1. עניינו של ההליך בתובענה לפיצויים מכוח החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 בגין תאונת דרכים בה טוען התובע שנפגע ביום 18.3.09.

2. על פי כתב התביעה, התובע יליד 1971, מעד בצאתו ברכבו וכתוצאה מכך נגרם לו שבר בקרסול רגל ימין.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי.

4. הנתבעת, מבטחת הרכב, כפרה באירוע תאונת הדרכים הן במישור החבות והן במישור הנזק.

5. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסכת הראייתית בתיק, באתי לידי מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את התרחשותה של תאונת הדרכים כפי שהוא טוען לה.

6. בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע את השתלשלות האירועים באופן הבא:

"החניתי את הרכב בחניה המשותפת שמול הבניין בו אני מתגורר ותוך כדי היציאה מהרכב הנחתי את רגלי בצורה לא נכונה על הרצפה, הרגל הסתובבה ואני מעדתי ונפלתי על הקרקע".

בסעיף 3 לתצהירו הוסיף התובע כי:

"נפלתי תוך כדי היציאה מהרכב, בטרם הספקתי לסגור את הדלת וכשהתרוממתי מהרצפה אף נעזרתי בדלת הפתוחה כדי לקום על רגלי". עוד הצהיר כי "אחרי שקמתי מהרצפה דידיתי לכיוון ביתי ושכנתי שני שטרית אשר פגשה אותי בפתח הבניין הציעה לי את עזרתה אבל אני אמרתי שאסתדר ואיכשהו עליתי לביתי בקומה השלישית. גם לשני סיפרתי שנפלתי ביציאה מהמכונית".

בהמשך הצהיר התובע כי אינו זוכר מה בדיוק אמר לפקידת הקבלה שקיבלה אותו בבית החולים קפלן על אודות נסיבות התאונה. כמו כן הוסיף כי באותה תקופה לא היה מודע לכך שהתאונה היא תאונת דרכים (שם, בסעיף 5).

7. בעדותו תיאר התובע את מהלך האירועים באופן הבא:

"כאשר נעמדתי הייתי ליד הרכב, סמוך לו, פיזית לו, לא הספקתי אפילו לעמוד. כשיצאתי מרכב נעמדתי על רגל שמאל בשנייה עבר, הרמתי את המשקל על רגל ימין הרגל הסתובבה, הכול שברירי שנייה, הכול הלך מהר. כשנפלתי ליד הרכב צמוד סביר להניח שהיה מגע עם הרכב. הייתי איפה שהרכב עצמו. אם הדלת הייתה פתוחה ועדיין אני יצאתי מהרכב נעמדתי על ימין הרגל הסתובבה איבדתי שיווי משקל ונפלתי" (עמוד 9 שורה 1 ואילך). בהמשך הוסיף:" יצאתי מהרכב ברגל שמאל, שמאל הייתה בחוץ קמתי מהכיסא של הרכב, בשנייה עברתי על רגל ימין, כנראה שלא היה לי שיווי משקל טוב, הרגל הסתובבה ימין ונפלתי. לא הספקתי להתמקם, לא היה לי שווי משקל. טרם עמדתי" (שם, בש'13-16).

8. כתימוכין לעדותו העיד התובע את שכנתו, גב' שני שטרית, אשר הצהירה כי פגשה אותו בפתח הבניין כשהוא מדדה וצולע ושמעה ממנו כי סובב את הקרסול כשיצא מהמכונית. על דברים אלו חזרה הגב' שטרית גם בעדותה לפניי.

9. בסיכומיו הפנה התובע לעדותו אשר לטענתו לא נסתרה, ולשיטתו נתמכת בעדותה של גב' שטרית ובהצהרתו על גבי טופס התביעה למל"ל לפיה "יצא מהרכב ומעד לצד ימין".

10. בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח את הקשר בין נפילתו לבין השימוש ברכב. כך נטען כי עולה מהודעת התובע לחוקר שאירוע הנפילה התרחש ברחבת החניה, לאחר שהתובע השלים את יציאתו מן הרכב, ובמנותק מעצם השימוש ברכב. עוד נטען כי לאחר התאונה מסר התובע את גרסתו לשלושה גורמים שונים ולפיה מעד בחניית ביתו ללא כל אזכור של קשר לרכב: כך אזכור הרכב נעדר מתיאור נסיבות התאונה בתעודת חדר המיון מיום האירוע (נ/2), במסמך רפואי שנערך ביום 11.5.09 (נ/3) ובגיליון טיפולי פיזיותרפיה מיום 3.3.09 (נ/6) לפיו תיאור נסיבות האירוע מסתכם במעידה "בחניה של הבית". עוד נטען כי בהתחשב במנח גופו של התובע בעת התאונה הרי שגרסתו לפיה נפל ימינה אל הארץ אינה הגיונית.

11. לאחר עיון יודגש כי תביעת התובע במל"ל מציגה גרסה אחרת אשר לאירוע מושא התביעה.

הטופס לתשלום דמי פגיעה במל"ל מחליש את גרסת התובע (מוצג 2 למוצגי התובע).

ראשית, שלל התובע את החלופה בדבר סיווג האירוע כתאונת דרכים, באמצעות סימון המילה "לא" בסעיף ג' לטופס וכן בהותרת פרטים חסרים בחלק ה' לטופס, לו מוקצה חלק נרחב.

אופן תיאור הפגיעה בסעיף ג' לטופס לקוני ולוקה בחסר לעומת גרסתו אשר נמסרה לחוקר המל"ל חודש לאחר מכן.

12. מטעם ההגנה נשמעה עדותו של חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי (המל"ל), מר יצחק שמשון אשר אישר בעדותו את תוכן ההודעה שגבה מן התובע (נ/5).

בהודעה האמורה נרשם מפיו של התובע כי לאחר שהחנה את הרכב ברחבת החנייה בבניין

מגוריו "יצאתי את הרכב עם כל הגוף וליד הרכב מעדתי ונפלתי פתאום איבדתי שיווי

משקל" (עמ' 2 , ש'6, 18 וגם עמ' 4, ש' 1-2 לנ/5).

על כן, עולה מהודעתו במל"ל כי התובע השלים את יציאתו מהרכב בטרם אירע האירוע.

הודעה זו עולה בקנה אחד עם שלילת סיווג האירוע כתאונת דרכים על ידי התובע עצמו בטופס לתשלום דמי הפגיעה.

13. ייאמר על אתר כי עדותו של התובע לא הותירה עליי רושם מהימן על שום ריבוי הסתירות אל מול גרסאותיו הקודמות כפי שיפורט להלן.

14. בחינת גרסאותיו של התובע מעלה כי בכל אחד מן הדיווחים שנרשמו מפיו מיום האירוע ועד מספר חודשים לאחר מכן, נמנע התובע מכל אזכור שהוא על אודות המעורבות של רכבו במנגנון הפגיעה בתאונה. כך דיווח רק על נפילה בחניה בדיווחיו לחדר המיון (נ'2), בהפנייתו לפיזיותרפיה (נ/3) ובגיליון טיפוליו בפיזיותרפיה (נ/6).

אשר על כן במסמכים הרפואיים אין בנמצא תיעוד של האירוע כתאונת דרכים.

בעדותו לפניי ניסה התובע להפחית מחשיבות הדיווח המלא בטענה כי בחדר המיון "הם

לא ביקשו את כל הסיפור, יש לציין שהייתי תחת כאבים אז הרבה אי אפשר לדבר" (עמוד

8 שורה 13). בהמשך טען כי "לא חשבתי שמדובר בפרט כה חשוב" (עמ' 8, ש' 25). מנגד,

אותו פרט מופיע בדיווחיו לשכנתו שפגשה בו לאחר האירוע.

מאחר שהתובע ראה לנכון לציין בפני שכנתו את מעורבות הרכב בסמוך לתאונה, מצופה

היה כי פרט זה לא יישמט מדיווחיו במועדים שונים, אשר נמסרו ליתר הגורמים עמם בא

במגע לאחר מכן.

אשר על כן לא שוכנעתי בדבר כנות הסבריו לפער הקיים בין הדיווחים שמסר התובע

למטפליו לבין גרסתו אשר נמסרה לשכנתו שני.

15. לכך מצטרפת העובדה שבהודעתו בפני המל"ל מסר כי היה לבד במקום כאשר נפל ליד הרכב וכי שכנתו לא היתה עדה לאירוע כעולה מעדות התובע ושכנתו. מנגד, בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה הצהיר התובע כי שכנתו הייתה עדה לאירוע.

16. לכל האמור מתווספת סתירה מהותית ועקבית בגרסאותיו של התובע באשר למנח גופו בעת התאונה. בהודעתו של התובע לפני החוקר מטעם המל"ל מסר הלה כי טרם לנפילה כל גופו היה מחוץ לרכב (עמ' 2, ש' 18 לנ/5) ומכך מצטיירת תמונה לפיה השלים את יציאתו מן הרכב. ואולם, בעדותו לפניי תיאר התובע מנח גוף אחר לפיו לא הספיק לעמוד ולהתמקם בהעדר שיווי משקל. התובע לגרסתו יצא מהרכב ברגל שמאל והעביר משקל לרגל ימין (עמ' 9, ש' 2-4 ו- 14-16).

17. מעבר לכך שהתיאור האמור סותר את הצהרתו הקודמת על הוצאת כל גופו אל מחוץ לרכב, הרי שבמנח שבו מרכז כובד הגוף נוטה אל פנים הרכב נפילתו הייתה צריכה להיות כלפי פנים הרכב או לחלופין כלפי דלת הנהג הפתוחה.

18. כשהתבקש התובע להסביר את חוסר ההיגיון במנגנון הנפילה ימינה אל הקרקע בהתחשב במנח גופו כלפי הרכב, הוא מצא לנכון להתחמק ממענה ענייני ורק חזר על דבריו כי "זה היה שבריר של שנייה" (עמ' 9, ש' 19).

19. מכל האמור יוצא כי תיאור מנח גופו של התובע, במילותיו שלו, אינו עולה בקנה אחד עם מנגנון הנפילה הנטען על ידיו. כמו כן מקובלת עליי טענת הנתבעת כי למקרא הודעת התובע לחוקר במל"ל מצטיירת תמונה לפיה נפילתו של התובע אירעה ברחבת החנייה, לאחר שהשלים את יציאתו מן הרכב ואינה כרוכה בשימוש ברכב.

20. לנוכח הסתירות בגרסאותיו של התובע, הכשל הלוגי בתיאור מנגנון הנפילה אל מול מנח גופו של התובע כלפי הרכב ובשל התרשמותי הכוללת מעדותו כלא מהימנה אני רואה לדחות את גרסתו ולקבוע כי לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

עדותו של התובע הינה עדות בעל דין יחידה הדורשת סיוע על פי סעיף 54(5) לפקודת הראיות. אולם, בתשתית הראייתית המונחת בפני לא נמצא סיוע לעדות זו.

21. מכל הטעמים אשר מניתי לעיל ומנימוקי ב"כ הנתבעת בסיכומיו, הנני דוחה את התביעה בהעדר חבות.

22. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תודיע החלטתי לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.