נוכחים:

ב"כ המערער -עו"ד אורי בן אשר

ב"כ המשיבה – עו"ד גולן

המערער

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת הערעור. אנו מבקשים מבית המשפט לבחור בעבור המערער במסלול השיקום ולא במסלול הענישה. התיק הזה התחיל לפני 3.5 שנים בלוד, כאשר המסלול שעבר המערער הוא מסלול ארוך שבסופו לשמחתנו הצלחה יוצאת מהכלל ושינוי מדהים באורח חייו.

אין דרך אחרת לומר זאת מאשר זה שהמערער היה נרקומן קשה. הוא גדל בבית טוב, עם משפחה תומכת, ומצא את עצמו בדרכו לסם, בעקבות אירוע טראומתי שעבר על בני משפחתו, אבל בעקבות מאמצים כבירים שעשה המערער, גם בעצמו וגם בלוויית בני משפחתו, הצליח איפה שרבים אחרים כשלו ויצא מהמעגל הזה.

החלק הטרגי בכל הסיפור הוא שהיום בגיל 28-27 הוא החל בחייו הבגירים, החל לימודי מינהל עסקים, עובד באותו מכון גמילה שבה הוא נגמל ותורם תרומה יפה ומשמעותית לאנשים שנמצאים היום איפה שהוא היה אז. כל עתידו לפניו.

יש קושי להראות פגיעה קונקרטית. כפי שאנו רואים את המציאות במדינה, פגיעה כזו בוודאי תהיה אם תיוותר ההרשעה. אני מבקש להגיש בעניין זה פסק דין של בית המשפט העליון ברע"פ 3446/10.

בית המשפט העליון מאשרר החלטה של בית משפט שלום להימנע מהרשעה של נאשם כאשר לא ניתן להראות פגיעה קונקרטית (מצטט). גם בית המשפט העליון הרחיב את ההלכה שנקבעה וקבע שגם במקרים שבהם לא ניתן להראות פגיעה קונקרטית וממשית, עדיין אפשר לבוא לקראת נאשמים מסוגו של המערער.

אני מבקש לצרף עוד מכתב אחד שהתקבל ממכון "אחווה", שבו עבר המערער את אותו הליך גמילה. הדברים מתקדמים במסלול טוב ונכון. המערער היום נמצא במקום שהוא תורם ועוזר למי שהיה במצבו אז.

לגבי תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא – ניתן לראות שהתסקיר מדבר בעד עצמו. התסקיר מאוד מפורט, יש בו לקיחת אחריות מוחלטת, הבנה. שירות המבחן בעצם הציע היקף של"צ נרחב של 250 שעות.

אנו מבקשים בעצם היום מבית המשפט גם לקבל את המלצת שירות המבחן. אנו סבורים שהיקף

השל"צ יכול לאזן נכונה בין אי הרשעתו לבין יכולתו לתרום לקהילה במצבו היום.

אני סבור ומאמין שיש אינטרס ציבורי ראשון במעלה שמערער מסוג זה ישתקם ושיש כוח מאוד גדול שבית המשפט נותן אמון במערער ומוטיבציה להמשך הדרך.

ב"כ המשיבה: אני סבורה שהמאשימה בערכאה למטה הלכה לקראת המערער. כתב האישום תוקן. הכמות שנמצאה בתחתוניו היא כמות לא לצריכה עצמית. התביעה הגיעה להסדר טיעון שהולך כברת דרך לקראת המערער. הם הגיעו לענישה צופה פני עתיד. מדובר בסם קשה.

מבחינת האינטרס הציבורי, מה שעומד לנגד עיני התביעה, זה עניין של עבירות הסמים, כאשר מדובר בסם קשה ובכמות כזו, אי אפשר להיעתר למדיניות של אי הרשעה.

לעניין נסיבותיו של המערער, הדבר נלקח בחשבון. מדובר רק במקרים קיצוניים שאפשר להצביע על פער בלתי נסבל. כאן לא מציגים אף פגיעה. לא ניתן להראות פער בלתי נסבל.

חברי הפנה לפסק דין שבו בית המשפט העליון התייחס לנסיבות העושה והמעשה. החזקת אגרופן לא תואמת להחזקת סם קשה, כמו במקרה שלנו.

אנו מודעים למכלול השיקולים אבל אנו מתייחסים לטיב העבירה שבה הורשע.

<#5#>

פסק דין

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (סגנית הנשיאה השופטת דסקין) בת"פ 23940-11-09 ואשר לפיו הורשע המערער בהחזקת 0.8587 גרם הרואין נטו לשימוש עצמי ונידון ל-8 חודשי מאסר על תנאי ו-3 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לחתימה על התחייבות בסך 2,500 ₪ בתנאים המפורטים בגזר לדין והועמד בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

הערעור מופנה כלפי הרשעת המערער.

ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי טעה בית משפט קמא כשלא ייחס משמעות מספקת לעברו הנקי של המערער, להליך השיקום היוצא מגדר הרגיל שעבר במהלך שנתיים שקדמו למועד מתן גזר הדין, להודאתו של המערער בהזדמנות הראשונה ובתיקון לקולא של כתב האישום.

כמו כן טוען ב"כ המערער כי בית משפט קמא לא התייחס במידה הראויה לחלוף מעל 3 שנים מאז ביצוע העבירה, מבלי שנפתחו נגד המערער תיקים נוספים ולנסיבותיו האישיות של המערער כמתואר בתסקיר שירות המבחן שהיה בפניו ואשר צורף להודעת הערעור.

לטענת ב"כ המערער, המערער עבר הליך גמילה מסמים יוצא דופן במרכז "אחווה", שם נשאר לעבוד כמדריך לשביעות רצון מעסיקיו, כפי שבא לביטוי בדברי מנהל המוסד במכתב שכתב לבית משפט קמא ובמכתב המלצה שהוגש לנו.

ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הרשעתו של המערער ומצביעה על חומרת התנהגותו, הגם שמדובר בהחזקת הרואין לשימוש עצמי לאור טיבו של הסם ועל כך שהמערער לא הוכיח פגיעה קונקרטית בעיסוקו או בתהליך שיקומו כתוצאה מהרשעתו.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא עמד על חומרת התנהגותו של המערער כאשר החזיק בהרואין, דבר שמצדיק ענישה מחמירה בשל אינטרס הציבור ושיקולי גמול והרתעה.

כמו כן, קבע בית משפט קמא שגם מתסקיר שירות המבחן לא עולות נסיבות אישיות חריגות המצדיקות נקיטת הליך חריג של אי הרשעה, הגם שאין למערער עבר פלילי, הוא הודה בהזדמנות הראשונה והעבירה התרחשה על רקע התמכרותו לסמים.

אף אנו, כמו בית משפט קמא, איננו מקלים ראש בהחזקת הרואין על ידי המערער, הגם שמדובר בכמות שעל פי כתב האישום הוחזקה לשימוש עצמי והגם שהמערער עבר תהליך גמילה מוצלח, בחלקו לאחר ביצוע העבירה.

עם זאת, מדברי ב"כ המערער בפנינו, כמו גם מהאמור בתסקיר שירות המבחן, לא ניתן להצביע על פגיעה קונקרטית במערער כתוצאה מהרשעתו ואף חומרת העבירה אינה מאפשרת קבלת הערעור וביטול ההרשעה.

לפיכך, אנו דוחים את הערעור.

חזקה על הגורמים שישקלו את העסקתו ואת שיקומו של המערער שייקחו בחשבון את כל הנסיבות המקלות שהעלה ב"כ המערער, ואשר אנו שותפים להן. נסיבות מקלות אלה צריכות להילקח בחשבון לזכותו של המערער ואנו תקווה כי כך ייעשה.

<#2#>

ניתן והודע היום י"ג כסלו תשע"ג, 27/11/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.