תביעה בגין נזקי גוף ונזקים כלכליים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל רשלנות הנתבע.

התובע סובל מבעיות בריאות ומתקיים מקצבה שמשלם לו הנתבע. לתובע בן שהיה קטין בתקופה הרלבנטית והתובע נדרש לשלם לאם-בנו מזונות. נוכח מצבו הכלכלי של התובע שילם הנתבע את המזונות וכנגד זאת ניכה סכום מסוים מהקצבה ששילם לתובע. בשלב מסוים הפסיק הנתבע לשלם לאם מזונות משום שהכנסתיה עלו על התקרה המזכה. לטענת התובע הנתבע התרשל משום שלא הודיע לו על הפסקת תשלום המזונות לאם, וכתוצאה מכך נוצר חוב מזונות ששימש את אם-בנו בהליכים "דורסניים" שנקטה נגדו. התובע טוען שהליכים אלה גרמו להחמרה משמעותית במצבו הרפואי וגרמו לו נזקים בריאותיים וכלכליים.

לאחר שבחנתי את הראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים מצאתי לדחות את התביעה. הנתבע אינו אחראי לסכסוך שבין התובע לבין אם-בנו או להליכים המשפטיים שנקטה האם ושהתבררו בערכאות שיפוטיות שהטילו עיקולים על קצבת התובע. יתרה מכך, לא הוכח שהנתבע פעל שלא כדין או שההחמרה במצבו הבריאותי קשורה לנתבע.

רקע

1. התובע, יליד 1960, כבן 55, סובל משורת בעיות בריאות לא פשוטות שמפאת צנעת הפרט לא אפרטן. מ-31/3/00 מקבל התובע מהנתבע קצבה חודשית וב-1/11/01 קבעה לו ועדה רפואית של הנתבע דרגת אי-כושר יציבה בשיעור 100%.

2. לתובע בן שנולד בן שנולד ב-18/10/96 (הפך לבגיר בשנת 2014).

3. בין התובע לבין אם-בנו מתנהל סכסוך שהוגדר על ידי התובע "מר וממושך ... הן בערכאות והן מחוץ לכותלי בית-המשפט". סכסוך זה שהחל זמן רב לפני האירועים נושא תביעה זו תואר בהרחבה בפסקי הדין וההחלטות של בית-המשפט לענייני משפחה ושל לשכות ההוצאה לפועל. הואיל ומדובר בהליכים חסויים לא ארחיב מעבר לנדרש לענייננו.

4. בהתאם לדין ולהסכם מזונות מ-18/5/99, שקיבל תוקף של פסק דין, היה על התובע לשלם את מזונות בנו הקטין. סכום המזונות הופחת במשך השנים בהתאם לכושר הפירעון של התובע.

5. ב-1999 – הרבה לפני האירועים נושא תביעה זו – פתחה האם בהליך הוצאה לפועל כנגד התובע בשל אי-תשלום מזונות. לטענת התובע מדובר בארבעה חודשי מזונות שלא שולמו.

6. מ-1/3/00 עד 1/7/06 שילם הנתבע את מזונות הקטין ישירות לאם, בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972 (חוק המזונות). כנגד זאת ניכה סכום מסוים, נמוך יותר, מן הקצבה החודשית ששילם לתובע.

7. ביולי 2006 הוגשו לנתבע מסמכים המעידים כי מאז ינואר 2005 עלו הכנסות האם על התקרה המזכה שנקבעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (חוק המל"ל) והתקנות שמכוחו, ולפיכך איבדה את זכותה לקבל מזונות מהנתבע. הנתבע הפסיק אפוא את תשלום המזונות ואף פנה לאם ודרש ממנה להשיב את כספי המזונות שקיבלה ביתר.

8. הנתבע לא הודיע לתובע על כך שהפסיק לשלם מזונות לאם, ולטענת התובע הוא לא ידע על כך משום מקור אחר ואף סבר כי התשלומים ממשיכים שכן הנתבע המשיך הנתבע לנכות מזונות מהקצבה. התובע טוען שלא ידע כי הניכוי הוא בשל חוב קודם.

9. ב-27/8/07 פנתה האם להוצאה לפועל וטענה כי הואיל והתובע אינו משלם מזונות מינואר 2005 נוצר חוב בסך 32,558 ₪ (תיק הוצל"פ 01-00555-99-8).

10. בין הצדדים התקיים דיון משפטי ממושך שבסיומו, ב-19/5/08, ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ שהורתה על עיקול קצבת התובע בגין חוב מזונות בסך 24,400 ₪. בעקבות החלטה זו עוקלה קצבת התובע במלואה למשך תשעה חודשים (עד 2/09).

11. ב-14/5/09 התקבל עיקול נוסף בסך 8,958 ₪. בעקבות החלטת רשם ההוצל"פ לא עוקלה קצבת התובע במלואה אלא עוקל, מדי חודש, סכום חלקי בסך 1,205 ₪.

12. ב-7/7/09 התקיים דיון נוסף בהוצאה לפועל ובעקבותיו הוטלו עיקולים נוספים בסכומים של 40,443 ₪ ו-39,344 ₪.

טענות הצדדים

13. התובע טוען כי הנתבע התרשל משום שלא הודיע לו על הפסקת ניכוי המזונות ב-2005. כתוצאה מהתרשלות זו נוצר חוב מזונות ששימש את האישה בהליכים "דורסניים" שנקטה נגדו. התובע מדגיש שלא ידע על הפסקת תשלום המזונות, בין השאר משום שהנתבע המשיך לנכות מזונות מהקצבה וכי הודעת הנתבע מ-3/5/07 על פירעון החוב במלואו נשלחה לכתובת שאינה נכונה. לטענת התובע, כתוצאה מן המתח הנפשי שגרמו לו מעשי האם ועיקול הקצבה במלואה נגרמו לו נזקים כלכליים וחלה החמרה משמעותית במצבו הבריאותי, והוא אף התדרדר לכדי אלכוהוליזם.

14. הנתבע טוען כי לא ניתן להטיל עליו אחריות בשל הליכים משפטיים שנקטה אם-בנו של התובע וכי הסכסוך שבין התובע לבין האם אינו קשור לנתבע כלל וכלל. הנתבע מוסיף כי החובה לשלם מזונות היא חובה של התובע וכי העובדה שהנתבע נשא בתשלום מכוח חוק סוציאלי אינה מייצרת לו חובה כלפי התובע. הזכות לקבל מזונות מהנתבע היא זכות עצמאית של האם ולכן אין חובה להודיע לתובע על הפסקת התשלום. הנתבע מדגיש כי התובע לא הציג עדים לתמיכה בטענותיו השונות – הן בתחום האחריות והן בתחום הנזק – כי עדותו היא עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע במסמכים וכי לא הוכח קשר בין ההליכים שנקטה האם לבין ההתדרדרות במצבו הבריאותי של התובע, שסבל מבעיות בריאות קשות כבר בשנת 2,000.

הראיות

15. בעלי הדין הגישו מסמכים רבים, בהם מסמכים רפואיים, כתבי בית-דין והחלטות שיפוטיות של בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל. חלק מהמסמכים הוגש באופן חלקי שהקשה על הבנת התמונה המלאה.

16. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבע העידו גב' לימור גרואר וגב' זהבה צדוק.

17. בשל מצבו הכלכלי ניתן לתובע פטור מהגשת חוות דעת מומחה להוכחת טענות שברפואה, אך מונתה מטעם בית-המשפט ד"ר פנינה גרין, מומחית לרפואה פנימית, שבדקה את התובע ואת המסמכים הרפואיים וחיוותה דעתה על מצבו הרפואי של התובע והסיבות לו. המומחית לא נחקרה.

דיון

18. לאחר שמיעת הראיות ובחינת טענות הצדדים בסיכומיהם מצאתי לדחות את התביעה. כפי שיפורט בהמשך, התובע לא הציג בסיס משפטי או עובדתי מוצק שיתמוך בתביעתו.

19. ראשית, הנתבע אינו בעל דינו הנכון של התובע. הסיבה המרכזית לנזקי התובע היא (לטענתו) אותו סכסוך בינו לבין אם-בנו. אין כל הצדקה להטיל על הנתבע אחריות בשל נזקים שנגרמו, לכאורה, בגין סכסוך זה שאינו קשור אליו ושהחל זמן רב לפני קרות האירועים נושא תביעה זו. הפעולות שנקטה האם ופניותיה לרשויות ולבתי המשפט אינן נוגעות לנתבע ואינם באחריותו ואינן באשמתו, ואם האם אכן פגעה בתובע או נהגה עמו שלא כדין היא בעלת דינו העיקרית. האם ולא הנתבע. ככל שיש ממש בטענות התובע כי נזקיו הם תוצאת מעשיה של האם וההליכים המשפטיים שנקטה בחוסר תום לב (ומובן שאינני קובע דבר בנושא זה) על התובע להפנות את טענותיו לאם ולא לנתבע ש"חטאו" בכך ששילם את מזונות הקטין בהם חויב התובע.

20. שנית, המחלוקת שבין התובע לבין האם התבררה בערכאות שיפוטיות והנתבע פעל בהתאם להחלטותיהן. ההליכים שבין התובע לבין אם-בנו, כולל טענות בנוגע לחוב המזונות נושא תביעה זו, התבררו באריכות והוכרעו בערכאות אחרות. התובע יכול וצריך היה להעלות את כל טענותיו בנוגע לסיבה שבגללה לא שולמו מזונות ולכך שלא ידע כי המזונות אינם משולמים במסגרת אותם הליכים, וחזקה כי המותבים שישבו לדין בחנו את מלוא הטענות שהועלו בפניהם ונתנו להן ביטוי בהחלטותיהם. אלא שאותן ערכאות קיבלו את עמדת האם ומצאו להטיל עיקולים על קצבת התובע. החלטות שיפוטיות אלו מהוות מעשה בית-דין ואינן עומדות למבחן, וברי הנתבע חייב לקיימן והוא אינו נושא באחריות לפעולות שבוצעו כדין בהתאם לאותן החלטות. העיקולים על קצבת התובע הוטלו אפוא מכוח החלטות שיפוטיות שהנתבע פעל לפיהן.

21. שלישית, דרישת התובע כי הנתבע יודיע לו על הפסקת תשלום המזונות אינה מבוססת בחוק ואף מנוגדת לו. חוק המזונות הוא חוק סוציאלי שמסייע לנשים וילדים הזכאים למזונות אך אינם מקבלים תשלום מן החייב. בהתאם לחוק, הנתבע משלם לזוכה את המזונות במקום החייב. כך מוגנות זכויות האם והילד. לאחר מכן רשאי הנתבע לפעול לגביית החוב מן החייב, והוא רשאי גם לקזז את החוב מתוך סכומים שהוא משלם לחייב (סעיף 14 לחוק). כך קרה בענייננו – הנתבע שילם לאם מזונות ואז גבה את הסכום מן התובע בדרך של קיזוז סכום נמוך יותר מן הקצבה. כשהאם הפסיקה לעמוד בתנאי הסף משום שהכנסתה היתה גבוהה מדי הפסיק הנתבע את תשלום המזונות.

טענתו המרכזית של התובע היא שהנתבע התרשל משום שלא הודיע לו על הפסקת תשלום המזונות. אלא שעיון בחוק מלמד כי אף שהחוק מחייב את הנתבע לשלוח הודעת תשלום לזוכה, אין חובה לשלוח הודעה שכזו לחייב (סעיף 7 לחוק). הבחנה זו שבין הזוכה לחייב עולה עם תכלית החוק, שכן מדובר, כאמור, בחוק סוציאלי והזכות לקבל מזונות היא זכותו של הזוכה ולא זכותו של החייב. דרישתו של התובע כי הנתבע יודיע לו על הפסקת תשלום המזונות אינה נתמכת בהוראות חוק המזונות או חוק המל"ל והתובע לא הראה מקור חוקי אחר שיתמוך בהן. אוסיף כי הואיל והנתבע הוא גוף ציבורי שמקבל את פרטי הזוכה מכוח חוק הוא אינו רשאי להעביר פרטים אודות הזוכה ללא מקור חוקי.

22. רביעית, עולות ספקות בנוגע לטענת התובע שלא ידע על חוב המזונות ולא קיבל דרישת תשלום מאם-בנו. אני ער לקשיים העומדים בפני התובע להוכיח טענה זו, אולם לא ניתן להתעלם מכך שעדותו בעניין זה היא עדות יחידה של בעל-דין ואין לה סיוע כנדרש בסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. יתרה מכך, קיימות ראיות השוללות את הטענה שכן בבקשת האם מ-27/8/07 להגדלת הקרן, שבעקבותיה הוטל עיקול על קצבת התובע, נרשם כי נשלחו לתובע דרישות תשלום והוא אף התייחס אליהן (סעיפים 4 ו-9 לבקשה). התובע טען אמנם שהאם הודתה בהליכים אחרים שלא פנתה אליו בדרישה (עמ' 29, 2) אך לא הוצג פרוטוקול שיתמוך בטענה זו. זאת ועוד, הראיות מלמדות שהתובע דווקא מודע היטב להוראות חוק המזונות ואף פעל לסיכול תשלום המזונות לאם ע"י הנתבע. כך, בין השאר פנה לנתבע והודיע לו על כך שהאם אינה זכאית למזונות משום שהכנסותיה גבוהות (עדותו בעמ' 30 משורה 1), וכן פנה, ב-18/1/05, וטען כי האם אינה זכאית למזונות משום שהיא תובעת אותו בהליכי הוצאה לפועל (כאמור בסעיף 9 לחוק המזונות). פרטים אלה מעוררים ספק בעדותו היחידה של התובע כי לא ידע על הפסקת תשלום המזונות על ידי הנתבע.

23. חמישית, אף ששוכנעתי כי מצבו הבריאותי של התובע אינו טוב ואף חלה החמרה מסוימת בשנים האחרונות, אין ראיה שתקשור בין ההלכים שננקטו על ידי אם-בנו של התובע לבין המצב הרפואי. כפי שעולה מחוות דעתה של המומחית, ד"ר גרין, ומהמסמכים שהרפואיים שהוצגו, חלק ניכר מבעיות הבריאות של התובע החלו עוד לפני שנת 2007. בכלל זה ניתן למנות בעיות נפשיות, דום נשימה בשינה, הפרעות במערכת העיכול ודימום ועודף משקל. אכן, קיימת החמרה מסוימת בשנת 2007 בעיקר בעליית לחץ דם, בהחמרת בעיית דום הנשימה ובפגיעה בכבד כתוצאה משתיית אלכוהול. אלא שמחוות הדעת עולה כי הסיבה להחמרה היא "אי טיפול והמשך שתיה" (סעיף 19 ו' לחוות הדעת), והוסבר בה כי חלק ניכר מהבעיות ניתנות לטיפול אך התובע בוחר שלא לטפל בהן. כך, למשל, לטענתו אינו מטפל בלחץ הדם הגבוה בגלל חוסר יכולת לבלוע כדורים, אולם לא הוסבר מדוע אינו נוטל טיפול אחר שיכול לסייע לו. הדברים דומים לגבי הטיפול בהפסקת השינה.

המומחית מוצאת כי לשתייה מופרזת של אלכוהול יש השפעה משמעותית על מצבו הבריאותי של התובע ועל אפשרות החלמתו. התובע טוען כי החל בשתיית אלכוהול במאי 2007 כתוצאה מהמצוקה הנפשית שנגרמה לו מן ההליכים שנקטה אם בנו ומהעיקולים שהוטלו על קצבתו, אך גם טענה זו לא הוכחה. לא הובאו עדים – בני משפחה או מכרים – שיוכלו להעיד על הרגלי השתייה של התובע לפני ואחרי האירועים ועל הסיבות והמועד בהם החל בצריכה מופרזת של אלכוהול. חוות דעתה של ד"ר גרין אינה מצביעה על הגורמים שהביאו את התובע למצב זה ואינה קושרת בין ההליכים המשפטיים לבין מצב התובע (אולם היא מבהירה כי טענות התובע להתמכרות אינן בתחום מומחיותה - סעיף 17). התובע טוען שהחל בשתיית אלכוהול במאי 2007, אולם ההליכים המשפטיים החלו רק בסוף אוגוסט 2007 ואילו העיקול הוטל על קצבתו במאי 2008 – שנה לאחר מכן. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי הוכח קשר הסיבתי בין צריכת האלכוהול לבין ההליכים שנקטה האם.

25. שישית, אף שהתובע הגיש תיק מוצגים עב כרס וצורפו מסמכים רבים, בפועל חלק לא מבוטל מהטענות נטען על-פה ולא הוצגו מסמכים לתמיכה (ראו, למשל, עמ' 29, 19; עמ' 30, 32; ועמ' 31,9). חלק מהמסמכים פסקי הדין, ההחלטות והפרוטוקולים הוצגו בצורה חלקית. כל אלה הקשו מאוד על בירור האמת ואף שמדובר בליקויים שנפלו במוצגי שני הצדדים, הואיל ונטל ההוכחה מוטל על התובע העדר המידע פועל לחובתו.

26. המסקנה העולה מכל אלה היא שהתובע לא הוכיח את תביעתו. לא-זו-בלבד שלא הוצג בסיס חוקי ומשפטי לטענותיו הוא גם לא הוכיח אותן עובדתית. בנסיבות אלו דין התביעה להידחות.

הערה לגבי הנתבע

27. מן הראיות עלו שני ליקויים בהתנהלות הנתבע. ליקויים אלה לא השפיעו על המסקנה הסופית אך יש מקום להעיר עליהם. ליקוי ראשונה הוא בכך שברישומי הנתבע נרשם בטעות כי התובע אב לבן נוסף. לא הוכח כי רישום זה גרם לתובע נזק כלשהו, אולם מדובר בטעות שראוי להימנע ממנה. ליקוי שני ומשמעותי יותר הוא משלוח דברי הדואר לשתי כתובות שונות של התובע. בהקשר זה הלין התובע, בעיקר, על כך שהודעת הנתבע מ-3/5/07 כי התובע פרע במלואו את חוב המזונות נשלחה לדירת הוריו ולא לכתובת מגוריו. לא מצאתי כי משלוח ההודעה לכתובת הלא נכונה יש השלכה על ההכרעה בתביעה זו; אולם כן מצאתי להעיר על התנהלותו העקרונית של הנתבע כפי שנתגלתה, שכן מחקירתה של גב' צדוק, נציגת הנתבע, עלה כי הנתבע מאפשר לזוכה לשנות את כתובתו של החייב (עמ' 37). לכאורה נראה כי מדובר בפרקטיקה לקויה שכן הזוכה עשוי למסור פרטים שגויים, במזיד או בשוגג, וכך לגרום לחייב נזק. הנתבע הוא מוסד ציבורי ועליו ללמוד את פרטי החייב ממאגרים רשמיים או מפרטים שמסר החייב עצמו, ולא מפרטים שנמסרים על ידי אדם שלישי. הואיל והדברים לא התבררו כדי צרכם ולא שמעתי את מלוא השיקולים בנושא אינני קובע דבר, אולם נוכח הבעייתיות העולה על פניה נדרש ב"כ הנתבע נדרש להעביר את הערתי זו למנכ"ל הנתבע על מנת שיבחן את הפרקטיקה שתוארה בעדותה של גב' צדוק.

סוף דבר

28. התביעה נדחית. בנסיבות העניין, נוכח מצבו הכלכלי של התובע שממילא מתקיים מקצבאות הנתבע, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ה, 30 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.