מבוא

1. התובע, ד"ר אלכסנדר קונדריאה (להלן: "התובע"), רופא במקצועו, טוען כי הוא ביקש להשקיע את כספו באופן סולידי, בסניף של בנק הפועלים (להלן: "הנתבע 2"), ולטענתו הוצע לו להשקיע במניה על-ידי יועץ ההשקעות מר אורי שולץ (להלן: "הנתבע 1"), שלאחר מכן, התברר לו, כי היא הייתה מניה בסיכון מיוחד.

התובע טוען, כי לא ניתנה לו תמונה מלאה ונכונה על מהות השקעה והסיכון הרב הטמון בה, וכתוצאה מכך איבד את מירב השקעתו במניה.

מנגד, טענו הנתבעים, כי התובע קיבל הסבר מפורט וידע היטב את הפרטים אודות השקעתו, ואישר את רכישת המניה. כמו כן, טוענים הנתבעים, כי מוטלת על התובע החובה לעקוב אחר השקעותיו.

השאלה העומדת לבירור היא האם המניה שנרכשה, נשוא התביעה, נופלת בגדר "סיכון מיוחד" כהגדרתו בסעיף 18 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה - 1995, ואם כן, האם נמסר לתובע המידע בדבר המסוכנות של ההשקעה כנדרש בחוק.

טענות הצדדים

2. התובע טוען, כי ביום 24.6.2007, בפגישה שנערכה בסניף הבנק עם הנתבע 1, העביר הנחיה, כי ברצונו להשקיע את כספו באופן סולידי, קונסרבטיבי, אשר ישמור על הערך הריאלי של הכספים תוך השאת רווח של אחוזים בודדים, וכן ביקש לטענתו כי ההשקעה תהיה בנזילות טובה, למרות שאין בכוונתו בעתיד הקרוב לעשות שימוש בכספים.

התובע טוען, כי מידת ניסיונו בשוק ההון נמוכה, היכרותו עם המכשירים הפיננסים נמוכה, יכולתו לעקוב אחר שינויים בשוק נמוכה, וכי הוא בודק את השקעותיו מדי חצי שנה.

התובע טוען, כי בהתאם לכך, לאחר שהציע לו הנתבע 1 מספר אפשרויות של קרנות נאמנות, אג"ח ותעודות סל, הם בחרו יחדיו שלושה אפיקים בסכום כולל של למעלה ממיליון וחצי שקלים.

עוד טען התובע, כי לאחר שהושקעו מירב הכספים, ומבחינתו פגישת היעוץ הסתיימה, הסב הנתבע 1 את תשומת ליבו של התובע, כי נותרו 40,000 ₪ פנויים, ובהם הציע לו הנתבע 1, כי: "מדוע לא יסתכן מעט, ותשקיע במניה ספקולטיבית עם סיכויי מצוין להניב רווחים גדולים, כל שעליך לעשות הוא לקנות את המניה ולשכוח ממנה לשנתיים".

התובע טוען, כי מהלך זה נעשה על רגל אחת, בלא בחינה ודיון של ממש, עת פנה ללכת לאחר השקעותיו הסולידיות, ולכן השתכנע מעצת הנתבע 1, והתובע השקיע במניית "Uranium One" סכום של 40,557.33 ₪ וכן חויב בעמלה בסך של 321.63 ₪. התובע טוען, כי לשאלותיו בקשר לעתיד המנייה ענה הנתבע 1, כי צפוי מחסור עצום באורניום, ולכן בטווח של שנתיים צפויה עליה גדולה במניות אלה.

התובע טוען, כי לאחר שנה עת שסר לסניף הבנק אגב עניין אחר, התעניין אצל הנתבע 1 באשר להערכתו של זה בעניין סיכויי המניה לממש את התחזית הדו שנתית, זאת על רקע איבוד 70% משווי ההשקעה במניות החברה. לטענתו, הנתבע 1 ענה לו כי: "הייתה ירידה בהתייחסות לאנרגיה גרעינית אך כעת היא שוב בקו עליה כאנרגיה אלטרנטיבית" והוסיף כי יש לו כעת הצעות השקעה טובות יותר.

התובע טוען, כי הייעוץ שניתן לו על-ידי הנתבע 1 לא נסמך על שום הערכה מבוססת, ואיש לא עדכן אותו בהתפתחויות בשוק זה, למרות שהבנק טען במכתביו, כי הייעוץ שניתן לו נסמך על היכרות עם ניירות הערך השונים לרבות חוות דעת ותחזיות שונות.

התובע טוען, כי נזקיו בגין יעוצו של היועץ והתנהלות הבנק עומדת על 120,000 ₪, כשהם מורכבים מאיבוד קרן ההשקעה בסך של 33,027 ₪, מאובדן הריבית שהייתה נצברת לו בגין הסכום שהושקע במניה בסך של 4,365.81 ₪, משכר טרחת המומחה מטעמו בסך של 13,980 ₪, משכר טרחת עורך-דין בסך של 25,000 ₪, מאובדן שעות עבודה בסך של 20,000 ₪, ומעוגמת נפש ופיצויים לדוגמא שלטענתו נגרמו לו בסך של 23,636.19 ש"ח.

3. התובע הגיש חוות דעת מומחה מטעם מר יעקב אשד.

מר אשד טען, כי לדעתו הנתבע 1 לא הפגין הכרות כלשהי עם חברת Uranium One כאשר יעץ לתובע לרכוש את מניותיה, ככל שקשור בעברה של החברה והכרות עם השוק בו היא פעילה, וזאת על סמך תשובותיו לתובע, וההתכתבויות עם הבנק.

עוד טען מר אשד, כי בדו"ח האנליסטים (מסמך CIBC), עליו הסתמך היועץ בעצתו, אין המלצה לקנות את המניה הזו, ואף ההיפך מכך, שכן מניות אחרות בשוק זה כן זכו להמלצה.

כן טען מר אשד, כי חברת Uranium One, במועד רכישת המניה הייתה חברה מפסידה שהכנסותיה הזעומות נובעות ממכירת זהב ושיוכה לענף האורניום נבע אך ורק, כי רכשה זיכיונות חיפוש אורניום. מר אשד טען, כי דוחותיה הכספיים, לפני ובסמוך לרכישת המניה על ידי התובע, מעידים ומצהירים במפורש שהיא חברה מסוכנת להשקעה. עוד טען מר אשד, כי בדק ומצא, כי סטיית התקן במחיר המניה בין 2004 וסוף 2007 עומד על 71.14%, ובין 2005 לסוף שנת 2008 למעלה מ- 150%.

מר אשד טען, כי לפי דעתו מניית Uranium One נכללת בהגדרת סעיף 18 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות התשנ"ה-1995, שכן עסקה זו עומדת בהגדרת סיכון מיוחד.

4. הנתבע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם הנתבע 2.

הנתבע 1 טוען, כי ביום 24.6.07 התקיימה פגישת ייעוץ, בין התובע ובינו, אשר נועדה לייעץ לתובע על השקעותיו.

הנתבע 1 טוען, כי התרשם מן התובע, כי הוא מכיר היטב את שוק ההון, וכי זו אינה הפעם הראשונה שהוא משקיע בו. עוד טוען הנתבע 1, כי הפגישה ארכה 29 דקות, אשר במהלכה נבחן בין היתר, תיק השקעותיו של התובע, ליבון צרכיו, אשר קבע גם את רמת הסיכון והנזילות שמבקש התובע לתיק השקעותיו.

הנתבע 1 טוען, כי התובע ביקש לבצע השקעות ברמת סיכון "נמוך עד בינוני".

הנתבע 1 טוען, כי בעת מתן הייעוץ לתובע, התבסס על מסמכים ומידע אשר עמדו לרשותו באותה העת, ובכלל זה על חוזרים מהבנק; רשימת מנות מומלצת לזמנים הרלבנטיים לתובענה; המלצות אנליסטים; ניתוח של בית ההשקעות CIBC WORLD MARKETS, שכלל גם מידע ספציפי אודות מניית Uranium One. בנוסף, טוען הנתבע 1, כי נעזר גם במערכת הממוחשבת של הבנק ובהמלצותיה.

הנתבע 1 טוען, כי המליץ לתובע על השקעה מנייתית, אשר הוגדרה מראש כהשקעה תנודתית ספקולטיבית. עוד טוען הנתבע 1, כי הסביר לתובע, כי השקעה במניות היא השקעה לפרקי זמן שאינם תחומים בזמן מוגדר, בהיותם תלויים בגורמים שונים, וכי השקעה מסוג זה קיים סיכוי לרווחים בצד סיכון להפסדים.

הנתבע 1 טוען, כי המליץ לתובע שש חלופות השקעה במניות שונות, וכי התובע משיקוליו שלו, בחר להשקיע במניית Uranium One בלבד, וכי בסיום פגישת הייעוץ, ציין בפני התובע כי עליו לשאול, להתעניין, וליזום במידת הצורך ובהתאם להשקעה פניה נוספת לפגישת יעוץ.

הנתבע 1 טוען, כי התובע נהג באופן תדיר לעקוב אחר המתרחש בתיק השקעותיו, מעקב זה בוצע גם באמצעות אתר האינטרנט של הבנק, שיחות ייעוץ בטלפון עם יועצי השקעות "בנקאות פלטיניום", וכן טען, כי התובע פקד לא אחת את הסניף לצורך ביצוע פעולות שוטפות בחשבונו הפרטי.

הנתבע טוען, כי במסגרת הביקורים הללו התובע פנה אליו כבדרך אגב, תוך כדי המתנה בתור לביצוע פעולות בנקאיות שונות, לשאול מה מצב תיק השקעותיו. לטענתו, ביקש מהתובע לתאם עמו פגישת ייעוץ נוספת על מנת לעמוד על השינויים שיש באפשרותו לבצע בהרכב השקעותיו.

הנתבע 1 טוען, כי השקעה במניית Uranium One אינה נכללת בגדר "סיכון מיוחד" כמוסדר בסעיף 18 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה – 1995.

5. הנתבעים הגישו חוות דעת מומחה מטעם מר יוסי בהיר.

מר בהיר קבע, כי לדעתו הליך הייעוץ שבוצע על-ידי הנתבע 1 היה מקיף ומתועד, אשר במסגרתו המליץ לתובע לערוך שינויים בתיק ההשקעות שלו, אשר כללו בין היתר, שש המלצות שונות להשקעות בעלות אופי מנייתי בהיקף שלא חרג מרצון התובע להחזיק בתיק השקעות ברמת סיכון נמוכה עד בינונית.

מר בהיר קבע, כי המלצתו של הנתבע 1 להשקיע במניית Uranium One, כחלק מההשקעה המנייתית של התובע, הייתה סבירה והתבססה בין היתר, על מידע מחקרי אמין שסופק לו על-ידי CIBC WORLD MARKETS, שכלל גם מידע ספציפי על מניית .Uranium On

מר בהיר קבע, כי מניית Uranium One, הינה מניה של חברה שעסקה בתחום האורניום והוגדרה מראש על ידי הנתבע 1 כמניה תנודתית ספקולטיבית.

עוד קבע מר בהיר, כי מניית Uranium One ירדה יחד עם מחירי האורניום בעולם, ירידה אשר התרחשה לטענתו בניגוד להערכות שנכללו בעבודות המחקר עליה התבסס הנתבע 1.

מר בהיר טוען, כי התובע עקב באופן תדיר אחר השקעותיו באמצעות האינטרנט, ובכלל כך גם קיים מספר שיחות ייעוץ נוספות עם הבנק.

מר בהיר טוען, כי הבנק ויועציו מייעצים ללקוחות בדבר השקעה בנכסים פיננסים כמוגדר בחוק הייעוץ, לטענתו הבנק ויועציו אינם חייבים לנהל מעקב יזום ומתמיד אחר תיקי ההשקעות של כלל הלקוחות, ולעדכן את הלקוחות אחר ההתפתחויות שקרו.

מר בהיר קבע, כי התובע החליט להחזיק במניית Uranium Oneעד לסוף חודש דצמבר 2009, החלטה שגרמה לו בדיעבד להפסד.

עוד קבע מר בהיר, כי אי התממשותן של הערכות האנליסטים השונים לגבי שוק האורנים בכלל ומנית Uranium Oneבפרט, אינה מעידה על רשלנות מקצועית, אלא מוכיחה את הידוע זה מכבר – כי בתחום הכלכלי איש אינו יודע מה ילד יום.

6. בדיון שנערך ביום 15.9.11 ניתנה החלטה בהסכמת הצדדים למנות את המומחה מר שחק כמומחה מטעם בית המשפט על-מנת שיכריע בשאלה האם מנית Uranium One היא מניה בסיכון מיוחד בהתאם לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות,בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה – 1995.

מר שחק קבע בחוות דעתו, כי על-פי הדוחות הכספיים ומאזני החברה, במהלך 3 שנים מ 2002 – 2004 הפסדי חברת Uranium Oneגדלו פי 6, מ- 618,852 $, ב – 2002 ל – 3,812,257$ ב- 2004, דבר זה הקשה על תזרים המזומנים, ויצר קשיים פיננסים.

מר שחק קבע, כי הפסדים נרשמו גם בשנים 2007, שנת הייעוץ ללקוח ואחריה, וכי בניתוח כלכלי זהו ביטוי מובהק ל- "סיכון מיוחד" במניה.

עוד קבע מר שחק, כי על אופי הסיכון של חברות המחפשות ו/או מפיקות מחצבי אנרגיה ניתן ללמוד מתוך הפרסום של יחידת המחקר אגף ניירות ערך של בנק הפועלים מיום 7.11.11, אשר צוין שם:

"חשוב לזכור!!! לצד הסיכוי קיים סיכון גבוה מאוד: סקטור הגז מאופיין בסיכון גבוה ועל כן אינו מתאים לכל משקיע..."

מר שחק קבע, כי סקירת הבנק נותנת תשובה בהירה וחד משמעית לשאלת הסיכון הקיים בהשקעה במניה של חברת חיפוש והפקה של מחצבי טבע בשוק האנרגיה.

מר שחק ניתח את מהות האזכורים של Uranium Oneבמסמך CIBC, וקבע כי על-פי מכתבי הבנק, מסמך זה מהווה את התשתית המקצועית עליה התבסס הייעוץ מטעם בנק הפועלים בהמלצתו על השקעה במניית .Uranium One

מר שחק קבע, כי מסמך CIBC אינו מסמך הממליץ על השקעה במניות חברה Uranium Oneלא זו אף זו, יש במסמך הצהרה חד משמעית שאין המלצת CIBC להשקעה במניה.

כמו כן, יש במסמך מידע המעורר תהיות ושאלות שחייבות להוביל את המתעניין במניה לחיפוש, ועיון של חומר ספציפי. לפיכך, קובע מר שחק, כי אין כל אפשרות להסיק מסקנות לגבי כדאיות ההשקעה במניה מתוך המידע שהוצג במסמך.

מר שחק קבע, כי השוק בו פעלה חברת Uranium One הינו שוק תנודתי מאוד, בלתי צפוי, עם סטיית תקן גבוהה. על-פי הדוחות הכספיים מאזני החברה, במהלך 3 שנים 2002 עד שנת 2004, הפסדי החברה גדלו פי שש, דבר אשר הקשה על תזרים המזומנים ויצר קשיים פיננסיים.

מר שחק קבע, כי על פי הנתונים שנתח השקעה זו הינה השקעה ב - "סיכון מיוחד".

דיון והכרעה

7. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

המחלוקת העיקרית נשוא תיק זה, נעוצה בשאלה, האם המניה Uranium One שהוצעה לתובע על-ידי יועץ ההשקעות של הבנק, הנתבע 1, הינה מניה בסיכון מיוחד בהתאם לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה–1995 (להלן: "חוק הייעוץ בהשקעות"), ואם התשובה לכך חיובית, אזי, עולה השאלה האם על יועץ ההשקעות להודיע לתובע כלקוחו, מהו הסיכון המיוחד הכרוך במנייה זו.

לפיכך, לצורך הכרעה בשאלה זו, המצריכה מומחיות, ביום 15.9.11 מונה מומחה מטעם בית-המשפט, מר יצחק שחק.

זה המקום להבהיר, כי הנתבעים העלו בסיכומיהם את הטענה, כי השאלה אם ביצועה של עסקה פלונית כרוכה ב"סיכון מיוחד" היא שאלה משפטית, שכן היא נובעת מהחלופות המנויות בסעיף 18(ג) לחוק הייעוץ בהשקעות, ולכן ההכרעה בשאלה היא בידיעת בית-המשפט שמומחיותו היא בפרשנות דברי החקיקה, ולא נדרשת בגינה כל מומחיות מתחום אחר. דין טענה זו להידחות, ויוסבר:

סעיף 18 לחוק ייעוץ בהשקעות שכותרתו – סיכונים מיוחדים קובע, כי:

"(א) היתה עסקה כרוכה בסיכון מיוחד, יודיע יועץ השקעות

או משווק השקעות, לפי הענין, ללקוח מהו הסיכון.

(ב) מנהל תיקים לא יבצע עבור לקוח עסקה הכרוכה בסיכון מיוחד

מבלי שהלקוח נתן אישור מראש בכתב, לאותה עסקה או לעסקאות

הכרוכות באותו סוג סיכון.

(ג) מבלי לפגוע בכלליות הוראות סעיפים קטנים (א) ו- (ב), יראו בעסקות

המפורטות להלן, עסקאות שביצוען כרוך בסיכון מיוחד:..."

מעיון בסעיף 18(ג) לחוק הייעוץ בהשקעות לעיל עולה, כי המחוקק אכן ביקש לפרט עסקאות אשר ביצוען כרוך בסיכון מיוחד, אולם בתחילתו של סעיף 18(ג) לחוק הייעוץ בהשקעות, מצוין: "מבלי לפגוע בכלליות הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב)", הווה אומר, כי רשימת העסקאות שיראו בביצוען ככרוכות בסיכון מיוחד – אינה רשימה סגורה וממצה, ועל-כן, השאלה בתיק דנן – האם המניה שהוצעה לתובע היא מניה הכרוכה בסיכון מיוחד, היא שאלה המצריכה מומחיות, ואינה שאלה משפטית.

המומחה מטעם בית-המשפט קבע בחוות דעתו, כי מדובר במניה הכרוכה בסיכון מיוחד, ועל-כן היה על הנתבע 1 להודיע לתובע כלקוחו, מהו הסיכון הטמון במניה זו.

אלא, שבמקרה דנן, חוות הדעת של המומחה מטעם בית-המשפט העלתה בעייתיות רבה עד כדי הסתייגות ממנה.

אמנם, ההלכה הרווחת בסוגיית ההתייחסות לממצאיו של מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט קובעת, כי משנתקבלה חוות דעת של מומחה, יש לקבל אותה גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ורוחם של כל הצדדים (ראו: ע"א 2934/94 סולל בונה נ' ארז איתן ואח', תק-על 96(2)481), אולם, בית-המשפט אינו מאמץ באופן אוטומטי וגורף את קביעותיו של המומחה מטעם בית-המשפט, ובית-המשפט הוא הפוסק האחרון להכריע אם לקבל את חוות הדעת או לדחותה.

יפים לעניין זה, הדברים הבאים:

"משמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי בית המשפט הוא המחליט,

אילו מסקנות יש להסיק מחוות-דעתו של המומחה, ובעלי הדין אינם יכולים

לדרוש, כי בית המשפט יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות-

דעתו של השמאי שמונה על ידיו. בית המשפט הוא הממנה מומחה מטעמו

כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות הדעת של המומחה שמינה

מקובלת עליו, רשאי בית המשפט להסתמך על כל חלק אשר כלול בה".

(ראו: ע"א 558/96 וע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל,

נב(4) 563, בעמוד 569-570).

מעיון בחוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט עולה, כי לא ניתן להסתמך עליה, ואין בה כדי להועיל לקביעת הממצאים העובדתיים בתיק דנן, הן בשל שורה של פגמים מהותיים אשר נפלו בחוות הדעת אשר יש בהם כדי לאיין את חוות הדעת, והן בשל עדותו של המומחה מטעם בית-המשפט, כפי שיפורט להלן:

מעיון בעדותו של מר שחק עולה, כי הוא נפגש עם התובע, אך לא נפגש עם הנתבע 1 (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.13 עמוד 25 שורות 29-31, עמוד 26 שורה 8, עמוד 27 שורה 14). כמו כן, העיד המומחה, כי הוא: "נפגש עם המשקיע, עם התובע, שהוא בשבילי הכתובת החשובה, הוא בעל הכסף, והוא בא לבנק במטרה מאד מסוימת, לשמור את כספו, להפקיד אותו בבנק וכך עשה קודם. לקוח רוצה לשמור על כספו. לקוח מבלי להיות מקצועי, בא לבנק כמוסד" (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.13 עמוד 26 שורות 11-14), ובהמשך העיד: "מה ששמעתי מהמשקיע, שהוא בשבילי האדם שבא ושמע את הייעוץ..." (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.13 עמוד 27 שורות 2-3).

בהמשך העיד המומחה מטעם בית-המשפט, כי: "אני אומר שאין מחלוקת על העובדה שהתובע ביקש ורצה כל השנים, גם קודם לכן, לפני ההשקעה באורניום 1, להשקיע את כספו במקום הכי בטוח והכי סולידי, שאין בו סיכון בכלל...אין מחלוקת שהוא פנה לבנק כדי לשמור את הכסף בצורה בטוחה" (ראו: פרוטוקול ליום 2.1.13 עמוד 27 שורות 9-13).

מעיון בתשובותיו של המומחה מטעם בית-המשפט לעיל, ניתן ללמוד, כי תשובותיו מגלות הזדהות מוחלטת עם התובע וטענותיו, וכי המומחה איננו ניטרלי ואינו אובייקטיבי בעניין זה, וחוות דעתו מוטה לצד התובע.

זאת ועוד, כנשאל המומחה מטעם בית-המשפט בחקירתו הנגדית מדוע לא ציין בחוות דעתו, כי הגרסה שציין בפסקה 4 היא גרסת התובע העיד, כי: "לא ראיתי לנכון" (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.13 עמוד 26 שורות 20-23), וכשנשאל למה לא ציין את גרסת הנתבעים בחוות הדעת חזר על תשובתו, כי: "לא ראיתי לנכון" (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.13 עמוד 27 שורות 24-25). יובהר, כי חוות דעת מומחה מטעם בית-המשפט חייבת להישען על תשתית עובדתית שהוצגה לו על-ידי שני הצדדים בתיק, ולכן בעניין זה ניתנה החלטה, כי סעיף 4 לחוות הדעת של המומחה בית-המשפט נמחק בהסכמת הצדדים.

עוד עלה מחקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט, כי כאשר נשאל האם הוא התבקש לתת חוות דעת העוסקת במנהל תיקים ענה: "כן" (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.13 עמוד 32 שורות 4-6), וכשנשאל מיהו מנהל התיקים ענה, כי: "הבנק והיועץ מטעם הבנק" (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.13 עמוד 32 שורות 7-19). אולם, תיק זה, אינו עוסק במנהל תיקים, אלא ביועץ השקעות בבנק, והשוני ביניהם הינו מהותי.

מעיון בחוות של המומחה מטעם בית-המשפט עולה, כי בעמוד 5 לחוות הדעת, ציטט המומחה פסק- דין של בית המשפט העליון, אשר אינו רלוונטי, והדבר חורג מתפקידו של המומחה מטעם בית-המשפט ליתן חוות דעת בשאלה שבמומחיות. כמו כן, בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית-המשפט נשאל: "ש. אני אומר לך שכל 10 עמודים שהוספת לחוות דעת מעמ' 11 ועד 20, הם העתקה מבישה אחד לאחד מתוך חוות הדעת של מר אשד מטעם התובע. מה תגובתך? ת. אין פסול בציטוט או בהעתקה של נתונים רלוונטיים..." (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.13 עמוד 36 שורות 10-12).

עיננו הרואות, כי המומחה מטעם בית-המשפט כלל בחוות דעתו רקע, פסקי דין, סעיפי חיקוק שאינם רלוונטיים לנשוא הסכסוך, ויתרה מזו, המומחה כלל ממצאים עובדתיים שהם בלב הסכסוך אשר שנויים במחלוקת, מבלי שנתבקש לעשות כן, ועל-כן המומחה חרג מסמכותו שהוגדרה בהחלטת מינויו.

אשר על כן, ולאור הפגמים שפורטו לעיל, ואשר פגמו במראית חוות הדעת כנטולת פניות ואובייקטיבית, ולאור עדותו של המומחה - חוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט אינה מהווה תשתית ראייתית מספקת וראויה עליה יוכל בית-המשפט לבסס את קביעתו בשאלה הנדונה בתיק דנן – האם המניה שהוצעה לתובע על-ידי הנתבע 1 היא מניה הכרוכה בסיכון מיוחד. מכאן, שאין מנוס מלקבוע, כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעם בית-המשפט.

לאור האמור, הקביעה בתיק דנן תהא על יסוד חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, וממכלול הראיות והעדויות, והתרשמות בית-המשפט מהן.

לאחר עיון בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, ולאחר ששמעתי את עדויות המומחים הנני קובעת, כי חוות דעת המומחה מטעם התובע עדיפה על חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים.

המומחה מטעם הנתבעים, מר יוסי בהיר העיד בחקירתו הנגדית, כי:

"ש. האם עיינת בדוחות הכספיים של 2006?

ת. לא. סליחה אני רוצה לתקן את התשובה שלי. אני לא עשיתי

עבודת אנליזה על מניית אורניום 1 ולא בדקתי כמה היא שווה, אלא

התייחסות שלי למניית אורניום 1 הייתה מתוך ניסיון לסתור חלק

מהקביעות שמר אשד עשה. לא נכנסתי לעומק כדי לנתח מה הייתה

שוויה של חב' אורניום 1, לא נכנסתי לעומק כדי לבחון את סטיית התקן.

הסיבה היחידה שהוצאתי את הדוחות הכספיים, הייתה סיבה אחת בלבד.

כיוון שמר אשד בחר לציין דברים מסויימים על מניית אורניום 1,

חיפשתי דברים כדי לאושש או כדי לסתור את טענתו. זו הסיבה היחידה

שנכנסתי לדוחות. לא נכנסתי לדוחות לעשות הערכת שווי לאורניום 1.

לכן, לא נכנסתי לדוחות הכספיים שלה, האם הרוויחה יותר או הפסידה יותר.

לא עשיתי את זה".

(ראו: פרוטוקול מיום 21.2.13 עמוד 65 שורות 23-31).

ובהמשך:

"ש. האם ספקולטיבית זה סיכון מיוחד?

ת. לא. לא בהכרח. אני חוזר ואומר, אני לא ניתחתי את שווי המנייה

ולא את התקן שלה. אני מסכים שההשקעה ספקולטיבית, בוודאי לראייה לאחור..."

(ראו: פרוטוקול מיום 21.2.13 עמוד 69 שורות 11-14).

וכן:

"ש. אתה מצרף את נספח 10, המאמר פורסם מאיזה סיבה?

ת. אין לי מושג. שלפתי מאמר מהאינטרנט".

(ראו: פרוטוקול מיום 21.2.13 עמוד 70 שורות 1-2).

מעיון בתשובותיו של המומחה מטעם הנתבעים עולה, כי חוות דעתו הוגשה אך ורק על-מנת לאושש או לסתור את הקביעות של המומחה מטעם התובע, והמומחה מטעם הנתבעים אף הודה לפני בית-המשפט, כי לא ביצע הערכה כמותית בנוגע למניה שבמחלוקת, קרי, לא ערך את הבדיקות הכלכליות האם מניית אורניום היא מניה בסיכון מיוחד - הכרעה בשאלה שלשמה הוגשה חוות הדעת.

המומחה מטעם הנתבעים לא ניתח את שווי המניה, לא בדק מהי סטיית התקן של המניה, ולא ביצע הערכה כמותית האם השווי או המחיר שהיה לאורניום 1 היה מחיר כלכלי לקנייה או למכירה.

אי ביצוע פעולות אלו על-ידי המומחה מטעם הנתבעים פוגעים במשקלה של חוות הדעת, שכן זו הייתה מטרתה העיקרית של חוות הדעת, לפיכך לא ניתן להסתמך ולאמץ את ממצאיו של המומחה מטעם הנתבעים.

לעומת זאת, מחוות דעתו של המומחה מטעם התובע עולה, כי בדו"ח האנליסטים, אין המלצה לרכישת המניה הנדונה, והנתונים בו מעוררים ספק באשר לכדאיות ההשקעה. המומחה הסתמך על דו"ח האנליסטים, וניתח את נתוני החברה בעלת המניה, כפי שמוצגים באתר החברה. כמו כן, עדותו של המומחה מטעם התובע הייתה ישירה, קוהרנטית ולא נסתרה בחקירתו הנגדית, ואף חיזקה את האמור בחוות דעתו:

"ש. מגדלי שוקי הון המליצו לקנות ב- 2012 את כלל ביו טכנולוגיה

שירדה ב- 47 אחוז. האם זה מעיד על כך שמגדל רשלניים?

ת. אין לי מידע מספיק אם להגיד אם הם רשלניים או לא.

לגבי המנייה הספציפית הזאת, היא מנייה שמוגדרת מסוכנת.

נשאלת השאלה האם אמרו ללקוח שהוא משקיע במנייה מסוכנת.

אם הם אמרו, הם לא רשלניים".

(ראו: פרוטוקול מיום 2.1.13 עמוד 41 שורות 4-8).

לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבל את קביעותיו של המומחה מטעם התובע.

אשר על כן, מניית Uranium One היא מניה הכרוכה בסיכון מיוחד בהתאם לחוק הייעוץ בהשקעות, ובהתאם לסעיף 18 (א) לחוק הייעוץ בהשקעות היה על יועץ ההשקעות של הבנק להודיע לתובע כלקוחו, מהו הסיכון המיוחד שבמניה זו. משלא פעלו כך, על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק הישיר שנגרם לו.

יחד עם זאת, יש לייחס לתובע אשם תורם בנוגע לקניית המניה, וכן אי הקטנת הנזק על-ידו באופן סביר כאשר ידע, כי שער המניה יורד, אך בחר להמשיך להחזיק במניה, ולא למכור אותה.

טענתו העיקרית של התובע שהעלה בכתב התביעה, וחזר עליה בתצהירו ובסיכומיו, כי היועץ ההשקעות של הבנק אמר לו: "מדוע לא תסתכן מעט ותשקיע במניה ספקולטיבית עם סיכוי מצוין להניב רווחים גדולים. כל שעליך לעשות הוא לקנות את המניה ולשכוח ממנה לשנתיים".

מכאן עולה, כי התובע ידע, כי מדובר במניה ספקולטיבית.

לעניין זה, העיד התובע, כי:

"ש. שאלתי האם במילים תסתכן מעט במנייה ספקולטיבית,

האם לא הבנת שלצד הסיכוי לרווח גדול יש סיכון שזה לא יקרה?

ת. הבנתי שיש סיכון וסיכוי כפי שתיארתי".

(ראו: פרוטוקול מיום 30.1.13 עמוד 52 שורות 17-19).

מן האמור לעיל עולה, כי התובע, במקצועו רופא, אדם משכיל, ואף השקיע בעבר במניות (ראו: פרוטוקול מיום 30.1.13 עמוד 46 שורות 14-23), הבין היטב והיה מודע לכך, כי מדובר בהשקעה אשר כרוך בה סיכון, בשל העובדה שהמניה הינה ספקולטיבית. אשר על כן, קיים לתובע אשם תורם בעצם ביצוע רכישת המניה.

יתרה מכך, מעיון בנספח ד' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים ניתן ללמוד, כי בין התאריכים 4.8.07-29.12.07 התובע עקב באמצעות אתר האינטרנט של הבנק אחר תיק השקעותיו מעל ל- 22 פעמים. העובדה שהתובע טען, כי עשה כן מאחר שהתלהב מהשירות החדש (ראו: פרוטוקול מיום 30.1.13 עמוד 50 שורות 5-6), איננה מהווה הסבר מספק. העובדה היא שהתובע אכן בדק את מצב השקעותיו לעיתים תכופות, ולכן טענתו, כי הוא בודק את תיק השקעותיו פעם בחצי שנה (ראו: נספח ג' לתצהיר התובע) - אינה מתיישבת עם העובדה שבדק באתר האינטרנט מעל 22 פעמים.

לא זו אף זו, התובע לא פעל באופן המצופה ממנו כניזוק על-מנת להקטין ולצמצם את נזקו, שכן בכל מועד כניסה של התובע לאינטרנט, הייתה ירידה של מחיר המניה, אולם למרות זאת, הוא לא פנה ליועץ ההשקעות בבנק לפגישת ייעוץ נוספת, מאחר שנאמר לו "לחכות שנתיים".

כמו כן, התובע העיד כי היה מודע לכך ששער המניה ירד:

"ת. המשמעות היא הבנתי שיכולות להיות פלוגתואציות,

שינויים בתוך בשנתיים האלה, ויש פה עניין של מגמה".

(ראו: פרוטוקול מיום 30.1.13 עמוד 53 שורות 24-25).

ובהמשך:

"ש. ידעת מכניסותיך הרבות ששער המנייה ירד ולכן, אני

שואל אותך ומבקש ממך להסכים איתי שאם היועץ היה מתקשר

אליך להגיד לך את זה, הוא לא היה מחדש לך דבר?

ת. הוא לא היה מחדש שהשער יורד...".

(ראו: פרוטוקול מיום 30.1.13 עמוד 56 שורות 7-9).

ובנוסף, גם לאחר שיועץ ההשקעות הודיע לו כי שער המניה יורד הוא לא ביקש לתאם פגישת ייעוץ נוספת על-מנת לבחון את תיק ההשקעות שלו:

"ש. האם נכון שיועץ ההשקעות בסיום השיחה שלו איתך

מסר לך שאתה צריך להיות איתו בקשר בעתיד?

ת. לא זכור לי. אני מניח שאתה צודק".

(ראו: פרוטוקול מיום 30.1.13 עמוד 56 שורות 24-26).

וכן:

"ש. לא צריך להיות גאון גדול שצריך למכור נייר ערך אחד שאתה רואה

שהוא יורד ויורד.

ת. צריך תבונה בשביל לדעת מה לרכוש במקומו. זה חלק מהדרך

הלא טובה שלי, של ההתנהלות. הייתה שיחת אגב עם אורי שולץ,

בישלתי אותה וחשבתי מה לעשות עם זה ולא הגבתי במהירות

יתרה מכל הסיבות שמניתי ולא אחזור עליהן. אני לא חושב שאני הדיוט או טיפש"

(ראו: פרוטוקול מיום 30.1.13 עמוד 56 שורות 31, ועמוד 57 שורות 1-3).

יתרה מזו, במכתב הפנייה של התובע אל הבנק מיום 15.6.08 (ראו: נספח ד' לתצהירו של התובע), הפנה התובע את תשומת הלב, כי המניה ירדה ב- 70%, אולם לא ביקש התובע למכור את המניה.

אשר על כן, התובע לא קיים את חובתו כניזוק להקטין את הנזק, ויש לייחס לו אשם תורם בקרות הנזק נשוא התביעה. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום לחיוב הנתבעים, בסכום שדרש התובע כעוגמת נפש, ופיצויים לדוגמא.

אשר לבקשה שהעלה התובע בסעיף 22 לסיכומיו, בה הוא מבקש להורות לנתבעים להמציא את נוהלי הבנק ללא מחיקות, ולאפשר לתובע להזמין את העדים כאמור בהחלטת יום 8.12.10, בכדי לחקור אותם בנוגע לכך, ולאפשר השלמת סיכומים - דינה להידחות, אין מקום בשלב הסיכומים להעלות בקשה מסוג זה.

סיכום

8. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בכתב תביעתו של התובע מבקש הוא פיצוי בגין קרן ההפסד בשווי ההשקעה במניה בסך של 33,027 ₪, וכן את הפיצוי בגין הריבית שהייתה נצברת לתובע עד ליום 22.10.09, בגין הסכום שהושקע במניה, סך הכול 37,392.81 ש"ח.

לפיכך, הנני מעמידה לתובע אשם תורם ואי קיום חובת הקטנת הנזק בשיעור של 50% מהנזק הישיר, ועל-כן על הנתבעים ביחד ולחוד לפצות את התובע במחצית הסכום בסך של 18,696.40₪.

אשר על כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 18,696.40 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה, קרי, מיום 19.11.09 ועד מועד התשלום בפועל.

כמו-כן, הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובע הוצאות בגין שכר טרחה למומחה בסך של 13,980 ₪ (כולל מע"מ), בתוספת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ה, 07 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.