רקע וטענות הצדדים

בפניי מונחת תביעתו של מר מינקוב אברהם, יליד 1951 (להלן: "התובע") לפיצויים בגין תאונה שארעה לו ביום 30.7.09 עת שנהג באופנוע כשלפתע רכב אחר פגע בו, וגרם לו נזק גוף (להלן :"התאונה"). האופנוע היה מבוטח על ע"י המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן: "הנתבעת").

התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה. וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה בשיעור של 10%. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 29.3.2012 כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהסתבר כי הצעת בית המשפט לא משתכללת לכלל הסכם, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב').

קבעתי את התיק לדיון הוכחות בו העידו מטעם התביעה התובע, מר עמוס כהן ומר אריק יוחאי. ההגנה בחרה שלא להביא עדים מטעמה והצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב.

התובע הגיש את סיכומיו ביום 3.11.2013 ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 12.1.2014.

ב"כ התובע המלומד ציין שביום התאונה, התובע נהג באופנוע ברחוב אבן גבירול פינת שד' נורדאו בת"א, היה מעורב בתאונת דרכים שקרתה עקב מעבר של רכב צד ג' לנתיב אחר בתוך הצומת תוך דחיפת התובע. ממקום התאונה הוחש התובע באמצעות אמבולנס לבית החולים "איכילוב" בתל אביב-יפו, שם נמצא כי הוא סובל מחבלות בגופו, ובעיקר משברים בצלעות והוא שוחרר לאחר אשפוז של 5 ימים. התובע היה במעקב רפואי ארוך, ושוחרר תוך הנחיות לביצוע שיקום רפואי.

התובע נבדק ע"י וועדה רפואית מטעם המל"ל אשר העניקה לו נכויות זמניות בתחום האורתופדי והנפשי ולבסוף קבעה כאמור כי נותרה לו נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10%.

ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את התאונה, אך חלק על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל זה על הנכות התפקודית, כיוון שלדידו התובע אינו סובל ממגבלות, על אף שיעור הנכות הרפואית.

עוד הוסיף ב"כ הנתבעת, כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונותיו של התובע, שכן הוא בעל עבר רפואי, וסיום העסקתו כלל לא קשורה לתאונה הנדונה.

דיון והכרעה

משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לתאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:

" נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה";

התובע נבדק ע"י וועדה רפואית מטעם המל"ל אשר קבעה לו נכויות זמניות כמפורט בסעיפי 4 עד 8 לסיכומי התביעה ולתובע נותרה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10%.

התובע טען כי נכותו התפקודית היא יותר מנכותו הרפואית, ואילו הנתבעת טענה כי נכותו התפקודית של התובע הינה נמוכה מנכותו הרפואית.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול ראיותיהם, אינני מוצא לסטות ממסקנותיה וקביעותיה של הוועדה הרפואית של המל"ל.

הוועדה הרפואית קבעה את שקבעה בהסתמך על המסמכים והחומר הרפואי הרלוונטי שעמדו בפניה, התרשמתי כי מסקנתה של הוועדה מבוססת כדבעי והיא התקבלה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות באשר לאחוזי הנכות הרפואית.

המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן במקביל של הכושר לתפקוד יום – יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פד"י נ"ב(3) 792, נקבע בעמ' 800 ש:

"הנכות התפקודית... באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך כלל, שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע... יש כמובן חשיבות ל מידת ההשפעה של הנכות על יכולתו של התובע להמשיך לעבוד במקצועו, ובקביעת הפסד כושר ההשתכרות יינתן לכך ביטוי. ראוי אף להביא בפני בית-המשפט ראיות למידת ההשפעה של הנכות הרפואית, על יכולת התפקוד בעבודות מסוימות, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לבית-המשפט להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו".

לעניין הנכות התפקודית, סבורני כי קיימת מידת מה של הגזמה בתיאור התובע את הקשר בין התאונה למצבו כיום ואת אופן תפקודו עקב התאונה. כך דעתי גם בקשר לטיעוני ההגנה המגמדים את פגיעתו של התובע בעקבות התאונה.

לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע שהנכות התפקודית של התובע תהא בגובה 10%.

הפסד שכר לעבר לעתיד

בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800 נקבע שככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר בדרך כלל יש להוכיחו בראיות של ממש:

"תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... , כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין... על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי".

עם זאת, נקבע באותו פסק דין כי:

"באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר."

לתובע אושרה תקופת אי כושר בת 46 יום, בעקבות קביעת דרגת נכות זמנית. אמנם התובע קיבל שכר בתקופת ההיעדרות הנטענת, אך בל יישכח כי התשלום בא על חשבון זכויות אחרות.

בקשר לעתיד טען ב"כ הנתבעת המלומדת כי התאונה לא השפיעה על כושר השתכרותו של התובע. עצם העובדה כי התובע לא עזב את עבודתו באופן מיידי, אלא המשיך לעבוד באותה עבודה והוא שבחר לעזוב את העבודה על דעת עצמו, ומשכך אין לייחס הפסדי שכר בעתיד, בגין התאונה.

טענות אלה לא מקובלות עליי. עצם העובדה כי התובע עושה מאמץ והולך לעבוד, אין בכך כדי להפחית מן הפיצוי המגיע לו וכפי שנפסק בת"א (י-ם) 9131/07 קן אליעזר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ:

"העובדה שהניזוק עושה מאמצים כבירים לתפקד בחיי היומיום לאחר התאונה, אינה צריכה להוות עילה להפחית מן הפיצוי, או בכיוון הנגדי, לקבוע כי מכאן ואילך יתפקד הוא באופן שיצריך השקעת משאבים רבים. משאין אפשרות לפצל את הדיון או את הסעדים, הרי שיש לצאת מן ההנחה שלא בהכרח יתמיד הוא במאמצים אלה, ולעתים מצבו אף עלול להחמיר בתוצאה ממאמץ יתר שאינו הולם את כושרו האמיתי. לפיכך, ככל שניכר שהשתכרותו של הניזוק במומו אינה תואמת את מצבו האמיתי, יש לקבוע את שיעור הגריעה בהתאם" .

נכות נפשית, היא אחת הנכויות אשר מטיבן מהוות פגיעה תפקודית ויש לה ביטוי ממשי בירידה בכושר ההשתכרות של ניזוק.

אשר על כן, סבורני כי יש מקום לפצות את התובע בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את גילו, נכותו וגובה הכנסותיו. משכך יש לפסוק בגין ראש נזק זה סכום גלובלי, הגון וסביר בסך 70,000 ₪.

התובע עותר גם לפיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים. אין עוררין כי הפגיעה בכושר השתכרותו של הניזוק מביאה לפגיעה בזכויות הסוציאליות ופנסיה מהן נהנה העובד, כשאלה הינן פונקציה של גובה השכר, כמפורט בתחשיבי הנזק מטעם התביעה. לפיכך, מצאתי להוסיף בראש נזק זה פיצוי בגין הפסדי הפנסיה וזכויות בסך של 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – לטיפולים רפואיים או בדרך כלל – לעבר, הן ראש נזק מיוחד, אותו יש להוכיח והימנעות מלשמור את מרבית הקבלות והאסמכתאות בקשר לראש נזק זה פועל כנגד התובע.

יחד עם זאת קבעה הפסיקה, כי די אם הצביע תובע על קיומו של נזק בעבר או על אפשרות קיומו בעתיד, כדי שיזכה בפיצוי מתאים – ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות, כדי שאפשר יהיה להעניק פיצויים לפי הערכה זו ולפוסקם באופן גלובלי (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, עמ' 857 – 863.)

בנסיבות העניין שבתיק זה ולאור סוג הנכות ושיעורה סבורני שיש לאמוד את הפיצוי המגיע לתובע באופן גלובלי.

אשר על כן, אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק בסכום סביר, הוגן וגלובלי זה על סך של 15,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

נכון שיש להניח כי בני משפחה המתגוררים עם בן משפחה שנפגע בתאונה כלשהי דוגמת התובע יסייעו לו בכל מקרה, בין אם זכאי הוא לפיצויים ובין אם לאו, ולו בשל תחושת החובה המוסרית המוטלת עליהם. עם זאת, כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט העליון, שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא יהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחוייב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם (ראה ע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ, תק-על 97(3), 919 , 922). הלכה פסוקה היא, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצויים בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה.

אי לכך, סבורני כי לאור נכותו הרפואית, ותקפות הטיפולים, ולטיב הנכות, יש מקום לפיצוי התובע בסכום גלובלי, סביר והוגן לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה.

בענייננו אני מעריך את שווי העזרה לה נזקק התובע בסך 10,000 ₪ וזאת לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה כאמור. התובע אושפז בבית חולים איכילוב לתקופה של 6 ימים.

מקובל עליי חישוב הנתבעת. בקשר לראש נזק זה ישולם לתובע סכום בסך של 15,633 ₪.

ניכויים

לתובע הוענק תשלום תכוף על סך של 8,800 ₪, ביום 1.11.09 והנתבעת דרשה לנכות את התשלום התכוף בשיעורו היום שלטענתה עומד היום על סך של 9,400 ₪. סכום אשר התובע לא התנגד לו.

כמו כן הנתבעת בקשה לנכות את המענק ששולם על ידי המוסד לביטוח לאומי, ואשר משוערך להיום על סך של 38,494₪.

גם לסכום זה התובע לא התנגד.

משכך, מקובלת עליי טענת הנתבעת בשני המישורים, ומורה על ניכוי סך של 47,894 ₪.

סוף דבר

אי לכך ולאור כל האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן :

הפסד השתכרות לעבר ופגיעה לעתיד: 70,000 ₪

פנסיה ותנאים סוציאליים: 10,000 ₪

הוצאות רפואה ונסיעות: 15,000 ₪

עזרת הזולת: 10,000 ₪

כאב וסבל: 15,633 ₪

סה"כ נזקים: 120,633 ₪

ניכויים: (47,894 ₪ )

סכום לפיצוי: 72,739 ₪

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.4%.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.