א. רקע כללי:

1. תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים). הדיון בתביעה החל לפני כב' השופט ש' פרידלנדר ולאחר מכן הועבר לפניי.
2. התובע, יליד 27.8.87, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.1.09, עת נהג על אופנועו (להלן – התאונה). הנתבעת לא חלקה על חבותה על פי חוק הפיצויים לפיצוי התובע בגין התאונה, אלא רק על היקף הנזק שנגרם לתובע עקב התאונה. המחלוקת בין הצדדים נטושה, אפוא, אך ורק בשאלת שיעור הפיצויים להם זכאי התובע מהנתבעת.

ב. נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה:

1. התובע פונה ממקום התאונה לחדר מיון במרכז הרפואי ע"ש סורסקי בתל אביב. על פי האמור בתעודת חדר המיון, "לדבריו ת.ד. רוכב אופנוע. נחבל בגב ויד ימין ללא איבוד הכרה ללא בחילות ולא הקאות. מתלונן על כאבי גב ויד ימין." בהמשך, נבדק התובע על ידי אורתופד שלפניו התלונן גם על פגיעה בקרסול. על פי בדיקת האורתופד התובע "הולך ונושא משקל על 2 הרגלים בצורה טובה" וקרסול ימין היה ללא נפיחות וללא דפורמציה. התובע שוחרר מבית החולים באותו היום.
2. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה לתקופה של 73 ימים. בהמשך הדברים נבדק התובע, ביום 17.9.09, על ידי ועדה רפואית של המל"ל אשר קבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% בהתאם להוראות סעיף 35(1) א-ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות המל"ל).
3. הוועדה הרפואית קבעה את הנכות הצמיתה האמורה החל מיום 1.7.09. כמו כן קבעה הוועדה לתובע נכות זמנית בשיעור של 25% מיום 7.4.09 ועד ליום 30.6.09. לבסוף קבעה הוועדה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל שכן התובע חזר לעבודתו. על פי הוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים קביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל מחייבת גם בתביעה דנא.

ג. השפעת הנכות הרפואית על תפקוד התובע ועל כושר השתכרותו (הנכות התפקודית):

(1) עיקר גרסת התובע וראיותיו:

1. מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד. לדבריו, חרף גילו הצעיר בעת התאונה – עת היה בן פחות מ-22 שנים – הרי שכבר בהיותו כבן 18 שנים הוא הקים יחד עם בן דודו, מר אלכסנדר זאירוב, עסק עצמאי למכירת רולר בלידס (להלן – אלכסנדר והעסק, בהתאמה).
2. בתצהירו טען התובע כי הוא "עובד כבעל עסק למכירה והדרכה על רולר בלידס..." (ר' בסעיף 2 לתצהיר), אשר הוקם בחודש ספטמבר 2005, יחד עם אלכסנדר. לגרסתו, "חלק אינטגראלי מהעסק היה מתן הדרכה לשימוש ברולר בלידס..." (שם, בסעיף 9). ואולם, "עקב הפגיעה התפקודית בקרסול ימין" הוא הפך מוגבל בשימוש ברולר בלידס ולא היה מסוגל לבצע הדרכות. לפיכך, חלה ירידה בהכנסתו החייבת במס והוא אף נאלץ להעסיק מדריך בשכר בעלות חודשית של 1,500 ₪ (שם, בסעיף 17).
3. לתמיכה בטענותיו בדבר ירידה בהכנסותיו צירף התובע לתצהירו דוחות רווח והפסד וכן שומות מס הכנסה של העסק לשנים 2005 עד 2009. מדוחות אלה ניתן ללמוד, לכאורה, כי בשנת 2009, שבראשיתה היתה התאונה, היתה ירידה ניכרת בהכנסות העסק בהשוואה לשנה שקדמה לה (שנת 2008).
4. דא עקא, שבמסגרת בקשה מס' 15 הגיש התובע "הודעה על הגשת מוצגים נוספים לתיק המוצגים מטעם התובע" (להלן – בקשה מס' 15). לבקשה זו צורפו, ללא כל הסבר, שומות מס הכנסה שונות מהנ"ל לשנים 2007 עד 2009, בתוספת שומת מס הכנסה לשנת 2010 ודו"ח רווח והפסד לשנת 2011. והנה, לפי שומות נוספות אלה, בהכנסות העסק בשנת 2009 היתה ירידה מתונה בלבד. כפי שהסתבר בחקירתו הנגדית של התובע, ספרי העסק נפסלו על ידי מס הכנסה החל משנת 2007, בשל גידול לא מוסבר בהון של העסק, ועל רקע זה הוצאו השומות המתוקנות. וכך הסביר התובע את הדברים:

הספרים נפסלו רטרואקטיבית כי הנציג ממס הכנסה החליט שהוא רוצה מאיתנו סכומי כסף מסוימים עקב גידול הון לא מוסבר מבחינתו. הוא החליט שהוא פוסל את הספרים... הוא לא קיבל את זה שקיבלתי הלוואות מבני משפחתי, כך זה נהוג בעדה, הוא טען שהייתי צריך לקחת הלוואות בנקאיות ולא אחרת והשומות הוגדלו עקב כך (ר' בפרוטוקול, עמ' 10 שורה 19 ואילך).

1. בתצהיר התובע אין כל הסבר אודות מבנה העסק, אופן התאגדותו, מקורות ההון שלו, חלקו המדויק של התובע בעסק, חלוקת הרווחים בין השותפים או השינויים במבנה העסק שנעשו עד למועד הגשת התצהיר (ביום 10.2.11). מתוך המסמכים שצורפו לתצהיר עולה, כי בשנים 2005 עד 2008 חלקו של התובע בעסק היה 50% וחלקו של אלכסנדר היה 50%, ואילו בשנת 2009 חלקו של התובע ירד ל-35% וחלקו של אלכסנדר עלה ל-65%. עוד יש לציין, בהקשר זה, כי התובע לא מסר בתצהירו פרטים כלשהם על אלכסנדר ועל תפקידו בעסק. בנוסף, במהלך חקירתו הנגדית לא ידע התובע מה לומר מה היה ניסיונו המקצועי של אלכסנדר ואף לא יכול היה לציין את גילו, למעט אמירה כי בעת הקמת העסק אלכסנדר היה בן למעלה מ-30 שנים (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 26 ואילך).
2. במסמכים שצורפו לבקשה מס' 15 אין אינדיקציה לחלקו של התובע בעסק בשנים שעד 2010, כך שלא הוצגו לפניי נתונים כלשהם לגבי מבנה העסק וזהות השותפים בו בשנת 2010. מדו"ח הרווח והפסד לשנת 2011, שצורף לבקשה מס' 15, עולה כי חלקו של התובע בעסק – שבאותו מועד הוגדר כשותפות – ירד עוד ל-25% ואילו לאלכסנדר לא נותר כל חלק בעסק כאשר יתרת 75% הוחזקו בידי רוברט זאירוב, שכמסתבר הוא אביו של התובע (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 1).
3. התובע התקשה, במסגרת חקירתו הנגדית, למסור פרטים אודות חלקו המדויק בעסק, ובפרט אודות השינויים שנערכו בו ומועדיהם; וכדבריו:

ש. מה היה מבנה השותפות ב-2010?

ת. אני לא זוכר. מה שאני זוכר זה היה זאירוב רוברט ואלכסנדר ושלמה. רוברט (אביו של התובע – ש.א.) הוא משקיע נוסף שנכנס ב-2010 למיטב זכרוני, יכול להיות שאני טועה.

ש. אם כך השומה שלך 2010 איזה חלק שלך היא משקפת בשותפות, מפנה לת/31?

ת. אני לא זוכר מה היה באותה שנה. עברנו הרבה שינויים בשנים אלה.

ש. כמה הרוויח העסק מתוך ההכנסה החייבת שלך?

ת. זה לא היה 50%-50% כי היו שלושה שותפים. שנית, ההכנסה הכוללת של העסק בשנת 2010 אינה רלוונטית כי ב-2010 נכנס עוד שותף ועוד מוצרים שלא קשורים לרולר... (ר' בפרוטוקול, עמ' 13 שורה 16 ואילך. ההדגשות הוספו).

1. התובע הוסיף והגיש – במסגרת בקשות מס' 16 ומס' 17 – תלושי שכר לחודשים ינואר ופברואר 2012, שמהם מסתבר כי העסק הפך לחברה בעירבון מוגבל ואילו התובע הפך לשכיר העובד בחברה זו המשתכר שכר מינימום (שכר היסוד לפי תלוש המשכורת לחודש פברואר 2012 הוא 4,100 ₪). במהלך חקירתו הנגדית טען התובע כי "הוציאו אותי מהשותפות, בהסכמה כמובן" (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 31), והמשך הדברים ציין "המצב היום שהעברתי את חלקי בשותפות לשותף השני שהיה רוברט זאירוב (אביו של התובע – ש.א.), הוא הקים חברה והעניין של העברות מלאים... יצאתי מהשותפות והיום אני שכיר בחברה" (שם, עמ' 15 שורה 10 ואילך). התובע הודה כי לא קיבל כסף מאביו תמורת החלק בשותפות שהעביר אליו, וזאת לדבריו "בגלל שהייתי חייב לו כסף" (שם, שורה 14).
2. באשר להכשרתו המקצועית טען התובע, בתצהירו, כי השתתף בהשתלמויות ובתחרויות בחו"ל. בחקירתו הנגדית הוסיף התובע וטען כי אף ייצג את מדינת ישראל בתחרויות אלה: "כל פעילות העסק היתה סביב ההחלקה שלי, הידע שלי וסביב זה שהייתי מתחרה ומייצג את ישראל" (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 19). יחד עם זאת, התובע לא צירף תעודה כלשהי המעידה על הכשרה כלשהי בתחום הספורט בכלל ובתחום הרולר בלידס בפרט. לדבריו, כיום אין בידיו תעודות אודות השתלמויות שעבר (שם, עמ' 12 שורה 17), ואילו תעודות על השתתפות בתחרויות בחו"ל לא הציג משום ש"אף אחד לא ביקש. מאותה סיבה שלא צירפתי מדליות של אולימפיאדה במתמטיקה" (שם, שורה 26). התובע גם ציין כי "המוניטין שלי דיבר בעד עצמי ולכן לא הזדקקתי לתעודה" (שם, שורה 21).
3. לגרסת התובע, לאחר התאונה "הכישורים שלי ירדו משמעותית לא יכולתי להכניס את כף רגלי לתוך רולר, זה מאד כאב, שלא לדבר על החלקה והסברה, כשאני מלמד צריך להקצין תנועות ולא יכולתי לעשות את כל זה..." (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 20 ואילך). בהמשך הדברים הוסיף: "לאחר התאונה התחלתי לעבוד פחות שעות כי אני לא יכול לעמוד ממושכות על רגליי. אני מפעיל את כל משקל הגוף שלי על רגל אחת ולא יכול לדרוך בצורה מושלמת" (ר' בפרוטקול, עמ' 13 שורה 8).
4. על רקע זה טען ב"כ התובע בסיכומיו כי הכנסותיו של התובע מהעסק עובר לתאונה – שלפי הדוחות שצירף עמדו על סך של 22,859 ₪ ברוטו לחודש – צנחו להשתכרות מינימלית כשכיר בסך של כ-4000 ₪ כיום. מכאן שלתובע נגרמה, בעטיה של התאונה, "פגיעה עצומה בכושר השתכרותו" (ר' בסעיף 32 לסיכומים). ב"כ התובע אמנם לא טען בסיכומיו לאחוז נכות תפקודית מסוים וקונקרטי, אך לשיטתו יש לחשב את הפסדי השתכרותו העתידיים של התובע בסכום של 5,000 ₪ לחודש, וזאת עד לגיל 70 – שהינו גיל הפרישה לעובד עצמאי – ובסך הכל בסכום של קרוב למיליון וחצי ₪.

(2) עיקר טיעוני הנתבעת:

1. ב"כ הנתבעת, מצידה, עתרה לדחיית טענות התובע. לשיטתה, עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, אשר מגלה טפח ומסתירה שניים. יתר על כן, הימנעות התובע מלזמן לעדות את שותפיו לעסק, בן דודו אלכסנדר ואביו רוברט, אומרת דרשני ומלמדת כי לא היה בעדותם כדי לתמוך בגרסת התובע אודות חלקו בעסק ותרומתו להכנסותיו עובר לתאונה.
2. על פי טענת ב"כ הנתבעת:

מן החקירה הנגדית עלתה תמונה של אדם אשר לא גויס לצבא בשל עבירה פלילית אשר מסתבך עם המשטרה לאחר שהוא נתפש באחורי מכונית תוך כדי גלישה על רולר ובורח מאת המשטרה קרי אין המדובר באדם מיושב אשר ביקש להקים עסק אלא במשפחה אשר ככל הנראה ניסתה ליישב את בנה הסורר... (ר' בעמ' 3 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

1. בנוסף, חרף טענות התובע לפיהן בעטיה של התאונה הוא איבד את חלקו בעסק, אשר התבסס על יכולת ההדרכה שלו, הרי שהתובע לא הציג תעודת הסמכה כלשהי ואף לא תעודה על השתתפות בהשתלמויות או בתחרויות בחו"ל כנטען על ידו. בנסיבות אלה, כך לטענת ב"כ הנתבעת, אין כל אפשרות להסתמך על עדות התובע, אשר בנוסף לכל האמור חוסר מהימנותו נתגלה גם בפסילת ספריו על ידי רשויות מס ההכנסה.
2. לגישת ב"כ הנתבעת, לתובע לא הייתה כל תרומה ממשית להכנסות העסק וממילא פציעתו לא העלתה ולא הורידה לעניין זה. זאת ועוד: הטענה כי הכנסות העסק פחתו מאז התאונה אינה מתיישבת עם עדות התובע שלפיה העסק התרחב לענפים נוספים (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 28) ובשנת 2010 אף עבר למקום "הרבה יותר גדול" (שם, עמ' 13 שורה 31).
3. לבסוף טענה ב"כ הנתבעת כי חרף העובדה שמדובר בנכות מזערית של 5% – בגין מגבלה שאפילו אינה עולה כדי מגבלה קלה בתנועת הרגל – וחרף העובדה שהתובע לא הביא ראיות כלשהן לביסוס טענותיו, הרי שבסיכומיו עתר ב"כ התובע לפיצויים בסכום העולה על שני מיליון ₪, סכום שעל פני הדברים אינו סביר בנסיבות העניין.

(3) הנכות התפקודית – דיון והכרעה:

1. הלכה פסוקה היא, כי נקודת המוצא לקביעת בית המשפט בדבר דרגת הנכות התפקודית היא דרגת הנכות הרפואית, בפרט כאשר עסקינן בתחום האורתופדי. בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3), 792, 799 (1995), שהעתק הימנו צורף לתצהיר התובע, נפסקה ההלכה המחייבת בעניין זה, שלפיה: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית..." (השווה גם א' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, תשע"ב-2012), בעמ' 636-633).
2. במקרה דנא, על פני הדברים – ולנוכח התשתית הראייתית הלקויה והחלקית שהציג התובע – אין כל מקום לסטות מנקודת מוצא זו. לא זו בלבד שתצהירו של התובע הינו לאקוני וכולל טענות כלליות וסתמיות, ולא זו בלבד שלתצהיר לא צורפה ראייה כלשהי אודות הכשרתו וכישוריו הנטענים של התובע, אלא שהתצהיר אינו מתייחס לסוגיה המרכזית של מבנה העסק ומקורות הכנסותיו. רק בחקירתו הנגדית ציין התובע כי העסק הוקם במימון הלוואה מ"המשפחה" (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 14), או "הלוואות מבני משפחתי" (שם, עמ' 10 שורה 26) – שלרקען לאחר מכן נפסלו ספרי העסק – אך גם בחקירתו זו לא ציין התובע מי מבני משפחתו נתן את ההלוואות, מה היה היקף ההלוואות ובאילו מועדים ניתנו.
3. לא זו אף זו: חרף העובדה שהתובע הינו חסר כל הכשרה פורמאלית – לרבות בתחום בו הוא טוען למקצועיות – עדיין הוא טוען כי בגיל צעיר מאוד, ולאחר שלא גויס לצה"ל, הוא הרוויח שכר גבוה שהינו למעלה מכפל השכר הממוצע במשק; והכל כאשר כיום, כך לגרסתו, הוא מסוגל להשתכר רק שכר מינימום ואף זאת רק בשל כך שמעסיקו הוא אביו (וכדבריו: "אני היום מסוגל לקבל בקושי שכר מינימום. בגלל שזה אבי הוא מתחשב בי..." – ר' בפרוטוקול, עמ' 15 שורה 19).
4. הנה כי כן, לא זו בלבד שגרסת התובע היא נטולת תימוכין ראייתיים, אלא שהיא אף משוללת כל היגיון. אם כישוריו של התובע אמנם היו כה יוצאי דופן ומיוחדים – עד כדי כך שהוא ייצג את מדינת ישראל בתחרויות בחו"ל – פשיטא שלא רק שהתובע יכול היה להביא ראיות של ממש להוכחתם, להבדיל מטענות סתמיות ל"מוניטין", אלא שגם כיום הוא יכול היה להמשיך להתפרנס מהם באופן כזה או אחר.
5. בהקשר זה יש לזכור כי עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע. לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, חובת בית משפט המבקש להסתמך עליה לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בה. יש להדגיש, כי משמעות הדבר היא שעל בית המשפט ליתן "טעם אמיתי", או "הנמקה ממשית", העשויים להצדיק פסיקה על סמך עדות כזו ואין די ב"אזהרה עצמית" כללית גרידא (ר' פסק הדין בת.א. 15894-10-09 חן עבדו נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה (2011), והאסמכתאות המאוזכרות שם). ברי, אפוא, כי עדות יחידה של בעל דין, אשר אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון, אינה עונה על תנאי זה.
6. ב"כ התובע הלין על התנהלות הנתבעת, שלהבנתו מבקשת להסית את בית המשפט נגד התובע ולהסיט את הדיון מ"הפגיעה התפקודית והקטלנית", שנגרמה לדבריו לתובע בעטיה של התאונה (ר' בסעיף 18 לסיכומי התשובה), אל עבר אופיו השלילי של התובע – עברו הפלילי, אי גיוסו לצבא ופסילת ספריו על ידי רשויות מס ההכנסה – הגם שמדובר בתביעה אזרחית בגין נזקי גוף. בהקשר זה הדגיש ב"כ התובע כי כשל ניסיונה של הנתבעת להיאחז בהרשעת התובע בנסיעה על רולר בלידס ברחוב תוך היאחזות בכלי רכב כראייה לכך שהתובע לא נפגע תפקודית עקב התאונה, שכן כעולה מכתב האישום שהוגש באותו עניין (ת/34) מדובר באירוע שאירע לפני מועד התאונה.
7. ואולם, אין בטרוניות אלה של ב"כ התובע משום תחליף לראיות שהיה על התובע להביא להוכחת טענותיו. לא זו בלבד שהתובע לא הביא לפניי בדל של ראייה לקיומם של כישורים יוצאי דופן ברכיבה על רולר בלידס ובהדרכת מתלמדים עליהם, אלא שהוא אף כשל מלהוכיח כי הכנסות העסק – קל וחומר השינויים בהן – היו קשורים בדרך כלשהי לכישוריו הנטענים ברכיבה על רולר בלידס.
8. זאת ועוד: התובע נמנע מלהביא את העדים שהיו יכולים לתמוך בטענותיו בטענה התמוהה ש"אף אחד לא ביקש שיגיעו" (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 10). בהקשר זה טען ב"כ התובע, בסיכומי התשובה שהגיש, כי דווקא הנתבעת היא שהיתה צריכה לזמן את אלכסנדר ורוברט כ"עדי הזמה", אך בטיעון זה אין כל ממש. מדובר בעדים שלכאורה היו אמורים לתמוך בגרסת התובע ועל כן משנמנע התובע מלזמנם לעדות – בין משום שלא רצה לפתוח בבית המשפט את סוגיית מבנה העסק, ההלוואות שניתנו לו ומועדן, או את חלקו ותפקידו של אלכסנדר בעסק, ובין שעשה זאת מטעמים אחרים – מדובר בהימנעות הפועלת לחובת התובע שאין הוא יכול לגלגלה לפתחה של הנתבעת.
9. המסקנה המתבקשת היא, אפוא, כי שיעור נכותו התפקודית של התובע אינו עולה על דרגת נכותו הרפואית הצמיתה ועומד על שיעור של 5%.

ד. הפיצויים – בהתאם לראשי הנזק שנתבעו (בערכי יום מתן פסק הדין):

(1) הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד (כולל פנסיה ותנאים סוציאליים):

1. כזכור, על פי גרסת התובע שיעור השתכרותו כעצמאי עובר לתאונה – שלפי הדוחות שהגיש עמד על סך של 22,859 ₪ ברוטו לחודש – צנח עקב פגיעתו בתאונה להשתכרות מינימלית כשכיר בשיעור של 4,100 ₪ לחודש בלבד. לא למותר לציין כי גרסה זו היא כה בלתי סבירה – הן בשל כך שאינה עומדת בהלימה לנכות הרפואית הצמיתה בשיעור של 5% בלבד שנקבעה לתובע עקב התאונה, והן בשל היעדר תשתית ראייתית נדרשת – שאף ב"כ התובע, בסיכומיו, ביקש לייחס פחות ממחצית מירידת ההשתכרות הנטענת כנ"ל לתאונה, וחישב את הפסדי ההשתכרות לעתיד בשיעור של 5,000 ₪ לחודש בלבד (ר' בפסקה 16 דלעיל); הגם שלא סיפק כל הסבר לכך.
2. לחילופין ומטעמי זהירות ביקש ב"כ התובע, בסעיף 26 לסיכומיו, לקבוע את בסיס השכר של התובע בהתאם לקביעת המל"ל בשנת 2009 לצורך תשלום דמי הפגיעה, דהיינו: על סך של 15,851 ₪ לחודש ברוטו נומינלית (ר' נ/2). ואולם, גם בנתון זה – שאינו עולה בקנה אחד עם גרסת התובע ושכמובן אינו מחייב בהליך דנא – אין כדי להסביר את דרישת ב"כ התובע להפסדי השתכרות לעתיד בשיעור של 5,000 ₪ לחודש בלבד.
3. הנה כי כן, על פי הראיות החלקיות והדלות שהובאו לפניי אין כל אפשרות לקבוע מה היה בסיס השתכרותו של התובע עובר לתאונה. כזכור, בגיל 18 הקים התובע – שהיה חסר כל ניסיון עסקי וגם חסר הכשרה פורמאלית בתחומי הספורט וההדרכה – עסק לרולר בלידס יחד עם בן דודו אלכסנדר, שהיה מבוגר ממנו בהרבה, וזאת במימון הלוואות מ"בני משפחה". עסק זה נמצא כיום בבעלות מלאה של אביו של התובע, לאחר שהועבר אליו ללא תמורה, ואילו התובע עצמו עובד בעסק כשכיר בשכר מינימום, לדבריו בשל כישוריו המוגבלים.
4. העסק דנא הינו אפוא עסק משפחתי, שהוקם במימון משפחת התובע ואף הועבר אליה על ידיו, ללא תמורה, בהמשך הדברים. באופן תמוה, התובע אף לא היה מסוגל מה היה ניסיונו המקצועי של שותפו אלכסנדר, כאשר כזכור הוא לא מסר פרטים כלשהם על חלקו של אלכסנדר (ר' בפסקה 10 דלעיל). לפיכך, אין כל אפשרות ללמוד מנתוני ההכנסות מהעסק עובר לתאונה – בין לפי השומות המקוריות ובין לפי השומות המתוקנות, שהוצאו לאחר פסילת ספרי העסק – על השתכרותו הממשית של התובע, וכל שניתן לקבוע הוא כי על פי הראיות שהציג לפניי התובע מדובר באדם חסר הכשרה מקצועית ובעל כושר השתכרות מינימלי.
5. בהקשר אחרון זה לא למותר לציין עוד, כי לפי גרסת התובע המדריך שנשכר על ידי העסק לאחר התאונה על מנת לבצע במקום התובע את ההדרכות ללקוחות קיבל שכר של 1,500 ₪ לחודש בלבד (ר' בפסקה 7 דלעיל). במסגרת חקירתו הנגדית של התובע הסתבר כי מדריך זה – בניגוד לתובע – היה בעל הכשרה פורמאלית ממכון וינגייט ומחו"ל ולאחר שהוסמך רשמית אף היה היחיד בישראל שיכול היה להעביר קורסים על רולר בלידס (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 11). לא ברור אפוא כיצד התובע, שכאמור הינו חסר כל הסמכה, טוען להפסדים כה גבוהים בגין הדרכה שמדריך מוסמך ביצע עבור תשלום של 1,500 ₪ לחודש בלבד.
6. המסקנה המתבקשת היא אם כן, כאמור, כי על פי הראיות שהובאו ושלא הובאו לפניי אין אפשרות לקבוע מה היה בסיס השתכרותו של התובע עובר לתאונה. לפיכך – ותוך התחשבות בנכות הרפואית והתפקודית הנמוכה שנגרמה לתובע בעטיה של התאונה ולנוכח העמימות הראייתית באשר לשיעור הגריעה עקב הפגיעה מהתאונה, אם בכלל, מכושר השתכרותו של התובע – מן הראוי לפסוק בראש נזק זה פיצויים בסכום גלובאלי, להבדיל מפיצויים על פי חישוב מתמטי-אקטוארי.
7. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכל האמור לעיל, אני פוסק לתובע בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, לרבות הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, פיצויים בסכום כולל של 50,000 ₪. יש להדגיש כי סכום זה הינו מעבר לדמי הפגיעה בסך כולל של 24,480 ₪, אשר שולמו לתובע על ידי המל"ל בשנת 2009, ולפיכך אין לנכות את דמי הפגיעה מהסכום האמור.

(2) עזרת הזולת (לעבר ולעתיד):

1. ב"כ התובע, בהגינותו ובהיעדר ראיות להוצאות בתחומים אלה, לא עתר לפיצויים בראש נזק זה.

(3) הוצאות רפואיות וכלליות (לעבר ולעתיד):

1. התובע עתר לפסיקת פיצויים בגין הוצאות רפואיות ובגין הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, בעבר ובעתיד, בסכום כולל של 8,000 ₪ (5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ו-3,000 ₪ בגין נסיעות). ואולם, התובע לא המציא בנושא זה קבלות כלשהן וכדברי ב"כ התובע בדיון מדובר באומדנה של ב"כ התובע בלבד (ר' בפרוטוקול, עמ' 15 שורה 27).
2. על פי ההלכה הפסוקה זכאי תובע בתביעה כגון דא לקבל את הטיפול הרפואי, הדרוש לו בגין פגיעתו בתאונה, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. יחד עם זאת, סביר ומקובל כי נפגע בתאונה נדרש, ועלול להידרש גם בעתיד, להוצאות רפואיות מסוימות, לרבות תשלום דמי השתתפות עצמית לצורך קבלת טיפול רפואי והוצאות נסיעות לטיפולים רפואיים.
3. בנסיבות אלה ראיתי לפסוק לתובע פיצויים בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסכום כולל של 6,000 ₪.

(4) כאב וסבל:

1. לתובע נכות רפואית בשיעור של 5% בלבד והוא גם לא נזקק לאשפוז רפואי. יחד עם זאת, בהתחשב במשך תקופת אי הכושר ותקופת הנכות הזמנית, בשיעור של 25%, ובמסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט לפי הוראות תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, אני פוסק לתובע פיצויים, בגין ראש נזק זה, בסכום של 15,000 ₪.

ה. סוף דבר:

1. סיכומו של דבר הוא, אם כן, כי אני פוסק לתובע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בעטייה של התאונה דנא, בהתאם לראשי הנזק השונים, כדלקמן:

הפסדי השתכרות (כולל הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים)

(לעבר ולעתיד – ומעבר לדמי הפגיעה שקיבל התובע מהמל"ל) 50,000 ₪

הוצאות רפואיות וכלליות (לעבר ולעתיד) 6,000 ₪

כאב וסבל 15,000 ₪

סך כל הפיצויים 71,000 ₪

1. הנתבעת תשלם אפוא לתובע, בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה נשוא התביעה דנא, פיצויים בסכום של 71,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט (אגרה) וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצויים שנפסקו בצירוף מע"מ.

הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ‏יום ראשון י"ב חשון תשע"ג, ‏28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.