרוטוקול").

ה. הפרוטוקול מהווה למעשה הודאת הנתבע בגובה החוב בגין ביטול עסקת המקרקעין עפ"י הזכ"ד.

ו. באשר לטענות הנתבע כנגד אמיתות הפרוטוקול, ציין התובע כי הפרוטוקול נרשם עת ירד לרכבו של התובע שהתקשה לעלות למשרדו עקב נכות. העט שבו נרשם הפרוטוקול היה "מגמגם". לכן לאחר מכן התובע חזר על הרישום של הפרוטוקול בעט ומכאן כי קיימות הדגשות בת/1, אך מדובר במסמך אמיתי, שחתימתו של הנתבע מופיעה עליו.

ז. מכאן גם כי התאריך על הפרוטוקול הוא 17.11.02, המהווה הודאה בכתב בחוב ההלוואה מטעם הנתבע. על כן, ומכח סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות תתחיל להימנות מיום ההודאה. היינו מיום 17.11.02, ותתיישן רק לאחר 7 שנים ממועד זה.

במקרה דנן התובענה הוגשה ב- 16.11.09, ולכן הוגשה ביום האחרון לתקופת ההתיישנות אך טרם חלוף מועד ההתיישנות.

גרסת הנתבע עפ"י תצהירו נ/4

7. גרסת הנתבע מפורטת בתצהירו נ/4 כדלקמן:

א. הוא מודה כאמור בתשלום סך של 10,750 דולר ע"י התובע בגין רכישת המקרקעין עפ"י הזכ"ד.

ב. הוא מכחיש כי התובע שילם לו סכום במזומן של 15,000 דולר על חשבון רכישת המקרקעין מכוחו של הזכ"ד.

מציין הנתבע כי ביום 30.7.97 מסר לו התובע המחאה על סך של 85,000 ₪ המשוכה מחשבונו על חשבון רכישת המקרקעין נשוא הזכ"ד, אולם המחאה זו לא נפרעה וחזרה בנימוק של "אכ"מ".

צילום השיק המשוך מחשבונו של התובע צורף כנספח א' לנ/4.

ג. היות והתובע לא המשיך לשלם עפ"י הזכ"ד בגין רכישת המקרקעין, העסקה למעשה לא מומשה עקב הפרתה ע"י התובע, והתבטלה מעיקרה.

ד. הוא מכחיש כי סוכם בינו לבין התובע כי ישיב לתובע את הסכומים ששילם על חשבון רכישת המקרקעין מכח הזכ"ד.

לטעמו של הנתבע היתה הסכמה בשתיקה בינו לבין התובע כי היות ולא עמד בתנאי הזכ"ד הוא למעשה הפר אותו, והם יראו את הסכום ששולם על חשבון רכישת המקרקעין, בשיעור של 10,750 דולר, חלקו כפיצוי בגין הפרת הזכ"ד וחלקו כפרעון חוב שהתובע חייב לו בגין דמי תיווך בעסקאות מקרקעין שהם עשו בעבר (ולכך נתייחס בהמשך).

ה. הפרוטוקול זויף בחלקו ויש להטיל ספק באמיתותו. אין זה נכון כי הוא נרשם ברכבו, שכן לא היתה לו מניעה לעלות למשרדו של התובע כפי שעשה בעבר, על אף שהוא סובל מנכות מסוימת.

ו. מעבר לכך, הפרוטוקול בוטל בפרוטוקול אחר שנערך בין הצדדים ביום 12.12.02, וצורף כנספח ד' לנ/4, על פיו הוא מבטל כל פרוטוקול אחר שבין הצדדים (סעיף 7 לפרוטוקול החדש).

(להלן: "הפרוטוקול החדש").

ז. גם אם ימצא ביהמ"ש כי הוא חייב לשלם לתובע סכום מסוים, טוען הנתבע לטענת קיזוז בגין חוב דמי תיווך שהתובע חייב לו בשיעור של 15,000 דולר.

דיון והכרעה

8. ארבע שאלות עומדות להכרעה בתביעה הכספית שבתובענה הנדונה, כדלקמן:

א. אמיתות הפרוטוקול?

ב. האם הפרוטוקול בוטל ע"י הפרוטוקול החדש?

ג. האם זכה"ד בוטל?

ד. האם התובע הוכיח את סכום התביעה?

שאלה א' - אמיתות הפרוטוקול

9. גרסתו של הנתבע בנדון לא היתה אחידה לאורך ניהול התיק.

10. תחילה טען בתצהיר שתמך ברשות להגן ובכתב ההגנה שהגיש לה אחריו, כי סעיף 3(ג) לפרוטוקול מזויף (סעיף 3(ג) צוטט בסעיף 6(ד) לעיל), תאריך הפרוטוקול מזויף (ולכך יש חשיבות לעניין טענת ההתיישנות שטען), העמוד השני של הפרוטוקול לא נראה כחלק מהעמוד הראשון והוא לא חתום על הפרוטוקול.

11. בישיבת קדם המשפט ביום 24.11.10 כבר הודה הנתבע כדלקמן:

א. כי חתם בתחתיתו השמאלי של העמוד הראשון של הפרוטוקול (עמ' 2 לפרו' ש' 5).

ב. כי ככל הנראה הוא גם חתם על העמוד השני של הפרוטוקול, אם כי העמוד השני לא נראה כהמשך העמוד הראשון אלא כי לקוח ממקום אחר (עמ' 2 לפרו' ש' 6-7).

12. לנוכח מחלוקת זו בין הצדדים, הגישו לי שניהם חוו"ד מומחים מטעמם, כדלקמן:

א. התובע צירף את חוות דעתו של מר יצחק חג'ג', גרפולוג משפטי, שהוגשה לביהמ"ש וסומנה ת/2, ומסקנותיו כדלקמן:

1. תאריך המסמך לא זויף אלא התאריך המקורי שהיה, ונשאר, הוא 17.11.02.

2. החתימות על שני עמודי הפרוטוקול הן חתימותיו של שי שפירא בסבירות גבוהה ביותר.

3. שני דפי הפרוטוקול הינם מסוג נייר מיוחד מבחינת הגודל, ואינם בגודל סטנדרטי הרגיל.

ישנן אותיות וספרות בשני דפי הפרוטוקול, עם הדגשות ניכרות במטרה להדגיש קווי כתיבה רפים, אולם לא נמצאו סימנים העשויים להעיד על זיוף בשני דפי הפרוטוקול.

גם גוון הדיו בשני דפי הפרוטוקול הוא דומה.

לכן מסקנתו היא כי שני דפי הפרוטוקול שייכים לאותו פרוטוקול.

ב. הנתבע צירף את חוות דעתו של מר אמנון בצלאלי, מומחה להשוואת כתב יד ולבדיקת מסמכים (נ/1), בה נדרש לשתי שאלות בלבד והן:

1. זיוף הפרוטוקול או חלק ממנו.

2. אותנטיות התאריך המופיע בפרוטוקול.

ג. ציין המומחה בצלאלי כדלקמן:

1. באשר לתאריך הפרוטוקול, לא ניתן לשלול כי התאריך המקורי שהיה על הפרוטוקול הוא כרשום בו כיום (17.11.02), אם כי יתכן והוא גם היה "12.11.02" ותוקן ל- "17.11.02".

2. הוספה לפרוטוקול השורה השניה של סעיף 3(ג), אשר הוא "גוש 10529 חלקה 8 מגרש 15".

13. שני המומחים נחקרו על חוות דעתם, ולהלן תמציתה:

המומחה חג'ג' יצחק

א. הוא עומד על דעתו כי התאריך האותנטי הוא "17.11.02" ולא "12.11.02". גם גוון הדיו בהדגשות של התאריך בת/1 הוא גוון דומה (עמ' 5 לפרו' ש' 9-25).

ב. באשר לתוספת הנטענת ע"י המומחה בצלאלי בשורה השניה לסעיף 3(ג) - הוא לא שולל כי השורה הזו הוספה אחרי חתימת החוזה אך מדובר באותו גוון דיו של עט (עמ' 6 לפרו' ש' 7-9 וש' 30-33).

המומחה אמנון בצלאלי

א. באשר לתאריך - הוא לא שולל את האפשרות שגם במקור התאריך היה "17.11.02" - עמ' 8 לפרו' ש' 21-25.

ב. באשר לתוספת בשורה השניה של סעיף 3(ג), מסקנתו היא כי התוספת הזו הוספה בעט שונה (עמ' 8 לפרו' ש' 26-27).

ג. ההדגשות ביתר דפי הפרוטוקול לא היוו תיקון לפרוטוקול אלא הדגשות (עמ' 9 לפרו' ש' 9-11).

גרסאות הצדדים לעניין הפרוטוקול בחקירותיהם הנגדיות

14. לעניין אמיתות הפרוטוקול, טוען התובע בחקירתו הנגדית כדלקמן:

א. לעניין התוספת הנטענת של השורה השלישית בסעיף 3(ג) לת/1 (הפרוטוקול) מציין התובע כי יכול להיות שלא היה לו ברגע כתיבת הפרוטוקול את הגוש והחלקה, ואז נתונים אלה הוספו בשלב יותר מאוחר, לאחר שהוא התקשר למשרד לקבל פרטים אלה. אך בכל אופן אין מדובר בזיוף שכן כל הפרוטוקול נכתב בכתב ידו.

גם אין כל הגיון שהוא יוסיף את שורה 2 בסעיף 3(ג) לפרוטוקול על דעת עצמו, שלא בהסכמת הנתבע, שכן לא היתה בינו ובין הנתבע כל עסקת מקרקעין אחרת בעתלית שבוטלה, אלא רק עסקת הזכ"ד שהיתה בגוש 10529 חלקה 8 מגרש 15, פרטים שנרשמו בשורה השניה של סעיף 3(ג) (עמ' 20 לפרו' ש' 20-30).

ב. הוא הדגיש את הפרוטוקול לאחר רישומו הראשוני, כיוון שהעט היה "מגמגם" והיה צורך לחזק אותו, אבל לא נערכו כל שינויים בפרוטוקול למעט ההדגשה (עמ' 21 לפרו' ש' 3-4).

ג. הוא חוזר על טענתו כי כל הפרוטוקול נרשם ברכבו של התובע. אחרת, המסמך היה מודפס ואף היו משתמשים בנייר סטנדרטי של A4, ולא בדפים דוגמת אלה בהם נכתב הפרוטוקול, שהיו לנתבע ברכבו (עמ' 21 לפרו' ש' 3-9).

ד. הוא לא הציע לנתבע לעלות למשרדו לרשום את הפרוטוקול עקב נכותו (עמ' 21 לפרו' ש' 10-15).

ה. בכל מקרה שני המומחים מטעם הצדדים קבעו שהפרוטוקול לא מזויף, ואפילו הנתבע הודה כי הוא חתום עליהם (עמ' 21 לפרו' ש' 16-20).

15. הנתבע טען בחקירתו הנגדית לעניין אמיתות הפרוטוקול כדלקמן:

א. הוא חתם על הפרוטוקול אך לא באוטו (עמ' 30 לפרו' ש' 7).

ב. הוא לא זכר כמה עמודים היו לפרוטוקול, אולי 3 עמודים (עמ' 30 לפרו' ש' 8).

ג. כשנשאל מדוע בתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן הוא טען שהפרוטוקול מזויף ושהחתימות המופיעות בו אינן חתימתו, ורק לאחר מכן שינה את גרסתו, השיב: "כי עכשיו הראית לשופט את החתימה שבקצה העמוד. אני לא יודע ממך שום דבר. אחרי שאני רואה מסמך שאתה מקשקש בו וטוען שזו חתימה שלי, אני כבר לא יודע... אמרתי שכן כי ראיתי את החתימות עוד פעם. חתמתי לך על כ"כ הרבה דברים" (עמ' 30 לפרו' ש' 9-13).

16. כשבחנתי את העדויות שבפניי שוכנעתי לקבוע כדלקמן:

א. תאריך הפרוטוקול הוא "17.11.02", כטענת התובע וקביעת המומחה מטעמו.

המומחה מטעם הנתבעת לא שלל תאריך זה.

גם עיון בכתב המוגדל של התאריך (נ/2) מלמד לכאורה כי הספרה המקורית היא "7" ולא "2", שנרשמת באופן שונה כפי שמופיעה בהמשך אותו תאריך.

ב. שוכנעתי מקביעותיו של המומחה חג'ג' מטעם התובע כי מדובר בשני דפי פרוטוקול מקוריים (לנקודה זו כלל לא התייחס המומחה מטעם הנתבע).

ג. שוכנעתי כי הפרוטוקול אמיתי ולא מזויף, וגם השורה השניה לסעיף 3(ג) לפרוטוקול, הוספה על דעתו של הנתבע, ויתכן שלאחר מועד רישום הפרוטוקול המקורי.

אין כל הגיון כי התובע יזייף תוספת בשורה שניה לסעיף 3(ג), שהיא מובנת מאליה. רישום הגוש, החלקה ומספר המגרש של עסקת המקרקעין היחידה בעתלית שהיתה ביניהם (כגרסת התובע בחקירתו הנגדית - ראה סעיף 14(א) לעיל, שלא נסתרה ע"י הנתבע), איננה מצריכה לטעמי זיוף, שכן אין זולתה.

לעומת זאת, שני המומחים בדעה כי למעט אותה שורה, בסעיף 3(ג) לפרוטוקול, הנעדרת חשיבות למעשה מהמחלוקת דנן, הפרוטוקול הוא אמיתי ולא מזויף.

ד. הנתבע אישר את חתימתו על שני דפי הפרוטוקול, ובכך אימת למעשה את הפרוטוקול.

ה. בחקירתו הנגדית התייחס הנתבע לפרוטוקול החדש וציין אודותיו כי "זה אותו דבר מה שהיה בפרוטוקול הקודם" (עמ' 28 לפרו' ש' 1-2).

הנה בהיסח הדעת אישר למעשה הנתבע את קיומו של הפרוטוקול ת/1 ואמיתותו.

ו. האמנתי לתובע, והדבר אושר גם ע"י המומחים מטעם שני הצדדים, כי ההדגשות שבת/1 נבעו מרצונו לחזק את הכתב המקורי של הפרוטוקול אך לא לזייף אותו, וכי הרשום בו הוא אמיתי ונעשה על דעת שני הצדדים, שאף חתומים עליו.

17. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הפרוטוקול ת/1 הוא אמיתי ומשקף נאמנה את רצון הצדדים.

18. החלטתי זו למעשה גם גורמת לדחיית טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע בנדון, והנוגעת לשאלת הספק בדבר התאריך של הפרוטוקול.

משקבענו כי התאריך הרשום בפרוטוקול, אשר הוא 17.11.02, הוא אמיתי, יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע כמפורט בסעיף 6(ז) לעיל.

שאלה ב' - ביטול הפרוטוקול ע"י הפרוטוקול החדש

19. טוען כאמור הנתבע בתצהיר עדותו הראשית כי נחתם פרוטוקול אחר בין הצדדים ביום 12.12.02, על פיו הוא מבטל כל פרוטוקול אחר שבין הצדדים (ראה סעיף 7(ו) לעיל).

האמנם?

20. התובע בתצהיר עדותו הראשית ת/4, לא התייחס כלל ועיקר לפרוטוקול החדש.

רק במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה ציין התובע לעניין פרוטוקול חדש זה, כדלקמן:

"... זה לא גולה בגילוי מסמכים ומהווה שינוי חזית. אני לא התייחסתי לפרוטוקול הזה. אני לא מכחיש את אמיתותו ואני רוצה לומר כי המסמך הזה לא גולה, ולכן אני רוצה בעקבותיו לתקן שהתביעה שלי לקבלת ההחזר של ה- 25,000 דולר מתבססת על שני הפרוטוקולים ת/2 ונספח ד' לתצהירו (של הנתבע - ח.ש.)" (עמ' 7 לפרו' ש' 2-5).

21. הנה כי כן, הנתבע מודה באמיתות הפרוטוקול החדש, ולכן תמוה כשלעצמו מדוע לא גילה אותו מיוזמתו בכתב התביעה, ומדוע לא ביסס את התביעה על פרוטוקול זה או על שני הפרוטוקולים גם יחד.

22. בסופו של דבר הוסכם בין הצדדים לאפשר לתובע לתקן את כתב התביעה כפי שביקש (החלטת ביהמ"ש מיום 31.5.11, עמ' 7 לפרו' ש' 27-28).

דא עקא, שהתובע לא ניצל הזדמנות זו ולא הגיש כתב תביעה מתוקן, אך הפרוטוקול החדש הוגש כראיה במצורף לנ/4.

23. הפרוטוקול החדש כאמור נחתם ביום 12.12.02, והחלקים הרלבנטיים לנו הם כדלקמן:

א. עצם התאריך, "12.12.02".

ב. נרשם בו בסעיף 3(ב) - "חוב יעקב תשובה 25,000$ או חלקו".

ג. נרשם בו בסעיף 7 כי "פרוטוקול מבטל כל פרוטוקול אחר".

ג. שני הצדדים חתומים על הפרוטוקול.

24. לכאורה, גם בפרוטוקול החדש יש הודאה בחוב של 25,000$, אך נרשם בו שכולו או חלקו הוא ל"יעקב תשובה", אחיו של התובע.

אמנם אין בפרוטוקול החדש הסבר ממה נובע החוב, אך כפי שנראה להלן, כשנעסוק בשאלת הוכחת סכום התביעה ע"י התובע, לכאורה מדובר על אותו חוב נטען המצוין בפרוטוקול ת/1, אלא שהפעם כולו או חלקו מיוחס ליעקב תשובה ולא לתובע (ולכך נתן התובע הסברים, אך נרחיב בהם כשנעסוק בשאלת הוכחת החוב).

25. תאריך הפרוטוקול הוא 12.12.02 (כ- 3 שבועות לאחר תאריך הפרוטוקול ת/1), משכך טענת ההתיישנות שטען הנתבע בנדון בוודאי שדינה להידחות, שכן גם במסמך זה יש הודאה לכאורית בחוב של 25,000$, שעפ"י סעיף 9 לחוק ההתיישנות ממועד זה צריך לחשב את תקופת ההתיישנות. משכך, הגשת התביעה ביום 16.11.09 הוגשה טרם חלוף תקופת ההתיישנות.

26. אין מחלוקת כי הפרוטוקול החדש נחתם ע"י שני הצדדים.

27. גם יש ליתן משקל לסעיף 7 לפרוטוקול החדש על פיו הוא מבטל כל פרוטוקול קודם, לרבות הפרוטוקול ת/1.

היינו - יש לקבוע כי הפרוטוקול ת/1 בוטל ע"י הפרוטוקול החדש.

28. על אף ביטולו לכאורה של הפרוטוקול ת/1, אין בכך בכדי לגרום לדחיית התביעה (שכן לכאורה בסיסה נשמט והתובע לא פעל לתיקון כתב תביעתו באופן שיסתמך על הפרוטוקול החדש, כפי שטען הנתבע בסיכומיו), מהטעמים הבאים:

א. הפרוטוקול החדש, על אף שביטל את הפרוטוקול ת/1, איננו מאיין את ההודאה הלכאורית בחוב הנתבע לתובע בעקבות ביטול עסקת המקרקעין נשוא הזכ"ד.

משכך, התובע רשאי היה להגיש את תביעתו הכספית כנגד הנתבע, בהסתמך על ההודאה בחוב המופיע בפרוטוקול ת/1, שהיוותה את ההודאה הראשונה בחוב.

על כן, ביטול הפרוטוקול ת/1 ע"י הפרוטוקול החדש אינו מאיין את עילת התביעה של התובע. על אף ביטול הפרוטוקול ת/1, התובע יכול לכאורה להסתמך עליו לצורך הוכחת קיומו של חוב, בעקבות ביטול הזכ"ד.

ב. הפרוטוקול החדש אמנם מבטל את הפרוטוקול ת/1, אך, מאידך, לכאורה גם יכול להוות חיזוק לחוב נשוא הפרוטוקול ת/1, שכן הוא מכילו בקרבו. שאם לא כן - מדוע הפרוטוקול החדש ביטל את הפרוטוקול ת/1, אם לא עסק באותו נושא?!

29. לאור האמור לעיל אני קובע כי הפרוטוקול החדש ביטל את הפרוטוקול ת/1, אך אין בו בכדי לגרום כשלעצמו לדחיית התביעה בגין כך, כטענת הנתבע בסיכומיו, מהטעמים שפורטו לעיל.

שאלה ג' - האם הזכ"ד בוטל?

30. לכאורה עולה מתצהירי הצדדים כי הזכ"ד בוטל, כשהמחלוקת היא האם בוטל בהסכמה, תוך הבנה כי הכספים ששולמו על חשבון רכישת המקרקעין יוחזרו (כגרסת התובע), או שמא בוטל עקב הפרת התובע אותו תוך הסכמה שבשתיקה שהכספים ששולמו יעברו חלקם בגין פיצוי ההפרה וחלקם בגין תשלום דמי תיווך (כגרסת הנתבע) - (ראה סעיפים 6(ג)+7(ג)+7(ד) לעיל).

31. בחקירתו הנגדית ציין הנתבע בנקודה זו, כדלקמן:

"אני אמרתי לך שעסקה שבוטלה היה מגיע לי כסף עבור הביטול. זה כתוב בהסכם" (עמ' 26 לפרו' ש' 1-2).

היינו - הנתבע טוען כי אמר לתובע שבגין ביטול העסקה על ידו מגיע לו פיצוי, שכן כך כתוב בהסכם.

כשהופנתה תשומת לבו של הנתבע שבזכ"ד אין כל איזכור לפיצוי מוסכם במקרה של הפרה או ביטול, השיב: "אם לא כתוב פיצוי מוסכם אז אני חוזר בי" (עמ' 26 לפרו' ש' 2-3).

מעדותו זו של הנתבע עולה לכאורה כי ידע שעסקת הזכ"ד בין הצדדים בוטלה.

32. בהמשך עדותו שינה לפתע הנתבע את הגרסה, הן זו שצוינה בסעיף 31 לעיל והן זו שצוינה בתצהירו בסעיף 7(ג) וציין אודות הזכ"ד כדלקמן:

א. הוא לא ביטל אף פעם את הזכ"ד (עמ' 29 לפרו' ש' 3-4), אלא העסקה בוטלה ע"י התובע בלבד ולא ע"י שני הצדדים (עמ' 29 לפרו' ש' 7-8).

ב. הוא לא דיווח על העסקה למס שבח שכן התובע, כעו"ד, שביצע את העסקה, היה צריך לדווח על כך (עמ' 29 לפרו' ש' 5-6).

33. התובע כאמור טוען בתצהירו כי העסקה בוטלה, והראיה שגם לא דווחה למס שבח ולמינהל מקרקעי ישראל, והוסכם בין הצדדים כי הסכומים ששולמו על חשבון יוחזרו לידי התובע (ראה סעיף 6(ג) לעיל).

34. בחקירתו הנגדית ציין התובע אודות ביטול זכה"ד כדלקמן:

א. ביטול זכה"ד נעשה בע"פ ובהסכמה בין הצדדים (עמ' 17 לפרו' ש' 20; עמ' 25 לפרו' ש' 13-15).

ב. ביטול זכה"ד נעשה לקראת סוף 1997. למרות זאת העסקה לא דווחה למס שבח ע"י שני הצדדים בהסכמה (עמ' 17 לפרו' ש' 22-25).

ג. לשאלה מדוע הם החליטו על ביטול העסקה השיב התובע, כי הנתבע הציע לו את עסקת המקרקעין נשוא זכה"ד כשהוא היה צריך כסף. לאחר מכן הוא קיבל בירושה בעתלית מגרש אחר, שמכר לחברת א.עזרא יזמים ובונים בע"מ, ואז התקבלו אצלו כספים והוא כבר לא היה צריך את הכספים נשוא המקרקעין הנמכרים. לכן הנתבע ביקש ממנו לבטל את עסקת המקרקעין נשוא זכה"ד והוא הסכים לכך, ואף הסכים להחזיר לו את הכספים שהוא שילם על חשבון רכישת המקרקעין. הראיה לכך היא העובדה שהוא חתם בסופו של יום על הפרוטוקולים להחזיר את הכסף. הוא חתם על הפרוטוקולים מרצונו החופשי (עמ' 17 לפרו' ש' 26-32; עמ' 18 לפרו' ש' 1-2; עמ' 19 לפרו' ש' 22).

ד. עוד חיזוק להסכמה על ביטול זכה"ד והשבת הכספים מצא התובע בכך שהנתבע עד כה לא שלח לו כל מכתב אודות הפרת זכה"ד ו/או תביעה לפיצויים בגין ההפרה (עמ' 18 לפרו' ש' 10).

ה. שב התובע על גרסתו בחקירתו הנגדית כי סוכם שזכה"ד יבוטל, והנתבע ישיב לו את הכספים ששילם לו על חשבון בערכי קרן, שכן זכה"ד לא דיבר על פיצויים (עמ' 18 לפרו' ש' 11-12).

ו. התובע הדגיש כי בזמן שסוכם על ביטול זכה"ד הוא לא היה חייב כספים לנתבע (עמ' 18 לפרו' ש' 13).

ז. עוד ציין התובע כי לאחר ביטול זכה"ד פנה לנתבע וציין מתי יחזיר לו את הכספים ששילם על חשבון רכישת המקרקעין, והנתבע אמר לו שאין לו כסף (עמ' 18 לפרו' ש' 13-15).

35. כשאני בוחן את עדויות הצדדים בנדון, שוכנעתי יותר מדברי התובע כי זכה"ד בוטל בהסכמה, וכי הסכומים ששולמו על חשבון, בערכי קרן, יוחזרו לידי התובע.

טעמיי הם כדלקמן:

א. בעוד שגרסת התובע בנדון היתה אחידה לכל אורך הדרך, הנתבע "זגזג" בגרסתו. תחילה טען כי זכה"ד בוטל (סעיפים 30-31 לעיל).

בהמשך טען כי אף פעם לא ביטל את זכה"ד אלא העסקה בוטלה ע"י התובע בלבד (סעיף 32(א) לעיל).

"זגזוג" זה בגרסתו גרם לי להאמין יותר לגרסת התובע כי העסקה בוטלה בהסכמה.

ב. התובע גם נתן נימוק הגיוני מדוע גם הנתבע הסכים לביטול העסקה נשוא הזכ"ד, כמפורט בסעיף 34(ג) לעיל.

ג. גם האמנתי לתובע שלא רק שהעסקה בוטלה בהסכמה, אלא שהנתבע התחייב להחזיר לו את הכספים שקיבל על חשבון מכירת המגרש מכח הזכ"ד.

אמונתי זו התבססה על הטעמים הבאים:

1. הנתבע בחקירתו הנגדית ביסס את דרישתו לפיצוי בגין ביטול הזכ"ד ע"י התובע, בכך שנקבע פיצוי מוסכם בזכ"ד במקרה של הפרה או ביטול הזכ"ד. רק כשהועמד על טעותו, שכן בזכ"ד לא נקבעה כל הוראה בנדון, השיב: "אם לא כתוב פיצוי מוסכם אני חוזר בי" (ראה סעיף 31 לעיל).

2. כאמור, גם לנתבע היה לכאורה אינטרס בביטול זכה"ד (ראה סעיף 34(ג) לעיל), והאמנתי לתובע כשציין "שהנתבע גם רצה את הביטול, הוא לא כ"כ רצה למכור" (עמ' 19 לפרו' ש' 22).

משכך, ואם גם הנתבע רצה בביטול הזכ"ד ולא רק התובע, אז מדוע שיקבל פיצוי אודות הביטול?!

3. טען הנתבע כי היתה הסכמה בשתיקה בינו ובין התובע, שלנוכח הפרת הזכ"ד, הסכום ששילם לו התובע בגין רכישת המקרקעין, שלגרסתו עמד על סך של 10,750 דולר, חלקו יהיה כפיצוי בגין הפרת הזכ"ד, וחלקו בגין סכום שהתובע חייב לו בגין דמי תיווך בעסקאות מקרקעין שהם עשו בעבר (ראה סעיף 7(ד) לעיל).

לא שוכנעתי כי התובע יסכים "בשתיקה", כטענת הנתבע, לוותר על הכספים ששילם על חשבון רכישת המקרקעין. סביר יותר בעיניי כי אם היתה הסכמה כזו, היה דואג הנתבע להעלותה על הכתב ולהחתים את התובע על כך, שכן לא מדובר בסכומים פעוטים.

זאת ועוד, וחיזוק למסקנתי זו, ניתן למצוא באי פירוט מהו הפיצוי המוסכם בגין ההפרה. נדגיש כי הנתבע לא פירט איזה חלק היה בגין הפיצוי המוסכם ואיזה חלק היה בגין דמי התיווך הנטענים.

אי הפירוט בנדון, גם גורע ממהימנות גרסת הנתבע בנדון.

4. כאמור, טוען גם הנתבע כי קיזז את הכספים ששולמו על חשבון רכישת המקרקעין עד ביטולה (בין אם בהסכמה ובין אם עקב הפרת זכה"ד ע"י התובע, כגרסת הנתבע), בגין חוב דמי תיווך של התובע אליו בעסקת המכר של מגרש שנמכר לתובע ע"י קפלן חיים ודמרי רבקה, שהוזכרה בסעיף 19 לכתב התביעה (סעיף 5.6 לנ/4).

עוד טוען הנתבע כי התובע חייב לשלם לו דמי תיווך בגין מכירת מגרשים בבולוני סך של 15,000 דולר שלא שולמו עד היום (סעיף 5.9 לנ/4).

ידועה ההלכה כי טענת קיזוז מחייבת פירוט הסכום הנתבע במסגרתה, ואף יש חובה להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז כללית ובלתי מפורטת, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה.

ראה לעניין זה:

ע"א 544/81, מנחם כיאל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3), 518.

ע"א 579/85, אריאן ואחרים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ (2), 765, 767-768).

ע"א 16/89, ורדים חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה (5), 729, עמ' 735-736).

לא שוכנעתי כי הנתבע, בתצהיר עדותו הראשית, העמיד את התשתית הנדרשת לטענת קיזוז כאמור, בגין דמי תיווך.

יותר מזה - בחקירתו הנגדית ציין הנתבע כי בעסקת בולוני הוא מכר את המגרשים לרסקו, כשכספי המכירה נכנסו לכיסה של "בוני עתלית", אשר היא חברת א. עזרא יזמים ובונים בע"מ (להלן: "החברה").

אם כך נשאל הנתבע, מדוע שהתובע יתחייב לו באופן אישי, כפי שעולה לכאורה מנספח ב' לנ/4 (בו לכאורה נרשמה עמלת התיווך שזכאי לה הנתבע, ועליה חתום התובע כעו"ד, על נייר מכתבים של משרדו), שהרי העסקה היא של החברה, והשיב: "כי הוא היה בעל החברה. אבי עזרא היה השותף שלו... ההסכם ביני לבין תשובה" (עמ' 26 לפרו' ש' 6-15).

לעומתו, ציין התובע בחקירתו הנגדית, כי בעסקת בולוני תיווך הנתבע בין החברה לבין רסקו, וכי מי שאמור היה לשלם לו את דמי התיווך וגם שילם לו, היתה החברה, ולא הוא באופן אישי (עמ' 18 לפרו' ש' 13-21; עמ' 19 לפרו' ש' 23-29).

הוסיף וציין התובע כי נספח ב' לנ/4, שנרשם על ידו, נעשה "בכובעו" כעוה"ד של החברה לפי בקשת הנתבע, אך "הוא ידע שאני לא אמור לשלם את זה אלא החברה" (עמ' 19 לפרו' ש' 25-29).

דעתי בנדון כדעתו של התובע.

עסקת בולוני התבצעה בין הנתבע לחברה, ולא בין הנתבע לתובע באופן אישי.

נספח ב' נרשם על דף מכתבים של התובע כעו"ד, ולכן האמנתי לתובע כי רשם זאת לנתבע עפ"י בקשתו, וזאת כב"כ החברה, אולם מי שסגר את עסקת התיווך עם הנתבע היה אבי עזרא (ראה עדותו של התובע עמ' 19 לפרו' ש' 12-15, ש' 30-31).

משכך שוכנעתי כי התובע באופן אישי לא התחייב לשלם לנתבע דמי תיווך בגין עסקת בולוני, אלא רק העלה על הכתב, כב"כ החברה, את הסכם התיווך שהיה בין החברה ובין הנתבע, וגם זאת לפי בקשת הנתבע.

אם בכך לא סגי, צירף התובע לתצהירו חשבונית מס על דמי תיווך שנתן הנתבע לחברה בעסקת בולוני ביום 8.12.97 על סך של 8,190 ₪ כולל מע"מ (החשבונית צורפה כנספח לת/4). על חשבונית זו נרשם בכתב יד: "עבור גמ"ח (גמר חשבון - ח.ש.) עסקת עתלית רסקו".

הנתבע, בתצהיר עדותו הראשית, ציין כי חשבונית זו היא מזויפת, מעולם לא נחתמה על ידו ומעולם לא הוצאה על ידו. היא לא נכתבה בכתב ידו אלא בכתב ידו של התובע (סעיף 5.8 לנ/4).

בחקירתו הנגדית חזר בו הנתבע בחלק מהדברים, וציין כי הוא לא חתום על החשבונית, אם כי הוא מאשר שהוא קיבל את הכסף מהחברה נשוא החשבונית. יחד עם זאת, הוא לא רשם על גבי החשבונית שהיא גמר חשבון, אלא אבי עזרא מהחברה רשם זאת על דעת עצמו (עמ' 29 לפרו' ש' 26-31). גרסתו זו של הנתבע לא היתה אמינה בעיניי מארבע סיבות עיקריות:

סיבה ראשונה - בתצהיר עדותו הכללית טען הנתבע באופן כללי כי החשבונית מזוייפת (סעיפים 5.7 – 5.8 לנ/4).

בחקירתו הנגדית שינה מגרסתו זו וציין כדלקמן:

החשבונית היא שלו והוא קיבל את הסכום הנקוב בה (עמ' 29 לפרו' שורות 17-19).

הוא לא חתום על החשבונית כי נרשם בה גמר חשבון (עמ' 29 לפרו' שורות 19-21).

למעשה נותרה גרסתו של התובע בנדון עמומה:

האם החשבונית נרשמה במלואה בנוכחותו או לא?!

מדוע מאן דהוא אחר היה צריך לרשום חשבונית שלו?!

מדוע לא מחה לאלתר בכתב על רישום החשבונית בניגוד לדעתו, אלא בחר לשבת בשקט עד לחשיפת החשבונית ע"י התובע, שצירפה לתצהירו כאמור?!

כל אלה גרעו ממהימנות גרסת התובע כי רישום החשבונית נעשה שלא על דעתו ו/או הסכמתו.

סיבה שניה - בתצהירו ציין הנתבע כי התובע רשם החשבונית בכתב ידו, ואילו בחקירתו הנגדית ציין כי אבי עזרא מטעם החברה רשם החשבונית בכתב ידו (ראה לעיל).

סתירה זו בזהות רושם החשבונית גורע ממהימנות גרסת הנתבע כי רישום החשבונית, לרבות אודות "גמר החשבון" דמי התיווך לנתבע בעסקת בולוני, נעשה שלא הסכמתו.

סיבה שלישית - החשבונית שצילומה צורף לת/4 היא חשבונית מקור. העתק החשבונית מצוי בידו של הנתבע כגרסתו הוא (עמ' 29 לפרו' ש' 24-25). לשאלה מדוע לא צירף צילום מהחשבונית על מנת שנראה שאכן אבי עזרא או מאן דהוא אחר, הוסיף את הרישום בכתב יד על גבי החשבונית לאחר מסירתה לתובע, השיב: "אני לא חשבתי שאני צריך להביא את זה. אני יכול להביא" (עמ' 29 לפרו' ש' 26-27).

מחדל זה משמש לחובת גרסתו של הנתבע כי המילים "גמר חשבון עסקת תיווך רסקו" לא הוספו על דעתו, אלא ע"י אבי עזרא או התובע באופן חד צדדי, ו/או שלא בנוכחותו.

סיבה רביעית - הגם שהנתבע טוען כי עדיין מגיעים לו דמי תיווך בגין עסקת בולוני על אף קיומה של חשבונית עליה צוין "גמר חשבון", הוא לא טרח להביא לעדות את אבי עזרא מהחברה, שלכאורה רשם את החשבונית, ללא כל הסבר סביר (ראה עדותו של הנתבע, עמ' 29 לפרו' ש' 32).

בנדון יש להפעיל את הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.

לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649.

גם בכל הקשור לזכאות לדמי תיווך בעסקת תיווך של רכישת המקרקעין בעתלית ע"י התובע מחיים קפלן (סעיף 5.6 לנ/4 ), נטענה הטענה בשפה רפה בתצהיר הנתבע, ללא פירוט סכומי עסקה וסכום דמי התיווך בגינה. בחקירתו הנגדית של התובע ניסה הנתבע לתקן מחדל זה ע"י הצגת נ/3 לתובע (שם לכאורה הועלה על הכתב הסכם התיווך בעסקת קפלן), אולם התובע ציין בחקירתו כדלקמן:

הנתבע קיבל דמי תיווך בעסקת קפלן בסכומים שאינו זוכר (עמ' 18 לפרו' שורות 31-32).

מסמך נ/3 מלמד על שותפות בינו ובין הנתבע אך הנתבע לא עמד בה, לכן אין לקבוע מכוחו זכאות לדמי תיווך (עמ' 19 לפרו' ש' 3-9).

לטעמי, דבריו של התובע לכאורה נתמכים במילותיו של נ/3, המדבר בסעיפים 1-2 על עסקת שותפות בין התובע לנתבע, וזאת מעבר לעמלה לכאורית המגיעה לנתבע, בתנאי שיעמוד בתנאי הקמת השותפות הנקובה בנ/3.

הנתבע לא הוכיח כי עמד בתנאי נ/3, ולמעשה "זרק" טענותיו בנדון בעלמא, ללא פירוט ו/או תמיכה נוספת מעבר לנ/3.

בכך לא עמד הנתבע בתנאי הפירוט הנדרשים בטענת קיזוז כמפורט לעיל. לנוכח כל אלה הנתבע לא הוכיח זכאות לקיזוז סכומי דמי תיווך נטענים.

36. לאור כל האמור לעיל, והמענה לשאלה ג' לעיל אני קובע כי הוכח לי כדלקמן:

א. הזכ"ד בוטל בהסכמה.

ב. הוסכם בין הצדדים כי כספי הרכישה ששולמו עד מועד ביטול הזכ"ד יוחזרו ע"י

הנתבע לידי התובע בערכי קרן.

לא שוכנעתי מטענת הנתבע כי סוכם (בשתיקה) על פיצוי מוסכם כלשהו.

לא הוכחו לי טענות הקיזוז להן טוען הנתבע בתצהירו.

שאלה ד' - האם התובע הוכיח את סכום התביעה?

37. כאמור, התובע טוען כי שילם על חשבון רכישת המקרקעין בהתאם לזכ"ד, עד לביטולו, סך של 25,750 דולר (בשקלים חדשים).

אין מחלוקת בין הצדדים כי שולם על חשבון רכישת המקרקעין סכום של 10,750 דולר, עד לביטול הזכ"ד.

משכך, השאלה שיש לשאול היא האם התובע הוכיח כי שילם לנתבע סכום נוסף של 15,000 דולר בערכים שקליים?

38. התובע כאמור, בתצהיר עדותו הראשית, ציין כי שילם לנתבע ביום 30.7.97 סכום של 15,000 דולר (ראה סעיף 8 לת/4).

לעומתו ציין הנתבע בתצהיר עדותו הראשית כי ביום 30.7.97 שילם לו התובע בהמחאה סך של 85,000 ₪, שלא כובדה ע"י הבנק עקב "אכ"מ". הנתבע אף צירף צילום מההמחאה האמורה כנספח א' לנ/4 (ראה סעיף 5(ד) לנ/4).

39. כשעומת התובע בחקירתו הנגדית עם ההמחאה שחזרה, ציין כדלקמן:

א. במקום השיק שחזר בסכום של 85,000 ₪, קיבל הנתבע 15,000 דולר (עמ' 15 לפרו' ש' 23-24).

ב. את הסכום של ה- 15,000 דולר הנתבע קיבל ביום מועד פרעון השיק בתאריך 30.7.97 (עמ' 15 לפרו' ש' 25-26).

ג. כשנשאל הכיצד הדבר יתכן שהרי מועד פרעון השיק 30.7.97, ועד ששיק חוזר לוקח מספר ימים, כך שלא יתכן שביום הפרעון השיק כבר חזר וכבר שולם 15,000 דולר תחתיו, השיב: "ידעתי שהוא לא ייפרע. הנתבע התייצב אצלי בו ביום וקיבל 15,000 דולר... ידעתי מראש שהשיק לא ייפרע כי לא היה לי כסף. גם אם הוא קיבל את השיק מספר ימים מהבנק, הזמנתי אותו אלי בו ביום ושיקח כסף, והוא לקח 15,000 דולר" (עמ' 16 לפרו' ש' 5-9).

ד. עוד הוסיף התובע כי לא היה לו את כל הסכום של ה- 15,000 דולר. לכן הוא לקח מאחיו יעקב תשובה סכום של 10,000 דולר תוך הכנסתו כשותף לעסקת המקרקעין עפ"י הזכ"ד (עמ' 15 לפרו' ש' 26; עמ' 16 לפרו' ש' 1-9).

ה. כשנשאל כמה היה אז הערך הדולרי של סכום השיק, שהיה סך של 85,000 ₪, השיב: "לא יכול לזכור את השער היציג. פרעתי 15,000, לא את כל הסכום..." (עמ' 16 לפרו' ש' 10).

ו. כשנשאל מדוע לא ציין את השיק שנתן ולא כובד, לא בתצהיר ולא בכתב התביעה, השיב: "קודם כל הוא לא בשליטתי. עובדה שהמקור נמצא אצלכם. ציינתי מה ששולם במזומן. מה שלא היה בשליטתי ביד שלי אולי הוא איבד אותו. אני לא יכול לציין דבר שאין לי" (עמ' 16 לפרו' ש' 12-14).

ז. ציין גם התובע כי את פירוט התשלומים רשם בכרטיס שניהל בתיק רכישת המקרקעין עפ"י הזכ"ד, שצילומו צורף כנספח ד' לתצהירו.

שם מצוינים כל התשלומים ששולמו לנתבע בגין רכישת המקרקעין, לרבות התשלום האחרון מיום 30.7.97 על סך של 15,000 דולר במזומן. ליד רישום זה נרשם בסוגריים: "10,000$ שולמו ע"י יעקב אחי" (ראה בנדון סעיף 8 לת/4; עמ' 16 לפרו' ש' 1-3).

ח. נשאל בנדון התובע מדוע לא צירף את הכרטיס לכתב התביעה אלא רק לתצהירו, והשיב: "בכתב התביעה כתבתי בדיוק את הסכומים ששילמתי. אז מה אם לא צירפתי לכתב התביעה" (עמ' 16 לפרו' ש' 15-17).

ט. לשאלה האם נספח ד' נרשם בכתב ידו, השיב: "כן. זה כרטיס שהיה בכריכה של תיק לגבי תשלומים שביצעתי" (עמ' 16 לפרו' ש' 18-19).

כשנשאל אם כך יכול היה לרשום בכרטיס מה שהוא רוצה, השיב: "אין לזה סוף ואפשר גם להעיד עדות שקר" (עמ' 16 לפרו' ש' 20).

י. כשנשאל האם נתן העתק הכרטיס הזה לנתבע, השיב: "לא היו שנויים במחלוקת הסכומים ששילמתי לשי (הנתבע - ח.ש.). הדברים נכתבו בשני פרוטוקולים הנמצאים בתיק..." (עמ' 16 לפרו' ש' 21-22).

יא. לשאלה מתי הוא רשם את אותה תרשומת שבכרטיס, השיב: "זה היה לי בתיק. אני לא יודע מתי רשמתי אותו. כנראה שבכל תשלום שקיבלתי" (עמ' 16 לפרו' ש' 23-24).

יב. לשאלה האם הנתבע חתם לו על מסמך כלשהו בו הוא מאשר קבלת סכום של 15,000 דולר במזומן, השיב: "יכול להיות שאז היתה לי קבלה" (עמ' 17 לפרו' ש' 4-5).

הוסיף התובע כי הוא מסתמך על חתימת הנתבע על הפרוטוקולים (ת/1 והפרוטוקול החדש), שבמסגרתם למעשה הוא מאשר גם את הקבלה של ה- 15,000 דולר (עמ' 17 לפרו' ש' 1-3).

כשנשאל התובע אם לכאורה יש לו תיק מסודר של רכישת המקרקעין, כי אז הקבלה שהנתבע אולי נתן לו צריכה להימצא שם, השיב: "היתה לי כריכה ישנה והיו שם כל התשלומים והפירוטים. אפילו על חלק מהכריכות הנתבע חתם. כשהתיק התבלה ועשינו את הפרוטוקולים איך מחזירים את הכסף, לא הלכתי לשמור את הכריכה הישנה והבלויה" (עמ' 17 לפרו' ש' 8-11).

40. א. לעומתו, הנתבע בחקירתו הנגדית עמד על הכחשתו כי לא קיבל מהתובע סכום של

15,000 דולר ביום 30.7.97 (עמ' 25 לפרו' ש' 8-9).

הדגיש הנתבע כי את השיק של ה- 85,000 ₪ שלא כובד, הוא קיבל בגין עסקת המקרקעין נשוא הזכ"ד. לאחר שהשיק חזר הוא לא קיבל את תמורתו מהתובע. הוא פחד להגיש אותו להוצל"פ, כי אני חששתי גם על הבית שלי וגם על הבית שאני הולך להפסיד אותו, ועל כל המשפט שהיה לי... אתה איימת עלי שאם אני אדבר יותר מדי אתה יודע איפה אני אהיה... שמרת עלי כל הזמן באיומים. אפילו לא הגשתי לך תביעה... חתמתי על הפרוטוקולים כי חששתי להפסיד את הבית והמשפחה שלי" (עמ' 27 לפרו' ש' 15-25).

(הערת ביהמ"ש: על מנת להבין את תשובתו של הנתבע יצוין, כי לנתבע היתה מערכת רומנטית, מחוץ לנישואין, עם בחורה בשם לודמילה. הנתבע רכש דירה למגורי לודמילה ברח' רטנר 9/10 בחיפה, ורשם אותה בנאמנות בעבורו על שם התובע. לאחר סיום המערכת הרומנטית עם לודמילה, התנהל מאבק משפטי בין לודמילה ובינו, שגם התובע היה נתבע בו כנאמן הדירה. בסופו של דבר התובע העיד לטובת הנתבע, והדירה נותרה בבעלותו של הנתבע - כך עולה, בתמציתיות מתצהירי הצדדים ומעדויותיהם בפניי).

ב. כשנשאל הנתבע הכיצד חתם על פרוטוקול מיום 17.11.02 בו הוא מאשר כי הוא חייב לתובע 25,000 דולר בגין ביטול עסקת המקרקעין, השיב כי הוא היה נתון תחת איומי התובע לחשוף ולגלות לאשתו את מערכת היחסים הרומנטית שהיתה לו עם לודמילה, לה כאמור הוא קנה דירה אך רשם אותה בנאמנות בעבורו על שם התובע (היא הדירה ברח' רטנר 9/10 בחיפה, המוזכרת בשני הפרוטוקולים). בסיטואציה מעין זו, גם אם התובע היה אומר לו לחתום שיש לו אחות שחייבת לו, הוא היה חותם.

עוד ציין התובע כי אפילו במהלך ההפסקה בדיון ההוכחות במועד חקירתו (19.11.12) איים עליו שוב התובע (עמ' 25 לפרו' ש' 10-15).

ג. כשנשאל אם היה בלחץ או באיומים מצד התובע, מדוע לאחר מכירת הדירה ע"י עו"ד אחר, לאחר זכיה במשפט שהתנהל בנדון בינו ובין לודמילה, לא הוציא מכתב לתובע והודיע לו כי הפרוטוקולים מבוטלים שכן הוא חתם עליהם תחת איומים, השיב: "כי חששתי על חיי, אני עדיין חושש, עכשיו קיבלתי איום..." (עמ' 26 לפרו' ש' 19).

ד. כשנשאל מדוע את כל עניין הלחץ והאיומים שהוא נתון בהם הוא לא ציין בתצהירו, השיב: "כתבתי. הייתי עדין. אם לא היית מאיים עליי עכשיו בחוץ לא הייתי מעלה את זה. אמרת שאם אתה מפסיד את המשפט אח שלך שובר לי את הראש... הייתי כל הזמן באיומים..." (עמ' 26 לפרו' ש' 23-28).

41. כאמור, התובע טוען לתשלום מזומן בשיעור של 15,000 דולר והנתבע מכחיש זאת.

נטל הראיה והשכנוע מוטל על שכמו של התובע.

האם התובע עמד בנטל זה? לטעמי התשובה שלילית ולהלן נימוקיי:

א. טוען התובע כי תשלום ה- 15,000 דולר נעשה ברובו ע"י אחיו יעקב תשובה, שאף מוזכר בכרטיס התשלומים נספח ד' לת/4 (ראה סעיף 39(ז) לעיל), ואף מוזכר בפרוטוקול החדש (סעיף 3(ב) לפרוטוקול החדש, שם נרשם: "חוב יעקב תשובה 25,000$ או חלקו").

לנוכח הכחשתו של הנתבע קבלת סכום זה, מן הראוי והמצופה היה, כי הנתבע יביא את אחיו יעקב תשובה לעדות, על מנת שיעיד כי אכן העביר כספים במזומן לתובע ביום 30.7.97, ובכך לחזק את גרסת התובע.

דא עקא, שהתובע לא עשה כן באופן תמוה ביותר.

נזכיר כי בתום ישיבת ההוכחות הראשונה בתאריך 31.5.11, ולנוכח הפרוטוקול החדש, התרתי לתובע לתקן את כתב תביעתו, תוך שציינתי בסעיף 1 להחלטתי כי: "תשומת לבו של מר תשובה כי מן הראוי שגם אחיו מר יעקב תשובה יצורף כתובע, וזאת לנוכח נספח ד' לתצהירו של הנתבע" (עמ' 7 לפרו' ש' 29-30).

התובע "לא הרים את הכפפה" שנזרקה לעברו, ולא תיקן את כתב תביעתו, וגם לא צירף את אחיו יעקב תשובה כתובע.

התובע גם לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו של יעקב תשובה ואף לא ביקש להזמין אותו לעדות בע"פ מבעוד מועד על מנת שיישמע בישיבת ההוכחות השניה והאחרונה שהתקיימה בתיק זה בתאריך 19.11.12.

אמנם, בתום עדותו ציין התובע כי: "יש לי עד נוסף. היות והזכויות של אחי הומחו לי, אבקש או שיורשה לי להציג את המסמך וחברי יכול לשאול עליו, או להעיד את אחי 5 דקות" (עמ' 23 לפרו' ש' 9-10).

ב"כ הנתבע התנגד, ואנוכי דחיתי את הבקשה, תוך שהדגשתי כי: "ניתנה לתובע הזדמנות לתקן את כתב תביעתו ולצרף את אחיו מר יעקב תשובה, אך הוא לא עשה כן. גם לא הוגשה לי בקשה עד היום להעיד את אחיו לצורך הגשת מסמך כזה או אחר. על כן, אין כל הצדקה לדחות את ישיבת ההוכחות ו/או להתיר כעת לתובע להעיד עד נוסף" (עמ' 23 לפרו' ש' 27-30; עמ' 24 לפרו' ש' 2-3).

בנסיבות אלה יש לומר כי אי צירופו של מר יעקב תשובה כתובע נוסף ע"י התובע דנן, ו/או אי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו, ו/או אי זימונו להעיד מבעוד מועד, פועלים לחובת גרסתו של התובע מכח הכלל שבפסיקה שהוזכר לעיל.

כאן ראוי לציין עוד כי התובע צירף לסיכומיו, שלא ברשות ביהמ"ש, כתב המחאת זכות בלתי חוזרת של אחיו מר יעקב תשובה אליו את כל הכספים ששולמו על ידו (ע"י יעקב) על חשבון רכישת המקרקעין נשוא הזכ"ד.

יש לראות בחומרה נסיון זה של התובע לצרף לסיכומיו ראיה שלא הוגשה כדין במהלך ניהול התיק.

הדבר מהווה מעשה פסול מיסודו, שכן יש בו כדי לשלול מן הצד שכנגד את הזכות היסודית להעמיד את מגיש הראיה לחקירה נגדית. לו חשב התובע כי עדותו של אחיו כ"כ חשובה, היה יכול להגישה בתצהיר, ואליה לצרף כל מסמך רלבנטי.

גם בגין מעשה פסול זה לא אפסוק לזכות התובע הוצאות, הגם שלטעמי הוכיח חלק מתביעתו.

השווה לעניין זה:

ע"א 759/81, ברש נ' עו"ד ירדני, פד"י מא (2), 253, 270.

ת"א (חדרה) 3897-04-09, מזרחי ואח' נ' עיריית חדרה (פסק דינה של כב' הש' אניספלד מיום 22.2.13, סעיף 7 לפסה"ד - פורסם במאגר נבו).

ב. לא עולה על דעתי כי התובע שהקפיד לכאורה, עפ"י הכרטסת נספח ד' לת/4, לקבל אסמכתא לכל תשלום ששילם לנתבע (3 תשלומים ראשונים שולמו בשיק, ובנספח ד' נרשם מס' השיק ומועד פרעונו), לא ידאג לקבל אסמכתא כלשהי מהנתבע על סכום הגדול פי 3 ויותר משלושת התשלומים הראשונים (15,000 דולר).

נזכיר כי התובע הוא עו"ד במקצועו, וחזקה עליו כי ידע את חשיבות קבלת האסמכתא מהנתבע כשמדובר בתשלום מזומן, במיוחד כשהנתבע אוחז בשיק של התובע שלא כובד, שלכאורה חלקו שולם בסכום מזומן זה של 15,000$.

התובע ציין כי היה לו תיק מסודר אודות רכישת המקרקעין נשוא הזכ"ד (ראה סעיף 39(ט) לעיל), ואם אכן היתה לו קבלה או אסמכתא אחרת אודות תשלום המזומן, סביר כי היה שומר אותה, כמו שדאג לשמור את אותו רישום נספח ד'.

כזכור, התובע אמר שיכול להיות שהיתה לו קבלה אך התיק התבלה והוא לא הקפיד לשמור אותה, שכן הסתמך על הפרוטוקולים (ראה סעיף 39(יב) לעיל), אך כאמור לא השתכנעתי שכך היו פני הדברים, ובכל מקרה קבלה לא הוצגה לנו.

ג. גם לא סביר בעיניי כי התובע ישלם במזומן לנתבע ביום פרעון השיק שלא כובד. כזכור, יום פרעון השיק שלא כובד היה 30.7.97, וזה גם היה יום התשלום במזומן לגרסת התובע. להווי ידוע כי עד שנודע ששיק חוזר לוקח כיומיים עד שלושה, ולכן לא סביר כי הנתבע ידע בו ביום הפרעון שהשיק לא יכובד.

ניסה לתרץ זאת התובע בכך שהוא ידע מראש שהשיק לא יכובד, ולכן הזמין את התובע בו ביום לקבל את הסכום האמור (ראה סעיף 39(ג) לעיל), אולם תירוץ זה לא שיכנע אותי.

לא עולה על דעתי שהתובע, עו"ד במקצועו, נתן שיק מראש לנתבע, כשידע מראש שהוא יחולל, ובכך למעשה עבר עבירה פלילית לפי סעיף 432 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ד. התובע גם לא טרח לפרט מהו הסכום השקלי המדויק אותו מסר לנתבע, שערכו הוא 15,000 דולר (לפי שער יציג).

נציין כי השיק שחזר היה בסכום של 85,000 ₪.

השער היציג ביום פרעון השיק (30.7.97) היה 3.546.

מכאן כי סכום זה של 85,000 ₪ שוויו בערכים דולריים 23,970.67 דולר.

מדוע אם כן אמור היה הנתבע להסתפק בסכום הפחות מכך (15,000 דולר)?!

אי הפירוט בנדון ע"י התובע והתמיהה המתעוררת, כמצוין לעיל, גורעת ממהימנות גרסת התובע בנדון.

ה. בנסיבות אלה גם לא ייחסתי משקל רב לרישום הידני שעשה התובע (נספח ד' לת/4), בו לכאורה תיעד את תשלומיו לנתבע.

רישום זה נעשה ע"י הנתבע, על גבי כריכה של תיק ישן, כך לכאורה לפי דברי התובע, כשהתיק עצמו כבר התבלה ונזרק.

גם לא הוצג לי הרישום המקורי של נספח ד' האמור אלא רק צילום ממנו.

בכל אופן, אין ברישום זה כדי להתיר את הספקות שציינתי לעיל.

ו. גם החתימה על שני הפרוטוקולים (ת/1 והפרוטוקול החדש) ע"י הנתבע, בו לכאורה הודה בחוב של 25,000 דולר, לא הסירה את הספקות דלעיל.

יצוין כי טענת הנתבע כי אולץ לחתום על הפרוטוקולים, עקב חששו מהתובע כנאמן הדירה והפרשה הרומנטית כמפורט לעיל, לא עלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית, אלא הוא גם טען לה בתצהירו בסעיף 6. שם קשר הנתבע בין הדירה שנרשמה בנאמנות על שם התובע והפרשה הרומנטית עם לודמילה, לבין העובדה שבגין כך "אולצתי להסכים לתוכנו של הפרוטוקול מיום 17.11.02..." (סעיף 6 לנ/4).

ציין הנתבע בחקירתו הנגדית כי היה עדין עם התובע, בכך שלא פירט בתצהירו את כל מערכת הלחצים והאיומים שהיה נתון בהם מצידו של התובע, ובלשונו: "הייתי עדין איתך. כתבתי שהייתי נתון ללחצים" (עמ' 26 לפרו' ש' 28).

דווקא בנסיבות אלה של טענות הנתבע היתה חשיבות לעדותו של יעקב תשובה, לאסמכתא כלשהי על תשלום המזומן, להתאמה כלשהי בין תשלום המזומן לבין השיק שחזר - אך כל אלו אינם בנמצא, כמפורט לעיל.

לכן לטעמי, עצם קיומם של הפרוטוקולים, אינו מתיר את הספקות בנדון, באופן שאינו מטה את "מאזני ההסתברות" לטובת גרסתו של התובע.

גם אם הייתי רוצה ללכת לקראת התובע הייתי אומר שבמקרה זה המאזניים נותרו שקולות, והיות ונטל השכנוע מוטל על כתפיו, יש לומר כי לא הרים את נטל הראיה והשכנוע אודות תשלום 15,000 דולר.

42. גם אם טעיתי ויש מי שיראה בפרוטוקולים כראיה לחוב של 25,000 דולר של הנתבע, כי אז יש לומר כדלקמן:

א. הפרוטוקול החדש כאמור ביטל את הפרוטוקול נשוא ת/1.

ב. בפרוטוקול החדש (בסעיף 3(ב)) כתוב שהחוב של ה- 25,000 דולר או חלקו הוא ליעקב תשובה, שלגרסת התובע נכנס עמו כשותף בעסקת המקרקעין נשוא הזכ"ד (ראה סעיף 3(ב) לפרוטוקול החדש).

ג. משכך, מי שלכאורה זכאי לתבוע את הסכום העודף, מעבר ל- 10,750 דולר ששולמו בוודאות ע"י התובע, הוא יעקב תשובה ולא התובע, שכן הוא זה ששילם לכאורה את ההפרש. אמנם הנתבע בחקירתו הנגדית ציין כי לא היתה לו כל מערכת עסקים עם יעקב תשובה (עמ' 26 לפרו' ש' 29), אולם התובע בעצמו העיד כי יעקב היה שותף שלו והוא זה ששילם כספים על חשבון עסקת המקרקעין נשוא הזכ"ד.

ד. הבין זאת התובע עצמו ולכן צירף שלא כדין לסיכומיו המחאת זכות על הכספים ששילם לכאורה יעקב תשובה לנתבע בגין עסקת המקרקעין, לטובתו של התובע.

דא עקא, שהמחאת זכות זו לא הוגשה כדין ולכן לכאורה זכות התביעה על יתרת הכספים (מעבר לסכום של 10,750 ₪ ועד לסכום של 25,000 דולר) נתונה ליעקב ולא לתובע.

ה. משכך, התובע אינו זכאי לתבוע יתרת כספים אלה, וגם מטעם זה דין תביעתו על יתרת הכספים (מעבר לסכום של 10,750 דולר) להידחות.

סוף דבר בתביעה הכספית

43. כאמור, התובע הוכיח כי שילם על חשבון עסקת המקרקעין נשוא הזכ"ד 10,750 דולר, אותם הוא זכאי לקבל חזרה מהנתבע, עם ביטול הזכ"ד (הכל כמפורט לעיל).

44. התובע ציין כי סוכם שהוא יקבל את הכספים בסכומי קרן, בערכים דולריים (ראה סעיף 34(ה) לעיל).

45. משכך, זכאי התובע לקבל החזר הכספים, בשיעור של 10,750 דולר, לפי השער היציג ביום הגשת התביעה בתאריך 16.11.09. במועד זה השער היציג של הדולר היה 3.753.

על כן, זכאי התובע לקבל מהנתבע סכום של 40,345 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה בתאריך 16.11.09 ועד ליום מתן פסה"ד.

אמנם התובע טען בסיכומיו כי יש להמיר את סכום החוב הדולרי לשקלים חדשים, לפי שער יציג, ליום הפרוטוקול ת/1 מיום 17.11.02, וממועד זה הוא זכאי לקבל את החוב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, אך לא קיבלתי עמדתו זו.

סכום החוב היה ונשאר בערכים דולריים, כפי שהצדדים עצמם בכתבי הטענות התייחסו אליו. ככל שרצה התובע לקבל את סכום החוב בערכים שקליים משוערכים בתאריך מוקדם יותר, לא היה צריך "לישון" על זכויותיו, ולהגיש את תביעתו קודם לכן.

משבחר להגיש את התביעה רק ביום 16.11.09, כי אז מועד השערוך של החוב הדולרי, צריך להיות יום הגשת התביעה ולא מעבר לכך (מה גם, כפי שציינתי לעיל, הוסכם בין הצדדים על החזר החוב בערכי קרן, ששני הצדדים התייחסו אליהם, כערכי קרן דולריים).

התביעה ההצהרתית

46. כאמור, טוען התובע גם לסעד הצהרתי כמפורט בסעיף 1(ב) לעיל.

בתצהיר עדותו הראשית טען התובע (סעיפים 44-47 לת/4) כי מאז רכישת המקרקעין נשוא פסה"ד ההצהרתי, כמוגדר בסעיף 1(ב) לעיל, הוא העביר אותה ללא תמורה לעיבוד הנתבע ובלבד שיישא בדמי חכירה שוטפים ו/או תשלומי ארנונה שיידרשו ע"י מינהל מקרקעי ישראל ו/או המועצה המקומית, אולם הנתבע לא עושה כן.

עקב כך נוקטת נגדו מועצה מקומית עתלית הליכים משפטיים.

47. הנתבע, בתצהיר עדותו הראשית (נ/4), אינו מכחיש כי קיבל את המקרקעין לעיבוד ללא תמורה, אך טען כי הדבר נעשה על מנת שישמור את המקרקעין מפולשים ומהחשש שהמינהל יפקיע את זכויות התובע במקרקעין כיוון שאינה מעובדת.

ציין התובע כי היה לו הסדר דומה עם בעלי קרקע אחרים, שהוא מעבד עבורם את הקרקע ללא תמורה (הוא צירף כנספח ה' לנ/4 דוגמת הסכם שהיה לו עם בעל קרקע אחר).

48. יחד עם זאת, בישיבת קדם המשפט הראשונה בתאריך 24.11.10, לא הכחיש למעשה הנתבע את חבותו בתשלום הארנונה אודות המקרקעין המעובדים על ידו, רק ביקש שהנתבע יתן לו יפוי כח לסדר את העניין (עמ' 2 לפרו' ש' 27-29).

בחקירתו הנגדית בישיבת ההוכחות הוסיף וציין הנתבע כי לאחר שקיבל יפוי כח מהנתבע הצליח להקטין את חוב הארנונה אודות המקרקעין במחצית (עמ' 30 לפרו' ש' 30-31).

49. למעשה, יש לראות בכך הודאת הנתבע כי הוא זה שאמור לשאת בתשלומי הארנונה למועצה המקומית עתלית אודות המקרקעין נשוא פסה"ד ההצהרתי אותם הוא מעבד ללא תמורה (עדותו עמ' 30 לפרו' ש' 29).

50. על כן, זכאי הנתבע לפס"ד הצהרתי כתביעתו בסעיף 1(ב) לעיל.

סוף דבר

51. לאור כל האמור לעיל אני מקבל התביעה בחלקה וקובע כדלקמן:

א. אני מחייב הנתבע לשלם לתובע סכום של 40,345 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה בתאריך 16.11.09 ועד ליום מתן פסה"ד.

סכום זה ישולם תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב. אני מצהיר בזאת כי הנתבע חייב לשאת בתשלומי הארנונה למועצה המקומית עתלית, בגין שימוש בקרקע חקלאית, בחלקה 8 גוש 10529 מגרש 13, החל מיום 19.4.96 ועד ליום הגשת התביעה בתאריך 16.11.09, ואף מעבר לכך כל עוד עושה שימוש במקרקעין האמורים.

52. על אף קבלת התביעה בחלקה איני עושה צו להוצאות לטובת התובע משני טעמים עיקריים:

א. צירף מסמך לסיכומיו שלא הוגש כראיה כדין במהלך המשפט, דבר המהווה מעשה פסול, כפי שציינתי לעיל.

ב. התביעה הכספית התקבלה בחלקה הקטן (כ- 28% מסכום התביעה), ואין הצדקה בשיעור זכיה כזה לפסוק הוצאות.

53. המזכירות תעביר פס"ד זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.