1. זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 17.6.91, שהיה קטין במועד התאונה. הצדדים חולקים על החבות ועל גובה הנזקים. התובע טען שנפל בעקבות מפגע במדרכה בשטח הנתבעת. מומחה בית המשפט, ד"ר טנצמן העריך את נכותו האורתופדית של התובע בעקבות התאונה בגין הגבלה קלה ביותר בטווח התנועה של עמוד שדרה מותני (גב התחתון) בשיעור 5%.
2. הצדדים הגישו ראיות כאשר מטעם התובע העידו התובע, אמו גב' גנון גלית (להלן: "האם"), אביו מר גנון שמעון (להלן: "האב"), גב' יהודית בן ארוש, שכנה (להלן: "השכנה"). מטעם הנתבעת העידו אברהם אלקיים, העובד בעיריית הנתבעת כמנהל מדור כבישים ומדרכות באגף שפ"ע (אגף שיפור פני העיר) (להלן: "עובד העירייה"). כמו כן נחקר ד"ר טנצמן, המומחה מטעם בית המשפט אשר הוזמן לחקירה על ידי הנתבעת.

נסיבות האירוע ועדויות הצדדים

1. על פי תצהירו של התובע ביום 10.11.2005 בשעה 19:30 לערך, יצא מבית השכנים, משפחת פרץ, ברחוב עין עברונה בקריית גת, על מנת לקחת את אחיו תומר מבית משפחת אטיאס, אשר גם כן מתגוררת ברחוב עין עברונה. בתצהירו הוא מתאר כך: "הייתי כבן 14 שנים, בחוץ היה חושך, פסעתי ברחוב עין עברונה, לפתע רגלי נתקלה במדרכה משובשת אשר בוצעו בה עבודות שיפוץ על ידי הנתבעת 1 ונפלתי. עבודות השיפוץ כללו פירוק אבנים משתלבות המשמשות מעבר להולכי רגל". (סעיף 3 לתצהיר).
2. התובע מציין בתצהירו כי נחבל בגב, בברך ימין, בפנים ובשיניו. לאחר הפגיעה התרומם והלך לביתה של גב' אביגיל פרץ, שם הייתה אמו. על פי עדותו בתצהיר בכניסה לבית משפחת פרץ התמוטט ואיבד את ההכרה. אמו שהבחינה בחבלות פינתה אותו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ברזילאי.
3. אמו מעידה כי ביום 10.11.2005 ביצעה הנתבעת עבודות שיפוץ ברחבת עין עברונה 14 ותוך כדי העבודות פורקו אבנים משתלבות המשמשות כמעבר להולכי רגל. לדבריה: "משלא נסתיימו העבודות, המדרכה הושארה פעורה ואת האבנים המשתלבות ערמו בערימות. הנתבעת 1 לא גידרה את שטח העבודה ו/או תחמה אותו כך שמתחם העבודה לא יהווה מפגע להולכי רגל".
4. אשר לאירוע עצמו ציינה כי באותו מועד הייתה אצל הגב' אביגיל פרץ, שכנתה, ובנה, התובע, שהה אצל חברו גל אטיאס. היא ביקשה מהתובע שייגש להביא את אחיו תומר, התובע יצא את בית משפחת פרץ וכעבור כשלוש דקות שב מבוהל מפוחד ופצוע; נפל והתמוטט בבית משפחת פרץ כשהוא חבול כולו ודם נוטף מברכו הימנית ומפניו. על פי עדותה כאשר שאלה את התובע מה קרה הוא תיאר כי נפל בשל האבנים המשתלבות שהיו מפורקות ומפוזרות במעבר.
5. האם, שהיא עובדת הנתבעת, מעידה עוד, כי בשעה 21:05 התקשרה למר יוסי בן חמו, מנהל אגף שפ"ע אצל הנתבעת ותיארה בפניו את אירוע התאונה והתריעה על המפגע המסוכן. על פי עדותה למרות ההתרעה, רק ביום 13.11.2005 תוקן המפגע על ידי עובדי העירייה.
6. האב העיד כי ביום האירוע צילם את המקום כפי שהיה באותו ערב, וכי ביום 10.11.2005 בוצעו עבודות השיפוץ ברחוב עין עברונה 14, הוא חזר על תיאור העבודה שבוצעה על ידי העירייה וציין כי צלם את המפגע באותו ערב. עוד הוא מציין כי יום או יומיים אחרי אירוע התאונה צילם את עובדי העירייה, שבאו לסגור את המעבר ולתקן את המפגע ולסיים את העבודה. האב מציין עוד, כי הואיל ולא הייתה זו הפעם הראשונה שהנתבעת נהגה כך, שהשאירה מפגע ללא גידור מתאים ו/או תחימת שטח העבודה, פנה ביום 14.11.2005 במכתב למר בן חמו והביע את מורת רוחו מהעניין.
7. הנתבעת הגישה את תצהיר של מנהל מדור כבישים ומדרכות באגף שפ"ע, אשר ציין בתצהירו, כי הנתבעת פועלת באופן תדיר וסדיר לאיתור מפגעים בשטח המוניציפלי, להסירם, לנקותם ולתקנם. עוד הוא מציין כי עובדי הנתבעת מסיירים ברחבי העיר מדי יום ביומו ומנסים לאתר מפגעים עליהם הם מודיעים למוקד העיריה. כמו כן הנתבעת מפעילה מערך פיקוח, אשר מפקח על קיום חוקי העזר של העירייה ומפעילה מוקד עירייה מאויש 24 שעות ביממה לקבלת תלונות על מפגעים.
8. עובד הנתבעת הצהיר כי בתאריך 10.11.2005 לא נערכו עבודות שיפוץ או פירוק מרצפות, או הרכבת מרצפות ברחוב עברונה 14 בקריית גת. על פי עדותו, העבודות ברחוב הנ"ל החלו בתאריך 13.11.2005 (יום א' בשבוע) והסתיימו ביום 14.11.2005. לתצהירו צורפו שני עמודים של תוכנית עבודה שבועית של אגף הנדסה ותשתית המתחילה בתאריך 6.11.2005 ומסתיימת בתאריך 17.11.2005. על פי הכתוב בתוכנית, ביום 10.11.2005 לא מוזכר הרחוב עין עברונה, ואילו ב-13.11.2005, כתוב "עין עברונה 14 תיקוני ריצוף לא גמור", וביום 14.11.2005 נכתב "עין עברונה המשך תיקוני ריצוף". על פי תצהיר עובד העירייה, בתוכנית העבודה רשומות העבודות שבוצעו מדי יום ביומו. עוד הוא מציין כי בתחילת העבודה המקום שבו בוצעו העבודות מסומן בסרטי ניילון בצבע אדום לבן והם לא מוסרים אלא רק בגמר ביצוע העבודה. בתצהירו הוא כותב כך : "למען הסר ספק, במדרכה ברחוב עברונה מול בית מס' 14 לא היו מפגעים במדרכה. העבודות של פירוק והרכבת מרצפות המדרכה נועדה אך ורק לשנות את שיפוע המדרכה, כך שמי גשמים יפנו אל עבר הכביש ולא אל עבר בתי המגורים ברחוב." עוד הוא מציין כי שיפועי המדרכות הם שיפועים זניחים שאינם מפריעים לתנועת עוברי אורח במדרכה, וכן הוא מציין כי רחוב עין עברונה הוא רחבה הבנויה כרחוב הולנדי, רחב מאוד, כך שכל אדם הרואה מפגע כלשהו על המדרכה יכול לעקוף אותו בנקל.
9. לאחר הגשת הראיות ביקש התובע להגיש ראיות נוספות והגיש תצהירים משלימים וכן את תצהירה של השכנה. השכנה העידה כי היא גרה ברחוב עין עברונה 13 בשכנות למשפחת התובע. בתצהירה היא כותבת: "לפני כ-7 שנים, בזמן לא ידוע, בהיות אדיר גנון בן 12-13 לערך, בשעת ערב, עת הייתי בחצר הקדמית של ביתי, תליתי כביסה, היה חשוך מעט ופנסי רחוב דולקים, לפתע שמעתי חבטה עזה ואז בכי של ילד. עזבתי את החצר, יצאתי החוצה לרחבה, ראיתי את בן השכנה, אדיר גנון, כשהוא מוטל על הקרקע, ניגשתי לראות מה קרה. ברחבה היו אבנים משתלבות מפורקות עקב עבודות שבוצעו במקום לשם תיקון המעבר והניקוז, האבנים הונחו בערימות במעבר עצמו. עזרתי לאדיר לקום ואז ראיתי שהוא חבול באזור הפנים ובעיקר באזור הפה שדם ניגר מפיו. ניגשתי עם אדיר לבית הוריו אך ההורים לא היו בבית. אדיר אמר שהם אצל השכנה משפחת פרץ, לקחתי אותו אל משפחת פרץ." (סעיפים 4-8 לתצהיר השכנה).
10. תצהירה של השכנה הוגש באיחור, לאחר הגשת ראיות הנתבעת. התובע הגיש תצהיר משלים, על מנת להבהיר מדוע לא ציין את מעורבות השכנה כבר בגרסתו הראשונה שנתן. התובע העיד לעניין זה, בתצהיר משלים, כי יום אחד שמע שאמו סיפרה ששכנתם, אביגיל פרץ, סיפרה לה שחוקר מטעם הנתבעת היה אצלה ולאחר שסיים לשוחח עמה הבחינה כי פניו היו לכיוון בית השכנה. בעקבות כך נזכר, לראשונה מאז התאונה, כי השכנה ראתה אותו כאשר נפל, הואיל ובאותו זמן היא הייתה בחצר גינתה. הוא נזכר כי, היא באה ועזרה לו לקום וכן סייעה לו וליוותה אותו עד פתח ביתה של השכנה, שאצלה היתה האם באותה שעה. התובע הצהיר, כי משום שהיה בן 14 ומשום שהיה המום מעצם הנפילה והפגיעה, שכח שהשכנה סייעה לו. האם בתצהירה המשלים תמכה בעדות התובע וציינה שבעקבות התעוררות הזיכרון אצל התובע היא אכן פנתה לשכנה שזכרה את הפרטים בבירור ובאה להעיד.
11. האם הגישה תצהיר משלים נוסף, ובו ציינה כי עוד בטרם הגישה את התצהיר הראשון לבית המשפט פנתה לחב' התקשורת "מירס" בבקשה לקבל פירוט שיחות ביום התאונה, אלא שנמסר לה אז כי הואיל וחלפו 7 שנים מאז קרות התאונה, יתקשו להמציא את פירוט השיחות המבוקש. על פי האמור בתצהיר הנוסף פנתה, בסמוך לכתיבת התצהיר המשלים, שוב לחב' התקשורת מירס והפעם התקבל בידה פירוט השיחות. מפירוט השיחות ניתן לראות, כי ביום התאונה, קרי ביום 10.11.2005, יצאה שיחה מהטלפון שלה שמספרו 057-7447034, לטלפון מקוצר מס' 7133, בשעה 21:20. האם צירפה את פלט השיחות. עוד הצהירה, כי המספר המקוצר 7133 היה שייך במועד התאונה למר יוסי בן חמו, מנהל אגף שפ"ע, האגף אשר אמון בנתבעת על תקינות המדרכות והדרכים בה, אגף בו היא עצמה עובדת. על פי תצהירה, חלק מהעובדים בנתבעת מקבלים טלפון, וקיימים טלפונים עם מספרים מקוצרים, כך שיוכלו לשוחח האחד עם השני לזכור בקלות את מספר הטלפון. לטענתה, היא מגישה את פירוט השיחות כחיזוק לטענתה כי יצרה קשר עם מר בן חמו בערב התאונה של התובע והודיעה לו על קרות התאונה וקיומו של המפגע.
12. אביו של התובע הגיש תמונות של המפגע בהם נראים עובדי עירייה עובדים ביום 13.11.2005, כאשר התאריך על התמונה הוא אומנם 3.12.2005, אך אביו של התובע הסביר כי מדובר במצלמה חדשה ולכן לא הצליח לכוון את תאריך הצילום במדויק.

דיון והכרעה

אירוע התאונה

1. הטענה העיקרית של הנתבעת כנגד ראיות התובע היא שבמועד התאונה לא ביצעה הנתבעת כל עבודות ברחוב עברונה 14, וזאת בהסתמך על עדות עובד הנתבעת המתבסס על תכנית העבודה השבועית שהגיש. יש לציין כי הנתבעת לא הביאה את מר יוסי בן חמו, אשר אליו התקשרה אם התובע, על מנת שיכחיש את קיום השיחה ביניהם. עוד אציין, כי עובד הנתבעת בחקירתו הנגדית, אישר את עדות האם כי המספר המקוצר 7133 הוא מספרו של יוסי בן חמו (עמ' 49 שורה 24).
2. אין מחלוקת בין התובע לנתבעת כי ברחוב עברונה מול בית מס' 14 אכן בוצעו עבודות של פירוק מרצפות ואבנים משתלבות ברחוב ההולנדי, וכי העבודות בוצעו למשך יומיים. השאלה העיקרית היא האם העבודות בוצעו גם ביום 10.11.05 אם לאו.
3. אמנם במסמך תכנית העבודה, שהגישה הנתבעת לא מצוין כי נעשתה עבודה ברחוב עין עברונה ביום האירוע, אך לטעמי, מסמך זה אינו יכול להיות חזות הכל ואינו יכול לעמוד למול עדות של השכנה, שהיא עדה חסרת אינטרס, שבאה לבית המשפט והעידה כי במועד הנפילה של התובע היו ברחבה אבנים משתלבות מפורקות עקב עבודות שבוצעו במקום, וכי ראתה את התובע מוטל על הקרקע וחבול. בחקירה הנגדית עמדה העדה על גרסתה ואף הוסיפה ותיארה כיצד האבנים המשתלבות הוסרו ונוצר מעין "בור", כאשר לא היה שום גידור או דבר שיסמן את המקום (עמ' 36 שורות 2-4).
4. עוד עומד לחובת הנתבעת כי לא שלחה כל מכתב תשובה לאביו של התובע למכתב מיום 14.11.05 ששלח למר יוסי בן חמו, מנהל אגף שפ"ע ובו תיאור המקרה לרבות התאריכים. מצופה היה כי הנתבעת תשלח מכתב תשובה מייד או בסמוך ובו תכחיש מכל וכל את האפשרות שהתובע נפל בשל עבודות שבצעה. אולם כאמור מכתב תשובה כלל לא נשלח.
5. לפיכך, ולמרות תכנית העבודה שהוצגה על ידי הנתבעת הרי אני נותנת אמון בעדותה של השכנה. איני סבורה כי העירייה זייפה חלילה מסמך או שנעשתה פעולה זדונית כלשהי, אלא שיתכן שנעשתה פעולה על ידי עובדי העירייה, אשר בתום לב נשכחה ולא נרשמה. העירייה לא הביאה כל עד, שעבד במקום שאולי יכול היה לזכור את האירועים ואף לא הביאה את מר יוסי בן חמו, שאליו התקשרה האם באותו יום כדי להתריע על המפגע ואליו אף נשלח המכתב של האב. אי הבאתו של מר יוסי בן חמו לעדות בנסיבות אלה מעורר שאלה והדבר עומד לחובת הנתבעת. למול העדרו של מר בן חמו עומדת עדות השכנה, שנתתי בה אמון ושזכרה את האירוע לפרטיו ולכן אני מוצאת כי התובע עמד בנטל להוכיח כי האירוע היה כפי שתיארו אותו הוא ועדיו.

אחריות העיריה

1. משקבעתי כי התובע נפל כתוצאה ממפגע במדרכה של אבנים משתלבות שהוסרו ממקומם על ידי הנתבעת בשלבי שיפוץ ויצרו גם מעין בור וכן כי היו גם אבנים מפוזרות בשטח, ללא גידור כראוי, הרי שהנתבעת היא האחראית ברשלנות לתאונה כפי שאירעה.
2. לעניין זה אין צורך להכביר במילים על אחריותה המושגית של הנתבעת כלפי הולכי הרגל העושים דרכם ברחובות העיר. "העירייה היא אחראית מכוח החוק, ... לשמירת נקיונם ועבירותם של הרחובות אשר בתחום זה (תחום שיפוטה- ע.ר.) (פקודת העיריות [נוסח חדש] סעיפים 242, 237(1), (3), (6), (7))." ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, מ"ג (3) 343, 349. אמנם אין הולך רגל צריך לצפות שמדרכה תהא "משטח סטרילי" : "...רחובות ומדרכות עיר אינם 'משטח סטרילי' ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו'גלים' של שיפועים כאלו או אחרים". (ע"א (י-ם) 2344/97 כהן נ' עיריית רמת גן), מאידך נקבע בע"א (ת"א) 2203/00 הדר חברה לביטוח נ' משולם לאה מפי כב' השופטת רובינשטיין- בדעת הרוב:

"ההבחנה צריכה להיות בין דברים רגילים כגון בליטה קטנה או משהו דומה לבין מכשלות מהותיות שהן בגדר של "בור כרה ויחפרהו" או "סדק סדק תרדוף". היעדר תאורה מתאימה מוסיפה אף היא לסיכון אשר אדם נמצא בו, כאשר הוא מהלך במקום בו אין הוא מצפה לקיומו של סדק מהותי ולהפרשי גובה בעקבותיו. אכן מדרכה אינה "משטח סטרילי" אולם לא צריך לשים מכשול בפני אדם אשר אינו יכול להבחין בו ואשר יגרור בדרך רגילה ברוב המקרים לנפילתו."

פ"מ, תשס"ב (חלק שני), 97, 106 (30.12.02).

1. לפיכך מדובר במפגע שהיה על הנתבעת לסלק או לגדר כראוי. כפי שכבר נאמר: "אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של עיר. אין זו דרכם של בני אדם, ואף הנתבעת אינה רשאית לצפות כי כך ינהגו תושביה." ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' מנחם שחם (5.2.95) בוודאי שהדבר כך כאשר מדובר בקטין.
2. לפיכך, בנסיבות אלה, קמה גם חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת כלפי התובע.
3. אשר לאשם תורם, אומר בקצרה כי לא מצאתי כי הוכח שבנסיבות אלה יש להטיל אשם תורם על התובע. אציין כי השכנה העידה כי האורות במקום "די עמומים" וכן כי "מי שבא בכיוון מסויים יכול לא לראות מה שבדרכו." (עמ' 33 שורות 31-32). נראה כי כאשר מדובר בילד, אשר נתקל במפגע שלא היה צפוי מבחינתו, גם אם הדבר בסביבת מגוריו (ואולי דווקא בסביבת מגוריו), ובלא שהוכחה רשלנות מיוחדת מצידו, הרי שאין מקום לקבוע כי היה אשם תורם מצידו.

הנזק

הנכות הרפואית והתפקודית

1. בית המשפט מינה אורתופד מומחה מטעמו, ד"ר טנצמן, אשר בדק את התובע וקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בקשר ישיר לתאונה. ד"ר טנצמן כותב בחוות דעתו כך: "קיימת הגבלה קלה ביותר בטווח התנועה של עמוד השדרה המותני לכל הכיוונים ובבדיקת CT שבוצעה בשנת 2009 יש עדות לבלט דיפוזי קל עם לחץ קל על אלמנטים עצביים בגובה L4-5."
2. בחקירתו הנגדית ד"ר טנצמן מציין כי תלונות על כאבי גב הופיעו לראשונה ביום 25.1.06 אצל ד"ר ליובושיץ ואחר "יש לנו רצף של תלונות על כאבי גב משנת 2006, לא אחת, לא שתיים וגם לא שלוש שהצריכו כבר בסמוך לתאונה טיפולי פיזיותרפיה והוא עשה אותם.. כרופא שמטפל בכאבי גב משנת 88 לא כ"כ מהר שולחים ילד שמתלונן על כאבי גב לפיזיותרפיה... אני מניח שד"ר ליובושיץ התרשם שיש כאן בעייה מעבר לטריוויאלית, אחרת לא היה שולח אותו לטיפולים. גם בשנת 2007 וגם בשנת 2008 יש תיעוד על בעיות גב. ב 13.4.08 כותב ד"ר ליפשיץ "כאבי גב עם הגבלה בתנועות". (עמ' 54 שורות 7-16).
3. כאשר נשאל על נפילה שאירעה לתובע ב - 7.4.09 על עצם הזנב, הוא קובע כי הכאבים אינם תוצאת הנפילה משנת 2009 אלא תוצאת האירוע משנת 2005 וזאת בשל רצף התלונות והטיפולים וההגבלה בתנועות שנמצאו עוד קודם לנפילה בשנת 2009 (עמ' 54 שורות 16-18).
4. עוד הוא מציין כי כאשר ילד בן 13 מתלונן על כאבי גב בסמוך לאחר נפילה, כאשר בסמוך הוא מתכוון לפחות מ- 3 חודשים לאחר הנפילה, וכאשר מדובר בילד שאינו נדרש לאישורי מחלה לצורך עבודה, הרי שהוא מוצא לנכון לקבוע כי התובע סובל מהכאבים וההגבלה כתוצאה מהתאונה (עמ' 56 שורות 2-4).
5. לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של ד"ר טנצמן, שעמד בעקביות על חוות דעתו, וקראתי את טענות הצדדים בעניין זה אני מוצאת כי יש לקבל את חוות דעתו ולפיכך לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע היא 5%.

הפסדי השתכרות לעבר

1. לטענת התובע בסיכומיו בגין התאונה איבדו הוריו ימי עבודה רבים, הפסד אותו הוא מעמיד על סך של 20,000 ₪. ראשית אציין כי התביעה הוגשה על ידי התובע בלבד ולא על ידי הוריו, ועל כן יש לדחות תביעת התובע בגין רכיב זה. בנוסף ואף לגופו של עניין יש לדחות התביעה בגין רכיב זה, שכן תביעה זו לא הוכחה. הוריו של התובע אשר הגישו תצהירים מטעם במסגרת התביעה הנדונה כלל לא טענו כי נגרמו להם הפסדי שכר בגין התאונה. יתרה מכך לא צורפה כל אסמכתה התומכת בטענה כי הוריו של התובע נעדרו מעבודתם בשל פציעתו ומה שיעור ההפסד שנגרם בשל כך.

הפסדי השתכרות לעתיד

1. לטענת התובע במקרה הנדון יש לחשב את הפסדי השתכרותו לעתיד לפי כפל השכר הממוצע במשק וזאת בשים לב לכך כי התובע לומד לימודי משפטים וכי לאחר סיום הלימודים וההתמחות יעסוק במקצוע זה.
2. בהתאם לפסיקה חישוב הפסד השתכרות לעתיד לקטין ייעשה לפי השכר הממוצע במשק. במקרה הנדון, בשים לב למהות פגיעתו הקלה של התובע, וכן לכך שטרם החל עבודתו כעורך דין, לא מצאתי מקום לסטות מהפסיקה לעניין חישוב השכר לפי השכר הממוצע במשק.
3. על כן ובהתאם לשכר הממוצע במשק בסך של 9,080 ₪, ונכות של 5%, יש לפסוק לתובע בגין הפסד השתכרות לעתיד סך של 132,114 ₪.

הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות ועזרת צד ג'

1. לטענת התובע נאלץ לעבור בדיקות וטיפולים רבים לרבות טיפול פיזיותרפיה והמדובר בהוצאות מרובות של השתתפות עצמית הנגבית על ידי המכונים, וכן בשל כך אף נגרמו וייגרמו לו הוצאות נסיעה גבוהות. כמו כן טען התובע כי יזדקק למשככי כאבים וטיפולים רפואיים.
2. עוד עתר התובע לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בטענה כי בעקבות התאונה נזקק לסיוע של קרובי משפחה, וכן כי בעתיד ובשל המגבלות מהן הוא סובל יזדקק לסיוע של צד ג'.
3. התובע לא הביא כל אסמכתאות לטענה לעניין הוצאות נסיעה וטיפולים רפואיים. כמו כן לא הוכח כי התובע יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד, וככל שיזדקק לטיפולים כאלה אזי הוא זכאי לקבלם במסגרת סל הבריאות. בנסיבות אלו יש לפסוק לו בגין הרכיבים לעיל סכום גלובלי.
4. באשר לעזרת צד ג' אני מקבלת את הטענה כי בסמוך לתאונה התובע נזקק לעזרת בני משפחה אשר חרגה מעזרה שגרתית המקובלת בין בני משפחה, אשר אף בגינה יש לפסוק לתובע סכום גלובלי.
5. לאור האמור אני פוסקת לתובע בגין הוצאות נסיעה הוצאות רפואיות ועזרת צד ג' את הסך של 3,000 ₪.

כאב וסבל

1. בהתייחס לרכיב זה בשים לב לגילו של התובע ולמהות הפגיעה אני קובעת כי יש לפצותו בגין רכיב זה בסך של 26,000 ₪.

סוף דבר

1. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

הפסד השתכרות לעתיד 132,114 ₪

עזרת צד ג' הוצאות וניידות 3,000 ₪

כאב וסבל 26,000 ₪

סך הכל 161,114 ₪

1. הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 161,114 ₪, בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6% כולל מע"מ.

ניתן היום, ‏ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.