1. הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); איומים, לפי סעיף 192 לחוק; היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק; פציעה בנשק קר, לפי סעיפים 334 ו- 335 (א) (1) לחוק ותקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק.

2. מעובדות כתבי האישום המתוקנים עולה כי הנאשם מתגורר עם הוריו ואחיו בבית בעיר ראשון-לציון. ביום 18.10.11, עת הנאשם היה שרוי תחת השפעת אלכוהול, התגלע ויכוח בינו לבין אמו, במהלכו דחפה.

משהבחין אביו של הנאשם בנעשה, אחז בידיו של הנאשם ובתגובה הכהו הנאשם בפניו. הנאשם ואביו נפלו ארצה, תוך שהם נאבקים. כתוצאה ממעשה הנאשם, נגרמה לאביו נפיחות ליד עינו.

הנאשם השתחרר מאחיזת אביו, אחז בידיה של אמו והכה אותה בפניה.

בהמשך, אחזה אמו של הנאשם ברגליו, בהן נופף לכל עבר, אביו סייע באחיזתו ואחיו הכה אותו באגרופים על מנת לרסנו. כתוצאה ממעשה הנאשם, נגרמה למתלוננת חבלה בשפתיה.

הנאשם הוסיף ואמר להוריו ולאחיו שירצח אותם וכדבריו: "פתחתי עונת צייד נגדך, נגדך ונגדך", תוך שהוא מצביע עליהם.

בהמשך, שבר הנאשם טלוויזיה, אגרטלים ועציצים והוסיף ואמר כי ירצח את הוריו ואת אחיו ואף אם יכנס לכלא, יתקשר לחבריו שיהרגו אותם.

באותן הנסיבות, נטל הנאשם סכין, הניפו אל מול הוריו ואחיו ובהמשך, חתך את אחיו בידו השמאלית.

מעובדות כתב האישום הנוסף, כפי שצורף, עולה כי ביום 22/11/09, עת שימש המתלונן כמאבטח במיון בית-החולים "אסף הרופא", הגיע הנאשם למקום באמצעות אמבולנס בהיותו בגילופין ותקף את המתלונן, בכך שהכהו בפניו. בהמשך, הוסיף הנאשם וניסה לתקוף את המתלונן באמצעות קסדה שאחז בידו.

3. ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך, להפעיל את עונשי המאסר המותנים התלויים ועומדים כנגדו במצטבר לעונש זה ולהוסיף ענישה צופה פני עתיד, קנס ופיצוי.

הודגש עברו של הנאשם (ת/1) והוגש ת/2 - לוח צילומים אודות מראית בית המתלוננים והנאשם לאחר התנהלותו נשוא כתב האישום העיקרי.

עוד הודגשו חומרת מעשי הנאשם והתרשמותו של שירות המבחן ממצבו הכללי וההתמכרותי, על המסוכנות הנשקפת ממנו.

ב"כ המאשימה הפנה לאסמכתאות בתימוכין בעתירתו, בהטעמת הצורך להילחם בתופעת האלימות באמצעות השתת ענישה מחמירה.

4. ב"כ הנאשם עתרה להפעיל את המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגד הנאשם בחופף ולהסתפק, למעשה, בתקופת שהייתו במעצר מיום 18.10.11.

הודגשו הודיית הנאשם בשני כתבי אישום מתוקנים, ההיאבקות שהתרחשה בינו לבין אביו, היותו "שבר כלי" בעת הרלוונטית מחמת שכרותו והפגנת הכוח המופרזת וחסרת הפרופורציה מטעם בני משפחתו כלפיו.

הסנגורית הוסיפה הפניות למקטעים שונים ממהלך האירוע נשוא כתב האישום בתיק העיקרי, לתפקידו של כל אחד מהמעורבים במהלכו והדגישה קיומו של תיעוד וידיאו באשר לאירוע. כבר אציין כי האמירות כפי שנשמעו במהלך הטיעונים לעונש אינן עולות כדי רף ההוכחה הנדרש לעניין נסיבות הקשורות במעשי העבירות, המשמשות לזכות הנאשם כקבוע בסעיף 40 י' לחוק. משלא הוצגו ראיות בעניין, אין מלפניי אלא את המתואר בכתבי האישום המתוקנים.

הסנגורית ביקשה לאבחן את האסמכתאות אליהן הפנה ב"כ המאשימה, בהדגשת נסיבות שונות של עושים ומעשים ותמכה עתירתה באסמכתאות מטעמה.

בנוסף, הסנגורית טענה לעניין שכרות הנאשם בבסיס מעשיו, העדר צלילות דעתו או תכנון מוקדם מטעמו והספונטאניות שאפיינה את התנהלותו החריגה.

עוד הודגשו גילו הצעיר של הנאשם, שזהו לו מאסרו הראשון, אורח חייו הנורמטיבי כעולה מהתרשמויות שירות המבחן, ההליך הטיפולי שלא צלח ומבוקשו הנוכחי להשתלב במתקן כליאה "חרמון" על מנת שיוכל להיחלץ ממעגל צריכת האלכוהול.

5. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הבהיר כי לא חשב על מעשיו באותה עת, ציין כי האלכוהול גרם לנזק רב למשפחתו, כי הוא עוזר לבני משפחתו וכי תנאי המעצר קשים בעבורו. עוד הבהיר כי בני משפחתו מצויים בקשר יום-יומי עמו ואף באים לבקרו ושטח תחינתו לחזור לחיק משפחתו. הנאשם הוסיף כי הוא "חייב" להשתלב בהליך טיפולי, עתר להסתפק בימי מעצרו וביקש סליחה מאמו.

6. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

7. הנאשם פגע קשות בערכים חברתיים בדמות מוגנותו הנדרשת של התא משפחתי מפני אלימות פיזית או מילולית המופעלת על ידי יחידיו, שימור שלוות נפשו של אדם וזכותו היסודית של אדם לאוטונומיה על גופו.

בע"פ 6758-07 – פלוני נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 11.10.07, התייחס בית המשפט לאלימות בהקשר המשפחתי, בזו הלשון:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת...

הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי".

בע"פ 103-88 - ליכטמן נ' מ"י, פ"ד מג(3) 373, נקבע כי:

"...אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט ...מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט...כידוע הוא, שבמקרים רבים מושמעים איומים Per se כמסר מוסווה להתנהגות המצופה מן המאוים. נמצא, כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחירות הפעולה של הזולת" .

8. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מלמדות על מידת הפגיעה המשמעותית מטעם הנאשם בערכים אלו. הנאשם התנהל באלימות קשה כלפי גופם של היקרים לו מכל – אמו, אביו ואחיו. הוא דחף את אמו, הכה בפניה וגרם לה לחבלה בשפתיה. בנוסף, הכה בפניו של אביו, נאבק והתגלגל עמו שהם שכובים ארצה וגרם לו לנפיחות באזור עינו.

על כך הוסיף הנאשם הילוך אימים על בני משפחתו, אמר להם שירצח אותם, עשה שימוש במלל מצמית באשר למימוש איומיו והוסיף נופך חומרה למעשיו, שעה שאחז בסכין עמו נופף למול עיני בני משפחתו וראשית מימוש איומיו מצאתי בחתך שגרם לאחיו בידו באמצעות סכין זה.

גם מאבטח בחדר מיון בבית חולים ספג מנחת זרועו של הנאשם והכל, בעת היותו בגילופין.

הנאשם ביצע את מעשיו לבדו, מידת השפעתם על המתלוננים גבוהה, התנהלותו האלימה נמשכה על פני ציר הזמן, באופן שאפשר לפסול הבוטה שבה לחדור את מסך האלכוהול שאפף את חושיו, כך שאין לכחד מיכולתו להבין את הפסול שבמעשיו ולהימנע מהם. כשלו גם ניסיונות המתלוננים לרסן את הנאשם ולמנוע את התוצאות הקשות שגרמו מעשיו.

לא נודעה כל התגרות מצד מי מהמתלוננים בנאשם, ברקע התנהלותו האלימה כלפי גופם ושלוות נפשם. לא נודעה מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות מי מהמתלוננים בו והוא אינו קרוב לסייג אחריות פלילית.

9. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך להיאבק בנגע האלימות שהפך ל"מכת מדינה". ראוי לשגר מסר עונשי נדרש לפיו מי שבוחר להתנהל באלימות פיזית ומילולית כלפי זולתו, ייתקל בענישה גמולית משמעותית, שתשקף את הסלידה שחשה החברה נוכח מעשיו ואת הוקעתם הנדרשת. מסר שכזה הינו מקל וחומר שעה שמדובר בהפגנת אלימות בתוך התא המשפחתי.

בע"פ 259-97 – בשתאווי נ' מ"י, תק-על 98 (2) 308, נקבע כי:

"תת תרבות הסכין, כפי שאמרנו לא אחת, דינה כי תיעקר והעושים ייענשו במלוא חומרת הדין. ייצא הקול מבית המשפט ויידעו הכל, כי הנועץ סכין בגופו של הזולת, ייסגר בבית-האסורים לתקופות שנים".

כך נקבע מזה כבר ודומה כי עשיית שימוש פוגעני בסכין עדיין בגדר מחזה נפוץ וזו נשלפת ב: "קלות בלתי נסבלת...על מנת להשתחרר ממצוקות או ליישב סכסוך או לעיתים של מה בכך" (ר' ע"פ 9052-00 – שגיא נ' מ"י, תק-על 2002(1) 302 וכן אסמכתאות נוספות להדגשת מדיניות הענישה הנוהגת - ע"פ 3733-01 – אדהם נ' מ"י, תק-על 2001(3) 307; ע"פ 6828-00 – לזרוב נ' מ"י, תק-על 2011(3) 1255; פ' 29843-02-12 – מ"י נ' עמר (לא פורסם), ניתן ביום 5.6.12; ע"פ 6999-09 – שריתה נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 4.5.10; ע"פ 6758-07 – פלוני נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 11.10.07; פ' 44223-05-10 – מ"י נ' קלימן (לא פורסם), ניתן ביום 11.11.10; פ' 47834-03-11 – מ"י נ' נסאר (לא פורסם), ניתן ביום 4.7.11; פ' 42271-11-10 – מ"י נ' זמאלין (לא פורסם), ניתן ביום 25.1.12; רע"פ 1293/08 – קורניק נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 25.6.08).

מן המקובץ, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לאירוע האלימות הכולל שהפגין הנאשם כלפי בני משפחתו, כדלקמן –

מאסר בפועל הנע בין 18 חודשים ל- 48 חודשים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים.

מתחם העונש ההולם לאירוע האלימות שהפגין הנאשם כלפי המאבטח במיון בית-החולים, הינו מענישה צופה פני עתיד וחינוך עד לעונש מאסר בן מספר חודשים ורכיב כלכלי בהיקף של אלפי שקלים.

10. בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' לחוק, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלו נלמדות מהאמור בתסקירי שירות המבחן ומטיעוני הסנגורית לעונש.

הנאשם יליד 1983 ובעברו הרשעה אחת בעבירות של תקיפה חבלנית בחבורה והעלבת עובד ציבור משנת 2007. הושתו על הנאשם צווי של"צ ומבחן וכן מאסרים מותנים, מהם שניים בני 9 חודשים - שהינו חב הפעלה ו-3 חודשים - שהינו בר הפעלה.

בית המשפט הלך כברת דרך לקראת הנאשם בעברו, אך הוא לא הפנים את חוסר הכדאיות שבהסתבכות בפלילים ולא היה די גם במאסרים מותנים שריחפו כחרב מתהפכת מעל ראשו כדי להניאו מלשוב לסורו.

הוגשו שני תסקירים מאת שירות המבחן, כפי שהוזמנו במסגרת התיק שצורף.

סופו של יום, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם והמליץ להשית עליו עונש מרתיע שימחיש את חומרת התנהגותו.

שירות המבחן סקר את רקע חייו של הנאשם, שלא ארחיב בנושא מחמת צנעת הפרט.

הובהר כי הנאשם ערך ניסיונות להיגמל מצריכת אלכוהול ושולב בטיפול בתחום האלימות במסגרת שירות המבחן ובטיפול בתחום צריכת האלכוהול במסגרת עמותת "אפשר".

הנאשם העלה בפני שירות המבחן תמונה מדאיגה, כמי שסובל מקשיים בוויסות רגשי, באופן שמעמיד אותו בסיכון לשוב ולצרוך אלכוהול. הנאשם נקט בגישה מטשטשת בבחינת התנהגותו והתמקד בעיקר בקשייו. עצם ביצוע מעשיו במהלך צו מבחן, משקף אליבא דשירות מבחן קושי עמוק יותר הקיים לנאשם בשליטה עצמית, המתבטא גם בקשייו להימנע מצריכת אלכוהול.

הוגש תסקיר נוסף לאחר תקופת דחייה, במהלכה ערך שירות המבחן פגישות עם הנאשם. הנאשם הביע נכונות להשתתף בטיפול בתחום האלימות, הגיע לקבוצה הטיפולית באופן סדיר ועבר תהליך הדרגתי חיובי שהיטיב עם מצבו.

לפיכך, חזר בו שירות המבחן מעמדתו הקודמת והמליץ להשית על הנאשם צווי מבחן ושל"צ שיסייעו בהמשך שיקומו.

שירות המבחן הגיש תסקיר משלים מיוזמתו לאחר שהנאשם נעצר בגין אירועי האישום נשוא התיק העיקרי, שהתרחשו תחת השפעת אלכוהול. לאור הנסיגה במצבו של הנאשם, חזר בו שירות המבחן מהמלצתו הנ"ל ולסברתו, מיצה את האפשרויות לסייע לנאשם.

יוצא כי הנאשם לא ערך מאמץ נדרש לתיקון תוצאות מעשיו. הוא שב ומסתבך בפלילים על אף צו מבחן ומאסרים מותנים. לא התרשמתי כי הנאשם השתקם או כי קיים סיכוי ממשי כי ישתקם, על מנת שניתן יהיה לקבוע את עונשו לפי שיקולי שיקומו, כפי הוראות סעיף 40 ד' לחוק. הנאשם בחר לדחות בשתי ידיו אפשרויות שיקומיות שנקרו על הפרק ואין לו אלא להלין על עצמו, שעה שייתר דיון ממשי באינטרס השיקום בענישתו.

לא כיחדתי לזכות הנאשם מהודייתו המשקפת קבלת אחריות, הפנמת פסול מעשיו ומניעת שחזור הטראומה בעבור המתלוננים. התייחסתי אף לתיקונים שהוכנסו בכתבי האישום ולעובדה כי זהו לו מאסרו הראשון.

שיקולי זכות אלו נסוגים מפני חומרת מעשיו של הנאשם ועברו הרלוונטי. הנאשם אינו פוסע בתוואי שיקומי וראויה בעניינו הדגשת אינטרסים בענישה של גמול ומניעה. בהעדר עריכת שינוי כולל בהתנהלותו ובתפיסותיו, עדיין נשקפת לחברה מסוכנות מפניו וזו זכאית להגנה על דרך כליאתו לתקופה ממושכת.

עם זאת, יש בשיקולי הזכות לנאשם כדי להשפיע על קביעת היקף עונש המאסר בתוך מתחם הענישה ההולם.

11. באשר לאסמכתאות אליהן הפנו הצדדים, כל מקרה נבחן כפי נסיבותיו המיוחדות ובהיבטים הקשורים בעושים ובמעשים השונים וכן באינטרסים הרלוונטיים לענישת כל נאשם כאינדיבידואל. אין לנאשם זכות קנויה כי דינו ייגזר כפי שנגזר דינם של נאשמים אחרים שנסיבותיהם שונות משלו. אך אציין כי בפ' 1005-06, דובר בנאשם נטול עבר פלילי ובנסיבות מעשה שונות, כך גם בפ' 1097-04-10, פ' 46418-03-10 ובפ' 26719-08-10.

12. מכל המקובץ ולאחר שביקשתי לאתר את היחס ההולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהם ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיושת עליו, קבעתי את העונשים, כדלקמן –

מאסר בפועל – לתקופה של 22 חודשים. לחישוב מיום מעצר הנאשם 18.10.11.

הפעלת מאסרים מותנים – מופעלים בזאת שני מאסרים מותנים בני 9 ו- 3 חודשים כפי שנקבעו בפ' 3638/07 של בית משפט זה מיום 9.12.08, בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שנגזר על הנאשם לעיל.

סך הכל ירצה הנאשם 31 חודשי מאסר החל מיום מעצרו 18.10.11.

מאסר על תנאי - לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו, יעבור על כל עבירת איומים ואלימות כלפי גוף למעט תגרה.

לא הרחבתי את מסגרת המאסר המותנה נוכח ניצוץ שיקומי שנגלה בעברו של הנאשם שיכול ויעלה גם בעתידו.

מאסר על תנאי - לתקופה של 3 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו, יעבור על כל עבירה של היזק לרכוש.

פיצוי למתלונן – ע"ת 2 בפ' 25907-11-09, כפי שצורף בסכום של 1,500 ₪. סכום הפיצוי ישולם על דרך הפקדתו במזכירות בית משפט בתוך 30 ימים וזו תעבירו לידי המתלונן, בד בבד עם עותק מגזר הדין.

ככל שהופקד סכום כספי בפ' 25907-11-09, הוא יקוזז כנגד סכום הפיצוי והיתרה, ככל שקיימת, תושב למפקיד.

לא פסקתי פיצוי לטובת יתרת המתלוננים נוכח שהמאשימה לא עתרה לכך.

קנס - בסכום של 2,500 ₪ או מאסר הנאשם למשך 20 ימים תחתיו; הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם בתוך 30 ימים מהיום ויתרת התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מידי את יתרת הקנס.

מוצגים – סכין – תושמד.

אבקש את שב"ס ליתן דעתו לבקשת הנאשם במסגרת שלבי המיון. אין באמור כדי לקבע שיקול דעתו של שב"ס.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ב, 4 ספטמבר, במעמד הצדדים.